פרשת בהר בחוקותי - רפאני וארפא

להקראת המאמר
יום רביעי י"ז אייר ה'תשע"ה
הנקודה שבמאמר
בשיחת הרבי לפרשת בהר בחוקותי מסביר הרבי שטבע משפיע ומקבל שכשהמקבל מהלל ומשבח ומקלס את המשפיע עי״ז מתעורר אצל המשפיע להשפיע. אנו מהללים את ה' והוא מרפא ומושיע אותנו.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו
פרשת בהר בחוקותי - רפאני וארפא

 

בס״ד. ש״פ בהר-בחוקותי, כ״ז אייר, מבה״ח סיון ה׳תשכ״ד

 

רפאני[1] הוי׳ וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה[2], ומקשה בזהר[3] אומרו רפאני וארפא ב׳ פעמים, שזהו כפל לשון לכאורה. ומבואר הענין בכת״י (ביכל) מאמרי רבינו הזקן שנפדה מהשבי׳[4] (שמאמר זה חזרו כבר פעם[5], אלא שבכת״י (ביכל) זה ישנו הוספה (ביאור), להבין שרשי הדברים הנ״ל[6]), אשר פסוק זה הוא בהמשך למ״ש לעיל מיני׳[7] כי עזבו מקור מים חיים את הוי׳ (והו״ע אחד[8] עם מ״ש[9] אותי עזבו מקור מים חיים גו׳ לחצוב להם בארות בארת נשברים גו׳), שמצד זה הוא נעשה חולה וצריך לרפואה, ועל זה הוא תוכן הבקשה רפאני הוי׳ וארפא.

 

והנה הטעם מה שאלקות נמשל למקור מים חיים הוא (כמבואר בהמאמר), דהנה מקור מים חיים הוא בחי׳ גילוי, ואח״כ מתעלים המים מתחת לארץ ואח״כ חוזרים ונובעים, וכמ״ש[10] כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא, אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת. וידוע הקושיא, דמכיון שהמשכת הנחלים הוא מהים, ומי הים הם מלוחים, איך מי הנחלים הם מתוקים. אך הענין הוא (כמבואר בהמאמר) דיש בזה שתי דיעות. דיעה א׳ שע״י שהולכים מתחת לארץ נמתקו המים ומשם הם שבים ללכת על פני הארץ, ודיעה הב׳ שהמים הולכים ונכללין בהנהר שיוצא מעדן[11] והוא נהר פרת, כדאיתא בגמרא[12] עה״פ[13] והנהר הרביעי הוא פרת, הוא פרת דמעיקרא, ומנהר פרת הם חוזרים ונובעים מתחת לארץ ושבים ללכת על פני הארץ. וזהו הטעם מה שאלקות נמשל למים חיים, כי גילוי האלקות הוא ע״י בקיעת ההעלם דוקא, כדלהלן.

 

דהנה כתיב[14] אתה הוא הוי׳ לבדך אתה עשית את השמים גו׳ ואתה מחי׳ את כולם, וצריך להבין[15] מ״ש אתה הוא הוי׳ לבדך, דלכאורה זה סותר למ״ש אח״כ אתה עשית את השמים גו׳ ואת הארץ, שישנו מציאות נבראים, ובפרט אשר מציאותם הוא באופן כזה שאינו ניכר בהם כח האלקי המהוה אותם, וצריך לריבוי התבוננות בכדי שתהי׳ ההכרה אשר אתה עשית גו׳ ובפרט אשר אתה מחי׳ את כולם, וא״כ איך הוא לבדך. והענין בזה[16], דבפסוק זה מדבר בכללות ענין ההשתלשלות. אתה הוא הוי׳ לבדך קאי על עולם האצילות, דבאצילות הוא לבדך. דהגם שבאצילות ישנם עשר ספירות באורות וכלים כו׳, מ״מ הרי איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד[17], וכללות עולם האצילות הוא עולם האחדות, ולכן הוא בכלל לבדך, כי נרגש בהם אשר הוא חד. אתה עשית את השמים גו׳ קאי על התהוות מציאות הנבראים דבי״ע, שיש בהם ריבוי מדריגות, עד לבחינה התחתונה שבהם, דזהו מה שאומר (בסיום הענין) את כולם, דתיבת כולם כולל בחינה היותר תחתונה, נבראים דעשי׳. ודוקא בבחינה זו (את כולם) כתיב ואתה מחי׳, שבבחינה זו דוקא הוא הגילוי דאלקות, וכמשל המים שע״י שבוקעים את עפר הארץ עי״ז דוקא נמתקים ונעשים מים חיים. וכמו שבמשל המים, הרי ישנם ג׳ מדריגות בהם, דבתחילה הנהרות הם בגילוי, ואח״כ כשהם הולכים אל הים הנה בהים הרי ענין הנהרות הוא בהעלם, ואח״כ כשבוקעים את עפר הארץ כו׳ נעשה גילוי הנהרות, כן הוא גם למעלה, דבתחילה אלקות הוא בגילוי, דזהו אתה הוא הוי׳ לבדך, בבחי׳ אצילות, ואח״כ בתחילת ההתהוות, אתה עשית גו׳, האלקות הוא בהעלם, ואח״כ בעשי׳, את כולם, הנה ע״י בקיעת ההעלם, נמשך אלקות בגילוי, ואתה מחי׳.

