דיני הכנות לשבת

להקראת המאמר
יום ראשון א' תמוז ה'תשע"ד
הנקודה שבמאמר
מצווה לענג את השבת במאכלים חשובים וכל המרבה בהוצאות שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים הרי זה משובח.
מאת הרב דב טברדוביץ
דיני הכנות לשבת

 

 

דיני הכנות לשבת

א. מצווה לענג את השבת במאכלים חשובים בכל מקום ומקום לפי המאכלים החשובים שם. ומן הסתם לרוב בני האדם יש עונג באכילת בשר יותר משאר מאכלים ובשתיית יין יותר משאר משקים, לכן יש להרבות בבשר ויין כפי יכולתם והשגת ידם[1].

ב. כל המרבה בהוצאות שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים הרי זה משובח והוא שידו משגת. וגם אם אין לו עכשיו מעות מזומנים אלא חפצים, ימשכנם וילווה עליהם. ועל זה אמרו רז״ל: "לוו עלי ואני פורע", שהשם יתברך ימציא לו לפרוע ויתן לו ממון נוסף בשביל זה בנוסף על הקיצבה שהוקצב לו מן השמיים להוצאותיו. וע״כ ירבה בהוצאות לכבוד שבת ולא יחשוש, כי כנ״ל מוסיפים לו מן השמיים עבור זה[2].

ג. מי שאין לו אפשרות ע״פ דרך הטבע להחזיר לא ילווה על סמך שהקב״ה יפרע לו, כי במצב כזה אין עליו חיוב להרבות בהוצאות שבת [כי אין סומכין על הנס]. וכגון, מי שיכול לקנות צורכי שבת ועדיין יכול לעמוד בתשלומים, ראוי לו להרבות בהוצאות שבת והשי״ת יפרע הוצאות אלו, אבל אין לו לתת שיקים שצפויים לחזור ולקנות בזה הוצאות שבת[3].

ד. גם מי שאין ידו משגת להרבות במאכלי שבת טוב לו להיזהר שלא יפחות משני תבשילין. וטוב ליזהר לאכול דגים בכל סעודה אלא אם כן הם מזיקים לו או ששונאם, שאין לו מהם עונג אלא צער והרי השבת לעונג ניתנה[4].

ה. מי שמזונותיו מצומצמים בכל זאת ימעט קצת ממאכליו בימות החול ויוסיף בסעודת שבת. ומי שיש לו על סעודות שבת בצימצום ואפילו אם יאכל ממש כמו בימות החול ללא כל הוספה - לא יקבל צדקה בשביל להוסיף במאכלי שבת. אבל אם כבר נזקק לצדקה מוטל על גבאי הצדקה להוסיף לו לסעודות שבת גם דגים וירק [והנהוג במקומו], וכל זה בצדקה שנותנים ממש בשביל מאכלים.

אבל עני הנוטל צדקה לכללות הצטרכותו, ירבה בהוצאות שבת לפי ערך מה שנותנים לו ובלבד שלא ירבה עד שיצטרכו להוסיף לו בנתינת הצדקה עבור זה[5].

ו. מי ששלחו לו דבר מאכל שיאכלנו בשבת, מידת חסידות היא שלא יאכלנו ביום חול[6].

ז. מי שמוצא לקנות מאכל משובח אפילו בתחילת השבוע, שאפשר שלא ימצאהו אח״כ, ראוי לקנותו לשבת. ואם ימצא טוב ממנו יאכל את הראשון ויאכל בשבת את המשובח.

ואם ביטחונו בה׳ חזק א״צ לקנות אז ויבטח בה׳ שיזמין לו מנה יפה לשבת[7].

ח. נוהגים ללוש כדי שיעור חלה כל אחד בביתו לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ולא ליקח לחם מן השוק כמו בשאר ימים. ודבר זה מכבוד שבת ויו״ט ואין לשנות המנהג.

