פרשת אמור - דבר מלכות

יום חמישי א' אייר ה'תשע"ד
|
  2 תגובות
הנקודה שבמאמר
בדבר מלכות לפרשת אמור מסביר הרבי שבעבודה דהפיכת הגלות לגאולה ישנם שלשה ענינים: גילוי אלקות בתוך ובערך לעולם. גילוי אלקות שלמעלה מעולם שיש לו איזה ערך ויחס לעולם. וגילוי אלקות שלמעלה לגמרי מעולם.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו
פרשת אמור - דבר מלכות

 

משיחות ש"פ אמור, כ' אייר ה'תנש"א

- תרגום מאידית -

 

א.  בהמשך למדובר[1] בענין הגאולה

 

- שהמילה "גאולה", אותיות "גולה" בתוספת אל"ף[2], מבטאת את התוכן של הגאולה (יותר משאר הד'-ה' הלשונות האחרים של גאולה[3]): (א) זוהי גאולה דכל עניני הגלות (גולה); גאולה לא שוללת את העבודה בגלות, אלא כוללת ומעלה את הגלות - ע"י הכנסת וגילוי האל"ף ד"אלופו של עולם"[4] ב"גולה", שהקב"ה הוא בע"ב ומנהיג את כל עניני העולם גם בגלות, (ב) הגאולה "נעשית" ע"י העבודה בגלות (כמו שהמילה "גאולה" בנוי' - רוב אותיותי' הם - מהאותיות "גולה", רק בתוספת אל"ף) -

 

נתעכב על עוד כמה נקודות בזה, שיוסיפו הסברה בעבודה שבנ"י צריכים לעשות בעמדנו "ערב הגאולה".

 

ב.  החידוש של גאולה (הוספת וגילוי האל"ף בגולה, ובשני הענינים הנזכרים לעיל) רואים מיד בגאולה הראשונה (ומקור כל הגאולות[5]) - גאולת מצרים:

 

הגאולה התבטאה בכך, שנוסף ע"ז שכל בנ"י יצאו ממצרים ("בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"[6]) ובשלימות ועם כל חפציהם (ע"ד מ"ש[7] "כספם וזהבם אתם"), הם לקחו וגאלו אתם וגאלו גם את הענינים ד"גולה" (גלות מצרים) - "וישאלו[8] ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות גו' וינצלו (ורוקינו[9]) את מצרים", "שעשאוה[10] כמצודה שאין בה דגן . . כמצולה שאין בה דגים"[11] ["וגם[12] ערב רב עלה אתם"[13]].

 

ז.א. - הגאולה הייתה לא רק יציאה ממצרים, אלא גאולה גם דמצרים (גולה) עצמה, ע"י הכנסת וגילוי האל"ף (אלופו של עולם) בעניני הגלות - תכליתם שבשבילה נבראו ע"י הקב"ה וניתנו למצרים, בכדי שבנ"י יבררו אותם ע"י "וינצלו את מצרים" (ועי"ז יתקיים "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"[14]).

 

ועד ש"וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום"[15], "אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם"[16] המצריים בעצמם, ועוד יותר: "מלמד שהשאילום בעל כרחם . . בעל כרחם דישראל"[17] - שלכאורה: (א) לשם מה המצריים "מהרו" לתת מכליהם כו' (היפך טבע האדם)?! (ב) הציווי ("וישאלו איש מאת רעהו גו'"[18]) נאמר לבנ"י, לא למצריים? (ג) לאחרי שהקב"ה שבר את מצרים ע"י עשר המכות, למה "פתאום" הגישה של המצריים ש"וישאלו ממצרים גו'", "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום" (ולא ע"י שבירתם)?

 

אלא מכיון שגאולה פירושה (גם) הגאולה והעלי' דמצרים ("גולה") עצמו ע"י ההכרה שהקב"ה הוא אלופו של עולם ומנהיג את העולם, והמצריים (בהיותם (כמה מהם) חכמים[19]) הבינו והרגישו זאת (סו"ס) (ואלו שלא חזו - הרי "מזלייהו חזו"[20]), "וידעו מצרים כי אני ה'"[21] - לכן הי' זה צריך להעשות, ובפועל נעשה, לא בעל כרחם דמצריים, אלא ברצונם (נוסף על פעולת בנ"י בזה), באופן ד"וישאילום" ("וה' נתן את חן העם בעיני מצרים"), עד ש"אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם", עד "בעל כרחם דישראל".

 

ועד"ז רואים בכך - את הענין השני הנ"ל ב"גאולה" (שנעשית מ(המלה) "גולה" (בתוספת אל"ף)): דוקא ע"י הירידה בגלות מצרים ("ועבדום וענו אותם"[22]) - נפעלה עליית (גדלות) וגאולת מצרים, באופן ד"ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"14(כי אילו לא ירדו אבותינו למצרים לא היו (מקבלים ו)מעלים את ה"כלי כסף וכלי זהב ושמלות" דמצרים).

 

ומזה מובן ג"כ בנוגע לכל הגאולות (שדומות ונלקחות מגאולת מצרים5), עד לגאולה האמיתית והשלימה, עלי' נאמר[23] "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" - שהיא נקראת "גאולה" כיון שתוכנה הוא: (א) (לגאול) להעלות את עניני הגולה (עי"ז שמגלים בהם את אלופו של עולם), ו(ב) דוקא ע"י העבודה בגולה מגיעה הגאולה.

 

ג.  אבל צריך להבין:

 

נוסף ע"ז שע"י גאולת מצרים נפעל הגילוי דאלופו של עולם במצרים - "וידעו מצרים כי אני ה'" [שזה הי' אחד הטעמים על המכות[24]], שהקב"ה הוא הבעה"ב והוא מנהיג את העולם[25] - נפעלו גם ענינים נעלים יותר (לבנ"י), ש"נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם"[26], ו"בכבודו ובעצמו"[27] - עצמות א"ס ב"ה[28],

 

עד שהכוונה[29] (ביציאת מצרים) הוא מתן-תורה, "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה"[30], הגילוי ד"אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים"[31], ובאופן ד"פנים בפנים דבר ה' עמכם"[32], שלמעלה מהגילוי דאלופו של עולם, איך שהקב"ה הוא בורא העולם ומנהיגו ("בראשית[33] ברא אלקים את השמים ואת הארץ")[34], כידוע שהתורה "קדמה לעולם"[35], קדמה גם במעלה (למעלה) מעולם.

 

ועאכו"כ כשמדובר אודות הגאולה האמיתית והשלימה - שאז יהי', נוסף על הגילוי דאלופו של עולם (בכל הבריאה), גילוי אלקות שלמעלה מהבריאה - "אלה[36] תולדות פרץ" מלא[37] שגבוה יותר מה"מלא"37ד"אלה[38] תולדות השמים והארץ בהבראם" (עולם על מילואו נברא[39]), עד שיהי' חידוש שלא בערך לגבי המצב בגאולת בבל ומדי וכו', הן בעולם - חידוש במעשה בראשית ("הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה"[40], "השמים החדשים והארץ החדשה"[41]), והן בגילוי אלקות - הגילוי דפנימיות עתיק[42], עד לגילוי עצמותו ית' למטה, בה"דירה לו יתברך בתחתונים"[43],

 

עד ש"לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר[44] כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"[45]; ואז יהי' חידוש בתורה: כשם וע"ד שגלות וגאולת מצרים היו ההכנה למתן-תורה, כך תביא הגאולה האמיתית והשלימה חידוש בתורה - גילוי פנימיות התורה[46], "סוד טעמי' ומסתר צפונותי'"[47], עד "תורה חדשה מאתי תצא"[48].

