חודש אלול - המלך בשדה

יום ראשון י"ח תמוז ה'תשע"ה
הנקודה שבמאמר
חודש אלול הוא חודש מיוחד - בחודש אלול מאירים י״ג מידות הרחמים. בחודש זה המלך נמצא בשדה ומקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם.
מאת ברכה טברדוביץ
חודש אלול - המלך בשדה

 

 

להיות מקושרים אל הרבי - להיות בהתעוררות

מעניין לשמוע מפי בעלות תשובה רבות, שחודש אלול גרם להם לשינוי. להחלטה טובה של שמירת שבת, להיכרות עם עולמו הנפלא של הקב״ה, להתקשרות עם הרבי, לחזרה בתשובה, וזאת לפני שידעו את סגולותיו של חודש זה.

לפני שנים רבות[1] היה הרב שלמה זלמן העכט ב״יחידות״ אצל כ״ק אדמו״ר הריי״צ נ״ע. לפתע, סיפר לו הרבי אודות ה״יחידות" של הרב ברוין, שהיה אצל הרבי לפניו - דבר מאד לא מקובל.

הרב ברוין היה יהודי מודרני, שלא היה לו קשר עם ליובאוויטש. לאחר השואה הוא התרגש מאד ממאורעות התופת שהיו מנת חלקם של יהודי אירופה, ומשום כך נסע וסייע לפליטים בכל מיני ארגוני חסד. באחד המקומות פגש הרב ברוין בילד כבן תשע, שנותר לבדו ללא משפחה וללא בית. לשאלת הרב ברוין, מה יוכל לעשות למענו, ענה לו הילד: כל ימי חיי חלמתי לנסוע אל הרבי מליובאוויטש. אם תאפשר לי זאת, הרי שאודה לך בכל ליבי.

העניין ריגש מאד את הרב ברוין, שהחליט לראות גם הוא מיהו הרבי מליובאוויטש... ב״יחידות״ סיפר אודות פעילותו למען שארית הפליטה מן השואה, והרבי התעניין בכל הפרטים ופרץ בבכי סוער. מצב היהודים נגע לעומק ליבו הטהור. הרב ברוין חש שלא בנוח, וחשב להפסיק לדבר אודות העניין, אך הרבי בקש ממנו לספר עוד ועוד, כשדמעות זולגות מעיניו ללא הרף... לפני סיום ה״יחידות״ בקש ברכה עבור ילדיו, שאינם הולכים בדרך התורה. להפתעתו, ענה הרבי: יהיה לך בעז״ה נחת יהודי מן הנכדים.

שנים רבות לאחר מכן הוזמן הרב העכט להרצות בבית חב״ד באחת המדינות בארצות הברית. בהרצאתו אמר, שכאשר נכנס ליחידות לאחר אותו יהודי, אמר לו הרבי הריי״צ דבר מאד לא מקובל: הרב ברוין היה אצלי, ואמרתי לו שבעז״ה יהיה לו נחת מהנכדים...

תוך כדי כך שהרב העכט מספר את הסיפור, נשמע קול בכי מעזרת הנשים. התברר, שבמקום נכחה בחורה, שאמנם הגיעה לבית חב״ד, אך התכנית שלה הייתה להמשיך ולחפש במנזר ל״ע, והיא נכדתו של הרב ברוין.

אין צורך לומר, שדברי נבואה כה מופלאים אלו, שהגיעו אליה בדיוק ברגע בו הייתה זקוקה לכך ביותר, שינו את כל התכנית שלה, והיא נשארה בבית חב״ד. שבועיים לאחר מכן נפטר הרב העכט.

אכן הייתה כוונה עמוקה בכך שהרבי הריי״צ סיפר זאת לרב העכט. והרבי גם דאג לכך, שהדברים יגיעו למי שצריך ברגע בו הוא זקוק לכך ביותר.

התקשרות אל הרבי, מעוררת את האדם לחוש ולהרגיש רוממות, לרצות אלוקות. לא נותנת לימים, ובמיוחד ימים מיוחדים, לעבור סתם כך. מעוררת לחיות את הזמן, ואת הכוחות המיוחדים הטמונים בו.

