שִׁבְחָהּ וּמַעֲלָתָהּ שֶׁל לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ

להקראת המאמר
יום שני א' מנחם אב ה'תשע"ג
הנקודה שבמאמר
לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ נִתְּנָה בָּהּ תּוֹרָה וּבָהּ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, וּשְׂרָפִים וָאֳפָנִים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ מְקַלְּסִים אוֹתוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְאַף הוּא כְּשֶׁבָּא לְקַלֵּס אֶת יִשְׂרָאֵל בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הוּא מְקַלְּסָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה. בְּאֵיזוֹ לְשׁוֹן הַכָּתוּב מְדַבֵּר, הֱוֵי בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וּכְשֶׁהוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לְאֵיזוֹ לָשׁוֹן הוּא מִתְאַוֶּה, לִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.
מאת שְׁמוּאֵל יוֹסֵף עַגְנוֹן
שִׁבְחָהּ וּמַעֲלָתָהּ שֶׁל לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ

 

פֶּרֶק רִאשׁוֹן: מַעֲלַת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ

לֹא כִּשְׁאַר כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. שֶׁשְּׁאַר כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת אֵינָן אֶלָּא הֶסְכֵּמִיּוֹת, שֶׁהִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶן אֻמָּה אֻמָּה עַל לְשׁוֹנָהּ, אֲבָל לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ נִתְּנָה בָּהּ תּוֹרָה וּבָהּ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, וּשְׂרָפִים וָאֳפָנִים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ מְקַלְּסִים אוֹתוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְאַף הוּא כְּשֶׁבָּא לְקַלֵּס אֶת יִשְׂרָאֵל בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הוּא מְקַלְּסָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה. בְּאֵיזוֹ לְשׁוֹן הַכָּתוּב מְדַבֵּר, הֱוֵי בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וּכְשֶׁהוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לְאֵיזוֹ לָשׁוֹן הוּא מִתְאַוֶּה, לִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלְךָ עָרֵב. אֵיזוֹ קוֹל עָרֵב עָלָיו, זֶה קוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁמִּתְפַּלֵּל בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וּבִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הוּא עָתִיד לִבְנוֹת אֶת יְרוּשָׁלַיִם וּלְהַחְזִיר הַגָּלֻיּוֹת לְתוֹכָהּ. וּבִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הוּא מְרַפֵּא לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן שֶׁלִּבָּם שָׁבוּר מִן הַחֻרְבָּן וּמְחַבֵּשׁ אֶת נִגְעֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם הַשֵּׁם נִדְּחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס הָרוֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם. לְפִיכָךְ חַיָּבִים כָּל יִשְׂרָאֵל לְהַקְפִּיד עַל לְשׁוֹנָם שֶׁתְּהֵא בְּרוּרָה וּמְדֻיֶּקֶת, כָּל שֶׁכֵּן בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים, קְרוֹבֵי גְּאֻלָּה, כְּדֵי שֶׁמְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁיִּתְגַּלֶּה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ יִשְׁמַע אֶת לְשׁוֹנֵנוּ וְאָנוּ נִשְׁמַע אֶת לְשׁוֹנוֹ.

 

פֶּרֶק שֵׁנִי: כְּנֶגֶד חַכְמֵי הַדּוֹר שֶׁכּוֹתְבִים בְּכָל לָשׁוֹן וְאֵין כּוֹתְבִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ

שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם וְכִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בַּלָּשׁוֹן שֶׁנֶּעֶקְרָה מִן הַפֶּה זֶה אֶלֶף וְכַמָּה מֵאוֹת שָׁנָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹמְרִים קְצָת טִפְּשִׁי יִשְׂרָאֵל. וַאֲפִלּוּ רֹב חַכְמֵי הַדּוֹר אֵין בָּהֶם כּוֹחַ לַעֲמֹד בָּהּ, אוֹ שֶׁמִּשְׁתַּבְּשִׁים בִּלְשׁוֹנָם אֲפִלּוּ בַּדְּבָרִים הַפְּשׁוּטִים אוֹ שֶׁכּוֹתְבִים דִּבְרֵיהֶם בְּכָל לָשׁוֹן וְלֹא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. כָּל הָאוֹמֵר כֵּן לֹא שָׂם עִקַּר הַדְּבָרִים עַל לִבּוֹ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁפָּסַק הַדִּבּוּר מִן הַפֶּה לֹא פָּסְקָה הַלָּשׁוֹן מִן הַכְּתָב וְהִיא מְצוּיָה לְכָל דּוֹרֵשׁ. כֵּיצַד, אָדָם קוֹרֵא הַתּוֹרָה וְשׁוֹנָה מִשְׁנָה וְלוֹמֵד גְּמָרָא מִיָּד מְגַלִּין לוֹ כָּל גִּנְזֵי לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁגָּנַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאוֹהֲבָיו, כָּל שֶׁכֵּן בְּשַׁבָּת שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ נְשָׁמָה יְתֵרָה שֶׁמַּכִּירָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.