 

וכיון שכל ענינים אלו - שהם נעלים שלא בערך מהגילוי עתה דאלופו של עולם - נכללים ב(שם) גאולה, מוכרחים לומר שכל זה מרומז גם ב"גאולה" אותיות "גולה" בתוספת אל"ף.

 

ד.  והביאור בזה:

 

באות[49] אל"ף - שמתוספת ב(מילה) "גאולה" (לגבי "גולה") - ישנם כמה פירושים: (א) אל"ף מלשון אלוף, אלופו של עולם. (ב) אל"ף מלשון אולפנא ולימוד, אאלפך חכמה[50] אאלפך בינה. (ג) אל"ף אותיות פלא.

 

בעבודה דהפיכת הגלות ("גולה") לגאולה ישנם בכללות שלשה ענינים, שלשה דרגות ושלבים: גילוי אלקות בתוך ובערך לעולם (אלופו של עולם). גילוי אלקות שלמעלה מעולם אבל יש לו איזה ערך ויחס לעולם, ובמיוחד - ע"י תורה שקדמה לעולם (אולפנא). וגילוי אלקות שלמעלה לגמרי מעולם, באופן מופלא ומובדל, ובמיוחד - ע"י הנפלאות שבתורה[51] שיתגלו בגאולה האמיתית והשלימה[52] (פלא).

 

הדבר הראשון[53] מתבטא בכך שמגלים בכל עניני העולם (- בגלות) את האל"ף דאלופו של עולם, איך שהקב"ה הוא האלוף והבעה"ב של העולם ובעולם: העולם - עולם מלשון העלם והסתר[54] - נברא באופן שהוא (מצ"ע) מכסה על אלקות, דבר ה' שתמיד מהוה, מחי' ומקיים אותו[55]. והעבודה של יהודי היא לגלות בעולם איך שהקב"ה הוא אלופו של עולם, הן בכללות העולם והן בפרטי העולם - "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת"[56], וכך גם בכל פרטי הנבראים - הגילוי דכח הפועל בנפעל[57].

 

וע"י הגילוי דאלופו של עולם ב"גולה" - נפעלת הגאולה, שאז יהי' "וידע כל פעול כי אתה פעלתו"[58].

 

ענין נעלה יותר בגילוי האל"ף הוא - הענין דאל"ף מלשון אולפנא ולימוד, אאלפך חכמה אאלפך בינה: גילוי האלקות בגאולה האמיתית והשלימה יהי' - נוסף על בחי' אלקות שבבריאה (אלופו של עולם), כח הפועל בנפעל - גם, אלקות שלמעלה מהעולם (כנ"ל), שבאה מאל"ף שבבחי' מוחין (חכמה ובינה), שלמעלה מהמדות שמהם נעשה העולם[59] (עולם חסד יבנה[60]); ובמיוחד - ה"ז נפעל ע"י גילוי התורה (שמתגלית לאחר הגאולה), ד"אלפיים שנה קדמה תורה לעולם"35, "אלפיים" גם מלשון אאלפך, אאלפך חכמה אאלפך בינה[61].

 

ואחר כך מגיעים לענין נעלה יותר באל"ף - אותיות פלא - גילוי הנפלאות בגאולה, כמ"ש23"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (נפלאות אפילו בערך הנפלאות בגאולת מצרים[62]), כולל ובמיוחד - הנפלאות שבתורה51 ("גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך"[63]), גילוי פנימיות התורה, "סוד טעמי' ומסתר צפונותי'", שהם מצ"ע מופלאים ומובדלים (עד - בתכלית ההעלם[64]), וגם זה מתגלה, עד באופן דאולפנא ולימוד, עד ב(אלופו של) עולם[65].

 

ובלשון החסידות - בספירות למעלה: (א) אלופו של עולם הוא כנגד ספירת המלכות, גילוי מלכותו ית' בעולם - "אחד"[66], "אמליכתי' למעלה ולמטה ולארבע רוחות"[67]. ובכללות יותר - ענין המדות, שמהם המקור על הנהגת העולם. (ב) אולפנא ולימוד (אאלפך חכמה אאלפך בינה) הוא בחי' המוחין (חכמה ובינה), מוחין השייכים למדות, שלמעלה מהעולם, אבל עכ"ז ההתחלה והמקור לעולם[68]. (ג) פלא הוא בחי' מוחין (חכמה) מצ"ע, עצם המוחין[69], עד כפי שזה קשור עם כתר (עד עם פנימיות הכתר), שמופלא ונבדל לגמרי מעולם[70].

 

וידוע[71] שכעת עיקר העבודה הוא בבירור שבע מדות (כיבוש שבע ארצות), ובמוחין השייכים למדות; משא"כ בגאולה האמיתית והשלימה יהי' (גם) העבודה דמוחין מצ"ע (כיבוש שלש ארצות, קיני[72] קניזי וקדמוני[73]).

 

ועד"ז גם בגילוי אלקות בגאולה האמיתית והשלימה: נוסף לגילוי דכח הפועל בנפעל, וגילוי אלקות שלמעלה מהבריאה, יהי' גם הגילוי דעצמותו ית' למטה, ואדרבה - כח העצמות יתגלה דוקא ביש הנברא[74].

 

ה.  עפ"ז מובן שפעולת הגאולה - "גולה" בתוספת אל"ף - כוללת את כל שלשת הענינים דגילוי האל"ף (בעבודה בגלות): אלופו של עולם, אולפנא, פלא;

 

ודוקא ע"י העבודה בגלות, ע"י הכנסת האל"ף (שלשת הענינים שבו) ב"גולה" - נפעלת הגאולה, וכל שלשת הענינים והדרגות שבה (גם הענינים הכי נעלים שבה): גילוי כח הפועל בנפעל, "וידע כל פעול כי אתה פעלתו" (מלכות), גילוי שלימות האולפנא ולימוד התורה, גילוי אלקות שלמעלה מהבריאה (מוחין), עד לגילוי הנפלאות (מוחין בעצם, כתר)[75]

 

ז.א. - לא מסתפקים בזה שמגלים ב"גולה" בחי' אלופו של עולם (אלקות בערך הבריאה), ע"י שמשתמשים בעניני העולם "לשם שמים"[76] ובשביל "דעהו"[77], אלא שמגלים וממשיכים שם גם את בחי' אולפנא (מוחין השייכים למדות), ע"י לימוד התורה, ועד גם - בחי' פלא, ע"י לימוד פנימיות התורה (נפלאות שבתורה), כדלקמן (ס"ח ואילך).

