שמירת הגוף בדרך הטבע על פי הרמב"ם

להקראת המאמר
יום רביעי ה' שבט ה'תשע"ג
הנקודה שבמאמר
גופנו הוא נכס אלוקי שהופקדנו עליו על מנת לשומרו – האם אנו אכן עושים זאת?! • אכילה לצורך שמירת הגוף היא מצווה ועולה לקדושה, אולם מאיזו כפית האוכל יורד לתחום הקליפות?! • בשבת וירא ה'תשנ"ב מורה הרבי שליט"א מה"מ להישאר רעבים לסעודת הלוויתן ושור הבר – מהי משמעותם המעשית של הדברים? • בעקבות הרמב"ם עם דיאטה נצחית כחובה הלכתית!
מאת רחל שאבי
שמירת הגוף בדרך הטבע על פי הרמב"ם

 

באדיבות "עטרת חיה" מוסף הנשים של "בית משיח"

 

 

לחיים לחיים, הבה נשמור על הבריאות!

 

גופנו הוא נכס אלוקי שהופקדנו עליו על מנת לשומרו – האם אנו אכן עושות זאת?! • אכילה לצורך שמירת הגוף היא מצווה ועולה לקדושה, אולם מאיזו כפית האוכל יורד לתחום הקליפות?! •  בשבת וירא ה'תשנ"ב מורה הרבי שליט"א מה"מ להישאר רעבים לסעודת הלוויתן ושור הבר – מהי משמעותם המעשית של הדברים? •  בעקבות הרמב"ם עם דיאטה נצחית כחובה הלכתית!

 

הרמב"ם, שיום ההילולא שלו חל בכ' טבת, הינו אחד מגדולי הרופאים בהיסטוריה, אך האינפורמציה הרפואית להלן לא נלקחה מאחד מארבעים ספרי הרפואה המופלאים שכתב.

 

המידע המצוטט כאן הינו הלכות פסוקות מספר ה"הלכות הלכות" שלו, וממילא איננו המלצה רפואית גרידא והוא מחייב כמו כל סעיף אחר בשולחן ערוך.

את כל אחד ואחת, בכל זמן.

 

ובנדון דידן:

 

בהיות האדמו"ר הריי"צ ילד, ניגש פעם לאחר יום הכיפורים לאביו הרש"ב ושאל: "מה עכשיו?" ויענהו: "עכשיו, במיוחד, צריך לחזור בתשובה!"

האם כוונת הדברים הם "להתחיל את כל העסק מחדש", או שיש תשובה של אלול ראש-השנה ויום הכיפורים, ויש עוד תשובה שהיא התשובה של "עכשיו, במיוחד"?

***

 

תשובה במובן היסודי ביותר שלה – זה פשוט. פותחים שולחן-ערוך, ורואים מה עשיתי / לא עשיתי (ועם איזה פרצוף). הרבי דואג שנעשה זאת באופן סדרתי בצוותא חדא עם הרמב"ם.

 

למה דווקא רמב"ם? הלכות משיח כמובן, שאין בשום מקום אחר... אבל יש שם עוד הלכות ייחודיות שגם מהן נוח להתעלם.

 

פינה שזקוקה לתשובה עכשווית ע-נ-קית יום-יומית וכרוכה באתכפיא לא קטנה בכלל, עד שכשאדמו"ר הזקן מדבר בתניא על אתכפיא – הוא מתחיל בזו דווקא.

טוב שאני לא רואה אתכן כעת. בדרך כלל כשאני מדברת על זה בשיעורי תורה, יש תחושה שהקהל החביב וירא השמים, נשים שבאו לשמוע שיעור תורה במסירות נפש, מאוחר בערב אחרי יום עבודה מפרך בכיתה ובבית ועם הילדים והכביסות וכו' – מתרחק לפתע ומתעמעם. לא מבין מה הקשר. מה, זה שיעור הבית היהודי זה?! ואח"כ יכול גם להפוך ולהיות אפילו קצת עוין: "מה ז'תומרת, הלא סעודת מצווה! מה פירוש – הרי עונג שבת!"

 

ואז אני מרגישה שאני הולכת להתעלף.

***

 

אז מה עכשיו?

 

אז איפה אנחנו עכשיו אם לא במטבח?

