אוצר פניני החסידות ג' - בלי הפסק כלל

להקראת המאמר
יום רביעי כ"ח שבט ה'תשע"ד
הנקודה שבמאמר
לידת משה מכפרת על מיתתו כיוון שהיא מדגישה את היותו נצחי בעולם הזה הגשמי * נצחיותו של משה היא בכך שנשמתו נמצאת בגופו של נשיא הדור * אין אפשרות אחרת מלבד שהרבי חי גם בגוף הגשמי כפשוטו
מאת הרב לויצ"ח גינזבורג
אוצר פניני החסידות ג' - בלי הפסק כלל

 

 

 

 

יש עדיין איזה הפסק ושינוי בגשמיות

 

בהמשך לכל האמור לעיל, נביא בזה דברים שאומר הרבי מלך המשיח שליט"א אודות ההכרח הגמור שבכל דור חייב להיות רבי נשמה בגוף בעולם הזה הגשמי דווקא.

וחשוב להדגיש, שלא מדובר כאן על רמז או דיוק או "ווארט" אחד בשיחה – שגם אז ברור לנו לחלוטין שכל הגה היוצא מפי הקודש הוא מדויק וכל רמז יש בו משמעות של אמת מוחלטת, כפי שהובאו לעיל דוגמאות ספורות מהיחס המדהים של הרבי שליט"א לרמזים קלושים בשיחות של הרבי הריי"צ – אלא על הסבר ארוך וממצה, שזהו כל תוכנה של השיחה.

וכך אומר הרבי[1]:

אמרו חז"ל[2], "כיוון שנפל פור בחודש אדר, שמח (המן) שמחה גדולה, אמר, נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא הי' יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד". מפרש רש"י: "כדאי היא הלידה שתכפר על המיתה".

ולכאורה תמוה: מדוע הלידה מכפרת על המיתה, והרי לכאורה המצב הוא להיפך - המיתה מבטלת את הלידה? ומקרא מלא דיבר הכתוב[3] "טוב גו' ויום המוות מיום היוולדו"!

ועוד: אם זקוקים לזכות מיוחדת שתבטל את גזירת המן הרשע, מדוע לא משתמשים בזכות נפלאה זו של יום ההילולא של משה רבינו, כאשר "כל[4] מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" מאירים בגילוי ו"פועל ישועות בקרב הארץ", ובאופן של "יתיר מבחיוהי" - מדוע ההסתלקות-הילולא של משה אינה מספקת לבטל את גזירת המן, ורק לידתו של משה היא זו המבטלת את החסרון שבפטירת משה ופועלת את ביטול גזירת המן?!

מבאר הרבי מלך המשיח שליט"א: אמנם יש מעלה נפלאה בהסתלקות-הילולא, אבל יש בה גם חסרון עצום. שכן, לאחרי כל הביאורים בהימצאותו של הצדיק גם כאן בעולם-הזה "יתיר מבחיוהי", הרי סוף סוף בנוגע לחיים גשמיים יש כאן בכל זאת ענין של סילוק. אם-כן, נשארת עדיין נקודה בלתי-רצוי' בנוגע לגשמיות. אחרי הכל הי' איזה שהוא הפסק ושינוי בגשמיות.

והרי זהו בדיוק מה שרצה המן: ברוחניות הוא ידע היטב שאין לו שום סיכוי נגד עם ישראל, אבל הוא רצה לשלוט על הגשמיות שלהם, על הגוף הגשמי, "להשמיד להרוג ולאבד (רחמנא ליצלן, היו לא תהי') את כל היהודים", את גופם הגשמי.

ולכן לא די בכל המעלות הנפלאות של הסתלקות והילולא, שכן זה עלול להישאר עדיין באופן שהגוף הגשמי ייפגע ח"ו.

כדי לבטל את הגזירה מעל הגוף הגשמי של ישראל הי' צריך דווקא משהו שיבטל מכל וכל את החסרון שב"סילוקן של צדיקים", ויפעל שהגוף היהודי הגשמי יישאר בכל שלימותו ובכל תוקפו.

לפיכך, מה שמבטל את גזירת המן הוא דווקא לידתו של משה. שבכך באה לידי ביטוי מציאותו והתגלותו של משה רבינו בגוף גשמי בעולם-הזה הגשמי, ועל-ידי זה בטלה גזירת המן מעל גופם הגשמי של ישראל.

 

נקודה עצמית שאינה משתנה

 

אלא שכעת חוזרת ומתעוררת ביתר שאת השאלה הקודמת: אם-כן, הרי בעת הסתלקותו של משה, כאשר הנשמה חזרה ויצאה מן הגוף הגשמי, התבטלה לכאורה מעלה זו של הימצאותו של משה רבינו בעולם-הזה הגשמי והנשמה נשארה רק ברוחניות. ואף כי "יתיר מבחיוהי", בגלל שבטלו הגבלותיו של הגוף הגשמי, אבל מסיבה זו עצמה בטלה לכאורה גם העובדה שהנשיא, משה רבינו - "משה[5] הוא ישראל וישראל הם משה, נשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל" – נמצא בגופו הגשמי גם בגשמיות העולם?!

