הרבי נביא הדור

יום שלישי י"ח אדר א'
הנקודה שבמאמר
הרבי מבקש לפרסם שהוא נביא הדור וזה לשון קודשו: ישנה ההוראה כנ"ל, שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הרי הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בנ"י וכל האנשים דדור זה, בכל עניני תורה ומצוות, ובנוגע להנהגת חיי היום יום הכלליים, גם בהענינים ד"בכל דרכיך (דעהו)" ו"כל מעשיך (יהיו לשם שמים)" (שיחת הרבי, ש"פ שופטים ה’תנש”א).
הרבי נביא הדור

 

תוכן העניינים

 

ההלכה מחייבת להישמע לנביא!

התורה מצוה להישמע לנביא, והמצוה לשמוע לנביא היא בדיוק כמו המצוה לשמוע למשה רבינו, רבן של נביאים, כי זהו דבר ה' ממש, והמציית לדברי הנביא מציית לדבר ה', וכמו שאומר משה לבני ישראל: נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוקיך – אליו תשמעון (דב' י"ח ט"ו).

וכמו שאומר ה' למשה:

 וגם בך יאמינו לעולם (שמות יט ט)

ופירש רש"י:

גם בנביאים הבאים אחריך

 

ועוד אומר ה' למשה ומזהיר: נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, ונתתי דברי בפיו ודיבר אליהם את כל אשר אצוונו. והיה האיש אשר לא ישמע אל דבריי אשר ידבר בשמי, אנוכי אדרוש מעימו (דבר' יח יח-יט).

 

כי הנבואה, שהיא דבר ה' והתגלות אלוקים לנבראים, צריכה לבוא באופן גלוי דוקא ובדיבור דוקא – ניב שפתיים. הנבואה היא סוד ה' אל עבדיו הנביאים בגדרם הם, דבר ה' המתלבש בשכלם והשגתם. וגם תוכן הנבואה שייך לעולם, שהרי הנביא בא להודיע לנו דברים העתידים להיות בעולם. ובכך נבדלת הנבואה מן התורה, שהתורה היא חכמתו ורצונו של הקב"ה, והיא למעלה משייכות לגדרי העולם, ובעצם מהותה היא למעלה מהבנה והשגה, ולכן גם אופן פעולתה בעולם היא בעיקר בדרך ציווי מלמעלה, ומצד עניינה היא יכולה להישאר במחשבה בלבד מה שאין כן הנבואה (על פי שיחת הרבי, ש"פ שופטים ה’תנש”א).

מכל האמור לעיל למדים שהנביא מצד עצמו חייב למסור את דבר ה', דהיינו, אסור לו לכבוש את נבואתו. ומצד שני, הנוגעים בדבר חייבים לציית לו, וחובת הציות חלה גם על הנביא עצמו, וכלשון רש"י על הפסוק: והכובש את נבואתו, והעובר על דברי נביא, והעובר על דברי עצמו מיתתן בידי שמים, שנאמר: אנוכי אדרוש מעימו.

 

וכדברי בעל "ספר החינוך": שנצטוינו לשמוע בקול כל נביא מהנביאים בכל מה שיצוונו ולא נישא נפשנו להמרות פיו ולחלוק עימו, כי המחלוקת עליו טעות גמור וחוסר ידיעת האמת (ספר החינוך מצוה תקט"ז).  

 

הרבי מסביר ומדגיש:

הענין של "נביא אקים להם גו' כמוך"

שייך בכל דור (שיחת ש"פ שופטים ה’תנש”א)

 

שהרי בהלכות יסודי התורה שב"יד החזקה" - ספר ההלכות של הרמב"ם - קובע הרמב"ם קביעה הלכתית ברורה, שאפשר שהקב"ה יתגלה בנבואה למי שראוי לכך בכל עת שירצה ובכל מקום שיחפץ.

 

ואלה דבריו: מיסודי הדת לידע שהא-ל מנבא את בני האדם. ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיומתגבר בדעתו על יצרו תמיד והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאוד. אדם שהוא ממולא בכל המדות האלו שלם בגופו כשיכנס ל,פרדס' וימשך באותם הענינים הגדולים הרחוקים ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג. והוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם דעתו פנויה תמיד למעלה ומסתכל בחכמתו של הקב"ה ויהפך לאיש אחר שנתעלה על שאר מעלת החכמים  (הלכות יסודי התורה רפ"ז).

כלומר, אין בדבריו של הרמב"ם שום רמז שהנבואה לא תשרה בימינו או בשום זמן אחר, ואדרבה כשמונה הרמב"ם את התנאים לנבואה אומר, מיד רוח הקודש שורה עליו כלומר, הא-ל יכול לנבא בני אדם ללא הגבלות של זמן ומקום, ורק מעלתו - דרגתו הרוחנית של הצדיק - היא תנאי הכרחי להיותו נביא. זוהי הלכה - יסוד ביהדות - דבר הנוגע לכל עם ישראל בכל דור.

 

ועוד נעיר שהנביא גם אינו צריך לעשות אות או מופת, דיו שיאמר דברים העתידים להיות ויאמנו דבריו. וכלשון הרמב"ם:

כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שלחו

אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבינו

או כאותות אליהו ואלישע

שיש בהם שינוי ממנהגו של עולם

אלא האות שלו שיאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו (הלכות יסודי התורה רפ"י)

 

אפשר, אומר הרמב"ם, שנותנים לו (אות) כדי שידעו העם שהא-ל שלחו באמת (שם פ"ז ה"ז), אך לא כל העושה אות ומופת מאמינים לו שהוא נביא. אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו, שנתעלה בהן על כל בני גילו והיה מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ובפרישותה (הלכות יסודי התורה פ"ז ה"ז).

 

וכמו כן, אומר הרמב"ם שכאשר נביא מעיד על נביא אחר שהוא נביא סומכין עליו ואין חוקרים את הדבר. הרבי מה"מ שיל"ו מצטט את דברי הרמב"ם ואומר:

נביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא, הרי הוא בחזקת נביא ואין זה השני צריך חקירה. שהרי משה רבינו העיד ליהושע והאמינו בו כל ישראל קודם שיעשה אות וכן לדורות (הלכות יסודי התורה פ"י ה"ה. ש"פ שופטים ה’תנש”א).

וממשיך הרבי ומצטט את דברי הרמב"ם: 

וצריכים לציית לו תכף ומיד עוד קודם שיעשה אות, ואסור לחשוב אחריו ולהרהר בנבואתו שמא אינו אמת ואסור לנסותו יותר מדי כו' שנאמר (ואתחנן ו, ט"ז): לא תנסו את ה' אלוקיכם כי ה' בקרבם, כיון שמאמינים בדברי הנביא, לא משום שהם דבריו של הנביא, אלא משום שהם דבריו של הקב"ה ע"י נביא זה (הלכות יסודי התורה פ"י ה"ה)  (שיחת הרבי, ש"פ שופטים ה’תנש”א).

 

ועוד הלכה שיש לתת את הדעת עליה מלמדנו הרמב"ם לגבי מי שמעיד על עצמו שהוא נביא:

ואפשר שיעשה אות ואינו נביא, וזה האות יש לו דברים בגו, ואף על פי כן מצוה לשמוע לו, הואיל ואדם גדול וחכם וראוי לנבואה הוא, מעמידים אותו על חזקתו (הלכות יסודי התורה פ"ז ה"ז).

 

 

ולסיכום

 

איש צדיק וחכם

בעל מידות רוחניות נעלות

המעיד על עצמו שהוא נביא

ואמר דברים העתידים להיות

ונאמנו דבריו

או נתן אות ומופת

או שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא

יש לשמוע בקולו ולציית לו מיד

ואין לנסותו יותר מדי

 

ענין חכם עדיף מנביא

יש לתת את הדעת ולהבין מהו שאמרו חז"ל: חכם עדיף מנביא, ומדוע, למרות עדיפות החכם, דברי הנביא מחייבים יותר, ומי שלא שומע לנביא עונשו גדול, ואלה דבריו של האדמו"ר הזקן: ענין חכם עדיף מנביא. פירוש: החכם האמיתי בחכמת האמת יכול להשיג בחכמה עילאה בעולמות עליונים עד שישיג בחכמה עילאה העתידות. אבל בהשתלשלות העולמות יכול להיות שיתהפך הדבר כי הוא רואה הענין בחכמה עילאה ואמת הוא שכן הדברים שם, אבל הענין ישנו גם בכל העולמות שלמטה עד שישתלשל הדבר לזה העולם השפל ויכול להיות שלא יקויים דברי החכם, מפני כמה מניעות שיתהוו בזה העולם ואעפ"כ אמת הי' במקום שראה הוא וכו' וד"ל. משא"כ בחי' נביא ניב שפתיים הוא בחי' דיבור והוא אמר ויהי, כי ברוח פיו כל צבאם כו'. ולכן אם בא העניין בהשתלשלות עד שהגיעו לבחי' דיבור בנביא בודאי יקוים כי כבר נעשה וד"ל, ויובן בזה ענין מה שכתוב בזוהר שהי' ראוי להיות הקץ בשנת ת"ח ובודאי ראה האמת. אבל הענין הוא כנ"ל שהוא ראה בחי' משיח בחכמה עילאה (כי בחי' משיח ישנו בכל עולם) ועד שיהי' בחי' משיח בכאן נשתנה מפני כמה מניעות שנתהוו. אבל אם הי' הדבר בא לפיו של נביא בודאי יקויים בלי שום שינוי כי בחי' אלוקות שמתגלה למטה לבחי' דיבור שהוא זה העולם הוא חיות זה העולם וקיומו וברוח פיו כל צבאם כו' על כן כל דברי ה' ביד הנביאים לא נפל דבר ארצה אפי' קש"י (קוצו של יו"ד). אבל מה שהשיגו החכמים הי' בהם שינוי אף כי הם במעלה יותר נכבדים שמשיגים שורש הדבר למעלה אעפ"כ לא לחכמי' לחם וד"ל (מאמרי אדה"ז הקצרים ע' שנה-ו).     

 

כלומר, חכמים משיגים שורש הדבר כפי שהוא במדרגות שהן למעלה מעלה ממדרגות שיוכלו לירד מטה בבחינת התגלות לנביאים במראה נבואתם, כי לא יוכלו לירד ולהתגלות אליהם רק מדרגות התחתונות (תניא, אגה"ק יט). אך מכיוון שהדבר לא בא להם לבחינת דיבור כמו לנביא, ובדרך השתלשלות הדברים לעולמות התחתונים, ייתכן שיתהוו כל מיני מניעות, לכן לא תמיד מתקיימים דבריהם. בניגוד לכך דברי נביא, שאמנם אינם בבחינת פנימיות חכמה עילאה, שאף משה רבינו השיג רק בבחינת אחוריים דחכמה המלובשת בבינה, אולם הם בבחינת ניב שפתיים - בחינת דיבור, ולכן לעולם דברי נביא מתקיימים בדיוק נפלא. ועוד ועיקר, שדברי הנביא הם שליחות ישירה של הקב"ה ודבר ה' ממש, לכן חובה למלא ולקיים את דבריו מיד וללא סייג.

 

 

הרבי מעיד על עצמו שהוא נביא הדור

כל המעיין בדברי הרבי שיל"ו רואה בצורה ברורה, חד משמעית, שהוא מעיד על עצמו שהוא נביא הדור, ולא עוד אלא שהוא מבקש לפרסם זאת לכל אחד מאנשי הדור יהודים ולא יהודים. וזה לשון קדשו:

ישנה ההוראה כנ"ל, שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הרי הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בנ"י וכל האנשים דדור זה, בכל עניני תורה ומצוות, ובנוגע להנהגת חיי היום יום הכלליים, גם בהענינים ד"בכל דרכיך (דעהו)" ו"כל מעשיך (יהיו לשם שמים)" (שיחת הרבי, ש"פ שופטים ה’תנש”א).

