פרשת פקודי – הענן שמעל המשכן

להקראת המאמר
יום שישי א' אדר ב'
הנקודה שבמאמר
נשאלת השאלה: מה הקשר בין עבודת המשכן לבין הפסוקים המסיימים את הפרשה ומתארים מצב שבה יוצאים בני ישראל לעוד חלק מתוך המסע הארוך במדבר?
מאת נעמה טוכפלד
פרשת פקודי – הענן שמעל המשכן

 

 

מה הקשר בין הענן לבין המשכן?

נשאלת השאלה: מה הקשר בין עבודת המשכן לבין הפסוקים המסיימים את הפרשה ומתארים בכלל סיטואציה שבה יוצאים בני ישראל לעוד חלק מתוך המסע הארוך במדבר?

וכשמתבוננים בפסוק הזה רואים עוד עניין, שהזמן להתקדם הלאה הוא דווקא הזמן שבו הענן עולה כלומר, אותה שכינה אלוקית ששרתה מעל המשכן באופן מוחשי, "מסתלקת" כביכול ודווקא אז, מצווים בני ישראל לארוז את הפקעלאך ולנסוע הלאה.

היינו יכולים לחשוב שלהיפך, כאשר שורה ענן השכינה על המשכן אזי הוא מלווה את בני ישראל במסעם, עוטף אותם באלוקות ומנגיש להם את הדרך ואת המסע בצורה ניסית שלמעלה מהטבע. אבל דווקא כשהענן מסתלק אז מתחיל המסע.

מה הפשר ומה הקשר בין הדברים?

 

הכשרת העולם להשראה אלוקית

התשובה לשתי השאלות היא אחת: התכלית של הכל, של המסע, של המשכן ושל בני ישראל במדבר הגדול הוא: לעשות לו יתברך דירה בתחתונים. פה, בעולמות התחתונים שאין בהם ניסים ונפלאות שלמעלה מהטבע, הכל רגיל קשה ולפעמים משעמם אף אם הוא מאתגר. לכן, פרשת המשכן מסתיימת במילים המתארות את היציאה למסע, והיציאה, לא נעשית כשבני ישראל עטופים בענן של אלוקות, אלא להיפך, כשהם טבועים ומוטמעים בעולם הגשמי והחומרי שמסביבם.

מה הרעיון בכך?

 

אומרת תורת החסידות כי המהות והסיבה של ירידתנו לעולם היא הכשרת העולם התחתון הזה להשראת אלוקות. "עולם" - לשון העלם. בניגוד לעולמות הגבוהים יותר - עולם היצירה, עולם הבריאה ועולם האצילות, ששם האלוקות ברורה וחד משמעית ואין עוררין עליה, פה בעולם העשיה האלוקות מסתתרת. נעלמת, מוטבעת בתוך הטבע ומשאירה לנו רמזים לפענח. עבודתנו ותכליתנו בעולם היא לאסוף ולפענח את הרמזים ולראות מה שמעלימים מאיתנו בעצם - אלוקות.

כמובן - זה לא קל.

 

יש הרבה מאוד העלמות והסתרות, טענות על כך שמדובר באשליה, או בהזיה, כי העולם הזה הוא סופי ואין כלום מלפניו או מאחריו. לכך - בא המשכן. המשכן הולך עם בני ישראל בכל מסעותיהם. משכן לשון שכינה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". הדרך היחידה שלא להתרגש ולא להסתנוור או להתבלבל מהעולם הזה והעלמותיו הוא המשכן שנמצא בלב כל אחד ואחת מאיתנו. הוא כוח האמונה.

 

וכך, גם כשהענן "מסתלק", ואיננו רואים השראה אלוקית סביבנו אלא אוסף פעולות רנדומליות, חסרות תכלית ומטרה לכאורה, המשכן נשאר איתנו, בליבנו. האמונה הולכת איתנו לכל מקום וגם כשהענן מתרחק, המשכן נמצא קרוב ומזכיר לנו את תכלית ירידתנו לעולם.

 

אדרבא, כאשר חושך משתרר זה זמן עבורנו ללכת, להתקדם. משמע, שגם מה שנראה כמצב של ירידה וחושך הוא למעשה התקדמות ועליה.

 

בגאולה האמיתית והשלימה, יוסרו באחת כל ההעלמות וההסתרים. כל מה שחשבנו שמפריע או לא קיים יתחיל לדבר אלוקות ולחשוף את מה שמפעיל אותו. אז, יהיה קל מאוד להבחין ולדעת מהי הסיבה ומיהו המסובב. אלא שעד אז, אסור לנו להתייאש, לוותר או לחשוב שאנו חיים בחלל ריק. יש לנו משכן פנימי של אמונה שהולך איתנו כל הזמן ושומר, שגם כש"הענן" מסתלק באופן זמני, ונוצר מצב של חשכת הגלות, עדיין יש לנו מה שמאיר מבפנים. עד לגאולה האמיתית והנצחית בקרוב ממש!

 

(מבוסס על שיחה מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 475)

 

, , ,
עוד באותו נושא
תגובות

פרסום תגובה חדשה

Facebook Comments Box

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.