פרשת אחרי - כדי להכנס פנימה צריך לפשוט בגדי זהב

להקראת המאמר
יום שישי כ"ח ניסן ה'תשע"ה
הנקודה שבמאמר
בשיחת הרבי לפרשת אחרי מסביר הרבי, שרק כאשר הכהן הגדול מרגיש עצמו ככהן הדיוט - בבגדי לבן ״כולן של בוץ״, ולא בבגדי זהב - כאשר מאיר בו ענין הפשטות. דוקא כך הוא ראוי להיכנס פנימה ולהביא כפרה וטהרה לעצמו ולזולתו. עד אשר ״וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל״.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו
פרשת אחרי - כדי להכנס פנימה צריך לפשוט בגדי זהב

 

 

א. הציווי על לבישת בגדי הבד

 

בתחילת פרשתנו כאשר מסופר ״ויאמר ה׳ אל משה דבר אל אהרן וגו׳ ואל יבא בכל עת אל הקודש... בזאת יבא אהרן אל הקודש״, נאמר[1]: ״כתונת בד קודש ילבש...״

 

רש״י מצטט את המילים ״כתונת בד גו'״, ומפרש: ״מגיד שאיננו משמש לפנים[2] בשמונה בגדים שהוא משמש בהם בחוץ, שיש בהם זהב[3], לפי שאין קטיגור נעשה סניגור[4], אלא בארבעה, ככהן הדיוט, וכולן של בוץ״.

 

המשמעות הפשוטה של פירוש רש״י, לכאורה היא[5]: כוונתו היא לתרץ מדוע נכתב כאן הציווי על לבישת הבגדים - ״כתונת בד קודש ילבש... בגדי קודש הם... ולבשם״ - כציווי חדש, בעוד אשר ציווי זה כבר מופיע במפורש בפרשת תצוה[6], הן עצם החובה של הכנת הבגדים, והן החובה של לבישתם ״בבואם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקודש ולא ישאו עון ומתו...״[7]. מה מחדש הציווי שנאמר לאהרן?

 

על כך מבאר רש״י, שכוונת הפסוק כאן איננה למנות את בגדי הכהונה ולהזכיר את חובת לבישתם בשעת הכניסה לעבוד בקודש, אלא ״מגיד״ - כוונת הפסוק היא, שהכהן הגדול חייב ללבוש רק בגדים אלו, ולא את ״שמונת הבגדים״, שאודותם למדנו לפני כן בפרשת תצוה, שבהם משמש הכהן הגדול תמיד.

 

ב. השאלות המתעוררות על לשון רש״י

 

אך עדיין יש להבין:

 

בדרך כלל מוסיף רש״י את המילה ״מגיד" בפירושו, כאשר דבריו של רש״י אינם נאמרים במפורש בפשט הפסוק, אלא ״מגיד״ - הפסוק בא לומר דבר מסויים, בנוסף על הנאמר במפורש[8]. ואין מובן כאן: הענין של לבישת ארבעה בגדים בלבד, ולא שמונה בגדים, נאמר במפורש בפסוק?

 

כן יש להבין את לשונו של רש״י בסיום הפירוש ״אלא בארבעה, ככהן הדיוט, וכולן של בוץ״:

 

א בפסוקים מוזכרים במפורש ארבעה בגדים, ומדוע צריך רש״י לומר זאת?

 

ב מה מוסיף ומחדש רש״י באמרו ״ככהן הדיוט״ - והרי הדבר כבר ידוע לפני כן, בפרשת תצוה[9], שכהן הדיוט לובש רק ״ארבעה בגדים״?

 

ג ובכל אופן: מהי החשיבות בכך שזה ״ככהן הדיוט״?

 

ד ״וכולן של בוץ״ - לגבי כל אחד מהבגדים נאמר במפורש בפסוק שהוא ייעשה מ״בד״. ומה מוסיף רש״י באמרו ״וכולן של בוץ״?

 

ג. הכהן הגדול ביום הכפורים - ארבעה או שמונה בגדים?

 

לכאורה, ניתן היה להסביר שמטרת רש״י היא לשלול פירוש אחד לגמרי:

 

בלימוד הפסוק ״כתונת בד קודש...״, ניתן היה לומר: כיון שכבר ידוע מפרשת תצוה[10] שלאהרן הכהן היו שמונה בגדים, אשר כולם היו ״לכבוד ולתפארת״[11], כיצד ייתכן שבכניסתו אחת בשנה לקדש הקדשים הוא ילבש רק ארבעה מבין הבגדים, ולא את ארבעת הבגדים האחרים, וימעט בענין של לכבוד ולתפארת״[12]?