ולמנהג חב״ד אוכלים פת בסעודת הלילה ובסעודת הבוקר, אבל סעודה ג׳ עושים במיני מזונות. ומי שטועם מזונות אחר קידוש היום ואח״כ עושה סעודה על הפת ה״ז נחשב לו שעשה ג׳ סעודות בשבת [הערת הרבי בליקוטי שיחות כרך כא עמ׳ 84 הערה 7][8].

ט. עזרא הסופר [שחי בזמן בניין בית המקדש השני] תיקן שיהיו מכבסים בגדים בחמישי בשבת מפני כבוד השבת כדי ללבוש לבנים [בגדים נקיים] בשבת, אבל בערב שבת אין פנאי לכבס מפני שצריך להתעסק בצורכי שבת[9].

 

הכנת הסעודות לשבת

י. לעולם ישכים אדם לטרוח ולהכין צורכי שבת בערב שבת בבוקר אחר התפילה. ואע״פ שהכין בהשכמה, מצווה לטרוח גם סמוך לשבת, כגון: בסידור השולחן, הנחת התבשילים ע״ג האש וכיו״ב[10].

יא. מי שאינו מספיק להכין כראוי לשבת מחמת קוצר זמנו, ימעט מעסקיו ואפילו מלימודו קצת בערב שבת כדי להכין כראוי לשבת. אבל אם יוכל להכין לפני ערב שבת או לקנות מן המוכן או שיכינו עבורו - לא ימעט מלימודו[11].

יב. אע״פ שבכל יום אין להתעסק בצורכי הגוף לפני התפילה וכן הדין גם בערב שבת, אבל אם חושש שלא ימצא לקנות לשבת [דברים שהם עיקר בסעודה] אחר התפילה, יש לו לקנות קודם התפילה ובלבד שלפני ההכנות לשבת יקרא קריאת-שמע בזמנה. ואם יש מניין שהציבור מתפללים בו, לא יפרוש מן הציבור גם אם אפשר שלא ימצא לקנות אחר התפילה[12].

יג. יש לכל אדם לטרוח בגופו כדי לכבד את השבת גם אם מכינים עבורו צורכי שבת. וראוי שהכנה זו תהיה במאכל החביב עליו. ואפילו חכם גדול בתורה יעשה בעצמו איזה הכנה לשבת [אבל לא יבטל לימודו עבור טירחה מרובה לשבת אם יש מי שיטרח עבורו להכין צורכי שבת][13].

הכנות נוספות לשבת

יד. יש להשחיז את הסכין בכל ערב שבת אם קהה הסכין [אבל סכין שהוא חד כראוי א״צ לחדדו בכל ערב שבת][14].

טו. טוב יותר לקנות בערב שבת מלקנות ביום ה׳ [כדי שיהיה ניכר שהוא לכבוד שבת]. וכל זה בדברים שא״צ לטרוח בהכנתם, אבל מה שצריך לטרוח בהכנתם עדיף לקנות ביום ה׳ כדי שיהיה לו פנאי הרבה לטרוח בהכנתם ולהתעסק בשאר צורכי שבת[15].

טז. יש לטעום התבשילים בערב שבת [לדעת שעשויים בטעם טוב]. וגם אם יודע שטעמם טוב יש לו לטעום תבשיל אחד העשוי לשבת[16].

יז. צריך אדם לסדר שולחנו מערב שבת לליל שבת. ויתקן מקום מושבו בסעודת שבת ויתקן כל ענייני הבית שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבית-הכנסת. ונוהגים שהשולחן יהא ערוך במפה כל השבת, ויש נוהגים להניח ב׳ מפות כדי שאם ינערו את המפה מפירורים ישאר השולחן מכוסה [ומלבד זה מניחים מפה על החלות][17].

יח. טוב לנקות קורי עכביש מהבית מבעוד יום ולנקות את הבית לכבוד שבת[18].

יט. חייב אדם להשתדל שיהיו לו בגדים נאים לשבת כפי יכולתו, וראוי שיהיו לשבת בגדים ארוכים יותר. ונוהגים הגברים הנשואים ללבוש סרטוק בשבת וראוי שיהיה הבגד עשוי ממשי, שמקורו מתולעת משי שזה ממין החי מצד מעלת החי על הצומח.