 

וּמִפְּנֵי מַה מִּקְּצָת חֲכָמִים מִשְׁתַּבְּשִׁים בִּלְשׁוֹנָם, מִפְּנֵי שֶׁעוֹשִׂים דִּבְרֵי חוֹל עִקָּר וְדִבְרֵי תּוֹרָה טָפֵל, שֶׁאִלּוּ עָשׂוּ הַתּוֹרָה עִקָּר הָיְתָה הַתּוֹרָה מְסַיְּעָתָם.

 

שֶׁמָּא תֹּאמַר הֲלֹא מָצִינוּ בַּחֲכָמִים הַקַּדְמוֹנִים שֶׁכָּתְבוּ מִקְצַת סִפְרֵיהֶם עֲרָבִית. שׁוֹנִים הֵם חֲכָמִים הַקַּדְמוֹנִים שֶׁבְּנֵי דּוֹרָם הָיוּ עֲיֵפִים מִן הַגָּלוּת וּרְחוֹקִים מֵאוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, לְפִיכָךְ כָּתְבוּ לָהֶם חַכְמֵיהֶם אִגְּרוֹת תַּנְחוּמִים בִּלְשׁוֹנָם כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּפַיְּסִים אֶת הַתִּינוֹק בַּלָּשׁוֹן שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ. וְשׁוֹנָה לְשׁוֹן יִשְׁמָעֵאל שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִתְמַשְׁכְּנָה בִּידֵיהֶם. וְלָמָּה נִתְמַשְׁכְּנָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְיִשְׁמָעֵאל, מִפְּנֵי שֶׁזָּכָה לְהוֹצִיאָהּ מִיָּדָיו שֶׁל אֱדֹם. וַעֲדַיִן הִיא מְמֻשְׁכֶּנֶת בְּיָדָיו עַד שֶׁיִּתְקַבְּצוּ כָּל הַגָּלֻיּוֹת וְיַחְזִירֶנָּה לִידֵיהֶם.

 

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי: סוֹד כְּתִיבַת סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת

מְאַהֶבֶת לְשׁוֹנֵנוּ וּמֵחִבַּת הַקֹּדֶשׁ אֲנִי מַשְׁחִיר פָּנַי עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה וּמַרְעִיב עַצְמִי עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים וּמְשַׁמְּרָם בְּבִטְנִי כְּדֵי שֶׁיִּכּוֹנוּ יַחְדָּו עַל שְׂפָתִי. אִלּוּ הָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם הָיִיתִי עוֹמֵד עַל הַדּוּכָן עִם אַחַי הַמְּשׁוֹרְרִים וְאוֹמֵר בְּכָל יוֹם הַשִּׁיר שֶׁהַלְּוִיִּים הָיוּ אוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. עַכְשָׁו שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עֲדַיִן בְּחֻרְבָּנוֹ וְאֵין לָנוּ לֹא כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וְלֹא לְוִיִּים בְּשִׁירָם וּבְזִמְרָם אֲנִי עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים בַּמִּשְׁנָה בַּהֲלָכוֹת וּבַהַגָּדוֹת תּוֹסֶפְתּוֹת דִּקְדּוּקֵי תּוֹרָה וְדִקְדּוּקֵי סוֹפְרִים. כְּשֶׁאֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּדִבְרֵיהֶם וְרוֹאֶה שֶׁמִּכָּל מַחְמַדֵּינוּ שֶׁהָיוּ לָנוּ בִּימֵי קֶדֶם לֹא נִשְׁתַּיֵּר לָנוּ אֶלָּא זִכְרוֹן דְּבָרִים בִּלְבַד אֲנִי מִתְמַלֵּא צַעַר. וְאוֹתוֹ צַעַר מַרְעִיד אֶת לִבִּי, וּמֵאוֹתָהּ רְעָדָה אֲנִי כּוֹתֵב סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת, כְּאָדָם שֶׁגָּלָה מִפַּלְטֵרִין שֶׁל אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ סֻכָּה קְטַנָּה וְיוֹשֵׁב שֵׁם וּמִסְפַּר תִּפְאֶרֶת בֵּית אֲבוֹתָיו.