 

חודש אלול - התעוררות מלמטה

חודש אלול הוא חודש מיוחד - בחודש אלול מאירים י״ג מידות הרחמים. בחודש זה המלך נמצא בשדה ומקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם[2]. חודש זה הוא חודש של ״אני לדודי ודודי לי״[3]: ׳אני לדודי׳ - התעוררות מלמטה, אתערותא דלתתא, המהווה הכנה ל׳דודי לי׳ - חודש תשרי שעניינו הוא התעוררות מלמעלה, אתערותא דלעילא.

המעלה באתערותא דלתתא היא, שההתעוררות חודרת בכוחות האדם, אך זהו גם החסרון - משום שכוחותיו מוגבלים, ואם כן ההתעוררות היא מוגבלת. באתערותא דלעילא, ההתעוררות היא למעלה מכוחותיו של האדם, אך יכולה להיות ברת חלוף, היות והאדם אינו כלי לאורות אלו[4].

 

פרשת ״ראה״ - התעוררות מלמעלה

נווכח ונגלה, שכל עניינה של הפרשה של שבת מברכים חודש אלול - פרשת ראה, הוא התעוררות מלמעלה, כמו שנאמר[5]: ״ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה״. ובפרוט:

׳ראה׳ - ראייה היא מלמעלה למטה, שרואים את הכלל ואחר כך יורדים לפרטים. לא כבשמיעה, שמצרפים פרטים בזה אחר זה - מלמטה למעלה.

׳אנכי׳ - אנכי מי שאנכי, כוח העצמות.

׳נותן׳ - נתינה עניינה מלמעלה למטה, ״כל הנותן בעין יפה הוא נותן״[6].

׳לפניכם׳ - הפנימיות דלמעלה, סתים דקוב״ה, נמשכת בפנימיות דבני ישראל באופן של פנים בפנים דיבר ה׳.

׳היום׳ - ״כל מקום שנאמר היום, הוא נצחי ולעולם, גם היום הזה״[7].

׳ברכה׳ - המשכה ממעלה למטה.

 

השילוב - שתי הדרגות

פסוק זה כל עניינו הוא המשכת העליון לתחתון, ואף על פי כן בפרשה זו מברכים את חודש אלול או שהיא נקראת בחודש אלול - שעניינו הוא התעוררות המטה. הכיצד?

אלא שבחודש אלול ישנו השילוב של שתי הדרגות - אתערותא דלעילא עם אתערותא דלתתא. יש בו נתינת כוח להתעוררות האדם, עד לדרגה הגבוהה של שילוב המטה עם המעלה - התעוררות האדם בדרגות שלמעלה מכוחותיו הרגילים.

השילוב בין השתיים, היא הדרגה הגבוהה ביותר: מחד, פנימיות האדם, ה׳אני׳ מתעורר, ומאידך, ה׳אני׳ מעורר את פנימיות ה׳דודי', הקב״ה, באופן ש״מראה פנים שוחקות לכולם״ - פנימיות שמעוררת שחוק ותענוג.

לפי זה, חודש אלול הוא מיוחד במינו, אף שאין חגים בחודש זה. זהו חודש המסוגל לחתונה במשך כל ימי החודש, מה שאין כן בחדשים האחרים שלכתחילה יש עדיפות לערוך נישואין דווקא בתחילת החודש, כאשר הירח הולך ומתגבר.

כיצד נחוש את המעלה של השילוב?

כיצד עלינו לנהוג, על מנת שימים מיוחדים אלו לא יעברו לידינו ללא כל השפעה? מה עלינו לעשות בכדי לחוש ולהרגיש את המלך בשדה, את י״ג מידות הרחמים מאירים? ושגם משפחתנו והאנשים שסביבנו יכירו וירגישו את המיוחד של חודש זה?

היחודיות של חודש תשרי היא ברורה, באופן של 'ודודי לי׳ - אתערותא דלעילא. אורות מיוחדים מצויים בימים אלו, כמרומז בפסוק[8]: ״ה׳ אורי וישעי.. כי יצפנני בסוכו״: אורי - האור המיוחד המתחדש בבריאה בראש השנה. וישעי - ש״ע נהורין המאירים ביום הכיפורים, יום שניתן לחוש בו את הקדושה, נמצאים בבית־הכנסת, תפילות מיוחדות, אווירה מיוחדת. כי יצפנני בסוכו - חווים את האורות המיוחדים על ידי מצוות סוכה ועוד.