 

ויש לומר, שנוסף על העבודה (דלימוד פנימיות התורה) בגלות, ה"ז נפעל גם ע"י עצם הענין (ירידה) ד"גולה" (עי"ז שמגלים בגולה את האל"ף, הכוונה העליונה בירידה) - כמ"ש[78] "ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי", דלכאורה: במה מתבטאת ההודאה ע"ז ש"אנפת בי"?! אי אפשר לתרץ שההודאה היא על מה שנאמר בהמשך הכתוב "ישוב אפך ותנחמני", מכיון שאז אי"ז הודאה בשלימות: אם ההודאה היא על "ישוב אפך" (הביטול ושלילה ד"אנפת בי") הי' יותר טוב - והודאה יותר גדולה - אם מלכתחילה לא הי' "אנפת בי"! ומזה מוכח, שההודאה היא דוקא ע"ז ש"אנפת בי".

 

והביאור בזה, דוקא ע"י הירידה בגלות באופן ד"אנפת בי" באה העלי' דהגאולה, עד לענינים הכי נעלים שבה - גילוי בחי' אל"ף אותיות פלא; וכאשר מגלים ב"גולה" את האל"ף (דפלא) - הכוונה העליונה שבזה - מתגלה "אודך ה'" ב"אנפת בי", בחי' הודאה דוקא על דבר פלא שלמעלה משכל וחכמה (של האדם), ע"ד מ"ש[79] "אודה שמך כי עשית פלא", דקאי על אריכות הגלות שהוא דבר פלא, ו"אינו מושג בשכל כלל, זהו מכלל במופלא[80] ממך אל תדרוש"[81], וזה גופא נמשך אח"כ בגילוי בבחי' "כי עשית - אל"ף"[82], בשכל וחכמה (אאלפך חכמה) 81ודוקא ע"י העבודה בהתגברות על חושך הגלות מגיעים לשלימות הגילוי דפנימיות התורה בגאולה האמיתית והשלימה[83].

 

ו.  מכיון שהגאולה האמיתית והשלימה באה ע"י משיח צדקנו, מובן, שגם במשיח ישנם שלושת הענינים (באל"ף) של גאולה.

 

ובהקדים הדיוק בדברי הרמב"ם[84] שמלך המשיח הוא "מבית דוד ומזרע שלמה"[85], דלכאורה אינו מובן: מש"כ "מבית דוד" [כמו שהוא כותב ג"כ בספר היד[86]] ה"ז מפני שבבית דוד הוא "עיקר המלכות"[87], "כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו כו' עד עולם"[88], "מלכי דוד הם העומדים לעולם"[89]; אבל מהו הרמז ב"ומזרע שלמה"[90]?

 

ויש לומר (בפנימיות הענינים): בימי[91] שלמה הי' מעין המצב דהגאולה האמיתית והשלימה. בזמן דוד היו מלחמות, עד ש"דם לרוב שפכת"[92] (ולכן לא הי' ביכולתו לבנות את בית המקדש[93]), משא"כ בזמן שלמה שרר שלום, ולכן הוא נקרא בשם שלמה, כי שלום הי' בימיו[94] - מעין שלימות השלום לעתיד לבוא.

 

ויש לומר שהטעם על זה, כי אצל שלמה הי' שלימות החכמה - "ויחכם מכל האדם"[95], ז.א. שנוסף לעצם ענין המלכות היתה אצלו גם שלימות בחכמה[96]. ועוד יותר: "ותרב חכמת שלמה . . מכל חכמת מצרים"97 - היתרון של האל"ף (אאלפך חכמה) שמתגלה ע"י "גולה" (חכמת מצרים),

 

ובכח זה "כל חכמי הגוים נתבטלו בעצם לגבי חכמת שלמה שלא ע"י מלחמה ע"כ נק' שלמה כי שלום הי' בימיו"[97], עד שהאומות הביאו לשלמה את ניצוצי הקדושה (כידוע בנוגע למלכת שבא[98]) - מעין שלימות השלום לע"ל, ש"לא ירעו ולא ישחיתו גו' כי מלאה הארץ דעה גו'"44, ע"ד הבירור ע"י "עסק התורה דבחכמה אתברירו בביטול הרע בעצם כמו לע"ל דכתיב[99] וראו כל בשר בחי' ראי' דחכמה כו' וידע58כל פעול כו'"98.

 

וי"ל שזה נוגע לשלימות ענין המלכות, שלכן אצל שלמה היתה מלכות בשלימות "וישב שלמה על כסא ה'"[100] במצב של מנוחה ושלום (בכללות), בערך למלכות דוד עלי' היו קטרוגים וערעורים כו'.

 

ואילו זכו היתה מלכות שלמה שלימות ענין המלכות ובית ראשון הי' הבית הנצחי, בגאולה נצחית; אבל בגלל שנתערבו ענינים בלתי רצויים, הי' לאח"ז "קרוע אקרע את הממלכה"[101] (למלכות יהודה ומלכות ישראל), ואח"כ הי' החורבן, ולאח"ז - חורבן בית שני, וגלות זה האחרון - עד שתחזור שלימות ענין המלכות ע"י מלך המשיח, למעלה ממלכות שלמה, כש"מלך[102] אחד יהי' לכולם למלך גו' ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד", "ודוד[103] עבדי נשיא להם לעולם"[104].

 

עפ"ז י"ל ההדגשה שמשיח הוא "מבית דוד ומזרע שלמה" - כי החידוש של משיח יהי' מורכב ממעלת דוד (מלכות) ומעלת שלמה (שלום), עי"ז שלמשיח יהי' שלימות ענין המלכות, כולל חכמה שבמלכות (כמו שמתגלה ע"י "גולה", חכמת מצרים), עד ש"אותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהי' יותר משלמה"[105], עד שלימות ענין המוחין (בבחי' פלא), נוסף על מוחין ומדות ומלכות - כמ"ש[106] "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'". וכידוע[107] שמשיח יהי' הן מלך והן רב, "וילמד כל העם" תורה[108], כולל - הנפלאות של פנימיות התורה[109].

 

ז.  בכדי שאצל כאו"א מישראל יהי' כח לקבל את הגילוי דמשיח, צריך להיות אצלו מעין הדרגות הנ"ל באל"ף [כידוע שבכאו"א מישראל יש ניצוץ של משיח[110], ולכן כאו"א אומר[111] "ויתקיים בנו מקרא שכתוב ונחה עליו גו'"]: מלכות, מדות, מוחין השייכים למדות, ומוחין בעצם.

 

ויש לומר, שזהו תוכן המשנה בתחלת הפרק דשבת זו (פרק רביעי), שמפרט ארבעה דברים: "איזהו חכם כו', איזהו גבור כו', איזהו עשיר כו', איזהו מכובד", וידוע שהם כנגד ארבע דרגות שמהם מתחלקים (עשר ספירות שמהם משתלשלים[112]) עשר כחות הנפש, כנגד ד' אותיות שם הוי'[113]: איזהו חכם - חכמה, איזהו גבור - בינה, איזהו עשיר - תפארת (כללות המדות)   ,[114] איזהו מכובד - מלכות (שענינה כבוד).