במקום בו אנו מבלות את רוב חיינו: במטבח, כמובן. מבשלת, אופה, מטגנת, מקצצת, מערבלת, מתפיחה וגם פותחת קופסאות ושקיות ועטיפות פלסטיק וניילונים ומניחה בשקית קטנה או יוצקת לסיר גדול ולצלחת. מתבלת, מקפיאה, מחממת ומגישה, וכל הקניות והסידורים והנקיונות שלפני ואחרי נופלת מהרגליים.

המטבח היהודי המסורתי הריחני, לב ליבו של הבית, ממלכתה הבלתי מעורערת של ה'אידישע מאמע': 'קוגל' ו'צ'ולנט' עם 'קישקע', פשטידה מלוחה וחלות מתוקות, חריימה 'פערפלאך' ו'קניידלך' או 'קרפלעך' בניחוח העז של בצל מטוגן ב'שמעלץ' עסיסי, סלט? מיונז!

 

מי יעז לקרוא תיגר על גוב האריות הזה? נקי למשעי, טעים 'סוף-הדרך' וכשר – אוהו – כמובן שהכול כשר למהדרין. אלא מה? כמו שכתוב בשולחן ערוך עם כל המנהגים והחומרות... בוודאי הנה הכול בד"ץ והרב לנדא עם החותמות רואה?

 

רואה.

 

אבל רואה עוד דבר. וגם הוא הלכות פסוקות: משנה תורה של הרמב"ם, רואה? רואה. הלכות דעות הנה, פרק ד'. מחייב כמו כל סעיף הלכתי אחר? – וודאי.

אז הנה זה בא: הלכה ראשונה: "צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדים את הגוף". שזה לא רק ספורט אתגרי של אלו שקופצים ראש לתהום בניוזינלד קשורים בעקבם בחבל מרופט. לדאבוננו הרמב""ם לא מתחיל את רשימת ההתנהגויות האובדניות שלו במשוגעים. אולי משום שזה בדרך-כלל עובר להם והם נשארים בחיים. הדבר הראשון שהוא כן מזהיר ממנו וחוזר ומזהיר ומדגיש מיועד דווקא לאוזנייה של אוכלוסייה נורמטיבית למהדרין, והוא מסוכן הרבה יותר: "לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב".

*

 

מה זה "לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב"?

"לעולם" זה אף פעם לא. ויהי מה. 'never'. לעולם זה כולל שבתות וחגים, חתונות וכנסים, סעודות מצווה, שיעורים וערבי נשים על טהרת הקודש והגורמה. "לעולם" זה גם לא מזון בריאות וחטיפי אנרגיה, לחם מלא, כוסמת אורגאנית וסויה, "לעולם" זה שגם אם היית באמת רעבה כשהתיישבת לאכול והפסקת להיות רעבה כשעוד היה חצי מלא בצלחת של המנה הראשונה, אז את צריכה להפסיק שם, ולוותר על השנייה והשלישית והאחרונה, כי אחרת תמצאי את עצמך עוברת (בפרהסיה!) על עוד כמה הלכות המופיעות בהמשך כגון "לא יאכל אדם עד שתימלא כרסו" (הלכה ב' שם), "ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המוות" (התאבדות, טו', שם) ולא יהא רודף למלאות בטנו כאלה שמתמלאים ממאכל ומשתה עד שתיפח כרסם" (פרק ה' הלכה א' מעניין – כרס זו עברה) ומה אם מתחשק רק א-ביסלע? "לא יאכל כל שהחך מתאווה ככלב וכחמור... ולא יאכל דברים הרעים לגוף אף על פי שהם מתוקים לחך" (פ"ג הל' ב). "לעולם" לא זה גם אם זה – 'מה- זה – בריא'.

 

בקיצור – "לעולם" זה ללא תירוצים. ללא תירוצים זה לא לנסות לסנגר על היצר הרע "שנתחזק יותר בהמשך הזמן שנשתמש בו הרבה באכילה ושתיה" (תניא פ"ז). אם תבטיחו לא לפגוע בי, אגלה לכן עוד סוד: אני חושבת שלעולם לא זה גם לא לכבוד שבת קודש. שש....

 

ידועה דעתו של הרבי שמי שלא מסתדר לו מדע עם תורה, הרי או שאיננו יודע תורה או שאינו מבין במדע. מדע אמיתי ותורת אמת – לא יכולה להיות ביניהם שום סתירה.

