שיעור חמישי בעברית למתקדמים

להקראת המאמר
יום ראשון כ"ו אלול ה'תשע"ג
חכמינו הדגישו את חשיבות לימוד הלשון העברית - לשון הקודש, וראו בזה מצוה. על המשנה בפרקי אבות: "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, מביא הרמב"ם בהקדמה למשנה את "שמחת הרגל" ו"לימוד לשון הקודש" כדוגמאות למצוה קלה. ובספרי לפרשת עקב נאמר, שמרגע שילד לומד לדבר יש לדבר עמו בלשון הקודש וללמדו תורה, שנאמר: "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם".
מאת שולמית שמידע
שיעור חמישי בעברית למתקדמים (ללמוד עברית)

 

 

הַחֵטְא וּתְשׁוּבָתוֹ - על־פי נֶחָמָה לֵיְבּוֹבִיץ'

 

אֶתְמוֹל הָיְתָה שַׁבַּת קֹדֶשׁ פָּרָשַׁת "רְאֵה". שַׁבָּת זוֹ בִּקְבוּצָתֵנוּ שַׁבָּת שֶׁל נֶחָמָה לֵיְבּוֹבִיץ' הָיְתָה, שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים אַחֲרֵי כָּל אַחַת מִסְּעוּדוֹת הַשַּׁבָּת, הָיִינוּ נִפְגָּשִׁים וְשׁוֹמְעִים לִקְחָהּ שֶׁל נֶחָמָה - בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ, חֲבֵרִים וְאוֹרְחִים מִכָּל הַגִּילִים.

 

אִמָּהוֹת צְעִירוֹת מְבִיאוֹת תִּינוֹקוֹת בָּעֲגָלָה. יְלָדִים בְּנֵי שֵׁשׁ וְשֶׁבַע יוֹשְׁבִים עַל בִּרְכֵּי סָבָא וְכֻלָּם שׁוֹמְעִים. וּמֵאַחַר שֶּׁאֵין אוּלָם גָּדוֹל הַמֵּכִיל אֶת כֻּלָּם - אָנוּ יוֹשְׁבִים בַּחוּץ בְּצַל הָעֵץ. נֶחָמָה מְדַבֶּרֶת וְכֻלָּם מַקְשִׁיבִים. וּכְשֵׁם שֶׁאָנוּ מְחַבְּבִים אֶת שִׁעוּרֶיהָ - כֵּן מְחַבְּבִים אֲנַחְנוּ אֶת סִפּוּרֶיהָ. כִּי גַּם סִפּוּרָהּ - תּוֹרָה הִיא וְלִמּוּד הוּא צָרִיךְ.

 

הַפַּעַם פָּתְחָה בְּפָרָשַׁת "רְאֵה": "רְאֵה אָנֹכִי נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה".

 

"אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ" מַה פֵּרוּשׁ? הֲרֵי הַכָּתוּב הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר: הַבְּרָכָה - אִם תִּשְׁמְעוּ, כְּשֵׁם שֶׁהוּא אוֹמֵר: הַקְּלָלָה - אִם לֹא תִּשְׁמְעוּ. אוֹמֵר הַמַּלְבִּי"ם, כִּי עֶצֶם הַמַּעֲשֶׂה שֶׁתִּשְׁמְעוּ אֶת מִצְוַת הַשֵּׁם הוּא הַבְּרָכָה הַגְּדוֹלָה. וְעֶצֶם הַחֵטְא הוּא הָעֹנֶשׁ הַכָּבֵד בְּיוֹתֵר עַל הָאָדָם.

 

"הַאִם כְּבָר סִפַּרְתִּי לָכֶם אֶת הַסִּפּוּר עַל הַשּׁוֹטֵר?"

 

מִיַּד קָמָה מְהוּמָה בַּקָּהָל: אֵלּוּ אוֹמְרִים: סַפְּרִי, סַפְּרִי, וְאֵלּוּ אוֹמְרִים: לֹא שָׁמַעְנוּ, לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמְרָה נֶחָמָה: בֶּאֱמֶת? וְכִי לֹא סִפַּרְתִּי לָכֶם עַל הַשּׁוֹטֵר? נוּ, נוּ, אֲסַפֵּר. אֲבָל אִם כְּבָר שְׁמַעְתֶּם אֶת הַסִּפּוּר, אַתֶּם לֹא צְרִיכִים לִשְׁמֹעַ עוֹד פַּעַם לִכְבוֹדִי. הַאִם בֶּאֱמֶת לֹא סִפַּרְתִּי לָכֶם אֶת הַמַּעֲשֶׂה בַּשּׁוֹטֵר?

 

חוֹזְרִים כֻּלָּם: סַפְּרִי, סַפְּרִי.

 

פָּתְחָה נֶחָמָה וְסִפְּרָה.

 

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה.

 

לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה אוֹ יוֹתֵר הָיִיתִי מוֹרָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לַמַּדְרִיכִים שֶׁל עֲלִיַּת הַנֹּעַר. שָׁרְתָה בּוֹ בְּבֵית מִדְרָשׁ זֶה רוּחַ טוֹבָה מְאוֹד, רוּחַ שֶׁל אַחֲוָה וְרֵעוּת וַחֲבֵרוּת טוֹבָה. פַּעַם אַחַת הִתְחִילוּ גְּנֵבוֹת. לֹא הֶאֱמַנּוּ. הֲיִתָּכֵן? בְּתוֹכֵי חֶבְרָתֵנוּ - גְּנֵבוֹת? וְאוּלַי קָרְתָה כָּאן טָעוּת? רֵאשִׁית - נֶעֱלַם סְכוּם כֶּסֶף. כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ - חִפֵּשׂ אֶחָד עֵט נוֹבֵעַ וְלֹא נִמְצָא. אַיִן. לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וּלְאַחַד הַתַּלְמִידִים נִגְנַב שָׁעוֹן יָקָר. אֵין עוֹד סָפֵק. אָיֹם וְנוֹרָא, יֵשׁ בֵּינֵינוּ גַּנָּב, כָּל אֶחָד יָדַע מַה נִּגְנַב, מֵאֵיפֹה וּלְמִי נִגְנַב - וְאִישׁ לֹא יָדַע מֵי הַגַּנָּב.

 

מַה לַּעֲשׂוֹת? אַחַר הִתְיַעֲצוּת בֵּין הַמּוֹרוֹת פָּנִינוּ אֶל הַמִּשְׁטָרָה. אֵין בְּרֵרָה.