 

כלומר, זכינו שהקב"ה בחר באדם נעלה מאנשי הדור וכלשון הרמב"ם: נתעלה על כל בני גילו (הלכות יסודי התורה פ"ז ה"ז), במידה שאי אפשר להעריך, להיות שופט דורנו, יועץ דורנו ונביא דורנו, בענייני תורה ומצוות ובעניינים של חיי יום יום. ואין זה ענין יהודי בלבד, ומובן שלא ענין חבד"י בלבד, אלא ענין כלל עולמי.

 

כי בשעה שישנה הוראה מה'אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא', עד לנשיא דורנו, יש לדעת שזה בדיוק כפי ששומעים את הדברים מהקב"ה בעצמו, היות ודבר ה' דיבר בו ומלתו על לשונו, וגילה דבריו על ידי עבדיו הנביאים, לכן יש לקבל זאת בדיוק כפי ששומעים זאת מפי הגבורה.

אין בכך שום חילוק אם הוא מוסר מנין המקור לדבריו או לא. דבר ברור הוא שדבר ה' דיבר בו.

וע"ד המבואר באיגרת הקודש, שאם היינו שומעים מפי הקב"ה בכבודו ובעצמו, היינו מבצעים זאת בתכלית הדיוק, כך גם כאן: יש לבצע את הדברים בתכלית השלימות בלי כל אמתלאות בדבר (וכמובא באחרונים ש'אמתלא' מורכב משתי מלים – 'אמת' 'לא'). אין להתמקח עם דבריו ולא ללמוד בהם פירושים שונים ("קיין פשטים ועל אחת כמה וכמה ניט קיין פשט'לך). (שיחת הרבי ש"פ ראה ה’תשכ”ט, שיחות קודש ה’תשכ”ט ח"ב עמ' 423).

 

והרבי מה”מ שיל”ו מדגיש ואומר שיש לפרסם את עניין היותו נביא אצל כל מי שאפשר להגיע אליו ובפרט אצל עצמנו – כל אחד אצל עצמו - ולעשות זאת ביתר חוזק. ולמי שעדיין אינו קולט את הדברים הוא מסביר שהכוונה אליו – לרבי עצמו. הוא הוא השופט והיועץ והנביא של דורנו. שכבר מתחילה להתקיים הנבואה - ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה - כפי שאומר הרמב"ם, שחזרת הנבואה קודמת לביאת המשיח (פירוש המשניות לסנהדרין א ג) - וזה לשון קדשו של הרבי שליט"א: לפרסם אצל עצמו ואצל כל אלו שאליהם אפשר להגיע שצריכים לקבל על עצמם (ביתר חוזק) את ההוראות ועצות של "שופטיך", ו"יועציך" שבדורנו - "מאן מלכי רבנן" בכלל, ובפרט נשיא דורנו – הבא בהמשך לרבותינו נשיאנו שלפניו - שופט דורנו ויועץ דורנו ונביא דורנו (שיחת הרבי, ש"פ שופטים ה’תנש”א).

 

ואכן הרבי נותן לנו הוראות ועצות המכוונות אותנו ומדריכות אותנו והן מתאימות לנו ומיוחדות לנו - אנו דור אחרון לגלות וראשון לגאולה - דור עקבתא דמשיחא, בהכינו אותנו לגאולה האמיתית והשלימה, כשמצד אחד, החושך יכסה ארץ וערפל לאומים, ומצד שני, אור אלוקי, אורו של משיח ותורתו -  תורת החסידות – מאיר וזורח. ובקבלנו את נבואתו, תורתו והוראותיו, הוא מכשיר אותנו להיות כלי לקבלת הנבואה על ידי משיח צדקנו שתהיה לעתיד לבוא בגאולה האמיתית והשלימה.  

 

ולהדגיש שהרבי, צדיק - יסוד עולם לכולי עלמא, אומר שהוא נביא ולא רק חכם, ולא רק בעל רוח הקודש, ולא ששמע דברים מבת קול וכיוצא בזה, אלא נביא ממש, וידועים דברי תורה על הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את אשר לא צויתיו (דברים יח כ), ואפילו הם דברי נבואה שנאמרו לנביא אחר. ואין להעלות על הדעת ח"ו, שהרבי מלך המשיח יטעה בעצמו לומר מה שאינו, ומה שאסור באיסור גמור על פי ההלכה, לולא שהיה הדבר אמת לאמיתה בודאות מוחלטת, פשוט וברור על פי תורה, שהרבי מלך המשיח הוא נביא הדור - נביא הגאולה האמיתית והשלימה!

ושכינה מדברת מגרונו!

 

ודברים אלה צריכים לחדור לתודעתנו באופן פשוט וברור, וצריך להבין שהקושי בקיום מצוה זה נובע דוקא משום שנבואה אינה תלויה בזמן ומקום, שהרי היו תקופות שבהן הנבואה היתה דבר רגיל, והיו תקופות שבהן אין חזון נפרץ (דבר ה' יקר – שמואל א ג א) או שאין חזון כלל, ועל כן הנבואה יכולה לבוא בהפתעה... הקב"ה יכול להתגלות לעבדיו הנביאים ולעמו ישראל פתאום, בכל עת שיחפץ

 

ובימינו עלינו להתבונן בדבריו ובתורתו של הרבי מליובאוויטש, להתבונן בהוראותיו של צדיק עתק זה הראוי לנבואה מצד חכמתו וגדלותו בתורה, וקדושתו הנפלאה ופרישותו המדהימה מכל ענייני העולם הזה, ומסירותו לענייני עם ישראל בכל העולם על כל חוגיו, והוא פועל את פעולותיו אף על אומות העולם, ושהוא מעיד על עצמו שהוא נביא, ואומר דברים העתידים להיות ונאמנו דבריו, ושספריו מלאים נבואות על הגאולה העתידה, ולכל זה אין אח ורע. ואם נתבונן בעניין זה ברצינות ובכובד ראש, נבין שהוא ראוי להיות נביא, על פי קנה המידה של התורה, ורק על פיה, ולכן חייבים לציית לו תכף ומיד!

 

ועוד שעלינו ללמוד מסיפורי התנ"ך, שהרי כל סיפור בתורה הוא הוראה בעבודת ה'. וגם אז, בתקופת התנ"ך, אף על פי שהשכינה שרתה, ובית המקדש או המשכן היו קיימים, לא תמיד היה ברור לכולם עניין החובה לשמוע לנביא, אף לגדולים וטובים, כמו עדת קורח והמרגלים שלא שמעו בקול משה רבינו, רבן של נביאים. שאול המלך שלא שמע בקול שמואל הנביא. שבנא הסופר שלא ציית לישעיה הנביא וכו' וכו' וידועים וחמורים הדברים בדבר עונשם וסופם... ולנו אין אלא ללמוד מכך! שאף אם מכרסם איזה ספק בלבנו מה שעלינו לעשות הוא - לחקור ולדרוש בדרך של לימוד ועיון את עניין הנבואה בתורה ובהלכה לימוד לשמו ובאופן של מסירות נפש, עד שנדע את האמת לאמיתה, כדי שלא נבוש ולא ניכלם ולא ניכשל לעולם ועד!   

 

נביא בימינו דוקא!!! בדורנו דוקא!!!

רבים מתקשים להאמין בעניין חזרת הנבואה משום שמאז חורבן הבית לא היתה נבואה מצויה, שעל פי חז"ל (סנהדרין יא א): משמתו חגי, זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל, ועוד שידועה ושגורה בפי כל אמרת ר' יוחנן: משחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות (ב"ב י"ב ב). אך שוכחים דרב אבדימי דמן חיפה אמר שניטלה מן הנביאים וניתנה לחכמים (שם ע' א). ויש מפרשים רבים הטוענים שר' יוחנן אינו חולק על רב אבדימי, אלא חוזר על דבריו ומוסיף עליהם. דהיינו, הוא סובר שלאחר חורבן הבית ניתנה הנבואה לחכמים, אך לא לכל החכמים, אלא לחכמים מיוחדים, המעלימים ומסתירים את חכמתם ומשימים עצמם כשוטים ותינוקות. ונעיר, שאף אם נסתלקה הנבואה, לא בטלה ולא פסקה, חלילה. ודאי היו כמה מחכמי התלמוד בעלי רוח הקודש. ואף היו נביאים יחידים במשך הדורות שלאחר החורבן עד ימינו. וכפי שהסברנו לעיל, הרי ההלכה מעידה שנבואה יכולה להיות בכל דור.

 

חשוב גם לציין, שמאמרי חז"ל אינם קביעה הלכתית, וכמו שאמרו חז"ל: משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא (סוטה מט א), שבודאי אין זה מלמד, שמאז אין ענווים ויראי חטא, וודאי לא התכוונו חז"ל להרפות את ידינו מלשאוף ולהשתדל להגיע לדרגת ענווים ויראי חטא, אלא שאולי רצו לציין, שמאז החורבן אין הרבה ענווים ויראי חטא, או אף אם ישנם ענווים ויראי חטא, אין הם באותה מדרגה שהיו לפנים וראוי לציין גם מה שאמרו חז"ל: משחרב בית המקדש בטלה זכוכית לבנה, וה"תוספות" מוכיח שיש זכוכית לבנה גם אחרי חורבן הבית, אלא שאינה מצויה כמקודם. ויש שהגמרא מעידה: אין אלו אלא דברי נביאות (עירובין ס ב). ועוד, שאחד מבעלי התוספות נקרא עזרא הנביא (גטין פח א, בתוס' ד"ה "ודילמא)

 

אך התשובה האמיתית למי ששואל - נבואה בימינו? היא –

כן, בודאי ובגדול...

כי הנבואה היא ההכנה לימות המשיח ולגאולה האמיתית והשלימה

 

הרמב"ם באיגרת תימן כותב: יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאת. קיבלתי אותה מאבי שקיבל מאביו ומאבי אביו, והוא קיבל הדבר שזה שאמר בלעם בנבואה: כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל, (בלק כ"ג כ"ג), יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשוב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת, ותחזור הנבואה לישראל ונבואה זו נאמרה בשנת הארבעים לצאתם מארץ מצרים. ותמצא התחלת החשבון עד אותה העת אלפים ארבע מאות שמונים ושמונה שנה, שהסימן ב'תפח גאולים. ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה. ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח (איגרת תימן קונטרס ג, רמב"ם לעם, קע"ב). דהיינו, על פי נבואת בלעם כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל (בלק כ"ג כ"ג), שהיתה בשנת הארבעים לצאת בני ישראל ממצרים, בשנת ב'תפ"ח - 2488 לבריאת העולם, כשתעבור תקופת זמן הדומה לאותה עת, כלומר, אותו מספר שנים של אותה שנה, דהיינו, 2488 ועוד 2488 - בשנת ד'תתקע"ו 4976 (לפני מאות שנים) - תחזור הנבואה לישראל! הרמב"ם קושר זאת לענין הגאולה, כפי שיבואר. ואכן כידוע, היו בעלי רוח הקודש במאות השנים האחרונות כהרמב"ן והראב"ד והאר"י הקדוש והרח"ו ואחריהם, הבעש"ט והרב המגיד וכל רבותינו נשיאינו עד נשיא דורנו מה"מ שיל"ו.

 

הרבי מסביר שכל רבותינו נשיאינו, דהיינו, כל נשיאי חב"ד, שכל אחד מהם הוא נשיא דורו, נביאים. כדברי האדמו"ר הזקן: שרק נביא יכול לענות על שאלות בענינים גשמיים (אגרת הקודש כ"ב), כי זה נמסר לנביאים ממש אשר היו לפנים בישראל כשמואל הרואה (הלכות יסודי התורה פ"י ה"ג).   

 

ולהוסיף שלאחרי שיודעים מ"ש רבינו הזקן שמענה על ענינים גשמיים שייך "לנביאים ממש", אזי יודעים שהמענה של הרבי על ענינים גשמיים הוא להיותו "נביא ממש" (שיחת הרבי, ש"פ ויצא ה’תשי”א, תורת מנחם חלק ב עמ' 107).

