להסתכל על הרבי בביטול מוחלט

להקראת המאמר
יום שני כ"ח סיון ה'תשע"ה
הנקודה שבמאמר
הרבי מלך המשיח שליט"א הוא טוב מוחלט ונצחי, וה"כלי" לקבל את הטוב הזה הוא, לימוד תורתו ומילוי הוראותיו הקדושות, המצוות והפרטים בהם נתן את עצמו, בביטול מוחלט.
מאת הרב לויצ"ח גינזבורג
להסתכל על הרבי בביטול מוחלט

 

 

סיפור מדהים של המשפיע ר' מנחם פוטרפס

סיפר המשפיע הרה"ח ר' מענדל פוטרפס: אחד מחסידיו של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש הי' בעל עסק, עשיר גדול, שהשקיע את כספו בעיקר במסחר עצים. הוא נהג בדרך כלל לקנות מן האצילים בעלי האחוזות את הזכות לכרות את העצים ביערות השייכים להם. לאחר מכן להביא עובדים שיכרתו את העצים וינסרו אותם לקורות. היו קושרים כמה קורות ביחד, ושולחים אותם כרפסודות על גבי הנהר בדרך לעיר הגדולה, שם היו מוכרים את העצים לסוחרים המקומיים, שהשתמשו בהם לבניין וכדומה. בהיותו חסיד, כמובן, לא עשה שום צעד רציני בחייו מבלי לשאול את פי הרבי. בכל פעם שעמדה על הפרק שאלה האם להיכנס למסחר בנושא מסוים ולהשקיע בעסקה כלשהי, הי' נוסע לליובאוויטש, נכנס אל הרבי ושואל את פיו האם לעשות זאת או לא, וכדברי הרבי כך עשה תמיד ללא עוררין. פעם הציעו לו להשקיע בעסק חדש. נכנסה אז לאופנה ברוסי' שתי' של משקה שנקרא בשם "קוואס", ועל פי כל התחזיות הייתה ההשקעה בייצור אותו משקה יחסית לא רבה כל כך, והשוק גדול, קונים רבים מאד, כך שהרווחים הצפויים היו אמורים להיות רבים מאד. כל היועצים שלו וכל החברים והידידים התלהבו מאד מהרעיון, וכבר ראו בדמיונם את הרווחים זורמים. הם כמעט התחילו כבר לספור את הכסף ולהתחיל לפזר אותו לצדקה ולצורכי צבור. אבל, מבהיר אותו חסיד, הכל טוב ויפה, אבל אינני נכנס לשום עסקה, תהא כדאית ומשתלמת ככל שתהי', מבלי עצת וברכת הרבי.

אין בעי', אמרו לו כולם, סע לליובאוויטש. הרבי הרי בוודאי יסכים לעסקה בעלת סיכויים כה טובים, קבל אפוא את ברכת הרבי, ונתחיל בשעה טובה ומוצלחת להזיז את העניינים. רק עשה זאת מהר, כי חבל על כל יום שעובר. קם אותו חסיד ונסע לליובאוויטש. נכנס ליחידות אל הרבי מוהר"ש, שטח לפניו את פרטי ההצעה, כשהוא  מציין שלדעת המומחים הדבר כדאי ויניב בע"ה רווחים רבים, וביקש הסכמה וברכה. הרבי הקשיב בתשומת לב, שמע את כל הפרטים, ולבסוף פסק ואמר: לא. לדעתי לא כדאי לך להיכנס לעסקה זו. החסיד הי' די מאוכזב. הוא הי' בטוח שאין כאן הרבה מה לשאול ורק לקבל את ברכת הרבי, וכלל לא ציפה ללאו מוחלט. אבל כשהרבי אמר לו לאו כה ברור, בוודאי לא ימרה את פי הרבי.

ללא מצב רוח חזר לביתו, כשהוא כמעט מתאבל על הכסף הרב שכמעט הי' בידו והלך לטמיון. לסוחרים שבאו לסכם עמו את הפרטים האחרונים של העסקה, ענה ברוח נכאה שהוא מנוע מלהיכנס לעניין זה בגלל הוראת הרבי.

לא ייתכן – הגיבו הידידים – שהרבי יתערב ויפריע לך להרוויח כה טוב בהשקעה מועטת יחסית. לבטח לא הסברת מספיק טוב את העניין לרבי. לא הבהרת לו עד כמה הדבר כמעט וודאי שעסק זה יניב רווחים רבים. וכפתגם הידוע שכפי ששואלים כך מקבלים תשובה. אבל עסק זה כה חבל להפסידו ש"שווה" בשבילו לעשות נסיעה מיוחדת נוספת לליובאוויטש. סע אפוא פעם נוספת אל הרבי, הסבר היטב לרבי את כל הצדדים החיוביים, ולבטח תקבל את הסכמת וברכת הרבי להצלחה.