ויש אנשי מעשה המדקדקים שלא ללבוש בשבת מכל מה שלבשו בחול אפילו אזור, מכנסיים וחלוק (ונהוג ללבוש בגדי שבת גם במוצש״ק).

[וכשיוצא מביתו בשבת טוב שילבש מלבוש או תכשיט שאין רגילים ללבוש כלל בחול כדי שיזכור שהוא שבת ולא יחללו][19].

כ. טוב ללבוש בגדי שבת מיד אחר שרחץ עצמו וע״כ טוב לרחוץ סמוך לערב וללבוש בגדי שבת [ויש שכתבו, שהכוונה היא הבגדים העליונים שאותם יש ללבוש סמוך לשבת][20].

דיני הכנסת שבת

כא. מצווה לרחוץ כל גופו לכתחילה בערב שבת בחמין מפני כבוד השבת. ואם אי אפשר לו, ירחוץ פניו, ידיו ורגליו. ומנהגנו שהגברים טובלים לכבוד השבת[21].

כב. מצווה לחוף הראש ולגלח הציפורניים בכל ערב שבת. ואם היו שערות ראשו גדולות, מצווה לגלחן כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מנוול. ועדיף להתגלח בערב שבת, ואם אין לו פנאי בערב שבת יגלח קודם. אבל בראש חודש נהגו שלא להתגלח גם אם זה חל בערב שבת[22].

כג. נזהרים שלא לקצוץ ציפורני הידיים והרגליים ביום אחד. ואין נוטלים ציפורניים ביום ה׳ [משקיעת השמש של יום ד׳ עד צאת הכוכבים של אור יום ליום ו׳][23].

כד. נוהגים שלא לקצוץ הציפורניים כסדרן, אלא מדלגים ומתחילים מצד שמאל לצד ימין ומתחילים מאצבע השניה [לא הקיצונית]. ונמצא הסדר בדאג״ה ביד ימין, כלומר מתחילין מאצבע הסמוכה לגודל ומדלגים לאצבע הסמוכה לזרת ואח״כ חוזרים לגודל ומדלגים משמאל לימין.

וביד שמאל מתחילין מאצבע הסמוכה לזרת ומדלגים משמאל לימין ואח״כ חוזרים לזרת ומדלגים משמאל לימין[24].

כה. השורף ציפורניים - חסיד [שעושה לפנים משורת הדין]; קוברן - צדיק; זורקן - רשע, אם זורק במקום שנשים עוברות שמא תעבור עליהן אישה מעוברת וזה יכול לגרום להפלת הולד, ח״ו [בדרך סגולית]. אבל במקום שאין שם נשים מותר לזרוק ואע״פ שהציפורניים יכולות להתגלגל למקום אחר ואח״כ עלולים ללכת על זה נשים אין לחשוש כיוון שאין זה מזיק יותר[25].

כו. סמוך לחשיכה קודם בין השמשות צריך אדם לשאול לאשתו אם עישרו פירות החייבים במעשר, והאם הפרישה חלה מהעיסה. ואפילו בחוץ לארץ, שמותר לאכול ולשייר מעט ואח״כ להפריש חלה, מ״מ, לכתחילה יש להפריש קודם אכילתו [ואם קונים חלות ופירות ממקום שיש השגחה של רב מובהק ויר״ש אין צריך לשאול]. ולהזכיר על הדלקת נרות שבת קודש, ואם אינו בבית יזכיר על ידי שיחת טלפון וכיו״ב[26].

 

 

הערות

 


[1] ע״פ שוע״ר סימן רמב סע׳ ב. ובזמננו, שאין רגילים כל כך בשתיית יין אין מקפידים להרבות ביין אלא שותים משקים חביבים ובריאים, כמ״ש בפסקי תשובות סימן רנ סע׳ יא, וכתב שם שמטעם זה אין מקפידים דווקא על בשר בהמה אלא אוכלים בשר עוף וכיו״ב מה שחביב עליו.

[2] ע״פ שוע״ר סימן רמב סע׳ ג.

