פרשת קורח - קורח גבורה ללא חסד בסופו יתברר

להקראת המאמר
יום שני כ"ח סיון ה'תשע"ה
הנקודה שבמאמר
מחלוקת קרח ועדתו היפך משה ואהרן, לפי שהוא גבורה בלי חסד, התחלקות שאינה לשם שמים, שרוצה שהיש יהיה מציאות בפני עצמו, אך אין סופה להתקייםכי בסוף יתברר.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו
פרשת קורח - קורח גבורה ללא חסד בסופו יתברר

 

 

בס״ד. ש״פ קרח, כ״ג סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשכ״ז

 

טענת קורח על פי שכל

ויקח[1] קרח וגו׳[2], ופירש״י ומובא בתרגום דויקח הו״ע ואתפלג, שקרח ועדתו נחלקו על משה ואהרן, וכדאיתא במשנה[3] כל מחלוקת שאינה לשם שמים וכו׳ זה מחלוקת קרח וכל עדתו. והנה לכאורה צריך להבין מדוע המשנה קוראת את זה בשם מחלוקת, דמשמע מזה שלא הי׳ לקרח שום ענין וטעם למה חלק על משה ואהרן, והלא טענת קרח היתה ע״פ שכל, שזהו מחלוקתו על כהונת אהרן ונשיאותו של אליצפן בן עוזיאל, כמבואר בהענין[4], ובפרט ע״פ המבואר בקבלה[5] וחסידות[6] דטענת קרח על כהונת אהרן היתה, שאהרן הכהן ענינו הוא חסד, וקרח הי׳ לוי שזהו ענין גבורה, ורצה שיהי׳ הגברת הגבורה על החסד, וכמו שיהי׳ לע״ל, וכמו״כ גם עכשיו בעתיק, שהגבורות הן למעלה מהחסדים, וא״כ מובן מזה שטענת קרח היתה ע״פ טעם ושכל ולא מחלוקת בלבד.

 

מחלוקת שאינה לשם שמים

ויובן זה בהקדם פירוש המשנה3כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים וכו׳, איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי, ומקשה המהר״ל[7], מדוע נקט הלל ושמאי דוקא, והלא ישנן כמה מחלוקות של תנאים ואמוראים, ואלו ואלו דברי אלקים חיים[8], וא״כ אינו מובן מדוע נקט מחלוקת הלל ושמאי דוקא, ואדרבה, מאחר שמסיים בהמשנה איזו מחלוקת שאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו, מובן מזה שרק מחלוקת זו אינה לשם שמים, אבל שאר מחלוקות הם לשם שמים, וא״כ אינו מובן מדוע נקט דוקא מחלוקת הלל ושמאי, הלא כל מחלוקת תנאים ואמוראים הם מחלוקת לשם שמים, וא״כ סופן להתקיים. ועוד צריך להבין מ״ש שמחלוקת הלל ושמאי סופו להתקיים, דידוע הפירוש בזה[9] שלע״ל יהי׳ הלכה כבית שמאי, ואין[10] זה סתירה למ״ש[11] שהתורה הזאת לא תהי׳ מוחלפת, והלא עכשיו הרי הלכה כבית הלל, ובית שמאי במקום בית הלל אינה משנה[12], מ״מ לע״ל יהי׳ הלכה כבית שמאי, וכמו שאמרו שאין בית דין יכולין לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו במנין[13], ולעתיד לבוא יהי׳ הבית דין הגדול ויהי׳ גדול בבנין ובמנין[14], והם יפסקו שהלכה כבית שמאי, אבל עדיין צריך להבין, דמהלשון סופו להתקיים משמע שב׳ הדיעות יתקיימו בבת אחת, וא״כ ממה נפשך, הרי עכשיו הלכה כבית הלל, ולע״ל יהי׳ הלכה כבית שמאי, וא״כ אינו מובן מתי יתקיים דעת שניהם. וגם צריך להבין מ״ש בבבא השני׳ איזו מחלוקת שאינה לשם שמים זהו מחלוקת קרח וכל עדתו, דמהלשון מחלוקת שאינה לשם שמים משמע שכל המחלוקת אינה לשם שמים, והרי כאן אצל משה הנה מצדו הרי הי׳ לשם שמים, וא״כ אינו מובן מ״ש שמחלוקת קרח ועדתו היא מחלוקת שאינה לשם שמים, דהלא רק מצד אחד לא הי׳ לשם שמים ולא מב׳ הצדדים, וא״כ זוהי דיעה אחת שאינה לשם שמים.

