הממלכה שניצלה מהמכשפה ובמבי המרושעים

להקראת המאמר
יום שני י' שבט ה'תשע"ז
הנקודה שבסיפור
בּוֹרֵא עוֹלָם נוֹתֵן כֹּחוֹת לְכָל הַנִּבְרָאִים, וְיֵשׁ לָהֶם בְּחִירָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחוֹת אֵלֶּה הֵן לְטוֹב וְהֵן לְרַע. הַתּוֹרָה מְצַוָּה אוֹתָנוּ לִבְחֹר בַּטּוֹב. מִי שֶׁבּוֹחֵר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחוֹתָיו לְמַעֲשִׂים טוֹבִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזֵר לוֹ, לָכֵן בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר תָּמִיד הַטּוֹב מְנַצֵּחַ.
מאת אגם אהרון
הממלכה שניצלה מהמכשפה ובמבי המרושעים
 
 

הַמְּכַשֵּׁפָה הַמְּרֻשַּׁעַת 

בְּאִי קָטָן מֵעֵבֶר לְהָרֵי הַחֹשֶׁךְ גָּרָה לָהּ בְּאַרְמוֹנָהּ הַמְּפֹאָר מְכַשֵּׁפָה מְרֻשַּׁעַת וְלָהּ בַּמְבִּי מְרֻשָּׁע כְּמוֹתָהּ. כָּל דָּבָר שֶׁרָצְתָה הִשִּׂיגָה הַמְּכַשֵּׁפָה בְּכֹחַ כְּשָׁפֶיהָ, וְלֹא הָיָה אִכְפַּת לָהּ אִם זֶה בָּא עַל חֶשְׁבּוֹן אֲחֵרִים. מְכַשֵּׁפָה אָנֹכִיִּית שֶׁדָּאֲגָה רַק לְעַצְמָהּ, וְאֵין לְתָאֵר אֶת הַפַּחַד שֶׁהִטִּילָה עַל כָּל מִי שֶׁנִּקְלַע בְּדַרְכָּהּ.
 
רַק מִשְׁאָלָה חֲשׁוּבָה וִיקָרָה אַחַת טֶרֶם הִשִּׂיגָה. הִיא רָצְתָה לְהַשִּׂיג אֶת "הַפֶּרַח הַקָּסוּם", פֶּרַח אֲדַמְדַּם יְפֵהפֶה, בַּעַל כֹּחוֹת רִפּוּי וְחִזּוּק מְיֻחָדִים, אוֹתוֹ שָׁאֲפָה לְהַשִּׂיג בְּכָל מְאֹדָהּ. 
 

טַלְיָה וְחַד-קֶרֶן הַקָּסוּם

בִּקְצֵה אוֹתוֹ אִי גָּרָה טַלְיָה, יַלְדָּה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה בַּעֲלַת לֵב טוֹב, לֵב זָהָב. לְטַלְיָה הָיָה חַד-קֶרֶן אָצִיל וְטָהוֹר וְלוֹ קֶרֶן אַחַת כְּסוּפָה. גַּם לְחַד-קֶרֶן הָיָה כֹּחַ קֶסֶם מְיֻחָד, בּוֹ הִשְׁתַּמֵּשׁ רַק לִדְבָרִים טוֹבִים וּלְעֶזְרָה לַזּוּלַת. 
 

לְחַד-קֶרֶן הָיָה "הַפֶּרַח הַקָּסוּם", אוֹתוֹ הֵבִיא מְ"פַנְטַזְיָה" עִיר הֻלַדְתּוֹ. פַנְטַזְיָה הוּא מָקוֹם מַקְסִים דּוֹמֶה לְגַן עֵדֶן, אוּלָם קָשֶׁה מְאוֹד לְהַגִּיעַ אֵלָיו. כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֵלָיו צָרִיךְ לַעֲבֹר נָהָר, שֶׁמֵּימָיו זוֹרְמִים בִּמְהִירוּת וּבְעָצְמָה שֶׁלֹּא נִתָּן לַעֲצֹר בַּעֲדָם. לְשָׁם הַמְּכַשֵּׁפָה לֹא יָכְלָה לְהַגִּיעַ... 

 

קִנְאַת הַמְּכַשֵּׁפָה

קִנְּאָה הַמְּכַשֵּׁפָה בְּחַד-קֶרֶן וּבְטַלְיָה שֶׁזָּכוּ בַּפֶּרַח הַקָּסוּם. פְּעָמִים רַבּוֹת נִסְּתָה הַמְּרֻשַּׁעַת לִמְשֹׁךְ בִּכְשָׁפֶיהָ אֶת הַפֶּרַח הַקָּסוּם מֵחַד-קֶרֶן, אוּלָם לְלֹא הַצְלָחָה. כִּי לְחַד-קֶרֶן כֹּחַ מְיֻחָד, שֶׁשּׁוֹמֵר עַל הַפֶּרַח וּמַצִּיל אוֹתוֹ מִכָּל אָדָם רַע וּמִכָּל דָּבָר שֶׁמְּנַסֶּה לִפְגֹּעַ בּוֹ. 
 

