ארץ ישראל שייכת לעם ישראל

להקראת המאמר
יום חמישי י' סיון ה'תשע"ה
הנקודה שבמאמר
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל לגבולותיה שהותוו בתורתנו הקדושה וזאת על פי ההבטחה האלקית לאברהם אבינו.
מאת הרב שלום דב וולפא
ארץ ישראל שייכת לעם ישראל

 

 

לזרעך נתתי את הארץ הזאת

סיבת הגלות היא ״מפני חטאינו״, אך עם זאת דייקו אנשי כנסת הגדולה בתקנם את לשון התפלה ואמרו: ״גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו״, כלומר, גם לאחר שגלינו ונתרחקנו - הרי זו ארצנו ואדמתנו, ואף בלשון הפסוק[1] מרומז ענין זה ״והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה״, גם בזמן הגלות שא״י חרבה, הרי הארץ היא ארצכם, ועריה - עריכם.

 

ארץ ישראל שייכת לעם ישראל לגבולותיה שהותוו בתורתנו הקדושה וזאת על פי ההבטחה האלקית לאברהם אבינו, וכמסופר בתורה שלאחר שאברהם אבינו התהלך בארץ לארכה ולרחבה[2] ע״פ ציווי ה', הנה אחר כך בברית בין הבתרים הבטיח לו הקב״ה, ״לזרעך נתתי את הארץ הזאת״[3], לשון ההבטחה הוא ״נתתי״ לשון עבר, לא כמו שנאמר קודם הברית ״לך אתננה״[4] בעתיד, אלא נתתי - ככר נתתי[5], כי מאמרו של הקב״ה חשיב מעשה[6], ולכן מאז ברית בין הבתרים שייכת א״י בפועל לעם ישראל על פי פשוטו של מקרא.

 

ענין זה מתבטא גם בהלכה כסיבה למה שהבכורים נטלו פי שנים בחלוקת הארץ[7], וכמבואר במשנה[8] ״בנות צלפחד נטלו ג׳ חלקים בנחלה, חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר, ושהיה בכור נוטל שני חלקים״, ושאלו בגמרא[9] מדוע מגיע לבכור פי שנים בנחלת הארץ והרי ״ראוי הוא ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק״. ותירצו ״אמר רבה ארץ ישראל מוחזקת היא״, היינו שהיא מוחזקת עוד מלפני שבני ישראל נכנסו אליה כבשוה וחילקוה, שכן מוחזקת היא מאז נתינתה ע״י הקב״ה לאברהם בברית בין הבתרים[10], ואע״פ שאחרי ברית בין הבתרים היה חטא העגל, חטא המרגלים וארבעים שנה שהיו ישראל במדבר וכו', הנה כל זה לא נגע בבעלות בני ישראל על ארץ ישראל, שבשעה שנכנסו לארץ וחילקוה נחשבה הארץ כמוחזקת כבר ע״י אבותיהם, וכמו שכתוב ״ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'״[11] ופירשו חז״ל[12] ״ירושה היא לכם מאבותיכם״[13].

 

וגם כאשר גלו ישראל מארצם, הרי מאחר שנתינת הארץ ע״י הקב״ה היתה בכריתת ברית, ובברית הלא אין כל שינויים[14], שייכת גם עתה הארץ לעם ישראל בכל השליטות והתוקף, ואעפ״י שאמרו חז״ל[15] שארץ ישראל נתנה בתנאי שיקיימו המצות התלויות בארץ, וכמו״כ הרי ידועים החילוקים בין קדושה ראשונה - כיבוש יהושע, לקדושה שניה - כיבוש עזרא[16], הרי כל זה הוא בנוגע לקדושת הארץ 16* ולא לעצם הבעלות[17] הקיימת כבר מזמן אברהם אבינו.

 

ולכמה דעות בהלכה[18] הנה לא רק שכללות ארץ ישראל שייכת לכל עם ישראל, אלא גם שלכל יהודי באשר הוא נמצא, בארץ או בחוץ לארץ, יש חלק של אמה אחת או ד׳ אמות[19] בארץ ישראל (גם בזמן הגלות, שכן ״קרקע אינה נגזלת״)[20] ולא רק לגדולים אלא גם לתינוק יהודי בן יומו יש חלק בארץ, כי מאחר שהוא נולד יהודי יורש הוא מאבותיו ואבות אבותיו את חלקו.