 

ועוד דבר נפלא אומר הרבי מה"מ שליט"א, כדי שלא להותיר צל של ספק באמיתות הדברים ובחומרתם: רבותינו נשיאינו עד אדמו"ר הזקן והבעש"ט, וכן הלאה, באופן דסמוכים איש מפי איש עד משה רבינו (ש"פ עקב כ' מנ"א ה’תשמ”ג). ואנו, אין לנו אלא דברי בן עמרם!

 

ועוד כאמור, נביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא, הרי הוא בחזקת נביא ואין זה השני צריך חקירה (הלכות יסודי התורה פ"י ה"ה. ש"פ שופטים ה’תנש”א; ראה לעיל עמ' 117).

כלומר, הרבי אומר, שדי בכך שרבו העיד עליו שהוא נביא, להאמין שהוא נביא, כדי שנציית לו, ואין צורך בחקירה נוספת. מה גם, שיש כאן הסמכה של רב על ידי רב לא רק מהאדמו"ר הזקן, ולא רק מהבעל שם טוב, שכולם נביאים, אלא דור אחר דור, איש אחר איש סמוכים בזה אחר זה על ידי משה רבינו

 

כי ההכנה לגאולה מתחילה כבר דורות מספר קודם לכן. על ידי גילוי פנימיות התורה בחסידות ועל ידי ה"רביים" נשיאי הדורות, שכל אחד מהם הוא משיח של דורו, שהם נביאים ממש, שהתורה והנבואה ירושה להם ממשה רבינו איש מפי איש. ותפקידם להכין אותנו לגאולה האמיתית והשלימה הן על ידי נבואת הגאולה, שהנה הנה משיח בא, והן על ידי טעימה מתורתו של משיח.

 

וכדברי הרבי: וההכנה לזה היא על ידי כללות הענין ד"גלה סודו אל עבדיו הנביאים" – רבותינו נשיאינו, החל מהבעש"ט, שעליו נאמר: אחד היה כו' ועד"ז רבותינו נשיאינו שלאחריו עד כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו – שאצלם הי' השראת השכינה ורוח הקודש כו' וראו אצלם אותות ומופתים בגלוי – וכמבואר בתניא (שעהיוה"א פ"ה) דהענין ד"שתף עמו מדת הרחמים" שיהי' קיום העולם, קאי על התגלות אלוקות על ידי צדיקים ואותות ומופתים שבתורה (דברי הרבי, התועדויות ה’תשמ”ב חלק א עמ' 374, ש"פ נח).   

 

ובמיוחד בדורות האחרונים, כאשר ניתוסף העניין דגילוי פנימיות התורה, החל מה"מצוה לגלות זאת החכמה" בזמן האריז"ל, ואח"כ "יפוצו מעיינותיך חוצה" ע"י רבותינו נשיאינו – שעל ידם "תחזור נבואה לישראל" כלשון הרמב"ם "גלה סודו אל עבדיו הנביאים", הם הינם נביאי דורנו עד "נביא מקרבך גו' כמוני" (בהיותם אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא, והם "שופטייך" ו"יועצייך" דדורנו: הן "שופטייך" - בהיותם נשיאינו, שנשיא (מלשון התנשאות) הוא למעלה שלא בערך מאלו שעליהם הוא נשיא (ע"ד מה שכתוב: ויגבה מכל העם משכמו ומעלה שמואל א י כג), והן רבותינו המלמדים תורה לכל העם - ע"ד "שופטייך", והן - "יועצייך" הנותנים עצות בענייני תורה ויראת שמים, עד גם עצות בעניינים גשמיים (עניין הנביאים) (שיחת הרבי, ש"פ שופטים ה’תנש”א).

 

והעיקר, הרי ברור ופשוט שהסתלקות רוח הקודש הקשורה עם חורבן בית המקדש עניינה ותוכנה הוא הגלות, שכולנו מצפים ומייחלים לסופה הקרב ובא, ומובן מאליו שהגלות עצמה, למרות היותה ארוכה וקשה, אין היא התכלית אלא הדרך והאמצעי לגאולה האמיתית והשלימה. וכשם שאנו מייחלים לבניין בית המקדש, כך אנו מייחלים לחזרת השכינה ולגילוי אלוקות בעולם, ומכל שכן וקל וחומר להתגלות ה' על ידי עבדיו הנביאים, ועוד שהובטחנו שכולנו נהיה ממלכת כוהנים וגוי קדוש, דהיינו, שכולנו נהיה בדרגה של כוהנים גדולים, וגם שכולנו - כלומר, כל יהודי ויהודי יהיה נביא גדול כמו שמבטיח יואל הנביא: והיה אחרי כן אשפוך רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם (יואל ג א). ואף בדרגה שלמעלה ממשה רבינו, כמו שאומר האדמו"ר האמצעי: שנראה אנחנו האור ממש שזהו למעלה גם מנבואת משה, שראה דרך אספקלריא דנהרא (האדמו"ר האמצעי, שערי אורה עמ' 88).

 

שכן לעתיד לבוא יהיה גילוי אור האין סוף שקודם הצמצום, "אלוקות בפשיטות" ו"מציאות בהתחדשות". ומכיוון שיהיה גילוי אלוקות באופן הפשוט ביותר, הנבואה תהיה דבר טבעי ממש, ראיית אלוקות אף על ידי ילדים. ולכן יהיו נביאים גדולים ממשה רבינו.
 
אז מה הפליאה והשאלה שיש נביא בדורנו?!…
 
ראוי שניתן דעתנו, שמא כל השאלות והקושיות שלנו נובעות מן הקושי הגדול שלנו לצאת מן הגלות אל הגאולה… ולא משום שאיננו חפצים בגאולה, אלא משום שהורגלנו בה, וקשה לנו להאמין שאפשר אחרת… והעניין הוא שהגאולה באה דוקא על ידי שינוי הרגילות!… הגאולה תלויה בנו!… וכאשר נתבונן בכל הסימנים של ימות המשיח שמתגלים בדורנו במלוא עוצמתם, ניטיב להבין שחזרת הנבואה מוכרחה להיות דוקא בימינו!… ועוד שהרי כהכנה לשלימות גילוי הנבואה לאחר הגאולה ישנה מציאות של גילוי הנבואה בכל דור… ועד ששייך שבכל דור יהיה נביא כמשה… כמו שכתוב בבראשית רבה:
 
ואין דור שאין בו
 
צדיק לומד תורה ומלמדה בישראל…
 
כמשה
 
שקיבל מפי ה' ומסר לנו את התורה
 
(ב"ר פנ"ו ז)
 
ובפרט ובמיוחד לאחרי שתחזור הנבואה (אגרת תימן פרק ג), נבואה בגלוי ממש, הנבואה שישנה במשיח קודם הגאולה. שכל זה הוא הכנה לשלימות גילוי הנבואה בגאולה. 
 

נביא בחוץ לארץ

יש גם המתקשים להבין שיכולה להיות נבואה בחוץ לארץ. אמנם מסתמכים הם על דברי רש"י שאין השכינה שורה בחוץ לארץ (מועד קטן כ"ה), אך מקורותינו הקדושים מעידים שייתכן שתשרה הנבואה אף מחוץ לארץ ישראל במקומות מסוימים ובתנאים מסוימים. ואף רש"י עצמו בפירושו שם אומר שהנבואה יכולה לשרות בחוץ לארץ לשעתא, כלומר זמנית (לא בקביעות). כך למשל, יחזקאל ניבא בבבל על הנהר כבר.

 

גם הזוהר הקדוש מסביר שנבואת יחזקאל היתה בחוץ לארץ, כי היתה לשעתא (זוהר לך לך פה א). ועוד מסביר הזוהר שנבואת יחזקאל היתה על מים שאין בהם טומאה, מכאן שבכל מקום שאין טומאה יכולה הנבואה לשרות בחוץ לארץ.

 

ועוד ועיקר, שהנבואה שורה בשביל עם ישראל להגן עליו ולהצילו. כמו שכתוב בזוהר: ואי תימא שכינתא לא שריא אלא באחסנתיה דאיהי ארעא קדישא. ודאי לא שריא בגין לינקא מנה אבל לאגנא שריא (זוהר וישלח קסו א).

פירוש הדברים, ואם יטען מישהו, שהשכינה אינה שורה אלא בנחלת ה', בארץ הקודש - ארץ ישראל. נשיב לו, ודאי אינה שורה בחוץ לארץ, כדי שלא יוכלו שם במקום הטומאה לינוק שפע מכוחות של קדושה, אבל כדי להגן על עם ישראל היא שורה בכל מקום. כי בהתגלותו של הקב"ה לעם ישראל על ידי הנביאים, מגלה הוא את אהבתו להם, וכי גם בארץ אויביהם אין הוא מואס בהם. לכן גם על דוד המלך שרתה שכינה כשהיה אצל אכיש מלך גת.

 

ועוד מסביר הילקוט שמעוני (תחילת יחזקאל), שיש נבואה בחוץ לארץ גם בזכות אבות וכן בבקעה מחוץ לעיר.

 

ומי לנו גדול ממשה רבינו, רבן של נביאים, שניבא אך ורק בחוץ לארץ?!

 

וכמו משה רבינו - גואל ראשון, כך משה רבינו - גואל אחרון, נביא הגאולה האמיתית והשלימה שניבא בחוץ לארץ.

 

אך חשוב מכל להעיר שעל פי הרמב"ם ב"הלכות יסודי התורה" שהוא חלק מן "היד החזקה", אין שום הגבלה במקום לגבי נבואה, כשם שאין הגבלה בזמן. 

 

ונעיר שהספר ה"יד החזקה" להרמב"ם הוא ספר הלכות מובהק, כפי שמעיד הרמב"ם בהקדמה לספרו, ועל כן בעניין כזה אנו מסתמכים על ההלכה, ולאו דוקא על מדרשי ומאמרי חז"ל, שאינם מחייבים מבחינה הלכתית.

 

 

ויאמנו דבריו

(נבואות הרבי מתקיימות בזו אחר זו)

הרבי ניבא נבואות אין ספור לפני יחידים ולפני קהל רב וכל נבואותיו מתקיימות במדויק. להלן דוגמאות מספר לנבואות הרבי מה”מ שליט”א שהתקיימו במלואן.

 

הנבואה על תפקיד הדור השביעי

הרבי במאמרו הראשון: "באתי לגני" בשנת ה'שי"ת אומר: אנו הדור השביעי ותפקידנו להוריד את השכינה לעולם, שפירושו להכין את העולם למשיח, ואכן הפצת המעיינות - פנימיות התורה - על ידי חסידי חב"ד, שליחי הרבי, שהיא טעימה מתורתו של משיח וגילוי אלוקות, היא ההכנה לגאולה. וזה דבר נפלא ביותר, שקרה בדור אחד, שבכל פינה בעולם יש בית חב"ד בעל השפעה עצומה.

 

הנבואה על יציאת מצרים של יהודי רוסיה

לצעירים שבינינו הדברים כבר כמעט אינם מדברים אך המבוגרים וודאי שאינם יכולים לשכוח את אותם ימי אימה של שלטון הקומניזם והטרור, שהיווה בעצם בית סוהר גדול למיליוני יהודים כשבעים שנה

 

והנה בכמה שיחות שהבולטת בהן נאמרה בו' תשרי ה’תשכ”ז, הכריז הרבי מלך המשיח במפתיע, שהמשיח שבדור נלחם מלחמות ה', ועל כן, מלכות הרשעה של ברית המועצות תיעקר, ויהודים יצאו ממנה בהמונים בתמיכתה. וכך יתקיימו דברי הנביא: אומר לצפון תני (ישע' מג ו), היינו, שרוסיה לא רק שלא תעכב, אלא תסייע בקיבוץ גלויות זה. וכאשר דבר זה יקויים, אמר הרבי, ידעו שמי שלחם נגדם ופעל כל זאת, הוא המשיח, ושעומדים על סף הגאולה (על פי שיחות קודש ו' תשרי ה'תשכ"ז וליקוטי שיחות ד' עמ' 1065, ראה גם בספר "נבואת הגאולה" הרב רפאל חרותי עמ' 293).  