[3] ע״פ שוע״ר סימן רמב סע׳ ג ומשוע״ר שם משמע, שגם הוצאות על כלים ובגדים

נאים לשבת וכיו״ב, גם עליהם נאמר ״לוו עלי ואני פורע״, שהרי כתב שם כל מזונותיו והוצאותיו של אדם קצובים כו׳ חוץ מהוצאות שבתות ויו״ט שאין קוצבים כו׳.

הנה רבינו בתחילה חילק בלשונו בין מזונות להוצאות, ולגבי שבתות ויו״ט כתב בלשון הוצאות, משמע שזה כולל גם הוצאות שאינן מזונות, שגם עליהם נאמר שאינם בכלל הקיצבה (והעיר בזה בשש״כ פרק מב הערה נח].

[4] שוע״ר סימן רמב סע׳ ז. ומלשון זו משמע, לכאורה, ששני תבשילין זה לכללות השבת. וזה בא בהמשך לסע׳ ו שם, שמשמע שעושה דבר מועט לכבוד השבת. משמע, שאפילו דבר אחד לכללות השבת ורק גבי דגים כתב שטוב לאכול בכל סעודה.

והנה רבינו כתב, שאם דגים מזיקים לו או ששונאם א״צ לאוכלם כי שבת ניתנה לעונג. ויש לשאול: האם מי ששומר דיאטה פטור מדגים או מסעודות שבת? והנה אם זה מצד ציווי רופא מפני שזה מזיק לו מובן לפי שוע״ר הנ״ל שפטור, אבל אם אין זה מצד ציווי רופא אבל הוא מצטער בזה מפני שעושה דיאטה אבל אם יאכל יהנה מטעם המאכל, הנה בספר פסקי תשובות כתב שצריך לאכול סעודת שבת [אא״כ זה מזיק לו ע״פ מרפא טבעוני מומחה]. וע״ד מש״כ בשוע״ר סימן רפח סע׳ ב, שאין לו להחליף עונג חכמים שתיקנו בג׳ סעודות בעונג אחר כו׳, אבל שם כתב רבינו ג״כ מצד שאינו מוכרח שיתענה בשבת, שהרי יכול להתענות לתשובה ביום אחר משא״כ בדיאטה הרי הוא נזהר בזה בכל הימים, וע״כ ישאל רב כיצד לנהוג.

ובסימן רמב קונטרס אחרון סק״ד כתב רבינו שאין חיוב דאורייתא או דרבנן לאכול דגים דווקא בשבת וה״ז הידור במצוות עונג שבת כו׳.

[5] ע״פ שוע״ר סימן רמב סע׳ ה-ו.

[6] ע״פ שוע״ר סימן רמב סע׳ ח. ובפסקי תשובות סימן רמב סק״ט מביא, שאם אין צריך למאכל זה בשבת, וגם אי אפשר לשמור את המאכל לשבת הבאה או שאינו חפץ לאכול מאכל זה בשבתות - הרי מותר לכתחילה לאוכלו ביום חול.

[7] ע״פ שוע״ר סימן רמב סע׳ י. ואין זה סותר למש״כ בסע׳ ח, שדבר מאכל ששלחו עבור שבת ראוי לאוכלו בשבת דווקא כי מלכתחילה נקנה בכוונה שאם יימצא יפה ממנו, הרי יאכלנו ביום חול. ועוד משמע מלשון רבינו שכתב נמצא אוכלה לזו כדי שהיפה תיאכל בשבת. משמע, שמכיוון שאין להשחית דבר מאכל ע״כ הוכרח לאכול את הראשונה בחול, כי אם לא היה אוכלה ממילא הייתה מתקלקלת ואז היה איבוד אוכלין ועובר על בל תשחית וממילא היה חייב להניחה למאכל שבת ולא לקנות בהמה טובה ממנה. וא״כ נמצא, שע״י אכילתה בחול הרי הוא יכול לכבד את השבת במאכל טוב ממנה. או שאכלה כדי להשתמש בכסף שנחסך כדי לקנות מאכל יפה יותר לשבת.