 

זכותנו על ארץ ישראל - רק מכח ההבטחה האלקית

 

מכל הנ״ל מובן כי בעלותנו על א״י אינה בגלל שאבותינו הגיעו לכאן לפני כמה עשרות שנים, או בגלל שבדורות קדומים ישבו כאן אבות אבותינו, כי אם מצד טענה זו הרי בינתיים ישבו עמים אחרים מאות שנים בארץ ישראל, וטענה מעין זו אינה מקובלת כלל בשום אומה ולשון, וכפי שלא יבואו היום תושביה הקדומים של ארה״ב - האינדיאנים - ויטענו שוושינגטון שייכת להם, שכל השומע יצחק להם, כך גם אנו לא יכולים לטעון ששייכותנו לארץ היא רק על סמך זה שבעבר ישבנו כאן.

 

גם ההסברים שארץ ישראל שייכת לנו מכח החלטת האו״ם או ״הצהרת בלפור״ וכדומה אין להם שום ביסוס, כי חוץ ממה שהאו״ם לא יכול ליתן דבר שאינו שייך לו, הנה בנוסף לזה, אם נבסס את זכותנו על הארץ בגלל החלטת הגוי, הרי שמחר יכול האו״ם להחליט החלטה הפוכה.

 

כשמדובר אודות זכותנו על הארץ אי אפשר להשמיט את העיקר אשר הוא ההבטחה הא-לקית שבתורה[21], שארץ ישראל ניתנה לנו ע״י הקב״ה בברית בין הבתרים, בברית זו הובטחה ארץ הקדש לעם הקדוש ע״י הקדוש ברוך הוא, זוהי ה״חזקה״, זו הבעלות, וזהו הביסוס לתביעתנו הנצחית, כי ארץ ישראל כולה ע״פ גבולותיה המפורשים בתנ״ך, מן הנהר הגדול ועד נהר פרת[22] שייכת לעם ישראל.

 

טוב יותר עבור הגוים שלא יקחו שטחים לא להם

 

מכאן מופרכת טענת אלו הרודפים אחרי הגוים, והחושבים שהם עושים טובה לגוי בכך שנותנים לו שטחים מא״י, כי לפי הנ״ל מובן שבאמת טוב יותר עבור הגוים שלא יקחו שטחים אלו, כאשר גוי אומר שברצונו לקחת מיהודי דבר השייך ליהודי וליהדות, הרי הוא עובר בזה על אחת משבע המצות שהוא מחויב בהם, (שאפילו לגזול מחבירו הגוי אסור לו, וכ״ש וק״ו לגזול מיהודי), והרי החיות שמקבלים אומות העולם מהקב״ה, תלויה במדת היותם מקיימים את ״שבע מצות בני נח", שהם מצווים עליהם, ולכן כשהגוי לוקח שטח שאינו שייך לו ועובר בכך על איסור גזל שהוא אחד מז׳ מצות בני נח[23], הרי הוא מנתק עצמו ממקור חיותו, כי בעברו על אחת ממצות בני נח הוא חייב מיתה ע״פ התורה[24], ולכן היהודי שמסכים לוותר על שטח מארץ הקדש ולהעבירו לגוים - גורם בזה רעה לגוי המקבל שטח זה.

 

מובא במכילתא[25] משל בקשר לפרעה מלך מצרים שפעם רצו לתת לאדם עונש ונתנו לו שלש ברירות: ״...בגזירה, או תאכל דג (דג מבאיש), או תלקה מאה מכות או תתן מאה מנה...״ אך מאחר שלא היה לו כסף ״אמר לו הריני אוכל, התחיל לאכול, לא הספיק לגמור עד שאמר הריני לוקה (כי ראה שאין הוא מסוגל לגמור את הדגים) לקה ששים, לא הספיק לגמור עד שאמר הריני נותן מאה מנה, (כי ראה שאינו יכול לסבול את המלקות), נמצא: אוכל את הדג ולוקה, ונותן מאה מנה״, ומסיים המדרש, שכך היה גם עם פרעה שגם קיבל עשר מכות, וגם הסכים לבסוף לשחרר את בני ישראל ממצרים, וגם נטלו ישראל את ממונו.

