שיעור ראשון בעברית למתקדמים

להקראת המאמר
יום שלישי כ"א אלול ה'תשע"ג
חכמינו הדגישו את חשיבות לימוד הלשון העברית - לשון הקודש, וראו בזה מצוה. על המשנה בפרקי אבות: "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, מביא הרמב"ם בהקדמה למשנה את "שמחת הרגל" ו"לימוד לשון הקודש" כדוגמאות למצוה קלה. ובספרי לפרשת עקב נאמר, שמרגע שילד לומד לדבר יש לדבר עמו בלשון הקודש וללמדו תורה, שנאמר: "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם".
מאת שולמית שמידע
שיעור ראשון בעברית למתקדמים (ללמוד עברית)

 

 

 

יִרְאַת כָּבוֹד לִפְנֵי עֶרְכֵי תַּרְבּוּת - על־פי יְחֶזְקֵאל קָאוּפְמַן

 

נִסָּיוֹן פֶּדָגוֹגִי יָשָׁן הוּא, שֶׁיֵּשׁ לְלַמֵּד אֶת הַתַּלְמִיד מִמָּקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ.

 

וַדַּאי יֵשׁ לְלַמֵּד עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר בְּצוּרָה מְעַנְיֶנֶת, שֶׁהַלִּמּוּדִים יִהְיוּ חֲוָיָה לַתַּלְמִיד. יָפֶה מַרְאֵה עֵינַיִם וְהִסְתַּכְּלוּת עַצְמִית מִלִּמּוּד מֻפְשָׁט. יָפֶה לְהַכְנִיס דִּבְרֵי אַגָּדָה בְּלִמּוּד שֶׁל הֲלָכָה. עִם זֶה בָּרוּר שֶׁאֵין הַחִנּוּךְ יָכֹל לַעֲמֹד - אֲפִלּוּ בַּגִּילִים הַנְּמוּכִים - עַל הַמִּשְׂחָק וְהַשַּׁעֲשׁוּעַ בִּלְבַד.

 

מַדּוּעַ?

 

יֵשׁ בְּתַרְבּוּת יְסוֹד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַקְנוֹת בְּדֶרֶךְ זֹאת בְּשׁוּם פָּנִים.

 

לָשׁוֹן, סִפְרוּת, מַדָּע, עֲבוֹדָה, מוּסָר. "רְצִינוּת הַחַיִּים" - אֵין לְהַקְנוֹתָם בֶּאֱמֶת עַל יְדֵי שַׁעֲשׁוּעַ בִּלְבַד. אֶת אֵלֶּה אֶפְשָׁר לִרְכֹּשׁ בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה וּבְמַאֲמָץ רַב, בֶּעָמָל וּבִיגִיעָה. וְצָרִיךְ לְהַדְרִיךְ אֶת הַתַּלְמִיד בְּהַדְרָגָה לָשֵׂאת עָמָל וִיגִיעָה.

 

אַף שַׁעֲרֵי הָאָמָּנוּת - זוֹ שֶׁהִיא, לִכְאוֹרָה, כֻּלָּהּ אַגָּדָה - אֵינָם נִפְתָּחִים בֶּאֱמֶת, אֶלָּא לְמִי שֶׁטָּרַח וְעָמַל בָּהּ.

 

אֵיךְ נְלַמֵּד אֶת הַנַּעַר סִפְרוּת אָמָּנוּתִית, אִם נַרְגִּיל אוֹתוֹ לְהַעֲרִיךְ אֶת הַמְּשַׁעֲשֵׁעַ בִּלְבַד?!

 

יְצִירוֹת גְּדוֹלֵי הַיּוֹצְרִים, שֶׁהֵן נַעֲלוֹת וְנִשְׂגָּבוֹת מְשַׁעַשְׁעוֹת אוֹתוֹ פָּחוֹת מִסִּפּוּר פָּשׁוּט בֶּן יוֹמוֹ. נָחוּץ לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת לַגֹּבַהּ כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת אֵלֶּה. נְחוּצָה אֲפִלּוּ עֲבוֹדָה מְשַׁעֲמֶמֶת. צָרִיךְ לִלְמֹד רֶקַע הִיסְטוֹרִי, סִגְנוֹן יָשָׁן, הֲוַי חַיִּים יָשָׁן. כָּל שֶׁכֵּן בְּעוֹלַם הַמַּדָּע.