אך השאלה בעינה ניצבת - איך נפעל שבעבודה היומיומית של חודש אלול יורגש שאכן ׳המלך בשדה׳? שהמלך מראה פנים שוחקות לכולם - פנימיות ותענוג העצמי? כיצד אנו הנשים, הילדים, נחוש את העניינים הנעלים בפועל ממש?

שתי דרכים בעניין: ׳עשה טוב׳ ו׳סור מרע׳.

 

העבודה בבחינת ״עשה סוב״

הדרך הראשונה היא ׳עשה סוב׳ - ההוספה בעניינים של קדושה תעורר את פנימיות נפשנו, ׳אחרי המעשים נמשכים הלבבות', ותוסיף עוד אור בעולם. נוסיף בראשי התיבות של החודש, שעניינם הוא: תשובה, תפילה וצדקה ש״מעבירין את רוע הגזירה״, וכן הקווים של תורה וגאולה.

 

תשובה יצירתית - בהשתייכות לפעולות החשבון

נבחן עניינים אלו לאור התוספת במעשה, לאור סיפור חסידי ולאור הפעלת חשיבה יצירתית. ההשתייכות לפעולות החשבון[9], תסייע בחשיבה מעניינת הלכה למעשה:

נבחן חשיבה בעזרת כפל - נכפיל, נמנף, נקפיץ, נאיץ, ונשכפל פעולות חיוביות. לעיתים תהיה החשיבה בעזרת הסימן גדול מ... או קטן מ... וכן נגדיל ביחס ל... נקטין ביחס ל... נגדיל או נקטין אבסולוטיות. לפעמים תהיה החשיבה בעזרת חיסור דווקא - נחסיר, נפחית, נקצץ, ננתק, נוריד, נגרע מדברים שליליים, ואולי חשיבה בעזרת סוגריים - נגדיר מחדש סדר פעולות, ניצור היררכיה, נשנה סדרי עדיפויות ועוד.

 

תשובה - את לבבך ואת לבב זרעך

חודש זה הוא חודש החשבון, שעניינו הוא התשובה - מיוסד על הפסוק ׳את לבבך ואת לבב זרעך', שהאותיות הראשונות שבו הן: אלול. ואכן בחודש זה מתחילים לתקוע בשופר על מנת להרעיד את הלבבות, כמו שנאמר: ׳׳היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו״?! ומה טוב לבקש שהאב ישמיע גם בבית תקיעת שופר, על מנת ליצור אוירה של תשובה.

סיפרה אחת מבנות מדרשת ״פנימיות״ ברמת אביב איך היא הגיעה למדרשה: כיוון שבבית קיבלה חינוך מסורתי, נענתה לבקשה ללמוד בחברותא בטלפון. בהחלט עניין אותה להוסיף ידע רוחני, ובפרט שלא ראתה בכך התחייבות בקשר למעשה.

חברתה ל״חברותא״ ניסתה לשכנע אותה לבוא ללמוד במדרשה בירושלים, אך מבחינתה העניין היה מופרך. היות והייתה לה חופשה מהלימודים באוניברסיטה, הלכה אל דוכני הצעות עבודה, והציעה את עצמה לעבודה מסוימת, וציינה במה היא מתמחית. ביום המחרת היא קיבלה טלפון, שהיא מתקבלת לעבודה בירושלים, קרוב מאוד למדרשה עליה המליצה חברתה השכם והערב.

השגחה פרטית זו הביאה אותה לחשוב, שאולי אכן כדאי לה לקפוץ אל המקום. לעבודה זו לבסוף לא התקבלה, אך זו הייתה פריצת דרך ראשונה. מהר מאד היא החלה ללכת לשיעורי חסידות, עד שהדרך למדרשת "פנימיות״ הייתה סלולה, ובעז״ה תקים בית חסידי לתפארת...

כאשר רק ניתן הפתח לתשובה, הקב״ה מסייע ופותח אפיקים חדשים. שהרי נאמר: "פתחו לי פתח כפתחו של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם".