 

והיות שלכאו"א מישראל יש חלק אלוקה ממעל ממש[115], ויתירה מזה "חלק הוי' עמו"[116] - שהעצם כשאתה תופס בחלקו אתה תופס בכולו[117] - לכן כלולים בו כל ארבע האותיות ד"אלו-ה" (בחי' אלופו של עולם), ודהוי' (אלקות שלמעלה מעולם).

 

ועבודתו היא לגלות ארבעה ענינים אלו אצלו, עד לאופן דלפנים משורת הדין, "מילי דחסידותא"[118], בחי' נפלאות (שבתורה).

 

ועי"ז שיש לו בגלוי את כל ארבעת הענינים נעשית שלימות המלכות, שלימות כסא המלכות של ד' רגלים דוקא - "וישב שלמה על כסא הוי'", ומעין זה אצל כאו"א מישראל, כי יהודים הם "בני מלכים"[119], ויתירה מזה - "מלכים"[120], עד שעי"ז הוא מקבל שייכות ל"מכובד", שבא מכבודו של הקב"ה [במכ"ש ממלך באוה"ע שאומרים עליו "שנתן מכבודו לבשר ודם"[121]]. ועאכו"כ ע"י שייכותם לתורה (עד שלכאו"א מישראל יש אות[122] וחלק שלו בתורה), "כל[123] בניך לימודי ה'"[124], ו"מאן מלכי - רבנן"[125] - שעי"ז מגיעים גם לחכמה שבמלכות (בחי' שלמה), עד לשלימות המלכות, כמו שכוללת את כל ארבעת ענינים הנ"ל: חכם, גבור, עשיר, מכובד.

 

כך שישנה שלימות הכסא של ד' רגלים, בו שייך שלימות ענין הישיבה ("וישב שלמה על כסא ה'"). ולהוסיף, שעי"ז נמשך גם ראשו של מלך למטה, ולכן מקבלים יותר שייכות למלך, ורגליו מתנשאים על "הדום רגלי"[126] - שע"י המשכה מלמעלה למטה והעלאה מלמטה למעלה נעשה שלימות החיבור דאלקות שלמעלה מעולם עד לבחי' נפלאות עם עולם, גילוי בחי' אל"ף במציאות העולם והגלות ("גולה").

 

ובהדגשה יתירה - בעמדנו ביום השבת, שהוא כנגד ספירת המלכות, ובפרט בימי הספירה בשנה זו (כשהספירה התחילה "ממחרת השבת"[127] (גם) כפשוטה), שאז כל שבת מה"שבע שבתות תמימות"128היא כנגד מלכות דהספירה של שבוע ההוא: מלכות שבחסד, מלכות שבגבורה, מלכות שבתפארת, מלכות שבנצח, מלכות שבהוד, מלכות שביסוד, מלכות שבמלכות ובשבת זו - מלכות שבהוד (שכוללת כבר את כל הספירות, עד מלכות שבמלכות, כדלקמן ס"ח), מלכות כמו שהיא קשורה עם שלימות ההודאה (בבחי' פלא), כנ"ל.

 

ח.  בכהנ"ל ניתוסף עוד יותר בעמדנו ביום השבת לאחרי ל"ג בעומר (ובתוך שלושה ימים מל"ג בעומר[128]), יום ההילולא ויום שמחתו של רשב"י[129]:

 

ע"י רשב"י הי' גילוי פנימיות התורה (בחי' נפלאות שבתורה), ועיקר הגילוי הי' ביום הסתלקותו, נשמתא דנשמתא דאורייתא (פנימיות הסודות שגילה במשך כל ימי חייו)*3,10עד שע"י כתיבת דברים אלו (בספר הזהר), ה"ז נתגלה אח"כ לכל בנ"י עד באופן דיתפרנסון[130] בהבנה והשגה - גילוי בחי' נפלאות שבתורה בחכמה בינה ודעת. ההתחלה - ומעין ובדוגמא - מגילוי פנימיות התורה לע"ל.

 

בנוסף לזה רשב"י גם חיבר את פנימיות התורה עם נגלה דתורה[131]. וי"ל שבתורה עצמה נגלה דתורה ופנימיות התורה הם ע"ד החילוק בין אל"ף מלשון אולפנא ולימוד (מוחין השייכים למדות), לאל"ף אותיות פלא (מוחין בעצם). ורשב"י חיבר את שניהם.

 

וי"ל שבכח זה הוא גם נתן את הכח לגילוי אלקות (גם הדרגות שלמעלה מעולם) ב(אלופו של) עולם - כמאמר הידוע שלו[132]: "תניא ר"ש בן יוחאי[133] אומר כו' כל מקום שגלו (ישראל) שכינה עמהן כו' גלו לבבל שכינה עמהן כו' גלו לאדום שכינה עמהן", ז.א. שגם בהיותם ב(בבל כו') "גולה" יש שם הגילוי דאלופו של עולם, "שכינה עמהם".

 

ועד"ז ממשיך רשב"י בכל העולם כולו - כמאמר שלו[134]: "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין", שהוא יכול לפטור את כל העולם מלשון העלם והסתר מן הדין, כולל דין הגלות.

 

ויש לקשר זאת גם עם זה של"ג בעומר הוא היום ד"הוד שבהוד", שמרמז על הענין של (הוד מלשון) הודאה, והודאה שבהודאה - בחי' פלא (שלמעלה מהשגה), ומזה נמשך אח"כ באל"ף (הבנה והשגה). ולהוסיף, שהוד שבהוד הוא גם "סוף ותשלום הספירות בעיקר המדות"[135] - ז.א. שכולל את כל המדות (עשיר), עד מלכות שבמלכות (מכובד), נוסף על ההמשכה ממוחין ע"י (חכם, וגבור). והוד היא גם הספירה החמישית, שמרמזת על בחי' חמישית לפרעה[136], דאתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין[137], בבחי' פרוע, שלמעלה מסדר והשתלשלות (בחי' פלא), וזה גופא נעשה הסדר הקבוע (בחי' אל"ף) לע"ל.

 

ט.  ומרשב"י נמשך אח"כ גילוי פנימיות התורה בדורות שלאחרי זה, עד לדור האריז"ל, שאז נעשה "מצוה לגלות זאת החכמה"[138], ולאח"ז - נוסף בזה ע"י גילוי תורת החסידות ע"י הבעש"ט והמגיד (מייסדי תורת החסידות הכללית), ועוד יותר - ע"י אדמו"ר הזקן (מייסד תורת חסידות חב"ד) ורבותינו נשיאינו ממלאי מקומו - לימוד פנימיות התורה באופן דחכמה בינה ודעת, והפצת המעיינות חוצה, החל מחוצה שבאדם - כחות הנפש שלו, עד גם דנפש הבהמית, עד לחוצה שבעולם - מעין וטועמי' מגילוי פנימיות התורה בגאולה האמיתית והשלימה.

 

וכך ניתוסף בזה - ע"י רבותינו נשיאינו ממלאי מקומו מדור לדור, עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו. עד לגילויים דפנימיות התורה בדורנו זה, ובזה גופא - נוסף משנה לשנה, עד להגילויים בימים אלו ע"י כת"י דמאמרי דא"ח שנדפסו ונדפסים עתה.