 

עֶרֶב שַׁבָּת בִּשְׁעוֹת הַצָּהֳרַיִם בָּא שׁוֹטֵר, אִישׁ מְבֻגָּר וּרְצִינִי. אוֹתָהּ שָׁעָה לִמַּדְתִּי אֶת הַשִּׁעוּר הָאַחֲרוֹן, וּבְסוֹף הַשִּׁעוּר נִכְנַס הַשּׁוֹטֵר יַחַד עִם הַמְּנַהֵל לְתוֹךְ הַכִּתָּה. הֻשְׁלַךְ הַס. הַמְּנַהֵל קָרָא אֶת רְשִׁימַת כָּל הַתַּלְמִידִים - 50 בְּמִסְפָּר - וְהִנֵּה לֹא נֶעֱדַר אִישׁ. כֻּלָּם יוֹשְׁבִים בַּכִּתָּה. שָׁאַלְתִּי אֶת הַשּׁוֹטֵר, שֶׁמָּא אֲנִי צְרִיכָה לָצֵאת. אָמַר הַשּׁוֹטֵר: לֹא, אֵין זֶה נָחוּץ. וְכִי לָמָּה? הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ.

 

פָּתַח וְאָמַר: "אֲנִי שׁוֹטֵר וָתִיק בַּמִּשְׁטָרָה, עוֹד שֵׁרַתִּי בִּימֵי הַבְּרִיטִים. מֵאוֹת מִקְרִים כָּאֵלֶּה כְּבָר חָקַרְתִּי אוֹ רָאִיתִי אוֹ שָׁמַעְתִּי. וְהִנֵּה חָקַרְתִּי הֵיטֵב אֶת הַמִּקְרֶה אֶצְלְכֶם. הִגַּעְנוּ לְמַסְקָנָה בְּרוּרָה אַחַת. אֵין כָּל טַעַם לַחְשֹׁב כִּי הַחֲפָצִים נִגְנְבוּ עַל יְדֵי מִישֶׁהוּ מִן הַחוּץ. בְּכָל מְאַת הָאֲחוּזִים: הַגַּנָּב יוֹשֵׁב עִמָּנוּ בַּכִּתָּה. כָּאן בְּחֶדֶר זֶה.

 

וְעַכְשָׁו אֲדַבֵּר אֶל הַגַּנָּב הַיּוֹשֵׁב בְּתוֹכֵנוּ: רַק אַתָּה בִּלְבַד יוֹדֵעַ מִי הוּא הַגַּנָּב - וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כַּמּוּבָן. אַתָּה גָּנַבְתָּ שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים וְהִצְלַחְתָּ. אוּלַי אֵין זֹאת הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֶצְלְךָ. אוּלַי כְּבָר קָרָה וְנִכְשַׁלְתָּ בִּגְנֵבָה. אֲבָל הָעִקָּר - דַּע לְךָ, זֹאת גַּם לֹא תִּהְיֶה הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, אֵין מִסְתַּפְּקִים בָּזֶה. אַחֲרֵי שֶׁרָאִיתָ כִּי אֶפְשָׁר - תַּמְשִׁיךְ וְתִגְנֹב פַּעַם רְבִיעִית וְעוֹד בְּלֹא סוֹף. שַׁרְשֶׁרֶת אֲרֻכָּה שֶׁל מַעֲשֵׂי גְּנֵבָה.

 

וְיִהְיוּ לְךָ בְּעוֹלָמְךָ כָּל מִינֵי דְּבָרִים יָפִים: כֶּסֶף וְתַכְשִׁיטִים וּשְׁעוֹנִים. הַרְבֵּה דְּבָרִים יָפִים, שֶׁאֲחֵרִים שֶׁעֲמֵלִים קָשׁוֹת לֹא יוּכְלוּ לִרְכֹּשׁ לָהֶם. וְלֹא יִתְפְּשׂוּ אוֹתְךָ כִּי יֵשׁ לָנוּ נִסָּיוֹן בַּמִּשְׁטָרָה, שֶׁרֹב הַגַּנָּבִים אֵין תּוֹפְסִים, וְאוּלַי... אַתָּה תִּהְיֶה אָדָם מְכֻבָּד וְעָשִׁיר, אֲבָל אַתָּה תִּהְיֶה גַּנָּב! כָּל יָמֶיךָ תִּהְיֶה גַּנָּב! וְלֹא תּוּכַל לְהִשְׁתַּחְרֵר מִן הַחֵטְא לְעוֹלָם. וְעַתָּה אֲיַעֵץ לְךָ עֵצָה. הַשָּׁעָה הִיא 12:30. כֻּלָּנוּ נֵלֵךְ הַבַּיְתָה, אִישׁ לִמְקוֹמוֹ. כִּי עוֹד מְעַט שַׁבַּת קֹדֶשׁ. וְאֵין לָנוּ הַרְבֵּה פְּנַאי. בֵּין הַשָּׁעָה 1:00 וְעַד הַשָּׁעָה 2:00 לְכָל הַמְּאֻחָר תָּשִׂים אֶת הַחֲפָצִים בְּמָקוֹם גָּלוּי לָעַיִן, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִמְצֹא אוֹתָם. וְאַתָּה לֹא תִּהְיֶה עוֹד גַנָּב". לָקַח הַשּׁוֹטֵר אֶת הַתִּיק, לָבַשׁ מְעִילוֹ, חָבַשׁ כּוֹבָעוֹ, אִחֵל לְכֻלָּנוּ שַׁבַּת שָׁלוֹם - וְיָצָא. הֻשְׁלַךְ הַס בַּחֶדֶר. אֵין מְדַבֵּר. גַּם אֲנִי, גַּם הַמְּנַהֵל, יָצָאנוּ בְּלִי אֹמֶר וּבְלִי דְּבָרִים.

 

לְיַד הַתַּחֲנָה עוֹד מָצָאתִי אֶת הַשּׁוֹטֵר עוֹמֵד וּמְחַכֶּה בְּסַבְלָנוּת לְבוֹא הָאוֹטוֹבּוּס. אָמַרְתִּי לוֹ: "מִנַּיִן לוֹ לַאֲדוֹנִי, שֶׁהָעֵצָה תִּפְעַל? וּמַה יִּהְיֶה אִם הַגַּנָּב לֹא יַחְזִיר? מַה יִּהְיֶה אָז?"

 

אָמַר הַשּׁוֹטֵר בִּקְפִידָה: "גְּבֶרֶת! כַּמָּה שָׁנִים שֵׁרַתְּ בַּמִּשְׁטָרָה?" בְּאוֹתוֹ רֶגַע בָּא הָאוֹטוֹבּוּס וְנָסַעְנוּ.

