דמותו של מלך המשיח

להקראת המאמר
יום שישי י"ט מנחם אב ה'תשע"א
|
  1 תגובות
הנקודה שבמאמר
ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה… (ישעיהו י"א א). הנה ימים באים נאום ה', והקימותי לדוד צמח צדיק, ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ. בימיו תיושע יהודה, וישראל ישכון לבטח. וזה שמו אשר יקראו – ה' צדקנו (ירמי' כג ה-ו). וכלשון הרמב"ם: ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחום מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח (הרמב"ם, הלכות מלכים י"א ד').
דמותו של מלך המשיח

 

 

משיח בשר ודם – מלך מבית דוד

על פי הרמב"ם שהוא הפוסק היחידי בעניני גאולה ומשיח, המלך המשיח הוא בשר ודם, מלך מבית דוד, כפי שנאמר במפורש בהרבה מקומות במקרא, כגון: ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה (ישעיהו י"א א). הנה ימים באים נאום ה', והקימותי לדוד צמח צדיק, ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ. בימיו תיושע יהודה, וישראל ישכון לבטח. וזה שמו אשר יקראו – ה' צדקנו (ירמי' כג ה-ו).

וכלשון הרמב"ם: ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחום מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח (הרמב"ם, הלכות מלכים י"א ד'). 

 

וזהו אחד משלושה עשר עיקרי האמונה: אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח

 

הרבי מה”מ שיל”ו מתבסס על דברי הרמב"ם ומבהיר שדעת ר' הלל – דעת יחיד ש"אין משיח לישראל" – נדחתה בתוקף על ידי הגמרא, ואין הלכה כמותו. וזה לשון קדשו של הרבי מה"מ שיל"ו:

בין השלושה עשר עיקרי האמונה המופיעים בנוסח "אני מאמין" נמנית גם האמונה בביאת המשיח… כלומר: אנו מאמינים בהופעת אדם, הבשר ודם, שיוציא את עם ישראל מהגלות אל הגאולה האמיתית והשלימה.

אמנם בתלמוד: מופיעה גם דעתו של הלל שאמר: "אין משיח לישראל", ה' בעצמו ימלוך עליהם ויגאלם". אלא שהגמ' דחתה את דבריו בתוקף, ופסקה: הגאולה תהי' ע"י משיח בשר ודם, כמפורש בנבואת זכריה "הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע", היינו שיבוא מלך צדיק, והוא יושיע את העם. ובאשר לדברי ר' הלל מוסיפה הגמ' ואומרת, יסלח לו ה' על דבריו.

ובספר "חתם סופר" מוסיף, כי מי שאומר כר' הלל ש"אין משיח לישראל" הוא כופר בכלל התורה! כי דעתו של ר' הלל בטלה לחלוטין מול דעת רובם המכריע של החכמים הסוברים שיבוא משיח בשר ודם, והלא "יחיד ורבים הלכה כרבים".

אם כן, ההלכה הסופית והמוחלטת היא כי "יעמוד מלך מבית דוד, והוא יושיענו" (משיחת הרבי מה”מ שיל”ו, דבר מלכות, קונטרס י"ב סי' ב'חוברת זו חולקה ע"י הרבי בט"ו באייר ה’תנש”א).

 

גם כ"ק הרבי הריי"צ מדבר בחריפות על היסוד והעיקר באמונת ישראל משיח כגואל יחיד חי וקיים בשר ודם שאין לו שום תחליף: 

רבים מעמנו בני ישראל, שלדעתם מאמינים הם, ואף הולכים לבית הכנסת להתפלל, סוברים כי גאולת ישראל תבוא על ידי אידיאל עולמי כל שהוא ולא על ידי גואל יחיד. כלומר, מאמינים הם במשיחיות, אבל לא באדם שיהיה משיחן של ישראל.

שום סברה אינה רחוקה מהאמת יותר מזו של המשיחיות, ושום אשליית שווא יהודית לא היתה כפירה ברורה כל כך כמו אשליית הרעיון המשיחי תחת משיח חי וקיים.

התורה, הנביאים וחז"ל מרבים לדבר אודות משיח כגואל יחיד, כפי שהיה משה רבנו; על מלך המשיח מדברים הם, ולא על המשיחיות. וכך אומרים אנו בכל יום בעיקרי האמונה "אני מאמין… בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו". המלים "שיתמהמה" ו"לו" מתייחסות לאדם חי, ולא לרעיון מת.

