כוחו של רבי - סיפור מדהים מהרבי הריי"ץ

יום שני כ' אלול ה'תשע"א
|
  1 תגובות
הנקודה שבמאמר
רבי בשר ודם נשמה כללית שלמעלה מהגבלות. מדוע פרץ הרבי הריי"צ בבכי סוער? מדוע מבקש ילד יהודי פליט שואה שלא נותר לו דבר לנסוע לרבי? מי אמר: "לא צריך לחפש להצדיק את הקב"ה הוא מסתדר לבד"? על שאלות ועניינים אלה במאמר שלפניכם מאת הרב לויצ"ח גינזבורג
מאת הרב לויצ"ח גינזבורג
כוחו של רבי - סיפור מדהים מהרבי הריי"ץ

 

נפתח בסיפור מדהים מהרבי הריי"צ, מסוג הסיפורים שמדהימים אותנו כל פעם מחדש, אודות העובדה שהרבי רואה ויודע ומרגיש כל מה שקורה עם כל אחד בכל רגע ממש. הוא רואה אף את מה שיהי' אחרי שנים רבות, ודואג מראש שמי שזקוק יקבל בדיוק את מה שהוא זקוק ברגע המתאים.

 

לאחת מהנערות שהתקרבו לבית חב"ד אי שם בארה"ב, היו, כמו בהרבה פעמים במקרים כאלו, עליות וירידות. היא השתתפה באופן די פעיל בשיעורי היהדות והחסידות שהתקיימו שם, ואפילו מאד נהנתה. במיוחד מצאו חן בעיניה סעודות השבת שהיו בבית חב"ד והיו מלאות שמחה והתלהבות וספוגות בתוכן יהודי חסידותי. אבל יחד עם זה היו לה גם מחשבות אחרות. היא הייתה פתוחה לשמוע הכל, ובין השאר נפלה ברשתו של המיסיון הנוצרי. כמובן מבלי שיידעו על כך מאומה בבית חב"ד. הדברים הגיעו לידי כך שהיא כבר החליטה ללכת רחמנא ליצלן לשהות במנזר זמן מה וללמוד שם אודות הנצרות. אך לפני שתלך, החליטה לבלות עוד שבת בבית חב"ד ולהיפרד מהדברים ומהאנשים שהותירו עליה רושם כה עמוק.

 

ואכן כך עשתה. מבלי להודיע מאומה על כוונותיה האמיתיות, אמרה בבית חב"ד, שנוסעת היא למקום אחר לזמן בלתי מוגבל ולכן באה לבלות עוד שבת יחד עם החסידים. איש לא ידע שם על תוכניותיה ולכן גם לא ניסו כלל להניא אותה מכך. השבת עברה כרגיל מתוך התרוממות נפש, כאשר בתוך תוכה היא חושבת שייתכן מאד כי זו הפעם האחרונה שלה במקום כזה.

 

עם תום השבת באה הנערה להיפרד מן השלוחים המקומיים לפני שהיא נוסעת מכאן.

 

לא, אמרו לה השלוחים, את עדיין לא נוסעת. כדאי לך לדחות בכמה ימים את הנסיעה: עומד להגיע לכאן להרצאות והתוועדויות רב חשוב מניו יורק, הרב שלמה זלמן העכט. הרב העכט הוא יהודי מאד מעניין, פה מפיק מרגליות, יש לו סיפורים מרתקים בעלי מסר נשגב והוא מעביר רעיונות בצורה מעניינת. את חייבת, ממש חייבת, לשמוע אותו.

 

בתחילה ניסתה הנערה לסרב, אבל כאשר ניסו לשכנע אותה שוב ושוב, אמרה לעצמה במחשבה שנייה שלא יזיק לה לדחות את התוכניות לכמה ימים כדי לשמוע את דבריו המעניינים של אותו רב.

 

הרב העכט הגיע, התוועד, דיבר וסיפר ואכן הרשים את הנוכחים וגם אותה, אבל בכל זה לא הי' די כדי לשכנע את הנערה לוותר על כוונותיה.

לקראת סוף הערב, כשהקהל כבר היה קטן, והאירוע הפך להתוועדות קטנה, סיפר הרב העכט סיפור אישי, שלדבריו עד היום אינו יודע את פשרו.