 

ככל הדברים האלו - כן הוא בימינו אלה, הגוי רוצה לקחת שטחים שאינם שייכים לו ולהשאר שלם, ואם היו עומדים נגדו בתוקף היו לפחות מצילים אותו מהעונש, אך כשרודפים אחריו גורמים לכך שישאר בלי השטחים וגם את ענשו המגיע לו יקבל, כל זאת מאחר שלא יתכן ״להרויח״ מפעולה שהיא נגד רצון ה׳, ומהתכחשות ל״ברית עולם״ שכרת ה׳ עם בני ישראל.

 

כל ההסכמים בטלים ומבוטלים

 

גם בעמדנו בזמן של חשך כפול ומכופל עלינו לבטוח בה׳ שהברית שכרת עמנו תהיה נצחית וכשבועת הקב״ה ״כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם״[26] אשר תוכנה של השבועה הוא בהמשך הפסוקים שם, שיגיע הזמן שהקשר העמוק בין עם ישראל לארץ ישראל יתגלה לעין כל, וגם אם יהיו מונעים ומעכבים לכך הרי גם זה לא יפריע כי ״אם שנותי ברק חרבי וגו', אשיב נקם לצרי וגו'״, וכ״ז בכרי להגיע לתכליתה של השבועה ״וכפר אדמתו עמו״, ולא נאמר וכפר אדמתו ועמו, אלא ״אדמתו עמו״ כי אין אלו שני דברים אלא דבר אחד, וכלשון רש״י שם ״ומה היא אדמתו - עמו, כשעמו מתנחמים - ארצו מתנחמת״.

 

ואחדות זו של אדמתו ועמו קיימת גם בזמן הגלות, וכפי שאף אחד לא יכול להפריד בין הקב״ה לעמו כך א״א להפריד או להחליש את הקשר בין הקב״ה לאדמתו ואת ההתאחדות של אדמתו ועמו[27].

 

וכפי שנאמר במדרש[28], ״חביבה ארץ ישראל שבחר בה הקב״ה[29], אתה מוצא כשברא העולם כו' בחר בארץ ישראל, ובחר לחלקו (בעם) ישראל כו' אמר הקב״ה יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ שבאה לחלקי״, ובתנחומא נאמר[30] ״חביבה עלי ארץ ישראל שקדשתי אותה[31] מכל הארצות״[32], וכמבואר בנ״ך[33] שהקב״ה קרא לארץ ישראל בשם ״ארצי״, ומובא בפוסקים שארץ

 

ישראל נקראת ״ארצו של הקב״ה״[34], וארץ זו ניתנה מבורא עולם לעם עולם בברית עולם ובאופן של נחלת עולם[35], ולכן כל הדיבורים אודות מסירת חלקים מארץ הקדש לידי זדים, כולם בטלים ומבוטלים ואין להם שום ממשות ותוקף[36] כי הקב״ה עמו ונחלתו כולא חד.

 

 

מקורות והערות

 

[1]בחוקותי כו, לג.

[2]לך לך יג, יז. ועיין ב״ב ק, א. דעת ר״א, שהלוכו של אברהם בארץ היה מעשה קנין של חזקה. ועיין ירושלמי קדושין פ״א ה״ג, ותרגום יונתן שם ״טייל בארעא ועביד בה חזקתא״, וגם לחכמים שהלוך אינו קנין - פעל הלוכו של אברהם שתהא א״י נוחה להכבש לבניו עיי״ש, (ועייג״כ רש״י ויצא כח, יג. ובחולין צא, ב. ״קיפל... תחתיו, רמז לו שתהא נוחה להכבש לבניו כו'״ ועיין שיחת מוצש״ק פ׳ ויצא תשל״ט).

[3]לך לך טו, יח.

[4]שם יג, טו. ועיין שם יז.

[5]ירושלמי חלה פ״ב, ה״א. ובפ״מ שם.

[6]בראשית רבה פמ״ד כב, וברש״י שם טו, יח. ולהעיר מחילוק הל׳ בין המדרש לרש״י, דבמדרש: ״מאמרו של הקב״ה מעשה״. וברש״י: ״אמירתו של הקב״ה כאילו היא עשויה״. ועיין ביאור הדברים באריכות בלקוט לפ׳ תולדות תש״מ.