ועפ״ז מובן, שאין שייך בזה מש״כ בסע׳ ח, שעדיף לאכול בשבת דבר שהובא לצורך שבת כי כנ״ל כאן דווקא ע״י האכילה בחול נתאפשר לכבד את השבת [וראה בפסקי תשובות סימן רמב אות ט והערה 80, שדן האם גם כשהאדם בעצמו קנה עבור שבת, יש לו לאכול דווקא בשבת, עיי״ש.

ומלשון רבינו משמע קצת כנ״ל, שגם באדם עצמו שקנה יש לו לאכול בשבת ורק אצל שמאי הייתה האכילה גופא לכבוד שבת כנ״ל.

[8] שוע״ר סימן רמב סע׳ יב. ומזה משמע, שיש שני דברים: א) לאפות לבד בבית; ב) לאפות שיעור חלה כדי לקיים מצוות הפרשת חלה [לתקן מה שחווה גרמה מיתה ל״חלתו של עולם״, אדם הראשון].

שיעור הפרשת חלה בברכה לדעת הגר״ח נאה הוא בערך 1670 גרם קמח, וממשקל 1200 גרם קמח מפרישים בלי ברכה.

ובזמננו, שיש להשיג חלות טעימות ביותר שנאפו במאפייה, יש רבים שמקילים לקנות חלות לכבוד שבת ויו״ט [כי אין כאן את הטעם הראשון שהוא כדי שיהיה כבוד שבת בחלות טובות יותר כשנאפו בבית], ובפרט כשיש ריבוי מלאכות ועסקנות בצרכי ציבור בבית, וכן כשאין כוח לעסוק בזה, יש הרבה שמקילים כנ״ל.

ובוודאי שאין לדרוש זאת מעקרת הבית אם אינה רוצה, שוודאי שלום בית עדיף והתורה ניתנה לעשות שלום בעולם, וכמ״ש בפסקי תשובות סימן רמב סע׳ יא.

[9] שוע״ר סימן רמב סע׳ ט. ויש שדייקו מלשון זו, שעיקר התקנה היא שיהיו בגדים מכובסים לשבת, וע״כ אפשר לכבס גם

לפני יום חמישי [וכן מובן, שאם לא כיבס בחמישי יש לו לכבס בערב שבת כדי שיהיו לו בגדים מכובסים לשבת].

ויש שדנו להקל בזמננו לכבס ביום שישי כי הכיבוס נעשה ע״י מכונת כביסה כך שאינו גוזל זמן רב משאר ההכנות לשבת, ובפרט גם אם הייבוש נעשה במכונת ייבוש שבבית.

ויש שכתבו, שמ״מ, לכתחילה עדיף לכבס דווקא ביום ה׳ ולא קודם ולא בערב שבת אא״כ בשעת הצורך, וכמ״ש בזה בפסקי תשובות סימן רמב סע׳ י ובשש״כ פרק מב הערה יג.

[10] ע״פ שוע״ר סימן רנ סע׳ א. ומסע׳ ג שם מובן, שהכוונה היא אחר התפילה. וראה בפסקי תשובות סימן רנ סע׳ א שמה שכתבו הפוסקים ״להוסיף בבין השמשות״ הכוונה סמוך ולפני בין השמשות, ומקיים מצווה זו ע״י סידור הבית או הנחת התבשילים ע״ג האש וכיו״ב כמתבאר שם.

[11] ע״פ שוע״ר סימן רנ סע׳ ב. ובסע׳ ג שם שיש מקומות שאין קובעים ישיבה בערב שבת שמא יימשכו הרבה בפילפולם ולא יספיקו להכין צורכי שבת כראוי.

ובזמננו אין מצוי שהלימוד אינו מוגבל בזמן כך שאין כל חשש ללמוד הכל כי רגילים לסיים בזמן.

[12] ע״פ שוע״ר סימן רנ סע׳ ג [ומובן שמדובר כשאין מניין אחר שיקנה צורכי שבת].

[13] ע״פ שוע״ר סימן רנ סע׳ ב וקונטרס אחרון שם סק״ב.

[14] ע״פ שוע״ר סימן רנ סע׳ ה.

[15] ע״פ שוע״ר סימן רנ סע׳ ז.