לפני שנים רבות היה הרב העכט ב"יחידות" אצל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע. לפתע, תוך כדי ה"יחידות" שלו, מספר לו הרבי הריי"צ, דבר מאד לא רגיל, אודות ה"יחידות" של הרב ברוין, שהיה אצל הרבי לפניו.

 

הרב ברוין היה יהודי מודרני, רב אמריקאי טיפוסי, שלא הי' לו לפני כן שום קשר לליובאוויטש. הייתה זו התקופה שאחרי השואה, והמאורעות האיומים של השואה הוציאו אותו משלוותו. הוא גמר אומר לעזור ולסייע ככל שיוכל לפחות לפליטי השואה. הפרוטה הייתה מצוי' בכיסו בהרחבה ב"ה, והוא החליט להשתמש בכספו כדי לעזור לפליטים להשתקם. הוא נסע במיוחד לאירופה ושהה בה כמה חודשים, עבר ממקום למקום, וניסה לעזור לשקם את ההריסות, להקים מוסדות חסד צדקה וחינוך, ולסייע גם לאנשים פרטיים לבנות את חייהם מחדש.

 

באחד המקומות פגש הרב ברוין ילד בגיל 9-10, ילד שנותר לבדו ללא משפחה וללא בית, והותיר עליו רושם עז. מה אוכל לעשות למענך, שאל אותו.

תשובתו של הילד הותירה את הרב ברוין נפעם: כל ימי חיי, אמר הילד, חלמתי לנסוע אל הרבי מליובאוויטש ולהתראות עמו. אם תוכל למלא את חפצי ותשוקתי זו ולאפשר לי לעשות זאת, אודה לך בכל לבי.

 

הרב ברוין עמד כשכולו תימהון ופליאה: ראו נא, ילד שלא נותר לו בעולמו מאומה. בקושי יש לו מה לאכול ומה ללבוש. ומה נוגע לו ומה הוא מבקש, לנסוע אל הרבי!

 

ככל שהעמיק הרב לחשוב על כך לא הי' יכול להירגע. בסופו של דבר גמלה בלבו ההחלטה: בשובו לארה"ב הוא חייב להכיר את הרבי, אותו רבי שתופס מקום חשוב כל כך בלבם של חסידיו, ואף בלב ילד קטן שנותר לבדו אחרי השואה.

 

ואכן, בשובו ממסעו באירופה, הזמין הרב ברוין תור ל"יחידות" אצל הרבי הריי"צ.

 

כשהגיע הזמן והוא נכנס אל הרבי, קידם אותו הרבי בברכה, ומיד החל לשאול פרטים ופרטי פרטים אודות פעילותו באירופה. הוא נענה וסיפר על כל ההרס החורבן והתלאות שמצא שם ועל פעולותיו לשיקום וכו'.

 

תוך כדי שהוא מקשיב לסיפורו ושואל ממנו פרטים שונים, פרץ הרבי הריי"צ בבכי סוער. מצב היהודים נגע לעומק לבו הטהור, ורגשותיו העמוקים באו לידי ביטוי בדמעות שזלגו ללא הפוגות מעיניו הקדושות. הוא חשב להפסיק, אבל הרבי ביקש ממנו לספר עוד ועוד, כשתוך כדי כך דמעותיו זולגות מעיניו ללא הרף.

 

[אגב, סיפור דומה הי' עם מר אליעזר שוסטק, שהי' פעיל מאד בתנועה הציונית, ושר החינוך בממשלה הראשונה בישראל. גם הוא הי' פעם ב"יחידות" אצל הרבי הריי"צ, ושאל אותו: איך ייתכן הדבר שכל משפחתי, שהיו כולם יראים וחרדים, נספו על קידוש השם בשואה, ורק אני, ה"אפיקורס" שירד מדרך התורה, נשאר בחיים?

 

במקום תשובה פרץ הרבי הריי"צ בבכי מזעזע, עד שמר שוסטק התחרט מאד על שהעלה את הנושא. לאחר משך זמן ניסה מר שוסטק להמעיט במשקל דבריו הקודמים, וניסה לומר: בוודאי יודע הקב"ה מה שהוא עושה ו"צדיק ה' בכל דרכיו".

