פרשת אחרי - ונגלה כבוד השם

להקראת המאמר
יום חמישי ח' אייר ה'תשע"ז
הנקודה שבמאמר
לעתיד לבוא "ומלאה הארץ דעה את השם". ארץ כוללת את כל הנבראים, שהכל מן העפר אפילו גלגל החמה כך שבארץ הגשמית עם כל הנבראים הגשמיים שבה, תהיה ידיעת השם, גילוי אור הסובב.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו
פרשת אחרי - ונגלה כבוד השם

 

בס״ד. ש״פ אחרי, כ״ד ניסן, מבה״ח אייר ה'תשכ״ב

 

ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר[1], ומבאר על זה אדמו״ר הזקן בלקו״ת[2] דמ״ש כי פי הוי' דיבר הו״ע מ״ש[3] בדבר הוי' שמים נעשו, והוא כח הפועל שבנפעל, וזהו וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר, היינו שבביאת המשיח יתגלה אשר כל מציאות העולם היא רק דבר הוי' שמהוה אותו, והגילוי יהי' באופן אשר וראו כל בשר. וצריך להבין, דהשגה זו הרי השגה רוחנית היא, ועוד יותר שהיא השגה אלקית, וא״כ מכיון שהיא השגה אלקית הרי שייכת לכאורה רק לנפש האלקית, ומצד זה שהיא השגה רוחנית שייכת גם לנפש הבהמית, ועי״ז תהי' השגה זו גם בהגוף, א״כ אינו מובן אומרו וראו כל בשר, שעיקר הגילוי יהי' בבשר הגוף דוקא, דלכאורה הי' צריך לומר וראו אפילו כל בשר, היינו שכל כך תהי' השגה זו בנפש האלקית ובנפש הבהמית עד שיהי' מושג גם בהגוף, ומהו אומרו וראו כל בשר דוקא, דמשמע מזה שעיקר הגילוי יהי' לבשר הגוף הגשמי.

 

ויובן בהקדים מ״ש בהמאמר ד״ה אחרי מות (תרמ״ט)[4] עה״פ[5] כה אמר הוי' בורא השמים גו' יוצר הארץ ועושה גו' לא תהו בראה לשבת יצרה אני הוי' ואין עוד. דלכאורה אינו מובן מ״ש יוצר הארץ, הרי הארץ גמר בריאתה הוא לא רק בחי' יצירה אלא גם עשי', וא״כ מהו אומרו יוצר הארץ. והגם שמסיים ועושה, אעפ״כ הלא זהו העיקר ולכאורה הוה לי' לומר עושה הארץ. וגם אינו מובן מ״ש לא תהו בראה לשבת יצרה, הרי הגמר והתכלית הוא לא רק ענין היצירה אלא ענין העשי', וא״כ הוה לי' לומר לא תהו בראה לשבת עשאה. וכן אינו מובן מה שמסיים אני הוי' ואין עוד, מה הקישור למ״ש לעיל מיני'. ומבאר בהמאמר דענין אני הוי' ואין עוד אין זה רק שאין אלקות עוד, אלא שאין שום מציאות חוץ ממנו כלל. ומכיון שאני הוי' ואין עוד, א״כ הרי מ״ש קודם לשבת יצרה הכוונה בזה היא אשר אני הוי' ואין עוד הוא יהי' היושב בארץ, שבשביל זה הי' כל ענין בריאת הארץ, וכמארז״ל[6] דנתאוה הקב״ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, היינו שבחי' אני הוי' ואין עוד יהי' בהתיישבות בתחתונים. וההתחלה היא מענין קישור האורות בכלים, דזהו אומרו יוצר הארץ, לשבת יצרה, דיוצר ויצרה הוא מלשון צרור וקישור[7], שקאי על קישור אורות וכלים, שטבע האורות הוא בעלי' מלמטה למעלה וטבע הכלים הוא בירידה מלמעלה למטה, הרי הם ב' הפכים, והכוונה היא לשבת יצרה, שיהי' הקישור בין אורות וכלים. ומבאר בהמאמר שם בענין קישור ב' דברים הפוכים, שזהו מצד רוחב הכלים. ומקשה על זה, שרוחב הכלים הוא רק טעם שיוכלו לסבול זה את זה, וע״ד קטן שכלי מוחו קטנים אינו יכול לסבול ב' הפכים, משא״כ הגדול הנה מצד רוחב כלי שכלו יכול לסבול ב' הפכים, וכמו באשר משפטו שם פעלו[8], שכל זה הוא רק טעם לשיוכלו לסבול זה את זה, אבל איך יהיו נקשרים יחד. ומבאר שם ע״פ מאמר הרב המגיד[9] עה״פ[10] עושה שלום במרומיו, דמיכאל שר של שלג וגבריאל שר של אש ואינם מכבים זה את זה[11], מצד גילוי אור שלמעלה משניהם, אור הסובב. ועד״מ ב' שרים המנגדים זה לזה, בבואם לפני המלך מתבטלים ממציאותם ומדברים יחד בענין אחד כמו שלא היו מנגדים לעולם. ועד״ז הוא גם בענין האורות וכלים, שכאשר מאיר אור שלמעלה משניהם, הנה עי״ז מתבטלים ממציאותם ומתקשרים יחד. אך באמת גם ביאור זה אינו מספיק, שהרי הגילוי אור שלמעלה משניהם פועל ששניהם מתבטלים ממציאותם ולכן נותנים מקום זה לזה, שמצד הביטול במציאות אינם מנגדים כו', אבל מ״מ אינו מובן עדיין, איך יהי' קישור האורות וכלים ששניהם יפעלו ענין אחד וכוונה אחת, וכנ״ל שע״י הקישור דאורות וכלים הנה זהו ההתחלה להשלים הכוונה דדירה בתחתונים. והנה מצד קישור האורות וכלים שלמעלה, נמשך מזה בכל הבריאה עד למטה, עד בתכלית הבריאה שהוא האדם כמ״ש[12] אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, דכוונת עשיתי ארץ הוא בשביל האדם שיקיים בראת״י בגימטריא תרי״ג מצוות[13], הנה גם באדם ישנה דוגמת קישור אורות וכלים, שהרי באדם ישנו נפש וגוף, ובנפש גופא ישנו נפש האלקית ונפש הבהמית, דרוח האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה[14], והרי הם ב' הפכים, ואיך מתקשרים ביניהם בקישור כזה ששניהם פועלים ענין אחד.