 

לְפִיכָךְ יֵשׁ לִרְאוֹת כַּיְּסוֹד הַדִּינָמִי הָאֲמִתִּי שֶׁל הַחִנּוּךְ לֹא אֶת הַחֲוָיָה הַמְּשַׁעֲשַׁעַת אֶלָּא אֶת יִרְאַת הַכָּבוֹד. יִרְאַת כָּבוֹד לִפְנֵי עֶרְכֵי תַּרְבּוּת, הַמְּעוֹרֶרֶת בְּחָנִיךְ תְּשׁוּקָה לְהַגִּיעַ אֶל הַנִּשְׂגָּב מִמֶּנּוּ בְּרֶגַע זֶה, אֶל דְּבָרִים שֶׁמֵּעַל עוֹלָמוֹ הַיַּלְדוּתִי.

 

יִרְאַת כָּבוֹד טִבְעִית זוֹ יֶשְׁנָה בֶּאֱמֶת בְּלֵב כָּל אָדָם, וּמִתְגַּלָּה הִיא אַף בַּיֶּלֶד; כִּי הוּא מִשְׁתּוֹקֵק לַעֲמֹד עַל סוֹד הַגְּדוֹלִים, לִלְמֹד דְּבַר מָה, שֶׁבּוֹ יִהְיֶה כִּגְדוֹלִים. יִרְאַת הַכָּבוֹד הִיא הַנּוֹתֶנֶת אֶת הַכֹּחַ לִלְמֹד לִמּוּד שֶׁל מַמָּשׁ, לַעֲמֹל בַּתּוֹרָה וְלַהֲגוֹת בָּהּ. וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר מִתּוֹךְ יִרְאָה בָּאִים לִידֵי אַהֲבָה.

 

 

 

שאלות תוכן

 

1. ניסיון פדגוגי ישן״ - מהו הניסיון?

2. מהן המעלות שבשיטה הפדגוגית הזאת?

3. מדוע בכל זאת מסתייג (=אינו מקבל) הכותב משיטה זו?

4. מדוע בוחר הכותב בדוגמה של האמנות לבסס את דבריו?

5. מדוע סיפור פָּשׁוּט עשוי לעניין תלמיד יותר מיצירה ספרותית של ממש?

6. לפניך שלושה פתגמים הלקוחים מן המקורות. הסבר אותם. מה הקשר ביניהם לבין המאמר?

״יגעתי ולא מצאתי, אל תאמן״ (מגילה ו' עמ׳ ב,).

״לפום צערא אגרא" (אבות ה כ״ג).

״הזורעים בדמעה ברינה יקצרו״ (תהלים קכ״ו ה).

7. אם בכל זאת אנו רוצים להרגיל את החניך (התלמיד) ללמוד יצירה טובה וליהנות ממנה, מה עלינו לעשות?

8. מהי ״יראת כבוד", ואיך נחנך את התלמיד לכך?

9. הסבר מהי ״יראת כבוד״ אצל ילד. תן דוגמאות למצבים או למעשים, שבהם הילד מגלה את יראת הכבוד הנטועה בו.

10. כיצד מגיעים ל״אהבה״ מתוך "יראה״?

11. מה דעתך על השקפת בעל המאמר?

 

 

אוצר מילים

 

א. מה כתוב בקטע במקום?

(את התשובות המתאימות בחר מן המילים הרשומות בסוף התרגיל)

 

1. מצע, בסיס, יסוד -

2. כובד ראש -

3. קולטורה, השכלה -

4. משחק, דבר הגורם תענוג והנאה לעוסק בו -

5. התגברות, השתדלות להתגבר על קושי -

6. אתיקה, תורת המידות -

7. ידיעה, חכמה, מחקר שיטתי במקצוע מסוים -

8. עבודה קשה, יגיעה, טרחה רבה -

9. דין, חוק -

10. סיפור מושך ומעניין ולפעמים אף פלאי –

11. הרגשה עמוקה -

12. יצירה ששוקעו בה כישרון רב וטעם מעולה -

13. דרושה -

14. לפי הנראה בראייה שטחית וחטופה -

15. לקנות, להשיג -

 

נחוצה, לרכוש, שעשוע, מדע, מוסר, עמל, מאמץ, רקע, תרבות, אמנות, רצינות, אגדה, הלכה, חוויה, לכאורה.