 

ובאופן, כאמור, שממשיכים את הנפלאות שבתורה (בבחי' פלא) בהבנה והשגה, עד בכל כחות הנפש (חכמה, בינה, מדות ומלכות), ובלשון תורת אדה"ז הידועה[139] עה"פ "משכיל לאיתן האזרחי" (תחלת מזמור פ"ט) - שאיתן שבנשמה (עצם הנשמה, בחי' פלא) "יש לו משכיל, מה שע"י כח המשכיל הוא האזרחי, מזריח לכל הכחות והחושים", שכח המשכיל (שלמעלה משכל וביחד עם זה הוא מקור השכל) ממשיך מלמעלה מהשכל בשכל[140]; והגם ששלימות זריחה זו תהי' לע"ל, ה"ז נפעל גם כבר עכשיו[141].

 

ומזה נמשך הכח להמשיך ולגלות אלקות גם בעולם (אלופו של עולם) - כסיום המזמור פ"ט: ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

 

ולאחרי זה מגיעים למזמור צדי"ק, "תפלה למשה איש האלקים", עד לסיומו - "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו גו'", הגילוי עלינו מנועם ה', שלימות התענוג (עתיק[142]), עד "ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו", בה("נועם" אותיות) "מעון" האמיתי, ביהמ"ק השלישי.

 

ובפשטות - שע"י לימוד התורה בכלל, ובפרט פנימיות התורה, כפי שנתגלתה בתורת החסידות,

 

- כולל - ע"י המסתכל בפני הרב, במאור פניו (חכמת אדם תאיר פניו[143]), שזה מוסיף בהבנת הלימוד [כמאחז"ל[144] "אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתי' לר' מאיר מאחורי', ואילו חזיתי' מקמי' הוה מחדדנא טפי, דכתיב[145] והיו עיניך רואות את מוריך"] -

 

נעשה הוא כלי לגילוי אלקות בעולם, כולל גילוי כח הפועל בנפעל באופן של ראי' (חכמה), ויתירה מזה - גילוי כח העצמות ביש הנברא, ש"הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט כו'" (כמבואר באגה"ק[146] בספר תניא קדישא).

 

החל מעבודתו של יהודי (כמבואר בתחלת ספר התניא), שהעבודה אצלו היא לא רק בסור מרע - "אל תהי רשע", אלא גם "תהי צדיק"[147], דאע"פ ש"אין כל אדם זוכה להיות צדיק ואין לאדם משפט הבחירה בזה כל כך כו'"[148] כיון שנמצאים למטה נשמה בגוף ונה"ב בעוה"ז הגשמי והחומרי - אבל עי"ז שישנו כח העצמות בגוף הגשמי (של יהודי), כנ"ל, ה"ז נותן את הכח שגם למטה יגיעו לדרגות הכי גבוהות, עד "תהי צדיק" (עכ"פ עי"ז ש"יעשה את שלו לקיים את השבועה שמשביעים תהי צדיק כו', ועוד שההרגל כו' נעשה טבע שני", "וכשירגיל כו' הרי באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא וכולי האי ואולי יערה כו' ויזכה לבחי' רוח משרש איזה צדיק כו'"149), וי"ל שלאחרי כל הענינים - של בירור וזיכוך כו' - שבנ"י עברו במשך הדורות, יכול עכשיו כל יהודי בודאי להגיע לדרגות הכי גבוהות, עד "תהי צדיק" בגלוי (הגילוי ד"ועמך כולם צדיקים"[149]), כפי שיהי' בשלימות הגילוי בגאולה האמיתית והשלימה[150].

 

עד שעי"ז - העבודה דהפצת המעיינות חוצה - ישנו כח לגלות ולהמשיך אלקות בעולם, עד בחוצה שאין חוצה ממנה.

 

וכל זה נעשה הכנה וכלי - ל"ונגלה כבוד הוי' גו'"100 בגאולה האמיתית והשלימה, "ולא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד", ולגילוי פנימיות התורה, עד באופן ד"והיו עיניך רואות את מוריך".

 

י.  ההוראה מזה בפשטות - בנוגע לפעולות שבנ"י צריכים לעשות בכדי למהר עוד יותר את הגאולה:

 

בנוסף לפעולות בחלקו בעולם, עד בכל העולם, לגלות איך שהקב"ה הוא אלופו של עולם בעולם ובכל דבר בעולם, ובפרט ע"י שמנצלים את כל עניני העולם "לשם שמים" ול"דעהו", כך שכל דבר בעולם מגלה את "כבודו" של הקב"ה -

 

צריכה להיות גם הוספה מיוחדת באולפנא ולימוד התורה, ובמיוחד - בפנימיות התורה כפי שנתגלתה בתורת החסידות, באופן של הבנה והשגה, בחכמה בינה ודעת,

 

וגם - להשפיע על אחרים סביבו, ע"י הפצת התורה והיהדות, והפצת המעיינות.

 

ויה"ר שע"י העבודה דסיום "הכנסת" וגילוי האל"ף ב"גולה" - ה"ז יביא מיד את הגאולה, תיכף ומיד ממש, כך שכפי שבנ"י נמצאים עדיין במעמדם ומצבם עכשיו ממש, בלבושים ובגדים שלהם, אפילו אם הם עדיין "בגדים צואים"[151], כי הגאולה באה באופן שלא עכבן אפילו כהרף עין[152], ורק לאחרי הגאולה "ויאמר152גו' הסירו הבגדים גו' מעליו"[153], ועאכו"כ כאשר מדובר בנוגע ל"ועמך כולם צדיקים".

 

וכל בנ"י, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו", הולכים ביחד עם כל עניניהם, "כספם וזהבם אתם"7, ועאכו"כ עם כל בתי הכנסיות ובתי המדרשות[154], וספרי התורה שבהם

 

- כולל ספר התורה שסיימו השבוע, ע"י השתדלות נשי ובנות ישראל, ביחד עם סיום וסדר הכנסת ספר תורה, בשמחה גדולה בריקודים וכו', וקשור עם הוספתן בנתינת הצדקה, המקרבת את הגאולה[155] -

 

בארץ הקודש, בירושלים עיר הקודש, בהר הקודש, בביהמ"ק השלישי, "מקדש אד' כוננו ידיך"[156].

 

 

הערות



[1]שיחת ש"פ אחו"ק, י"ג אייר (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 504 (לעיל ע' 120)).

[2]ראה ויק"ר פרשתנו ספל"ב. שהש"ר פ"ד, א (ז). קה"ר פ"ד, א (א). לקו"ת בהעלותך לה, ג. אוה"ת בא ע' רעג. בהעלותך ס"ע תכג ואילך. נ"ך ע' תקי. המשך מים רבים תרל"ו פקל"ד.

[3]וארא ו, ו-ח. וראה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 504 (לעיל ע' 120) הערה 4.

[4]ראה אוה"ת בא שם.

[5]כמובן ממאחז"ל (ב"ר פט"ז, ד. ויק"ר פט"ז, ה) "כל המלכיות נקראו על שם מצרים". וראה ד"ה כימי צאתך תש"ח רפי"ב (ע' 164).

[6]בא י, ט.

[7]ישעי' ס, ט.

[8]בא יב, לה-לו.