 

ויובן זה מענין תכלית העבודה שתהי' בהשכר דעולם הבא. דבעולם הבא ישנן כמה מדריגות, ימות המשיח גן עדן ותחיית המתים. והנה במשנה איתא[15] כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ובלשון הזהר[16] אית לון חולקא בעלמא דאתי, והכוונה להזמן דתחיית המתים, נשמות בגופים דוקא, כדמוכח בגמרא שם. ועל זמן התחי' אומר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, דחלק הוא רובע[17], וכדאיתא בגמרא[18] האומר פלוני יטול חלק בנכסיי נותנים לו רובע. וצריך להבין ענין כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שבעולם הבא יהי' לכל ישראל בחי' רובע. ויובן זה בהקדים ביאור מהות וענין עולם הבא. דדעת הרמב״ם[19] הוא שעולם הבא יהי' נשמות בלא גופים, ודעת הרמב״ן[20], וכן הוא הכרעת חכמי האמת, קבלה וחסידות, שעולם הבא הוא נשמות בגופים[21]. ואעפ״כ אמרו חז״ל[22] עולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתי', דבאמת מזה גופא מכריחים שעולם הבא הוא נשמות בגופים דוקא, דאם הכוונה בעולם הבא היא לנשמות בלא גופים, א״כ מהו החידוש שאין בו לא אכילה ושתי', דמזה מוכרח כדעת הרמב״ן שהוא נשמות בגופים, ואעפ״כ אין בו לא אכילה ושתי'. וצריך להבין[23] איך אפשר שיהי' הגוף קיים בלא אכילה ושתי'. דהנה כללות ענין הגוף הוא ירידה ופחיתות לגבי הנשמה, שלכן בענין גופו של אליהו הנביא שעלה בגופו בסערה השמימה[24] מבארים לפי שהי' בעיבור י״ב חודש וגופו הי' בתכלית הזיכוך שלכן הי' יכול לעלות כו'[25], ואחרי כל זה הנה כל עלייתו הי' רק עד בחי' רוח בעולם היצירה[26], וגם עליית גופו של משה רבינו שעלייתו היתה ע״י ציווי ונתינת כח מלמעלה שנצטוה לעלות כמ״ש[27] ואל משה אמר עלה, הנה מ״מ כשעלה למעלה ולא אכל ושתה נצטער מזה[28], והיינו דגם גופו של משה שהוא גוף קדוש, וכמ״ש[29] ותרא אותו כי טוב הוא, כשנולד נתמלא הבית כולו אורה[30], ועלייתו למעלה היתה ע״י ציווי ונתינת כח מלמעלה, ונהנה שם מזיו השכינה28, ואעפ״כ נצטער מזה שלא אכל. הרי שבכללות ענין הגוף הו״ע של ירידה כו'. וכן מוכח מכללות ענין גן עדן, דבגן עדן הוא נשמות בלא גופים דוקא, לפי שהגילוי דגן עדן אינו יכול לסבול מציאות של גוף גשמי. דהגם שהוא גוף שאחרי הבירור זיכוך עלי' וניקוי, וכבר שכח על חיזו דהאי עלמא[31], אעפ״כ הנה הגן עדן אינו יכול לסובלו. דהגילוי דגן עדן הוא למטה במדריגה באין ערוך מהגילוי שיהי' בזמן התחי' בעולם הבא, שלכן גם האבות ומשה רבינו שהם יותר מג' אלפים שנה בגן עדן יתלבשו בגוף בכדי לקבל את הגילוי דעולם הבא[32]. ואינו מובן איך אפשר שגילוי עצום כזה יהי' בגוף דוקא. ובפרטיות אינו מובן בזה כמה נקודות, א' מהי מעלת הגוף, דמשמע שהגילוי דעולם הבא אי אפשר להיות כי אם בגוף דוקא, שלכן בגן עדן שהוא נשמות בלא גופים אין שם הגילוי כל כך כמו בעולם הבא, ב' איך אפשר שהגוף יוכל לקבל גילוי אלקות נעלה כזה, שהרי אינו יכול לקבל גם הגילוי דגן עדן ומכל שכן הגילוי דעולם הבא, ג' איך אפשר להיות קיום הגוף בלא האמצעות דאכילה ושתי'.