 

והנה[18] ג׳ בחינות אלו ישנם בכללות הבריאה, היינו בהתהוות הבריאה מאצילות (דענין הבריאה מאין ליש הוא בהתהוות עולם הבריאה). והענין הוא, דאתה עשית את השמים ואת הארץ גו׳ (דפירוש אתה עשית את השמים ואת הארץ גו׳ הוא שנבראו מאין ליש) קאי (בעיקר) על התהוות השמים והארץ וכו׳ כמו שהם בעולם הבריאה. ופירוש אתה עשית גו׳, אתה הוא בחי׳ מלכות [כידוע שהמלכות נקראת אתה[19]], ואתה עשית גו׳ הוא המלכות דאצילות כמו שיורדת ונשפלת להוות את הבריאה. דהמלכות כמו שהיא באצילות היא בכלל אתה הוא הוי׳ לבדך, וכנ״ל אשר כללות האצילות (גם המלכות) הוא בחי׳ לבדך, ומ״ש אתה עשית גו׳ קאי על המלכות כמו שיורדת לבריאה. דשתי בחינות אלה שבמלכות הם ים וארץ. וכידוע[20] בענין מה שלפעמים נקראת המלכות בשם ים ולפעמים נקראת בשם ארץ, שהם ב׳ בחינות במלכות, מלכות כמו שהיא באצילות נקראם ים ומלכות כמו שיורדת לבריאה נקראת ארץ. והנה ידוע שירידת המלכות מאצילות לבריאה (להוות את עולם הבריאה) הוא ע״י בקיעת הפרסא המפסקת בין אצילות לבריאה, היינו שמצד הבדלת הערך שבין אצילות לבריאה יש (תחילה) פרסא שמפסקת ביניהם[21], אלא שאח״כ בוקעת המלכות את הפרסא. וזהו מה שאומר עוד פעם תיבת אתה (אתה גו׳ לבדך אתה עשית גו׳), כי ע״י הפרסא נעשה הפסק והתעלמות המלכות דאצילות (בחי׳ אתה גו׳ לבדך), והמשכת המלכות להוות את הבריאה (אתה עשית) הוא המשכת גילוי חדש (שלאחרי ההפסק וההתעלמות), ולכן אומר עוד פעם אתה. ועפ״ז מובן, שגם בהתהוות הבריאה מאצילות ישנם ג׳ הבחינות דגילוי העלם וגילוי. דבאצילות, גם במלכות דאצילות, הוא גילוי אלקות, וע״י הפרסא המפסקת נעשה העלם, ולאחרי שהמלכות בוקעת את הפרסא ומהוה את עולם הבריאה (אתה עשית), נעשה גילוי אלקות, גילוי הכח להוות מאין ליש.