[9]ת"א, ת"י ופרש"י עה"פ. פרש"י ברכות שבהערה הבאה (ד"ה כמצודה).

[10]ברכות ט, ב. פסחים קיט, א.

[11]"פי' שלקטו כל הניצוצין שנפלו בשבירה אליהם ונתרוקנו מצרים מהם עד שנשארו כמצולה כו' ולא השאירו שם אפי' ניצוץ א'" (תו"א וארא נו, סע"ד).

[12]בא שם, לח.

[13]שזה ("רב") מרמז על הר"ב ניצוצים (מהרפ"ח ניצוצים) שנתבררו ועלו אתם ממצרים (תו"א בא ס, ג). וע"פ המבואר בתו"א שבהערה 11, מובן, שבמצרים היו רק ר"ב ניצוצים, ונתבררו כולם*, ושאר הפ"ו ניצוצים (בגימט' אלקים) נתבררו בגליות שלאחרי זה (ראה תו"א וישב כז, ד).

*) ראה לקו"ת וספר הליקוטים להאריז"ל ר"פ תצא בטעם האיסור לחזור למצרים (בשלח יד, יג. שופטים יז, טז. תבוא כח, סח) - כי "הגליות הוצרך לברר ניצוצי קדושה . . והנה במצרים באותו גלות ביררו כל הקדושה שהי' בקרבם ולא נשאר דבר . . ולכן צוה שלא לראותם עוד, ולא עשה כן בשאר גליות שעדיין לא ביררו כל מה שהי' בקרבם לגמרי".

[14]לך לך טו, יד. וראה בארוכה לקו"ש ח"ג ע' 823 ואילך. ועוד.

[15]בא שם, לו.

[16]פרש"י שם, ממכילתא עה"פ.

[17]ברכות שבהערה 10.

[18]בא יא, ב.

[19]כמ"ש (מ"א ה, י) "ותרב חכמת שלמה . . מכל חכמת מצרים" (וראה לקמן ס"ו). וראה מקץ מא, ח. וארא ז, יא.

[20]מגילה ג, א*. סנהדרין צד, רע"א.*) ובפרש"י שם ד"ה מזלייהו (הובא בחדא"ג מהרש"א סנהדרין שם): שר של כל אדם למעלה.

[21]נסמן בהערה 24.

[22]לך לך טו, יג.

[23]מיכה ז, טז.

[24]ראה וארא ז, ה. יז. ח, ו. יח. ט, יד. כט. בא יא, ז. בשלח יד, ד. יח. וראה לקו"ש חל"ו ע' 33 ואילך.

[25]ראה אברבנאל וארא ט, טז.

[26]הגש"פ פיסקא "מצה זו".

[27]שם פיסקא "ויוציאנו".

[28]ראה סה"מ אעת"ר ע' עה. המשך תער"ב ח"ב ע' תתקכד. סה"מ תער"ב-תרע"ו ע' סז.

[29]"עיקר תכלית המכוון" - תו"א ר"פ שמות (מט, א).

[30]שמות ג, יב.

[31]יתרו כ, ב. וראה מכילתא ופרש"י שם. שמו"ר פכ"ט, ג.

[32]ואתחנן ה, ה.

[33]בראשית א, א.

[34]כמבואר בכ"מ הטעם שבעשה"ד נאמר "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ולא "אשר בראתי שמים וארץ", כי הגילוי אלקות ביצי"מ (ומ"ת) הוא למעלה מהגילוי דבריאת שמים וארץ (ראה סידור עם דא"ח רפד, ב ואילך. ובכ"מ).

[35]ראה מדרש תהלים צ, ד. ב"ר פ"ח, ב. תנחומא וישב ד. זח"ב מט, א.

[36]רות ד, יח.

[37]ב"ר פי"ב, ו. שמו"ר פ"ל, ג.

[38]בראשית ב, ד.

[39]ראה ב"ר שם. פי"ד, ז. פי"ג, ג.

[40]ישעי' סה, יז.

[41]שם סו, כב. וראה בזה לקו"ת שה"ש בסופו (נא, ג). ספר הליקוטים דא"ח-צ"צ ערך לע"ל ע' תריב ואילך. ועוד.

[42]משא"כ כל הגילוים דעכשיו הם מחיצוניות עתיק - פע"ח שער הק"ש רפט"ו, הובא בלקו"ת שם.

[43]ראה תנחומא נשא טז. שם בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא פל"ו.

[44]ישעי' יא, ט.

[45]רמב"ם בסיום וחותם ספרו.

[46]ראה תו"א ר"פ שמות (מט, א): "כמו שכל עיקר תכלית המכוון בגלות מצרים . . הי' בכדי לזכות לקבלת התורה . . כך כל אריכות הגלות הזה הוא כדי לזכות לגילוי פנימיות התורה שיהי' לע"ל כו'".

[47]פרש"י שה"ש א, ב.

[48]ישעי' נא, ד. ובויק"ר פי"ג, ג: חדוש תורה מאתי תצא. וראה קה"ר פי"א, א (ח): תורה שאדם למד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח.

[49]בהבא להלן - ראה בארוכה ספר הערכים-חב"ד מערכת אותיות - אל"ף (ע' עב ואילך). וש"נ.

[50]לשון הכתוב - איוב לג, לג.

[51]ראה רשימות הצ"צ לתהלים (יהל אור) ע' תסא. ובארוכה - ד"ה גל עיני תשל"ז (סה"מ מלוקט ח"ה ע' רעא ואילך). וש"נ.

[52]ראה שער האמונה פ"ס.

[53]בהבא להלן - ראה אמרי בינה פתח השער פ"א. שם ספ"ה.

[54]ראה לקו"ת שלח לז, ד. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' שג. ח"ג ע' א'נט. וראה לקו"ש חל"ד ע' 112 הערה 63. וש"נ.

[55]שער היחוד והאמונה פ"א.

[56]תהלים ח, ד.

[57]במכ"ש ממעשה בשר ודם "שהוא יש מיש", ו"כאשר יצא לצורף כלי שוב אין הכלי צריך לידי הצורף" (שעהיוה"א רפ"ב), שגם שם ישנו כח הפועל בנפעל, "כידוע בהרב המגיד ז"ל . . שאמר בפירוש על מה שהכיר לפועל הכלי מתוך הכלי כו'" (שער האמונה ספכ"ז), ועאכו"כ ב"מעשה ה' עושה שמים וארץ", "שהוא יש מאין", ו"צריך להיות כח הפועל בנפעל תמיד להחיותו ולקיימו" (שעהיוה"א שם).

[58]תפלת העמידה דר"ה (ברכת "אלקינו כו' מלוך כו'").

[59]אוה"ת תבוא ס"ע תתשיז ואילך. וראה ספר הערכים-חב"ד שבהערה 49 ע' עג. וש"נ.

[60]תהלים פט, ג. וראה סה"מ תש"ח ריש ע' 273. וש"נ.

[61]לקו"ת שה"ש א, סע"ד. המשך והחרים תרל"א ע' כו. סה"מ תש"ח ס"ע 273.

[62]ראה אוה"ת נ"ך עה"פ (ע' תפז). וש"נ.

[63]תהלים קיט, יח.