 

אך הדברים לא הרגיעו את הרבי הריי"צ מבכיו, כאשר על דברי מר שוסטק הוא מגיב ואומר: לא צריך לחפש להצדיק את הקב"ה, הוא "יסתדר" לבד...].

הרב ברוין התרשם מאד מאד מהרבי, עד שהחליט לבקש את ברכתו: הילדים שלי, אמר הרב, אינם הולכים בדרך התורה והיהדות, והייתי רוצה מאד לקבל את ברכתו של הרבי לכך.

 

להפתעתו, ענה הרבי: יהי' לך בעזרת השם נחת יהודי מן הנכדים.

 

כשנכנסתי לאחר מכן, מספר הרב העכט, אל הרבי הריי"צ ל"יחידות", אמר לי הרבי: זה עתה הי' כאן הרב ברוין. הוא ביקש ברכה לכך שילדיו אינם הולכים בדרך התורה, ואמרתי לו שבעזרת השם יהי' לו נחת יהודי מן הנכדים.

 

התפלאתי מאד על הדברים. זהו דבר מאד לא רגיל שהרבי יספר למישהו אודות מי שהי' כאן לפניו. אבל ידעתי שהרבי הוא רבי ודבר ה' בפיו, ובוודאי ישנה כוונה עמוקה בדבריו אלו אליי.

 

תוך כדי שהרב העכט מספר נשמע קול בכי מעזרת הנשים. התברר שאותה נערה הייתה נכדתו של הרב ברוין!

 

אין צורך לומר שדברי נבואה כה מופלאים אלו, שהגיעו אלי' בדיוק ברגע בו הייתה זקוקה לכך ביותר, שינו את כל התוכניות שלה. כל המחשבות אודות המיסיון התבטלו לחלוטין. אכן, התברר כי הייתה כוונה עמוקה ביותר בכך שהרבי הריי"צ סיפר זאת לרב העכט. והרבי גם דאג לכך שהדברים יגיעו למי שצריך בדיוק באותו רגע בו הוא זקוק לכך ביותר.

 

אינני יודע אם גם פרט זה שייך לסיפור או לא, ובכל אופן: שבועיים לאחר סיפור זה נפטר הרב העכט לבית עולמו.

 

יש מי שחושב לא רק על כולם, אלא על כל אחד ואחת בפרטי פרטיות ממש. כמו, והרבה הרבה יותר, מאבא ואמא שחושבים על בנם יחידם שנולד להם לעת זקנה. שכן שם סוף סוף מדובר במישהו אחר שחושב אודות בנו יחידו. ואילו בנדון דידן מדובר במי שחושב עליך כמי שחושב על עצמו ממש, כשם שהמוח והלב מרגישים את האברים הכלולים בתוכם, שהוא כל מציאותם והם כל מציאותו שלו ממש. כך "נשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל", הכל ממש. ולכן הוא חש בכל רגע ורגע ממש את כל מה שקורה עם כל אחד ואחת ממש ברגע זה, הרבה יותר אפילו ממה שחש האדם בעצמו.

 

רבות מדובר בחסידות אודות "קליפת עמלק", שעניינה "אשר קרך בדרך", לקרר את האדם שלא יתפעל ויתרגש מדברים נפלאים של גילוי אלקות ממש המתרחשים לנגד עיניו. ומבואר שאחת השיטות המתוחכמות של אותו "קלוגינקער" הוא לומר לאדם: מה אתה מתפעל ויוצא מן הכלים - וכי לגבי אלקות זהו פלא בכלל?!

 

ומבואר בחסידות שזוהי קליפה קשה, קליפת עמלק, וחייבים לעשות הכל למחות אותה לגמרי, מכל וכל. כי הן אמנם אמת שלגבי עוצם גדולתו ורוממותו של הקב"ה אין זה פלא בכלל. אבל אתה, שלגביך זהו פלא גדול, צריך להתפעל ולהתרגש מזה ברגש פנימי חם ולוהט, שיביא בהכרח להתלהבות של קדושה ולעשיי' מוגברת פי כמה.

 

כששומעים סיפור כזה, ורבים כמותו, צריכים להתפעל להתרגש ולהתלהב.