 

כַּעֲבֹר שָׁעָה - וַאֲנִי בְּתוֹךְ בֵּיתִי - מְצַלְצֵל הַטֶּלֶפוֹן: מְנַהֵל בֵּית הַמִּדְרָשׁ מוֹדִיעַ לִי בְּהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁהָאֲבֵדָה נִמְצְאָה עַל הַשֻּׁלְחָן בִּפְרוֹזְדּוֹר גָּלוּי לְעֵין כֹּל.

 

זוֹהִי מַעֲרָכָה א'.

 

מַעֲרָכָה ב' נִתְרַחֲשָׁה כַּעֲבֹר שָׁנִים מִסְפָּר, אוּלַי חָמֵשׁ, אוּלַי עֶשֶׂר שָׁנִים. בָּרַדְיוֹ הֶחְלִיטוּ לְשַׁדֵּר סִדְרַת שִׂיחוֹת, בְּנוֹת עֶשֶׂר דַּקּוֹת כָּל אַחַת, עַל הַנּוֹשֵׂא "הָאָדָם הַמְּעַנְיֵן בְּיוֹתֵר שֶׁפָּגַשְׁתִּי". פְּלוֹנִי שׂוֹחֵחַ עַל פְּגִישׁוֹתָיו עִם מְנַחֵם אוסישקין ז"ל, וְאַלְמוֹנִי סִפֵּר כֵּיצַד נִפְגַּשׁ עִם הָרַב קוּק זצ"ל, וּפַלְמוֹנִי אַף נִפְגַּשׁ עִם צ׳רציל. וְעוֹד אֲנָשִׁים מְעַנְיְנִים כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה. בִּקְּשׁוּ גַּם מִמֶּנִּי לְהִשְׁתַּתֵּף, וְהֶחְלַטְתִּי שֶׁאֲסַפֵּר... עַל הַשּׁוֹטֵר הַלָּז שֶׁהִצִּיל אוֹתָנוּ וְהֶחְזִיר אֶת הַגְּנֵבָה לִבְעָלֶיהָ. וְהָעִקָּר - הִצִּיל אֶת הַגַּנָּב וְהֶחְזִירוּ מִלִּהְיוֹת גַנָּב כָּל יְמֵי חַיָּיו.

 

סִפַּרְתִּי אֶת כָּל הַסִּפּוּר כַּהֲוָיָתוֹ מָשַׁךְ עֶשֶׂר דַּקּוֹת, כֵּיצַד הִסְבִּיר לָנוּ הַשּׁוֹטֵר, כִּי לַגַּנָּב יִהְיוּ כָּל מִינֵי דְּבָרִים יָפִים, שֶׁאֵין לְכָל אָדָם. וְלֹא יִתְפְּשׂוּהוּ לְעוֹלָם. כִּי לְעוֹלָם אֵין כּוֹחַ לַמִּשְׁטָרָה לִתְפֹּשׂ כָּל הַגַּנָּבִים וכו' וכו'. אֲבָל הוּא יִהְיֶה גַּנָּב, כָּל חַיָּיו עַד מוֹתוֹ.

 

כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ טִלְפְּנָה אֵלַי מוֹרָה מִבֵּית סֵפֶר לְבָנוֹת וְסִפְּרָה לִי כַּדְּבָרִים הַבָּאִים.

 

כָּל הַכִּתָּה אֲמוּרָה הָיְתָה לַעֲרֹךְ טִיּוּל שְׁנָתִי אֶל הַגָּלִיל. לְשֵׁם כָּךְ אָסְפָה הַמּוֹרָה בַּכִּתָּה חָמֵשׁ לִירוֹת מִכָּל תַּלְמִידָה. אָז עוֹד הָיָה אֶפְשָׁר לַעֲרֹךְ טִיּוּל יָפֶה בְּחָמֵשׁ לִירוֹת! סָפְרָה הַמּוֹרָה אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁלְּפָנֶיהָ וְהִנֵּה אֱמֶת, נָכוֹן הַדָּבָר: 150 לִירוֹת. לְעֵינֵי כָּל הַתַּלְמִידוֹת, אָמְרָה הַמּוֹרָה שָׁלוֹם וּלְהִתְרָאוֹת לְכֻלָּן, וְכָל אַחַת פָּנְתָה לְעֶבְרָהּ, אָרְזָה חֲפָצֶיהָ וְיָצְאָה, אַף הַמּוֹרָה הִפְנְתָה גַּבָּה, נָטְלָה תִּיקָהּ לָשִׂים בּוֹ אֶת הַכֶּסֶף. לְיֶתֶר בִּטְחוֹן חָזְרָה וְסָפְרָה אֶת הַכֶּסֶף: וְהִנֵּה חֲסֵרוֹת עֶשֶׂר לִירוֹת.

 

בְּהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה עָזְבָה אֶת הַכִּתָּה וְלֹא יָדְעָה מַה לַּעֲשׂוֹת. בַּדֶּרֶךְ נִזְכְּרָה פִּתְאוֹם בִּי וּבְסִפּוּרִי שֶׁשָּׁמְעָה בָּרַדְיוֹ כַּמָּה יָמִים לִפְנֵי כֵן. לְמָחֳרָת אָסְפָה אֶת כָּל תַּלְמִידוֹתֶיהָ וּפָרְשָׂה לִפְנֵיהֶן כָּל הַיְּרִיעָה. הִנֵּה אָיֹם וְנוֹרָא, אֵיךְ נוּכַל לִשְׁקֹט וּלְהַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת יַחַד אֶת חַיֵּינוּ כְּמִקֹּדֶם. בְּתוֹכֵנוּ מַמָּשׁ, בְּכִתָּה זוֹ יֵשׁ אַחַת גַּנֶּבֶת. וְהִיא לֹא תּוּכַל עוֹד לְהִתְאַפֵּק, הִיא תְּנַסֶּה שׁוּב וְשׁוּב, הִיא תּוֹסִיף וְתִגְנֹב, וְהִיא תַּצְלִיחַ, וְיִתָּכֵן שֶׁלֹּא יִתְפְּשׂוּהָ לְעוֹלָם. כִּי אֵין דָּבָר שֶׁכָּזֶה. אַף הַמִּשְׁטָרָה הַזְּרִיזָה בְּיוֹתֵר לֹא תּוּכַל לִתְפֹּשׂ אֶת כֻּלָּם. אֲבָל בַּת זוֹ תִּשָּׁאֵר גַּנֶּבֶת. גַּנֶּבֶת לְכָל חַיֶּיהָ.

