הפריץ שקנה עולמו ביום אחד

להקראת המאמר
יום שני ד' סיון ה'תשע"ז
הנקודה שבסיפור
פעם בערב יום הכיפורים, כשהיה רבי לייב שרה'ס הקדוש בדרכו לביתו, פרצה סערת גשמים גדולה, כך שנלאה להגיע לביתו, ורק לאחר חצות היום הגיע לכפר סמוך לעירו. הבין הרב שבהשגחה פרטית נקלע לכפר זה בערב היום הקדוש דוקא, הודה להשם וציפה בשמחה לבאות.
הפריץ שקנה עולמו ביום אחד

 

 

רבי לייב שרה'ס הקדוש מגיע לכפר בערב יום הכיפורים

פעם בערב יום הכיפורים, כשהיה רבי לייב שרה'ס הקדוש בדרכו לביתו, פרצה סערת גשמים גדולה, כך שנלאה להגיע לביתו, ורק לאחר חצות היום הגיע לכפר סמוך לעירו.

הבין הרב שבהשגחה פרטית נקלע לכפר זה בערב היום הקדוש דוקא, הודה להשם וציפה בשמחה לבאות.

בכפר מצא הרב קהילה יהודית קטנה, ומה שמח לשמוע שיש בכפר מנין ליום הכיפורים - שמונה יהודים הגרים בכפר ועוד שני יהודים האמורים לבוא מ‏היער הסמוך. ירד הצדיק לטבול בנהר, אכל סעודה מפסקת בשמחה, ורץ לבית הכנסת שבכפר, שם החל באמירת תפילות ותחנונים אותם היה רגיל לומר קודם "כל נדרי". בינתיים התאספו יהודי הכפר, שגם הם החלו בהכנות לתפילת "כל נדרי", בעודם מצפים לשני היהודים האמורים לבוא מן היער. חיכו יהודי הכפר, חיכו וחיכו, אמנם, ברוך השם, הגיע אורח חשוב, אולם עדיין היה חסר להם העשירי למניין. תוך שהם מצפים לחבריהם מהיער, נודע להם שחבריהם היהודים נאסרו בגלל עלילת שוא, על כן, הבינו, שבטוח שלא יוכלו להגיע.

פנה אליהם רבי לייב ואמר: "אולי יש עוד יהודי בסביבות הכפר".

ענו לו אנשי הכפר: "אין בסביבה שום יהודי בלעדינו".

‏המשיך רבי לייב ואמר: "אולי יש בסביבה איזה יהודי מומר".

תמהו היהודים לשמע שאלה מוזרה זו ושתקו.

אולם רבי לייב לא הרפה והוסיף ואמר: "דלתי תשובה לא ננעלו גם לפני יהודי מומר. וכמו שאמרו רבותי, כשמחטטים באפר יכולים למצוא ניצוץ של אש".

‏תפס אחד מבני הכפר אומץ ואמר: "הפריץ שלנו, אדון הכפר הוא יהודי מומר. אולם הוא שקוע עמוק בחטאיו כבר למעלה מארבעים שנה. הוא מצא חן בעיני הבת של הפריץ הקודם, ואביה הבטיח לו, שאם ימיר דתו יישא את בתו ויירש את כל נכסיו. הוא לא עמד בפיתוי, המיר דתו ונשא לאשה את בת הפריץ".

שאל אותם רבי לייב: "יש לו בנים ובנות?"

בני הכפר השיבו: "לא, אשתו מתה לפני שנים, והוא ערירי".

‏ביקש רבי לייב שיוליכוהו לביתו של הפריץ. הוא הסיר מעליו את טליתו, והזדרז להגיע אל הפריץ.

 

האם יהודי מומר יכול להיות עשירי למניין?

לבוש בקיטל מצנפת ואבנט לבנים, הגיע לבית הפריץ, דפק על דלת חדרו ונכנס מבלי לחכות לתשובה. והנה הוא עומד פנים מול פנים עם הפריץ, אדון הכפר, מביט בפניו מבלי להוציא הגה מפיו. וכך עומדים הרב והפריץ זה מול זה בדממה ללא מילים. ברגע הראשון עלתה במוחו של הפריץ מחשבת זדון לסלק את הרב בכוח מביתו ולהענישו קשות, אולם פני הרב האירו כל כך, וגם אור עיניו חדר לליבו של הפריץ, כך שלא יכול לעשות לרב מאומה.