 

והנה18ג׳ הבחינות דגילוי העלם וגילוי הם גם בג׳ עולמות בי״ע. והענין הוא, דגילוי הכח (דאלקות) להוות מאין ליש (אתה עשית), הוא בעולם הבריאה. דכיון שעולם הבריאה הוא היש הראשון שמתהווה מהאין, לכן נרגש בו כח ההתהוות, גילוי אלקות. דהגם שבריאה הוא יש, מ״מ מאיר בו גילוי אלקות. וכידוע[22] בענין בורא חושך[23] שהטעם מה שבריאה נקראת בשם חושך הוא לפי שבבריאה מאיר גילוי אלקות, ולכן הוא בחי׳ העלם למעלה מגדר השגה. וגילוי זה שמאיר בעולם הבריאה הוא בחינה הא׳ (שבג׳ בחינות הנ״ל), גילוי שלפני ההעלם, דוגמת הנהרות טרם שנמשכים להים. והגם שכללות גילוי זה (גילוי הכח להוות מאין ליש, הגילוי דאתה עשית) הוא הגילוי שלאחרי ההעלם, וכנ״ל שהגילוי דאתה עשית הוא לאחרי בקיעת הפרסא, מ״מ, בנוגע לג׳ הבחינות (גילוי העלם וגילוי) כמו שהם בג׳ עולמות בי״ע, גילוי זה שבבריאה הוא בחינה הראשונה, גילוי שלפני ההעלם. וזהו אתה עשית את השמים גו׳ הארץ גו׳, שקאי על התהוות הנבראים דעולם הבריאה, שבהם האלקות (כח ההתהוות דהמלכות, אתה) הוא בגילוי. ואח״כ כתיב14הימים וכל אשר בהם שקאי על התהוות הנבראים דעולם היצירה, שבהם אין נרגש כ״כ כח ההתהוות מאין ליש (דהתהוות היצירה מבריאה אינו יש מאין) ואין מאיר בהם גילוי אלקות, העלם שלאחרי הגילוי. וזהו הימים וכל אשר בהם, דעולם היצירה הוא דוגמת הים, שהנהרות כמו שהם בהים הם בהעלם. ולאח״ז כתיב14ואתה מחי׳ את כולם, דכולם קאי על הנבראים דעשי׳ כנ״ל, דבעשי׳ ההעלם הוא עוד יותר, וע״י בקיעת ההעלם דעשי׳ דוקא נעשה הגילוי, ואתה מחי׳, דוגמת מי הים לאחר שבוקעים את עובי כדור הארץ, שאז נעשו בחי׳ הנהרות בגילוי.

 

וביאור הענין[24] יובן מענין עבודת המלאכים שבבי״ע. דהנה בבריאה הוא עבודת השרפים, שאמירת שירה שלהם הוא קדוש קדוש קדוש הוי׳ צבאות[25]. והענין הוא דהנה בשרפים כתיב[26] שרפים עומדים ממעל לו, ממעל לשכינתא. וידוע הקושיא בזה24איך שייך לומר שהשרפים הם עומדים ממעל לו, ממעל לשכינתא, וידוע הביאור בזה24שקאי אדלעיל מיני׳, ואראה את אדנ-י יושב על כסא רם ונשא[27], שהוא בחי׳ המלכות היורדת לבריאה – דפסוק זה אמר ישעי׳ שהוא כבן כרך הרואה את המלך[28] (בחי׳ בריאה) – דזהו אומרו יושב על כסא, שהמלכות כמו שבאה בבריאה היא בחי׳ ישיבה, ירידה והשפלה כו׳. ועל זה אומר שרפים עומדים ממעל לו, שהם ממעל לבחי׳ אדנ-י היושב על כסא, אך מ״מ אומרים קדוש קדוש קדוש הוי׳ צבאות, שהוא קדוש ומובדל מהם. והוא כמשל רב המשפיע שכל לתלמיד גדול, שהתלמיד תופס ומקיף בשכלו את המושכל, דלהיותו מקיף את המושכל הרי הוא למעלה מהמושכל, אך מ״מ הוא משיג אשר (עצם שכל) הרב הוא באי״ע. דכמו״כ יובן בהשרפים, שהם בעלי השגה, שמצד השגתם הם ממעל לו, אך עם זה אומרים קדוש כו׳, שמשיגים אשר עצם החיות הוא קדוש ומובדל מהם. אמנם האופנים עבודתם הוא ברעש גדול[29], לפי שאינם משיגים כו׳. כי האופנים מעמדם בעשי׳, שמצד העדר השגתם עובדים הם ברעש גדול. אך מ״מ מצד העדר ההשגה והביטול הנה הם ממשיכים מבחינה עליונה יותר מאשר השרפים, כמאמר29והאופנים כו׳ ברעש גדול מתנשאים לעומת השרפים, דזהו מה שאומרים ברוך כבוד הוי׳ ממקומו[30], ממקומו העצמי, ובעבודת האדם הו״ע התומ״צ שנתלבשו בדברים גשמיים, שע״י בירור הגשמיות, בקיעת ההעלם, נעשה הגילוי יותר גם מבחי׳ הגילוי דאתה הוא הוי׳ לבדך כמו שהוא בבריאה, וגם יותר מבחי׳ אתה הוא הוי׳ לבדך כמו שהוא באצילות, ולא רק בחי׳ אצילות הפרטית אלא גם מבחי׳ אצילות דכללות, שהוא האור שקודם הצמצום, כי אם, ההמשכה הוא מעצמות, דזהו ברוך כבוד הוי׳ ממקומו, ממקומו העצמי.