 

 

ב. ביטויי היקש (אנלוגיה)

לפני שם

קל וחומר

על אחת כמה וכמה

(לא) כל שכן

 

1. אפילו באומנות נחוצה עבודה משעממת, כל שכן בעולם המדע.

2. יפה שתיקה לחכמים, קל וחומר לטיפשים.

3. לזקן זה קר בקיץ, כל שכן בחורף.

4. לימוד כל שפה זרה קשה, על אחת כמה וכמה לימוד סינית.

 

השלם את המשפטים שלפניך:

1. אין נותנים פרצה לפני הכשר __________ לפני הגנב.

2. הדברים קלים להבנה בקריאה שטחית, קל וחומר __________.

3. עבודה של כמה שעות דורשת מנוחה __________ עבודה של יום שלם.

4. __________________קל וחומר_____________________.

5. צריך להיזהר בדיבור לפני חברים ____________ לפני מורים.

6. קל לי להתבטא באנגלית _____________ בעברית.

7. אסור להפריע את מנוחת השכנים בכל שעות היום, קל וחומר __________.

8. ראייתו קצרה אף כשהוא מרכיב את משקפיו, על אחת כמה וכמה ____________________.

9. ____________ , ____________ לא כל שכן.

10. _______________ על אחת כמה וכמה________________.

 

 

צורות לשון

 

שם עצם ושם תואר לעומת סמיכות

 

שם עצם ושם תואר         סמיכות

[שם עצם שם תואר]        [שם (נסמך) שם (סומך)]

לימוד מופשט                  דברי־אגדה

סגנון ישן                       הווי־חיים

רקע היסטורי                  יראת־כבוד

ספרות אמנותית              גדולי־יוצרים

יסוד דינמי                      שערי־אמנות

הסתכלות עצמית            מראה־עיניים

חוויה משעשעת              רצינות־חיים

ניסיון פדגוגי                  ערכי־תרבות

עבודה קשה                  עולם־מדע

גילים נמוכים                 סוד־גדולים

 

 

הסבר

 

בסמיכות מצרפים שני שמות עצם לשם עצם אחד.

לפעמים צורת הנסמך שונה:

 

יראה     בנסמך     יראת-

דברים   בנסמך     דברי-

ידים      בנסמך     ידי-

 

לפניך צירופי סמיכות וצירופי שמות עצם ושמות תואר. מיין אותם:

 

נוף מקסים, עקרת בית, בגדים לבנים, תפקיד חשוב, ראש ממשלה, שירי עם, שינויים רבים, ספרי קודש, גישה מציאותית, מכשירים חשמליים, רעיונות מעניינים, בתי אבות, אישים מכובדים, רחוב צדדי, מזג אוויר, ילדי עיר, חדר שקט, ארוחת צהרים, תשומת לב, גשר רחב.

 

 

מקומה של ה״א הידיעה בסמיכות

            דברי־אגדה        דברי־האגדה

            הווי־חיים            הווי־החיים

            יראת־כבוד        יראת־הכבוד

 

מקומה של ה"א הידיעה בצירוף שם עצם ושם תואר

            לימוד מופשט              הלימוד המופשט

            לימודים מופשטים        הלימודים המופשטים

            סגנון ישן                    הסגנון הישן

            סגנונות ישנים              הסגנונות הישנים

            נושא היסטורי              הנושא ההיסטורי

            נושאים היסטוריים        הנושאים ההיסטוריים

 

 

הסבר

 

בידוע הסמיכות - ה"א הידיעה מופיעה לפני הסומך בלבד: בידוע הצירוף: שם עצם ושם תואר - ה"א הידיעה מופיעה לפי השם ולפני שם התואר, ושם התואר מתאים לשם העצם במין ובמספר.