טַלְיָה מְקַבֶּלֶת מַתְּנַת הַפְתָּעָה

בְּעוֹד הַמְּכַשֵּׁפָה מְנַסָּה בְּכָל כֹּחָהּ לְהַשִּׂיג אֶת הַפֶּרַח הַקָּסוּם, קִבְּלָה טַלְיָה מַתָּנָה מְיֻחֶדֶת מֵחַד-קֶרֶן הַקָּסוּם, לַמַּתָּנָה הָיָה מְצֹרָף פֶּתֶק וּבוֹ כָּתוּב: "הֵא לָךְ מַפְתֵּחַ מְיֻחָד! בְּכָל פַּעַם שֶׁהַמְּכַשֵּׁפָה וּבַּמְבִּי יְנַסּוּ לְהַשִּׂיג אֶת הַפֶּרַח הַקָּסוּם, תִּלְחֲצִי עַל הַמַּפְתֵּחַ וְהוּא יָשִׂים אוֹתָךְ בְּמָקוֹם מַקְסִים שֶׁלֹּא רָאִית בְּחַיַּיִךְ מֵעוֹלָם". 
 
טַלְיָה הִתְבּוֹנְנָה בַּמֶּה שֶׁכָּתוּב בַּפֶּתֶק וְשָׂמְחָה. לָחֲצָה עַל הַמַּפְתֵּחַ, וְהִנֵּה הִיא וְחַד-קֶרֶן מַגִּיעִים לְמָקוֹם מַקְסִים שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא רָאוּ כְּמוֹתוֹ. טַלְיָה וְחַד-קֶרֶן הַקָּסוּם טִיְּלוּ בַּמָּקוֹם, וּבְלִי מֵשִׂים נָפַל מִכִּיסָהּ הַמַּפְתֵּחַ שֶׁקִּבְּלָה בְּמַתָּנָה. 
 

חַבְרֵי חַד-קֶרֶן מַצִּילִים אֶת טַלְיָה וְאֶת חַד-קֶרֶן מֵהַמְּכַשֵּׁפָה

לְהַפְתָּעָתָהּ, רוֹאָה פִּתְאֹם טַלְיָה אֶת בַּמְבִּי וּבְיָדוֹ שַׁרְבִיט הַמְּכַשֵּׁפָה. טַלְיָה לֹא נִבְהֲלָה, כִּי יָדְעָה שֶׁבְּיָדָהּ הַמַּפְתֵּחַ הַמְּיֻחָד. מִיַּד הִכְנִיסָה טַלְיָה יָדָהּ לְכִיס שִׂמְלָתָהּ כְּדֵי לָקַחַת אֶת הַמַּפְתֵּחַ, וְהִנֵּה שֹׁמּוּ שָׁמַיִם! הַמַּפְתֵּחַ לֹא שָׁם! הִמְשִׁיכָה טַלְיָה לְפַשְׁפֵּשׁ בְּכִיסֶיהָ וְלֹא מָצְאָה דָּבָר, אַף לֹא מַשֶּׁהוּ בְּגֹדֶל גַּרְגִּיר אֹרֶז. נִבְהֲלָה טַלְיָה וְלֹא יָדְעָה מַה לַּעֲשׂוֹת! בַּמְבִּי הַמְּרֻשָּׁע עוֹמֵד לְיָדָהּ וּבְיָדוֹ שַׁרְבִיט הַקְּסָמִים שֶׁל הַמְּכַשֵּׁפָה. מַה יִּהְיֶה?!...
 
אוּלָם טַלְיָה לֹא לְבַד. חַד-קֶרֶן עָמַד לְצִדָּהּ. הוּא קָרָא לְכָל חֲבֵרָיו שֶׁבָּאוּ כְּמוֹ מַלְאָכִים טוֹבִים וּבְיַחַד פָּעֲלוּ קֶסֶם מְיֻחָד שֶׁלֹּא פָּעֲלוּ מֵעוֹלָם, וְכָךְ הִצִּילוּ אֶת טַלְיָה מִבַּמְבִּי. מִיָּד לְאַחַר פְּעֻלָּתָם חָזְרוּ לַמָּקוֹם מִמֶּנּוּ בָּאוּ - פַנְטַזְיָה - מְקוֹם הֻלַּדְתּוֹ שֶׁל חַד-קֶרֶן. 
 

כָּךְ נִצְּלוּ טַלְיָה וְחַד-קֶרֶן מֵהַמְּכַשֵּׁפָה הַמִּרְשַׁעַת וְלֹא קָרָה לָהֶם שׁוּם רַע. 