 

כאשר עלה גורבצ'וב לשלטון בברית המועצות אמר הרבי לפרופסור ברנובר, שמצב היהודים ילך וישתפר ולבסוף יוכלו לצאת לחופש, כפי שקרה באמת. אז איש לא חלם על כך ואפילו גורבצ'וב עצמו לא חשב על שינוי מדיניותו, כפי שאמר בשיחה לפרופסור ברנובר.                            

 

בשנת ה’תשמ”ז ביקש הרבי להקים פרויקט לקלוט עולים מרוסיה, ולהכין עבורם מקורות תעסוקה.

 

בשנת ה'תשמ"ח הכריז הרבי מלך המשיח כי השנה הקרובה תיקרא "שנת הבנין", וקרא להכין בתים רבים ככל האפשר בארץ ישראל, כי צפויה בקרוב עליה המונית מרוסיה. הרבי אף הסכים להשתתף כספית בבניה, ושלח את השתתפותו בסך 100 דולר. קשה לתאר את התדהמה שאחזה באנשים ששמעו זאת, הם לא יכלו להעלות בדמיונם מצב שכזה, אך הדברים כיום מדברים בעד עצמם

 

ההמשך הפתיע עוד יותר לקראת שנת ה'תש"נ הכריז הרבי כי השנה הקרובה תהיה שנת ניסים, כפי מרומז בראשי התיבות של השנה: היה תהא שנת ניסים. איש לא הצליח לעמוד על עומקם של דברים, אך בהמשך, כבר הבינו במה מדובר, כאשר ברית המועצות התפרקה ללא כל מלחמה, ופתחה סוף סוף את שעריה, כפי שניבא הרבי למעלה מעשרים שנה מראש... ובעקבות זאת החלו להתפורר עוד כמה משטרים עריצים ברחבי העולם.

 

ראוי להדגיש, כי היתה זו כמעט הפעם הראשונה בהיסטוריה שדבר כזה קרה. עד לאותה תקופה היתה כל מהפכה קשורה למלחמות עקובות מדם, אשר לא נשכחו שנים.

 

אף מומחה לא היה יכול לצפות מהפכה שכזו, בה מדינה בסדר גודל של כמעט חצי מכדור הארץ, תתפרק בדממה שכזו. אך כמו שהודיע הרבי: היה תהא שנת ניסים

 

הנבואה על הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים ושהכותל המערבי יהיה בידינו

ערב מלחמת ששת הימים, המצב בארץ ובעולם כולו היה מתוח מאד. רשתות התקשורת הערביות פתחו ערוצי רדיו בעברית, והודיעו בקול תרועה על הנצחונות המזהירים הצפויים חס ושלום לערבים. הלחץ בארץ גבר והלך, ואנשים רבים חשבו על בריחה מהארץ, רק אחד ויחיד הרבי מלך המשיח עמד והכריז בקול גדול, שאין ממה לפחד, אין סיבה לעזוב את הארץ, צפויים לנו נצחונות גדולים וניסי ניסים והכותל המערבי יהיה בקרוב בידינו.

 

הרבי החל אז את "מבצע תפילין" כהגנה על עם ישראל, ולהבטחת הניצחון הגדול.

 

הנבואה על הפרת הסכם הפסקת האש בזמן מלחמת ההתשה

בשנת ה'תש"ל – מלחמת ההתשה – הרבי מה”מ שיל”ו התריע נגד הסכם הפסקת האש. בשיחה לפני חסידיו פתח הרבי מה”מ שיל”ו בדברי הנביא: מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה. וזעק מתוך בכי ואמר שהמצרים יפרו את ההסכם תוך עשרים וארבע שעות ויקרבו את הטילים לתעלת סואץ. ומי יודע כמה קרבנות יפלו בגלל זה ואמנם שוב הוכחו דברי הנביא: המצרים הפרו את ההסכם, ותוך עשרים וארבע שעות קירבו את הטילים, והחלו להתכונן למלחמת יום הכיפורים.

 

נבואת הרבי על תבוסת הערבים ערב מלחמת יום הכיפורים והקדמת רפואה למכה

ערב מלחמת יום הכיפורים, בארץ היתה שאננות מוחלטת. מפלגות השלטון פרסמו כרוזים בארץ הקוראים להצביע עבורם, בזכות השקט והשלווה שהביאו ליושבי ארץ הקודש, והכל הסתובבו באופוריה של שלום ושאננות.

 

שוב היה זה הרבי שצפה את שיקרה. הרבי שלח מכתבים לכלל עם ישראל, וביקש להוסיף בדברי תורה ולתת צדקה כדי להשבית אויב ומתנקם בבחינת הקדמת רפואה למכה. ובימי הסליחות שלפני ראש השנה ביקש הרבי מה”מ שיל”ו לאסוף בדחיפות את ילדי ישראל ולומר איתם פסוקי תורה ותפילה, ועל ידי סיום השנה באופן כזה ישביתו אויב ומתנקם ויזרקו את השטן מבית דין של מעלה.

 

ובערב המלחמה – ערב יום הכיפורים – פרסם הרבי מכתב לכל בני ובנות ישראל, שבו דיבר על מעלת ישראל באיכותם ולא בכמותם וציין שהפעם תהיה לערבים מפלה גדולה יותר מהפעם הקודמת

 

לאחר המלחמה מתפרסם בעיתון ידיעות אחרונות: "הרבי מליובאוויטש הודיע לחסידי חב"ד בארץ כי מלחמות ישראל – סופן ניצחון. מעניינת רק העובדה, שאת נבואתו כותב הרבי באיגרת לחסידיו בארץ, שהגיעה בערבו של יום כיפור. איך ידע?"

 

הוראת הרבי לחסל את קיני המחבלים ב"מבצע ליטאני" וכמו כן במלחמת "שלום הגליל"

בשנת ה’תשל”ח כשצה"ל פשט בדרום לבנון ב"מבצע ליטאני" כדי לחסל את קיני המחבלים, הוא נעצר לפני העיר צור, בגלל המדינאים שנכנעו ללחצי חוץ. זאת בניגוד לתוכנית המקורית - לכבוש את צור. הרבי זעק אז שיש להישמע לאנשי הצבא ולא למדינאים. ושהחמצת ההזדמנות לחסל את קיני המחבלים בלבנון, בתנאים הנוחים שנוצרו, תגרום שבעתיד יצטרכו להלחם שוב, אך בתנאים גרועים.

 

ואמנם כיבוש צור היה יכול למנוע שפיכות דמים ואת מחדל הפסקת האש עם המחבלים לאחר שלוש שנים, כפי שטענו אנשי צבא בכירים, באמרם שהיתה זאת שגיאה להעדיף שיקולים מדיניים על פני שיקולים בטחוניים.

 

גם במלחמת שלום הגליל קרא הרבי לחסל את קיני המחבלים עד תומם ולא לערב שיקולים מדיניים. אז היתה הזדמנות לחסל את כל ארגון אש"ף. היום ברור שהימנעות הכניסה לבירות משיקולים מדיניים היתה שגיאה של ממש.

 

זעקת המלך נגד הסכמי "קמפ דיויד" ונגד "תוכנית האוטונומיה"

הרבי מה”מ שיל”ו התריע וזעק רבות בכל השלבים של הויתורים לערבים, ואמר שגישה זו של כניעה לערבים תביא להפחתת מעמדנו בעיני העולם, ועד לזלזול מוחלט בנו ח"ו. ודווקא בעמדה של "גאון יעקב", בדרך של עמידה בתוקף על עקרונותינו, ישתכנעו הגויים בצדקת עמדותינו, ואף יעריכו ויכבדו אותנו על דרכנו התקיפה. כלומר,דוקא בגישה המסבירה לגויים, שתורתנו - תורת ישראל אוסרת עלינו לותר על אף שעל ועל אף זרת מארץ ישראל כי ארץ ישראל היא נחלת עולם לעם עולם מא-ל עולם! נעלה ונצליח!

 

כבר בראשית הדיבורים על אוטונומיה זעק הרבי ממעמקי נפשו לממשלה וכל העומדים בראשה במאות שיחות להפסיק זאת מיד…! באמרו שאפילו דיבורים בלבד בכיוון של כניעה והתרפסות, יש בהם משום סכנה לעם ישראל!

 

הרבי התריע נגד הסכמי "קמפ דיויד", בהסבירו שלא זו בלבד שזהו הסכם של כניעה משפילה, אלא שהוא מגביר את חוצפתם ורשעותם של הערבים, ויש בו משום סכנה ממשית לעם ישראל בטחונית וכלכלית, ואפילו יותר ממלחמת יום הכיפורים ובסופו של דבר הוא, יביא לידי ממשל של הערבים ביהודה ושומרון, ועוד, שעם ישראל יצייד את הערבים בנשק...

 

הרבי גם התנגד להחזרת חצי האי סיני ושדות הנפט, דבר הפוגע בכלכלה הישראלית ומובן, שהתנגד להריסת הישובים בחבל ימית

 

היום אחרי עשרות שנים, כשרואים, שכל נבואותיו של הרבי התקיימו, שאכן הממשלה העניקה נשק לארגוני הטירור, ורואים את חוצפתם ואכזריותם של הערבים ההולכת וגוברת בכל פעם שהממשלה מודיעה על הסכמה להידברות עמם, מבינים למה כיוונו הדברים היום גם הספקנו לשכוח, שבזמנו, כשהרבי ניבא את הדברים, לא העלה איש בדעתו שעם ישראל יעשה מעשה אוילי שכזה, ויצייד בנשק את אויביו החפצים להשמידו?! ועוד בכמות עצומה כל כך?! ה"י!

 

קצרה היריעה מלהביא כאן את כל שיחות הרבי עם הממשלה ושאר הנוגעים בדבר, האחראים למה שקורה היום בארץ ישראל ובעקבות זה בעולם כולו. דברי הרבי צוטטו בעיתונים, במאמרים, בחוברות ובספרים רבים. כמו, למשל, בחוברת "זעקת המלך", ובספר "שלום, שלום ואין שלום" להרב שלום דובער שיחי' הלוי וולפא וכו' עיין שם. רק נסכם בקצרה, שהרבי אמר, הודיע והתריע פעמים אין ספור, שכל השיחות עם הערבים ושאר גויים על נתינת שטחים מארץ ישראל לשאינם יהודים, וכל משא ומתן על כך, מלבד שזה איסור מפורש בתורה, הרי זה מהווה סכנה ממשית למיליוני היהודים הדרים בארץ ישראל, והוא הוא שגורם לכל הפיגועים והאינטיפאדות למיניהם, ומטיל אחריות כבדה על כל הפוליטיקאים הנוגעים בדבר, שאינם שועים לא לנאמר בתורה ולא לאנשי הצבא, המומחים בענייני ביטחון, המתריעים על כך... דבר זה פוגע גם באמריקאים ואפילו בערבים ולמעשה בכל העולם כולו

 

ועוד מזהיר הרבי, שאותם חלקים מארץ ישראל שנותנים לערבים יצטרכו לכבוש שוב בדרך קשה יותר

 

ועינינו רואות שכל הדברים שאמר הרבי מתקיימים במדויק ממש.

 

הוראת הרבי לתושבי מיאמי שלא לצאת מן העיר בגלל ההוריקאן

תושבי מיאמי העידו על הרבי מה”מ שיל”ו - "יש נביא בישראל", והודיעו על כך בעיתונים. היה זה כאשר כלי התקשורת האמריקנים הודיעו על הוריקן קשה העומד לתקוף את העיר מיאמי, והזהירו את התושבים להימלט על נפשם. אין כל אחריות על חייו של מי שיישאר בעיר, הזהירו.