[16] ע״פ שוע״ר סימן רנ סע׳ ח. ובפסקי תשובות סימן רנ סק״ז מבאר כבפנים. וכן מביא הרבי, שהרבי הריי״צ לא טעם תבשיל בגשמיות וודאי העניין שייך ברוחניות וע״פ שערי הלכה ומנהג ח״א עמ׳ רמ.

[17] ע״פ שוע״ר סימן רסב סע׳ א.

[18] ע״פ שוע״ר סימן רסב סע׳ ב. יש לנקות הבית בערב שבת לכבוד השבת, ויש מקפידים במיוחד להסיר קורי עכביש בערב שבת, כי המקובלים כתבו שזה רומז על קליפות ועלול להביא חיסרון בשלום בית. וכתבו שבערב שבת ובליל שבת יש להיזהר מאוד ממריבה בבית [כי המזיקים נבראו בערב שבת בין השמשות ולכן כל ערב וליל שבת כוחם גובר ועלולים הם לגרום לכעס ולריב]. ויש שכתב, שיכול להעיד שאצל מי שהיה אצלם מריבה בערב [ובליל] שבת היה להם בשבוע שאח״כ נזק בגוף או בממון, ה״י, כמובא בפסקי תשובות סימן רנ בסק״ט ובסק״י.

[19] ע״פ שוע״ר סימן רסב סע׳ ד, ומודגש שם שאם אפשר תהיה לו טלית מיוחדת לשבת. ולעניין מוצש״ק כך המנהג היום ע״פ הנהגת הרבי ואדמו״ר הריי״צ.

וגבי לצאת מביתו כו׳ כ״כ בשוע״ר סימן שא סע׳ יד, וכנראה הכוונה סוג בגד או תכשיט שאין כדוגמתו בחול ועי״ז יזכור שלא לחלל שבת בהוצאה לרשות הרבים או לכרמלית.

ובשוע״ר סימן רסב סע׳ ב מובא, שילבש בגדים הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת מלך וכיוצא לקראת חתן וכלה כמו שהיו עושין גדולי החכמים כו׳, שאמרו ״בואי כלה, בואי כלה!״ [כמו שאנו אומרים בסדר קבלת שבת בפיוט ״לכה דודי״].

[20] ע״פ שוע״ר סימן רסב סע׳ ה, וקצות השולחן סימן עג סע׳ ח ובבדי השולחן כד.

[21] ע״פ שוע״ר סימן רס סע׳ א. טבילת ערש״ק מובאת בספר המנהגים עמ׳ ,25 שהוא מנהג מקובל ממורנו הבעש״ט.

והרבי הורה שיש להתנגב אחר הטבילה [וכי זו פראות שלא להתנגב]. והרוצה לקיים דברי האריז״ל שאין להתנגב כדי שמי המקווה ישארו בגוף - ישאיר חלק בגוף שלא יתנגב שם [המשפיע הרה״ח ר׳ מענדל פוטרפס ז״ל, שהיה נוהג בדווקא שלא להתנגב, הנה מאז השיחה בשנת תשמ״ג הקפיד להתנגב לקיים דברי הרבי].

אבל אפשר לנעול נעליים ולגרוב גרביים אע״פ שרגליו לחות עדיין ממי הרחצה כי כן מנהג העולם ושומר פתאים ה׳ (ע״פ התוועדויות שנת תשמ״ג ח״א עמ׳ 384). והמנהג הפשוט, שאם חל יו״ט ביום שישי אין טובלים לקראת שבת ומסתפקים בטבילת הבוקר.

[22] ע״פ שוע״ר סימן רס סע׳ א. ומשמע, שציפורניים מקצצין גם בר״ח כמו שכתבו קצת אחרונים, שבזה לא נהגו כצוואת הר״י החסיד [ויש שהבינו שרק לכבוד שבת מותר כיוון שמגלחן כל ערב שבת, משא״כ בשערות שאין מספרים בכל ערב שבת.