 

 

מחקרים רבים נערכים עתה בנושאי הארכת חיים, ולא רק משום שמידע אמיתי מהסוג הזה שווה הרבה מאוד כסף. אלא גם מחמת שלאחרונה המוות איננו נתפס עוד כהכרח מדעי. מאז גילו הגנטיקאים שהזדקנות היא כנראה מנגנון מתוחכם ושתול היטב בביוכימיה התוך תאית, ובשום פנים איננה רק אוסף של קלקולים מקריים כפי שחשבו פעם, מאז – אפילו הקוסמטיקאיות מדברות ברצינות על אנטי אייג'ינג (נוגד הזדקנות) כיעד בר השגה, וברור לקוראי "בית משיח" מדוע דווקא עתה.

 

מכל מקום – למרות השקעות של מיליארדים וגיוס המוחות המדעיים הטובים בעולם, הניבו המחקרים יבול דל. עד כה נמצא רק פטנט אחד שהוכח כמאריך ימים וודאי, והוא: דיאטה המגבילה את סך הקלוריות לכדי שני שליש או שלושה רבעים ממה שמוגדר כשובע. תאגידי התרופות לא יכולים לעשות מזה כסף וגם לא קונצרן ענקי תעשיות המזון, ואולי לכן לא שמעתם על כך. אבל עובדה היא עובדה ו"דיאטת סף הרעב" בשמה המדעי, הוכחה כמאריכת חיים בכל סוגי היונקים בשיעור של כשליש עד רבע תוספת מסך גיל החיים הממוצע של מי שאוכל יותר מזה.

 

חידוש מדעי? אולי לא כל כך. זה כתוב שם כבר למעלה משמונה מאות שנים ב"דבר השם זו הלכה" פ"ד ב': "ויפחות כמו רביע משבעתו". למקפיד על הלכות אלו מבטיח הרמב"ם ערבות אישית(!) "אני ערב לו, שאינו בא לידי חולי כל ימיו, עד שיזקין הרבה ואינו צריך לרופא" (הלכה כ' שם). זקנה ושיבה בריאות ומלאות סיפוק.

ובהלכה י"ד: "כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע... אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק" פשוט.

 

החוקרים אינם מפרטים במחקר זה על איכות החיים הנוספת, שגם אודותיה מרחיב הרמב"ם (עיין שם), ולא על סוגי – מזונות. למשל: מה כתוב בהלכה על מזון מתועש, כלומר שעבר תהליך שימור שמאפשר לו "חיי מדף" ארוכים בשקיות צבעוניות שזה בעצם – לאכול מזון ישן?

 

(פעם – זה היה "קופסת שימורים". היום – זה כמעט כל מה שיש במכולת שלנו) ככה: "יש מאכלות שהם רעים ביותר עד מאוד וראוי לאדם שלא לאכלם לעולם, כגון: הדגים הגדולים המלוחים הישנים (למיטב הבנתי זה כולל: טונה משומרת, דג מלוח, הערינג ומעדנים מעושנים וכל מה שלא שחה עד-גג-אתמול – בים הפתוח) "והגבינה המלוחה הישנה" (=כל גבינה חוץ מלבנה למריחה) "והבשר המלוח הישן (פסטרמות וכו' נקניקים ונקניקיות מעושנים / מיובשים / ומשומרים בכל דרך) הרי אלה לגוף כמו סם המוות (הלכה ט).

 

קחו בחשבון שחומרי השימור העתיקים היו בסך הכול מלח, יבוש ועישון, ותארו לעצמכם מה היה הרמב"ם אומר לגבי חמרי ההדברה והשימור הסינטטיים - הסופר רעילים יקירי הנדסת המזון המודרנית.

 

מה שבטוח אליבא דרמב"ם שאפילו  עודף מלח זה רע. רע מאוד. כולל הצימאון המוגבר שהוא יוצר על מנת למהול את צריבת המלח הפנימית, שמעמיס על הריאות/מעיים/לב/כבד/כליות עודף הנוזלים הרסני שמחליש ומנוון אותם, תשאלו כל רופא.  

 

ואיך יהיה עונג שבת בלי 'הערינג'/פיצוחים/במבה/ביסלי (עודפי מלח אדירים)? אפשר אולי לנסות דג טרי בשקדים, ולקינוח-ענבים.