 

לְבַסּוֹף חִלְּקָה הַמּוֹרָה 30 מַעֲטָפוֹת רֵיקוֹת, וּשְׁלוֹשִׁים דַּפִּים רֵיקִים. לְמָחֳרָת תֶּאֱסֹף אֶת כָּל הַמַּעֲטָפוֹת הָרֵיקוֹת. וְהַגַּנֶּבֶת תַּחְזִיר אֶת הַגְּנֵבָה מִבְּלִי שֶׁיַּרְגִּישׁ אִישׁ. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יוּכַל אִישׁ לְהַבְחִין בַּמַּעֲטָפָה הָאַחַת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צֵל שֶׁל כֶּסֶף - יָעֲצָה הַמּוֹרָה לְכָל הַבָּנוֹת לְקַפֵּל אֶת הַדַּף הָרֵיק לִשְׁנַיִם וּלְשִׂימוֹ בַּמַּעֲטָפָה.

לְמָחֳרָת פָּתְחָה הַמּוֹרָה כָּל מַעַטְפוֹתֶיהָ וְהִנֵּה נִמְצָא הַכֶּסֶף.

 

זוֹהִי מַעֲרָכָה ב'.

 

אֲבָל יֵשׁ גַּם מַעֲרָכָה ג'.

 

עָבְרוּ עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים. בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד אֲנִי מְקַבֶּלֶת מִכְתָּב מִמְּנַהֵל מוֹסָד חִנּוּכִי לְיַד בְּאֵר שֶׁבַע. הוּא מְבַקֵּשׁ לְהִפָּגֵשׁ אִתִּי בִּדְחִיפוּת. הֶחְזַרְתִּי לוֹ מִיַּד גְּלוּיַת דֹּאַר וְקָבַעְתִּי לוֹ זְמַן. כַּאֲשֶׁר נִפְגַּשְׁנוּ סִפֵּר לִי הָאִישׁ בְּהִתְרַגְּשׁוּת, שֶׁהוּא מְנַהֵל מוֹסָד זֶה שָׁנִים רַבּוֹת וּמֵעוֹלָם לֹא קָרָה לוֹ דָּבָר שֶׁכָּזֶה. תּוֹךְ כַּמָּה שָׁבוּעוֹת נֶעֶלְמוּ בְּצוּרָה מִסְתּוֹרִית עֵטִים כַּדּוּרִיִּים מִן הַיָּפִים – "גְּלוֹבּוּסִים" בְּלוֹעֲזִית - מִתּוֹךְ הַכִּתּוֹת. אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלוֹשָׁה - בָּזֶה אַחַר זֶה - סַךְ הַכֹּל שְׁמוֹנָה עֵטִים. וְאִישׁ לֹא רָאָה וְאִישׁ לֹא מָצָא, וְאִישׁ לֹא יָדַע מִי לָקַח. עַד שֶׁנִּזְכַּר הַמְּנַהֵל בְּסִפּוּרִי, שֶׁשָּׁמַע בָּרַדְיוֹ לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים, וְהוּא כִּנֵּס אֶת כָּל הַמּוֹסָד לְאוּלַם הָאֹכֶל הַמְּשֻׁתָּף, הַמְּשַׁמֵּשׁ גַּם בֵּית הַכְּנֶסֶת. הִסְבִּיר לָהֶם בַּאֲרִיכוּת אֶת כָּל הַמַּצָּב. שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִמְצְאוּ אֶת הַגַּנָּב. אֲבָל הוּא לֹא יוּכַל לְהִגָּמֵל מִמַּעֲשָׂיו. כְּבָר אָמְרוּ, עָבַר אָדָם עֲבֵרָה קַלָּה סוֹפוֹ לַעֲבֹר עֲבֵרָה חֲמוּרָה. עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. גְּנֵבָה גּוֹרֶרֶת גְּנֵבָה. וְאוּלַי לְבַסּוֹף יָמוּת הַגַּנָּב כְּאָדָם עָשִׁיר וּמְכֻבָּד, כִּי אִישׁ לֹא יֵדַע עַל מַה וְּלָמָּה. אֱלֹקִים בַּשָּׁמַיִם יוֹדֵעַ כִּי אֵין מִשְׁטָרָה בָּאָרֶץ שֶׁתּוּכַל לִמְצֹא כָּל הַגְּנֵבוֹת וכו' וכו'. אֲבָל הוּא יִהְיֶה גַּנָּב כָּל יָמָיו עַד עוֹלָם, בָּזֶה וּבַבָּא. הַמְּנַהֵל מַצִּיעַ לַיְּלָדִים שֶׁיַּשְׁאִיר אֶת חֲדַר הַמּוֹרִים פָּתוּחַ, שֶׁלֹּא כְּמִנְהָגוֹ. כָּל יֶלֶד יוּכַל לְהִכָּנֵס לְלֹא מוֹרָא. וְהַיֶּלֶד שֶׁיִּרְצֶה יַחְזִיר אֶת גְּנֵבָתוֹ בְּאֵין רוֹאִים.

 

עָבְרוּ שְׁבוּעַיִם שְׁלוֹשָׁה, דָּבָר לֹא נִתְרַחֵשׁ. הַמְּנַהֵל כְּבָר הִתְיָאֵשׁ מִכָּל הָעִנְיָן. בַּשָּׁבוּעַ הָרְבִיעִי יוֹם אֶחָד בְּתֹם הַלִּמּוּדִים, נִכְנַס אַחַד הַיְּלָדִים לַחֲדַר הַמּוֹרִים בְּשָׁעָה שֶׁהַמְּנַהֵל יוֹשֵׁב וְקוֹרֵא וּבְיַד הַיֶּלֶד 8 עֵטִים כַּדּוּרִיִּים. הִשְׁפִּיל הַיֶּלֶד עֵינָיו וְשֵׁם אוֹצָרוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן.

 

שָׁאַל הַמְּנַהֵל: "סַפֵּר לִי - לָמָּה לֹא הֵבֵאתָ אֶת הָעֵטִים עַד הַיּוֹם? שְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת תְּמִימִים עָבְרוּ!" עָנָה הַיֶּלֶד: "לֹא יָכֹלְתִּי. כָּל הַיְּלָדִים שָׁמְרוּ כָּל הַזְּמַן עַל פֶּתַח חֲדַר הַמּוֹרִים. הֵם רָצוּ מְאוֹד לָדַעַת מִי מַחְזִיר אֶת הָעֵטִים לַמְּנַהֵל. רַק כַּעֲבֹר שְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת, כַּאֲשֶׁר נִשְׁכַּח כָּל הָעִנְיָן, נִפְתַּח לִי פֶּתַח לְהָשִׁיב אֶת הָאוֹצָר בְּאֵין רוֹאִים".

 

"וּמֶה עָשִׂיתָ כָּל הַזְּמַן בִּשְׁמוֹנָה עֵטִים כַּדּוּרִיִּים?"