 

משום כך ניתן היה להסביר, שמשמעות הפסוק איננה שהכהן הגדול צריך ללבוש רק ארבעה בגדים אלו, שכן ברור שהוא צריך ללבוש תמיד את כל שמונת הבגדים, כפי שניתן להבין ממפרשי התורה האחרים[13], אלא מטרת הפסוק היא להצביע על השינוי[14] שביום הכפורים - שארבעת הבגדים הללו צריכים להיות ביום הכיפורים שונים: במשך כל השנה עשויים ארבעה בגדים אלו מ״שש משזר״[15], כנאמר בפרשת תצוה[16] ״הכתונת שש מצנפת שש ואבנט...״. ואילו כאן ביום הכפורים נאמר ״כתונת בד ומכנסי בד... ובאבנט בד... ובמצנפת בד...״ - ארבעה בגדים אלו אינם עשויים ביום הכיפורים מ״שש משזר״, אלא מחוט אחד[17], ולכן מדובר בפסוק זה על לבישת ארבעת הבגדים הללו בלבד.

 

את זאת שולל רש״י בפירושו ״מגיד...״ - אין לחשוב שהפסוק מפרט כאן רק את השינוי שבארבעת הבגדים הללו, ואינו שולל את לבישתם של ארבעת הבגדים האחרים, אלא ״אינו משמש לפנים בשמונה בגדים״ - פסוק זה שולל את לבישת הבגדים ״שהוא משמש בהם בחוץ״, אלא בארבעה ככהן הדיוט״.

 

ד. הקושי במילים ״וכולן של בוץ״

 

אך גם פירוש זה הוא תמוה, משום[18] שגם לפי פירוש זה אינה מובנת כל כך התוספת ״מגיד״, כי בסופו של דבר אין רש״י מוסיף כאן דבר על מה שנאמר במפורש בפסוק, אלא רק שולל פירוש מוטעה שאינו כמשמעות הפסוק

 

ובנוסף לכך, דבריו של רש״י בסוף הפירוש - וכולן של בוץ״ - לא זו בלבד שהם מיותרים, אלא הם מדגישים את ההיפך. מילים אלו נותנות פתח לטעות שהחידוש בפסוק זה הוא שארבעה בגדים אלו, המפורטים בפסוק, הם של בוץ. בעוד אשר פירוש רש״י קובע את ההיפך, שהחידוש בפסוק הוא רק בכך שהכהן הגדול אינו לובש את ארבעת בגדי הזהב האחרים.

 

ה. לבישת ארבעת הבגדים - בעבודות הנעשות בפנים

 

ההסבר לכך הוא:

 

כוונת רש״י היא להשיב על שאלה המתעוררת בפסוק: מדוע מופיע פסוק זה אורות לבישת הבגדים במקום זה? לכאורה, צריך היה הפסוק להופיע לפני כל עבודותיו וקרבנותיו של הכהן הגדול ביום הכיפורים, או לאחר שמפרטת התורה את כל העבודות שצריך היה הכהן הגדול לבצע בהיותו לבוש בבגדים אלו[19].

 

מכך שהפסוק מופיע מיד לאחר הפסוק ״בזאת... בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה״ ניתן היה להבין בפשטות, שהכהן הגדול לובש את ארבעת הבגדים רק בעת הקרבת פר בן בקר לחטאת ואיל לעולה, שאלה הם הקרבנות המיוחדים לו ביום הכיפורים.

 

אך מהפסוקים הנאמרים בהמשך ניתן להבין: א. עולתו - האיל לעולה - מוקרב בבגדים אחרים ״ולבש את בגדיו״, כלומר, ב״שמונה בגדים שהוא עובד בהם כל ימות השנה״[20]. ב. כל העבודות עד ״עולתו״ - שני שעירי העיזים לחטאת של עדת בני ישראל, עבודת הקטורת וכדומה - המוזכרות לאחר פסוקנו - צריכות להיעשות כשהכהן הגדול לבוש בארבעת הבגדים.