 

 

טכנולוגיות ומנגנוני הכחשה

מעניין שאנחנו משתדלים מאוד (ומצליחים!) להבין כירה קטומה וגרופה מהי, ולעומתה כירה לא קטומה ולא גרופה; ומשכילים להקביל את השלכותיהם ההלכתיות של מבני הטיט המוסקים בגפת (?) דאז היישר אל תנורי הדלונגי האולטרה-מודרניים ולטכנולוגיות אינפרה-אדום משולבת בגלי מיקרו דהיום. אבל משום מה קשה לנו מאוד להבין (לקבל?) שכשהרמב"ם מדבר על "תבשיל ששהה עד שנדף ריחו... הרי אלו לגוף כמו סם המוות" הוא פשוט מדבר על מזון לא טרי. גם אם לאחר "שנדף ריחו" הוסיפו לו תמציות ריח וטעם מלאכותיות / טבעיות, ושימרו / עיקרו / הקרינו אותו והטביעו על המכסה שפג תוקף 2016.

 

 

 

הרבה מדבר הרבי על שלוש המצוות הגדולות שלנו, ר"ת חנ"ה: חלה נידה והדלקת-הנר, שהן פיתוחם של שלושת הניסים באוהלה של שרה אמנו. הברכה ששרתה בעיסה של שרה, ברכה שאחרי מתן תורה עניינה "כשרות ועדינות המאכלים". על כשרות מדברים הרבה. אבל למה הרבי מתכוון במילה "עדינות" המאכלים? ואולי (גם) לאלו מתכוון הרבי כשדוחף שוב ושוב ללימוד "הלכות הנצרכות בחיי היום יום".

וש(פירות) "קודם שיתבשלו (יבשילו) כל צרכם הרי הם כחרבות לגוף" זה אומר שלהכניס לפה פרי בוסר זה א) איסור הלכתי, ב) ניסיון התאבדות.

 

וש-"כל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל... אפילו אכל מאכלות טובים ושומר על עצמו עפ"י הרפואה – כל ימיו יהיו מכאובים וכוחו תשש", כלומר – יש לנו חיוב הלכתי ללכת / לשחות / להתעמל על בסיס יומי קבוע. ואם בימיו כך, הרי היום כשכולנו ובעיקר הילדים הפכנו ל'בטטות מחשבים' על אחת כמה וכמה, אחרת – כמה בתי רפואה מעבדות ומכונים חדשים מעל ומתחת לאדמה עוד יפארו את רשימת ביטוחי השיא, עדיף, פלטינום, זהב?

 

מהיכן למדו 26% מהילדים בישראל (אחד מכל ארבעה!) לקבוץ עודף משקל, אם לא מתוך חיקוי סביבתם הקרובה?

 

האם הרמב"ם חזה כי ארגון הבריאות העולמי  WHOשל האו"ם יכריז על השמנת ילדים כמגפת העשור האחרון? את הירידה התלולה בגיל מחלות ניווניות שתקפו פעם זקנים בלבד, והיום הן נחלתם של ילדים כה רבים? את העובדה הנוראה שרוב הילדים השמנים (80%) יהפכו למבוגרים שמנים, כלומר – לאנשים שחייהם בסכנה? ואם כל זה נכון, מדוע איננו מניחים להם, (ובעצם, מחייבים אותם!) להתעמל בת"ת ובישיבות?

 

וש-"כל המשתכר – הרי זה חוטא ומגונה ומפסיד חכמתו, ואם נשתכר בפני עמי הארץ הרי זה חילל את השם", זה אומר שצריך להתייחס לחוק היובש של הרבי הרבה יותר ברצינות כי האזהרה הזו היא יותר מהמלצה. היא הלכה. ו"חמירא סכנתא מאיסורא", שכן גם מי שאוהב יין של שבת ומשקה של התוועדות יש לו רק כבד אחד ולרוב במצב בלתי הפיך.

 

וכשהרמב"ם חוזר על איסור תיפוח (וטיפוח) הכרס, הרי שאף אחד איננו יכול לבטל את הסעיף הזה, כלומר – כשם שלא יכול להיות שאדם דתי יחלל שבת או יאכל טרף בקביעות ובשאט נפש ואו בתירוצים שונים, כך לא יכול להיות שאדם דתי יהיה שמן! או מעשן או שתיין, או לא מתעמל, או לא ישן מספיק ("מתחילת שנתו ועד שתעלה השמש – שמונה שעות") כלומר: הולכים לישון בשעה מוקדמת, וממילא גם מפסיקים לאכול מוקדם בערב כי הולכים לישון.