 

בַּמְבִּי יוֹצֵא לִשְׁלִיחוּת נוֹסֶפֶת שֶׁל הַמְּכַשֵּׁפָה

אוּלָם הַמְּכַשֵּׁפָה הַמְּרֻשַּׁעַת עֲדַיִן לֹא וִתְּרָה, הִיא קָרְאָה לְבַּמְבִּי הַמְּרֻשָּׁע וְאָמְרָה לוֹ: "לֵךְ שׁוּב לְחַד-קֶרֶן, וְאִם הַפַּעַם לֹא תַּצְלִיחַ לְפָחוֹת לָגַעַת בְּרַגְלוֹ שֶׁל חַד-קֶרֶן, אַכֶּה אוֹתְךָ!" חָשְׁבָה הַמְּכַשֵּׁפָה שֶׁבְּדֶרֶךְ זוֹ תּוּכַל לְהִשְׁתַּלֵּט עַל חַד-קֶרֶן.
 
נִבְהַל בַּמְבִּי מִפְּנֵי הַמְּכַשֵּׁפָה וְהִזְדָּרֵז לָצֵאת לַדֶּרֶךְ כְּדֵי לִפְגֹּשׁ אֶת חַד-קֶרֶן וְטַלְיָה. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ לְבֵיתָם, נִסָּה לָגַעַת בְּרַגְלוֹ שֶׁל חַד-קֶרֶן כְּמוֹ שֶׁצִּוְּתָה עָלָיו הַמְּכַשֵּׁפָה. נִסָּה וְנִסָּה וְלֹא הִצְלִיחַ. וְאָז יָצְאוּ חַד-קֶרֶן וְטַלְיָה לְטַיֵּל בַּיַּעַר. עָקַב אַחֲרֵיהֶם בַּמְבִּי וְשׁוּב נִסָּה לִנְגֹּעַ בְּרַגְלוֹ שֶׁל חַד-קֶרֶן, אוּלָם לֹא הִצְלִיחַ לָגַעַת אֲפִלּוּ בְּקַרְסֻלּוֹ.
 

בַּמְבִּי חוֹזֵר בְּפַחֵי נֶפֶשׁ

חָזַר בַּמְבִּי בְּפַחֵי נֶפֶשׁ אֶל הַמְּכַשֵּׁפָה. אָמַר לָהּ בְּקוֹל רוֹתֵת: "נִסִּיתִי פְּעָמִים רַבּוֹת לִנְגֹּעַ בְּרַגְלוֹ שֶׁל חַד-קֶרֶן, אוּלָם לֹא הִצְלַחְתִּי, מָה אֶעֱשֶׂה?!... הַמְּכַשֵּׁפָה גָּעֲרָה בּוֹ: "אִי אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עָלֶיךָ!... אֲפִלּוּ בְּרַגְלוֹ לֹא יָכֹלְתְּ לָגַעַת, הָא!?"... 
 
הֶחְלִיטָה הַמְּכַשֵּׁפָה לָבוֹא לְעֶזְרָתוֹ שֶׁל בַּמְבִּי. וְהָלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו לְחַד-קֶרֶן וְטַלְיָה. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא! כָּל פַּעַם שֶׁהַמְּכַשֵּׁפָה וּבַּמְבִּי נִסּוּ לָגַעַת בְּחַד-קֶרֶן וּבְטַלְיָה, מִהֲרוּ חַבְרֵי חַד-קֶרֶן לְהַגִּיעַ מִ"פַנְטַזְיָה" עִיר מוֹלַדְתּוֹ וְנֶחְלְצוּ לְעֶזְרָתוֹ, וְלֹא אֵרַע לוֹ וּלְטַלְיָה שׁוּם רַע.
 

בַּמְבִּי כִּמְעַט הִצְלִיחַ

בֹּקֶר אֶחָד הִתְעוֹרְרָה הַמְּכַשֵּׁפָה וּבָרֹאשָׁה רַעְיוֹן חָדָשׁ. הַפַּעַם אֶשְׁתַּמֵּשׁ בַּשַּׁרְבִיט הַגָּדוֹל וְהֶחָזָק בְּיוֹתֵר שֶׁלִּי! לָקְחָה הַמְּכַשֵּׁפָה אֶת הַשַּׁרְבִיט מָסְרָה אוֹתוֹ לְבַּמְבִּי, וְאָמְרָה לוֹ בְּקוֹל מְצַוֶּה: "קַח שַׁרְבִיט זֶה, שֶׁהוּא גָּדוֹל וְחָזָק בִּמְיֻחָד, לְחַץ עַל כַּפְתּוֹר הַקֶּסֶם, וְאַל תַּחְזֹר לִפְנֵי שֶׁתִּקַּח אֶת הַפֶּרַח הַקָּסוּם שֶׁיְּחַזֵּק אוֹתִי וְיַעֲשֶׂה אוֹתִי מַלְכָּה".
 