 

עיקר הפלא בסיפור זה הוא לא רק ה"מופת" שבדבר, שהרבי הראה כאן "קונץ" ונס גדול, ודאג שהסיפור יגיע לאוזניים אליו הוא צריך להגיע בדיוק ברגע הנכון. בוודאי שזהו פלא גדול ונפלא, אבל לא על כך מדובר בכלל. מדובר על משהו אחר לחלוטין. הרבי הוא הנשמה הכללית, הכולל בתוכו בגלוי ובהרגשה ממש את כל אחד ואחד ממש, כשם שהמוח חושב בכל רגע על מה שקורה בכל אבר בגוף, והוא מרגיש זאת עוד יותר ממה שמרגיש זאת האבר עצמו.

 

הרבי חושב על כל אחד ואחד ממש, עלי ועליך ממש, בכל רגע ורגע ממש. הרבי יודע ומרגיש בכל רגע ורגע כל מה שקורה אתי ואתך ועם כל אחד ואחד. הוא מקבל נחת רוח ונהנה כביכול מהדברים הטובים שלך. גם ממה שטוב לך בגשמיות, הרבי נהנה גם מהגשמיות של יהודי. אבל עוד יותר מכך, כמובן, מן הרוחניות, ממה שפעלת ועשית בשביל למלא את הכוונה האלוקית. וכאשר אתה נוהג לא כל כך כראוי, הרבי מרגיש זאת באותו רגע ממש, והדבר גורם לו היפך הנחת והיפך הבריאות, כידוע.

 

וכפי שראינו במוחש בשנת תשל"ח, כאשר גם הרופאים נוכחו לראות כי גם בריאותו הגשמית של הרבי תלוי' במצבם של החסידים. ככל שהחסידים רקדו ושמחו יותר "דער רבי איז געזונט" (מעניין, "ממש במקרה" הי' זה בדיוק באותה מנגינה של "יחי אדוננו"), כך סיפרו הרופאים שראו גם בעיני בשר במוחש שאז מרגיש הרבי שליט"א גם בגשמיות טוב יותר. ועד ההודעה שנשלחה אז מהמזכירות לכל רחבי תבל אז, שמי שאיכפת לו מהבריאות של הרבי, שילך לשמח יהודים נוספים, ולהמשיך את השמחה של שמחת תורה גם בימים הבאים, שכן זה מה שמחזק את בריאותו של הרבי.

 

[זכיתי אז להיות בתחילת השליחות בהקמת הישיבה במגדל העמק. מיד כשהגיעה ההודעה הנ"ל מהמזכירות, ניגשנו אל (מי שהביא אותנו והקים שם את הישיבה) הרב המקומי, הרב יצחק דוד גרוסמן, לראות כיצד מיישמים הוראה זו. הרב גרוסמן נרתם מיד למשימה, ובמשך כמה ימים נסע עמנו, התלמידים השלוחים, כמעט ללא הפסקה ממקום למקום - לבתי רפואה, בתי אבות, בתי סוהר וקיבוצים מסביב. בכל מקום דיבר בהתרגשות, כיד ה' הטובה עליו, אודות האהבה שהקב"ה אוהב כל אחד מבניו יחידיו, ואודות השמחה שזכינו להיות יהודים, בניו ובחיריו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. וכן אודות הרבי שליט"א ופעולותיו הכבירות להזכיר זאת לכל יהודי ולעוררו לחזור למציאותו האמיתית. ועתה, כשקיבלנו את ההוראה להוסיף בשמחה כדי לחזק את בריאותו של הרבי, הגענו לכאן. וכולנו מאחלים לרבי רפואה שלימה ובריאות איתנה, שיאריך ימים על ממלכתו וימשיך לפעול בכל עם ישראל שכל כך זקוק לו. עם תום הדברים פצחנו בשירה ובריקודים והבאנו ב"ה שמחה להרבה יהודים שלא היו כל כך שמחים קודם, בלשון המעטה. כמובן כתבנו לאחר מכן דו"ח לרבי, כמו הדוחות הרבים שהגיעו מכל קצווי תבל. והרבי עצמו כתב במכתבים לאחר מכן כי תפילת הרבים וזכות הרבים עמדה לי].