 

ולהבין[31] שרשי הדברים הנ״ל מה שהגילוי הוא ע״י תומ״צ בגשמיות דוקא, הנה כתיב[32] וצדקה כנחל איתן, וקודם לזה כתיב ויגל כמים משפט. והיינו שגילוי המים (ויגל כמים, בחי׳ גילוי הנהרות) הוא ע״י משפט וצדקה, דקאי על תומ״צ, וכמ״ש[33] ושמרו דרך הוי׳ לעשות צדקה ומשפט, שעל ידם דוקא נתגלה בחי׳ מקור מים חיים. ובפרטיות יותר, הגילוי הוא ע״י בירור המדות. דהנה ארז״ל[34] לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, רך כקנה הוא מדות דתיקון, דמדות דתיקון הם בביטול, שלכן הנה לא זו בלבד שסובלים זה את זה אלא שגם מתכללים זה עם זה, אשר כל מדה מתכללת עם מדה השני׳, גם עם מדה ההפכית. וקשה כארז הוא מדות דתהו שהם בקשיות ותוקף, שלכן כל מדה סותרת לזולתה. הנה ע״י העבודה דואל יהא קשה כארז, שמברר את תוקף המדות דתהו, הנה עי״ז הוא מגיע למעלה יותר מאשר ע״י העבודה דרך כקנה, מדות דתיקון. וכידוע הטעם[35] מה שהאדם צריך להיות ניזון מדצ״ח, אף אשר האדם הוא למעלה במדריגה מדצ״ח, לפי ששרש הדצ״ח הוא מהתהו, ותהו הוא למעלה מתיקון. וזהו וצדקה כנחל איתן, שע״י העבודה באיתן מלשון קשה[36], הקשיות והתוקף של מדות דתהו, הנה ע״י בירור המדות דתהו דוקא, הוא גילוי נעלה יותר, ועיקר גילוי זה יהי׳ לעתיד לבוא, דזהו ג״כ מ״ש וצדקה כנחל איתן, דאותיות איתן משמשות לעתיד. וזהו ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן, דגילוי המים והנחלים הוא ע״י צדקה ומשפט, תומ״צ שנתלבשו בדברים גשמיים, ובפרט ע״י העבודה דאיתן, בירור המדות דתהו, הנה עי״ז באים לגילוי עליון יותר מהגילוי דאתה הוא הוי׳ לבדך, גילוי העצמות, כנ״ל.