משיח יהיה גואל יהודי, אדם שיהיה מנהיג גדול, ויבוא מזרעו של דוד המלך. לדברי הגמרא בריאתו עלתה במחשבת הבורא קודם שנברא העולם, כי הוא מהווה תכלית כוונת רבש"ע בבריאה (מתוך "הקריאה והקדושה" לכ"ק הרבי מוהריי"צ).

 

 

משיח עצמו יודיע לנו שהוא משיח קודם בואו

לפני שמשיח יבוא, הוא יגיד שהוא יהיה זה, שיגאל את עם ישראל - אנא מלכא משיחא! לכאורה, איך נדע מי זה המשיח האמיתי? הרי כל אחד יכול לומר: "אנא מלכא משיחא"? התירוץ הוא שכשנסתכל על אותו אדם שיאמר זאת, ונראה על פניו שאומר זאת בגעגועים עזים לגאולה - נדע שזהו המשיח (לקט פתגמי השרף מקוצק תנ"ד).

 

 

האם המשיח צריך לעשות אותות ומופתים?

שתי תקופות יש בימות המשיח. בתקופה הקרובה לביאת המשיח, בתחילת ימות המשיח, לא יתבטל דבר ממנהגו של עולם, אלא יהיה עולם כמנהגו נוהג (הרמב"ם, הלכות מלכים רפי"ב). בתקופה יותר מאוחרת - בימות המשיח עצמם - יתוספו דברים והנהגות שיעשה הקב"ה, לרבות ענינים שיש בהם משום שינוי מנהגו של עולם (משיחת הרבי, ליקוטי שיחות, כרך כ"ז, עמ' 198).

לכן על התקופה הראשונה אומר הרמב"ם: ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו - אין הדבר כך. שהרי ר' עקיבא חכם גדול מחכמי המשנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות, כיוון שנהרג - נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת (הרמב"ם הלכות מלכים י"א ג').

 

אך באגרת תימן כותב הרמב"ם שמשיח עושה אותות ומופתים, בהתיחסו לתקופה השניה של ימות המשיח, לאחר התקופה של "עולם כמנהגו נוהג".  

 

 

מאין יבוא המשיח?

חז"ל אומרים: משיח יושב בפתחה של רומי (סנהדרין צ"ח ב). שרומי היא המלכות הרביעית – מלכות אדום (נצח ישראל פכ"ו ופכ"ח). ובימינו זו אמריקה – דהיינו, ארצות הברית, שהיא המעצמה הגדולה ביותר בדורנו. בדומה לגואל הראשון – משה רבינו, שישב בבית פרעה במצרים – המעצמה הגדולה של דורו.

 

אמרו חז"ל: אף מלך המשיח שעתיד להיפרע מאדום, יושב עמהם במדינה, שנאמר: שם ירעה עגל ושם ירבץ (ישע' כ"ז י) (שמות רבה א ל"א).    

 

והמהר"ל מפראג אומר:

משיח נמצא ברומי עד רגע הגאולה

(נצח ישראל פל"ב)

 

גם האברבנאל אומר, שמשיח יבוא לגאול את ישראל מחוץ לארץ ישראל דוקא. שנא’ (מלאכי ג', א'): ופתאום יבוא אל היכלו. ונא' (זכר' ט', ט'): הנה מלכך יבוא לך (האברבנאל, ישועות משיחו, א', ג').

 

על פי האדמו"ר מרוז'ין: המלך המשיח יבוא קודם לארץ רוסיא (הובא בספר דברי דוד).

 

על פי הרב הקדוש מצאנז: הרב הקדוש מצאנז, בשעת סעודת שביעי של פסח, נטה ראשו לאחוריו, ושהה כך זמן רב. והיה נראה כישן, כשהקיץ אמר: כמדומה לי שמשיח יתגלה באמריקה (ארצות החיים, מכתבים ו').

 

אף ש"מקום תאוותו" היא ירושלים (אור החיים ט"ו ז). שגם שאינו נולד בה ייקרא על שמה כאילו נולד בה, שמצפה לראותה (מהרש"א חידושיו ג. כתובות ע"ה א). 