 

לפיכך מפרש רש״י: מגיד שאינו משמש לפנים בשמונה בגדים שהוא משמש בהם בחוץ...״. למרות שמן הפסוק בפשטות מובן לכאורה שפרט זה אמור לגבי שני הקרבנות המוזכרים בפסוק הקודם, החטאת ועולה. אך לא כך הוא הסבר הדברים, אלא כוונת הפסוק היא ש״אינו משמש לפנים בשמונה בגדים שהוא משמש בהם בחוץ״, והקרבת האיל לעולה הרי נעשית בחוץ (שם), ומצד שני, כל העבודות המוזכרות בהמשך - הזית הדם של שני שעירי העיזים והקטורת וכדומה - נעשות לפנים, או לצורך פנים[21], וממילא הן נעשות בארבעת הבגדים.

 

וזוהי הסיבה לכך שענין הבגדים נאמרה דוקא כאן לאחר הפסוק ״בזאת יבוא אהרן אל הקודש...״ - לא לפני כל הקרבנות, ולא לאחר סיום הקרבנות המיוחדים ליום הכפורים:

 

בכך מדגיש הפסוק, שלבישת ארבעת הבגדים אינה לצורך עבודת היום של יום הכפורים, אלא משום ״בזאת יבוא אהרן אל הקודש״ - משום החידוש של יום הכפורים, שהוא העבודה בפנים. בפנים אי אפשר לעבוד באותם שמונת הבגדים ״שהוא משמש בהם בחוץ״, כשהכוונה במילים אלו אינה דוקא לעבודה בחוץ במשך השנה כולה[22], אלא ״שהוא משמש בהם בחוץ״ ביום הכפורים עצמו.

 

ו. היחוד ביום הכפורים - הכניסה לקדש הקדשים

 

לפי זה מתורצת גם התמיהה על כך שרש״י אינו מיישב קושי בפשוטו של מקרא:

 

אם ״אין קטיגור נעשה סניגור״ ומשום כך אסור לכהן הגדול לעבוד בבגדי זהב - כיצד ייתכן שבחוץ הוא עובד בבגדי זהב?

 

לגבי העבודה במשך ימות השנה, אפילו בעבודה שהיא לכפרה, בכל זאת ניתן להשיב, שהכלל ״אין קטיגור נעשה סניגור״ נאמר רק לגבי יום הכפורים, אשר כל מהותו היא - כפורים כשמו, ולכן העבודה ביום זה דורשת זהירות מיוחדת, שלא לתת מקום לשום ענין של ״קטיגור״.

 

אך לגבי העבודה ביום הכפורים עצמו אין מובן: כל עבודות יום הכפורים, הן בפנים והן בחוץ, לא היו צריכות להיעשות בבגדי זהב[23].

 

ההסבר לזאת נרמז בכך שהפסוק ״כתונת בד...״ בא בהמשך לפסוק ״בזאת יבוא אהרן...״

 

כאשר התורה מקדימה ואומרת מיד בתחילת עבודות יום הכפורים את המילים ״בזאת יבוא... בפר...״ היא מלמדת אותנו, שהעיקר ביום הכפורים איננה עבודת היום, אלא ״יבוא אהרן אל הקודש״ - הכניסה לקדש הקדשים[24], וזהו הגורם לכפרה ביום הכפורים. אך כדי[25] שהכניסה לקודש תהיה כראוי, עליה להיות ״בזאת״ - יש צורך בעבודות ובקרבנות מסויימים הן בפנים והן בחוץ כאיל לעולה.

 

וממילא מובן, שהכלל ״אין קטיגור נעשה סניגור״ מתאים בעיקר למקום הכפרה ביום הכפורים - לעבודה בפנים[26].

 

ז. הכהן הגדול בקדש הקדשים - ככהן הדיוט

 

לפי פירוש רש״י, כאמור, החידוש של הפסוק ״כתונת בד...״ הוא האיסור לעבוד בפנים בבגדי זהב משום שאין קטיגור נעשה סניגור. ולפי זה אין ברור:

 

כאשר לומדים את הפסוקים בפרשת תצוה, רואים את הזהירות הרבה בלבישת הבגדים, כדי שהעבודה במקדש תיעשה ״לכבוד ולתפארת״, עד כדי כך ש״המשמש מחוסר בגדים במיתה״[27]. ואם כך, כיצד ייתכן, שמשום ״אין קטיגור נעשה סניגור״ לא תהיה תלבושתו של הכהן הגדול ״לכבוד ולתפארת״ בשלימות, והוא אפילו לא ילבש את מספר הבגדים המלא כרגיל?