 

"חָפַרְתִּי וְטָמַנְתִּי אוֹתָם בָּאֲדָמָה, בֶּחָצֵר בַּחוּץ".

 

"אֲבָל ... לְשֵׁם מֶה הָיִיתָ זָקוּק לִשְׁמוֹנָה עֵטִים בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה? כְּלוֹמַר, מַה יָּכֹלְתָּ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם, שְׁמוֹנָה עֵטִים חֲבוּיִים בַּקַּרְקַע?"

 

"רָצִיתִי לִרְאוֹת, אֵיךְ זֶה יֵלֵךְ... אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר?"

 

הַמְּנַהֵל לֹא מָצָא בְּפִיו לַעֲנוֹת דָּבָר. חָשַׁב הַמְּנַהֵל שֶׁהָעִנְיָן נִגְמַר. רָצָה לְבָרֵךְ אֶת הַיֶּלֶד וְלֹא יָכֹל. וַעֲדַיִן הַיֶּלֶד אֵינוֹ מָשׁ מִמְּקוֹמוֹ. מַשֶּׁהוּ לָחַץ עַל מַצְפּוּנוֹ. וּבִכְלָל, לָמָּה נִכְנַס הַיֶּלֶד לְהַחְזִיר אֶת הָעֵטִים, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא, הַמְּנַהֵל, יוֹשֵׁב בַּחֶדֶר? הַאִם לֹא הָיָה מוּטָב לוֹ, שֶׁלֹּא לְהִפָּגֵשׁ עִם הַמְּנַהֵל? אוֹ שֶׁמָּא בְּמִתְכַּוֵּן נִכְנַס לִפְגֹּשׁ אוֹתוֹ?

 

לְבַסּוֹף אָמַר הַיֶּלֶד בְּהִסּוּס: "אוּלַי הַמְּנַהֵל יָטִיל עָלַי תְּשׁוּבָה. הַמְּנַהֵל יוֹדֵעַ אֵיךְ חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה".

 

אָמַר הַמְּנַהֵל: "בֶּאֱמֶת אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ. עַל יְדֵי עֶצֶם מַעֲשֵׂה הַהַחְזָרָה הוֹכַחְתָּ שֶׁאַתָּה חוֹזֵר בַּתְּשׁוּבָה. אֵינְךָ עוֹד גַּנָּב. עַכְשָׁו אָדָם יָשָׁר אַתָּה לִפְנֵי אֱלֹקִים וְאָדָם. לְךָ לְשָׁלוֹם וְיִהְיֶה הַשֵּׁם עִמְּךָ". אָמַר הַיֶּלֶד: "לֹא, בְּכָל זֹאת צָרִיךְ מַעֲשֶׂה. אוּלַי אֵלֵךְ כָּל שָׁבוּעַ פַּעֲמַיִם לְבֵית הָעִוְּרִים אֲשֶׁר מִמּוּל בַּשְּׁכוּנָה, וְאֶקְרָא לִפְנֵיהֶם סִפּוּרִים וְאֶעֱזֹר לָהֶם? עָשִׂיתִי מַעֲשֶׂה רַע. יָבוֹא מַעֲשֶׂה טוֹב וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֶׂה רַע, נָכוֹן?" "נָכוֹן, כֹּה תַּעֲשֶׂה. וְהָיִיתָ בָּרוּךְ. שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה טוֹב. אַךְ טוֹב וְחֶסֶד תַּעֲשֶׂה כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ".

 

"הוֹוֶה אוֹמֵר - סִיְּמָה נֶחָמָה אֶת סִפּוּרָהּ " אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ - אוֹמֵר המלבי"ם - הַחֵטְא שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה הוּא קִלְלָתוֹ. הַחֵטְא אֵינוֹ מַנִּיחַ לוֹ לָאָדָם לָעוֹלָם. וְעֶצֶם הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוַת הַשֵּׁם - הוּא הַבְּרָכָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר עֲלֵי אַדְמוֹת". (מִתּוֹךְ "עַמּוּדִים" - בִּטְאוֹן הַקִּבּוּץ הַדָּתִי 347 תשל"ח)

 

 

שאלות תוכן

 

1."את הברכה אשר תשמעו... והקללה אם לא תשמעו". מהן "הברכה׳, ו"הקללה", לפי המלבי"ם?

2. הסיפור על השוטר – מהו?

3. בתכנית הרדיו: "האדם המעניין ביותר שפגשתי", בחרה נחמה לספר על השוטר, מדוע?

4. מקרה שני בפרשת גנבות, מהו המעשה, וכיצד נהגה המורה לפתור בעיה זו?

5. במה שונה מערכה ג' מקודמותיה? מה היא מוסיפה ללמדנו ביחס לפסוק שהובא ברישא?

 

 

אוצר מילים

 

לפניך מילים וביטויים מן הקטע. שבץ אותם במשפטים שלפניך:

 

לְהִסְתַּפֵּק בְּ, אָיֹם וְנוֹרָא, הֻשְׁלַךְ הַס, לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ, קָמָה מְהוּמָה, הִגִּיעַ לַמַּסְקָנָה,

לִפְרֹשׂ אֶת הַיְרִיעָה, מָשׁ מִמְּקוֹמוֹ, תּוֹרָה הִיא - וְלִמּוּד הוּא צָרִיךְ, לָחַץ עַל מַצְפּוּנוֹ.

 

1. כשהמנהל נכנס ________ באולם.

2. ________ בדקתי שוב את הבחינות.

3. השוטר ________ שהגנב נמצא בבית הספר.

4. המורה החליטה ________ לפני התלמידים.

5. מעשה הגנב _______ ולבסוף הודה במעשה.

6. מעשה גנבה הוא מעשה _______.

7. הוזמנו לחגיגת הניצחון ________.

8. הנאשם לא ________ במהלך המשפט.

9. אנשים צנועים למודים ________ במועט.

10. לדון את האדם לכף זכות ________.

 

 

צורות לשון

 

א. כינוי רומז

 

זֶה, זֹאת (זוֹ), אֵלֶּה (אֵלּוּ)

כָּזֶה, כָּזֹאת (כָּזוֹ), כָּאֵלֶּה (כָּאֵלּוּ)

שֶׁכָּזֶה, שֶׁכָּזֹאת (שֶׁכָּזוֹ), שֶׁכָּאֵלֶּה (שֶׁכָּאֵלּוּ)

 

 

הסבר

 

הכינוי הרומז ביחיד, יחידה, רבים, רבות יכול להופיע בתוספת כ"ף ואף בתוספת שלפני הכ"ף לצורך הדגשה.

 

הוסף את הכינויים הרומזים בקטע שלפניך בצורתם המתאימה:

 

קראתי ספר מעניין ________. היו בו 400 עמודים. זהו ספר מבדח, והדמויות שבו מיוחדות ________.  