מבאר הרבי: עם לידתו של משה רבינו נתגלתה כאן נקודה עצמותית שאינה תלוי' בשום דבר. כמאמר חכמינו ז"ל[6] ש"משנולד משה - נתמלא הבית כולו אורה". כלומר, עוד לפני איזו שהיא פעולה של משה רבינו, לפני כל "מעשיו ותורתו ועבודתו" - כבר הוא האיר ומילא את כל ה"בית", את כל הגשמיות, אורה. מכאן, שעובדת היותו של משה מאיר את העולם אינה תלוי' בפעולה כלשהי, אלא בעצם הימצאותו.

ומכיוון שנקודה זו של הימצאות משה רבינו בעולם, עצמותית היא, לפיכך אין שום דבר יכול לפגוע בה ולבטלה ח"ו. ולכן אינה מתבטלת לעולם, גם לא בפטירתו והסתלקותו של משה רבינו. כי אף מאורע אינו יכול לבטל את ה'עצם' של משה רבינו, שמאיר את העולם-הזה הגשמי דווקא, מכיוון שהוא נמצא גם בגשמיות (ולא רק ברוחניות, לו יהי גם "יתיר מבחיוהי").

ולכן אמרו חז"ל[7] "לא מת משה" - במכל-שכן מזה שאפילו מעשי ידיו של משה הינם נצחיים[8] והם נשארו ללא שינוי בגשמיות העולם-הזה. כמו המשכן, שהוא מעשה ידי משה, שלא חרב ולא בטל אלא רק נגנז. ומכל שכן וקל וחומר בנוגע למשה רבינו עצמו, ש"לא מת".

 

מוכרח להיות משה בגוף גשמי בכל דור

 

ושוב נשאלה השאלה: הכיצד?! והרי סוף סוף הנשמה כבר לא נמצאת בגופו הגשמי של משה רבינו, שהרי הייתה הסתלקות הנשמה מן הגוף?

מבאר הרבי: מכיוון ש"אתפשטותא[9] דמשה בכל דרא ודרא", הרי נשמתו של משה רבינו היא נצחית גם בגשמיות בהיותה מתלבשת "בגוף[10] ונפש של חכמי הדור עיני העדה" שבכל דור ודור.

[וידוע הדיוק[11] בלשון התניא אודות התלבשות נשמתו של משה רבינו בגוף הנשיאים שאחריו: "ומתלבשת בגוף (ואח"כ) ונפש" - משום שהתלבשות ה'עצם' של משה רבינו שבכל דור היא בגוף יותר מבנפש. ולכן חשובה כל-כך ההסתכלות בפניו הגשמיות של הרבי דווקא בשעת הלימוד וכיוצא בזה, ו"ציור פני הרב" הגשמיים במצבים שונים, כידוע],

ולכן, אומר הרבי, "מוכרח להיות "משה" בכל דור ודור" שבגופו הגשמי מתלבשת נשמת משה רבינו, ועל ידי זה היא נצחית גם בגשמיות. על-ידי ההתלבשות בגופו של נשיא הדור, נשאר משה רבינו נצחי גם בגשמיות העולם-הזה לא רק במובן רוחני, אלא גם ודווקא במובן של גוף גשמי, מכיוון שנשמתו, שמוכרחת להיות בגוף גשמי בכל דור ודור, מלובשת בגופו הגשמי של נשיא הדור.

כפי שאמר כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א[12]: אינני אומר "נשמתו עדן", אלא "נשמתו בי"!

 

האפשרות היחידה

 

אחרי כל דברי הרבי הללו: מה אפשר לומר אחרי ג' תמוז ה'תשנ"ד?

או - שכל מה שלימדו, חינכו, והסבירו לנו שהעניין הוא אמיתי באמת לאמיתו ונצחי לגמרי דווקא בגלל היותו מלובש בגוף גשמי, כלשון השיחה "מוכרח להיות "משה" בכל דור ודור שבו מתלבשת נשמת משה רבינו" - הוא ח"ו וח"ו "לאו דווקא"...

או - מכיוון ש"מוכרח אכן להיות מישהו בגוף גשמי" שיהי' נשיא דורנו, אולי צריך אכן לחפש מישהו אחר... (ואינני מאמין שישנו מישהו שחושב כך ברצינות).

או - האפשרות היחידה שנותרה למי שמאמין שכל מילה וכל אות של הרבי היא דווקא, וכפשוטה, בלי "פשטל'ך" – האמונה הברורה שהרבי מלך המשיח שליט"א אכן נמצא גם עכשיו בגוף גשמי ללא שינוי, גם אם אין אנו רואים ושומעים ומרגישים זאת!