 

ויש להוסיף: אילו היה דין מיוחד לגבי בגדי כהונה ביום הכפורים[28], שביום זה צריך הכהן הגדול ללבוש בגדים מסוג אחר, המיוחדים ליום הכפורים - לא היה הדבר כל כך תמוה. שהרי, כשם שבכל ימות השנה קבעה התורה שמונה בגדים לכהן גדול, כך קבעה התורה דין של ארבעה בגדים מיוחדים ליום הכפורים. אך כיון שלפי רש״י אין דין וחידוש מיוחד בבגדים שלובש הכהן הגדול, אלא שחל איסור ללבוש בגדי זהב ביום הכפורים, מתעורר הקושי: בסופו של דבר יוצא, שדוקא ביום הכפורים הכהן הגדול הוא כאילו מחוסר בגדים?

 

לפיכך צריך רש״י להדגיש, שהכהן הגדול לובש ביום הכפורים ארבעה בגדים ״ככהן הדיוט״: הכהן הגדול אינו לובש בפנים ארבעה בגדים מתוך שמונת הבגדים שלו[29], אלא הוא עובד אז ככהן הדיוט[30], אשר מספר בגדיו הוא מלכתחילה ארבעה.

 

ח. ״אבנט בד״ - בכהן הדיוט

 

בכך יובנו גם דברי רש״י בסיום פירושו ״וכולן של בוץ״:

 

באמרו על ארבעת הבגדים של הכהן הגדול בקדש הקדשים ״שכולן של בוץ״ אין כוונת רש״י רק להבהיר שאין הבגדים הללו כ״קטיגור״, אלא גם להוסיף הוכחה לכך שהעבודה בפנים ביום הכפורים היא ״ככהן הדיוט״[31], כדלהלן:

 

על האבנט של אהרן נאמר בפרשת פקודי[32] שהוא נעשה מ״שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני מעשה רוקם״.

 

(בפרשת תצוה[33], כאשר נאמר הציווי על עשיית הבגדים כתוב רק שהאבנט צריך להיות ״מעשה רוקם״, אך אין נאמר שם ממה הוא נעשה, ואילו בעשיית הבגדים בפרשת פקודי מסופר שאבנטו של אהרן, הכהן הגדול, היה עשוי מהחמרים הנ״ל).

 

ויוצא מכך, שאבנטו של אהרן איננו עשוי רק מ״בד״ - וכיצד אומרת התורה ״ובאבנט בד יחגור"? מכך מובן, שהבגדים הללו אינם בגדי הכהן הגדול, אלא ״ארבעה ככהן הדיוט״[34].

 

ורש״י סובר בפשוטו של מקרא, שהתורה מזכירה בפרשת פקודי את אבנטו של אהרן דוקא, ולא את האבנטים של בניו, למרות שבאותו מקום[35] מוזכרים בתורה שלשת הבגדים האחרים של בני אהרן, משום שבפסוק זה מדובר דוקא אודות אבנטו של אהרן, ואילו אבנטי בני אהרן היו עשויים אחרת, מבד בלבד[36].

 

ט. דעות רש״י והרמב״ם לגבי בגדי לבן

 

ויש לומר שזה מהענינים המופלאים בדרך ההלכה אשר בפירוש רש״י: רש״י והרמב״ם חלוקים לגבי מהות של בגדי כהן גדול ביום הכפורים:

 

הרמב״ם[37] אומר ״בגדי כהונה שלשה מינים, בגדי כהן הדיוט ובגדי זהב ובגדי לבן" - לפי שיטת הרמב״ם בגדי־הלבן של יום הכפורים הם בפני עצמם סוג שונה של בגדים. לא שמשום האיסור ללבוש בגדי זהב בפנים נשארים ממילא רק ארבעה מבין שמונת הבגדים, אלא שזהו סוג שלישי של בגדים[38].

 

ואילו רש״י מדייק שבפנים צריך הכהן הגדול לעבוד ב״ארבעה ככהן הדיוט״, כפי שהוסבר לעיל.

 

בדומה לכך רואים את ההבדל בין רש״י לבין הרמב״ם לגבי החובה של בגדי לבן בענין נוסף: הרמב״ם[39] אומר ש״עבודות המיוחדות ליום זה בבגדי לבן״. בגדי לבן הוא פרט בעבודת היום. ועל כך קיים הקושי לגבי האיל לעולה ואיל העם שהם מהעבודות המיוחדות ליום הכפורים[40] ובכל זאת אין הם מוקרבים בבגדי לבן.