 

זאת בנוסף לכל מה שהרופאים מציינים פה אחד כמסכני חיים ("דברים המאבדים את הגוף") והם: מתח ולחץ, (מחליש את המערכת החיסונית, גורם ללחץ דם גבוה, סכרת ומחלות לב) (איך שולטים בזה? כתוב בתניא - בעשרות 'מכתבי-הרבי'). מרגרינה ושומני טראנס (מצטברים בדפנות כלי הדם עד לסכנת סתימה: שבץ לב או מוח. נמצאים בשפע במוצרי בשר וסויה מעובדים: קבאבים, המבורגרים, נקניקיות וכו', וביחד עם ה"מוות הלבן" (סוכר) בכל המאפים המוכנים, עוגיות ביסקוויטים ועוגות קנויות מאפי בצק עלים (בורקס) ומאפי-פילו (סיגרים). חומרים משמרים וצבעי מאכל, שהוכחו מעל לכל ספק כרעילים ברובם הגדול ונמצאים בכמעט כל מזון מתועש ובמיוחד בממתקים בשקיות יום הולדת, במשלוחי מנות, וניתנים כפרס לילדים טובים. ו-כן, סוכר, גם חום (תקצר היריעה, ו-לא. לא רק שיניים, הלוואי..) וממתיקים מלאכותיים: כולל משקאות דיאטטיים בהמלצת הדיאטניות ובאישור משרד הבריאות (אלצהיימר). אוי.

 

למה צריך ללכת למרפא "טבעוני", כדי לשמוע ממנו שבשיטת קינגסטון (סקוטלנד) למשל, "גילו" שסדר היום צריך להתחיל בקימה מוקדמת, רצוי עם הזריחה, ואחר כך רצוי ללכת או להתעמל עד שמתחממים כהוגן, ואחר כך מתקלחים במים חמים ואח"כ בקרים, אח"כ נחים קצת ורק אח"כ מותר לאכול, ושוב לנוח מעט אחרי האוכל... וגם מקבלים את החומר מודפס כדי שנוכל ממש לחיות עם זה, בלי פספוסים, למה כשבהלכות ב' וד' שם מתווה הרמב"ם את סדר הבוקר "ונמצא עומד ממיטתו קודם שתעלה השמש", ובהמשך "יענה גופו וייגע (התעמלות הליכה) כל יום בבוקר עד שיתחיל גופו לחום, וישקוט מעט (ינוח) עד שתתיישב נפשו (ורק אז) ואוכל, ואם רחץ בחמין אחר שיגע הרי זה טוב (ובמקום אחר מוסיף: "ומשתטף" כלומר מסיים את המקלחת במים קרים), ואחר כך שוהה מעט, (נח קצת) ואוכל". וגם זה מודפס (באדיבות מוסד הרב קוק) ונמצא בכל בית חסידי.

 

למה שלא נקפיד שלא לאכול אוכל המזיק לבריאות?

למה אנחנו, שלא נכניס הביתה ח"ו משהו שלא בכשרות הכי, ונמנע מהילד בכל מחיר כל טעימה ממה שלא בדיוק מהודר ושיבכה כמה שהוא רוצה, למה נעלים עין כשאותו ילד מקבל פה סוכרייה זוהרת (צבעי מאכל) ושם עוגי'ה (מרגרינה וסוכר) וקצת קולה (תקראו לבד מה שזה מכיל ותתחלחלו) וגלידה (שבת!) וחמצוצים (יומולדת!) ושלווה אדומה וירוקה (בית כנסת!) וממתקים שאין להם שם בעברית (אמר פסוקים!) ושוקולד למריחה (מרגינה וסוכר לבן) ובמבה (מלח בכמויות אדירות) וביסלי (גוואלד) וגרבר (שהביאו מקנדה לפני חודשיים, לקנדה זה הגיע מאפריקה כתמצית בננות (טבעית נורא) שנקטפו עוד כמה חודשים לפני) למה, כי כתוב "מזון תינוקות"? וכי זה מזון בכלל?!

 

אז למה הם נותנים?

 

לא יודעת, אבל חותמת כשרות מהודרות יש גם על אקונומיקה..

 

ונכון שתפוח עולה היום יותר מבמבה ובננה יותר מחפיסת וופלים. אז?

