פרשת פינחס - פינחס הוא גלגול של נדב ואביהוא

להקראת המאמר
יום ראשון כ"ב תמוז ה'תשע"ז
|
  1 תגובות
הנקודה שבמאמר
במאמר הרבי לפרשת פינחס מסביר הרבי שלא די במסירות נפש, כי תכלית ה"רצוא" היא, שלא יהיה באופן של יציאת האור מהכלי, אלא אדרבה, שה"רצוא" יביא ל"שוב".
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו
פרשת פינחס - פינחס הוא גלגול של נדב ואביהוא

 

בס״ד. ש״פ פינחס, כ״ד תמוז, מבה״ח מנחם-אב ה׳תשכ״ה

 

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן גו׳[1], ומביא בזה כ״ק אדמו״ר מהר״ש במאמרו ד״ה זה[2] מ״ש בספרים[3] שפינחס הי׳ גלגול נדב ואביהוא, ועי״ז שקינא קנאת זמרי, תיקן את חטא נדב ואביהוא[4]. ומקשה בזה, דמכיון שחטא נדב ואביהוא הי׳ מה שהי׳ אצלם בקרבתם לפני הוי׳ וימותו[5], רצוא בלי שוב, כלות הנפש[6], הנה כיצד תיקן פינחס חטא זה עי״ז שקינא קנאת זמרי, שזה עצמו הרי הוא ענין של מסירות נפש. ומקשה עוד[7], מה הי׳ חטא נדב ואביהוא שהי׳ אצלם הענין דרצוא ומסירות נפש, שהרי מסירות נפש היא עבודה נעלית ביותר, שהרי צ״ל הענין דלמסור נפשו באחד[8], ולמה קדמה שמע לוהי׳ אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה[9], שקבלת עול מלכות שמים הוא הענין דרצוא ומסירות נפש. גם ידוע[10] מה שאמר המגיד להבית יוסף שיתוקד על קדושת שמי׳ רבא (אלא שמפני טעם לא זכה לזה), שיתוקד על קדושת שמי׳ רבא הוא בדוגמת ותצא אש מלפני הוי׳[11] דכתיב בנדב ואביהוא, וא״כ במה מתבטא (אין וואָס איז באַשטאַנען) חטאם.

 

ומבאר שם[12], שהתכלית היא העבודה דתורה ומצוות, עבודה שמצד הגוף, אלא שהשלימות דקיום התומ״צ היא שקיומם יהי׳ במסירות נפש. אמנם מס״נ לבד אינו תכלית. ולכן, זהו באמת הטעם שצ״ל קדימת שמע לוהי׳ אם שמוע, כדי שהקבלת עול מצוות שבוהי׳ אם שמוע יכלול בו השלימות דקבלת עול מלכות שמים שבשמע. דשמע מצד עצמו אינו תכלית, אלא רק הקדמה לוהי׳ אם שמוע.

 

וזהו[13] גם החילוק בין הרצוא ומסירות נפש דנדב ואביהוא למסירות נפש דפינחס, ועד״ז מסירות נפש של הבית יוסף (שהבטיחו המגיד), שאצל נדב ואביהוא היתה הסתלקות הנפש מהגוף. הגוף נשאר שלם, והנפש הסתלקה מהגוף, בדוגמת שבעולם התהו היתה יציאת האורות מהכלים, ואין זה כפי הכוונה[14]. משא״כ המסירות נפש דפינחס היתה מסירת הגוף[15], ועד״ז המסירות נפש של הבית יוסף. וזהו תכלית ענין הרצוא, שלא יהי׳ באופן דיציאת האור מהכלי, אלא אדרבה, שהרצוא יביא לשוב. כי הרצוא אינו מצד הטבע שלו, אלא בביטול, כדי לפעול (דורכפירן) הכוונה, שאז הרצוא מביא לשוב. דזהו מה דאיתא[16] על ר׳ עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום, שהחידוש דר׳ עקיבא הי׳ מיד בהכניסה, שהנכנס הי׳ בשלום, שלכן יצא בשלום[17].