[7]ובחלוקת הארץ ג״כ מודגש הענין, כי אמירת הקב״ה למשה ״לאלה תחלק הארץ... אך בגורל יחלק את הארץ״ (פנחס כו, נה ואילך) היתה קודם שבע שכבשו וכו', וא״כ איך אפשר לחלק את הארץ לפני שכבשוה אלא שזהו מאחר שדיבורו של הקב״ה - לזרעך נתתי - חשיב מעשה כנ״ל, (ועיין בל׳ הגמרא סנהדרין מג, ב. אל תוציא לעז על הגורלות, שמזה מובן גודל מעלת ענין חלוקת הארץ, שכ״ז היה עדיין לפני שבנ״י נכנסו לשם).[ולהעיר מפנחס כז, יב. ויאמר ה׳ אל משה עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל, דגם בראיית משה נאמר נתתי ל׳ עבר, הגם שהיו עדיין במדבר].

[8]ב״ב קטז, סע״ב.

[9]שם קיט, א. ועיין גם בירושלמי שם.

[10]ולהעיר מהנא׳ בברית בין הבתרים (בראשית טו, יא) וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם, ועיט הוא משיח (פדר״א פכ״ח - ובדפוס ורשא תרי״ב נשמט!) וראה רש״י (בראשית שם) ״רמז שיבוא דוד בן ישי לכלותם, ואין מניחין אותו מן השמים עד שיבא מלך המשיח״.

[11]וארא ו, ח.

[12]ב״ב קיט, ב. (ובע״ז נג, ב. - ועיין פירש״י שם ד״ה ואשריהם - ״ירושה להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו")

[13]ובירושלמי בבא בתרא פרק ח׳ הלכה ב׳ אם מתנה למה ירושה ואם ירושה למה מתנה. אלא מאחר שנתנה להם לשום מתנה, חזר ונתנה להם לשום ירושה, דמעלת הירושה על מתנה היא דירושה אין לה הפסק (ב״ב קכט, ב. ועיין צפע״נ מילואים יג, א), ומעלת המתנה על הירושה היא שכל הנותן בעין יפה הוא נותן, (ראה ב״ב נג, א. ועיין אוה״ת בראשית יא, א ואילך, אוה"ת פ׳ ראה ע׳ תשס״א ואילך.) ובפרט כשנתינת המתנה היא למי שהוא ראוי ליורשו, שאז ישנן ב׳ המעלות כאחד. ולהעיר מהמבואר בהלכה ההפרש בין ירושה למתנה או מכירה, שבמתנה ומכירה עובר רק החפץ מרשות אחד לרשות השני, אבל המקבל אינו עומד במקום הנותן, משא״כ בירושה עומד היורש במקום המוריש ממש, ועיין ב״ב סה, א. זבחים ד, ב (שינוי בעלים לאחר מיתה). ומעלה זו שהיורש עומד במקום המוריש היא רק בישראל, וראה תוספתא ב״ק פ״י (ה, ח) צפע״נ שם ובשו״ת ח״ב סקי״ח. (עיין מילואים)

[14]ראה רמב״ן לך לך טו, יח.

[15]מכילתא עה״פ ביתרו יח, כז. מד״ת מזמור קלב, א. ילקו״ש תהלים רמז תתפ״א.

[16]דבהרמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״ו הט״ו והט״ז חילק בין קדושת ירושלים והמקדש שנתקדשו בקדושה ראשונה, שקדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא, ובין קדושת כל ארץ ישראל שהקדושה הראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, משא״כ בקדושה שניה שהיא כיבוש עזרא, קדושה זו קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא בכל א״י. (עיין מילואים)16* והיינו שקדושת הארץ החלה רק בזמן הכיבוש כנ״ל, ולא היתה קיימת קודם לכן (אפי׳ לא אחרי ברית בין הבתרים).ולהעיר מב״ר (פס״ד, ג.) עה״פ (תולדות כו, ג.) גור בארץ הזאת, ״אמר ר׳ הושעי׳ את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת״. שמשמע מזה שקדושת הארץ היתה כבר בזמן האבות שבגלל זה היה אסור ליצחק לצאת מאה״ק, בדוגמת עולה היוצאת מחוץ לעזרה (וראה בחיי כאן). אמנם ברש״י עה״פ (שם כו, ב) אל תרד מצרימה, הדגיש, אין חוץ לארץ כדאי לך, ולא כתב שהיציאה מאה״ק פוסלת, ומודגש חילוק זה גם בכך שפירש׳׳י הוא על תיבות אל תרד מצרימה, משא״כ המדרש הוא על התיבות גור בארץ הזאת. (עיין מילואים).

