מצוות ציצית

להקראת המאמר
יום שני כ"א סיון ה'תשע"ה
הנקודה שבמאמר
פרשת שלח עוסקת בפרשת ציצית. ומסביר הרבי, שהפניה "דבר אל בני ישראל" היא מפני שענין זה שייך דוקא לבני ישראל, המושרשים בעצמותו ומהותו ית', שזה שייך לבחי׳ מצוותי.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו
מצוות ציצית

 

 

מהו כפל הלשון דבר ואמרת?

 

דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית גו׳[1] וידוע הדיוק בזה[2] מהו כפל הלשון דבר ואמרת, ומבואר בפירוש רבינו בחיי[3], דדבר אל בני ישראל הוא הכלל ואמרת אליהם הוא הם פרטי המצוה. ומבואר בזה בהדרושים[4], דטעם הדבר שהכלל נאמר בלשון דיבור והפרט בלשון אמירה הוא כי דיבור הוא לשון קשה[5], כמו דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות[6], ואמירה היא לשון רכה5כמו ויאמר אל נא אחי תרעו[7], ולכן הכלל שהוא למעלה מגילויים והתלבשות בפרטים הוא בלשון קשה (היינו למעלה מהתלבשות), והפרט הוא בלשון אמירה שהיא לשון רכה (בבחי׳ התלבשות וגילוי). דפרטי המצוה הם במחשבה דיבור ומעשה[8], מחשבה היינו כוונת המצוה ודיבור ברכת המצוה ומעשה הוא גוף מעשה המצוה, אמנם הכלל שבמצוה הוא מה שמצוה היא לשון צוותא וחיבור[9] אשר קדשנו במצוותין וצונו, שזהו ענין קבלת עול מלכות שמים וההתקשרות עם עצמות אוא"ס ב"ה, שזהו ע"י הביטול בתכלית, וכמבואר בלקו"ת[10] שגם אילו נצטוינו לחטוב עצים היינו מקיימים המצוה וכו'. וזהו מה שכלל המצוה נאמר בלשון קשה שזהו ענין קבלת עול בלא טעם, משא"כ פרטי המצוה הם באופן ששייך אל האדם המקבל, ולכן הוא בלשון רכה. ובספירות הרי ענין דבר מורה על שורש המצוות בבחי׳ הכתר והרצון, שמצד הרצון קיום המצוה הוא באופן של כלל, דאם חסר פרט אחד בלבד אין כאן קיום הרצון כלל[11], משא"כ ענין ואמרת ופרטי המצוות שרשם בבחי׳ החכמה, שבחכמה ובינה וכו׳ שייך לעשות רק מקצת וכו'.

 

 

במצות ציצית עצמה מודגש ענין ענין הכלל והפרט

 

אמנם עדיין צריך להבין למה נאמר ענין זה במיוחד במצות ציצית דוקא, שהרי ב׳ ענינים אלו (הכלל והפרט, שהם הקבלת עול ופרטי קיום המצוה) ישנם בכל המצוות, וכמו במצות תפילין שנוסף לקיומה במעשה הרי ישנו ענין שיעבוד הלב והמוח[12], ענין הקבלת עול, והוקשה כל התורה כולה לתפילין[13], ועד"ז כל המצוות שרשם בחכמה וככתר, וא"כ למה נאמר ענין זה במיוחד גבי מצות ציצית. אך הענין הוא, כי במצות ציצית עצמה מודגש ענין זה בגלוי, שבתחילה ישנו הענין כפי שהוא בבחי׳ כלל ורצון, ואח"כ נמשך בפרטים וחכמה וכו'.