 

הוסף את ה״א הידיעה לסמיכויות ולצירופי שמות העצם ושמות התואר שבסעיף הקודם הן בדוגמה שבראשית הסעיף הן בתרגיל שאחריו במקומות המתאימים.

 

 

דרכים אחדות ליידוע השם 

סמיכות

1)         דרכי־היידוע

2)         הר־סיניי

3)         תיק־ספריי

 

שם עצם ושם תואר

4)         השם הפרטי

5)         ראובן הבכור

6)         חבריי הנכבדים

 

השם מיודע

א. על ידי ה"א הידיעה: דרכי הידוע, השם הפרטי (1, 4).

ב. על ידי שם פרטי: סיניי, ראובן (2, 5).

ג. על ידי כינוי השייכות החבור אליו: ספריי, חבריי (3,6).

 

הערה: ה"א הידיעה אינה מופיעה אחרי אותיות השימוש בי"ת, כ"ף, למ"ד. ה"א נבלעת בהן. אותיות שימוש אלה מקבלות את הניקוד של ה"א הידיעה: בְּהַ, כְּהַ לְהַ    הופכות ל -       בַּ, כַּ, לַ.  

 

במקום: בְּהַלַּיְלָה - בַּלַּיְלָה

במקום: כְּהַיּוֹם - כַּיּוֹם

במקום: לְהַמַּטָּרָה - לַמַּטָּרָה

 

 

הוסף את ה״א הידיעה בקטע שלפניך במקום המתאים:

 

 

הָאַרְנָב וְהַצָּב – מִי זָרִיז יוֹתֵר?

 

 

יוֹם אֶחָד פָּנָה אַרְנָב גֵּאֶה לְצָב זַחְלָן: הָבָה נִתְחָרֶה בְּרִיצָה, נָרוּץ מִכָּאן עַד קְצֵה שְׁבִיל, וּמִי שֶׁיַּגִּיעַ רִאשׁוֹן יִזְכֶּה בִּגְבִיעַ נִצָּחוֹן. אַרְנָב בָּטוּחַ שֶׁאַף אֶחָד לֹא יוּכַל לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ. וְכִי מִי לֹא יוֹדֵעַ שֶׁאַרְנָב הוּא טוֹב שֶׁבָּרָצִים! חָשַׁב.

 

נִשְׁמַע מַצְחִיק, נָכוֹן? הֲלֹא אַרְנָב רָץ מַהֵר כָּל כָּךְ, וְאִלּוּ צָב אִטִּי כָּל כָּךְ.

 

לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא צָב הִסְכִּים.

 

אַרְנָב בָּטוּחַ בְּנִצְחוֹנוֹ, אֲפִלּוּ לֹא הִטְרִיחַ עַצְמוֹ לָקוּם מִמְּקוֹמוֹ. הוּא שָׁכַב בְּצַד שְׁבִיל. וְהִתְחִיל לְהִתְגָּרוֹת בַּצָּב: זָקֵן עָיֵף, הִזְדָּרֵז! רוּץ קָדִימָה.

 

צָב לֹא שָׂם לֵב לַלַּעַג שֶׁל אַרְנָב, וְהִמְשִׁיךְ לִזְחֹל בִּכְבֵדוּת וּלְהִתְקַדֵּם לְאַט לְאַט אֲבָל בָּטוּחַ.

 

אַרְנָב בָּטוּחַ בְּעַצְמוֹ הִמְשִׁיךְ לִצְחֹק עַל צָב שֶׁעָמַל וְהִתְיַגֵּעַ וְצָעַק לְעֶבְרוֹ: רוּץ רוּץ צָב, זוּז כְּבָר, מַה יֵּשׁ לְךָ רַגְלַיִם מֵאֶבֶן? כְּשֶׁאֲנִי אַתְחִיל רַק לָלֶכֶת יַעֲלֶה אָבָק כְּמוֹ עָנָן מֵרֹב מְהִירוּת הֲלִיכָתִי. לָמָּה אַתָּה מְחַכֶּה צָב? הִזְדָּרֵז בְּבַקָּשָׁה, אִם לֹא כֵן, לֹא נְסַיֵּם אֶת תַּחֲרוּת עַד בֹּקֶר".