אבל אין זו פשטות לשון רבינו, שהרי אינו מזכיר שההיתר הוא רק במי שרגיל בכך בכל ערב שבת. וגם אין כל כך סברה לומר שבציפורניים התירו מפני כבוד שבת ובשערות לא התירו כי מה החילוק, וכי מפני שאין מגלח כל ערב שבת עליו לבוא עם שערות מגודלות בשבת.

וע״כ נראה שרבינו סובר, שלגבי ציפורניים נהגו להקל לקצוץ בר״ח וכנ״ל].

[23] ע״פ שוע״ר סימן רס סע׳ ב. והטעם שאין קוצצין ציפורניים ביום ה׳ כיוון שמתחילין לצמוח ביום ג׳ לגזיזתן ואין רוצים שזה יהיה ביום שבת. אבל לספר שערות הראש מותר ביום ה׳ כמ״ש בקונטרס אחרון סק״א.

וע״פ השמועה הרבי נהג להסתפר באור ליום ה׳ ואפשר שהוא כדי לקיים דבר רבינו [כדוגמת רב כהנא שהידר על לולב שיש בו שאלה שרב הכשיר הואיל ונפק מפומיה דרב].

ומ״מ, אם יש יו״ט ביום שישי קוצצים ציפורניים ביום ה׳ לכבוד שבת ויו״ט, כמ״ש בשש״כ פרק מב סוף הערה קס.

[24] ע״פ שוע״ר סימן רס סע׳ ג. והנה יש מחלוקת האם מתחילים לקצוץ ציפורני יד ימין או שמתחילים ביד שמאל, ומלשון רבינו ששינה מלשון הרמ״א בשו״ע והוסיף:

ונמצא הסימן לסדרן בדאג״ה בימין כו׳. משמע, שמתחילין בימין.

ואפשר לבאר זאת, שהרי יד ימין תמיד מוקדמת לדברים של שבח, כגון לנטילת ידיים ולרחיצה.

וגבי נטילת ציפורניים יש לדון האם זה נחשב תיקון וחשיבות, שאז ימין קודמת או לאו. ובסימן שמ סע׳ ב משמע מדברי רבינו, שהעיקר להלכה שהגוזז ציפורניים בכלי בשבת חייב כיוון שהוא תיקון [אע״פ שאין צריך לציפורניים הקצוצות], וכן משמע בסימן שכח סע׳ לז.

ועפ״ז מובן שיש להקדים יד ימין כיוון שזה תיקון ויד ימין חשובה יותר כמ״ש רבינו בסימן כ סע׳ ד [במהדורה בתרא].

ובקצות השולחן סימן עג סע׳ ב, בדי השולחן ו׳ אומר שברגליים אפשר לגזור כסידרן, ויש שמחמירים גם בזה.

[25] ע״פ שוע״ר סימן רס סע׳ ד. וההפרש בין צדיק לחסיד הוא כי צדיק מקפיד על שורת הדין, שלא יזיק לאישה מעוברת

אבל אינו חושש שמא בכל זאת הציפורן תצא ממקום שנקברה שם.

אבל חסיד עושה לפנים משורת הדין וחושש שמא הציפורן תתגלה ותזיק, ועל כן שורפן. ואע״פ שהשורף דבר היוצא מגופו עלול להזיקו, מ״מ, אינו מתחשב בכך.

ומובא בהיום יום [טז אייר], שהרבי הרש״ב עירב קיסם עם הציפורניים קודם שריפתן. והנה מצד ההלכה בזמננו השלכת הציפורניים לביוב הוא כמו שריפתן, שהרי הן מתכלות שם [ויש אומרים, שהרבי היה זורק הציפורניים לביוב].

[26] ע״פ שוע״ר סימן רס סע׳ ה. ומסופר, שאדמו״ר הרש״ב כשהיה מחוץ לביתו היה שולח מברק להזכיר אודות הדלקת נרות בערש״ק.

ובקצות השולחן סימן עג בבדי השולחן ט כותב, שהלוקח ממקום שהפירות מעושרין אין שייך לשאול על זה.

 

 

, , ,
עוד באותו נושא
תגובות

פרסום תגובה חדשה

Facebook Comments Box

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.