החסיד לא הי' שלם עם הנסיעה אחרי שכבר קיבל את הלאו, אבל בכל זאת החליט לעשות כפי שאמרו לו. הוא קם ונסע שוב לליובאוויטש. בתור גביר, הצליח להיכנס שוב ליחידות אל הרבי מוהר"ש, ושוב שטח לפני הרבי את פרטי ההצעה, כשהוא מוסיף פרטים שלא היו קודם ואינו שוכח לציין שלדעת כל המומחים הדבר כדאי מאד ויניב בע"ה רווחים רבים, ולבסוף ביקש הסכמה וברכה. הרבי הקשיב שוב בתשומת לב, שמע את כל הפרטים, ולבסוף פסק ואמר שוב: לא. כבר אמרתי לך שלדעתי לא כדאי לך להיכנס לעסקה זו.

החסיד התאכזב בשנית. נכון שגם בתחילה הרבי אמר לו כך, אבל הוא הי' בטוח שאחרי שנסע במיוחד והוסיף את כל הפרטים וההסברים, הרבי בוודאי יקבל את הדברים ויסכים, ולא ציפה לשלילה מוחלטת בשנית. הוא שאל את עצמו שוב ושוב במה חטאתי ולמה לא זכיתי והרבי מונע ממני להרוויח ולעשות חיל בעזרת ה'. אבל תשובת הרבי הייתה ברורה ומוחלטת והחסיד חזר שוב לביתו ברוח נכאה.

הידידים והחברים, וגם בני המשפחה, לא קיבלו את הדברים. הם לא פסקו לתאר בפניו את העושר הרב שיזכה בו, ושזוהי הזדמנות פז, הזדמנות חייו שלא תחזור עוד אם לא יעשה זאת עתה, ומישהו אחר יגרוף את כל הרווחים.

לבסוף נכנע החסיד שוב, והוא קם ונסע לליובאוויטש בפעם השלישית, נכנס ליחידות אל הרבי, וכמעט בכה והתחנן: רבי, כולם אומרים לי שזו הזדמנות חיי שלא תחזור, רבי, מדוע חטאתי ואינני יכול לעשות דבר כה כדאי, הרי כשבעזרת ה' ארוויח, אתן גם הרבה יותר לצדקה. הרבי הקשיב שוב בתשומת לב לכל דבריו, שמע את כל הפרטים, ולבסוף נענה ואמר: כבר אמרתי לך פעמיים את דעתי, שלא כדאי לך להיכנס לעסקה זו, ולא נותר לי אלא לחזור על כך פעם נוספת.

בלב שבור חזר החסיד לביתו. הוא הבין שדעתו של הרבי נחרצת, אבל דברי ידידיו ובני משפחתו חזקו עליו, ולא הי' יכול לעמוד בניסיון. בפעם הראשונה בחייו עשה את העסקה מבלי לקבל את הסכמת וברכת הרבי, ואפילו בניגוד לדברי הרבי. הוא ניחם את עצמו שזו אמנם הפעם הראשונה, אבל גם הפעם האחרונה שהוא נוהג כך. פשוט אין הוא יכול לוותר על ריווח כה רב. אך כאשר בעזרת ה' ירוויח כראוי, ייתן לצדקה הרבה יותר ממה שהי' רגיל לתת, וכך יכפר על הנהגתו זו.

מה שקרה בפועל הי' די צפוי, למי שיודע שצריך לציית לדברי הרבי לא רק משום שזהו רצון ה' וכך נכון וישר לעשות, אלא מפני שזו אכן הטובה האמיתית גם בגשמיות כפשוטו. הסוחר השקיע כמעט את כל רכושו בייצור המשקה, תוך ציפי' לרווחים גדולים, אבל הללו בוששו לבוא. הדברים לא הלכו לפי התחזיות, חלק מהסחורה הלך לטמיון, חלק אחר נשאר תקוע במחסנים, והוא כמעט ויצא נקי מכל נכסיו.

כאשר ראה כיצד דברי הרבי התממשו כל כך בדיוק, קם החסיד ונסע שוב לליובאוויטש, הפעם לא בגאון כגביר גדול וסוחר מצליח, אלא בשפלות רוח, כמי שסרח וקיבל את עונשו. החסיד נכנס אל הרבי מוהר"ש ושהה זמן רב ביחידות. בצאתו עטו עליו החסידים וניסו לדלות ממנו מה אמר לו הרבי.