 

ויובן בהקדים שענין נפש וגוף אינו רק באדם כי אם כן הוא בכל הנבראים, עד לסוג הדומם, שגם בדומם יש נפש וגוף[33]. שהנפש של כל הנבראים נמשך מד' חיות המרכבה, וכמבואר בד״ה יסובבנהו יבוננהו[34], ששרש המשכת נפש כל החיות הוא מבחי' פני ארי' אל הימין[35], ולכן החיות הם בזריזות שמטעם זה נקראים בשם חיות[36]. ושרש נפש כל הבהמות הוא מפני שור אל השמאל35, ולכן יש בהם מעלת הכח והגבורה, ורב תבואות בכח שור[37], אבל אין זה ענין הזריזות. ושרש נפשות העופות הוא מפני נשר35, ושרש נפש האדם הוא מפני אדם35שבמרכבה, ושרש נפש האלקית הוא מבחי' אדם שעל הכסא, דשרש נפש הבהמית הוא מפני שור שבפני אדם, ושרש נפש האלקית הוא מבחי' אדם העליון שעל הכסא. ופירוש ענין אדם העליון הוא לפי שגם למעלה ישנם בחי' רמ״ח איברים דמלכא[38], ע״ד רמ״ח איברים שבאדם התחתון, שזהו פירוש אדם, אדמה לעליון[39], ולכן נקרא בשם אדם לפי שגם בו ישנם רמ״ח איברים כו' בדוגמת ציור האדם שלמטה. וההתקשרות של האדם התחתון עם האדם העליון הוא ע״י התורה, שגם בה ישנן רמ״ח מצוות וכו' בציור דמות אדם כמ״ש[40] זאת התורה אדם.

 

וכל זה הוא בנוגע לשרש הנפשות, שכולם נמשכו מבחי' ד' חיות המרכבה ובחי' אדם שעל הכסא, ע״י השתלשלות וריבוי צמצומים, שכל זה הוא בנוגע להנפשות, מנפש האלקית עד לבחי' הנפש שבדומם. אמנם התהוות הגוף, מגוף הדומם עד גוף האדם, אינו נמשך בדרך השתלשלות[41], וכמאמר החוקרים[42] שהובא בחסידות[43] דהתהוות גשמיות מהרוחניות אין לך בריאה יש מאין גדול מזה, והתהוות יש מאין אי אפשר להיות ע״י ממלא אלא הוא רק מצד בחי' סובב. דרק שרש הנפש הוא מבחי' ממלא, וכנ״ל בשרש נפש האלקית שנמשך מאדם העליון, שהוא בבחי' ציור כו', בחי' ממלא, משא״כ שרש הגוף הוא מבחי' סובב דוקא, וכמ״ש באגה״ק[44] שהוא לבדו שאין לו עילה וסיבה שקדמה לו ח״ו הוא לבדו בכחו ויכלתו להוות יש מאין. שזהו ענין איהו וחיוהי וגרמוהי חד[45], שההתהוות הוא מבחי' איהו, אלא שבחי' איהו מתלבש בבחי' חיוהי וגרמוהי. וזהו ג״כ מ״ש[46] כולם בחכמה עשית, שאין ההתהוות מהחכמה שהרי לא כתיב שהחכמה עושה, כי אם עשית (אתה דוקא), אלא שעשית ע״י התלבשות בחכמה, ראשית הספירות[47], לפי שעל ידן נעשה התחלקות פרטי הנבראים כפי הכוונה שעלה ברצונו ית'[48]. אבל ההתהוות עצמה היא מבחי' איהו דוקא, אלא שמתלבש בבחי' חיוהי וגרמוהי, דחיוהי הוא בחי' חכמה כו', וגרמוהי הוא בחי' מדות או מלכות, שעל ידן נעשה ההתחלקות כנ״ל. וזהו ההפרש בין שרש הנפש לשרש הגוף, ששרש הנפש הוא מבחי' ממלא ושרש הגוף הוא מסובב. ומה שאומרים שהגוף שרשו מהסובב, אין הכוונה לענין גידול הגוף, כי הגדלת הגוף היא בהדרגה ואין זה התחדשות יש מאין, וא״כ גם הגדלת הגוף הוא מצד ממלא, וכמאמר רז״ל[49] שהובא באגה״ק שם[50] שאין לך עשב למטה שאין לו מזל למעלה המכה בו ואומר לו גדל, הרי שגם גידול הגוף הוא מבחי' ממלא, ורק עצם התהוות הגוף הוא מהסובב.