על מנת לחיות את עניין התשובה - תשוב ה', יש להשתמש אולי בסימן שינוי כיוון.

נשנה סדרים, ניצור מהפכות, נפרוץ גבולות, נחפש חלופות, נפעל נגד הזרם, נפנה לכיוון אחר.

אם עד כה כאשר מאן דהו לא פעל כפי המצופה, התגובה הייתה כעס וחוסר הבנה, הרי שניתן לשנות כיוון, ולהתחיל במשימה של רוגע וקבלת השונה. אם עד כה יציאה למבצעים הייתה עניין מופרך, הרי שניתן לפרוץ את הגבולות, ואולי לנסות לצאת להפיץ את אור התורה והחסידות בעולם. וכן להכניס הנהגה חדשה בחינוך הילדים. פריצת הדרך תהיה המשימה שלנו, והקב״ה יסייע בידינו לעשות ולהצליח.

 

תפילה - אני לדודי ודודי לי

בחודש זה, שראשי התיבות שלו הם עניין התפילה, ׳אני לדודי ודודי לי׳[10], אכן יש תוספת של פרק ז״ך שבתהלים - ׳לדוד ה׳ אורי וישעי׳ - בתפילות שחרית ומנחה מראש חודש אלול עד אחר הושענא רבה. וכן הוספת שלושה פרקי תהלים בכל יום מיום ב׳ של ראש חודש אלול עד יום הכפורים - עד לסיום כל התהלים ביום הכיפורים.

כוחה של תפילה רב הוא. מספרת הגב' בת שבע זילברשטיין[11]: בני משפחתי נסעו בתעודות מזויפות של אזרחים פולניים, על מנת שיוכלו לממש את ״זכות השיבה״, ולצאת מאחורי מסך הברזל. הם נשאו תפילה חרישית: ״ריבונו של עולם, רק שלא יפרידו בינינו...״. הם עלו לרכבת, כאשר קולו של השוטר נשמע בין המון המצטופפים: ״גנסיה קמינצקי, לרדת!״ חלחלה עברה בהם, לבם נשבר. האחות גנסיה, שהייתה בסך הכל בת שמונה עשרה, מילאה תפקיד רב חשיבות. היא מילאה את מקומה של האם ז״ל. ועכשיו השוטרים הרוסיים מאיימים לקרוע אותה מהמשפחה...

האבא קם בנחישות. הוא הרעים בקולו על השוטר, כיצד הוא מחפש אחר נערה צעירה. אך השוטר בקור רוח איים לשלוח את האב עם הבת לסיביר. וכך מספרת הגב׳ זילברשטיין: ״שיניי נקשו מפחד, לא היה לי אומץ להביט בפניה של גנסיה. היא ישבה בשקט, ושפתיה מלמלו תפילה. ידעתי שאחותי היא צדיקה, ושתפילותיה בוודאי מתקבלות, ובכל זאת צרפתי תפילה חרישית אל תפילתה... רק לאחר כמה דקות שדמו לנצח, שב אלינו אבי ואמר: גנסיה, זה בסדר, לא יקחו אותך... שעון הזהב שענד, לא היה איתו. הבנתי הכל... אני חושבת שדמעות ההתרגשות שזלגו מעינינו, לא התייבשו עד עצם היום הזה...

כוחה של תפילה רב הוא, לקרוע גזרות ולהביא ישועות. נשנה ונכניס מוטיב זה ביתר שאת בביתנו, ואולי על ידי חשיבה בפעולת החיבור. נחבר, נצרף, נוסיף ערכים, ניצור פלוסים כיתרון או מעלה. אם עד כה אשה לא נהגה ללכת בשבת לבית הכנסת ועכשיו העניין מסתדר אצלה, אז שתשתמש בסימן החיבור ותוסיף זאת כערך בביתה. אם לא הקפידה עם הילדים הקטנים באמירת קריאת שמע שעל המיטה, הרי שתחבר זאת לתקשורת נאותה בינה לבין ילדיה הקטנים, כמו ביניהם לבין בורא עולם.