את רוב הדברים שאמר לו הרבי לא הסכים החסיד לספר, ורק אימרה אחת הי' מוכן לחזור מן הדברים ששמע: אנשים באים ושואלים אותי, אמר הרבי מוהר"ש, שאלות שונות בענייני מסחר ופרקמטיא ובנושאים שונים מענייני העולם, שלכאורה אין לי שום ידע ומומחיות בהם, ואיך יכול אני לתת עצות בנושאים אלו.

אלא, אמר הרבי מוהר"ש, שלושה סוגי חסידים ישנם, עם שלושה סוגי תירוצים לשאלה זו: ישנם ה"טיפשים" שאומרים כי רבי יש לו רוח הקודש, כל מילה שהוא אומר זהו דבר ה', שכינה מדברת מתוך גרונו, ומזה באות התשובות שהוא עונה. ולכן ציות לדבריו הוא ציות לדבר ה' אשר בפיו.

ישנו סוג נוסף של אנשים קצת יותר שפויים, שאינם מגזימים עד כדי כך. אלא, אומרים הם, הרבי לומד הרבה תורה ועוסק כל כולו בעבודת ה', כך שכל חייו הם חיים של תורה ועבודת ה'. כל ההסתכלות שלו בכל נושא נובעת מהסתכלות התורה על הדבר, ומכאן נובעות ידיעותיו ועצותיו.

וישנם השפויים לגמרי ("די גאר אויפגעקלערטע") שמסבירים את העניין הרבה יותר פשוט: הרבי נפגש עם המון אנשים, מסוגים שונים ומאופקים שונים וכל אחד מגולל בפניו את כל פרטי ענייניו, כך שבמשך הזמן צבר ידע רב בכל התחומים, ומכאן תשובותיו ועצותיו בכל התחומים.

מאיזו קבוצה של חסידים שלא תהי', אמר הרבי מוהר"ש לאותו חסיד, הרי אחרי ששלוש פעמים אמרו לך שלא כדאי לעשות עסקה זו, הי' עליך להבין שזה אכן לא כדאי, ולא לנסות להתחכם, לבכות ו"לבטל את רוע הגזירה", ולבסוף לעשות את העסקה – ולהפסיד בה. עד כאן אותו קטע מדברי הרבי מוהר"ש שהסכים החסיד לספר לחסידים שסובבו אותו.

 

ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עימך

לאחר מכן, מוסיף ומספר המשפיע ר' מענדל, ישבו החסידים והתוועדו סביב אימרה זו של הרבי מוהר"ש, וכה אמרו: הרבי הוא טוב, אך ורק טוב. הוא דואג אך ורק לטובתו של כל אחד ואחד גם בגשמיות כפשוטו, בטוב הנראה והנגלה בפשטות. "הנשיא הוא הכל" ויש בו הכל, ישנם בו כל הבחינות. אלא שהדבר תלוי בך איך יהי' היחס אליך ומה אתה תקבל. הרבי לא לוקח ממך את הבחירה החופשית. כפי שאתה תסתכל על הרבי, כך, באותו אופן ובאותה מידה, הרבי נראה אליך ומשפיע אליך.

הדרגא הגבוהה ביותר, אמרו החסידים, הם ה"טיפשים", מי שמסתכל על הרבי כמו טיפש, מי שיודע ש"ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך" – "כלומר, שבזה שאני בער ובהמות אני תמיד עמך". יודע הוא כי רבי הוא אלקות, שכינה מדברת מתוך גרונו ודבריו הם דבר ה' ממש, כך שכל ניסיון להתחכם עם הדברים ולערב בזה את מה שאני מבין והיועצים שלי והידידים שלי אמרו וכדומה הוא נואל ואווילי, שהרי לגבי הרבי כולנו אין ואפס לגמרי  - אחד כזה זוכה שגם הרבי מתייחס אליו כך, וממילא "ואני תמיד עמך".

מי ש"נעבעך" הוא יותר פיקח ("אן אויפגעקלערטער") ואינו יכול להסתכל על הרבי בביטול כה מוחלט, בבחינת "בהמות הייתי עמך", אלא הוא מסביר ששכלו של הרבי הוא שכל התורה וההסתכלות שלו היא ההסתכלות של התורה, כך שהוא קולע אל דעת התורה בתשובותיו – גם הרבי מתגלה אליו כך, וכך הוא היחס מן הרבי אליו, כמו מי שאמנם הוא גבוה ונעלה, אבל בכל זאת גם אני קצת תופס מקום ולא אין ואפס ממש. וכאן כבר קשה יותר לעמוד בניסיון כשדברי הרבי אינם תואמים את מה שאני מבין וכל היועצים והמומחים שלי אמרו.