 

והנה מכיון שהגוף והנפש הם מב' שרשים מיוחדים, שהנפש שרשו מממלא והגוף שרשו מסובב, לזאת צריך לאיזה ענין שיקשרם יחד. וזהו פעולת אכילה ושתי' שפועלת קישור הנשמה בגוף, ע״י כח המפליא לעשות כמ״ש הרמ״א[51]. וכמו שאנו רואים דבהעדר אכילה ושתי' יהי' חלישות הקישור, עד שבהעדר אכילה ושתי' במשך זמן יהי' הפסק הקישור לגמרי, וע״י האכילה ושתי' נעשה הקישור. והנה עיקר ענין האכילה הוא בשביל הגוף, שהרי הנפש גם כשאינה מקושרת בגוף, וכמו הנשמה טרם שירדה למטה שעלי' אמרו אליהו ואלישע[52] חי הוי' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו, הרי כתיב בה תיבת חי, וכן לאחרי צאת הנשמה מהגוף כשנפסק הקישור היא ג״כ חי, ופעולת האכילה היא בשביל הגוף, ומאחר שעיקר ענין האכילה הוא בשביל הגוף, והגוף שרשו מסובב כנ״ל, לכן גם בהמאכל מוכרח שיהי' בו מענין הסובב דוקא. וזהו כללות הענין שמבואר בלקוטי תורה להאריז״ל[53] עה״פ[54] כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם, ומפרש שקאי על המוצא פי הוי' שבמאכל, שהוא המחי' את האדם. ומקשים על זה[55], למה צריך האדם להיות ניזון מהמוצא פי הוי' שבמאכל דוקא, ולמה אינו מספיק המוצא פי הוי' שבאדם עצמו שיש בו ממאמר נעשה אדם[56], ומבאר בזה לפי שכללות המשכת הסובב הוא בהעלם והסתר דוקא, ולכן עיקר המשכתו הוא למטה מטה ביותר, בבחי' דצ״ח דוקא שלמטה מהאדם, דהגם שגם גוף האדם שרשו מהסובב, הנה בבחי' סובב עצמו שרש גופות הדצ״ח הוא בבחינה גבוה יותר, דכל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר[57], וע״כ צריך האדם לדצ״ח דוקא. וכן הוא בכללות ענין הדצח״מ, שכל אחד מהם אינו צריך לבחינה שלמעלה ממנו, שהדומם אינו צריך לצומח והצומח אינו צריך לחי והחי אינו צריך למדבר, כי אם אדרבה, שהצומח קיומו ע״י הדומם, והחי מקבל מהצומח, והמדבר מצומח וחי. שכל זה הוא מצד ענין הנעלה שבסובב שנמצא בתחתון דוקא. ולכן אנו רואים שזה שהמאכל מחי' את האדם הוא דוקא לאחר שנפסק בו חיותו, וכמו זה מה שהבהמה מחי' את האדם הוא דוקא לאחר ששוחטה, וכן הצומח דוקא לאחר שנתלש ממקום גידולו, והאדם לועסו בשיניו, שאז דוקא האדם ניזון מהמאכל. וטעם הדבר הוא, לפי שנת״ל שגידול וחיות הגוף הוא מבחי' ממלא, ורק עצם הגוף שרשו מהסובב, שלכן דוקא כשנפסק חיותו, ואין בו אז מבחי' ממלא, ומה שנשאר בו הוא רק ענין הסובב המהוה את עצם הגוף, הנה אז דוקא בכחו להחיות את האדם.

 

אמנם כל זה הוא עכשיו, שהמשכת הסובב היא בהעלם, ואי אפשר שהגוף יקבל מבחי' הסובב כי אם ע״י התלבשותו בהעלם בלבושי דומם צומח וחי. אבל לעתיד יחי' הגוף מהמשכת הסובב בגילוי, שיקבל את גילוי אור הסובב בלי אמצעות לבושי דומם צומח וחי. דהנה לעתיד כתיב[58] ומלאה הארץ דעה את הוי', דארץ כולל כל הנבראים כמאמר[59] הכל הי' מן העפר אפילו גלגל החמה, הנה הארץ הגשמית עם כל הנבראים הגשמיים שהיו מן העפר, יהי' בה דיעה את הוי', שהוא גילוי הסובב. דזהו מה שכתוב את הוי' דוקא, וכידוע[60] שיש הפרש בין יראו מהוי'[61] ליראו את הוי'[62], דיראו מהוי' הוא ביטול היש שמצד בחי' ממלא, ויראו את הוי' הוא ביטול במציאות, כי את הוא מלשון טפל ובטל[63], שהכל יהי' טפל ובטל במציאות להוי', דביטול זה הוא מצד אור הסובב, וזהו ומלאה הארץ דעה את הוי' דוקא.