 

קורח ועדתו גלגולים מנשמות דור הפלגה

ויובן[15] זה בהקדם מ״ש רש״י עה״פ ויקח קרח, ואתפלג, שזהו ענינו של קרח ועדתו, וכידוע[16] שקרח ועדתו היו גלגולים מנשמות דדור הפלגה, ולכן נקראו עדת קרח אנשי שם[17], והחטא של אנשי דור הפלגה הוא כמ״ש[18] ונעשה לנו שם, ואין שם אלא עבודה זרה[19], שזהו השייכות בין קרח ועדתו לדור הפלגה, שמחלוקת קרח ועדתו נמשכה מדור הפלגה, ולכן התרגום הוא ואתפלג אף שישנן כמה תרגומים על לשון מחלוקת, מ״מ מתרגם כאן בלשון ואתפלג, להורות שיש לזה שייכות לדור הפלגה. והנה, הפעם הראשונה שמצינו בתורה הענין של מחלוקת הוא כמ״ש[20] ויאמר אלקים גו׳ ויהי מבדיל בין מים למים, וזהו השרש על כל המחלוקות שישנן. והענין הוא, כי בתחילה הי׳ מים במים, דיורין אלמין[21], שהיו מעורבין מים תחתונים במים עליונים, ואח״כ הי׳ ביום הב׳ ויבדל בין המים וגו׳[22], ולכן נאמר כי טוב[23] גם על יום זה. והגם שביום ב׳ לא נאמר כי טוב, מ״מ ביום ג׳ נאמר ב״פ כי טוב, שפעם אחת הוא בשביל מלאכת יום ב׳ שנגמרה ביום הג׳[24], שביום ב׳ הי׳ רק ההתחלקות בין מים למים, משא״כ ביום ג׳ הי׳ אז התיקון על זה, ותראה היבשה[25], ולכן נאמר אז ב״פ כי טוב. והנה, ענין ההתחלקות בין מים למים הוא השרש לחטא עץ הדעת ודור הפלגה ועד למחלוקת קרח ועדתו[26], והתיקון על זה הי׳ במתן תורה שאז הי׳ ביטול הגזירה, שזהו החידוש שהי׳ במ״ת שהי׳ ביטול הגזירה וההבדלה שבין עליונים ותחתונים[27]. דהנה[28] בתחילה הי׳ צריך להיות ההתחלקות בכדי שיהי׳ מציאות היש, דלולא ההתחלקות כשהי׳ מים במים הי׳ דיורין אלמין, שזהו ענין עלמא דאתכסיא, וההתחלקות פעלה שיהי׳ מציאות דעלמא דאתגליא, שיהי׳ מציאות יש, וכמ״ש[29] למצרים ירדתם יצר הרע יש ביניכם, ואין הכוונה שישאר מציאות היש, אלא שהיש גופא יהי׳ כלי לאלקות, שזהו ע״ד מ״ש ב״פ כי טוב ביום השלישי, כי ההתחלקות הי׳ ביום הב׳ והתיקון והגמר ע״ז הי׳ ביום הג׳. וזהו ענין שמחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, שע״י תורה ומצוות מאחדים רוחניות וגשמיות[30], דזהו כל ענין התורה לעשות שלום כו׳[31], שהמצוות ניתנו בדברים גשמיים, והכוונה הוא לעשות מהם כלים לאלקות, ועד״ז הוא בתורה שמוחו הגשמי מתאחד בהתורה שלומד, שמוחו הגשמי מתאחד באלקות[32], וזהו ענין התורה לעשות שלום בעולם, שהו״ע חיבור בורא ונברא, שהעולם יהי׳ דירה לו יתברך[33].

 