 

אז למי שלא יודעת: (כן, זה כתוב מקודם) ארגון הבריאות העולמי של האו"ם הכריז לא מכבר על השמנת ילדים כעל האפידמיה הגלובאלית (המגיפה הכלל עולמית) הבאה שמסכנת את שלום אוכלוסיית העולם המערבי יותר מכל דבר אחר.

 

ואנחנו (בישראל) על המפה, ובגדול במקום התשיעי שזה אומר שכל ילד רביעי (!) כאן הוא שמן מדי.

 

עוד טוענים המומחים כי כ-80% מהילדים השמנים יגדלו להיות מבוגרים שמנים, יזכו לשלל הבעיות הנלוות. מה זה אומר? מנהלת פרסום מגזר-חרדי של כללית, ארגון הבריאות השני בגודלו בעולם, בעלון מיוחד לחרדים טורחת לפרט עבורנו במיוחד את שלל הסיבוכים המאפיינים אכילת יתר ועודף משקל. רשימה חלקית: לב! בעיות אורטופדיות, בעיות נשימה (ועד דום נשימה) הפרעות הורמונאליות, סכרת, על סיבוכיה הקשים. יתר כולסטרול ושומנים בדם, יתר לחץ דם ומחלות ואוטם כלי דם במוח ולב. והכי נורא: היום נאספות יותר ויותר עדויות המצביעות על כך שזרעי מחלות ניווניות וכרוניות רבות שאין להזכיר את שמן – נזרעות כבר בגיל הילדות וקשורות מאוד בעודף משקל.

 

עכשיו -  אחרי שחבטנו בחזנו על כל היתר, ואנו נקיים מכל חטא וטהורים מכל עוון, רק מה - שקצת יותר מדי ג'אנק זורם לנו בדם, מצטבר בין התאים ובתוכם, נדבק לדפנות העורקים הכליליים שמספקים דם ללב החסידי שלנו. עכשיו – הנפש נקייה. אבל הדם לא. יש בו יותר מדי שומנים חומצות ומלחים.

צריך לעשות ניקיון, כלומר – תשובה.

 

כי אנחנו לא מדברים על תזונה. אנחנו מדברים על הלכות.

 

ועוד יותר מזה: על איסורא.

 

על חטא שחטאנו לפניך במאכל ובמשתה

 

תשובה מתחילה תמיד בחשבון נפש.

 

מדויק ואמיתי: כמה פירות בשלים הילד שלי אוכל ביום, כמה פעמים השבוע יאכלו בבית שלי המבורגר, קבב או נקניקיות בשריים (ג'אנק גמור) או פרווה (כמעט גמור). אגב כל זה עולה לא פחות מבשר נקי, והרבה יותר מאורז מלא, קטניות וירקות.

 

הלאה: כמה אחוזים מעגלת הקניות שלי הם מזון מתועש (שבא מבית חרושת. חשבון שמקביל לכמה פעמים אני מתכננת לבקר את רופא הילדים בחורף הבעל"ט).

חשבון נפש זה אומר לא רק כמה תפילות ביום ושיעורים, אלא גם כמה סלטים טריים (אמיתיים שקונים בחנות הירקות ולא במקרר של ה'סופר') יש על השולחן, כמה מונוסודיום גלוטמאט שוחה במרק העוף הזך שלי, והאם הסנדוויצ'ים לבית-הספר מקמח מלא ואבוקדו. באיזו שעה הלכתי לישון, קמתי, מתי יצאתי עם בעלי להליכה נינוחה (לא על בטן מלאה כמובן), או השתתפתי בשיעור התעמלות מתאים ל(אנטי) אייג' שלי.

 

ואחרי חשבון הנפש (חרטה ווידוי) לוקחים החלטה טובה, קבלה על להבא: לא ממחר, מעכשיו!

 

בדיוק כפי שהורה הרש"ב.

 

ו-המון צריך להתפלל שזה יצליח, שהשם יעזור.

