כמה אפשר לחכות?

יום שלישי כ"ד אלול ה'תשע"ב
הנקודה שבסיפור
מעשה בכפרי אחד כמותם, שנכח אף הוא בבית הכנסת בתפילת השחר של ראש השנה. ישב והביט נכחו מבלי להתפלל. כשהגיע הציבור לתפילת העמידה החלו המתפללים לגעות בבכיה. לא הבין הכפרי ותמה בליבו - 'מדוע בוכים הם? הן הרי שום קטטה לא התחוללה וגם מריבה גם לא פרצה, אם כן מה הסיבה לבכיה זו?'...
מאת מנחם זיגלבוים
כמה אפשר לחכות?

 

פעם ישבו מתי מספר מחסידיו של הצדיק רבי ישראל מרוז'ין בבית המדרש, לגמו לחיים, ושוחחו ביניהם דברי חסידות. לפתע פתאום נפתחה דלת בית מדרשו והרבי בכבודו ועצמו נכנס. כשראה הרבי את החסידים יושבים יחדיו, התיישב ביניהם ואמר:

 

- "אספר לכם מעשה שהיה. עד לפני זמן לא רב היו יהודים רבים בני כפרים ועמלי כפים, שעוד משחר נעוריהם החלו לעסוק כשוליות אצל בעלי מלאכה כדי לעזור ולסייע בנטל פרנסת הבית. מטבע הדברים כפריים אלו היו נבערים מדעת, הם לא ידעו קרוא וכתוב, ובודאי אף לא ללמוד ולהתפלל.

 

אף על פי כן, לקראת ראש השנה ויום כיפור היו הללו מקפידים תמיד לנסוע אל העיר הסמוכה למקום מושבם כדי להיות לפחות בימים הנוראים ביחד עם מנין יהודים בבית הכנסת, למרות שהיו יושבים ומתבוננים סביבם מבלי לפצות את פיהם.

 

מעשה בכפרי אחד כמותם, שנכח אף הוא בבית הכנסת בתפילת השחר של ראש השנה. ישב והביט נכחו מבלי להתפלל. כשהגיע הציבור לתפילת העמידה החלו המתפללים לגעות בבכיה. לא הבין הכפרי ותמה בליבו - 'מדוע בוכים הם? הן הרי שום קטטה לא התחוללה וגם מריבה גם לא פרצה, אם כן מה הסיבה לבכיה זו?'

 

חשב הכפרי ולבסוף החליט בלבו - 'אין זה אלא משום שהתפילה מתארכת יתר על המידה, ובטנם מקרקרת ברעב משום שמהבוקר לא בא דבר לפיהם. רעבים הם!'...

 

בהיות הכפרי רעב כמותם, אף הוא החל לבכות יחד עמם.

 

בין כה וכה הסתיימה תפילת העמידה, והמתפללים חדלו מן הבכיה. חזר הכפרי ותמה כבתחילה, 'הן הרי הם לא אכלו בינתיים, ומרעבונם לא נושעו - מדוע הפסיקו אפוא לבכות?'

 

הניח הלה שוב את ראשו בין ידיו והרהר בכובד ראש כשפניו לובשים ארשת רצינית.

 

לפתע נזכר שקודם שעזב את בית מארחו בדרך לבית הכנסת, הבחין בעקרת הבית שנתנה בתוך סיר הלפתן, חתיכת בשר קשה הצריכה בישול רב, וככל שמצטמק הבשר יותר, נעשה התבשיל ערב וטוב יותר. 'אין זאת' - אמר לעצמו - 'שבגלל כך פסקה בכייתם, שהרי אין להם להצטער על ההתמהמהות הממושכת, כיון שהאוכל הולך ומשביח'. נתקררה דעתו גם הוא והפסיק מלבכות.

 

כשהחלו התקיעות שבו המתפללים וגעו בבכיה נוראה. הפעם לא נותר בו כוח, ושוב התפלא מדוע הם בוכים כעת? אימץ הכפרי את מוחו ועד מהרה תמיהתו התיישבה - 'הן אמת שהבשר יערב יותר ככל שהזמן יתארך, עם זאת כמה כבר אפשר לחכות'... - פרץ גם הוא בבכיה יחד עמם.

 

סיים רבי ישראל מרוז'ין את סיפורו, קם ממקומו ועזב את בית המדרש.

 

משיצא הצדיק החלו החסידים לנסות ולירד לסוד הבנתו של הסיפור, ולבסוף הגיעו למסקנה, שאין זה אלא משל על הגלות המתארכת...

 

(סיפורי חסידים)

, ,
עוד באותו נושא
תגובות

פרסום תגובה חדשה

Facebook Comments Box

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.