 

לעומת זאת, רש״י קושר את חובת בגדי־הלבן עם ״פנים״. לשיטתו אין פרט זה תלוי בעבודות היום אלא במקום העבודה - כל מה שנעשה בפנים או לצורך עבודת פנים[41] צריך להיעשות בבגדי לבן. כי, כאמור, לפי רש״י עיקר הכפרה ביום הכפורים היא מצד הכניסה לפני ולפנים, ואילו עבודות היום הם רק אמצעי ותנאי לכניסה פנימה.

 

י. הקשר בין שני ענינים הללו

 

ואולי יש לומר, ששני הענינים הללו - (א) אם בגדי לבן הם ענין שלילי או חיובי, (ב) אם בגדי לבן תלויים בעבודות היום או בכניסה לפנים - כרוכים זה בזה:

 

אם נאמר שיש דין מיוחד וחיובי על לבישת בגדי לבן, סביר לומר שזהו פרט הקשור לעבודות היום, כי כשם שבגדי כהונה בכלל קשורים לעבודת הכהנים[42], כך הדין המיוחד של בגדי לבן הוא פרט בעבודה המיוחדת של היום.

 

אך אם הענין של בגדי לבן הוא רק משום איסור לבישת בגדי זהב, סביר לומר, שהאיסור אינו קשור לעבודה עצמה, אלא למקום העבודה שאינו מאפשר לבישת זהב.

 

יא. ההוראה: כדי להיכנס פנימה יש לפשוט בגדי זהב

 

מפירוש רש״י זה נלמדת הוראה בעבודת ה׳:

 

כאשר יהודי רוצה להביא לידי ״לפני ה׳ תטהרו״[43] לגבי עצמו ולגבי זולתו ולהביא את כולם ״לפני ה'״, לקרב אותם יותר לה׳ ולתורתו ולמצוותיו, עליו לדעת בראש ובראשונה שבנוסף לכך דרוש שהוא ייכנס ״לפנים״. הוא צריך ״להכנס״ לפנימיות נפשו, לחתור להגיע אל מעמקי נפשו, ורק בכוח זה הוא יוכל לגרום לכפרה ולטהרה של עצמו ושל זולתו.

 

והדרך להיכנס פנימה היא באמצעות הסרת בגדי הזהב, ״לכבוד ולתפארת״. כל עוד הוא חש בענין של ״לכבוד ולתפארת״ של עצמו אין הוא יכול להיכנס פנימה - לפנימיות הכוונה.

 

רק כאשר הוא מרגיש עצמו ככהן הדיוט - בבגדי לבן ״כולן של בוץ״, ולא בבגדי זהב - כאשר מאיר בו ענין הפשטות[44].

 

דוקא כך הוא ראוי להיכנס פנימה ולהביא לידי כפרה וטהרה ולא רק על עצמו, אלא גם על זולתו. עד אשר ״וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל״[45].

 

(משיחת ש״פ אחרי תשל״ו)

 

 

מקורות והערות

 


[1]טז, ד.

[2]כ״ה בדפוסי רש״י שלפנינו. וכ״ה גם בדפוס ראשון ובא' מכת״י רש״י (שתח״י) - ״בפנים״. ובדפוס שני ובכמה כת״י רש״י ליתא תיבת ״לפנים״.

[3]בדפוס ראשון וא׳ מכת"י רש״י (שתח״י) ליתא ״שיש בהם זהב״. אבל כ״ה בשאר הדפוסים וכת״י רש׳׳י (שתח״י).

[4]מקורו בגמ׳ ר״ה כו, א. דיעה הא' בויק״ר פכ״א, יו״ד. ירושלמי יומא פ״ז ריש ה״ג.

[5]ראה גו״א, דבק טוב ושפ״ח כאן.

[6]כח, ב ואילך.

[7]שם כח, מג.

[8]ראה לדוגמא פרש״י פרשתנו יח, ג. ובכ"מ.

[9]שם כח, מ־מב.

[10]כח, ד ואילך.

[11]כח, ב.