[64]ומתאים גם עם זה שאל"ף אותיות "אפל", בחי' חושך (ישת חושך סתרו - תהלים יח, יב) שלמעלה מאור וגילוי (אוה"ת יתרו ע' תתקלג).

[65]ראה ספר הערכים שם ע' עב. ע' צה. ע' קט. ע' קכט. וש"נ.

[66]שזהו גימט' של א'.

[67]ברכות יג, ב. וראה ספר הערכים שם ע' עט. וש"נ.

[68]ראה אמרי בינה שבהערה 53.

[69]ראה סה"מ ה'ש"ת ע' נה. ספר הערכים שם ע' קכ. וש"נ.

[70]ראה אמרי בינה שם. ספר הערכים שם ע' קט ואילך. וש"נ.

[71]מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א בתחלתו (ע' ג ואילך).

[72]לך לך טו, יט. ובפרש"י: עתידים להיות ירושה לעתיד.

[73]וי"ל שגילוי הג' מוחין מצ"ע (בחי' פלא) דלע"ל נעשה דוקא ע"י בירור (חכמות) העולם, קיני קניזי וקדמוני שלמטה (שנשתלשלו לאחרי צמצום ופרסא כו' מג' מוחין) - ע"ד שגאולה נעשית דוקא ע"י גילוי האל"ף שב"גולה". וע"ד המבואר לקמן בפנים (ס"ו) בענין "ותרב חכמת שלמה . . מכל חכמת מצרים".

[74]ראה לקמן ס"ט.

[75]ומעין זה והתחלה בזה בגאולת מצרים - כנ"ל בפנים, שנוסף לגילוי אלופו של עולם במצרים ("וידעו מצרים כי אני ה'", אפילו "בקרב הארץ" (וארא ח, יח)), כפי שבא לידי ביטוי גם בזה ש"ה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום" - היו שם נפלאות* (עד שמדמים ה"אראנו נפלאות" שלע"ל ל"כימי צאתך מארץ מצרים" - מיכה ז, טו), עד להגילוי ד"בכבודו ובעצמו" שהי' במצרים,

ועוד ועיקר, שגלות מצרים היא ההכנה למתן תורה, גילוי האל"ף ד"אנכי ה' אלקיך" (בחי' כתר), הכולל כל התורה כולה (תניא רפ"כ), גם פנימיות התורה, ואדרבה - במ"ת הי' גילוי מעשה מרכבה ("ויראו את אלקי ישראל גו' ויחזו את האלקים" (משפטים כד, י-יא. וראה גם שמו"ר פ"ג, ב. וש"נ)), מעין הגילוי אלקות בגאולה האמיתית והשלימה, כמ"ש (ואתחנן ד, לה) "אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו", "הראית ממש בראי' חושיית" (תניא פל"ו - מו, א).

ובפרטיות יותר: הגילוי דמ"ת בא לאחרי ההכנה דמ"ט ימים, ימי הספירה, שלאחרי יציאת מצרים, שענינם (בעבודת האדם) - בירור הז' מדות (ובשלימות - ז' מדות כלולים מז') במ"ט יום, ועי"ז מגיעים - "תספרו חמשים יום" (אמור כג, טז) - לגילוי שער הנו"ן (דבינה) שבערך להמ"ט שערים (ע"ד בחי' מוחין השייכת למדות), ועד לבחי' הב' בשער הנו"ן שהיא שלא בערך - מופלא ומובדל - מהמ"ט שערים (ראה בארוכה לקו"ת במדבר יב, א ואילך), בחי' נפלאות, נ' פלאות (זח"א רסא, ריש ע"ב) - שנתגלה במ"ת.

אבל ביצי"מ ומ"ת הי' בגילוי לפי שעה. ובגלוי הי' במ"ת בעיקר הנתינה דתורה הנגלית (ראה תו"א ר"פ שמות), בחי' אולפנא ולימוד. משא"כ בגאולה האמיתית והשלימה תהי' שלימות הגילוי באופן תמידי ונצחי (ראה המשך תער"ב ח"ב ע' תתקל ואילך), וגילוי פנימיות התורה (תו"א שם - נעתק לעיל הערה 46), בחי' נפלאות שבתורה.

*) ראה שמות ג, כ. ועוד.

[76]אבות פ"ב מי"ב. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג. טושו"ע או"ח סרל"א.

[77]משלי ג, ו. וראה רמב"ם וטושו"ע שם.

[78]ישעי' יב, א.

[79]שם כה, א.

[80]חגיגה יג, א.

[81]ביאורי הזהר להצ"צ ע' תקלא.

[82]זח"ג קצד, ב.

[83]המשך תער"ב ח"א פרכ"ה ואילך.

[84]בפיה"מ סנהדרין פ' חלק יסוד הי"ב. ועד"ז בסהמ"צ שלו מל"ת שסב ("אין מלך למי שמאמין בתורת משה רבינו אלא מזרע דוד, מזרע שלמה דוקא" (ראה לקו"ש חכ"ה ע' 110 הערות 52-51)). אגרת תימן פ"ג ("אי אפשר שלא יעמוד מזרע שלמה איש כו'").

[85]והוא ע"פ תנחומא ס"פ תולדות*. אגדת בראשית פמ"ד (מה)*. וראה מפרשי הזהר ח"א קי, ב. וש"נ.

*) ושם: ממי הוא מדוד, שנאמר (דה"א ג, י) ובן שלמה רחבעם (בנו), אבי' בנו וגו'.

[86]הל' מלכים פי"א ה"ד: ואם יעמוד מלך מבית דוד. ובהל' תשובה פ"ט ה"ב: אותו המלך שיעמוד מזרע דוד.

[87]רמב"ם הל' מלכים פ"א ה"ח. וראה בכ"ז בארוכה לקו"ש חכ"ה ע' 110 ואילך. חכ"ח ע' 109 ואילך. ח"ל ע' 100-99.

[88]רמב"ם שם ה"ז.

[89]שם ה"ט.

[90]דאם בא רק לשלול שאר בני דוד, הו"ל לפרש גם שם בנו של שלמה (ראה שוה"ג להערה 85), שהרי גם לשלמה היו כמה בנים.

[91]בהבא להלן ראה ד"ה פדה בשלום בס' שערי תשובה לאדהאמ"צ (שער התפלה) פי"א (נה, ד ואילך).

[92]דה"א כב, ח. וראה גם שם כח, ג.

[93]שם.

[94]כמ"ש (דה"א כב, ט) "שלמה יהי' שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו".

[95]מ"א ה, יא.

[96]ראה ספר המצות להצ"צ מצות מינוי מלך פ"ב, שדוקא במלך דוד הי' המשכת בחי' חכמה במדת והנהגת המלכות שלו (ובהמשך הענין מבאר, שדוד קיבל מאדם חכמה עילאה (עצמיות החכמה שלא נוגע למדות), ומיוסף קיבל חכמה תתאה (להנהיג המלוכה בפועל), משא"כ בכל המלכים שלאחריו (כולל שלמה, שעליו נאמר ויחכם מכל האדם) לא הי' הארת החכמה מאיר בהם לענין הנהגת מלכותם (כ"א רק בניצוץ הפרטי שלהם להבין ולהשכיל בתורת ה' ובכל אשר בעולם). וצע"ג איך ליישב זה עם המבואר בפנים (המצב דלע"ל).97) מ"א ה, י.