ובקשר לכוונת התפילה, הרי שכדאי להשתמש גם בפעולת החילוק. לחלק את התפילה לחלקים, ובכל פעם להשתדל להתפלל חלק אחר בכוונה כראוי.

והחשוב ביותר הוא להעלות בחזקה - לא עוד חינוך הילדים לאמירה יבשה של ״מודה אני״, ״אשר יצר" או ברכת המזון וכו׳, אלא חינוך לתפילה בכוונה, תפילה עם רגש הלב, תפילה באהבה - להסביר את פירוש המילים כבר לילדים קטנים, ולהתרגש יחד איתם. או אז כשיתבגרו, יהיה להם קל יותר להתפלל כראוי...

 

צדקה - איש לרעהו ומתנות לאביונים

בחודש זה יש גם עניין להוסיף בצדקה, כראשי התיבות של שם החודש: ׳איש לרעהו ומתנות לאביונים׳. יש להוסיף בצדקה בכל יום, וכדאי שיהיה בבית תמיד כסף קטן לצדקה. כן יש להגביר את הנתינה לזולת ולצאת למבצעים, שהם בחינת חסד רוחני, כי יש צדקה ויש צדקה:

מספר הרב קליין, מזכירו של הרבי: אשה אחת ביקשה להיכנס ליחידות האחרונה בתור. בשעות הקטנות של הלילה, היא נכנסה ודיברה. המזכיר פתח את הדלת, אך היא המשיכה. הרבי כבר קם, והיא עדיין בשלה. הרבי התארגן ליציאה, והיא עדיין ממשיכה בענייניה... קשה היה לנתק אותה ולהבהיר לה, שלא ניתן לגזול זמן כה יקר מהרבי.

כשנכנס הרב קליין לחדרו לסדר עניינים אחרונים בשעות קטנות אלו של הלילה, הטלפון צלצל והרבי היה על הקו - הוא דאג לאותה אשה, שתוכל לשוב לביתה. הרבי ביקש מהרב קליין שילך לזאל, וימצא שני בחורים שעדיין לא נמו את שנתם, ישלם להם דמי טרחה, ויצרף אותם אליה לנסיעה (על מנת למנוע איסור ייחוד). כל זאת כדי לקחת את האשה ברכב לביתה! גם לאשה זו שלא ידעה גבולות והיוותה קצת מטרד, דאג הרבי בדאגה כנה ואמיתית.

ולענייננו, ניתן להגביר ערך זה בקרבנו על ידי חשיבה. ניצור במוחנו שוויון בינינו לבין הזקוקים לעזרתנו. אמנם יש כאן נתינה מעצמך, אך יש לזכור את הכלל: ״יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, עושה העני עם בעל הבית״. נאזן את כוחותינו ואת זמננו על מנת שיישאר פנאי, כסף, רגש וכוח אל הזולת, כי הכל תלוי ברצון.

 

תורה - אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה

להוסיף בלימוד התורה והחסידות בחודש זה, וכן בלימוד הלכה, כראשי התיבות של החודש: ׳אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה׳ - פסוק שעל פי פירושו הפשוט מדבר על ערי מקלט, אך בפנימיות הוא מורה על התורה, שדברי תורה קולטין. יש להוסיף בלימוד מענייני חודש אלול המעוררים את פתיחת המוח והלב.

ליהודי אחד היה ילד בגיל שתים עשרה, שלא עשה חייל בלימודו. החליט האב לרומם את הילד, ולקחת אותו עמו ל״יחידות״ עם הרבי[12]. הוא ביקש מהילד שבשבועיים הקרובים יעשה מאמץ וילמד כראוי, כדי שאם הרבי ישאל אותו בקשר ללימוד ידע לענות. הילד אמנם נכנס ללחץ, אך ללמוד לא היה מסוגל. וכך הגיע אל ה״יחידות״ בחיל ורעדה, כשמשנה אחת בלבד שגורה בפיו...

בתחילת היחידות שוחח הרבי עם האב. אחר כך פנה אל הבן, ושאל איזו מסכת הוא לומד, ואיזו משנה? כשהילד השיב, שאל אותו הרבי מהי דעת תנא קמא במשנה זו, שאלה שהילד ידע לענות עליה. או אז התפשט חיוך רחב על פניו של הרבי, והוא נתן לילד שני דולרים, ואמר: האחד בשבילך, והשני בעבור הנחת רוח מהלימוד...