 

אכן אין זה ביכולת של בשר ודם רגיל (וגם לא רגיל), לחשוב באותו רגע על כמה מיליוני אנשים, ובהם עצמם על כל אחד ואחד ממש, עוד יותר ממה שהלה חושב על עצמו. אבל הרבי הוא בהחלט לא אדם רגיל, וגם לא אדם בלתי רגיל. הוא אכן למעלה מכל המדידות וההגבלות לגמרי, בהיותו בטל ומיוחד לגמרי עם עצמותו יתברך שלמעלה מכל גדר וגבול איזה שיהיו. וביחד עם זה הוא בשר ודם, נשמה בגוף גשמי בעולם הזה הגשמי. ובתור שכזה, הוא ה"ממוצע המחבר" המחבר ומקשר ומאחד אותנו בעצמותו יתברך.

 

וכיוון שישנם כאלו שאינם יודעים את פירוש הדברים בדבר כה עיקרי ויסודי באמונה בה' ובמשה עבדו, לפיכך חשוב להדגיש שוב ושוב את פירוש המילים המפורסמות הללו, שרבי הוא "ממוצע המחבר" בין יהודי להקב"ה, כמו שאמר משה רבינו "אנכי עומד ביניכם ובין ה' אלוקיכם".

 

"ממוצע המחבר" הוא הניגוד של "ממוצע" סתם, שהוא "ממוצע המפסיק", אותו אסור לנו באיסור חמור לשים בינינו לבין הקב"ה. ואילו "ממוצע המחבר" לא רק שמותר ומצווה שיהי' לנו, אלא זהו עיקר ויסוד באמונה, כי בלי זה אי אפשר כלל להתקשר ולהתאחד עם הקב"ה.

 

ביאור הדברים: "ממוצע המפסיק" הוא דבר שלישי המתווך ומחבר בין שני דברים אחרים. כלומר, מכיוון שהעליון הוא כל כך נעלה ונשגב, אין אתה מסוגל כלל להגיע אליו בעצמו, לכן עליך להיות קשור עם ה"ממוצע", והוא יעביר אליך את מה שאתה צריך מן העליון. כמו למשל מלך גדול, שאינו יכול להקשיב לכל פרט מאלפי נתיניו, ולכן הוא ממנה שרים וסגנים וממונים שונים שיקשיבו אל העם ויעבירו באמצעותם את בקשותיהם אל המלך.

 

"ממוצע" שכזה אסור לנו באיסור חמור לשים בינינו לבין הקב"ה. שכן מעיקרי האמונה הוא שהקשר של יהודי עם הקב"ה הוא קשר ישיר ללא שום מתווכים וממוצעים. הקב"ה מקשיב כביכול אישית לכל אחד ומנהיג ומשגיח בכבודו ובעצמו בכל פרט ממש בהשגחה פרטית אישית על כל פרט ופרט.

 

אבל כאן לא מדובר ב"ממוצע" סתם, לא מדובר במישהו שלישי, שאתה תתקשר אליו והוא יתקשר עם הקב"ה. אלא להיפך, במי שמביא אותך ועוזר לך להתקשר אישית עם הקב"ה. יותר מזה, במי שהוא חלק ממש ממך וחלק ממש מהקב"ה ולכן רק בכוחו אפשר ומוכרח שאתה תתקשר בקשר ישיר עם הקב"ה.

 

כשהיד והרגל קשורים עם הקב"ה באמצעות המוח אין פירושו של דבר שהמוח הוא דבר שלישי, "ממוצע", המתווך בין שני האחרים. אלא המוח הוא חלק מן המציאות של היד והרגל, ובתור שכזה הוא מחבר אותם בקשר ישיר עם מה שעמו הוא קשור. כך הרבי, שהוא הראש והמוח (וגם הלב) של כלל ישראל, הכולל בתוכו את כולם. אין הוא דבר שלישי הממוצע ביניהם, אלא הוא חלק מאתנו ממש, המוח והראש שלנו ממש המקשר ומאחד אותנו בקשר ישיר עם הקב"ה.