 

וזהו ג״כ מ״ש[64] ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד. ואינו מובן אומרו ב' פעמים אחד. והענין כמארז״ל[65] עכשיו לא כמו שאני נכתב אני נקרא, נכתב בהוי' ונקרא באדנ-י ולעתיד יהי' נקרא כמו שנכתב. והביאור בקצרה הוא, דנכתב הוא כמו שנכתב בתורה, ובתורה הוא בחי' הוי' שלמעלה מהעולם, ונקרא הוא כמו שנקרא – מלשון גילוי – בעולם, והגילוי בעולם הוא בחי' אדנ-י, אדון על כל בריותיך[66], דענינו בשביל הזולת, ענין נקרא, ולכן ההמשכה בעולם היא בהעלם. משא״כ לעתיד יהי' נקרא כמו שנכתב, שגם בעולם יהי' גילוי בחי' שם הוי', שזהו ושמו אחד, ושמו הוא ענין מה שנקרא בשם, בחי' הגילוי, הנה לעתיד יהי' בחי' ושמו אחד, דגם בחי' שמו, בחי' נקרא, יהי' ג״כ אחד, שגם הקרי יהי' הוי'. ופירוש הוי' אחד הוא, דהנה ידוע שיש ב' שמות הוי', הוי' הוי'[67] ופסיק טעמא בינייהו[68], הוי' דלעילא והוי' דלתתא, הוי' דלתתא הוא הוי' מלשון מהוה[69] והוי' דלעילא הוא הוי' מלשון הי' הוה ויהי' כאחד[70], ועכשיו פסיק טעמא בינייהו. והענין בעבודה, שהעבודה מצד הוי' דלעילא הוא יחודא עילאה והעבודה מצד הוי' דלתתא הוא יחודא תתאה, והגם שישנה המשכת יחודא עילאה ביחודא תתאה, כידוע[71] שהקיום דיחודא תתאה הוא ע״י יחודא עילאה דוקא, אבל מ״מ פסיק טעמא בינייהו, שהארת יחודא עילאה היא בהעלם. אבל לעתיד יהי' חיבור יחודא עילאה ויחודא תתאה, שהב' שמות דהוי' יהיו אחד, שהוי' מלשון מהוה והוי' מלשון הי' הוה ויהי' כאחד עד בחי' הוי' שאין בו פירוש כמ״ש בפרדס[72], הנה הכל יהי' אחד, שלא יהי' פסיק טעמא בינייהו, דזהו הוי' אחד. ובחינה זו יהי' נקרא בגילוי גם בעולם, שזהו ושמו אחד. ומאחר שלעתיד יהי' הסובב בבחי' גילוי, לזאת לא יצטרכו לאכילה ושתי', לפי שהגוף יקבל מעצם בחי' הסובב בגילוי שלא ע״י אמצעות לבושי המאכל[73]. ועיקר הגילוי דלעתיד יהי' בהגוף דוקא, לפי שהגוף שרשו מהסובב כנזכר לעיל, והנפש תסביר להגוף את הגילוי שמאיר בו.

 

וזהו[74] כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא דקאי על זמן התחי' כנ״ל, דלהיות שלעתיד יהי' גילוי הסובב, שעיקר גילוי הסובב יהי' בהגוף, לכן יהי' לכל ישראל חלק בו. דבגן עדן שהגילוי הוא בנשמות בלא גופים, הנה יש בזה כמה וכמה חילוקים, גן עדן התחתון וגן עדן העליון, ולא כולם שייכים לזה, משא״כ הגילוי דלעתיד שעיקרו יהי' בהגוף, ע״י קיום המצוות גשמיים דעכשיו שמצד הגוף, הרי כל ישראל שייכים לזה, לפי שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון[75], שמצד זה יהי' גילוי הסובב בגופות כל ישראל. דהמשכת הסובב בהגוף היא ע״י קיום התורה ומצוות בגשמיות דוקא, וכמו שאומר כולם בחכמה עשית, ונת״ל דהתהוות הגוף היא מבחי' עשית שקאי על העצמות (שהוא דוקא עושה ולא החכמה), אבל בכדי שיהי' בגילוי הוא ע״י לימוד התורה וקיום המצוות, שזהו בחכמה, לימוד התורה, עשית, קיום המצוות, ולהיות שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון, לכן יהי' להם חלק לעולם הבא, ועיקר הגילוי יהי' בהגוף, אלא דלהיות שקיום המצוות הוא ע״י הנשמה שהיא הפועלת בהגוף שיקיים את המצוות, לכן תבוא ג״כ על שכרה, שהנשמה תקבל ג״כ מהגוף.