 

פֶּרֶק רְבִיעִי: כָּל מַה שֶּׁאֵרַע לִמְחַבֵּר עַל יְדֵי דַּקְדְּקָן אֶחָד וְכָל הַצַּעַר וְהיִסּוּרִים וְהַטּוֹרֵחַ שֶׁבָּאוּ לוֹ לַמְּחַבֵּר

וְהוֹאִיל וְהִזְכַּרְתִּי עִנְיַן סֻכָּה אוֹמַר בָּהּ דָּבָר. מַעֲשֶׂה, פַּעַם אַחַת כָּתַבְתִּי סִפּוּר סֻכַּת הֶחָג, וּכְדֵי לְשַׂבֵּר אֶת הָאֹזֶן כָּתַבְתִּי הַסֻּכָּה מְרִיחָה. בָּא עָלַי דַּקְדְּקָן אֶחָד, נָעַץ בִּי קֻלְמוּסוֹ וְכָתַב אֵין לוֹמַר הַסֻּכָּה מְרִיחָה, שֶׁהֲרֵי לֹא הַסֻּכָּה מְרִיחָה אֶלָּא אָדָם הוּא הַמֵּרִיחַ רֵיחַ הַסֻּכָּה. חָלְשָׁה דַּעְתִּי עָלַי שֶׁמָּא שִׁנִּיתִי מִמַּטְבֵּעַ הַלָּשׁוֹן וּפָגַמְתִּי בְּיָפְיָהּ. עָמַדְתִּי וּפִשְׁפַּשְׁתִּי בְּסִפְרֵי שִׁמּוּשׁ וְלֹא מָצָאתִי סֶמֶךְ לִדְבָרַי, שֶׁרֹב סִפְרֵי שִׁמּוּשׁ אוֹ שֶׁמּוֹדִיעִים לְךָ אֶת שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ אוֹ שֶׁאֵין מוֹדִיעִים לְךָ כְּלוּם. הָלַכְתִּי אֵצֶל חַכְמֵי הַזְּמַן וְלֹא יָדְעוּ לְהָשִׁיב לִי. יוֹדְעִים הֵם הַחֲכָמִים הַכֹּל חוּץ מֵאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ. עֵד שֶׁנִּזְדַּמֵּן לְפָנַי חָכָם יְרוּשַׁלְמִי וְהֵבִיא רְאָיָה לִדְבָרַי מִסֵּפֶר כְּתָב תָּמִים לְחָכָם קַדְמוֹן ר׳ מֹשֶׁה תֵּיקוּ ז׳׳ל. נָחָה דַּעְתִּי קְצָת, וְלֹא נָחָה כָּל צָרְכָּהּ. וַעֲדַיִן הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ תּוֹסֶפֶת חִזּוּק, וּכְשֶׁהָיִיתִי מִזְדַּמֵּן עִם אַנְשֵׁי לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שָׁאַלְתִּי אוֹתָם אֶפְשָׁר שֶׁשְּׁמַעְתֶּם אִם מֻתָּר לִכְתֹּב הַסֻּכָּה מְרִיחָה. אֵלּוּ הִתִּירוּ וְאֵלּוּ אָסְרוּ. אֵלּוּ וְאֵלּוּ לֹא נָתְנוּ טַעַם לְדִבְרֵיהֶם אֶלָּא אָמְרוּ סְתָם, כְּאָדָם שֶׁפּוֹשֵׁט אֲגוּדָלוֹ כְּלַפֵּי חֲבֵרוֹ וְאוֹמֵר כָּךְ דַּעְתִּי, וּכְאָדָם שֶׁמְּלַקְלֵק אֶת שְׂפָתָיו וְאוֹמֵר כָּךְ אֲנִי מַרְגִּישׁ. מִכֵּיוָן שֶׁכֵּן עָמַדְתִּי לִמְחֹק שְׁתֵּי תֵּבוֹת אֵלּוּ שֶׁעִרְעֵר עֲלֵיהֶן הַדַּקְדְּקָן. כְּשֶׁבִּקַּשְׁתִּי לְמָחְקָן בָּאָה הַסֻּכָּה וְעָלָה רֵיחָהּ לְפָנַי עַד שֶׁרָאִיתִי מַמָּשׁ שֶׁהִיא מְרִיחָה, וְהִנַּחְתִּי אֶת הַדְּבָרִים כְּמוֹת שֶׁהֵם.

,
עוד באותו נושא
תגובות

פרסום תגובה חדשה

Facebook Comments Box

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.