 

בתשובה לחסידי חב"ד במיאמי, ששאלו את הרבי כיצד לנהוג, ענה הרבי  שאין לצאת מהבתים בגלל ההוריקן, בניגוד להודעת כלי התקשורת. מיותר לציין כי חסידי הרבי נהגו לפי הוראתו, נשארו בבתים ולא אירעה להם שום תקלה, ולא עוד אלא שנחסכו מהם בהלה ותסבוכת, ואז ראו כולם שהרבי מה”מ שיל”ו צדק.

 

נבואת הרבי על ניסי שנת ה’תש”נ

בסוף שנת ה’תשמ”ט אמר הרבי ששנת ה’תש”נ – היה תהא שנת ניסים. ואכן היו ניסים גדולים – ברית המועצות והקומוניזם התפרקו משטרים עריצים קרסו היה פירוק הנשק הגרעיני והובעה שאיפה לשלום, צדק וחירות.

 

נבואת הרבי על ניסי "מלחמת המפרץ"

הרבי צפה את מלחמת המפרץ הרבה שנים קודם לכן. בהודיעו שהעולם מתנדנד וניבא שעירק תילחם עם כל העולם הוא הקדים רפואה למכה והורה לאמר: הריני מקבל עלי מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך" קודם התפילה ואך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך לאחר התפילה.  ובהגיע שנת ה’תנש”א – שנת אראנו נפלאות בגלוי, כאשר פרצה מלחמת המפרץ, היתה בהלה גדולה מפחד ממלחמת גזים, ורבים עזבו את ארץ ישראל. אז נשמע קולו המרגיע של הרבי מה”מ שיל”ו ברמה: בני, אל תתייראו, הגיע זמן גאולתכם! הרבי הודיע שיש להתחזק בביטחון בה', ושארץ ישראל ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה - היא המקום הבטוח ביותר. ובנוגע לפעולות שונאי ישראל, שמנסים לפגוע ח"ו, אין בהם ממש, ולא יעלה הדבר בידם, מכיוון שלא ינום ולא יישן שומר ישראל הרבי הבטיח שבארץ לא תהיה מלחמה ושלא תהיה מלחמת גזים, ולכן ביקש שלא להוציא את מסכות הגז מן המחסנים, לא לאגור מזון, ואף אמר לרבנים, עיתונאים ופוליטיקאים, שזה הזמן המתאים לבקר בארץ. ומובן, שאין לעזוב את הארץ, אין לבטל שמחות וחתונות, ולא לעזוב את בני ברק והסביבה מפחד הטילים. הוא גם רמז שהמלחמה תסתיים בפורים וכך היה. רק נביא אמת יכול ליטול על עצמו אחריות בדברים כאלה שיש בהם פיקוח נפש! ועוד בעניין זה, מעניין לציין את גודל נבואתו של הרבי, כאשר הוא הורה וביקש, שלא לחלק מסכות גז, היות שלא תהיה מלחמת גזים, ובהמשך התברר כי דווקא המסיכות הביאו לנזקים קשים, לא עלינו.

 

בו בזמן שעם ישראל שמע בכלי התקשורת את דברי עידודו של הרבי, כל העולם התארגן למלחמה נגד האויב המסוכן לנו ועשה את המלחמה עבורנו זכו – נעשית מלאכתם על ידי אחרים. עם ישראל מעודד מדברי הרבי קרא תהילים שפעלו נגד הטילים

 

ואכן במלחמה זו התחוללו ניסי ניסים נכתבו על כך מאמרים שלימים ואפילו ספרים, ועדיין בעל הנס – עם ישראל – לא מכיר בניסו פלאי פלאות! עם ישראל ניצל מהטילים אפילו מטילים שנפלו במקומות מסוכנים מאוד כמו צינור גז ענק שבדרך נס רוקן מתוכנו יום קודם לכן לצורך תיקונים בתים שלימים קרסו ואנשים יצאו מתוכם בריאים ושלימים. וילה נהרסה על בן אדם שהיה בתוכה, ראשו הציץ מבין ההריסות, אך הוא לא נפגע ונס גלוי ברמת גן, כשהיתה צפירת אזעקה, "טעה" אחד הדיירים והורה לשכניו לרדת למקלט, דבר שהיה אסור על פי הממשלה מחשש למלחמת גזים, אבל דוקא באותו מקרה זה עזר והציל הבית קרס ודייריו ניצלו, כי הסתתרו במקלט ועוד ועוד סיפורי ניסים אין ספור

 

דברי הרבי התקיימו במלואם בדיוק. ולואי והיינו נשמעים להוראות הרבי בכל העניינים והיה נחסך מאתנו הרבה עמל וסבל, והיינו זוכים לגאולה האמיתית והשלימה מיד ממש. (ראה גם פרק ד - הדור האחרון – דור הגאולה).

 

הרבי נביא הגאולה

הרבי מה”מ שיל”ו הוא בבחינת אליהו, המבשר את את בשורת הגאולה:

משיח קודם התגלותו כמשיח יהיה בחינת אליהו המעורר תשוקה מקודם ואחר כך הוא בחינת משיח (ספר מאור עינים לכ"ק האדמו"ר מטשרנוביל זיע"א, פ' פינחס)

 

ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח

(הרמב"ם, אגרת תימן פ"ג)

 

משיח נביא גדול הוא קרוב למשה רבינו

 (הרמב"ם, הלכות תשובה פ"ט ה"ב)

 

ובתנחומא (ס"פ תולדות) משמע שהוא נביא גדול ממשה: זה משיח בן דוד

(הרבי, שיחת ש"פ שופטים ה'תשנ"א)

 

כידוע, בכל דור יש אחד מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח. והרבי - נשיא הדור האחרון מזרע דוד ושלמה - אומר בנבואה ודאית, שהוא הגואל האחרון - משיח כפשוטו.

 

ונעיין בדברי קדשו המאלפים של הרבי מה"מ שיל"ו ונלמד ונשנן אותם, כדי שנסיר מליבנו כל ספק:

ובפרט לאחרי ש"תחזור הנבואה לישראל" (הרמב"ם אגר"ת פ"ג), שהיא "הקדמת משיח" (שם) – הנבואה שתהיה במשיח צדקנו שנביא גדול הוא קרוב למשה רבינו (הרמב"ם הל' תשובה ט ב) ואמרו חז"ל ש"גואל ראשון (משה) הוא גואל אחרון" ובכל דור ודור ישנו אחד הראוי לזה, לכן צריכים לדעת ההלכה גם בזמן הזה עוד קודם הגאולה, שישנה המציאות דגילוי הנבואה (אצל משיח עוד לפני הגאולה) כמעין והתחלה לשלימות גילוי הנבואה לאחרי הגאולה… (שיחת הרבי, ש"פ שופטים ה’תנש”א).

 

כי לא יעשה ה' אלוקים דבר, כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים

(עמוס ג ז)

 

כשם שמשה רבינו היה נביא הגאולה ממצרים, כך הרבי - משה רבינו של הדור האחרון - הוא נביא הגאולה האמיתית והשלימה.

 

ומה קרה במצרים? עם ישראל לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה ושוטרי בני ישראל מתלוננים לפני משה: הבאשתם את ריחינו (שמות ה כא). ומשה עצמו אומר לה': למה הרעות לעם הזה, למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך (שם כא כב).   

עד שיצאו בני ישראל ממצרים התגבר חושך הגלות ועד שנכנסו לארץ ישראל עברו עשרות שנים. הכל מתנהל בסדר ושלבים על פי התכנית העליונה. 

 

כאז כן עתה, נבואת הגאולה קודמת לגאולה עצמה, ויש רווח זמן ביניהם. נבואתו העיקרית של נביא דורנו היא, שאנו דור אחרון לגלות וראשון לגאולה - לאלתר לגאולה ותכף ומיד ממש הנה משיח בא!…

 

בשנת ה’תנש”א, שנת מלחמת המפרץ, התגלה הרבי בנבואתו, נבואת המלך המשיח, בכל התוקף, וגם הודיע שארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר וכו' וכו' (ראה לעיל), והכריז פעמים רבות: ענווים, הגיע זמן גאולתכם! בהסבירו שהתגלותו של מלך המשיח קשורה למלחמה שבין מלך פרס (פרס היא עירק של היום) למלך ערבי - מלחמת המפרץ, וזוהי שנת התגלותו, בדיוק כמו שכתוב במדרש "ילקוט שמעוני"... (ראה פרק ו), והסביר שאין אלה דברים של חכם ושופט בלבד, ולא ברכות, איחולים או תקוות ומשאלות, חישוב הקץ וכיו"ב, אלא דברי נבואה ממשיים, הנאמרים בדיבור - ניב שפתיים, חזון של נביא הרואה וחי את הנולד, שבשבילו אין הבדל בין עתיד להווה. זוהי נבואה ודאית!    

עד הנבואה העיקרית - הנבואה (לא רק בתור חכם ושופט אלא בתור נביא, שזהו בודאות - ראה מאמרי אדה"ז הקצרים ע' שנה-ו,ראה לעיל הסעיף: ענין חכם עדיף מנביא). ש"לאלתר לגאולה" ותכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא". על אחת כמה וכמה שזה בא כבר גם בדיבור ("ניב שפתיים", עניין הנבואה), כנהוג לאחרונה לבטא דברים בדיבור… שהנה הנה באה הגאולה (דברי הרבי מה"מ שיל"ו, ש"פ שופטים ה’תנש”א).

 

יותר מזה אומר הרבי מה”מ שיל”ו – הגאולה כבר נמצאת:

כבר נמצאים בגאולה העתידה ע"י התשוקה והצפי' לגאולה העתידה – נפעל כבר הענין דגאולה העתידה גם כאשר נמצאים עדיין בזמן הגלות, כאמור לעיל – שבמקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא! ואם יבוא מישהו ויטען שהוא אינו מרגיש זאת – הרי ידוע הפתגם שמחשבתו של ה"סוס" וה"בעל עגלה" כו' אינה פועלת שינוי במציאות הדבר! אבל אעפ"כ, מכיון שרוצים לקשר זאת עם הגוף הגשמי – לכן, מבטאים את התשוקה והצפי' לגאולה העתידה גם ע"י הדיבור בפה (דברי הרבי מה"מ שיל"ו, שיחת אחרון של פסח ה’תשמ”ג).

 

הרבי מה”מ שיל”ו לא רק מודיע לנו על הגאולה, אלא הוא גם מסביר לנו איך תהיה הגאולה העתידה, ונעיר שפעמים נבואותיו הן הרחבה וביאור של דברי רבותינו נשיאינו שאף הם נביאים.

 

משיח בשר ודם יבוא פתאום

ומדגיש הרבי:  לפתע יבוא משיח, נשמה בגוף, גוף שיוכלו למששו בידים בשריות ויוכלו לראות אותו ולשמוע את דבריו, ויאמר שכבר הגיע הזמן שצריך להיות בו צדק ויושר, הגיע הזמן "לתקן עולם במלכות ש-די", והוא יקיים זאת בפועל, שכל העולם יעריך ויוקיר אותו ויציית להוראותיו. אמנם משך זמן קצר הוא יצטרך לנהל מלחמה, אבל זהו זמן קצר בלבד, ואם יזכו הוא יעשה זאת ממש מהר, אבל לאחר מכן "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי' ולעבדו שכם אחד" (צפני' ג ט), שזה יהי' בתחילת התגלותו (לאחר המלחמה), ואחר כך הוא יזכך עוד את העולם עד ש"וגר זאב עם כבש גו'", וכידוע שפס"ד הרמב"ם ש"אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד" (הל' מלכים פי"ב ה"א), הוא רק בתחילת התגלותו, אבל לאחמ"כ תהי' דרגא נעלית יותר עד שיגיעו לדרגת עוה"ב ש"אין בו לא אכילה ולא שתי' כו'", ואפי' אז אין הכוונה שיהי' עולם אחר, אלא יהי' זה אותו העולם, עולם גשמי שנתפס בחוש המישוש ובכל הגדרים הגשמיים, וגם משיח עצמו יהי' בגוף גשמי דוקא כנ"ל, ואעפ"כ העולם הגשמי יהי' בתכלית הזיכוך והעילוי (שיחת הרבי, אחרון של פסח ה’תשכ”ב).