 

 

במצות ציצית יש המשכת המקיף בפנימיות

 

וביאור הענין הוא, דהנה במצות ציצית ישנו הטלית והציצית. דענין הטלית הוא פריסו דמלכא (כדאיתא בזה)[14] היינו שהוא לבוש המלך, היינו שהוא בבחי׳ לבוש ומקיף, דכמו שטלית כפשוטו הוא לבוש המקיף את כל הגוף, או רובו ככולו, היינו שכל הפרטים מכוסים ומוקפים בו בשוה, כך גם ענין הטלית הוא שהוא למעלה מפרטים וכו', שזהו ענין הרצון. וענין הציצית הוא דבר שיש בו תפיסה ופרטים, וכמ"ש[15] ויקחני בציצית ראשי. דזהו גם מה שציצית הוא מלשון ראי׳[16], כמו מציץ מן החרכים[17], דענין הראי׳ הוא שרואה את כל פרטי הדבר ובאופן שהענין חודר בפנימיות הרואה, שלכן ראי׳ היא תכלית ההתאמתות, כידוע שדבר שרואים בעיניים אי אפשר להכחישו (שזוהי מעלת ראי׳ על שמיעה, וכמאמר[18] אינה דומה שמיעה לראי׳). ובכחות הנפש (ובספירות) הו"ע החכמה[19]. ותוכן מצות ציצית הוא להמשיך המקיף שבטלית אל הפנימי, דזהו מה שהציצית צ"ל ממין הכנף דוקא[20], היינו שבחי׳ המקיף שבטלית יומשך בפנימיות. ועד"ז בעבודת האדם, היינו להמשיך בחי׳ הקבלת עול שלמעלה מטעם ודעת בפנימיות. וזהו גם כללות ענין הקדמת נעשה לנשמע[21] (כמשנת"ל בדרושי שבועות)[22], דנעשה קאי על מעשה המצוות ונשמע קאי על לימוד התורה, דבכללות הרי ענין קיום המצוות הוא בדרך קבלת עול ומקיף, משא"כ לימוד התורה הו"ע פנימי, שהתורה היא ביאור על המצוות, וכמ"ש[23] ותורתך בתוך מעי. וענין הקדמת נעשה לנשמע הוא כנ"ל, המשכת הקבלת עול שהנעשה יומשך בבחי׳ נשמע ולימוד התורה, ענין הפנימיות.

 

 

ענינו של אהרן הוא ההמשכה בפנימיות

 

וזהו גם ענין מחלוקת קרח שבאה לאחרי פרשת ציצית, דטענת קרח היתה אשר טלית שכולה תכלת פטורה מן הציצית וכן בית שמלא ספרים פטור ממזוזה[24], כי קרח סבר שמספיק ענין המקיף (טלית שכולה תכלת ובית מלא ספרים), ואין צורך להמשיך המקיף בפנימיות בציצית ומזוזה. וכן היתה מחלקותו על אהרן[25], דענינו של אהרן הוא ההמשכה בפנימיות, כמ"ש[26] זקן אהרן שיורד על פי מדותיו, היינו ענין הזקן והשערות המורה על המשכה בפנימיות, דשערות הם כמו ציצית, משא"כ קרח הי׳ מהלויים שהעבירו תער על כל בשרם[27], היינו שלא היה אצלם ענין השערות והפנימיות.

 

 

אני הוי׳ אלקיכם

 

וזהו גם מה שנאמר בסיום פרשת ציצית[28] אני הוי׳ אלקיכם גו׳ אני הוי׳ אלקיכם, ב"פ אני הוי׳ אלקיכם[29], שזהו כנגד ב׳ הענינים הנ"ל שבמצות ציצית, ענין המקיף, דבר, וההמשכה בפנימיות, ואמרת. וזהו גם מ"ש[30] וזכרתם את כל מצוות הוי׳ גו׳ ועשיתם את כל מצוותי, כמבואר בכמה מקומות[31] דמצוותי הוא בחי׳ מצוות שלי שלמעלה ממצוות הוי׳ הקשורים עם בחי׳ שם הוי', שזהו ענין הקבלת עול שלמעלה, ונמשך אח"כ במצוות הוי׳.