ובלשון השיחה הידועה[13]  "על-דרך אבן השתי' - שנמצאת במקום מסויים בעולם הזה הגשמי, וקיימת תמיד בלי שינויים (אפילו לא השינוי דגניזה, כמו הארון שנגנז וכיו"ב), על דרך כמו שופט ונביא שקיים (נצחי) בכל דור (כסימן לגילוי אלקות בעולם באופן תמידי)".

 

בדור התשיעי אין הסתלקות

 

וכמבואר בשיחה נוספת[14]

וגם כאן ישנה אותה הדגשה, שלא מדובר כאן על רמז או דיוק או "ווארט" אחד בשיחה – שגם אז ברור לנו לחלוטין שכל הגה היוצא מפי הקודש הוא מדויק וכל רמז יש בו משמעות של אמת מוחלטת כנ"ל - אלא על הסבר ארוך וממצה, שזהו כל תוכנה של השיחה.

שהחדרת עניין הנצחיות והבלי-גבול בתוך הגשמיות באופן מוחלט מתחילה קודם כל במשה רבינו עצמו. ולכן הקב"ה אומר לו "בא אל פרעה" דקדושה, שייכנס בגופו הגשמי דווקא לגילוי עצמותו יתברך שלמעלה מכל הגדרים וההגבלות.

אבל במשה רבינו הייתה עדיין הגבלה כלשהי. שלכן הוא הי' "כבד פה וכבד לשון", משום שהגילוי עוד לא חדר לגמרי אל תוך תוכה של גשמיות הגוף שלו.

אך החל ממתן-תורה, במשך כל הדורות, ביררו וזיככו ישראל את הגשמיות, עד כדי בירורה וזיכוכה המוחלט, שהגוף הגשמי (החל מגופו של משה רבינו שבדור) נעשה כלי לגילוי עצמותו יתברך לגמרי, כך שלא שייך בו שום שינוי ושום הפסק ח"ו.

אפילו לא כמו "בדור השמיני" שסוף סוף הייתה הסתלקות הנשמה מן הגוף, וגם לפני-כן הי' אצלו מצב של "כבד פה וכבד לשון". ואילו "בדור התשיעי", אחרי י"א שבט תשי"א, לא שייך כלל כל עניין זה, מכיוון שהגוף הגשמי (החל מגופו הגשמי של משה שבדור, וממנו נמשך בכל הדור) הוא "כלי" לגמרי לכל הנצחיות והבלי-גבול שבעצמותו יתברך.

ולכן ישנה[15] "הבטחה גמורה בתורה" שעוברים מיד, נשמות בריאות בגופים בריאים ושלמים, חדורים כל כולם לגמרי באלקות, בלי הפסק כלל ח"ו, אל הגאולה האמיתית והשלימה, כאשר גשמיות העולם כולו תהי' כלי לגילוי עצמותו יתברך בה "כמים לים מכסים"[16]. וכתוצאה מכך תתבטל לגמרי כל מציאות המוות והריקבון והביטול והפסד, שכן הגשמיות תהי' בעצמה נצחית ובלתי-גבולית, ועד כדי כך ש"הנשמה תהי' ניזונית מן הגוף"[17].

אך מובן ופשוט שכל זה אינו מספק אותנו במאומה - "רצוננו לראות את מלכנו" בפועל ובפשטות בעיני בשר!

ועלינו לא להפסיק לרגע לבקש ולדרוש ו'לדפוק על השולחן', כביכול גם כלפי הקב"ה ומלכו משיחו שליט"א, ולעשות הכל בכדי לפעול זאת, מתוך תשוקה וציפי' וגעגועים, ומתוך אמונה ובטחון מוחלטים שתיכף ומיד ממש נראה את כל זה גם בפשטות ובגשמיות ולעיני כל בשר בגאולה האמיתית והשלימה.

"יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"!

 



[1] לקו"ש חכ"ו בתחילתו.

[2] מגילה יג, ב.

[3] קהלת ז, א.

[4] אגה"ק סז"ך.

[5] חוקת כא, כא.

[6] סוטה יב, א. שמו"ר ופרש"י עה"פ.

[7] סוטה יג, סע"ב. זח"א לז, סע"ב.

[8] סוטה ט, סע"א.

[9] תקו"ז תס"ט (קיב, רע"א. קיד, רע"א) ועוד.

[10] תניא רפמ"ב.

[11] ראה שבסה"ת שם.

[12] פורים תשי"א.

[13] ש"פ שופטים ה'תנש"א - סה"ש ה'תנש"א ח"ב ע' 794. תרגום מאידיש.

[14] ש"פ בא ה'תשנ"ב.

[15] ש"פ שמות תשנ"ב.

[16] ישעי' יא, ט. רמב"ם בסיום וחותם ספרו.

[17] ראה ד"ה לכל תכלה תרנ"ט ובכ"מ.

 

,
עוד באותו נושא
תגובות

פרסום תגובה חדשה

Facebook Comments Box

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.