 

רשימת תירוצים (נא לגזור ו-לזרוק)

 

  • אנחנו אנשים משפחתיים, נהנים יחד סביב שולחן שבת וחג. (תחגגו סביב סלט חסה וחמוציות).
  •  
  • אין שמחה אלא בבשר ויין. (הכוונה המקורית היא לבשר הקורבנות ויין הנסכים, על כל פנים מדובר על שמחה בשלושת הרגלים).
  •  
  • אין לנו זמן לספורט, ובכלל – ספורט זה מושג יווני. (התעמלות זה מושג יהודי, ראה משנה תורה. בא משורש ע.מ.ל. "בראשית-ברא" זה אומר: קודם כל – (בראשית) בריאות. הרמב"ם טוען כי ההתעמלות הכי הבריאה היא משחק בכדור קטן והליכה באוויר הצח. (לא בספרי ההלכה, אלא בספרי הרפואה שלו).
  •  
  • אז מה ניתן לילדים לאכול בשבת? (חלה מקמח מלא, הרמב"ם קורא לזה מורסן וזו כן הלכה. טחינה ביתית, סלט טרי ודג לא מעובד. אמרו פסוקים? יופי. פלחי פירות טריים, שקדים, צימוקים).
  •  
  • אצלנו זה משפחתי. יש לנו עצמות כבדות / אנחנו אנשים גדולים. זה גנטי. (אוי ואבוי על אחת כמה וכמה שאתם זקוקים לכך יותר מכל אחד אחר).
  • הילד לא מוכן לאכול ירקות. (זה יעבור לו כשיפסיק לאכול 'ג'אנק').
  •  
  • למי יש זמן? פותחים מחממים ויש ארוחת ערב! (לכולם יש עשרים וארבע שעות בכל יום).
  •  
  • מה נאכל בחתונות וסעודות מצווה? (מה שאכל שם רבי פנחס בן יאיר, שמיום שעמד על דעתו לא בצע על פרוסה שאינה שלו (חולין ז'). אפשר לנסות לרקוד במקום ללעוס).
  •  
  • בסוף תמיד מעלים את מה שמורידים. (לא אם מתבוננים היטב וטוחנים את הנושא הזה עם משפיעה / קבוצת-תמיכה / מאמנת מתאימה / דיאטנית / ידידות-מבינות ולוקחים אותו בתור מה שהוא באמת: חלק קריטי מעבודת השם. כי "שבע יפול צדיק – וקם". איך קם? מישהו הבין אותו ועזר לו. וגם אם הוא לא צדיק אלא סתם חמור – "עזוב תעזוב עימו". ואם נפל עוד פעם? אז שוב פורקים, ומעמיסים יותר נכון, וקושרים היטב, ומחזקים (ולא מתייאשים, כי עם החמור הזה צריך להגיע לחיים נצחיים בלי הפסק כלל, נכון?) וממשיכים בכיוון של אדמו"ר הזקן שמבין שהבינוני – לפתחו חטאת רובץ, וצריך להילחם בו כל החיים. בלי עצבות, בלי עצלות, ובלי תירוצים.
  •  

 

הכותבת היא אחות מוסמכת, מאמנת לקידום בריאות ומתמחה בתזונת ילדים.

 

לציטוט:

פינה שזקוקה לתשובה עכשווית ע-נ-קית יום-יומית וכרוכה באתכפיא לא קטנה בכלל, עד שכשאדמו"ר הזקן מדבר בתניא על אתכפיא – הוא מתחיל בזו דווקא.

 

חידוש מדעי? אולי לא כל כך. זה כתוב שם כבר למעלה משמונה מאות שנים ב"דבר השם זו הלכה" פ"ד, ב': "ויפחות כמו רביע משבעתו". למקפיד על הלכות אלו מבטיח הרמב"ם ערבות אישית(!) "אני ערב לו, שאינו בא לידי חולי כל ימיו, עד שיזקין הרבה ואינו צריך לרופא"

 

על כשרות מדברים הרבה. אבל למה הרבי מתכוון במילה "עדינות" המאכלים? ואולי (גם) לאלו מתכוון הרבי כשדוחף שוב ושוב ללימוד "הלכות הנצרכות בחיי היום יום".

 

חשבון נפש זה אומר לא רק כמה תפילות ביום ושיעורים, אלא גם כמה סלטים טריים (אמיתיים שקונים בחנות הירקות ולא במקרר של ה'סופר') יש על השולחן, כמה מונו סודיום גלוטמאט שוחה במרק העוף הזך שלי, והאם הסנדוויצ'ים לבית-הספר מקמח מלא ואבוקדו. באיזו שעה הלכתי לישון, קמתי, מתי יצאתי עם בעלי להליכה נינוחה (לא על בטן מלאה), כמובן או השתתפתי בשיעור התעמלות מתאים ל(אנטי) אייג' שלי.

 

 

, ,
עוד באותו נושא
תגובות

פרסום תגובה חדשה

Facebook Comments Box

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.