 

והנה[37] כל זה הוא כשעובד עבודתו בתומ״צ ובבירור המדות, שאז נתגלה בו בחי׳ מקור מים חיים כנ״ל. אך מי שחטא ופגם ועזב את הדרך, דזהו אומרו כי עזבו מקור מים חיים את הוי׳, שאז הוא נעשה חולה, הנה על זה הוא הבקשה רפאני הוי׳ וארפא. כי אין חבוש מתיר את עצמו[38], ובמילא אינו יכול לרפאות את עצמו, שהרי הוא חולה, ובדוגמת החולה בגשמיות אשר כל מאכל לא יערב לו, כן הוא ברוחניות אשר אין לו תענוג וחיות בתומ״צ, ובמילא חסר לו בקיום התומ״צ, הנה על זה הוא הבקשה רפאני הוי׳, שיומשך לו רפואה מלמעלה, ואז וארפא, שיעבוד עבודתו בתומ״צ.

 

וביאור ענין אין חבוש מתיר את עצמו, מבואר בההוספה דלהבין שרשי הדברים הנ״ל[39], אשר כן הוא גם למעלה בספירת המלכות, אשר אף שכתיב בה[40] ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה, שהוא ענין בירור הרפ״ח ניצוצות דתהו, דרפ״ח עם הכולל בגימטריא טרף[41], הנה אי״ז מצד עצמה, כ״א ע״י ההמשכה מלמעלה, שהבירור אינו מצד טיפת מ״ן כ״א דוקא מצד טיפת מ״ד הנמשך בה, והוא המשכת בחי׳ החכמה, דאבא יסד ברתא[42], אשר מצד החכמה שבמלכות דוקא יש בה כח לברר בירורים. דזהו ג״כ מ״ש[43] סמכוני באשישות גו׳ כי חולת אהבה אני, שהרפואה להחולה הוא מבחי׳ אשישות, איש ואשה[44], מ״ד ומ״ן, היינו המשכת החכמה במלכות. דכמו״כ הוא בעבודה, שבתחילה צריך להיות רפאני הוי׳, ההמשכה מלמעלה, מ״ד, ואח״כ וארפא, עבודה מצד המטה, מ״ן. וע״י העבודה מצד המטה הוא מגיע למעלה יותר, דכמו״כ הוא בענין הבירור דמ״ן שמצד המלכות, וכמ״ש[45] אשת חיל עטרת בעלה, וכנ״ל שמצד בקיעת ההעלם דוקא נעשה גילוי העצמות.

 

וזהו ג״כ מ״ש כי תהלתי אתה[46], דתהלתי הו״ע ההילולים ותשבחות שאנו משבחים ומהללים אותו ית׳, ומה צריך להלל ושבח שלנו, אך הנה נודע טבע משפיע ומקבל שכשהמקבל מהלל ומשבח ומקלס את המשפיע עי״ז מתעורר אצל המשפיע להשפיע, וכמו הרב ותלמידו כשהתלמיד מעלה ומקלס דברי הרב אזי מתעורר הרב להשפיע להוציא מהעלם אל הגילוי. וכמו״כ יובן ההלל והשבח שאנו משבחים אותו ית׳, שע״י סיפור רב גודלו נמשך רב גודלו למטה. וזהו כי תהלתי אתה, שכל כוונת התהלות ותשבחות להיות בחי׳ התגלות אתה לנוכח[47].

 

 

הערות


[1]לכללות מאמר זה – ראה ד״ה רפאני במאמרי אדה״ז תקס״ח ח״א ע׳ רטו ואילך (ועם הגהות וכו׳ – באוה״ת בחוקותי (כרך ב) ע׳ תרצ ואילך. נדפס גם – בשינויים קלים – באוה״ת נ״ך ע׳ שמז ואילך). וד״ה להבין שרשי הדברים הנ״ל במאמרי אדה״ז שם ע׳ ריט ואילך. וראה הנסמן בהערה 5.

[2]ירמי׳ יז, יד – הפטרה דפ׳ בחוקותי.

[3]ח״ג דש, סע״ב ואילך. – הובא באוה״ת שם.

[4]ראה הנסמן בהערה 1.

[5]ד״ה זה תשכ״א (לעיל ע׳ רעג ואילך).

[6]מאמרי אדה״ז שם ע׳ ריט ואילך. נוסח אחר מהמאמר (הנחת אדמו״ר הצ״צ) – מאמרי אדה״ז שם ח״ב ע׳ תרצו ואילך.

[7]ירמי׳ שם, יג.

[8]ראה אוה״ת בחוקותי ונ״ך שם.