הדמות הראשית היא אשה משונה ________.  יש לה דמיון פרוע. היא נהגה להמציא סיפורים מצחיקים ________. אף אחד לא האמין לה. אך כולם הקשיבו לסיפוריה בעניין רב. בסוף כל סיפור היא הייתה מודה למאזינים לה על ההקשבה ואומרת "אתם מאזינים מנומסים ________".

 

 

ב. משקל פָּעֵל

 

עָמֵל עֲמֵלָה עֲמֵלִים עֲמֵלוֹת

חָפֵץ חָפֵצָה חֲפֵצִים חֲפֵצוֹת

חָרֵד חֲרֵדָה חֲרֵדִים חֲרֵדוֹת

 

 

הסבר

 

משקל פעל: הווה במשקל פָּעֵל (בבנין פָּעַל) במקום משקל פּוֹעֵל מיוחד לכמה פעלים, כגון הפעלים שלמעלה וכגון: גָּדֵל יָשֵׁן קָרֵב דָּבֵק בָּטֵל.

 

הפוך את המשפטים שלפניך להווה:

 

1. עמלתי קשות כדי להצליח בבחינה.

2. גדלתי בכפר קטן.

3. הם ישנו הלילה שתים עשרה שעות רצופות.

4. חודשי הקיץ קרבו ובאו.

5. על זאת תדבק לשוני לחיכי. 

 

 

תחביר

 

א. תיאור הזמן

 

1. מילות זמן

מילות הזמן: דַּקָּה שָׁעָה יוֹם שָׁבוּעַ חֹדֶשׁ שָׁנָה פַּעַם

צורה זוגית: דַקָּתַיִם שְׁעָתַיִם יוֹמַיִם שְׁבוּעַיִם חָדְשַׁיִם שְׁנָתַיִם פַּעֲמַיִם

מילות הזמן: שְׁנִיָּה עֶרֶב בֹּקֶר צָהֳרָיִם אינן מקבלות צורה זוגית.

 

2. תיאור הזמן ביחס להווה

עָבַר: אֶתְמוֹל, בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר, בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה.

לִפְנֵי יוֹם, לִפְנֵי שָׁבוּעַ, לִפְנֵי שָׁנָה.

הוֹוֶה: הַיּוֹם, הַשָּׁבוּעַ, הַשָּׁנָה.

עָתִיד: מָחָר, בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא, בַּשָּׁנָה הַבָּאָה.

בְּעוֹד יוֹם, בְּעוֹד שָׁבוּעַ, בְּעוֹד שָׁנָה.

 

 

הסבר

 

שמות העצם המביעים זמן: יוֹם, שָׁבוּעַ, שָׁנָה – נבחרו רק כדוגמאות לתיאור זמן. כמובן אפשר להמיר אותן במילות זמן אחרות.

יש גם מילים מיוחדות לתיאור זמן:

בֶּעָבָר: אָז, בֶּעָבָר, בַּיָּמִים הָהֵם, אֶתְמוֹל, שִׁלְשׁוֹם.

בהווה: עַתָּה, כָּעֵת, עַכְשָׁו, כָּרֶגַע, כַּיּוֹם.

בְּעָתִיד: מָחָר, מָחֳרָתַיִם, בְּעָתִיד.

 

 

3. תיאור הזמן ביחס לעבר ולעתיד

עָבַר: יוֹם קֹדֶם לָכֵן, שָׁבוּעַ לִפְנֵי כֵּן, בַּחֹדֶשׁ שֶׁלִּפְנֵי כֵן, בַּשָּׁנָה שֶׁלִּפְנֵי כֵן.

הוֹוֶה: בְּאוֹתוֹ יוֹם, בְּאוֹתָהּ שָׁנָה, בְּאוֹתָם חֳדָשִׁים, בְּאוֹתָן שָׁנִים.

עָתִיד: לְמָחֳרָת (יוֹם אַחַר כָּךְ), שָׁבוּעַ לְאַחַר מִכֵּן, חֹדֶשׁ אַחֲרֵי כֵן, בַּשָּׁנָה שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן.

 

 

להווה

1. אתמול הייתה שבת קודש פרשת "ראה".

2. הפעם פתחה בפרשת בראשית.

3. לפני עשרים שנה או יותר הייתי תלמיד במכללה.

לעבר

4. שנה אחר כך הייתי תלמיד בישיבה

5. בשנתיים שלפני כן עבדתי.

6. באותן שנים גם למדתי הרבה באופן אישי.

7. בשנת תשע"ה ישתנה העולם.

8. באותה שנה ישתמשו פחות בטלפונים ויותר בטלפטיה.

9. שנתיים אחרי כן ימציאות מכשיר חדש מעניין יותר.

 

תאר את ההתרחשויות שלפניך על ידי שינוי מילות הזמן לעבר ובדיבור עקיף:

 

הַשָּׁבוּעַ קָמָה מְהוּמָה בַּחֲדַר הָאֹכֶל שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר. הַחֹדֶשׁ נֶעֶלְמוּ כָּל מִינֵי חֲפָצִים בָּזֶה אַחַר זֶה. לִפְנֵי שְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת נֶעֱלָם סֵפֶר, לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם נֶעֱלַם עֵט. שִׁלְשׁוֹם אָבַד אַרְנָק וְאֶתְמוֹל שָׁעוֹן. הַיּוֹם הִגִּיעַ לְבֵית הַסֵּפֶר שׁוֹטֵר. כֻּלָּנוּ יָשַׁבְנוּ בַּחֲדַר הָאֹכֶל וְצִפִּינוּ לִשְׁמֹעַ דְּבָרָיו. הוּא פָּנָה אֵלֵינוּ וְאָמַר: שִׁמְעוּ תַּלְמִידִים יְקָרִים, אֲנִי פּוֹנֶה אֲלֵיכֶם, כִּמְחַנֵּךְ וְלֹא כְּשׁוֹטֵר, אֲבֵדוֹת הַחֲפָצִים שֶׁלָּכֶם הֵם מַעֲשֵׂי גְּנֵבָה. וְהַגַּנָּב יוֹשֵׁב אִתָּנוּ כָּעֵת. עַכְשָׁו אֲנִי פּוֹנֶה אֵלֶיךָ הַגַּנָּב: כְּפִי שֶׁאַתָּה מַרְגִּישׁ, לֹא נָעִים לִהְיוֹת גַּנָּב, וְגַם לֹא מַעֲשִׁירִים מִזֶּה. לָכֵן, אֲנִי נוֹתֵן לְךָ הִזְדַּמְּנוּת לְהַחְזִיר אֶת כָּל גְּנֵבוֹתֶיךָ הַיּוֹם אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם אוֹ מָחָר בַּבֹּקֶר לְמַחְסַן בֵּית הַסֵּפֶר. הַמַּחְסָן יִהְיֶה פָּתוּחַ, וְאִישׁ לֹא יִהְיֶה שָׁם. וְכָךְ תֵּצֵא זַכַּאי וְלֹא תְּקַבֵּל עֹנֶשׁ. בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא נִשְׁתֶּה "לְחַיִּים" לִכְבוֹד הֲשָׁבַת הָאֲבֵדוֹת לְבַעֲלֵיהֶן. גַּם לִפְנֵי שָׁנָה קָרָה מִקְרֶה דּוֹמֶה וְהוּא הִסְתַּיֵּם בְּכִי טוֹב. וַאֲנִי מְקַוֶּה שֶׁגַּם עִנְיָן זֶה יִסְתַּיֵּם בְּטוֹב וּמִתְפַּלֵּל שֶׁמִּקְרִים כָּאֵלֶּה לֹא יִישְׁנוּ.