[17]דהנה כשם שבנשואי איש ואשה ב׳ ענינים, א. קנין ממון, ב. ענין האיסור, דאסר לה אכו״ע כהקדש, (קידושין ב, ב.) כמו״כ גם בא׳׳י בי ענינים, א. קנין ממון ובעלות של עם ישראל על א״י, ב. הקדושה שבא״י, שקשורה לענין מצוות התלויות בארץ, וענין הקנין ממון והבעלות התחיל מזמן ברית בין הבתרים, משא״כ ענין הקדושה התחיל בכבוש יהושע ובזה שייכים הגדרים של קדשה לשעתה או לעת״ל.(עיין מילואים)

[18]בהנוגע לעשיית פרוזבול, קנין אגב והרשאה, ועיין שו״ת מהר״ם ב״ר ברוך סי׳ תק״ל, ספר השטרות לר״י ברצלוני ע׳ 43, אוצר הגאונים קדושין סי׳ קמ״ו-קנ״א, ואף שהתוס׳ (ב״ב מד, ב. ד״ה דלא) רא״ש (ב״מ פ״ד ס״ג - הובא בב״י וד״מ חו״מ סו״ס קי״ג) ורמב״ם (הל׳ שלוחין פ״ג ה״ז) חולקים ע״ז, (שא״א לעשות פרוזבול, קנין אגב והרשאה, על סמך הקרקע שיש לו בא״י), ועד שבשו״ע בהדינים דפרוזבול, (חו״מ סי׳ ס״ז, שו״ע אדה״ז שם הל׳ הלוואה סל״ה, וראה דרישה שם סקכ״ד.) קבין אגב קרקע, (שם סו״ס קי״ג, וראה ב״י שם.) והרשאה, (שם ריש סקכ״ג.) לא נזכרה דעה זו, הרי בנוגע לפרוזבול והרשאה כיון שלא הוברר חלקו אי אפשר לגבות מהקרקע, משא״כ בנוגע לעצם השייכות והבעלות של כל יהודי על חלק מסוים מא״י - כולם מודים בזה. [ואולי נכלל זה ב״אינו ברשותו״ שברמב״ם שם. ודותק – אבל להעיר מחידושי חת״ס (ירושלים תשי״ט) לב״ק ע,  א. בשוה״ג), וראה כלי חמדה  (להר״ד פלאצקי) פ׳ תבוא (ער, סע״ד ואילך).]

[19]ולהעיר מהמבואר בספר פענח רזא (חיי שרה כג, טז) דת' שקל ואברהם - ה״ז ס׳ ריבוא אמה (ע״פ החשבון דשדה חומר שעורים).

[20]סוכה ל, ב. וש״נ. ועיין תוס׳ בבא בתרא מד, ב. שו״ת מהר״ם שם. אוצר הגאונים שם. ואף ש״מלך אפילו נכרי שכבש איזו מדינה במלחמה קונה אותה״ (שו״ע אדה״ז הל' הפקר ס״ג וש״נ) הרי בעלות דנ״נ - שבאה במקום בעלות דצדקיה - היא כללית דכל המדינה. אבל שניהם אינם שוללים בעלות היחיד על הקרקע שלו (משא״כ ״נהרות ויערים״ שבהל׳ הפקר שם).