[12]ואף שגם בבגדי כהן הדיוט נאמר(שם, כח, מ) ,,לכבוד ולתפארת״ - מובן, שאינו דומה לשמונה בגדי כה״ג. וראה רמב״ן שם, ב. רשב״ם שם, מ. סהמ״צ להרמב״ם מ״ע לג. - ועפ״ז מובנים דברי חז"ל (פרש״י במגילה יב, א ד״ה בגדי - מאסת״ר שם. ועוד) - כה״ג דוקא.

[13]ראה ראב״ע כאן. רשב׳׳ם תצוה כה, לה. וכבר העירו מויק״ר פכ״א, ז (וראה מפרשים שם). וראה תו״ש מלואים לפ׳ תצוה סי״ז.

[14]וכמו שמצינו בפ׳ צו (ו, ג) שהכתוב מפרט רק ב׳ בגדים אף שפשוט שצריך ללבוש כל הבגדים. אלא שמחמת טעם מפרט רק ב׳ אלו - ראה רש״י ומפרשיו שם.

[15]פקודי לט, כח.

[16]כח, כט.

[17]ולהעיר שגם ע״ד ההלכה הרי כתב הרמב״ם (הל׳ כלי המקדש פ״ח הי״ד) כל מקום שנאמר בתורה שש או שש משזר צריך שיהי' חוט כפול ששה ומקום שנאמר בד אם הי׳ חוט אחד לבדו כשר. אלא שברמב״ם שם מסיים ״ומצוה מן המובחר שיהי׳ כפול ששה״. אבל ראה זבחים יח, סע״ב ובפרש״י שם שגם שזורין מעכב. וראה משנה למלך שם ה״ג בארוכה.

[18]ועוד: א) זהו היפך דעת רש״י (אבל ש)על הש״ס דכל הבגדים צ״ל שש משזר גם בדיעבד, כנ״ל בהערה שלפנ״ז. ב) ועיקר: כבר מפורש בצו שם ״ולבש הכהן מדו בד (הכתונת) ומכנסי בד ילבש על בשרו", דהנאמר בבגדי כהונה ״שש״ היינו ״בד״.

[19]לאחרי פסוק כב.

[20]טז, כד ובפרש״י.

[21]בסגנון אחר: כיון שנעשו בהדברים שדמם נכנס לפנים* הרי זה כהתחלת עבודת פנים. וראה יומא ס, סע״ב ״צורך פנים כפנים דמי״. אלא שע״ד ההלכה אמרינן זה לדעת ר״י (לענין הקדים מעשה לחבירו בבגדי לבן מבחוץ) רק בשחיטה ובחפינה ולא בהגרלה וידוי ושפיכת שיריים וכל מתנות הפרוכת ומזבח הזהב (ראה פרש״י שם ע״א ד״ה בבגדי לבן. וראה רמב״ם הלי עבודת יוהכ״פ פ"ה ה״ב). משא״ב ע״ד הפשט (ולעצם ענין לבישת בגדי לבן) אמרינן זה בכל העבודות הנעשות בדברים שנכנסים לפנים. וראה יומא מ, א ואילך. לח״מ לרמב״ם שם ה״א. ואכ״מ.* וצ״ע בשעיר המשתלח לפרש״י אם הוא נחשב כקרבן אחד עם שעיר השני (שלכן הציווי דלקיחתם והעמדתם כו' נאמר על שניהם ביחד, שני השעירים (ראה פסוקים טז, ה. ז-ח). וראה יומא רפ״ו סב, א ואילך)) והכפרה בדם של שעיר המובא בפנים הוי (גם) כחלק (וכפרה) של (דם) שעיר המשתלח.ולהעיר מיומא מ, ריש ע״ב: יעמד חי לפני ה׳ לכפר עליו (פרשתנו טז, יו"ד) עד מתי כו׳ עד שעת מתן דמו של חבירו כוי בכפרת דמים הכתוב מדבר. (ולהעיר שהוא דעת ר״י שס"ל (יומא ס, סע״א) שסדרן מעכב בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים. וראה שם סה, א). אלא שרש״י בפירושו עהיית פי׳ לכפר עליו - שיתודה עליו (כדעת ר״ש שם). ואכ״מ.

[22]כלשון רש׳׳י שם ד״ה ולבש.

[23]והרי מפורש (טז, כד) ״וכפר בעדו ובעד העם״ ע״ז ש״ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם״. ועל כל היום בכלל (טז, ל) ״כי ביום הזה יכפר עליכם גו׳״.