מחלוקת שיוצרת פירוד

והנה[34] ענין שם שמים באותיות הקבלה, הנה שמים הוא ז״א ושם הוא מלכות[35], ובפשטות הנה שמים הוא רוחניות ושם הוא עולם הזה, שענין השם הוא הארה בלבד, שאין העצם נמשך[36], וזהו ענין שם שמים, יחוד שם ושמים, יחוד ז״א ומלכות. והענין הוא35, דשם קאי על עוה״ז כנ״ל, וכמאמר[37] הלך הקב״ה מהלך ת״ק שנה לקנות לו שם, שקאי על עוה״ז, דמהלך בין הארץ לרקיע הוא ת״ק שנה[38], הנה הלך מהלך ת״ק שנה לעוה״ז לקנות לו שם, שהו״ע הארה בלבד ולא עצם. וזהו הכוונה של לשם שמים, שהו״ע יחוד גשמיות ורוחניות, שיש מציאות של עולמות והתחלקות שהו״ע שם, והכוונה שיהי׳ לשם שמים כנ״ל. משא״כ מחלוקת שאינה לשם שמים, היינו שמפריד בין שם ושמים, שנשאר בבחי׳ מציאות יש, וזהו מחלוקת קרח ועדתו שע״ז אומר שהיא מחלוקת שאינה לשם שמים, שעל עדת קרח נאמר אנשי שם, ואין שם אלא עבודה זרה, שמפרידים בין שם ושמים. וכל זה הוא במחלוקת קרח ועדתו שהיא מחלוקת שאינה לשם שמים. משא״כ מחלוקת הלל ושמאי היא מחלוקת שהיא לשם שמים, והפירוש לשם שמים הוא שהיא מחלוקת כזו שמביאה לידי אחדות והתכללות, שזהו ענין סופה להתקיים. והמעלה בזה הוא שהאחדות נשלם ע״י עבודת ב׳ הקוין, דהיינו ע״י עבודת הלל ושמאי. והענין הוא, שקשה מתי סופה להתקיים וכנ״ל, אלא הביאור הוא שזה יהי׳ לע״ל[39], שאז יהי׳ העבודה בב׳ הקוין של חסד וגבורה, שענינים העלאה והמשכה, שזהו ענין הלל ושמאי[40], ולכן נקט מחלוקת הלל ושמאי, שזהו השרש על כל המחלוקות של התנאים ואמוראים, שכללות המחלוקת הוא אם להקל או להחמיר, ששמאי מאחר וענינו הוא גבורות לכן הוא מחמיר, משא״כ הלל שענינו חסד לכן הוא מקיל ומתיר, שאינו קשור ואסור בידי החיצונים.

 

מחלוקת הלל ושמאי מחלוקת לשם שמים

וביאור הענין ע״פ מ״ש בלקו״ת[41] ד״ה כיצד מרקדין, שבית שמאי אומרים כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה[42], ששמאי הוא מלשון השם אורחותיו[43], שהוא מדייק ומשים על כל דבר ודבר שהו״ע הגבורות, משא״כ הלל הוא מלשון בהילו נרו[44] שהו״ע הגילוי מלמעלה, ולכן שמאי שהו״ע הגבורות אומר כמו שהוא מצד המטה, כלה כמות שהיא, משא״כ הלל שענינו גילוי מלמעלה הנה מצד הגילוי אפילו חיגרת ואפילו סומא42אומרים כלה נאה וחסודה, וכל זה הוא מחלוקת הלל ושמאי. משא״כ מחלוקת קרח היא אינה לשם שמים, ולכן נאמר בעדת קרח אנשי שם ואין שם אלא עבודה זרה, שהו״ע הפירוד, ועד״ז הי׳ ג״כ בדור הפלגה, משא״כ מחלוקת לשם שמים הו״ע הביטול. וזהו[45] המעלה שיש בארץ ישראל על חוץ לארץ, שבחו״ל גזרו על גושה ועל אוירה[46], משא״כ בארץ ישראל. וזהו שאומרים[47] שישראל שבחו״ל עובדי עבודה זרה בטהרה, שהביאור בזה[48] הוא שענין עבודה זרה הוא שמחשב את הממוצעים שעל ידם יורדת ההשפעה מלמעלה, וכמ״ש[49] ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים, ואין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל[50], ומחשב אותם למציאות, אבל האמת בזה הוא שאינם מציאות בפני עצמם, וכמ״ש הרמב״ם[51] דלא כאותן שמתפללים ומבקשים מהמזלות שישפיעו להן מאחר שהם רק כגרזן ביד החוצב[52], ואם הוא מחשב את הגרזן הרי אדרבא זהו גרעון, שבאמת אינו מציאות בפני עצמו ועושה אותו למציאות, וכמו״כ בהמזלות כשמחשב אותן הרי מפרידן ממקורן, שזהו ענין שבחו״ל הו״ע עבודה זרה בטהרה, שזהו ע״ד מחלוקת שאינה לשם שמים, שמחשבים את הממוצעים למציאות נפרד בפני עצמם. וזהו מחלוקת לשם שמים, שהוא מחלוקת הלל ושמאי, שסופה להתקיים. ועד״ז הוא במשה ואהרן, שמשה פעל מלמטה למעלה, שבכל דבר הי׳ מדייק אם הוא ע״פ תורה, שזהו ע״ד שמאי שהי׳ שם כל דבר ואמר כלה כמות שהיא, משא״כ אהרן ענינו מלמעלה למטה, שזהו ע״ד הלל מלשון בהילו נרו שהו״ע הגילוי, וכמו״כ באהרן שקירב גם בריות[53], ומשום זה בכו עליו כל בית ישראל[54], שזהו ענין מה שמשה הו״ע התורה שהוא מלמעלה למטה, ואהרן ענינו תפילה שהוא מלמטה למעלה[55].