כשיצאו מאת הרבי, חיבק האב את הבן, ואמר לו: למעלה משתים עשרה שנה לא מצאתי את ההזדמנות לומר לך שאתה גורם לי נחת, והרבי במספר דקות אמר לך שאתה גורם לו נחת רוח.

יש לדרוש מהילדים להוסיף בלימוד, אך עם הרבה עידוד. נמנף את הילד באופן של ״תסכול אופטימאלי״. כלומר, לא להסתפק במועט, לדרוש, אך לא מעבר ליכולתו, ועם הרבה עידוד.

אנו אמורים להיות הדוגמא החיה להוספה בלימוד. חודש אלול זהו זמן טוב להתחזק בשלושת השיעורים השווים לכל נפש. עיקר הקושי הוא הקביעות, ולכן יש למצוא קביעות מוצלחת אצלנו בנפש, ולבדוק מה גרם לה להיות מקובעת בתוכנו, ולשכפלה לעניין אמירת חומש, תהלים ותניא כפי שהם מחולקים לכל יום ויום. וכן נחזק אצלנו את תקנת הרבי, אמירת ספר המצוות בכל יום.

 

גאולה - אשירה לה׳ ויאמרו לאמר

ראשי התיבות החשובים של חודש זה, הם ראשי התיבות של הפסוק ״אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה׳ ויאמרו לאמר, אשירה לה״׳. פסוק זה, שנכתב בלשון עתיד, מדבר על השירה העשירית והאחרונה, שתאמר בעז״ה בימות המשיח. בחודש זה במיוחד יש לחיות את ענייני משיח.

ניתן להשתמש בשפת פעולות החשבון, ולחשוב בעזרת מחשבון היצירתיות:

חיבור - להוסיף ולהתחבר, על ידי לימוד קצר של ענייני משיח וגאולה בכל יום.

חיסור - להחסיר ולהפחית מתח ודאגה, שהרי עוד רגע קט משיח בפתח.

חילוק - לחלק פרסים על מנת שהילדים ירצו לעלות בקודש.

כפל - למנף ולהכפיל את השימוש במונחים של משיח וגאולה.

 

לחיות עם י״ג מידות הרחמים ועם ה״מלך בשדה״

על מנת ליצור אווירה של קדושה בבית, ניתן גם לפתוח את הבוקר עם ניגון חסידי, ולספר סיפורים חסידיים הקשורים לחודש אלול ומעוררים את הנפש. אין להסתפק בכך ששולחים את הילד ל׳חדר׳ או את הילדה לגן או לבית הספר, ושם יספגו את האווירה, יש לזכור שלאווירה בבית יש חשיבות מיוחדת. יש פיתויים רבים בחוץ, ולכן חשוב ליצור אווירה שהילד הוא חלק ממנה.

יש מי שהציע לאפות עוגת דבש המזכירה את ראש השנה, או לצייר בלוח מחיק את המלך בשדה (לא לשכוח שאין לצייר את המלך עם כתר ובגדי מלכות בשדה, היות והמלך עם סממני המלוכה מצוי אך ורק בבית המלוכה, ולשדה הוא יוצא בבגדים פשוטים). פעולות אלו עניינן הוא להתעורר ולהוסיף בקדושה, על מנת לחוש שהמלך בשדה ומאירים י״ג מדות הרחמים.

 

 

מקורות



[1] בית משיח גל׳ 703 עמ׳ 13.

[2] לקוטי תורה פ׳ ראה.

[3] שיר השירים.

[4] שיחת ש״פ ראה תנש״א.

[5] ריש פ׳ ראה.

[6] ב״ב נג, א.

[7] לקוטי תורה ריש פרשתנו.

[8] תהלים כז.

[9] ׳לחשוב כמו זברה׳.

[10] שיר השירים.

[11] סוערות בדממה חלק ב׳.

[12] סופר ע״י הגב. רחל וייסמן.

 

 

,
עוד באותו נושא
תגובות

פרסום תגובה חדשה

Facebook Comments Box

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.