 

אך מ״מ אומר שכל ישראל יש להם חלק, דחלק הוא רובע כנ״ל, דהנה גם בשם הוי' דלעילא שהוא אמיתית ענין הסובב יש בו ד' אותיות, ועל זה אומר יש להם חלק, דהענין שיש לכל אחד שייכות לו בא מצד מלכות דהוי רק אות אחת דשם הוי'. דכן הוא גם סדר ההמשכה בתורה שבאה דרך סדר של ד' דברים, וכמ״ש[76] אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם, דאומרו ד' פעמים בינו לבין עצמו[77], וכן גם בסדר ירידת הנשמה יש בה ד' בחינות אלו, טהורה בראתה יצרתה ונפחתה[78]. ומהשייך להגוף הוא בחי' אות ה' אחרונה, שהוא הרובע[79], ובזה יהיו כל ישראל שוים, לפי שהבחינה שמצד הגוף שבה הוא עיקר גילוי הסובב, הנה כל ישראל יש להם חלק מצד קיום המצוות בגשמיות שישנו בכל ישראל, משא״כ בשארי הג' אותיות יהיו חילוקי דרגות, וכמ״ש[80] כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, והיינו שהגם שכולם ידעו אותי בשוה, מ״מ יהי' מקטנם ועד גדולם, שמצד הענינים שבנשמה שלמעלה מהתלבשות בגוף, יהיו בזה חילוקי דרגות, שכל זה הוא בהג' אותיות, משא״כ בבחי' ה' אחרונה שמצד הגוף, כולם ידעו אותי בשוה.

 

ועפ״ז יובן ענין קישור הנשמה בגוף, שמקושרים יחד ופועלים פעולה אחת, לפי שהגוף שרשו מהסובב, והנשמה מרגשת את מעלת הגוף, שלכן רוצה להתקשר בו. וזהו התכלית, שיתגלה הסובב למטה, קישור אורות וכלים. ולכן כה אמר הוי' בורא השמים גו' יוצר הארץ גו' לא תהו בראה לשבת יצרה, שזהו מצד מעלת הכלים, דוגמת הגוף, דמסובב. דשרש הכלים הוא למעלה משרש האורות, אלא שבהכלים עצמם השרש שלהם הוא בהעלם, שהם בדביקות בלתי ניכרת[81], אבל האור שענינו הוא גילוי, הרי האור מרגיש את מעלת שרש הכלי, ולכן רוצה להתקשר בהכלי, והאור הוא המגלה בהכלים את שרשם[82]. וכן הוא גם בענין נשמה וגוף, שהנשמה תסביר ותגלה בהגוף את גילוי הסובב שבהגוף דוקא, שזהו השכר של הגוף, וע״י שהנשמה תסביר זאת להגוף, עי״ז תבוא גם הנשמה על שכרה, שגם היא תקבל מהגוף את גילוי אור הסובב, אבל עיקר הגילוי יהי' בהגוף דוקא. וזהו ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר דוקא, לפי שעיקר גילוי הסובב יהי' בהגוף, וממנו תקבל גם הנשמה.

 

 

מקורות והערות

[1]ישעי' מ, ה. – לכללות מאמר זה, ראה המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פרק פח (ע' קה) ואילך. ד״ה זה תרח״ץ (סה״מ תרח״ץ ע' ריא ואילך. סה״מ קונטרסים ח״ב תיא, א ואילך).

[2]ס״פ צו (יח, א-ב).

[3]תהלים לג, ו.

[4]נדפס בקונטרס בפ״ע (קה״ת, תשכ״ב), ואח״כ בסה״מ תרמ״ט ע' רלג ואילך. – ראה שם ע' רמא ואילך.

[5]ישעי' מה, יח.

[6]ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.

[7]סה״מ שם ריש ע' רמה.

[8]צפני' ב, ג. יבמות עח, סע״ב. ראה מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע' קצו. ח״ב ע' תלז. סהמ״צ להצ״צ קסא, ב. קסג, ב. סה״מ שם ע' רלז ואילך. תר״ן ס״ע תצג-ד. תרנ״ח ע' קנט. תרס״א ע' ריז-ח. תרס״ה ע' מח. שם ע' רט. המשך תרס״ו ע' שסח. סה״מ תרס״ח ע' עו. תרס״ט ע' קסה. עת״ר ע' קא. אעת״ר ע' קכ. שם ס״ע רלו-ז. תרע״ח ע' עז. פר״ת ע' רכו. תרפ״ה ע' מח. ועוד.