 

מחלוקת קורח אין סופה להתקיים וסופו לעשות תשובה

וזהו ענין שהם וישפה ולע״ל יהי׳ כדין וכדין[56], כמבואר בד״ה ושמתי[57] כדכד[58] שלע״ל יהי׳ העבודה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, שהעילוי בזה הוא שבהעבודה מלמעלה למטה העליון יורד גם אם התחתון אינו כלי אליו, מ״מ בכחו לירד אליו, ויש מעלה מלמטה למעלה שהוא המשכה בפנימיות, ולע״ל יהי׳ כדין וכדין, שיהי׳ המשכה מלמעלה כמו שהוא ויהי׳ גם בפנימיות, דרוצה אדם בקב שלו וכו׳[59]. משא״כ המחלוקת של קרח ועדתו הוא היפך ענין משה ואהרן, לפי שענינו גבורה לבד בלי חסד, שזהו התחלקות שאינה לשם שמים, שרוצה להפריד שיהי׳ היש מציאות בפני עצמו, וע״ז אומרים שמחלוקת קרח ועדתו אין סופה להתקיים, שאין זה ענין של קללה ח״ו, אלא אדרבה מצד הענין של בל ידח ממנו נדח[60], הנה יתברר גם ענינו של קרח, שיעשה תשובה, ועי״ז יגיע למדריגה עליונה יותר, שזוהי מעלתו של תשובה, שמענין שמנגד לקדושה מהפכין אותו להיות כלי לאלקות, וכמ״ש[61] מוריד שאול ויעל, וכמו״כ הי׳ כאן במחלוקת קרח שעי״ז ניתוסף בכהונת אהרן, וכמ״ש[62] ואני הנה נתתי לך, וכמ״ש בספרי[63] משל שנשברה רגל פרתו לטובתי, וכדוגמת ההתחלקות בתחילת הבריאה שהי׳ התחלקות בין מים עליונים למים תחתונים שעי״ז נעשה ב״פ כי טוב, שהו״ע התשובה, וכמו״כ הי׳ כאן שעי״ז הי׳ כמ״ש בספרי66 כתב וחתם והעלה בערכאין65.

 

 

מקורות והערות



[1]לכללות מאמר זה – ראה ד״ה כל מחלוקת שהיא לשם שמים תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ שנא ואילך). וראה גם ד״ה הנ״ל תרנ״ד (תרל״ב) (סה״מ ליקוט ח״ב ע׳ יב ואילך). לכמה ענינים בהמאמר – ראה ד״ה ויקח קרח תרנ״ה (שם ע׳ מג ואילך).

[2]ריש פרשתנו (קרח טז, א).

[3]אבות פ״ה מי״ז.

[4]פרש״י עה״פ (ד״ה ודתן ואבירם).

[5]נסמן בלקו״ת שבהערה הבאה (נד, סע״ב).

[6]לקו״ת פרשתנו נד, סע״א ואילך. סד״ה ויקח קרח העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳מג). ובכ״מ.

[7]דרך חיים למס׳ אבות שם (הובא בסה״מ תרע״ח שם ע׳ שנב).

[8]עירובין יג, ב. ירושלמי ברכות פ״א סה״ד.

[9]ראה מד״ש לאבות שם. מק״מ לזח״א יז, ב. לקו״ת שם (נד, סע״ב ואילך). תוספות חדשים לאבות בתחלתו.

[10]ראה גם סה״ש תנש״א ח״ב ע׳ 570 ואילך.

[11]עיקר הט׳ מי״ג עיקרים. וראה רמב״ם הל׳ יסוה״ת רפ״ט. הל׳ מלכים פי״ג סוף ה״ג. פיה״מ לפ׳ חלק יסוד התשיעי.

[12]ברכות לו, ב. וש״נ.

[13]עדויות פ״א מ״ה. רמב״ם הל׳ ממרים פ״ב ה״ב.

[14]ראה סה״ש שם ע׳ 572 בשוה״ג הא׳ להערה 60.