לאחר שעה קלה של דומיה, פתח ‏רבי לייב ואמר: "שמי לייב שרה'ס. זכיתי להכיר את הבעל שם טוב, שהיה אהוב בשמיים ובארץ, ורבים מהפריצים העריצוהו, ופעם שמעתי אותו אומר: יהודי צריך להתפלל בלשון דויד המלך: "הצילני מדמים אלוקים" - הצילני ש"דמים", משמע "כסף", לא יהיו לי לאלוקים. אמי, שרה, שהיתה יהודיה כשרה, ואחד מבני הפריצים נתן בה עיניו וחפץ לשאתה לאשה, בהבטיחו לה עושר וכבוד, קידשה שם שמים, ורק כדי להינצל מצפורני הרשע נישאה ליהודי זקן, מלמד עני.

לצערי, אתה לא זכית לעמוד בניסיון, ועבור כסף וזהב יצאת לשמד, אולם אין דבר העומד בפני התשובה!!! יש קונה עולמו בשעה אחת!!! הגיעה שעתך בערב יום הכיפורים הזה!!!

השמש עומדת לשקוע, וליהודי הכפר חסר עשירי למניין, בוא הצטרף למניין, ותזכה להיות קודש להשם, כמו שכתוב: העשירי יהיה קודש להשם",

‏התרגש הפריץ מדברי הרב ופניו החווירו. הוא לא יכול לעמוד בפני קולו הנעים של הרב ומראה פניו הקדושים, שיחד עם בגדי הלבן שלבש, נדמה לו כמלאך אלוקים. בלב נפעם ובידיים רועדות החליט להצטרף לרב, בעוד יהודי הכפר מצפים בחיל ורעדה במקומותיהם, חוששים מצרה שעשוי להביא עליהם היהודי שטרם הכירו...

לפתע נפתחה הדלת, ולבית הכנסת נכנס רבי לייב ואחריו הפריץ שפניו כבושים בקרקע ועיניו דומעות. לבקשת רבי לייב הגישו לפריץ טלית, הוא התעטף בה, וכיסה בה את ראשו ואת פניו. רבי לייב ניגש לארון הקודש, הוציא משם שני ספרי תורה, את האחד נתן לאחד מזקני היהודים, ואת השני לפריץ. עומד בין שניהם החל רבי לייב בניגון: על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירים להתפלל עם העבריינים...

נאנח הפריץ ‏אנחה עמוקה שזעזעה את כל המתפללים, וכולם פרצו בבכיות תמרורים. וכך בתפילת ערבית וגם למחרת מהבוקר עד אחר תפילת נעילה, עמד הפריץ על רגליו שבור ורצוץ, ומידי פעם בפעם נאנח אנחות עמוקות, וכשאמר את הוידוי בכה בדמעות שליש, עד שהרעיד את כל המתפללים.

 

יש קונה עולמו בשעה אחת

כשהגיע הקהל ל"שמע ישראל" בסוף תפילת נעילה, הכניס הפריץ ראשו לארון ‏הקודש, חיבק את ספרי התורה וזעק בקולי קולות: "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד". אחר כך הוציא ראשו מתוך ארון  ‏הקודש, וקרא בכל כוחו : "השם הוא האלקים" פעם אחרי פעם, ו‏בכל פעם היה קולו הולך וחזק, וכשסיים לומר בפעם השביעית: "השם הוא האלקים" יצאה נשמתו.

‏אמר רבי לייב: "אשריך, יהודי, שיצאה נשמתך באמירת "אלוקים".

‏אכן זכה הפריץ להתנקות מעוונותיו ולקנות עולמו בשעה אחת.

עוד באותו לילה נקבר בקבר ישראל. ‏רבי לייב עצמו התעסק בטהרתו וקבורתו, ומאז נהג רבי לייב לומר בכל יום כיפור "קדיש" לעילוי נשמת הפריץ – הצדיק, בעל התשובה.

 

, ,
עוד באותו נושא
תגובות

פרסום תגובה חדשה

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.