אבל כשמסתכלים על הרבי רק בתור אדם חכם ורחב אופקים, שצבר ידיעות רבות בכל התחומים והצליב אותם אצלו – אז קשה מאד לעמוד בניסיון כזה. כי למרות שאתה מבין שהרבי יודע ומבין יותר ממך, אבל מכיוון שנדמה לך שאתה והרבי נמצאים בכללות באותה מדרגה, "כותל אחד לשניהם", הרי גם אתה מבין משהו, והרי כ-ו-ל-ם אומרים אחרת, אז אולי בכל זאת יש כאן איזושהי טעות (רחמנא ליצלן).

הקב"ה הוא טוב והרבי הוא טוב, אומר הרבי שליט"א מלך המשיח (בשיחת ש"פ עקב תשי"ג). מי שמסתכל על הרבי כמי שנמצא מעל הרקיע השביעי, שגם הרקיע השביעי הוא נמוך מדי בשבילו והרבי נמצא הרבה מעליו, אזי גם הרבי יתראה אליו כמי שנמצא למעלה מן הרקיע השביעי: גבוה, נעלה ונשגב עד מאד, אבל – רחוק. ואילו מי שרוצה להיות עם הרבי כאן למטה בעולם הזה הגשמי והחומרי, הרבי הוא טוב והוא נמצא אתו עמו בעולם הזה הגשמי והחומרי - קרוב, קרוב מאד, וביחד.

ברור הדבר שישנם דברים רבים שהרבי נותן לנו ופועל בנו ללא כל קשר מי אנחנו ואיך אנו נוהגים, דברים רבים – ובמיוחד בעניין בשורת הבטחת ונבואת הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש - אינם תלויים בנו כלל וכלל, ושום דבר שיבוא מצד הנבראים אינו יכול כלל וכלל ח"ו "לקלקל את התוכניות" למלך מלכי המלכים הקב"ה ולמשה עבדו, הרבי מלך המשיח שליט"א.

אבל בכל זאת לא לקחו מאתנו את הבחירה החופשית. הרבה מאד תלוי גם בנו, ובמיוחד בעובדה כיצד אנו מסתכלים.

הרבי הוא רבי של כ-ו-ל-ם. גם של אלו שאינם שומרי מצוות לעת עתה, גם של המנגדים, גם של הנלחמים נגד יהדות, נגד חסידות, וגם נגדו אישית, גם "הפושעים ומורדים בתלמידי חכמים" מקבלים את חיותם אך ורק ממנו, מבחינת אחוריים, כמבואר כבר בתחילת ספר תניא קדישא. ובוודאי ובמיוחד שהרבי שליט"א הוא הרבי של כל אשר בשם חסיד חב"ד יכונה, יהי' מי שיהי', ואפילו אם אין זה שמו העצמי אלא רק כינוי בלבד. אבל את הבחירה החופשית לא לקחו מאתנו.

הרבי מלך המשיח שליט"א הוא טוב, טוב מוחלט, טוב נצחי, טוב שצריך להיות נראה ונגלה גם בגלוי לעיני כל - אבל ה"כלי" מצדנו לקבל את הטוב הזה הוא, נוסף ועוד לפני ה"קבלו מצוותי", לימוד תורתו ומילוי הוראותיו הקדושות, שהן המצוות והפרטים בהם נתן את עצמו, הרי עוד לפני כן ישנו ה"אנכי ולא יהי' לך". "קבלו מלכותי". הנקודה העצמית, הביטול וההתמסרות המוחלטים אל הרבי.  ועוד לפני כן ישנה עצם מציאותו, ואופן ההסתכלות וההתייחסות שלנו אליו.

אפשר להסתכל על הרבי כבשר ודם, שאמנם הוא נעלה ונשגב עד מאד, אבל גם הוא יש לו אי אלו הגבלות.