 

צָב מַמְשִׁיךְ לִזְחֹל לְאַט לְאַט אֲבָל בָּטוּחַ. וּפִתְאוֹם קִבֵּל אֹמֶץ וְאָמַר לָאַרְנָב: טוֹב תַּמְשִׁיךְ לִלְעֹג! אַל תָּזוּז מִמְּקוֹמְךָ!

 

צָב מַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ, כֻּלּוֹ מַזִּיעַ וְנוֹשֵׁף, אוּלָם מָלֵא בִּטָּחוֹן: אַתָּה יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ לִצְחֹק וְגַם לְדַבֵּר שְׁטֻיּוֹת כְּאַוַּת נַפְשְׁךָ, אֲבָל אֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ שֶׁעוֹד תַּפְסִיד בְּתַחֲרוּת.

 

ח, ח, ח, שְׁטוּת וָהֶבֶל! מִי שָׁמַע שֶׁצָּב יְנַצֵּחַ אַרְנָב? אוּכַל לְנַצֵּחַ אוֹתְךָ בְּכָל רֶגַע, אָמַר אַרְנָב.

 

צָב הִמְשִׁיךְ לְשָׂרֵךְ דַּרְכּוֹ. אַרְנָב הִבִּיט בּוֹ בְּחֶמְלָה: אוֹי אֵיזֶה מִסְכֵּן, הוּא לֹא עָבַר אֲפִלּוּ אֶת מַחֲצִית דֶּרֶךְ. אֲנִי יָכוֹל לַחְטֹף שֵׁנָה קַלָּה בֵּינְתַיִם. תָּמִיד אוּכַל לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ.

 

אַרְנָב סִיֵּם דְּבָרָיו וְנִרְדַּם תַּרְדֵּמָה עֲמֻקָּה וְנָחַר כְּקוֹרֵא קְרִיאַת בּוּז לַצָּב הַמִּתְאַמֵּץ כָּל כָּךְ.

 

פִּתְאוֹם הִתְעוֹרֵר אַרְנָב, וְרָאָה שֶׁצָּב כִּמְעַט הִגִּיעַ לַמַּטָּרָה. רַק כְּפֶשַׁע בֵּינוֹ לְבֵין הַמַּטָּרָה.

 

קָם אַרְנָב בִּקְפִיצַת זִנּוּק, רָץ בִּמְהִירוּת, אֲבָל לַשָּׁוְא. הוּא אֵחֵר אֶת מוֹעֵד. צָב צָעַד רַק צַעַד אֶחָד וְהִגִּיעַ רִאשׁוֹן. וְאָכֵן, זָכָה בִּגְבִיעַ הַנִּצָּחוֹן.

 

 

 

תחביר

 

מילות תוצאה, משפטי תוצאה

 

לפיכך              לכן             בעקבות זאת

משום כך         על כן

בשל כך

אי לכך

 

 

הסבר

 

מילות תוצאה אלה משמשות במשפטים מחוברים בין שתי פסוקיות.

 

ו. אין החינוך יכול לעמוד על המשחק והשעשוע בלבד... לפיכך יש לראות כיסוד הדינמי של החינוך לא את החוויה המשעשעת אלא את יראת הכבוד.

2. התכנית הצליחה, לכן החלטנו להוציאה לפועל.

3. הראשונים היו סופרים את האותיות שבתורה, על כן הם נקראים סופרים.

4. הוא עשה תפקידו במסירות נפש, משום כך זכה בעליה בדרגה.

5. היה רעש חזק, לכן התעורר התינוק.

6. אחרת במסירת פרטיך האישיים, אי לכך לא תתקבל לריאיון.

7. קראתי את מודעתכם, בעקבות זאת פניתי אליכם.

 

השלם את המשפטים שלפניך:

ו. הישיבה התחילה באיחור, לפיכך ___________________.      

2. מחירי שכר הדירה עלו מאוד, על כן ___________________.

3. _____________, בשל כך הם התעשרו מאוד. 

4. _______________, בעקבות זאת קראתי את הספר.

5. _______________, לפיכך ________________.     

6. הצלחתם בבחינותיכם, משום כך ______________.