[9]לקו״ת תזריע כג, ג. ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) ר״פ לך לך (ח, ג). המשך מצה זו תר״ם פ״נ (ע' עב). פלח הרמון (לר״ה מפּאַריטש) לך לך לד, סע״ג-ד. יתרו ע' רסא. וראה גם אגה״ק סי״ב. לקו״ת אמור לח, א. ובכ״מ.

[10]איוב כה, ב.

[11]במדב״ר פי״ב, ח. שהש״ר פ״ג, יא. תנחומא ויגש ו.

[12]ישעי' שם, יב.

[13]זח״א רה, ב.

[14]ע״פ קהלת ג, כא.

[15]סנהדרין ר״פ חלק.

[16]ר״פ נח (ח״א נט, ב). הובא ונתבאר במקומות שבהערה הבאה.

[17]ראה בכ״ז אוה״ת ר״פ נח (נד, סע״א ואילך). חנוכה (כרך ה) תתקנד, ב. וראה גם אוה״ת בלק ע' תתקכג. לתהלים (יהל אור) ע' מג. מקומות שבהערה 79.

[18]ב״ב סג, א. וראה שו״ע חו״מ סרנ״ג סכ״ד (צויינו באוה״ת נח וחנוכה שם).

[19]הל' תשובה פ״ח ה״ב-ג. פיה״מ לסנהדרין הקדמה לפ' חלק ד״ה ועתה אחל.

[20]שער הגמול בסופו (בהוצאת שאוועל – ע' שט). וראה גם אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ב ס״ע עו-ז ובהערה 23 שם. וש״נ.

[21]ראה תו״א יתרו עג, ריש ע״ב. לקו״ת צו טו, ג. שבת שובה סה, סע״ד. סהמ״צ להצ״צ יד, ב. וראה אוה״ת חוקת ע' תתט. (כרך ה) ע' א'תרלז.

[22]ברכות יז, א.

[23]ראה גם (נוסף למקומות שבהערה 1) אוה״ת שה״ש כרך ב ס״ע תשעה. שם ס״ע תשצא.

[24]מלכים-ב ב, א. יא.

[25]ראה מאמרי אדה״ז תקס״ז ע' י. שם ע' קלה. וראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך משה ע' א'תריט ואילך. וש״נ.

[26]ראה פרדס שער (כד) ההיכלות פי״ד. וראה גם זהר ח״א רט, א. ח״ב קצז, א. שו״ת חת״ס ח״ו סצ״ח.

[27]משפטים כד, א.

[28]ראה שמו״ר פמ״ז, ז וביפ״ת שם. וראה לקו״ש (חל״ו) תשא תש״נ ס״ה-ו.

[29]שמות ב, ב.

[30]סוטה יב, א. פרש״י עה״פ. וראה בכ״ז גם אוה״ת עה״פ (שמות ע' ס ואילך). סה״מ תרח״ץ ע' רכה. תש״א ע' 92. לקו״ש חט״ז ע' 26.

[31]ראה זהר ח״א רא, א. ח״ב ריא, ב. תו״א מקץ לב, ד. סה״מ במדבר ח״ב ע' קפט. וש״נ.

[32]ראה גם סה״מ תרנ״ד ע' רכ. המשך תער״ב ח״ב ריש ע' תשפ. ובכ״מ.

[33]ע״ח שער (נ) קיצור אבי״ע פ״ב. הובא בסה״מ עת״ר ע' יב. המשך תער״ב ח״ב ס״ע א'קצב. סה״מ תש״י ע' 18. ובכ״מ.

[34]לאדה״ז – י״ל בקונטרס בפ״ע (קה״ת, תשכ״ב), ואח״כ במאמרי אדה״ז תקס״ו ע' שצב ואילך (נאמר ע״י כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ביום ב' דחה״ס שנה זו, ולא הגיע לידינו לע״ע). – ראה שם ע' שצה.

[35]יחזקאל א, י.

[36]ראה אוה״ת יוהכ״פ (כרך ה) ע' ב'קלא. ד״ה אתם נצבים שנה זו (סה״מ דברים ח״ב ע' קכה).

[37]משלי יד, ד.

[38]ראה זח״א קע, ב. תקו״ז תיקון ל (עד, סע״א). תניא רפכ״ג. אגה״ת רפ״א. ועוד.

[39]ראה עש״מ (להרמ״ע מפאנו) מאמר אכ״ח ח״ב סל״ג (קצג, ב). של״ה ג, א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב. ועוד.

[40]חוקת יט, יד. וראה זח״ג כט, ב (ברע״מ). תקו״ז תכ״א (סג, א).

[41]ראה אגה״ק ס״כ. שרש מצות התפלה פכ״ה (סהמ״צ להצ״צ קכח, ב) ואילך. וראה תו״א מג״א צ, ב. שערי אורה שער הפורים נה, א. לקו״ת פ' ראה כ, ד. ובכ״מ.