 

ועוד מסביר הרבי שהגלות היא חלום והגאולה היא המציאות האמיתית גם בזמן הגלות ולכן כשנתעורר מן הגלות והמשיח יתגלה פתאום, אז נבין ונדע שהיינו כחולמים, כי אמנם חלום הגלות שרשו בדרגה נעלית של הסתר והעלם והסתלקות המוחין, ועל ידי חלום הגלות יתוסף עניין נעלה יותר, אך אנחנו מבחינתנו צריכים לחיות את המציאות האמיתית של משיח וגאולה ועל ידי ההתרגלות במחשבה ובדיבור שהנה הנה משיח בא ושזוהי המציאות האמיתית ואין זה חלום, שאיפה ותקוה, פועלים שמשיח אכן יבוא מיד ופתאום... (ע"פ שיחת הרבי, ש"פ פינחס ה’תשד”מ).

 

משיח יבוא על ענייני שמיא

הרבי מדגיש שדורנו זכה, ועל כן המשיח אינו בא באופן של עני ורוכב על חמור אלא באופן של וארו עם ענני שמיא.

שמתוך שמחה ותענוג ("יצחק") מדלגים ורוקדים יחד עם משיח צדקנו, ויחד עם הקב"ה ("לוי", "ילוה אישי אלי"). "עם ענני שמיא", לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש, להר הבית, לבית המקדש ועד לקודש הקודשים, תיכף ומיד ממש (משיחת הרבי, התוועדויות שנת ה’תשמ”ט חלק ד, עמ' 186).  

 

דברים אלה מתקשרים ועולים בקנה אחד עם נבואת דניאל, המתארת את התגלות המלך המשיח על ענני שמיא:

"חזי הוית בחזוי ליליא: וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתא הוה, ועד עתיק יומיא מטא וקדמוהי יקריבוהי, ולה יהב שלטן ויקר ומלכו וכל עממיא אמיא ולשניא לה יפלחון. שלטנה שלטן עלם די לא יעדה ומלכותה לא תתחבל" (דניאל, ז', י"ג-י"ד).

כלומר, דניאל ראה במראות שינת הלילה, והנה כדמות בן אדם בא עם ענני שמים, ומגיע אל הקב"ה, ולפני ה' הקריבו אותו. ונתן לו שלטון, יקר ומלכות נצחיים, וכל העמים יעבדו אותו.     

 

משיח יהיה בבחינת "רב" ובבחינת "מלך"

כל הגילויים שיהיו בגאולה האמיתית והשלימה הם פרי מעשינו ועבודתנו במשך כל שנות גלותנו. על ידי שאנו מכניסים את ה"אלף""אלופו של עולם" ל"גולה" אנו הופכים אותה ל"גאולה", עד לונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר, שהקב"ה יתגלה בכל תוקפו ועצמותו בפשטות ובטבעיות ממש.

 

ובפרטיות, עבודת בני ישראל במשך הגלות מביאה לגילוי משיח מבחינת "רב" ולגילוי משיח בבחינת "מלך". מה רב מצמצם את שכלו לפי כלי שכלו של התלמיד, כך המשיח ילמד אותנו סודות התורה ופנימיותה לפי ערכנו כך שיתקבלו בשכלנו, באופן פנימי ובאופן של ראייה שלמעלה מהשגה - "אראנו נפלאות". לעומת זאת, מלך מרומם ומובדל מן העם, והמלך המשיח יהיה מרומם ומובדל ומתנשא מן העם באין ערוך. ותפקיד המשיח כמלך, לא יהיה לשלול הנהגה לא טובה, כי בכך לא יהיה צורך, שהרי כולם יידעו את ה' מקטנם ועד גדולם, אלא שעל ידי התנשאותו ורוממותו, וההתבטלות הפנימית והמוחלטת שלנו אליו כעם, נוכל לקבל גם גילויים אלוקיים, שהם למעלה מן השכל, גילויים שאינם לפי ערכנו כלל. והדברים שישפיע באופן דמלך הם עניינים שאינם יכולים לבוא בגילוי, לא בהשגה שכלית, ואפילו לא בראיה שלמעלה מהשכל, ואף על פי כן, מכיוון שהמשיח יהיה גם מלך הוא יגלה גם עניינים אלה, אלא שגילוי עניינים אלה יהיה לא באופן פנימי בראייה והשגה, אלא המלך המשיח ישפיע אותם עלינו, ו"יאיר" אותם בנו באופן מקיף. שהרי כל העניינים שבעולם משתלשלים מן התורה, הקב"ה הסתכל בתורה וברא עולם. וגם בתורה יש שני העניינים האלה של "רב" ו"מלך". עניינים בתורה שהתלבשו בשכל האדם (רב) ועצם התורה שהיא למעלה מן השכל (מלך). מאחר שהתורה היא חכמתו של הקב"ה, שאין לה סוף, והוא וחכמתו אחד, וכשם שלית מחשבה תפיסא ביה כלל, כך איננו תופסים את עצם התורה אלא מעט מזעיר. אך לעתיד לבוא יתגלו שני העניינים גם מה שמתלבש בשכל (דוגמת "רב"), וגם מה שלמעלה מן השכל (דוגמת "מלך") (ע"פ מאמר הרבי, "אחרון של פסח" ה’תשכ”ה).

 

בית המקדש יהיה בנינא דקב"ה בגלל המעמד ומצב ד"זכו"

ומכיון ש"מקדש העתיד בנוי ומשוכלל" (פרש"י ותו' סוכה מא, סע"א. ועוד), "בנינא דקב"ה" (זח"א כח, א. ועוד), הרי ירידתו למטה וחנוכתו יכולה וצריכה להיות תיכף ומיד ממש ומ"ש הרמב"ם (הל' מלכים רפי"א ובסופו) ש"מלך המשיח בונה המקדש", ולא "בנינא דקב"ה" – ידוע (ראה גם לקו"ש חי"ג ע' 84 הערה 36) התיווך שתלוי במצבם של ישראל, "זכו" (סנהדרין צח, סע"א) (שאז יהי' "בנינא דקב"ה") או "לא זכו" (שאז יהי' מעשה ידי אדם), והרי בימינו אלו, לאחרי שעברו  בנ"י במשך כל הגלות הארוך והמר כו', בודאי נמצאים במעמד ומצב ד"זכו" בתכלית השלמות, ובמילא יהי' ביהמ"ק השלישי "בנינא דקב"ה" (שיחת הרבי, התוועדויות ה’תשמ”ח חלק ב, עמ' 450-451).

 

ואכן בית המקדש בנוי ומשוכלל ירד משמים והמלך המשיח רק יעמיד את הדלתות על פי מה שאמרו חז"ל: שערי בית המקדש במקומן נגנזו, שנאמר: טובעו בארץ שעריה (איכה ב ט), (במדבר רבה פרשה טו, איכה רבה פרשה ב יג ועוד), ואותם שערים שהיו ונעשו בידי בני אדם עתיד מלך המשיח לגלותן ולהעמידן. והמעמיד דלתות של בית נחשב לבונה הבית (על פי הגמרא בבא בתרא נג ב) על כן אמר הרמב"ם על המלך המשיח: ובנה מקדש במקומו (הלכות מלכים פרק יא).

 

כל עם ישראל יזכו לגאולה האמיתית והשלימה. לא ידח ממנו נידח

כפי שמסביר הרבי מה”מ שיל”ו:

לגבי הגאולה העתידה נא' (ניצבים ל ג): "ושב ה' אלוקיך את שבותך", ורש"י מפרש: "אוחז בידיו ממש איש איש תלוקטו לאחד אחד בני ישראל".

והיות שהגאולה באה ע"י עשיית תשובה, מובן, שכשם שהגאולה עצמה היא "איש איש לאחד אחד", כן היא גם לגבי עשיית תשובה, כל אחד ואחד בפרט יעשה תשובה.

וכן כתב אדמו"ר הזקן (תניא ספל"ט): שכל אחד ואחד מישראל "בודאי סופו לעשות תשובה כי לא ידח ממנו נדח".

מובן אפוא, שגם אותם רשעים שאינם רוצים לצאת מן הגלות – יתעוררו בתשובה ויזכו להיגאל: "ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים" (ישע' כז יג) – גם האובדים ו"הנידחים" בגלות, שאין להם רצון לצאת ממנה, יתעוררו בתשובה.

וכפי שאומרים בהגדה של פסח במענה לבן הרשע – "אילו היה שם לא היה נגאל". כלומר: "אילו היה שם", ביציאת מצרים, לא היה נגאל, אלא היה מת בשלושת ימי האפלה יחד עם שאר הרשעים; אבל לעתיד לבוא – גם הוא עתיד להיגאל.

ומה נשתנתה גאולת מצרים מהגאולה העתידה, שבה יזכו כל ישראל ללא יוצא מן הכלל, להיגאל?

התשובה טמונה בכוח הנפלא של מתן תורה. הקב"ה אמר "אנכי ה' אלוקיך", לשון יחיד, וכך נמשך שם הוי' להיות כוחו וחיותו של כל אחד ואחד מבני ישראל. לכן, כל יהודי, גם הרשע, מובטח הוא שע"י כוחו זה סופו להיגאל (ליקוטי שיחות כרך יא, עמ' 2).

 

כל עם ישראל יעלו לירושלים בכל שבת ובכל ראש חודש

הרבי מה”מ שיל”ו מסביר כיצד תהיה הטיסה על עננים של כל עם ישראל לירושלים, לבית המקדש השלישי, בכל שבת מכל קצוי העולם:

והחידוש דלעת"ל – שיהיו עולין בכל שבת ובכל חודש, אלא מכיון שאי אפשר לבוא "מסוף העולם" בכל חודש, ועאכו"כ בכל שבת לכן "העבים באים וטוענים אותם ומביאים אותם לירושלים", ואח"כ – "טוענים אותם לבתיהם", מכיון שצריכים להמשיך עבודתם במקומם (דברי הרבי מה”מ שיל”ו, ש"פ נח ה’תשמ”ח, ראה ספר המאמרים ה’תשל”ז עמ' 301299- ועוד).  

 

כל יהודי יוכל להיות בקודש הקודשים בכל עת שירצה

ידוע שלקודש הקודשים נכנס רק הכוהן הגדול ביום הכיפורים בלבד, אך המדרש גם מציין שהכוהן הגדול יכול להיכנס לקודש הקודשים בכל עת שירצה רק על פי סדר הבאת הקרבנות שבפרשת "אחרי מות". ומסביר הרבי, שמכיוון שהובטחנו:

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש

הרי ש"ממלכת כוהנים" פירושו, "כוהנים גדולים". נמצא שלעתיד לבוא יתגלה איך שכל יהודי הוא כוהן גדול, כך שיוכל להיכנס לקודש הקודשים בכל עת שירצה.

 

ועוד ידוע, שבנו של המלך יהואש הוחבא עם מיניקתו בקודש הקודשים מפני עתליה משך שנים מספר, עד שלבסוף יהוידע הכהן ואנשיו הוציאוהו משם והמליכוהו למלך, והרי רואים 'מעשה רב' שיהודי, שאינו מזרע אהרן הכוהן שהה בקודש הקודשים כשבע שנים, ושם אכל ושתה ומסיק מכך הרבי, שמקומו האמיתי של כל אחד מישראל הוא בקודש הקודשים, וכן יהיה לעתיד לבוא, שנזכה להיכנס לקודש הקודשים בכל עת שנרצה, ונזכה לראות את הכוהן הגדול מקטיר שם קטורת (על פי שיחת הרבי, יו"ד אלול ה’תנש”א).       