7. הם זכו בהגרלה, לכן ______________________.    

8. הקור היה עז, על־כן ______________________.     

9. לא עשיתם את עבודתכם, אי לכך __________.

10._________________ , לכן ___________.

 

 

משפט תנאי

משפט תנאי קיים

1. איך נְלַמֵּד את הנער ספרות אמנותית, אם נרגיל אותו להעריך את המשעשע בלבד?! (עתיד, עתיד)

2. אם תרצה תאכל. (עתיד, עתיד)

3. אם אתה לומד, אתה יודע. (הווה, הווה)

4. אם אין קמח, אין תורה. (הווה, הווה)

5. אם למדת תורה הרבה, אל תחזק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת. (עבר, עתיד)

6. אם קנית כרטיס הגרלה, יש לך סיכוי לזכות בכסף רב. (עבר, הווה)

7. אם היית בים בשעה 7:00, בוודאי ראית את השקיעה. (עבר, עבר)

 

 

הסבר

 

במשפט תנאי: פסוקית רישא – חלק התנאי ופסוקית סיפא – תוצאת קיום התנאי.

אפשר להפוך את סדר הפסוקיות במשפט התנאי:

אם תרצה - תאכל

תאכל - אם תרצה

 

בדרך כלל הזמנים של הרישא והסיפא שוים:

עתיד עתיד

הווה הווה

עבר עבר

 

אך כמו במשפטים שבטבלה ייתכן גם שימוש בזמנים שונים:

עבר עתיד

עבר הווה

הכל לפי הענין

 

השלם את המשפטים שלפניך:

1. אם משננים את החומר, _______________

2. אם תרצו, ________________________

3. אם אתה עובד בעירייה, _______________.

4. _____________,     אקבל משכורת גבוהה.

5. ______________, מבינים היטב.

 

משפט תנאי כפול

1. אם אתם מושחים אותי למלך, בואו חסו בצלי. וְאִם אַיִן, חפשו לכם מנהיג אחר.

2. אם ברור לך הדבר כבוקר, אמור אותו. וְאִם לָאו, אל תאמר אותו.

3. אם תרצו לטייל, טיילו. וָלֹא, חזרו לספסל לימודיכם.

 

הסבר

 

במשפטי תנאי אפשר להשתמש במשפט חיובי או במשפט שלילי או בשניהם, כמו בדוגמאות שלמעלה.

 

השלם את המשפטים שלפניך:

1. אם אתה עולה לארץ,__________. ולא ____________ .        

2. אם יש עבודה, _____________. ואם לא ___________ .

3. אם נשכים לקום, _____________      . ולא ____________    .

4. אם תלמד הרבה, ____________________________ .

5. אם הדבר קל בעיניך, __________________________          .

    שאם לא כן _________________________ .

6. אם תבינו את הפרק, __________________________ .

7. ________________, תגיעו תמיד בזמן.

8. _______________, הם מצליחים.

9. אם נולדת בירושלים, __________________________.

10. אם ____________________________________ ,          

   ואם לאו___________________________________ .

 

השלם

 

בקטע שלפניך הושמטו כמה מילים. קרא את הקטע והשלם את המילים החסרות (הן רשומות בסוף הקטע):

 

 

תְּחִלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוּרְקָנוֹס - עַל־פִּי הַמִּדְרָשׁ

 

 

מֶה הָיְתָה תְּחִלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוּס? בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הָיָה וְלֹא לָמַד ________. וְאָבִיו הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל וְהָיוּ לוֹ חוֹרְשִׁים הַרְבֵּה. פַּעַם אַחַת כְּשֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְחוֹרֵשׁ עִם אֶחָיו הִתְחִיל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר ________. אָמַר לוֹ אָבִיו: מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹכֶה? אָמַר לוֹ: שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה. אָמַר לוֹ וַהֲלֹא בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אַתָּה - וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה! אֶלָּא קַח לְךָ ________ וְתוֹלִיד לְךָ בָּנִים - וְאַתָּה מוֹלִיכָם לְבֵית הַסֵּפֶר...