[42]ראה עיקרים מאמר א פרק כג. מאמר ד פ״ג.

[43]לקו״ת שם. דרושים לר״ה נה, ב. המשך מים רבים תרל״ו פקנ״ז (ע' קעג). ובכ״מ.

[44]שם (קל, ריש ע״ב).

[45]תקו״ז בהקדמה (ג, ב). אגה״ק שם (בריש הסימן).

[46]תהלים קד, כד.

[47]ראה תו״א שם צ, א ואילך. שערי אורה שם נד, א ואילך. וראה ע״ח שער (מב) דרושי אבי״ע פ״א. שעהיוה״א פ״ח-ט. ועוד.

[48]ראה אוה״ת שמע״צ ע' א'תשפב-ג.

[49]ראה ב״ר פ״י, ו. זהר ח״א רנא, א. ח״ב קעא, ב. מורה נבוכים ח״ב פ״י.

[50]קלב, א.

[51]או״ח ס״ו סוס״א.

[52]מלכים-א יז, א. יח, טו. מלכים-ב ג, יד. ה, טז. וראה לקו״ש חכ״ה ע' 147 הערה 53. וש״נ.

[53]ראה גם פע״ח שער (כז) יוהכ״פ פ״א. ספר הליקוטים להאריז״ל בתחלתו.

[54]עקב ח, ג.

[55]ראה כש״ט (הוצאת קה״ת) סימן קצד (כה, א ואילך). לקו״ת צו יג, סע״ב ואילך. סה״מ תרצ״ז ע' 207. ובכ״מ.

[56]בראשית א, כו.

[57]ראה הנסמן בס' המפתחות לספרי אדה״ז ערך כל הגבוה כו'. שערי אורה שם נח, א ואילך. סה, א ואילך. ועוד.

[58]ישעי' יא, ט.

[59]קהלת ג, כ. קה״ר פ״ג, כ. זהר ח״א קע, א. ח״ג לד, ב. קכה, א.

[60]לקו״ת במדבר יג, ב. פ' ראה כא, ג. ובכ״מ.

[61]תהלים לג, ח.

[62]שם לד, י.

[63]ראה עירובין ד, ב. פסחים כב, ב. סוכה ו, סע״א.קידושין נו, סע״ב. ב״ק מא, ב. פב, סע״א.

[64]זכרי' יד, ט.

[65]פסחים נ, סע״א. קידושין עא, א.

[66]ב״ר פי״ז, ד. במדב״ר פי״ט, ג. תנחומא חוקת יב.

[67]תשא לד, ו

[68]זח״ג קלח, רע״א (באד״ר).

[69]ראה פרדס שער (א) עשר ולא תשע פ״ט. שעהיוה״א רפ״ד. ועוד – נסמן בסה״מ דברים ח״ב ע' קפו הערה 18.

[70]זח״ב רנז, סע״ב (ברע״מ). פרדס שם. שעהיוה״א פ״ז (פב, א). וראה שו״ע אדה״ז או״ח ס״ה ס״ב.

[71]קונטרס עה״ח פרק ז (ע' 31-2).

[72]שער (יט) שם בן ד' פ״א. וראה אוה״ת ואתחנן ע' שפד. ד״ה ויצחק בא מבוא שנה זו (סה״מ בראשית ח״א ע' רצא). וש״נ.

[73]ראה בכ״ז המשך וככה הנ״ל פצ״א-ב (ע' קח ואילך).

[74]בהבא לקמן – ראה ד״ה כי ישאלך עטר״ת (סה״מ עטר״ת ס״ע שנא ואילך). ה'ש״ת (סה״מ ה'ש״ת ס״ע 44 ואילך). ד״ה כל ישראל תשל״ג (סה״מ מלוקט ח״ד ע' קעז ואילך). ד״ה להבין ענין תחיית המתים תשמ״ו (סה״מ מלוקט ח״ג ע' לג ואילך).

[75]עירובין יט, א. חגיגה בסופה.

[76]איוב כח, כז-כח.

[77]שמו״ר פ״מ, א.

[78]נוסח ברכות השחר (ברכות ס, ב).

[79]ראה בכ״ז אוה״ת לך לך (כרך ב – בהשמטות) תכג, סע״ב ואילך. המשך תרס״ו ס״ע תלג. סה״מ תרפ״ט ס״ע 167. ועוד.

[80]ירמי' לא, לג.

[81]ראה סה״מ תרס״ב ע' רכט. תש״ד ע' 39 ואילך. ובכ״מ.

[82]ראה המשך תער״ב ח״א פצ״ג (ס״ע קעח ואילך). ובכ״מ.

 

, , ,
עוד באותו נושא
תגובות

פרסום תגובה חדשה

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.