בַּמְבִּי עָשָׂה דַּרְכּוֹ לְמַלֵּא אֶת צַו הַמְּכַשֵּׁפָה. הִגִּיעַ אֶל חַד-קֶרֶן וְטַלְיָה, הִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת צָמוּד מְאֹד אֲלֵיהֶם, כְּשֶׁהוּא מַשְׁגִּיחַ שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹתוֹ. לָחַץ עַל כַּפְתּוֹר הַקֶּסֶם, וְהִנֵּה הַפֶּרַח שֶׁבְּרֹאשׁ חַד-קֶרֶן יָצָא מִמְּקוֹמוֹ וְהִתְעוֹפֵף בָּאֲוִיר עַד שֶׁהִגִּיעַ לְבַּמְבִּי. בַּמְבִּי צָחַק צְחוֹק מְרֻשָּׁע בְּדוֹמֶה לִצְחוֹק הַמְּכַשֵּׁפָה הַמְּרֻשַּׁעַת, אוֹתָהּ נִסָּה לְחַקּוֹת. פִּתְאוֹם חַד-קֶרֶן הִסְתּוֹבֵב, וְהַפֶּרַח הַקָּסוּם שׁוּב הִתְעוֹפֵף בָּאֲוִיר, נִסָּה חַד-קֶרֶן לִתְפֹּס אֶת הַפֶּרַח, וְהִצְלִיחַ! 
 

בַּמְבִּי הוֹפֵךְ מֵאוֹיֵב לְאוֹהֵב

כְּשֶׁרָאָה בַּמְבִּי מָה רַב כֹּחוֹ שֶׁל חַד-קֶרֶן, הִתְהַפֵּךְ לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ. לְפֶתַע הֵבִין שֶׁכָּל כֹּחַ בָּעוֹלָם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְחָרוֹת עִם הַכֹּחוֹת הַטּוֹבִים. וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר תָּמִיד הַטּוֹב מְנַצֵּחַ אֶת הָרַע. כָּךְ הָפַךְ בַּמְבִּי הַמְּרֻשָּׁע בִּן רֶגַע לְבַּמְבִּי הַטּוֹב וְהִתְחַבֵּר עִם טַלְיָה וְחַד-קֶרֶן. 
 
וּבֵינְתַיִם הַמְּכַשֵּׁפָה הָאֲרוּרָה שֶׁחָשְׁבָה רַק עַל עַצְמָהּ, וְרָצְתָה לִחְיוֹת טוֹב עַל חֶשְׁבּוֹן אֲחֵרִים - כָּלוּ כֹּחוֹתֶיהָ, וּלְבַסּוֹף נֶעֶלְמוּ עִקְבוֹתֶיהָ. 
 
כָּךְ נִצְּלוּ כָּל בְּנֵי הָעִיר מֵאִיּוּמֶיהָ וּמֵרִשְׁעוּתָהּ שֶׁל הַמְּכַשֵּׁפָה, וּמֵאָז הֵם חַיִּים בְּאֹשֶׁר וְעֹשֶׁר עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
 

 

מַה לּוֹמְדִים מִסִּפּוּר זֶה?

בּוֹרֵא עוֹלָם נוֹתֵן כֹּחוֹת לְכָל הַנִּבְרָאִים, וְיֵשׁ לָהֶם בְּחִירָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחוֹת אֵלֶּה הֵן לְטוֹב וְהֵן לְרַע. הַתּוֹרָה מְצַוָּה אוֹתָנוּ לִבְחֹר בַּטּוֹב, לִבְחֹר בַּחַיִּים, שֶׁהֲרֵי הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים הֵם הַחַיִּים הַטּוֹבִים. לִפְעָמִים נִדְמֶה שֶׁלָּרַע יֵשׁ כֹּחוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם, אוּלָם בֶּאֱמֶת הָרַע הוּא רַק כֹּחַ מְדֻמֶּה, וְהַטּוֹב הוּא הַכֹּחַ הָאֲמִתִּי. כִּי מִי שֶׁבּוֹחֵר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחוֹתָיו לְמַעֲשִׂים טוֹבִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזֵר לוֹ, לָכֵן בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר תָּמִיד הַטּוֹב מְנַצֵּחַ.
 
 
(מחברת הסיפור: אגם אהרון, היא ילדה בכיתה ג' שזכתה בפרס הסיפור היפה ביותר בתחרות "סיפורים יפים" בבית ספרה) 
, ,
עוד באותו נושא
תגובות

פרסום תגובה חדשה

Facebook Comments Box

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.