 

הרבי מדגיש שלא יתכן שמלך המשיח יהיה בארץ ישראל קודם הגאולה ולפני שיעלה את עם ישראל לארץ, שהרי זוהי הסיבה לעובדה שמשה רבינו לא עלה לארץ. וכגואל ראשון כן גואל אחרון. ובלשון קדשו:

וכמו שאז "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל", וכתוב במדרש שבאמת משה יכול להכנס לא"י, אלא שהקב"ה אמר לו: מה יאמרו שבעצמך נכנסת לא"י ואת היהודים שהוצאת ממצרים השארת במדבר.

כך הוא במשה שבכל דור ודור ובפרט במשה שבדורנו, דרא דמשיחא. שהוא נשאר בגלות בשביל צאן מרעיתו כדי לקחת אתו גם אותם ולא שייך כלל שמשה עצמו יצא מהגלות וישאיר את היהודים, כיון שניצוץ שלו נמצא בכל יהודי במילא הוא יוציא את כולם (משיחת הרבי, ש"פ "וארא" ה’תשט”ז).    

 

מדותיו של המשיח וכוחותיו

 

בעל חכמה בינה ודעת

אותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהי' יותר משלמה

(הרמב"ם, הלכות תשובה ט', ב').

 

 ונחה עליו רוח ה'

רוח חכמה ובינה

רוח עצה וגבורה

    רוח דעת ויראת ה'

(ישע' י"א, ב')

 

 

בעל מידות טובות

מלך המשיח יתברך במידות טובות

(כ"ו יעבץ. הובא בילקוט מעם לועז, תהילים ח"א עמ' רצ"ג)

 

בעל ענוה

במיוחד יצטין המלך המשיח במידת הענווה שהיא המידה טובה מכל המידות טובות כלשון הרמב"ן באגרתו הידועה.

מעלת מלך המשיח היא ענוותנותו הגדולה. אע"פ שיהי' בתכלית הרוממות, וכמו שכתוב (ישע' י"א ב') ונחה עליו רוח ה'. וילמד תורה עם האבות ועם משה רבינו, יהיה עניו ובטל בתכלית בעיני עצמו וילמד גם עם האנשים הפשוטים (הרבי הריי"ץ, ספר המאמרים ה'תרצ"ט עמ' 194).

 

בעל רחמים

מלך המשיח לא יתאכזר לעמו ולא יתנשא עליהם, שנא’ (תהלים מ"ה, ה'): וענוה צדק… נוראות ימינך (כ"ו חיון, הובא בילקוט מעם לועז, תהלים ה"א עמ' רצ"ה).

 

כאשר מלך המשיח יראה אביון, מתחנן לעני שיחזיר לו את הכסף שהלווהו, ולעני לא יהיה מקור לעזרה - ירחם עליו המשיח ויתן לו משלו, שנא’ (תהלים ע"ב י"ד): מתוך ומחמס יגאל נפשם ויקר דמם בעיניו (נר מצוה, הובא בילקוט מעם לועז, תהלים ח"ב עמ' קמ"ז).

 

אוהב כל יהודי

מסופר במדרש שכאשר ראה משה רבינו עליו השלום, ששה אחת ברחה מן העדר, הניח את כל העדר, ורץ להחזיר אותה לעדר. מזה לומדים כמה חשובה למשה רבינו כל נפש מישראל, ואפילו כשמדובר בשה שברחה מן העדר, ומכיון שגואל ראשון הוא גואל אחרון (ראה שמות רבה ב', ד') גם לגבי משיח צדקנו יקר וחשוב כל יהודי באשר הוא שם ואפילו יברח מן העדר (משיחת הרבי, התועדויות ה’תשמ”ג ח"ג עמ' 1314).

 

 

בעל יסורים

שלושה חלקים נחלקו הייסורים - אחד נטלו אבות העולם; אחד דורו של שמד, ואחד של מלך המשיח (מדרש תהל' פרשה ט"ז, ד').

ומדוע סובל המלך המשיח כל כך? הדבר קשור באהבת ישראל שלו.