 

וגר זאב עם כבש כפשוטו ממש

נהוג להסביר נבואה זו של הנביא ישעיה - וגר זאב עם כבש - כמשל ומליצה בהסתמך על דברי הרמב"ם בהלכות מלכים. אולם הרבי מחדש לנו, שאכן חיה טורפת כזאב וכבשה תמימה יוכלו לחיות יחדיו בשלום. הזאב לא יאיים על הכבש, והכבש לא יפחד מן הזאב, כי תהיה מציאות חדשה של עולם מזוכך, מאחר שה' יעביר את רוח הטומאה מן הארץ:   

דהנה, בגאולה העתידה העולם יזדכך כל כך עד ש"לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי" (ישע' יא ט), ואפי' בבעלי חיים יקויים "וגר זאב עם כבש גו' וארי' כבקר יאכל תבן" (ישע' יא ו-ז), וכמבואר בחסידות, שאין זה כפירוש הרמב"ם (הל' מלכים רפי"ב), שהכוונה בפסוקים אלה היא בדרך משל ומליצה, אלא יעודים אלו יקוימו פשוט בגשמיות, שאפילו ארי' דורס וטורף שעכשיו כל החיות שלו היא מזה שהוא טורף בשר, אזי לעתיד לבוא העולם כל כך יזדכך עד שהחיות של הארי' תהי' לא מכך שהוא טורף, אלא "כבקר יאכל תבן". וכל זה הוא הזיכוך שיהי' בבעלי החיים, ומובן במכל שכן הזיכוך שיהי' במין המדבר

עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים

הרבי ניבא שלעתיד לבוא ירקוד הקב"ה עם עמו ישראל ריקוד מתוך שמחה: עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים (תענית בסופה), ועמך כולם צדיקים (ישעי' ס כא), שזה יהי' הריקוד הגדול, שבו הקב"ה יעמוד באמצע, וכל בנ"י ירקדו סביב הקב"ה, והקב"ה בעמדו באמצע ירקוד יחד עמהם (התוועדויות ה’תשנ”ב חלק א עמ' 139).

 

ועוד והוא העיקר, שרוקדים מיד עם מלכא משיחא ועצמות ומהות בקודש הקודשים ובביהמ"ק השלישי ובהר הקודש ובירושלים עיה"ק ובארץ הקודש ש"תתפשט לכל הארצות" (משיחת הרבי, ר"ח כסלו ה’תשמ”ח). 
 

 

אומות העולם לעתיד לבוא

על פי דברי הרבי מה"מ שליט"א, חסידי אומות העולם הם בגדר צדיקים שזוכים לחיי העולם הבא, בדומה לדעת הרמב"ם בהלכות תשובה, וזו ההזדמנות של הגויים לשמור שבע מצוות בני נוח ולהיגאל. לעומתם, אומות העולם שהרעו והזיקו לישראל יראו בטובתם של ישראל ואחר כך יאבדו מן העולם, שאר הגויים ישרתו את עם ישראל, כמו שכתוב: ועמדו זרים ורעו צאנכם (ישעי' סא ה).  

 

הרבי מסביר גם מה יהיה ציור גופם של הגויים שאינם שומרים שבע מצוות בני נוח. הוא מצטט את דברי הרבי הרש"ב: לעתיד לבוא יהי' ציור גופות האומות כמו בעלי חיים, ועכשיו הוא בשביל הבחירה כו' (בגכתי"ק – בד"ה נ"ח תרנ"ו). וממשיך הרבי ומסביר: כלומר, ההפרש בין אדם לבהמה הוא אשר האדם הולך בקומה זקופה (ובמילא המוח הוא למעלה מהלב, ולכן שליט עליו), והלב הוא למעלה מהרגלים, מה שאין כן בבעלי חיים שאצלם הוא הכל בשוה. ועל פי זה הי' צריך להיות אצל אומות העולם כמו בבעלי חיים, ולמה נבראו בקומה זקופה? והביאור, שאילו נבראו כמו בעלי חיים לא הי' מקום לעניין הבחירה, ולכן נבראו גם כן בתבנית ציור אדם, אבל אינם כלל בהמעלה דאדם, ודוקא ישראל הם במעלת אדם, דאדם אתם כתיב (יחזקאל לד לא, יבמות סא רעא, תורת מנחם חלק א עמ' 110).

 

ולבסוף מסביר הרבי: גופי אומות העולם יאבדו, שבירתם זהו תקנתם, מה שאין כן הגוף דבני ישראל שכח העצמות נעשה מציאות הגוף (ע"י עבודת הנשמה בבירור וזיכוך הגוף) (התוועדויות ה’תשנ”ב ח"א בהערה  עמ' 326).

 

דגם להדיעה דמה שכתוב כי הנער בן מאה שנה ימות הוא כפשוטו, הוא רק בנוגע לבני נח ויתירה מזו, דגם המיתה שתהיה (לדיעה זו) בבני נח היא לא מיתה ממש, אלא נפילה, דמאן דנפל מדרגיה אקרי מית... דעל ידי שניצוצות הקדושה שנבלעו בהם יתבררו מהם ויעלו למעלה, הרע שבהם (היינו גוף הגשמי שלהם שנקרא בשם רע בערך לניצוצות הקדושה שבו) יפול למטה (מאמר "בלע המות", ספר המאמרים מלוקט ב, עמ' רפ) (ראה גם להלן "להבין עניין תחיית המתים").

 

תפקידנו לכבוש את העולם מבחינה רוחנית ואז הגאולה תבוא ממילא

הרבי מסביר כי  ללא הבט על תוקף הרע שמתגבר מיום ליום – עבודתנו היא לא להילחם איתו, גם לא צריכים להרעיש ולכתוב בעיתונים, אלא העבודה שלנו היא לחנך את ילדי ישראל על טהרת הקודש, ועי"ז לכבוש את העולם.

וללא הבט ע"כ שלעת עתה אנו מתי מספר, אבל בכוחו של כל יהודי לכבוש את כל העולם, שזוהי ההוראה מהיהודי הראשון – אברהם אבינו, אף ש"אחד הי' אברהם" (יחזקאל לג כד), הוא אחד ויחיד, אעפ"כ הרי "ויירש את הארץ" (שם), וכך עלינו לעשות את המוטל עלינו ועי"ז לכבוש את כל העולם.

וכשם שאצל אברהם כתוב "ויחלק עליהם לילה" (לך לך יד טו ובפרש"י שם), שמלאך הקרוי "לילה" נזדמן לאברהם ולחם עבורו, וכשם שהי' גם בימי חזקי' ש"יצא מלאך ה' ויך במחנה אשור", כך גם בנוגע לזמננו זה, הזמן ד"ויצא חוטר מגזע ישי", שעי"ז שאנו נעשה את עבודתנו בחינוך על טהרת הקודש, אזי כל הענינים ייעשו לבדם מלמעלה, ש"ויצא חוטר מגזע ישי", נשמה בגוף, ויפעל בכל העמים "לעבדו שכם אחד" (שיחת הרבי, אחרון של פסח ה’תשכ”ב).       

 

ואין אתה בא לידי עבירה

הרבי מסביר שלעתיד לבוא נקיים מצוות כמצות רצונך, דהיינו, בהידור רב כבית שמאי. וכבר התחילה תקופת ההידור במצוות בגלל ההליכה בדרכי החסידות וההתעסקות בענייני גאולה ומשיח, דבר השולל בדרך ממילא את הרע הממשי, ואפילו את תאוות ההיתר. שהרי בזמן הגאולה ואף בזמן ההתעסקות בה במחשבה ובדיבור, תענוגות העולם הזה הופכים לדבר חסר ערך כמו עפר:   

ועד"ז בנוגע ל"סור מרע" – כהמשך המשנה "ואין אתה בא לידי עבירה" – "ואין אתה בא" דייקא, בדרך ממילא, ללא צורך להתעסק בשלילת הרע, ואפילו לא "לידי עבירה", שגם דברים שיכולים להביא לידי עבירה (כמו תאוות היתר) נעשים מושללים בדרך ממילא, מצד ההסתכלות בענייני הגאולה, מעין ודוגמת המעמד ומצב דימות המשיח, כפס"ד הרמב"ם (בסיום וחותם ספרו "משנה תורה") ש"באותו הזמן כל המעדנים מצויים כעפר", "כעפר" דייקא, שאין לו שום חשיבות, כיוון ש"לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד" (שיחת הרבי, ש"פ ואתחנן ה’תנש”א, הערה 17).

 

לא יהיו עוד גלגולים

מאחר שנמצאים אנו עתה בעקבתא דמשיחא, וידוע שלא יהיו עוד גלגולים נוספים, כי מספיק כבר כל הגלגולים שהיו בעבר כו' הרי מובן בפשטות שכל אחד ואחד מישראל חייב ללמוד את כל חלקי פרד"ס התורה, כולל לימוד פנימיות התורה, מאחר שלא יוכל להשלים זאת בגלגול הבא, כי לא יהיו גלגולים נוספים (שיחת הרבי, ש"פ נח ה’תשמ”ב).

 

ולכן אם בכל תקופה היה הזמן דבר שאינו חוזר, הרי על אחת כמה וכמה בתקופתנו, תקופת עקבתא דמשיחא, אשר כל רגע ורגע יקר הוא מאוד ואפשר למלאתו ולפעול בו גדולות ונצורות, פירות ופירי פירות (אג"ק כרך ו עמ' טז). 

הרבי מזרז אותנו לפעול את הפעולות האחרונות, כי לא יהיו הזדמנויות נוספות בגלגולים נוספים.

 

להבין עניין תחיית המתים

כידוע, בריאת האדם מלכתחילה היתה על מנת שיחיה לעולם, ולכן נאסר עליו לאכול מעץ הדעת. אך מכיוון שאדם הראשון אכל מעץ הדעת, ובעקבות זה נעשה תערובות של טוב ברע ורע בטוב, ועד שאין טוב בלי רע ולא רע בלי טוב. נמנעה ממנו האכילה מעץ החיים, כדי שלא יהיה לרע המעורב בכל דבר קיום לעולם. עד לסיום עבודת הבירורים, שאז ה' מעביר את רוח הטומאה מן הארץ. ובהיעלמות הרע מתבטלת סיבת המוות וחוזר המצב שלפני חטא עץ הדעת – נעשה מעבר לחיים נצחיים.

וזהו בלע המות לנצח, דכל זמן שלא נשלמו עדיין הבירורים והטוב והרע מעורבים זב"ז יש עניין המיתה, בכדי שלא יהיה קיום להרע וזהו גם הטעם שגם צדיקים יחזרו לעפרן שעה אחת קודם תחיית המתים כי מכיוון שע"י חטא עה"ד נעשה תערובות רע בכל העולם, לכן, גם גופות הצדיקים יצטרכו לזיכוך. משא"כ לע"ל (לאחרי התחייה), כשיהי' ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, לא תהי' אז מיתה וגם הגוף יחי' בחיים נצחיים. דגם להדיעה דמ"ש כי הנער בן מאה שנה ימות הוא כפשוטו, הוא רק בנוגע לב"נ, משא"כ בנוגע לישראל יהי' בלע המות לנצח. ויתירה מזו, דגם המיתה שתהי' (לדיעה זו) בב"נ היא לא מיתה ממש, אלא נפילה, דמאן דנפיל מדרגי' אקרי מית דזהו באומות העולם, מה שאין כן בישראל יתעלה גם הגוף, שגם הגוף יזון מרוחניות כמו הנשמה, ולא עוד אלא שאז יהיה הגוף למעלה מהנשמה, נקבה תסובב גבר. וכל זה יהיה בפועל ובגילוי למטה מעשרה טפחים, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, בקרוב ממש (מאמר "בלע המות", ספר המאמרים מלוקט ב, עמ' רפ) (ראה גם לעיל סעיף "אומות העולם לעתיד לבוא").     