[15]בהבא לקמן – ראה סה״מ תרע״ח שם ע׳ שנב. סה״מ ליקוט שם ע׳ טז. ס״ע מה-ו.

[16]מג״ע אופן קפא. וראה בחיי פרשתנו שם, כט (הובאו בסה״מ ליקוט שם ע׳ טז).

[17]פרשתנו שם, ב.

[18]נח יא, ד.

[19]ב״ר פל״ח, ח. תנחומא נח כח. וראה סנהדרין קט, א.

[20]בראשית א, ו.

[21]ב״ר פ״ה, א. איכ״ר פ״א, נב.

[22]בראשית שם, ז.

[23]שם, י.

[24]ב״ר פ״ד, ו. ז״ח ט, א (במדרש הנעלם).

[25]בראשית שם, ט.

[26]ראה זח״א יז, א.

[27]שמו״ר פי״ב, ג. תנחומא וארא טו.

[28]ראה סה״מ תרכ״ז ע׳ א ואילך.

[29]שבת פח, סע״ב ואילך.

[30]ראה ״היום יום״ ה מנחם אב.

[31]רמב״ם סוף הל׳ חנוכה. וראה זהר פרשתנו (ח״ג) קעו, ריש ע״ב. גיטין נט, ב. במדב״ר פי״א, ז. ספרי נשא ו, כו.

[32]ראה סה״מ תרצ״ז ע׳ 254. וש״נ.

[33]ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.

[34]בהבא לקמן – ראה גם אוה״ת פרשתנו ע׳ תרסד. שם ע׳ תשד-ה. סד״ה כל מחלוקת שהיא לשם שמים תרכ״ו (סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ קמט-קנ).

[35]ראה (נוסף להמקומות שבהערה הקודמת) אוה״ת תולדות (כרך ד) תתיג, ב ואילך. סה״מ תרע״ח ס״ע ע ואילך. תרח״ץ ע׳ קמג. ד״ה מה טובו תשכ״ג (לקמן ע׳ קעט ואילך).

[36]ראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ד) ערך אוא״ס (ה) ס״ב (ע׳ תנ ואילך). וש״נ.

[37]קה״ר פ״ז, א (ב).

[38]חגיגה יג, א. פסחים צד, ב. ירושלמי ברכות פ״א ה״א.

[39]לקו״ת שם נד, רע״ג.

[40]ראה זח״ג רמה, א. תניא אגה״ק סי״ג. ועוד.

[41]שה״ש מח, סע״ב ואילך.

[42]כתובות טז, סע״ב ואילך.

[43]מו״ק ה, סע״א. סוטה ה, ב.

[44]איוב כט, ג.

[45]בהבא לקמן – ראה סה״מ תרע״ח שם ע׳ שנב. סה״מ ליקוט שם ע׳ יג-ד. ע׳ מז-ח.

[46]שבת טו, ריש ע״ב. רמב״ם הל׳ טומאת מת רפי״א.

[47]ע״ז ח, סע״א.

[48]ראה גם סה״מ מלוקט ח״ג ע׳ ק ואילך. וש״נ.

[49]ברכה לג, יד.

[50]ראה ב״ר פ״י, ו. זח״א רנא, א. מו״נ ח״ב פ״י. אגה״ת פ״ו (צו, א). אגה״ק ס״כ (קלא, ב).

[51]הל׳ ע״ז בתחלתו.

[52]ע״פ ל׳ הכתוב – ישעי׳ י, טו.

[53]אבות פ״א מי״ב.

[54]חקת כ, כט ובפרש״י. אדר״נ פי״ב מ״ג. ועוד – הובאו בתו״ש עה״פ (אות רד ואילך).

[55]אוה״ת מסעי ע׳ א׳שנח. סה״מ תרל״ג ח״א ע׳ קנח. תרנ״ג ע׳ קעה. ועוד.

[56]ב״ב עה, א.

[57]ישעי׳ נד, יב.

[58]לקו״ת פ׳ ראה כו, א. שם כח, ב.

[59]ב״מ לח, רע״א.

[60]ע״פ ל׳ הכתוב – שמואל-ב יב, יב.

[61]שמואל-א ב, ו. וראה סנהדרין קח, א (במשנה). מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״ב ע׳ תתנח.

[62]פרשתנו יח, ח.

[63]ראה ירושלמי הוריות פ״ג ה״ד. ויק״ר פ״ה, ד. פרש״י ד״ה אשר ישיבו כו׳ – זבחים מד, ב.

 

, , , ,
עוד באותו נושא
תגובות

פרסום תגובה חדשה

Facebook Comments Box

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.