 

 

ב. מִלּוֹת תַּכְלִית, מִשְׁפְּטֵי תַּכְלִית

 

לִפְנֵי פֹּעַל בְּעָתִיד לִפְנֵי שֵׁם פֹּעַל     

 

בְּחִיּוּב

לִפְנֵי שֵׁם: לְשֵׁם, בִּשְׁבִיל, לְמַעַן.

לִפְנֵי שֵׁם פֹּעַל: כְּדֵי, בִּשְׁבִיל, בְּמַטָּרָה, עַל מְנַת. 

לִפְנֵי פֹּעַל בְּעָתִיד: כְּדֵי שֶׁ, בִּשְׁבִיל שֶׁ, לְמַעַן (בִּלְשׁוֹן הַמִּקְרָא).

בְּהִתְיַחֲסוּת לַנֶּאֱמַר קֹדֶם לָכֵן: לְשֵׁם כָּךְ (בִּשְׁבִיל זֶה).           

              

בִּשְׁלִילָה

לִפְנֵי פֹּעַל בְּעָתִיד: כְּדֵי שֶׁלֹּא, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא, לְבַל, שֶׁמָּא (בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנֶה), פֶּן (בִּלְשׁוֹן הַמִּקְרָא).          

         

1. הוא עושה את עבודתו לשם שמים.

2. פעלנו רבות למען אחינו שבגולה.         

3. המורה נזהר מאוד בלשונו, לבל ייפגעו תלמידיו.

4. בעלי הבית עשו הכנות רבות, כדי שאורחיהם ייהנו מביקורם.

5. אנחנו קוראים הרבה, כדי שלא נשתעמם.

6. בשביל מה לכם ללכת העירה?

7. עשינו מה שהמפקד אמר כדי לצאת ידי חובה.

 

השלם את המשפטים שלפניך:

 

1. אני עובד קשה כדי _______________.

2. רבים השתתפו בהפגנה במטרה _______________.

3. האם השגיחה על תינוקה לבל _________.

4. ________________ לשם כך קנינו מחשב.

5. ________________ למען חברי.

6. רצנו מהר כדי ש_____________.

7. עשינו פעולות רבות על מנת ______________            .

8. ראובן הדליק את הנרות בשביל _____________.

9. השתדל להיות זהיר בדבריך שמא ______________.

10. __________ כדי ש_______________.

11. יפה עושים המתנדבים למען _______________.

12. עמלתי קשה כדי _____________.

13. למען _____________ נבוא בזמן.

14. קראתי את הפרק שלוש פעמים כדי _____________.

15. עלינו לארץ כדי ש________________.

16. הזמנו את כל התלמידים במטרה _______________.

17. צריך להחזיר את הספרים למקומם כדי שלא ____________.

18. הוא הרכיב את משקפיו כדי ש _________________.

19. לקחתי אתי את ארנקי כדי __________________.

20. כולם שתקו לבל ______________________.

 

 

השלם

 

השלם את המילים החסרות בקטע שלפניך (המילים החסרות רשומות בסוף הקטע) וענה על השאלות.

 

קִנְאַת הָעֲנִיִּים בָּעֲשִׁירִים

 

קִנְאָה זוֹ שֶׁרֹב בְּנֵי אָדָם ________ בָּעֲשִׁירִים, צְרִיכָה עִיּוּן וּבְדִיקָה לֹא בִּבְחִינַת מוּסָר אֶלָּא ________ הִגָּיוֹן, לֵאמֹר צְרִיכָה עִיּוּן וּבְדִיקָה, אִם אֵין יְסוֹדָהּ בְּדֵעָה קְדוּמָה וּבְדֵעוֹת רַבִּים וְאִם אֵינָהּ מֻפְרֶכֶת מֵעִקָּרָהּ. הֵן קִנְאָה זוֹ כְּרוּכָה כֻּלָּהּ בַּהֲנָחָה פַּסְקָנִית, שֶׁעַתִּירֵי נְכָסִים מְרֻבֶּה חֶלְקָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהֵם שְׂמֵחִים וּמְאֻשָּׁרִים בְּחַיֵּיהֶם. וְכִי אֵין לְהַרְהֵר אַחֲרֵי אֲמִתָּהּ שֶׁל אוֹתָהּ הֲנָחָה רוֹוַחַת? כְּלוּם מִי שֶׁזָּכָה לְעֹשֶׁר, זָכָה ________? כְּלוּם אֶמְצְעֵי הַהֲנָאָה וְהַסִּפּוּק הֵם שֶׁמַּכְרִיעִים אֶת הַצְלָחָתוֹ שֶׁל אָדָם?