 

הרבי מלך המשיח שליט"א קובע קביעה עובדתית:

כל ישראל, ללא יוצא מן הכלל, יש להם חלק לעולם הבא (תחיית המתים). ואפילו אלו שאמרו עליהם חז"ל שאין להם חלק לעולם הבא, הנה (א) הכוונה היא שהגוף שלהם כלה ונאבד, אבל הנשמה האלוקית, שהיא נצחית, תקום לתחי' בגוף אחר. (ב) הכוונה שאין להם חלק ידוע בפני עצמם, אבל הם נהנים וניזונים מאוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו (שו"ת בעניין תחיית המתים לכ"ק אדמו"ר מה"מ סימן יא).

 

הרבי מסביר במאמריו ושיחותיו כיצד תהיה תחיית המתים, ומציין, שיהיו בה שני שלבים. בתחילה, עם התגלות המשיח, יקומו הצדיקים לתחייה. ובשלב שני, יקומו לתחייה כל מתי ישראל שבכל המקומות ובכל הדורות, ולאו דוקא לאחרי ארבעים שנה אליבא דזוהר, ובלשונו הקדוש:

ואע"פ שהזוהר אומר (ח"א קלט), שתחיית המתים תהי' רק ארבעים שנה אחר ביאת המשיח – הרי גם זה יכול הרי להיות "אחישנה", ועל דרך מה שאומרים: "אחכה לו בכל יום שיבוא".

ונוסף לזה, הגמ' שואלת (יומא ה ב): כאשר משיח יבוא והכוהנים יצטרכו להקריב קרבנות – כיצד יידעו את כל הפרטים? עונה הגמ', ש"משה ואהרון עמהם" והם יראו להם.

ואף שאומרים שבין ביאת המשיח לתחיית המתים יהיו ארבעים שנה – הרי ישנם בזה ביאורים ותירוצים, ואחד מהם הוא שיחידי סגולה יקומו קודם לכן (שיחת הרבי, ש"פ בשלח ה’תשמ”א).

 

הגילוי של תחיית המתים נשמות בגופים, שזה עניינו של העולם הבא, שהוא למעלה יותר מהגילוי של גן עדן, יהיה לכל ישראל, כי עולם התחייה הוא השכר על קיום המצוות, בניגוד לגן עדן, שהוא השכר על לימוד תורה. וכאמור, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כי אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון, ועוד שישראל הם נצר מטעיו של הקב"ה. ובתחייה תתגלה מעלתם של ישראל מצד עצמם. אז יתגלה השורש של ישראל, כלומר, יתגלה שהם מושרשים בעצמות. ואז יראו עינינו גילוי אלוקותו הבלתי בעל גבול. רצונו יתברך, שהוא למעלה אפילו מחכמתו – "אור הסובב", שלמעלה מ"אור הממלא".

 

כי צריך להבין שיש מעלה בימות המשיח לגבי גן עדן, כי בגן עדן הגילוי הוא של "אור הממלא", אור מוגבל, לכן אינו נמשך למטה, לעומת זאת בימות המשיח יהיה גילוי אור אין סוף הבלתי מוגבל, לכן הוא יהיה גם למטה. ויש עוד הבדל, שבגן עדן, שיש בו גן עדן עליון וגן עדן תחתון, יש ריבוי מדרגות עד אין קץ, ולכן תלמידי חכמים – אין להם מנוחה, ילכו מחיל אל חיל, שעולים תמיד ממדרגה למדרגה. והעלייה היא על ידי עבודה, בדוגמת העבודה בעולם הזה, עבודה של סור מרע ועשה טוב – שגם בה יש עלייה ממדרגה למדרגה. כי המשכת "אור הממלא" היא באופן של השתלשלות מלמעלה למטה, שמתלבש קודם בנבראים הרוחניים ואחר כך מתלבש בנבראים שלמטה מהם, בעוד לבוש ובעוד לבוש, כשם שהעלייה היא הפשטת לבוש של מדרגה קודמת. מה שאין כן העליות שיהיו בימות המשיח, בהן לא יהיה צורך לצאת ממדרגה או מצב שלפני כן, מאחר שהגילוי שיהיה בעולם הזה בימות המשיח, יהיה נעלה יותר מהגילוי שבגן עדן, אף לאחר שמפשיטים את כל הלבושים. כי בימות המשיח יהיה גילוי אור האין סוף הבלי גבולי כאן בעולם הזה.

 

אמנם גם הגילוי של ימות המשיח, קודם שיחיו המתים, יהיה רק גילוי הסובב, ולכן יהיו בו חילוקי מדריגות, אבל הגילוי של תחיית המתים יהיה לכל ישראל בשווה, כי אז יהיה גילוי עצמות אור אין סוף שלמעלה מהתחלקות, שהמשכתה מקיום המצוות. ועל ידי זה יתעלו ישראל למדרגה שבה תתגלה מעלת עצמם – נצר מטעי מעשי ידי להתפאר, מעלה שלמעלה מגילוי אלוקות על ידי תורה ומצוות. משום ששורש הנשמות הוא בעצמותו יתברך, וגם בגוף של ישראל הוא בחירת העצמות.

 

ולפיכך גם האבות ומשה רבינו שיושבים בגן עדן העליון כבר יותר משלושת אלפים שנה, יבואו להתלבש בגופים (ע"פ קונטרס כא טבת ה’תשמ”ט, מאמר הרבי, להבין עניין תחיית המתים, ש"פ אחרי מבה"ח אייר, ה’תשמ”ו).              

 

תורת חב"ד לעתיד לבוא תהיה נחלת הכלל

הרבי מנבא שתורת חב"ד תהיה נחלת כלל ישראל, עד שברדיו תהיה רק תכנית אחת בלבד, לימוד החסידות (ש"פ אחו"ק ה'תשמ"ה), וכך תתקיים משאלתם של רבותינו נשיאינו אשר הביעו תקותם הכי חזקה, אשר יבוא יום הבהיר ואור, אשר תעשה תורה זו נחלת כל ישראל כולם, מבלי יוצא מן הכלל. ונחלה בהנוגע לתורה, הרי פירושה לימוד באופן דהבנה והשגה, וככל חלקי התורה, לימוד המביא לידי מעשה  (אגרות קודש חלק י"ט עמ' קע"ז).  

 

אופן הלימוד בימות המשיח יהיה באופן של ראייה דוקא

תורת הנגלה, שהיא תורת העולם הזה, ניתנה במדידה והגבלה. לכן, כידוע, היו חכמים שלמדו את כל התורה כולה. אך לעתיד לבוא, מכיוון שלא תהיה שכחה, כולם יידעו את תורת העולם הזה, ולא יהיה צורך ללמוד תורה זאת. לעומת זאת, מאחר שלא יהיה עסק כל העולם, אלא לדעת את ה' בלבד - היינו, ילמדו רק פנימיות התורה, שהיא למעלה ממדידה והגבלה, תורה חדשה מאתי תצא (ויק"ר פי"ג ג) - אופן הלימוד יהיה בבחינת ראייה דוקא (ולא שמיעה), בדוגמת הלימוד של האריז"ל, שראה בב' וג' שעות עניינים, שכדי להביאם לדיבור היה צריך על זה ס' (60) או פ' (80) שנה... יתקיים הכתוב: והניף ידו על הנהר והכהו לשבעה נחלים (ישעי' יא טו) - שקריעת ים סוף היתה בקיעה בבחינת מלכות, עולם הדיבור, סופא דכל דרגין. התבטל ההפסק שבין אצילות לבריאה, יצירה, עשייה. לכן נמשך גילוי מבחינת הדיבור, נגלה דתורה. ואילו על ידי בקיעת הנהר לעתיד לבוא יהיה גילוי עולם המחשבה, פנימיות התורה, ובאופן של ראייה דוקא, שיהיה לא רק על דרך אדם יודע מה שבליבו של חברו אלא על דרך אדם רואה מה שבליבו של חברו. כי ייבקע הנהר שעניינו הפרסא שבין אצילות לעולמות שלמעלה מאצילות, ותתגלה בחינת החכמה, פנימיות עתיק. לא רק גילוי טעמי המצוות במובן של טעם והסברה, ובמובן של טעימה ועונג, ולא רק שישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, אלא כמים לים מכסים, בחינת עבד שאין לו מציאות כלל (ראה מאמרי "אחרון של פסח", וראה דברים נרחבים יותר על לימוד פנימיות התורה בפרק ח).

-----

לסיום, הרמב"ם ב"הלכות יסודי התורה" פוסק הלכה למעשה את החובה לשמוע לנביא - נביא האומר דברים העתידים להיות, ונאמנו דבריו. המצוה לשמוע לנביא היא אחת מתרי"ג מצוות התורה, והרמב"ם מגדיר לנו מיהו נביא. ועל פי התנאים, שנותן לנו הרמב"ם, לידע מהו נביא אמת - אנחנו רואים בוודאות, שהרבי ראוי להיות נביא מצד מעלתו הרוחנית: צדקותו, חכמתו, מעשיו ומידותיו המצוינות, ושהוא נעלה מכל אנשי הדור. פעולתו חובקת עולם, וכל נבואותיו אשר ניבא ליחיד ולרבים מתקיימות במלואן, ועל כן אנו יודעים בידיעה ברורה, ללא שום צל של ספק, שהרבי מליובאוויטש הוא נביא אמת וכל נבואותיו אמת. אף ברכותיו ואיחוליו של הרבי פעלו ישועות בקרב רבים, שהיו כלי ראוי ומחזיק ברכה, אף שברכות ואיחולים אינם נבואה.

הרבי גם בעל מופתים רבים, הגם שמופת אינו תנאי הכרחי לנבואה. אכן הרבי נביא הדור – נביא אמת, והחובה להישמע לו ולהוראותיו חלה על כל יהודי, מהרבנים - פוסקי ההלכה, גדולי התורה, הצדיקים, הגאונים, ראשי הישיבות ועד ליהודי הפשוט שבפשוטים. יתרה מזאת, רבנים וראשי קהילות חייבים לתת את דעתם על עניין חשוב זה במיוחד, כדי שיהיו מזכי הרבים ולא ח"ו ההיפך.

 

ועוד יש להבין, שלעתיד לבוא תתגלה המציאות האלוקית כפי שהמציאות הגשמית נגלית לעינינו היום. וכמו שהיה במעמד הר סיני שראו את הנשמע ושמעו את הנראה. אלא שאז היה הגילוי לזמן קצר, מכיוון שהעולם לא היה מוכשר ו'כלי' לקלוט את האור האלוקי הנפלא. אך היות שמאז העולם התברר והזדכך על ידי לימוד התורה וקיום המצוות ועבודתנו להכניס רוחניות בגשמיות ממשיכה ופועלת על העולם והיא תלך ותתעצם עם התגלות המלך המשיח, נזכה לבסוף לקיום היעודים: ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר (ישעי' מ ה). כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון (ישעי' נב ח). גילוי שיהיה גדול ועצום לאין ערוך ממה שהיה במעמד הר סיני. ובינתיים הדבר מחייב את כולנו – כל אחד ואחת: אנשים, נשים וטף לעשות הכל כדי להיות מוכנים במחשבה, דיבור ומעשה לקבל את היעוד הנפלא, את הגילוי של כבוד ה'. אם נהיה מוכנים לכך, אז נמנע מעצמנו את הפחד הנורא הכרוך בדבר, כפי שמנבא הנביא ישעיה: ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ובאו במערות צורים ובמחילות עפר, מפני פחד ה' ומהדר גאונו (ישעי' ב יז, יט). ובמקום הפחד והאימה תהיה שמחה גדולה ועצומה, ונוכל לקבל פני משיח צדקנו ברוב שירה וזמרה. שירת ברוך הבא מלך המשיח, שירת יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד וכיו"ב. והדרך הישרה והקלה לגאולה בשמחה ובטוב לבב, היא ללמוד את תורתו של נביא הגאולה ולציית להוראותיו והדרכותיו.

, , ,
עוד באותו נושא
תגובות

פרסום תגובה חדשה

Facebook Comments Box

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.