 

פַּעַם אַחַת בָּרַח ר׳ אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוֹרְקְנוּס מִבֵּיתוֹ וְהָלַךְ לוֹ אֵצֶל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בִּירוּשָׁלַיִם.

 

בָּא וְיָשַׁב לוֹ לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְהָיָה בּוֹכֶה. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹכֶה? אָמַר לוֹ: רְצוֹנִי לִלְמֹד תּוֹרָה. אָמַר לוֹ: לֹא לָמַדְתָּ מִיָּמֶיךָ? אָמַר לוֹ: לָאו. הִתְחִיל מְלַמְּדוֹ קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וּשְׁתֵּי הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם, וּבְשַׁבָּת הָיָה חוֹזֵר עֲלֵיהֶן וְלוֹמְדָן _______. עָשָׂה שְׁמוֹנָה יָמִים וְלֹא טָעַם כְּלוּם עַד שֶׁעָלָה רֵיחַ פִּיו לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֵּן זַכַּאי: אֱלִיעֶזֶר בֶּנִי, הַאִם אָכַלְתָּ הַיּוֹם? שָׁתַק. שׁוּב אָמַר לוֹ - וְשָׁתַק. אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, הַיּוֹם אַתָּה ________. אָמַר לוֹ: כְּבָר אָכַלְתִּי בָּאַכְסַנְיָה שֶׁלִּי. אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן לְתַלְמִידָיו: אָנָּא תִּבְדְּקוּ אֶת הַדָּבָר.

 

הָיוּ הַתַּלְמִידִים מְחַזְּרִים בְּכָל שׁוּקֵי יְרוּשָׁלַיִם וְשׁוֹאֲלִים בְּפֻנְדְּקָאוֹת: יֵשׁ כָּאן חָבֵר אַכְסְנַאי(=אוֹרֵחַ)? יֵשׁ כָּאן חָבֵר אַכְסְנַאי? עַד שֶׁבָּאוּ לְאִשָּׁה אַחַת וְאָמְרָה לָהֶם: כֵּן. אָמְרוּ לָהּ: יֵשׁ לוֹ כָּאן כֵּלִים? אָמְרָה לָהֶם: יֵשׁ לוֹ שַׂק אֶחָד, שֶׁהוּא מַכְנִיס רֹאשׁוֹ לְתוֹכוֹ וּמוֹצֵץ כְּנֵבֶל יַיִן. אָמְרוּ לָהּ: הַרְאִי לָנוּ אוֹתוֹ. הֵבִיאָה אֶת ________ לִפְנֵיהֶם, פָּתְחוּ אוֹתוֹ וּמָצְאוּ שֶׁהוּא מָלֵא עָפָר. אָמְרוּ לָהּ: הַאִם אֱלִיעֶזֶר אָכַל אֶצְלְכֶם הַיּוֹם? אָמְרָה: לָאו, אָמַרְנוּ, אוּלַי אֵצֶל רַבִּי הָיָה סוֹעֵד - וַהֲרֵי שְׁמוֹנָה יָמִים שֶׁלֹּא טָעַם כְּלוּם.

 

הָלְכוּ וְאָמְרוּ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֵּן זַכַּאי. כְּשֶׁשָּׁמַע רַבַּן יוֹחָנָן בֵּן זַכַּאי אָמַר: אוֹי לְךָ, אֱלִיעֶזֶר, שֶׁהָיִיתָ מֻשְׁלָךְ בֵּינוֹתֵינוּ! אֲבָל אוֹמַר לְךָ: כְּשֵׁם שֶׁעָלָה רֵיחַ פִּיךָ לְפָנַי, כָּךְ יֵצֵא ________ תּוֹרָה מִפִּיךָ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. קָבַע לוֹ מְזוֹנוֹת וְנִתְרַפֵּא.

 

עָשָׂה לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שָׁלוֹשׁ שָׁנִים.

 

אָמְרוּ בָּנָיו שֶׁל הוֹרְקְנוּס לַאֲבִיהֶם: רְאֵה, מֶה עָשָׂה לְךָ אֱלִיעֶזֶר ________, עָזַב אוֹתְךָ לְעֵת זִקְנָתְךָ וְהָלַךְ לִירוּשָׁלַיִם. לְךָ וְהַדֵּר אוֹתוֹ מִנְּכָסֶיךָ (=הַרְחֵק אוֹתוֹ מִן הַיְּרֻשָּׁה). עָלָה הוֹרְקְנוּס לִירוּשָׁלַיִם לְהַדִּיר אֶת בְּנוֹ מִנְּכָסָיו.