[9]ירמי׳ ב, יג.

[10]קהלת א, ז.

[11]בראשית ב, י.

[12]בכורות נה, סע״א ואילך.

[13]בראשית שם, יד.

[14]נחמי׳ ט, ו.

[15]ראה מאמרי אדה״ז שם ח״א ע׳ רכ.

[16]ראה מאמרי אדה״ז שם. אוה״ת בחוקותי שם (ע׳ תרצא); נ״ך שם (ע׳ שמח). וראה גם ד״ה רפאני תרל״ה (סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שא). תרח״ץ (סה״מ תרח״ץ ע׳ רה). תשכ״א (לעיל ע׳ רעו).

[17]תקו״ז בהקדמה (ג, ב). ע״ח שער מז (שער סדר אבי״ע) פ״ב. תניא אגה״ק ס״כ.

[18]בהבא לקמן – ראה מאמרי אדה״ז שם.

[19]ראה סידור (עם דא״ח) לט, ג. אוה״ת ויחי שסג, ב ואילך. וש״נ.

[20]מאמרי אדה״ז שם ע׳ רכ. שם ח״ב ע׳ תרצו. וראה לקו״ת צו יד, ב. ביאוה״ז לאדהאמ״צ בשלח מב, ג ואילך. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ רמז ואילך.

[21]ראה ע״ח שער מז (שער סדר אבי״ע). ובכ״מ.

[22]ראה לקו״ת שה״ש ד, ג. ובכ״מ.

[23]ישעי׳ מה, ז. ברכת יוצר.

[24]ראה מאמרי אדה״ז שם (ע׳ רכ). תקס״ח ח״ב שם (ע׳ תרצו ואילך). וראה גם מאמרי אדה״ז שם ח״א ע׳ רטז; אוה״ת בחוקותי שם (ע׳ תרצב); נ״ך שם (ס״ע שמח ואילך). סה״מ תרל״ה שם (ע׳ שב ואילך); תרח״ץ שם (ע׳ רו ואילך). לעיל שם (ע׳ רעה).

[25]ישעי׳ ו, ג. חולין צא, ב.

[26]ישעי׳ שם, ב.

[27]ישעי׳ שם, א.

[28]חגיגה יג, ב. מקומות שצויינו בהערה 24.

[29]ברכת יוצר.

[30]יחזקאל ג, ב.

[31]ראה מאמרי אדה״ז שם (ע׳ רכב ואילך). וראה אוה״ת בחוקותי שם (ע׳ תרצג); נ״ך שם (ע׳ שנ).

[32]עמוס ה, כד.

[33]וירא יח, יט.

[34]תענית כ, סע״א. וראה (נוסף למאמרי אדה״ז שבהערה 31) מאמרי אדה״ז תקס״ח ח״א ע׳ ו ואילך. תו״ח בראשית ט, א ואילך. ובכ״מ.

[35]ל״ת להאריז״ל עקב ח, ג. לקו״ת צו יג, ב. ובכ״מ.

[36]ראה לקו״ת ר״פ ראה (יח, א-ב). ועוד.

[37]ראה מאמרי אדה״ז שם (ע׳ ריח-ט. רכג-ד).

[38]ברכות ה, ב.

[39]מאמרי אדה״ז שם ע׳ רכג-ד.

[40]משלי לא, טו. ראה לקו״ת במדבר ג, סע״ב ואילך. ובכ״מ.

[41]מק״מ לזח״ג ס, א. תו״א תצוה (הוספות) קי, א. ועוד.

[42]זח״ג רמח, א. רנו, ב. רנח, א. תקו״ז תכ״א (סא, ב). וראה תניא אגה״ק ס״ה.

[43]שה״ש ב, ה.

[44]ראה תקו״ז תס״ד בתחלתו. אוה״ת שה״ש ע׳ ריא.

[45]משלי יב, ד.

[46]בהבא לקמן – ראה אוה״ת בחוקותי שם (ע׳ תרצז); נ״ך שם (ע׳ שנד).

[47]חסר הסיום. המו״ל.

 

, ,
עוד באותו נושא
תגובות

פרסום תגובה חדשה

Facebook Comments Box

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.