[24]להעיר מב' הדיעות ביומא ס, ריש ע״ב: ר״׳ סבר מקום שמתכפרין בו פעם אחת בשנה ור״נ סבר דברים המתכפרין בהן פ״א בשנה.

[25]להעיר מיומא נ, א: במה הוכשר אהרן לבוא אל הקודש בפר כו'. ושם ד, א: והאי בזאת מיבעי לי׳ לגופי׳ כו׳.

[26]בקה״ק (שבא בהמשך ל״יבוא אל הקודש״). וכפרש״י יומא ס, א ד״ה מבפנים (וראה פרש״י שם מ', א ד"ה חוקה). ולא כפשטות דברי הרמב"ם (רפ"ה דהל׳ עבודת יום הכפורים) ״בפנים בהיכל״. וראה בארוכה לח״מ שם (אבל ראה בדבריו שם בסופו דגריס ברמב״ם ״לפנים מן ההיכל״. וכ״ה בקרית ספר (על הרמב״ם) שם).

[27]פרש״י שם כח, מג.

[28]ראה לקמן בפנים (סעיף ט) שכן משמע דעת הרמב״ם. ולהעיר מירושלמי יומא פ״ז סה״ב (ויק"ר פכ״א, יא): ולמה בבגדי לבן כו׳ כשירות של מעלן כך שירות של מטן כו'.

[29]להעיר מלשון רש״י ״שאינו משמש לפנים בשמונה בגדים כו׳ שיש בהם זהב״ (אף שרק בחלק מהם יש זהב), ולא כלשון הגמ' ר״ה שם, ירושלמי וכן בויק״ר (הנ״ל הערה 4): מפני מה אין כה״ג נכנס בבגדי זהב כו׳.

[30]להעיר מהגירסא בא' מכת״י רש״י (שתח״י): בד׳ של כהן הדיוט.

[31]להעיר גם מטורי אבן ר״ה שם ד״ה מ״מ.

[32]לט, כט.

[33]כח, לט.

[34]אבל ראה משכיל לדוד כאן.

[35]לט, כז־כח.

[36]ובגמ׳ פלוגתא באבנטו של כהן הדיוט - ראה יומא ו, א (ובפרש׳׳י ותוס׳ שם). יב, סע״א ואילך. ולהלכה פסק הרמב״ם (רפ״ח מהל׳ כלי המקדש) דרקום בצמר.

[37]רפ״ח מהל' כלי המקדש.

[38]להעיר גם מהשגת הרמב״ן על ספהמ״צ להרמב״ם מ״ע לג שמקשה לדעת הרמב״ם שם ד״הי׳ ראוי שתמנה מצות בגדי לבן ביום הכפורים מצוה אחרת (מצוה בפ״ע)". וראה מפרשי סהמ׳׳צ שם. ביאור הרי״פ פערלא לסהמ״צ לרס״ג מנין הפרשיות פרשה ס״ב.

[39]רפ״ב מהל׳ עבודת יוהכ״פ.

[40]ראה רמב״ם שם פ״ה ה״ג ובכס״מ שם. ובקרית ספר שם: איל ושעיר המוספין שעשאן קודם עבודת היום לא עשה כלום דאיל העם כתיב בהדי עבודת היום כדכתיב את עולתו ואת עולת העם. וראה גם פרש״י יומא ס, סע״א ד״ה בבגדי זהב. וראה לשון הרמב״ם בהכותרת להלכות עבודת יוהכ״פ. ובמנין המצות וסהמ״צ מ״ע מט.

[41]ראה לעיל הערה 21.

[42]ראה רמב״ם הלכות כלי המקדש פ"י ה״ד. סהמ״צ להרמב״ם שם. ובמפרשים שם.ולהעיר מהשקו״ט אם בגדי כהונה הם רק בשביל כהן העובד או שהעבודה בעצמותה זקוקה להבגדים (ראה אתוון דאורייתא כלל יט. בית האוצר ח״ב כלל יו״ד. וש׳׳נ). ואכ"מ.

[43]פרשתנו טז, ל.

[44]ראה לקו״ת פרשתנו כח, סע״ב ואילך. ובארוכה עטרת ראש שער יוהכ״פ פ״ה ואילך (ל, א).

[45]פרשתנו טז, יז.

 

, ,
עוד באותו נושא
תגובות

פרסום תגובה חדשה

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.