פרשת קדושים

קדושים תהיו כי קדוש אני גו' , וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים גו', ואיתא במד"ר, משל למלך שעשו לו בני המדינה ג' עטרות.

על פי הלל מצד הדרגה ש"ישראל קדמו לתורה", הרי כל התורה היא למען ישראל, כדי לגלות את מעלתם. וכיון שהם אחים ממש מצד שורש נפשם, הרי שאהבת ישראל היא כל התורה כולה ואידך פירושא הוא.

בפרשת קדושים מדובר על איסור ערלה… הטעם לכך שפירות הערלה מתבטלים דוקא לאחר לקיטתן, אבל כל עוד הפירות על הנטיעות אין הנטיעה של ערלה בטילה בשאר הנטיעות הוא, משום ש"מחובר לא בטל".

תכלית הבריאה היא שתהיה דירה לה' יתברך בתחתונים, שמהדברים הנחותים יעשו דירה לקדוש־ברוך־הוא.

בשיחת הרבי לפרשת קדושים מסביר הרבי, שהגוף והגשמיות של האילן הוא דבר טהור, ורק החיות והכח שבה מצמיח האילן את פירותיו בשלוש השנים הראשונות הוא מג׳ קליפות הטמאות, לכן חל בהם איסור ערלה. ובשנה הרביעית מגיעה לאילן חיות חדשה, שאז פירותיו טהורים ומותרים.

בשבתות שאחרי פסח כולל שבת פרשת אחרי קדושים קוראים פרקי אבות, ופותחים בפסוק: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". משמע, כל ישראל יזכו לחיי העולם הבא. מדוע? כי כולם מקיימים מצוות, עד שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון.

פרשת אחרי קדושים קוראים בימי בימי ספירת העומר – המקשרים את חג הפסח עם חג השבועות, חג מתן תורה, ומסמלים את הגעגועים וההכנה למתן תורה ולבית המקדש ובהם עבודת בירור שבע המידות הוא בהדגשה יתירה.

פרשת קדושים שבת מברכים של חודש אייר. יהודי מתייחס להנהגות הטבע באופן שלמעלה מן הטבע, לכן הוא רואה גם את עניין מולד וחידוש הלבנה הטבעי כדבר שלמעלה מן הטבע, ומכריז: "מי שעשה ניסים לאבותינו"… ואף הקב"ה מתנהג עם בניו באופן של מידה כנגד מידה, ועושה להם ניסים שלמעלה מן הטבע.

פרשת קדושים עוסקת במצות "ואהבת לרעך כמוך". כדי לקיים מצוה זו צריך להבין שכל נשמות ישראל מצד שורשם הן עצם אחד, חלק אלוקה ממעל ממש. לכן הם מאוחדים בעצם. ורק צריך להגביר את הנפש על הגוף בביטול ה"אני" של הגוף והנפש הבהמית.

בפרשת קדושים מצוה התורה לירא מן המקדש. מה פירוש?… מסביר הרמב"ם: "לא מן המקדש אתה ירא, אלא ממי שציווה על יראתו". וכיצד? על ידי קיום ההלכות המחייבות את ההתנהגות בו.

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁפֵּרוֹת הַשָּׁנָה הַחֲמִשִּׁית הַנֶּאֱכָלִים בְּכָל מָקוֹם, מַעֲלָתָם גְּדוֹלָה מֵהַפֵּרוֹת שֶׁהֵם "קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לְהַשֵּׁם", הַנֶּאֱכָלִים רַק בִּירוּשָׁלַיִם?

מִכֵּיוָן שֶׁלְּכָל יְהוּדִי יֵשׁ מַעֲלָה מְיֻחֶדֶת מִשֶּׁלּוֹ, בָּזֶה הוּא נַעֲלֶה מִמֶּנִּי, כִּי בִּי אֵין אֶת הַמַּעֲלֶה שֶׁלּוֹ וְלָכֵן רָאוּי שֶׁאֵתֶּן לוֹ כָּבוֹד מְיֻחָד. וְתָמִיד יֵשׁ לִזְכֹּר שֶׁכָּל יְהוּדִי הוּא אָח שֶׁלִּי, וְאֵין זֶה מְשַׁנֶּה אִם הוּא אֲחִי הַגָּדוֹל אוֹ אֲחִי הַקָּטָן. וּכְמוֹ אַחִים בְּמִשְׁפָּחָה שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה טִבְעִית שֶׁצָּרִיךְ לְעוֹרֵר אוֹתָהּ כָּל הַזְּמַן.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. אֶל מִי צִוָּהּ הַשֵּׁם לְמֹשֶׁה לְדַבֵּר בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה, וּמַה מְּיֻחָד בְּכָךְ? 2. בְּאֵיזֶה מַעֲמָד נֶאֶמְרָה הַפָּרָשָׁה? 3. מַה פֵּרוּשׁ "קָדוֹשׁ"?

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מִנַּיִן שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ נֶאֶמְרָה בְּ"הַקְהֵל"? 2. לָמָּה נֶאֱמַר: "אִישׁ אָבִיו וְאִמּוֹ תִּירָאוּ", הַאִם אִשָּׁה אֵינָהּ מְצֻוָּה בְּמוֹרָא אָב וְאִם? 3. לָמָּה בְּמוֹרָא אָב וְאֵם מַקְדִּים אֶת הָאֵם לָאָב – "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ", וְאִלּוּ בְּכִבּוּד אָב וָאֵם מַקְדִּים אֶת הָאָב לְאִם – "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ"?

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. פִּיתוֹם הַמְדַבֵּר מִשֶּׁחְיוֹ ב. אָסוּר לָאָדָם לִשְׂרֹט אֶת _______ ג. עַם יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם הָיוּ _______ ד. עָנִי