 

 

ענין זה שייך דוקא לבני ישראל

 

ובזה יובן מ"ש דבר אל בני ישראל גו', כי ענין זה (דבר) שייך דוקא לבני ישראל, כי ישראל מושרשים בבחי׳ עצמותו ומהותו ית', שזה שייך לבחי׳ מצוותי, מצוות שלי, וכנודע שישראל קדמו לכל דבר אפילו לתורה[32], ולכן יש בכוחם דוקא להמשיך מעלה זו למטה בגוף הגשמי בעשר כחות הנפש, ועד שעושים מצות ציצית מהצמר הגשמי כו', דישראל וקב"ה כולא חד[33], עד שעושים לו ית׳ דירה בתחתונים[34].

 

(מאמר הרבי לש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז ה׳תשל"ב)

 

 

מקורות והערות

 


[1]פרשתנו (שלח) טו, לח.

[2]ראה אוה"ת פרשתנו ע׳ תקמד־ה.

[3]עה"פ. הובא באוה"ת שם.

[4]אוה"ת שם.

[5]ספרי, יל"ש ופרש"י עה"פ בהעלותך יב, א.

[6]מקץ מב, ל.

[7]וירא יט, ז.

[8]ראה אוה"ת יתרו ע׳ תתקלז.

[9]לקו"ת בחוקותי מה, ג. ובכ"מ.

[10]פרשתנו מ, א. צויין באוה"ת שם (ע׳ תקמה).

[11]ראה סה"מ קונטרסים ח"ב שיא, ב ואילך. שנ, ב. סה"מ אידיש ע׳ 42. שם ע, 172. סה"מ ויקרא ע׳ ג. לקו׳׳ש ח"ל ע׳ 151. ועוד.

[12]טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סכ"ה ס"ה (סי"א). וראה ב"ח לטואו"ח שם. תניא פמ"א (נו, ב).

[13]קידושין לה, ב.

[14]ראה זח"ב צז, ב. תקו"ז ת"ו (כב, סע"א). תכ"א (רנה, ב). תו"א שמות נג, ד. לקו"ת פרשתנו מז, ב. ועוד.

[15]יחזקאל ח, ג.

[16]אוה"ת פרשתנו ע׳ תקנד ואילך.

[17]שה"ש ב, ט.

[18]ראה מכילתא יתרו יט, ט.

[19]בכ"ז – ראה תו"א משפטים עד, סע"ד ואילך. המשך וככה תרל"ז (קה"ת, תשע"ג) פל"ג (ע׳ לד־ה) ופנ"ז (ע, סה־ו). לקו"ש ח"ו ע׳ 121. וש"נ.

[20]ראה מנחות לח, א. בכ"ז – ראה אוה"ת פרשתנו ע׳ תקסז ואילך. שם ע׳ תקעב לקו"ת קרח נב, ב ואילך.

[21]משפטים כד, מז. שבת פח, א.

[22]ד"ה בשעה שהקדימו דליל ערב חה"ש (סה"מ תשל"ב ע׳ 184 ואילך).

[23]תהלים מ, ט.

[24]ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א. במדב"ר פי"ח, ג. תנחומא קרח ב. ועוד.

[25]במדב"ר פי"ח, ב. ראה לקו"ת פרשתנו מה, ג. אוה"ת שם ע׳ תקעה. לקו"ת ר"פ קרח (נב, א ואילך).

[26]תהלים קלג, ב. ראה אוה"ת פרשתנו ס"ע תקעב ואילך. שם ע׳ תקעה. לקו"ת קרח שם.

[27]בהעלותך ח, ז.

[28]פרשתנו טו, מא.

[29]ראה לקו"ת פרשתנו מז, ד ואילך. מח, ב ואילך.

[30]פרשתנו שם, לט־מ.

[31]לקו"ת במדבר ט, ג. ובכ"מ.

[32]ב"ר פ"א, ד. תדבא"ר פי"ד.

[33]ראה זח"ג עג, א.

[34]תנחומא נשא טז. וראה שם בחוקותי ג. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו.

 

, , , ,
עוד באותו נושא
תגובות

פרסום תגובה חדשה

Facebook Comments Box

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.