 

צֵא וּבְדֹק אֶת דַּרְכֵי חַיֵּיהֶם שֶׁל ________ הַגְּדוֹלִים, אֶת לְבָטֵיהֶם וּפִגְעֵיהֶם עַד שֶׁהִגִּיעוּ ל________, וּבְיוֹתֵר אֶת פִּזּוּר נַפְשָׁם וְטֵרוּף דַּעְתָּם כְּשֶׁהִגִּיעוּ לוֹ, צֵא וּבְחַן אַף אֶת תַּעֲנוּגֵיהֶם וּפִנּוּקֵיהֶם שֶׁבְּחַיֵּי רְוָחָה וּמוֹתָרוֹת, וּמָצָאתָ: ________ הֵם            שֶׁטָּעֲמוּ בִּימֵיהֶם טַעַם אֹשֶׁר, טַעֲמָהּ שֶׁל שַׁלְוַת נֶפֶשׁ וְקֹרַת רוּחַ. לָרֹב הֵם לְקוּיִים בְּעַצְבָּנוּת וְרַגְזָנוּת, מְטֻלְטָלִים טִלְטוּלֵי פַּחְזוּת וּפְזִיזוּת, וְאֵינָם מְחֻנָּנִים בְּכִשְׁרוֹן הַהֲנָאָה לִהְיוֹת הַנֶּהֱנִים בַּמֶּה שֶּׁיֵּשׁ לָהֶם. עַל כָּל פָּנִים, עֹדֶף שֶׁל הוֹן עָשׂוּי לְבַלְבֵּל וּלְטַמְטֵם אֶת נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם וּגְדוֹלָה ________, שֶׁלֹּא תְּהֵא קִלְלָתוֹ מְרֻבָּה מִ________. הֵן מִדַּרְכָּם שֶׁל אֶמְצָעִים וְתַשְׁמִישִׁים לִהְיוֹת הוֹלְכִים וּמִתְעַצְּמִים וְיוֹצְאִים לִידֵי מַטָּרוֹת וְתַכְלִיּוֹת בִּפְנֵי עַצְמָן, עַד שֶׁהָאָדָם הוֹמֶה וּמְהַמֶּה כָּל ________ אַחַר הַמָּמוֹן שֶׁנַּעֲשָׂה עָלָיו חָבִיב יוֹתֵר מִגּוּפוֹ, וּלְבַסּוֹף נִמְצָא חֶשְׁבּוֹנוֹ מֻטְעֶה: הוּא ________ אֶת אָשְׁרוֹ מִתּוֹךְ שֶׁהָיָה לָהוּט וּבָהוּל עַל מַכְשִׁירֵי הָאֹשֶׁר. דּוֹמֶה הוּא הִצְלִיחַ בְּחַיָּיו - וְעַל צַד הָאֱמֶת אִבֵּד אֶת עוֹלָמוֹ. הוּא הִטְעָה וְרִמָּה אֲחֵרִים - וְעַל צַד הָאֱמֶת הִטְעָה וְרִמָּה אֶת ________.

 

________ שֶׁל הוֹן הוּא עֹדֶף שֶׁל סֵבֶל שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ, וְלֹא לְחִנָּם נִמְנָה הָעֹשֶׁר עַל הַדְּבָרִים שֶׁמִּעוּטָם יָפֶה _______ קָשֶׁה.

 

דּוֹמֶה, יֵשׁ מִקְצָת מִן הַצֶּדֶק וְהַיֹּשֶׁר בְּסֵדֶר עוֹלָם זֶה: אֵלּוּ זוֹכִים לְאֶמְצְעֵי חַיִּים בְּשֶׁפַע וְהֵם מְקֻפָּחִים בְּנִדּוֹן כִּשְׁרוֹן הַחַיִּים, כִּשְׁרוֹן הַשִּׁמּוּשׁ בְּאוֹתָם תַּשְׁמִישֵׁי הֲנָאָה, וְאֵלּוּ זוֹכִים לְכִשְׁרוֹן חַיִּים וַהֲנָאָה וְהֵם ________ בְּנִדּוֹן אֶמְצְעֵי חַיִּים. וְאִם יֵשׁ כָּאן עִוּוּת־דִּין - קִפּוּחָם שֶׁל הָרִאשׁוֹנִים גָּדוֹל ________ הָאַחֲרוֹנִים: הַמְּחֻנָּנִים בְּכִשְׁרוֹן הַהֲנָאָה אֶלָּא שֶׁהֵם מְחֻסָּרִים אֶמְצְעֵי סִפּוּק, וּכְנֶגְדָּם הַצּוֹבְרִים הוֹן רַב וְהֵם מְחֻסָּרִים כִּשְׁרוֹן הַהֲנָאָה, הֲרֵי הֵטִילוּ עֲלֵיהֶם מִטְעָן שֶׁאֵין בּוֹ כְּדֵי שִׁמּוּשׁוֹ הָרָאוּי.

 

הַמִּלִּים הַחֲסֵרוֹת: לְאֹשֶׁר, סַכָּנָתוֹ, שְׁנוֹתָיו, מָמוֹנָם, בִּבְחִינַת, מְעַטִּים, מִתְקַנְּאִים, וְרֻבָּם, עַצְמוֹ, מִשֶּׁל, הָרְכוּשָׁנִים, בִּרְכָתוֹ, עֹדֶף, מְקֻפָּחִים, קִפֵּחַ.

 

 

שאלות לחזרה

 

(בחר את התשובה או התשובות הנכונות לכל שאלה):

 

1. מהי הדעה הקדומה על העשירים?

א. שיש להם שלוות נפש.

ב. שהם לקויים בעצבנות ורגזנות.

ג. שהם מאושרים ושמחים.

ד. שהם מטולטלים טלטולי פחזות ופזיזות.

 

2. בעל המאמר חושב ש

א. העושר טוב לאדם.

ב. העושר מזיק לאדם.

ג. העושר טוב רק במידה מעטה.

 

3. מהו סדר העולם שהמחבר מוצא בו מקצת מן היושר והצדק?

א. כל אדם זוכה לעושר מועט.

ב. יש אנשים שזוכים לעושר ואינם יודעים להשתמש בו, ויש שאינם זוכים לעושר אך מצליחים להשתמש במה שיש להם.

ג. כל אדם מאושר אם הוא שמח בחלקו.

 

4. מה כתוב במקום "שיגעון"?

א. פיזור נפש.

ב. טירוף דעת.

ג. לבטים,

ד. עצבנות.

 

5. מה כתוב במקום "חוסר צדק"?

א. עיוות־דין.

ב. קיפוח.

ג. פחזות.

ד. רמאות.

 

6. מהן המילים הנרדפות לעושר?

א. אושר.

ב. נכסים.

ג. סיפוק,

ד. הון.

ה. שפע.

ו. מטען.

ז. ממון.

 

7. מה מתוך זוגות המילים האלה הן מילים נרדפות?

א. פיזור נפש - טירוף דעת.

ב. פחזות - פזיזות.

ג. מיעוט - רוב.

ד. צוברים - מחוסרים.

 

8. מה פירוש המשפט: הוא קיפח את אושרו מתוך שהיה להוט ובהול אחר מכשירי האושר?

א. הוא מצא את אושרו לאחר שהזדרז למצוא את הדרך לאושר.

ב. הוא הפסיד את אושרו מפני שהשתוקק מאוד לכלים שלו.

ג. הוא ידע להשתמש במכשירים המתאימים למציאת האושר ועל כן מצא אותו.

 

, , ,
עוד באותו נושא
תגובות

פרסום תגובה חדשה

Facebook Comments Box

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.