משיח יסכים למסור את נפשו למען שליחות הגאולה

(כתבי הרמב"ן ח"א עמ' שכ"ד)

 

הקב"ה שואל את המשיח: הללו שגנוזים אצלך עוונותיהם, עתידים להכניסך בעול ברזל, ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו ומשנקין את רוחך בעול, ובעוונותיהם של אלו עתיד לשונך להידבק בחיכך, רצונך בכך?… אמר משיח לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, בגילת לבי ובשמחת לבי אני מקבל עלי, על מנת שלא יאבד אחד מישראל (ילקוט שמעוני ישע' רמ"ז תצ"ט).

 

אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם

ואנחנו חשבנוהו נגוע, מוכה אלוקים ומעונה

והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו

מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו

כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו, וה' הפגיע בו עוון כולנו

(ישע' נ"ג ד-ו)

 

 

בעל גבורה

מלך המשיח יהיה גיבור כמו יפתח הגלעדי - לשעת מלחמה. שנא’ (תה' מ"ה ד'): חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך" - שאע"פ שכל מלך אינו יכול להתהלל כשחוגר החרב; שנא’ (מלכים א', כ' י"א): אל יתהלל חוגר כמפתח - מלך המשיח בחגירת החרב יכול להתהלל כאילו כבר בא מן המלחמה, וכבר ניצח את אויביו (כ"י יעב"ץ, הובא בילקוט מעם לועז תהילים  ח"א עמ' רצ"ד).

הגבורה היא צורך חיוני למלך, שהרי זהו תפקידו ללחום מלחמות ה' ולנצח, אבל כדי לנצח את אויביו, לא יצטרך המלך המשיח להשתמש בגבורה, אלא בעצה, כלומר שתהיה למלך המשיח תושיה וחכמה מיוחדת, שעל פי זה יתן עצות לנצח את האויבים:  

ואע"פ שמלכים צריכים שיהיו גיבורים כמו דוד, שנא’ בו (ש"ב י"ז ח'): ואביך איש מלחמה - המלך המשיח לא יצטרך לגבורה, כי מתוך העצה תהי הגבורה, שנא’ (יש' י"א ב'): " ונחה עליו… רוח עצה וגבורה" (מסכנות יעקב, הובא בילקוט, מעם לועז, ישע' עמ' קמ"ד).

 

כלי הנשק של הצדיקים וגבורתם היא החכמה, התפילה והבקשה, כמו שאומר יעקב אבינו: בחרבי ובקשתי (ויחי מח כב), ומפרש רש"י: היא חכמתי ותפילתי, ומתרגם אונקלוס: בצלותי ובבעותי. כלומר: בתפילתי ובבקשתי.

 

וכפי שאומרת המשנה בפרקי אבות: איזהו גבור?  – הכובש את יצרו

ואכן זוהי גדולתו של המשיח, ומעלתו המיוחדת:

הגבורה האמיתית היא לנצח את היצר, וזוהי מעלתו של משיח והודו והדרו שמנצח יצרו, וזהו שנא’ (תהל' מ"ה, ד'): "חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך" (כ"ו טיטצק. הובא בילקוט מעם לועז תהל' ח"א עמ' רצ"ד).

 

 

בעל מעשים טובים

המלך המשיח מתהדר בפעולות ומעשים טובים, שאינם רק מעשים טובים רגילים, שהרבה צדיקים מתנאים בהם, אלא מעשיו ופעולותיו נאים ויפים במיוחד, ונעלים שלא בערך ממעשים טובים של שאר בני אדם:     

מעשיו של מלך המשיח יפים ממעשי שאר בני אדם, וכשמדבר את דבריו הן דברי חן, כאילו נשפך החן על שפתיו, שנא’ (תה' מ"ה ג'): יפיפית  מבני אדם הוצק חן בשפתותיך (מצו"ד עה"פ).

 

ירא ה'

מחשבתו, דיבורו ומעשיו של המלך המשיח יהיו ביראת ה', והרי יראת שמים קודמת לכל, שכן יראת שמים היא אוצרו, ואם אין יראה אין חכמה:

כל דיבוריו ומאמריו של מלך המשיח יהיו ביראת ה', שנא’ (ישע' י"א, ג'): והריחו ביראת ה' - 'והריחו' מלשון דיבור (ילקוט מעם לועז ישע' עמ' קמ"ח).