וכפי פתגם החסידים הידוע המיוסד על ה"צחות" אודות חכמי חלם ששמעו על הפלא החדש, רכבת שנוסעת ממש ללא סוסים, ולא יכלו להאמין למשמע אוזניהם שאכן ייתכן דבר כזה. שלחו אפוא משלחת של וועדה מכובדת לעיר הגדולה וורשא שתבדוק את אמיתותן של השמועות. בדקה הוועדה המיוחדת ומצאה שאכן כן הוא, הרכבת נוסעת ממש ללא סוסים כלל וכלל. נתקבצו חכמי חלם לאסיפה רבתי, נשאו ונתנו בדבר שבעה ימים ושבעה לילות, ולא יכלו למצוא פתרון, עד שלבסוף הגיעו למסקנה המתבקשת מאלי': לומר שאכן ייתכן פלא כזה, רכבת שנוסעת ממש ללא סוסים, זו הרי שטות מוחלטת. לא ייתכן דבר כזה כלל וכלל. אלא מאי, רואים אנו בפועל שישנה רכבת שנוסעת ממש ללא סוסים – צריך לומר שאיזשהו סוס קטן מתחבא אי שם בראש הרכבת...

כך, היו חסידים אומרים, ישנם כאלו שלא מתקבל אצלם בשום אופן כלל וכלל לומר שאכן ישנו מישהו, בשר ודם, שאין לו כל הגבלות, בהיותו מחובר ודבוק ומיוחד במלך מלכי המלכים הקב"ה שאין לו קץ וגבול. ומה שרואים שאכן ישנו מישהו כזה – כנראה צריך לומר שישנו כאן בכל זאת איזה שהוא "סוס קטן". אי אלו הגבלות "מוכרח" שיהיו לו (ח"ו), גבול קטן קטן, אבל בכל זאת איזשהו "סוס"... – לחשוב שמדובר כאן על מי שאינו "סוס" כלל וכלל, זה לא ייתכן, לא יעלה על הדעת (וכבר אמר מי שאמר בדרך צחות שעל זה אמרו ושרו "וגם זנב קטן" – קטן קטן, אבל בכל זאת "זנב"...).

וכבר התפרסמו כמה פעמים דברי ה"בן יהוידע" (שמחברו הוא ה"בן איש חי") אודות רבינו הקדוש, רבי יהודה הנשיא, שהי' בא לביתו אחרי הסתלקותו בכל ערב שבת בבגדי חמודות ועושה קידוש ופוטר את הרבים – שהנהגה זו אצל רבינו הקדוש דווקא הייתה בגלל העובדה שתלמידיו של רבי לא הסכימו בשום אופן להשלים עם העובדה של הסתלקותו (אף ששם אכן הייתה הסתלקות הנשמה מן הגוף), ואמרו ש"כל האומר מת רבי – יידקר בחרב". ובגלל זה זכו שגם לאחר פטירתו הוא נהג עמם כאדם חי, בא ועשה קידוש ופטר את הרבים.

כאשר יהודים עומדים בכל התוקף העצמותי של יהודים בכלל, של חסידים בפרט, ושל "הדור השביעי" בפרטי פרטיות; כאשר לא מתביישים לבוא ולהכריז בריש גלי בפה מלא ומעל כל בימה אפשרית "אז אידן אנערקענען ניט אין גלות" (שיהודים אינם מכירים בגלות) - איננו רוצים ואיננו יכולים לחשוב בשום אופן באופן אחר. מאמינים אנו בכל לבנו ובטוחים בכל מאת האחוזים שהרבי חי וקיים גם בגופו הגשמי כפשוטו ממש, ואיננו מוכנים בשום אופן לשמוע על שום נתינת מקום לאיזו שהיא שקלא וטריא בעניין זה. לא הייתה ולא יכולה להיות בשום אופן אצל הרבי שליט"א הסתלקות הנשמה מן הגוף. שכן "ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי - אין דבר אחר יכול להימצאות", ללא הימצאותו של רבי בעולם הזה הגשמי כפשוטו, אין שום דבר יכול להימצאות. כאשר נוהגים כך בפועל ובגלוי, וברבים ובצבור, ובפרסום ובדפוס, ובכל האופנים האפשריים, גם לפי המושגים הנמוכים ביותר של התחתון ביותר שאין תחתון למטה הימנו – זהו ה"כלי" החזק ביותר לגלות גם לעיני כל בשר כאן למטה בפשטות ממש ותיכף ומיד ממש את העובדה האמיתית והנצחית, את מציאות קיומו הנצחי של הרבי שליט"א מלך המשיח כשהוא עומד וגואל את כולנו בגאולה האמיתית והשלימה "נאו" ממש.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

 

, ,
עוד באותו נושא
תגובות

פרסום תגובה חדשה

Facebook Comments Box

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.