 

וזהו ג״כ החידוש דקרבנות (שפרשת הקרבנות כתובה בפ׳ פינחס[18]), שבקרבנות הי׳ הרצוא ושוב. דאע״פ שבכל מצוה ישנו הרצוא ושוב, אמנם בקרבנות נמצאים שני הקוין דרצוא ושוב יותר בגילוי. דזהו[19] מ״ש[20] על קרבנות ריח ניחוחי, דריח הוא העלאה מלמטה למעלה, וניחוחי הוא המשכה מלמעלה למטה, שוב, וכמארז״ל[21] נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני. ובפרטיות19, בההמשכה דקרבנות שני ענינים, שאמרתי, המשכת אתערותא דלעילא שקודם לאתערותא דלתתא, והנחת רוח מזה שנעשה רצוני, אתערותא דלעילא שלאחרי אתערותא דלתתא.

 

והנה בלקו״ת פרשתנו[22] [המאמר נמצא גם בסידור[23], יותר באריכות. ומכיון שזה עתה הדפיסו את הסידור[24], הרי בדבר חדש יש חביבות יתירה (כדברי אדמו״ר האמצעי)[25], ומן הסתם ילמדו את כל המאמרים דהסידור, ובכללם גם מאמר זה], מדייק מה שבתחילת פרשת הקרבנות כתיב ב״פ ואמרת (ואמרת אליהם את קרבני לחמי גו׳20, ואמרת להם זה האשה[26]), ומבאר, שבמצוות יש שלשה ענינים, מחשבה דיבור ומעשה. ולכן כתיב ב״פ ואמרת, ואמרת הראשון הוא בנוגע למחשבה ודיבור, והשני בנוגע למעשה[27].

 

 

 

מקורות והערות

[1]פרשתנו (פינחס) כה, יא.

[2]סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ עדר.

[3]ראה זח״ג ריז, א. חסד לאברהם מעין ד נהר נו. מגלה עמוקות אופן קלז. ובכ״מ.

[4]ראה גם סד״ה וידבר גו׳ פינחס תער״ג (המשך תער״ב ח״א ע׳ שי-שיא). העת״ר (שם ח״ב ע׳ א׳סח).

[5]ר״פ אחרי (טז, א).

[6]ראה בארוכה ד״ה וידבר גו׳ אחרי מות תרמ״ט (סה״מ תרמ״ט ע׳ רלג ואילך). תשכ״ב (סה״מ ויקרא ע׳ קעז ואילך). לקו״ש ח״ג ע׳ 987 ואילך.

[7]ראה גם אוה״ת אחרי (כרך ב) ע׳ תקמט.

[8]ראה תו״א וישב כט, ב. לקו״ת פ׳ ראה כה, א. אוה״ת תרומה ע׳ א׳שסז. בהר (כרך ב) ע׳ תריב. (כרך ד) ע׳ א׳קמא. וש״נ.

[9]ברכות יג, א (במשנה).

[10]מגיד מישרים ר״פ בראשית סד״ה הלא לך למנדע. ר״פ תצוה. ובכ״מ. וראה גם לקו״ש חכ״א ע׳ 176-7 (וש״נ). סה״ש תשנ״ב ח״ב ע׳ 405. ועוד – נסמן בסה״מ תרכ״ט שם.

[11]שמיני י, ב.

[12]סה״מ תרכ״ט שם ע׳ ערה ואילך.

[13]בהבא לקמן – ראה סד״ה הנ״ל תרכ״ט (סה״מ תרכ״ט שם ע׳ רפ). וש״נ.

[14]ראה בארוכה אוה״ת אחרי שם ע׳ תקמט-נ. ד״ה ויהס כלב תשכ״ו (לעיל ח״א ע׳ רנו ואילך). וש״נ.

[15]ראה סה״מ דברים ח״א ע׳ קנח. וש״נ.

[16]ירושלמי חגיגה פ״ב ה״א.

[17]ראה לקו״ש שם ע׳ 990-1.

[18]כח, א ואילך.

[19]ראה לקו״ת פרשתנו עו, א.

[20]פרשתנו שם, ב.

[21]ספרי (הובא בפרש״י) עה״פ פרשתנו שם, ח. וראה גם פרש״י תצוה כט, כה. ויקרא א, ט.

[22]עה, סע״א ואילך.

[23]עם דא״ח – לא, ג ואילך.

[24]יו״ד שבט, ה׳תשכ״ה (תאריך הפתח-דבר).

[25]דרך חיים בסוף ההקדמה.

[26]פרשתנו שם, ג.

[27]ע״כ הגיע לידינו. וראה בכ״ז ד״ה צו את בנ״י תשד״מ (לקמן ע׳ שכב ואילך). המו״ל.

 

, , ,
עוד באותו נושא
תגובות  / 1 תגובות
נפלא
נפלא

פרסום תגובה חדשה

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.