 

וכפירוש רש"י לפסוק: כל דבר שיעשה מלך המשיח - לא יעשה לפי ראיה גשמית או שמיעה גשמית; אלא בחוש יראת ה' המיוחד שלו. שנא’ (ישע' י"א, ג'): והריחו ביראת ה' - 'והריחו', הכוונה רוחו. דהיינו שרוחניותו תהיה יראת ה' (רש"י, הובא בילקוט מעם לועז ישע' עמ' קמ"ח).

 

 

אוהב ה'

כל מעשיו של המשיח יהיו לשם שמים, כי הוא אוהב ה', אהבה שמעל ל"אהבת עולם" ו"אהבה רבה", אהבה מתוך התבטלות מוחלטת. 

אע"פ שדרך המלכים להרויח עצמם ולהתעדן בענינים הגשמיים במאכל ומשתה. מלך המשיח לא יהיה כן, אלא כל רווחתו ועידונו יהיו באהבת ה', בקיום התורה והמצוות ולא בהבלי העולם. שנא’ (ישע' י"א ג'): והריחו ביראת ה' - 'והריחו' מלשון 'ריוַח' (אברבנאל, הובא בילקוט מעם לועז,ישע' עמ' קמ"ח).

 

 

בעל אמונה ואיש צדק

אמונת המשיח תגבר על הכל, אף על חכמתו:

למשיח תהיה אמונה מאוד חזקה. ואע"פ שיהיה לו גם חכמה גדולה - תגבר האמונה על החכמה, וכך יגיע להשגות גדולות ביותר (ביאורי החסידות לנ"ך עמ' קצ"ט).

 

הצדק והאמונה שיהיו במלך המשיח, לא יהיו לו קנין חיצוני, אלא כאזור הדבוק אל המתנים, שהוא דבר השייך לגופו. והצדק, שהוא בין אדם לחברו - יהי' גלוי כאזור על המתנים, מבחוץ; והאמונה שהיא בין אדם למקום, דומה לאזור חלצים שאינו נראה אלא לאיש הלובשו שנא’ (ישע' י"א, ה'): "והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו" (מלבי"ם, הובא בילקוט מעם לועז ישע' עמ' קמ"ח).

 

 

בעל חוש ריח מיוחד – "והריחו ביראת ה'"

גדולתו של משיח יהיה חוש הריח שלו, דהיינו ש"יריח" כל אחד וידע את מידת היראת שמים שלו, עד כמה שיכול להגיע, ואפילו שירד בהתנהגותו. כמו בושם שמונח בכלי גם לאחר שמוציאים את הבושם, נשאר הריח בכלי, כך גם נשאר ב"כלי" - הגוף, את ריח מידת יראת השמים של אותו אדם. שנא’ (ישע' י"א, ב'): והריחו ביראת ה' (ביאורי החסידות לנ"ך עמ' קצ"ט).

 

ומפרש הרבי, שהריח שורשו מפנימיות עתיק ונמשך גם בעניין הדין בשכל הגלוי, דוקא על ידי משיח צדקנו. פירושו של דבר, המשיח יראה את עצם האדם הנשפט ולא את חיצוניותו, ידע את הסיבות שהביאוהו למצבו ושבעצם הוא טוב (על פי מאמר הרבי, והניף ידו על הנהר ה’תשי”א).

 

 

בעל רוח הקודש

ונחה עליו… רוח דעת ויראת ה' (ישע' י"א ג') 'רוח דעת', זה רוח הקודש, כמו שנא’ בבצלאל (שמות ל"א ג'): ואמלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת. ויראת ה' - היא אוצרו, שאם אין יראה, אין חכמה, וכל שכן שאין רוח הקודש (מסכנות יעקב, הובא בילקוט מעם לועז ישע' עמ' קמ"ד).

 

 

נביא גדול

משיח הוא נביא גדול מאוד וגדול מכל הנביאים קרוב למשה רבינו (אגרת תימן ד').

מיום הולדתו של משיח, תלך צדקתו ותגדל תמיד מרגע לרגע יותר ויותר, ובזכות מעשיו שיעשה בעולם הזה - יזכה לדרגות נשגבות של שלימות רוחנית (ארבע מאות שקל כסף עמ' רמ"א, אור החמה לזוהר ח"ב, ז', ב').