[21]ולהעיר שגם תחילת הכניסה לארץ ישראל היתה ע״י (התורה) ארון הקדש - עיין יהושע ד, ז. ועד״ז בכבוש יריחו ״נגרא של א״י״ (במדב״ר פט״ו, טו) ו״שקולה כנגד כל א״י״ (יל״ש ליהושע ב, א) היה צ״ל ״ויסב ארון ה׳ גו'״ (יהושע ו, יא. ואילך). וזהו גם מה שבסיום פ׳ המרגלים נאמר וארון ברית ה׳ גו׳ לא משו מקרב המחנה, שהארון - הכח לכניסה בארץ ישראל - ניטל אז מהם.

[22]מסעי לד, א. ואילך. עקב יא, כד. יהושע טו, א. ואילך. ועיין אנצק׳ תלמודית כרך ב׳ ע׳ ר״ו ואילך.

[23]סנהדרין נו, א. וברמב״ם הל׳ מלכים פ״ט ה״ט ״בן נח חייב על הגזל״ והרמב״ן בפי׳ עה״ת וישלח לד, יג. כלל דין גזל בעכו״ם בחיוב מצות ״דינין" שלהם (שעפ״ז צ״ע למה נצטוו על גזל בפ״ע, וכן הקשה בתו״ת עה״פ בראשית ב, טז. אבל תירוצו דחוק).

[24]רמב״ם הל׳ מלכים פ״ט הי״ד.

[25]עה״פ ויהפך לבב פרעה, בשלח יד, ה. וראה גם מדרש שמואל כז, ב.

[26]דברים לב, מ.

[27]ועיין בזוהר ח״ג צג, ב.

[28]תנחומא ראה ח, וראה מכילתא בשלח טו, יז. מד״ר מסעי פכ״ג ז, בסופו.

[29]ולהעיר ממכילתא בתחילתה : עד שלא נבחרה א״י כו׳ משנבחרה א״י כו׳ עי״ש. ומשמע שם דהבחירה עדיין לא היתה בזמן יצי״מ (עיין במאיר עין שם אות י״ב) משא״כ במדרשים שבהערה 28 ששם נאמר דהבחירה בא״י היתה כשברא העולם.

[30]בהר א, בסופו.

[31]ועיין גם במדב״ר פ״ז י. לתחילתו. ״א״י ששם השכינה חונה״ ועיין ספרי זוטא בתחילתו, במדב״ר שם, ח. וראה תשב״ץ ח״ג סימן ר׳. כפתור ופרח פ״ו ועוד, שמפרשים פרטים בקדושת א״י עצמה.ועיין שבת טו, ב. דא״י גושה טהור ואוירה טהור, ובב״ב קנח, ב. (וראה תקו״ז תכ״ב בתחלתו) דאוירה דא׳׳י מחכים, ובז״ח ס״ס ויצא דאוירה דא״י מרמז נבואה, ועייג״כ בצפע״ג עה״ת ברכה לד, א. דמחדש שם שמשה קידש בראיה שלו האויר דא״י לעולם, שלכן ״כל שהראהו הקב״ה למשה חייב במעשר״ (ב״ב נו, א.) ועיין לקו״ת ואתחנן ג, ג. אוה״ת ואתחנן ס״ע נב. ואילך.

[32]ועיין בליקוט לפ׳ מסעי תשל״ו בהדרן למס׳ כתובות דבא״י ישנם ב׳ ענינים א. מצד בחירת הקב״ה, ב. מצד קדושתה (שזהו נוסף על הבחירה). ובמילא גם באיסור היציאה מא״י (רמב״ם הל׳ מלכים פ״ה הי״ב) ב׳ ענינים אלו. א. שאסור לצאת ממנה מאחר שנבחרה ע״י הקב״ה ונתנה לעם ישראל. ב. שהאיסור הוא מצד קדושתה.(עיין מילואים)

[33]יואל ד, ב. ובכ״מ.

[34]ראה אינציקלופדיה תלמודית כרך ב, ערך ארץ ישראל ס״ע רי״ג וש״נ.

[35]וכנאמר (לך לך יז, ח.) ״כל ארץ כנען לאחוזת עולם״ ולהעיר מלקו״ת עקב טז, ג. סידור שער ברהמ״ז קיב, א. ואילך.

[36]דהוי ״מתנה על מה שכתוב בתורה״ ותנאו בטל (משנה כתובות פג, א.)

 

,
עוד באותו נושא
תגובות

פרסום תגובה חדשה

Facebook Comments Box

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.