 

והרי ברור שאין שום "בעי' " בכך שהיד והרגל זקוקים למוח שיחבר אותם עם הנפש, וגם יתפלל ויבקש בשבילם מהקב"ה. ולא רק שאין זו בעי', אלא זהו דבר מוכרח ובלעדו אי אפשר. כי אכן רק על ידי המוח והראש מקושרים כולם ומחוברים ישירות עם הנפש ועם הקב"ה. ואף פעם אין "סכנה" שמא יחשבו "יותר מדי" על המוח והראש ובגלל זה שמא ישכחו על הנפש המחי' – ההיפך הוא הנכון. ככל שחושבים יותר ומקושרים יותר עם המוח והראש, כך קשורים יותר עם מלך מלכי המלכים הקב"ה. ולכן אף פעם זה לא "יותר מדי".

 

וכן גם לאידך, מצד העליון, שהרבי אינו מישהו שלישי ח"ו המתווך בין ישראל לבין הקב"ה, אלא גם הוא "חלק אלקה ממעל ממש". ויותר מזה, "ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד", שאצל הרבי זה בגילוי ובהרגש ממש. עד, כפי הביטוי בשיחה המפורסמת, "מהותו ועצמותו יתברך כפי שהעמיד עצמו בגוף גשמי". ולכן אין זה "ממוצע" כדבר אחר מן השניים אותם הוא מחבר ומאחד, אלא הוא הוא התחתון והוא הוא העליון, ולכן הוא מחבר ומאחד אותם בקשר ישיר ממש, ללא מתווכים ח"ו, להיות ישראל מציאות אחת ממש עם קודשא בריך הוא.

 

כשחושבים ומתבוננים אפילו מעט מזעיר בעובדה נפלאה זו - שברגע זה ממש הרבי חושב עלי ואיכפת לו ממני. וזהו ממש כפי שאני חש את עצמי, ואפילו הרבה יותר, כמעלת הרגשת המוח את האבר הפרטי על הרגשת האבר הפרטי את עצמו. הרבי מקבל נחת רוח ונהנה כביכול מהדברים הטובים שלי, וכן להיפך כאשר אני נוהג לא כל כך כראוי. וביחד עם זה הרי גם במצב השפל ביותר שלא אמצא בו ח"ו הוא מבין אותי ומרחם עלי, ומוליך אותי באהבה אין קץ על כל צעד ועל כל מדרך כף רגל.

 

וכפי שהדבר בא לידי ביטוי במיוחד בסיפורים הנפלאים ששומעים במיוחד לאחרונה אודות התשובות המדהימות באגרות הקודש וכדומה. כאשר רואים במוחש ממש כיצד הרבי שליט"א נמצא ממש עם כל אחד וחושב עליו כל הזמן, ועונה לו בדיוק מה שהוא זקוק לשמוע ובאותו רגע שהוא זקוק לכך – הרי הדבר מחזק ומעודד לאין קץ ללכת בדרך אותה הוא מורה, מתוך מסירה ונתינה והתקשרות מוחלטת של כל מציאותי ומהותי אליו. וכן רצון עז לקשר אליו את כל מי שרק אפשר בגלוי ובהתנהגות יום יומית כל הזמן.

 

וכן, העניין שהזמן גרמא, להתכונן ולעשות כל מאמץ לנסוע לרבי במיוחד לחודש תשרי, אותיות "רשית". לקבל חיות מהראש והמוח והלב של כולנו.

וכאשר הרבי שליט"א אומר שוב ושוב ש"הדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות" הוא אך ורק "קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש כדי שיוכל למלא את שליחותו ולהוציא את ישראל מן הגלות" – הרי אנו מתמסרים לגמרי לכך, ללא שום חשבונות וחישובים. וביחד עם זה, כפי שמחנך ומלמד ומדריך אותנו הרבי שליט"א כל השנים, באהבה אין קץ לכל יהודי באשר הוא, תהי' מה שתהי' התנהגותו ויהיו מה שיהיו דעותיו השונות והמשונות. כך הולכים כולנו יחדיו, מתוך אהבה ואחדות אמיתיים, מבלי ויתור על אף זיז כל שהוא ב"הדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות - לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש" תיכף ומיד ממש בגאולה האמיתית והשלימה.

 

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

, ,
עוד באותו נושא
תגובות  / 1 תגובות
תודה. אשמח להשתתף בהתועדות עם הכותב. למדתי הרבה.
יחי אדוננו מורנו ורבינו המלך המשיח לעולם ועד!

פרסום תגובה חדשה

Facebook Comments Box

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.