 

ובתנחומא (ס"פ תולדות) משמע שהוא נביא גדול ממשה: זה משיח בן דוד שהוא גדול מן האבות, שנאמר, הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד (ישעי' נב יג). ירום מאברהם, ונשא מיצחק, וגבה מיעקב ונשא ממשה (שיחת הרבי, ש"פ שופטים ה’תנש”א, הערה 91). 

 

הרבי מסביר, שעל פי מדרש תנחומא משמע שהמלך המשיח יהיה גדול ממשה, ועל כן פירוש המילים בהרמב"ם: קרוב למשה הוא: למעלה ממשה. 

אדמו"ר האמצעי מסביר את יתרונו של משה רבינו על שאר הנביאים, שהיה כלי לקבלת האור האלוקי גם בגופו ולא רק בנשמתו, ובכך יגבר המלך המשיח אף על משה רבינו: 

בנבואת משה "פנים אל פנים אדבר בו" כו', שלא היה הבדל כלל בין גופו לנשמתו, כמו ששכינה מדברת מתוך גרונו כו', ואין צריך להכנת החומר, על כן לא נפל לארץ. וזה יהיה במשיח ביתר שאת מאחר שיהיה כלי לקבל הכל בלי שיצטרך לעלות למעלה ("מאמרי אדמו"ר האמצעי" – דרושי חתונה, עמ' קנד).

 

 

רועה ונסיך אדם

משיח הוא "נסיך אדם". שנא' (מיכה ה', ד'): והקימונו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם (סוכה נ"ב, ב'). ואכן המלך המשיח הוא אחד משבעה רועים המפרנסים ומשפיעים אלוקותו ית' בכנסת ישראל באופן פנימי. ואחד משבעה נסיכים שהם צדיקים תמימים, שגם מהם נמשך כוח לנשמות ישראל בעבודה באופן מקיף (ראה תורה אור, פרשת מקץ, דרושי חנוכה).

 

 

 

שקול כנגד כל ישראל - היחידה הכללית

על משה רבינו נאמר שהוא שקול כנגד כל ישראל, אך משה רבינו היה בבחינת הנשמה הכללית ואילו המשיח בבחינת היחידה הכללית. כמבואר בקבלה:

חמישה שמות נקראו לנשמה; נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. דוד זכה לבחי' נפש. אליהו הנביא זכה לבחי' רוח. משה רבינו לנשמה, אדם הראשון לחיה ומלך המשיח - לבחינת יחידה. והיינו, היחידה הכללית של עם ישראל (רמ"ז לזהר ח"ב מ', ב').

ולכן על ידי גילוי בחינת היחידה הפרטית, מעוררים את הגאולה לכלל ישראל.

.  

 

חי מעל הטבע

מעלתו של המשיח היא שהוא שולט על החומר, מובדל ממנו, ומתנשא מעליו, וזהו שנא’ (זכרי' ט', ט'): "עני ורוכב על חמור" (גבורות ה' פכ"ט).

למשיח אין חלק כלל בעולם הזה הטבעי, והעולם אף מתנגד לו, משום שמעלותיו אינם מהטבע, ואף הוא עצמו אינו טבעי ואינו גשמי. וע"פ זה יובן מה שאמרו רז"ל (סנה"ד צ"ח א') שר' יהושע בן לוי שאל את משיח: אימתי קאתי מר? (מתי יבוא המשיח?) וענה לו המשיח: היום. כי משיח הוא למעלה מהזמן, שאצלו יום יכול להיות זמן רב. וזהו גם מה שכתוב בגמרא (שם): "יושב בין עניים", כי גם לעניים אין חלק בעוה"ז, ועולם הטבע מתנגד להם (המהר"ל מפראג, נצח ישראל פכ"ח).

 

"ונחה עליו רוח ה'" (ישע' י"א, ב') - ה' הוא - היה, הווה ויהיה כאחד, למעלה מן הטבע, וגם משיח הוא למעלה מן הטבע (הרבי הריי"ץ, ליקוטי דיבורים ח"ב, י"ח ל"ו).

 

 

עניינו – אלוקות

הנה ימים באים נאום ה', והקימותי לדוד צמח צדיק ומלך וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו (ירמי' כג ה-ו).