[97]שערי תשובה שם (נו, א).

[98]מ"א י, א ואילך. תו"א בראשית ו, רע"א. סה"מ תש"ד ע' 107. ובכ"מ.

[99]ישעי' מ, ה.

[100]דה"א כט, כג.

[101]מ"א יא, יא.

[102]יחזקאל לז, כב.

[103]שם, כה. וראה לקו"ש חל"ה ע' 206 ואילך.

[104]ואולי יש לומר לחידודא, שענין זה מרומז גם בלשון "גאולה האמיתית והשלימה": "אמיתית" - רומזת לשלימות המלכות על כל בני ישראל, כי יעקב הוא מדת האמת (זח"א קלט, סע"א. קסא, א. תניא ספי"ג. ועוד) ונשמתו "כלולה מכל הנשמות שבישראל מעולם ועד עולם" (אגה"ק ס"ז). ובתיבת "שלימה" ישנם האותיות של "שלמה".

[105]רמב"ם הל' תשובה פ"ט ה"ב.

[106]ישעי' יא, ב.

[107]אוה"ת תזריע (כרך ג) ע' תתטז. ובארוכה - סהמ"צ להצ"צ מצות מינוי מלך.

[108]רמב"ם הל' תשובה שם.

[109]ראה סהמ"צ שם פ"ג. לקו"ת צו יז, א-ב. שער האמונה פנ"ו ואילך. ועוד.

[110]מאור עינים ס"פ פינחס.

[111]תפלת רבש"ע בעת הוצאת ס"ת ביו"ט.

[112]תניא רפ"ג.

[113]שער מאמרי רז"ל ולקוטי הש"ס לאבות כאן. וראה סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 446 ואילך.

[114]לכאורה הי' י"ל, שעשיר הוא בינה, וגבור הו"ע המדות (גבורת ותוקף המדות). והסדר במשנה הוא - תחלת בחי' דוכרין (י' וו' דשם הוי' - חכמה ומדות), ואח"כ בחי' נוקבין (ב' ההי"ן דשם הוי' - בינה ומלכות). ודוחק הכי גדול הוא - דמה מכריח לשנות סדר שם הוי'?!

[115]תניא רפ"ב.

[116]האזינו לב, ט.

[117]כתר שם טוב בהוספות סקט"ז. וש"נ.

[118]ראה ב"ק ל, א.

[119]שבת סז, א.

[120]תקו"ז בהקדמה (א, ריש ע"ב).

[121]ברכות נח, א. רמב"ם הל' ברכות פ"י הי"א. טואו"ח סרכ"ד. שו"ע שם ס"ז. הל' ברכות הנהנין לאדה"ז סי"ג ס"ט.

[122]ראה מג"ע אופן קפו.

[123]ישעי' נד, יג.

[124]ואף שאמחז"ל (ברכות בסופה. וש"נ) "א"ת בניך אלא בוניך", ידוע (ראה ס' הליכות אלי ס"ג. ועיין מו"נ ח"ג פמ"ג. שו"ת הרדב"ז ח"ג תשובה אלף סח (תרמג). אנציקלופדי' תלמודית ח"ב ערך אל תקרי) ש"אל תקרי" מוסיף עוד פירוש, ואינו ממעט פירוש הראשון.

[125]ראה גיטין סב, א.

[126]ישעי' סו, א.

[127]אמור כג, טו.

[128]ולהעיר מהחידוש בשנה זו בענין שלשה: מב' ימי ראש השנה נכנסו תיכף ליום השבת, וכן בי"ט כסלו (שחל ביום חמישי בשבוע), ראש השנה לחסידות, שענינו נמשך בכ"ף כסלו, וממנו נכנסו תיכף ביום השבת. וכן בנוגע לל"ג בעומר, מ"ת דפנימיות התורה (המשך תרס"ו ע' ריט), שחל ביום חמישי, וענינו נמשך על ג' ימים (ראה שער הכוונות ענין ספה"ע דרוש יא. ועד"ז בפע"ח שער ספה"ע פ"ז). וימי הפורים שלפ"ז, וכהסימן פל"ג הובא בסידור (וטור או"ח סתכ"ח).וע"ד הרמז י"ל שענין שלשה קאי על עבודת הג' מוחין מצ"ע, ענינה של פנימיות התורה (שנתגלתה ע"י הרשב"י, ובאופן של חב"ד ע"י אדה"ז) - מעין וטועמי' של העבודה דלע"ל (כיבוש קיני קניזי וקדמוני).

[129]נסמן בסה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 440.*

[130]ל' התקו"ז ת"ו בסופו. וראה הקדמת המק"מ לספרו. כסא לתקו"ז שם.

[131]ראה המשך חייב אדם לברך תרל"ח פכ"ה.

[132]מגילה כט, א.

[133]כן הוא ("יוחאי" באל"ף) בעין יעקב. וי"ל שבזה מרומז הגילוי דבחי' אל"ף, כבפנים.

[134]סוכה מה, ב.

[135]סידור עם דא"ח שער הל"ג בעומר דש, א ואילך.

[136]ויגש מז, כד.

[137]זח"א רי, א.

[138]אגה"ק סכ"ו (קמב, ב).

[139]קונטרס לימוד החסידות ע' 6-5.

[140]ראה ד"ה כי מראש צורים תשכ"ח (נעתק בקובץ י"א ניסן שנת הפ"ט אות טז).

[141]ד"ה וייצר תרפ"ה (סה"מ תש"ח ע' 63. נעתק שם אות טו).

[142]ראה קובץ י"א ניסן שנת הצדי"ק אות ו, יח, כא. ועוד.

[143]קהלת ח, א.

[144]עירובין יג, ב. וראה ירושלמי ביצה פ"ה ה"ב.

[145]ישעי' ל, כ.

[146]סימן כ (קל, ריש ע"ב).

[147]נדה ל, סע"ב.

[148]תניא פי"ד.

[149]ישעי' ס, כא.

[150]כמאחז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כולם צדיקים גו' (סנהדרין ר"פ חלק). וכפי שאומרים קודם פרקי אבות.

[151]ראה זכרי' ג, ג ואילך.

[152]ראה מכילתא ופרש"י בא יב, מא.

[153]וע"ד המבואר בנוגע לתחה"מ, שכשם שאדם הולך כך הוא בא כו', כשם שהוא הולך לבוש בא לבוש כו' ואח"כ אני מרפא אותן (ב"ר רפצ"ה. זח"ג צא, א. וראה תשובות וביאורים סי"א (ע' 55)).

[154]ראה מגילה כט, א.

[155]ב"ב י, א.

 

, , , ,
עוד באותו נושא
תגובות  / 2 תגובות
דבר מלכות
איזו זכות ללמוד דבר מלכות. האינטרנט נועד רק כדי ללמוד חסידות ולהפיץ את מעיינות החסידות, כדי להפוך את העולם לדירה להקב"ה בתחתונים.
עלו והצליחו!
לכו מחיל אל חיל...

פרסום תגובה חדשה

Facebook Comments Box

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.