 

אָמְרוּ: אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה יוֹם טוֹב לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְכָל גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה ________ אֶצְלוֹ. שָׁמַע רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי עַל הוֹרְקְנוּס שֶׁבָּא. אָמַר: עָשׂוּ לוֹ מָקוֹם.

הוֹשִׁיבוּהוּ בֵּין גְּדוֹלֵי ________. הָיָה יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם וּמְרַתֵּת. נָתַן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי עֵינָיו בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאָמַר לוֹ: פְּתַח וּדְרוֹשׁ. אָמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל לִפְתֹּחַ. מָשָׁל לְבוֹר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מַיִם יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהוּא מַכְנִיס, כָּךְ אֵין אֲנִי יָכוֹל לוֹמַר דִּבְרֵי תּוֹרָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקִּבַּלְתִּי מִמְּךָ. אָמַר לוֹ: בְּנִי, מָשָׁל לְמַעְיָן שֶׁהוּא נוֹבֵעַ וּמוֹצִיא ________ מֵאֵלָיו, אַף אַתָּה כָּךְ. דָּחַק עָלָיו וּדְחָקוּהוּ הַתַּלְמִידִים. עָמַד וּפָתַח וְדָרַשׁ בִּדְבָרִים שֶׁלֹּא שָׁמְעָה אֹזֶן ________, וְהָיוּ פָּנָיו מְאִירוֹת כְּאוֹר הַחַמָּה וְקַרְנוֹתָיו יוֹצְאוֹת כְּקַרְנוֹתָיו שֶׁל מֹשֶׁה, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ אִם יוֹם וְאִם ________.

 

   עָמַד רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַר: אַשְׁרֵיכֶם אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁיָּצָא זֶה מֵחַלְצֵיכֶם! אָמַר הוֹרְקְנוּס: לְמִי אָמַר כָּךְ? אָמְרוּ לוֹ: לֶאֱלִיעֶזֶר בִּנְךָ. אָמַר לָהֶם: לֹא כֵּן הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא: אַשְׁרַי אֲנִי, שֶׁיָּצָא זֶה מֵחֲלָצַי.  

 

עָלָה הוֹרְקְנוּס עַל הַסַּפְסָל וְאָמַר לִפְנֵי בְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם: רַבּוֹתַי, אֲנִי לֹא בָּאתִי אֶלָּא לְהַדִּיר אֶת אֱלִיעֶזֶר בְּנִי מִנְּכָסַי: עַכְשָׁו כָּל ________ יִהְיוּ נְתוּנִים לֶאֱלִיעֶזֶר בֶּנִי, וְכָל אֶחָיו אֵין לָהֶם בָּהֶם כְּלוּם. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אִלּוּ קַרְקָעוֹת בִּקַּשְׁתִּי מִלִּפְנֵי הקב״ה - הָיָה נוֹתֵן לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְהַשֵּׁם הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ״, אִלּוּ כֶּסֶף וְזָהָב בִּקַּשְׁתִּי - הָיָה נוֹתֵן לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב, נְאוּם הַשֵּׁם צְבָאוֹת" לֹא בִּקַּשְׁתִּי מִלִּפְנֵי הקב׳׳ה אֶלָּא תּוֹרָה ________.

 

 

הַמִּלִּים הַחֲסֵרוֹת: מַיִם, הַשַּׂק, לִבְכּוֹת, בְּעַל פֶּה, אִשָּׁה, מֵעוֹלָם, הַמְּדִינָה, סוֹעֵד, תּוֹרָה, לַיְלָה, סוֹעֲדִים, נְכָסַי, בִּלְבַד, רֵיחַ, בִּנְךָ.

 

, , , ,
עוד באותו נושא
תגובות

פרסום תגובה חדשה

Facebook Comments Box

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.