משיח הוא יחוד של מ"ה וב"ן -  איש אלוקים: משיח הוא יחוד של מ"ה וב"ן. דהיינו, מצד אחד הינו בשר ודם בגשמיות כפשוטו (ב"ן) ומצד שני הינו שליחו של הקב"ה, וכמותו ממש (מ"ה) (שיחת הרבי, ספר השיחות ה’תשנ”ב, ח"א עמ' 106).

 

הוא שכלי לגמרי ועניינו הוא אלוקות (המהר"ל, נצח ישראל פמ"א ופמ"ב).

 

כל עניין המשיח הוא אלוקות לא גשמי, ואיך יהי' המשיח בעוה"ז שהוא עולם גשמי, אלא שאז בימות המשיח יהי' העולם מוכן… ויהי' העוה"ז אלוקי, ולא יהיה האדם רודף את הדברים הגשמיים רק דברים אלוקיים (המהר"ל, נצח ישראל, פרק מ"ב).

 

ועוד ועיקר שלדברי האדמו"ר האמצעי בנו של האדמו"ר הזקן, הקב"ה אומר:

אנא עתיד לאתגלאה במשיח (נר מצוה ותורה אור, שער האמונה בפירוש על דברי הזהר ויקרא י"א, א). כי הקב"ה שהוא ה"בלי גבול" יכול להתגלות בתוך ה"גבול" – בסנה, בבית המקדש, במלאכים, בצדיקים הדומים לבוראם ובמיוחד במלך המשיח. שהרי נאמר במדרש הידוע: ורוח אלוקים מרחפת על פני המים – זה רוחו של משיח (בראשית רבה ב ד). דהיינו, רוחו של משיח היא רוח אלוקים.

 

וזוהי, לדבריו של האדמו"ר האמצעי בנו של האדמו"ר הזקן, גדולתו של המשיח על כל אדם אף על משה רבינו. וזה לשון קדשו:

ולא הי' משה נקרא מלכא אלא משה רבינו

והוא בהיותו מלמד תורה לישראל בבחי' הנגלה

כמ"ש: תורה צוה לנו משה כו'

אבל משיח יהי' בבחי' מלך דוקא בדוגמא דמלך מלכי המלכים

מפני שבו יגלה ממהו"ע אא"ס ממש

 (נר מצוה ותורה אור, שער האמונה, עמ' פ"ט)

ולכן אין בעיה ואין סתירה בענין הגואל ובונה בית המקדש – ה' גואל ישראל ובונה את בית המקדש או המלך המשיח גואל ישראל ובונה את בית המקדש, כמו שאין סתירה בכינוי התורה: תורת ה' או תורת משה. וכפי שמסביר הרבי:

ואין ענין יוצא מידי פשוטו - גאולה האמיתית והשלימה כפשוטה ובנין ביהמ"ק כפשוטו.

ובלשון הרמב"ם - פס"ד להלכה אשר לכל לראש נוגע בעיקר פשוטה של הלכה - "יעמוד מלך מבית דוד כו' ויבנה מקדש במקומו", היינו, הגאולה העתידה ובנין ביהמ"ק יהיו ע"י משיח צדקנו.

וביחד עם זה - מקרא מלא דבר הכתוב "אנכי אנכי הוא מנחמכם", וכן בנוגע לביהמ"ק - "מקדש א-דני כוננו ידיך", "בנינא דקב"ה".

 ואין כל סתירה בדבר - שהרי משיח צדקנו הוא בחינת היחידה, "יחידה ליחדך", המיוחדת ומאוחדת עם בחינת "יחיד", יחודו של עולם, עצמות ומהות.

ועי"ז נפעלת הגאולה דכאו"א מישראל, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו", אשר מכיון שנשמת כאו"א מהם היא "חלק אלקה ממעל (וכפי שמוסיף רבינו הזקן (תניא רפ"ב)) ממש", דקאי על בחינת היחידה, ניצוץ נברא, שבה מלובש ניצוץ בורא בחינת יחיד, לכן, נגאלים כולם ע"י משיח צדקנו, בחינת יחידה הכללית, שהיא מציאות אחת עם יחידו של עולם, "אנכי אנכי הוא מנחמכם".

וביחד עם זה - נמשך הגילוי עד למטה מטה, ב"חלק אלקה ממעל ממש", מלשון מישוש, כלומר, כפי ש"החלק אלקה ממעל ממש" נמשך ומתלבש בגוף הגשמי, יש האמיתי כפי שנמצא ביש הנברא דגוף הגשמי דכאו"א מישראל, "גוי קדוש".

וכל זה - בשעתא חדא וברגעא חדא, במהרה בימינו ממש, "ממש" ביחס לגדרי הזמן, ביחד עם בחינת "ממש" בנפש, כנ"ל.

ובאופן כזה - נשמות בגופים - זוכים לקיום היעוד (דסיום וחותם מסכת תענית) "לעתיד לבוא הקב"ה עושה מחול (ע"ד "יוצאות וחולות כו'") לצדיקים… וכל אחד ואחד מראה באצבעו (ואומר), שנאמר (ישע' כ"ה ט'):  ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה קוינו לו ויושיענו, זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו", במהרה בימינו ממש (התועדויות ה’תשמ”ו חלק ד' עמ' 230-231).

 
 

משיח מתקן את אומות העולם

המשיח ילמד את כל העמים להשכיל ולדעת את ה' (כתבי הרמב"ן ח"א עמ' שכ"ה).

מלך המשיח יתקן את אומות העולם לעבוד את ה' ביחד, שנא’ (צפני' ג', ט'): כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד (הרמב"ם הלכות מלכים י"א, ד').

 

וזהו עיקר החידוש במלך המשיח, מה שלא היה בנשיאי הדורות שלפניו, אפילו לא בימי שלמה המלך ולא בימי חזקיהו המלך:

עיקר החידוש בפעולתו של משיח, תהי' תיקון העולם והאומות, ולא בכך שיפעל שבני ישראל יוכלו לקיים את התורה במנוחה. כי קיום התורה במנוחה כבר היה בעולם (כגון בימי שלמה וחזקיה), אולם תיקון האומות - לא נפעל בשום תקופה, רק בתקופת המשיח (משיחת הרבי, ספר השיחות ה’תשמ”ח, ח"ב עמ' 389).

 

מובן שהשפעת המלך המשיח על האומות תהיה רק לאחר שינצח אותם וישלוט עליהם מבחינה גשמית ורק אחרי זה תבוא השליטה הרוחנית, שהרי זוהי תכלית הכוונה העליונה להפוך את כל העולם להיות לו ית' דירה בתחתונים, וזה כולל את כל עם ישראל וכל אומות העולם:

ישנם שני שלבים בהשפעתו של המשיח על האומות. בשלב הראשון, ילחם באומות וינצחם - באופן של שליטה, ובשלב השני ישפיע אלוקות על האומות, היינו שהאומות עצמם יכירו בו ויבואו כולם לקרוא בשם ה' לעבדו שכם אחד (צפ' ג', ט'). (משיחת הרבי, ליקוטי שיחות חי"א עמ' 283).

 

 

לסיכום – דמותו של המשיח על פי האברבנאל

שלמותו תהיה בדרך נס, שגם אם יהיה שלם בעיון, יהיה שלם גם בתבונה המעשית, ויכלול גם חכמה בעיון וגם בינה במעשה. ואף שיהיה שלם בכוחות הנפשיים יהיה גם שלם בגבורה גופנית, ועוד, עם רוב ידיעתו לא יתערב בו דבר באמונה כוזבת, אלא כל עיוניו יהיו ביראת ה'.

 

בנבואתו ידע מה שבסתרי לב האדם שנא’ (ישע' י"א ג'): ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח.

 

יהיה רודף צדקה ומשפט.

 

מפני דבקותו בה' יתברך, יעשה אותות ומופתים בשמים ובארץ.

 

לא רק בני ישראל יהיו תחת משמעתו, אלא גם שאר האומות, שנא’ (יש', י"א י'): "אליו גויים ידרשו (האברבנאל - הובא בילקוט מעם לועז, ישע' עמ' קמ"ד ואילך).

,
עוד באותו נושא
תגובות  / 1 תגובות
דמותו של המשיח
תודה על אוסף המקורות שהובא במאמר. חייבים ללמוד על דמותו של המשיח על פי המקורות. בדרך כלל אנשים מסבירים ענייני משיח לפי דעותיהם האישיות ולא מתוך לימוד במקורות. יישר כח גדול! למדתי מהמאמר הרבה דברים שלא ידעתי לפני כן.

פרסום תגובה חדשה

Facebook Comments Box

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.