ההתגלות – הרבי מעיד על עצמו שהוא המלך המשיח

יום ראשון כ׳ אלול ה׳תשע״א
הרי בודאי שמלך המשיח נמצא כבר בעולם לא רק בבחינת עיבור, אשר, לאחרי כן צריך עדיין לצאת לאויר העולם ("ויצא חוטר מגזע ישי גו'"), כי אם שמציאותו קיימת באויר העולם, ולא עוד, אלא שמציאותו קיימת כ"גדול" – "מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו"! (הרבי, התוועדויות ה’תשמ”ו ח"ג עמ' 194).

 

 

מלך המשיח נמצא כבר בעולם וכבר התגלה

האמונה שהרבי מליובאוויטש הוא מלך המשיח אינה המצאה רעיונית של חסידי חב"ד אלא נאמנות וביטחון בדברים מפורשים, ברורים ומדוייקים, שאמר והעיד הרבי על עצמו. ואנו מאמינים בדבריו משום היותו צדיק הדור ונביא הדור, ואם יש למישהו איזו טענה והשגה על כך, הרי שטענתו היא כלפי הרבי שידיעותיו בתורה על כל חלקיה מובהקות וכל דבריו הנאמרים ברוח הקודש הם קודש קדשים, אמת וצדק ונבואה ודאית, וכדברי תורה ממש, דברי אלוקים חיים. וכמו שהבהיר לנו הרבי:

מה שהנני אומר הנני מתכוון

ומה שהנני מתכוון הנני אומר

וכפתגם הידוע: לדעת זה התינוק, ועוד שהרבי מלמד פעמים אין ספור, שמכיוון שכל מלה בתורה מדויקת בתכלית, הרי שמכל מלה יש לימוד והוראה למעשה. וכפי שהדגיש לגבי תורתו של האדמו"ר השישי של חב"ד, הרבי הריי"ץ, שיש ללמדה בדיוק מילולי. ובלשונו הקדוש:

עד כמה צריך להיות גודל הדיוק בדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בכל פרט ופרט, לא מיבעי בתורתו ממש, מאמריו ושיחותיו, אלא אפילו בדיבורים שהם בבחינת "שיחת חולין" לפי ערכו כמובן גם בהם צריך לדייק בכל פרט, כולל גם בדבר שנאמר כאילו בדרך אגב, בעת הטיול וכיו"ב, בכל תיבה ותיבה יש לדייק וללמוד ובאופן של לימוד המביא לידי מעשה, שהוא העיקר (שיחת הרבי, התוועדויות ש"פ קורח ה’תשמ”ח, ח"ג עמ' 554).

ובמקום אחר מדגיש הרבי, שיש לדייק במיוחד בשיחות האחרונות של האדמו"ר הקודם: הלואי היו מדקדקים אנ"ש, ובפרט התמימים, בדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ אפילו בשיחותיו ובפרט אלו משנת ה'שי"ת והשנה שקדמה לה (אג"ק ח"ד עמ' כד).

 

ועוד מזהיר הרבי שלא לערב השכל ולעשות שינויים בדבריו, כי שפת אמת תיכון לעד, כפי מה שמלמדת אותנו פרשת המרגלים:

מההוראות שעלינו ללמוד מפרשת המרגלים – שלא לערב את השכל ולעשות איזה שינוי, אפילו שינוי הסדר בלבד, בדברי הרב, כ"ק מו"ח אדמו"ר, גם כשנדמה לו שע"י שינוי זה יצליח יותר בשליחותו, כי בשינוי קצת בדברי הרב אפשר לטעות עד בדומה לטעות המרגלים, ובמכ"ש וק"ו: ומה המרגלים שנאמר עליהם: "כולם אנשים ראשי בני ישראל המה", ששינו מדברי משה, באו לטעות עד שאמרו: "לא נוכל לעלות וגו'" – אנשים כערכנו על אחת כמה וכמה (תורת מנחם, ה’שי”ת ח"א עמ' 105).  

 

וכשמעיינים במדויק בדברי הרבי מה”מ שיל”ו, רואים כבר במאמרו הראשון, בזמן קבלת נשיאותו – שהרבי מציין ומדגיש ומחדיר בתודעתנו שהוא הדור השביעי מהאדמו"ר הזקן, וכל השביעין חביבין (כשם שמשה רבינו הוא השביעי מאברהם אבינו). ותפקיד הדור השביעי להוריד את השכינה לעולם. פירושו של דבר – גילוי משיח.

 

ומכיוון שכן, הרי בודאי שמלך המשיח נמצא כבר בעולם לא רק בבחינת עיבור, אשר, לאחרי כן צריך עדיין לצאת לאויר העולם ("ויצא חוטר מגזע ישי גו'"), כי אם שמציאותו קיימת באויר העולם, ולא עוד, אלא שמציאותו קיימת כ"גדול" – "מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו"! (הרבי, התוועדויות ה’תשמ”ו ח"ג עמ' 194).

הרבי אומר שלא זו בלבד שמלך המשיח נמצא בעולם, אלא שהוא כבר נתמנה למלך המשיח: המינוי של דוד מלכא משיחא הלוא כבר היה, כמו שכתוב: "מצאתי דוד עבדי, בשמן קדשי משחתיו", צריכה רק להיות קבלת מלכותו ע"י העם (ש"פ משפטים ה’תנש”א).

 

ויתרה מזו, אומר הרבי, לא רק שמציאות מלך המשיח קיימת, אלא שהמשיח כבר התגלה:

קיימת מציאותו של משיח כפשוטו (יחידה כללית), כידוע, שבכל דור נולד אחד מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל… ואילו לא היו מתערבים עניינים בלתי רצויים המונעים ומעכבים כו' היה מתגלה ובא בפועל ממש. וע"פ הודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, משיח שבדורנו, שכבר נסתיימו ונשלמו כל ענייני העבודה ועומדים מוכנים לקבלת פני משיח צדקנו, הרי בימינו אלו נתבטלו כל המניעות והעיכובים כו', וכיון שכן, ישנה לא רק המציאות דמשיח אלא גם ההתגלות דמשיח ועכשיו צריכים רק לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש (שיחת הרבי, ש"פ וירא ה’תשנ”ב סי"ד).

 

ולא עוד אלא שהרבי מציין שהמשיח התגלה בצורה החזקה והתקיפה ביותר: נשיא דורנו היה המשיח של דורנו והוא נתגלה בכל התוקף (קטע מר"ד משיחת אור ליום ד' י"א אלול ה’תנש”א).

 

והעיקר הוא שמלך המשיח בא ובשורה בפיו – בשורת הגאולה – בדיוק כמו שכתוב במדרש:

מלך המשיח עומד על גג ביהמ"ק והוא משמיע להם לישראל ואומר: ענוים, הגיע זמן גאולתכם – כפי שהכריזו ומכריזים במיוחד לאחרונה שההכרזה "ענוים הגיע זמן גאולתכם" באה מחו"ל (ש"פ חיי שרה ה’תנש”א סי"ב ובהערה 108).

הרבי מה”מ שיל”ו מסביר שההכרזה שבאה מבית מקדש מעט שבחוץ לארץ, מ-       770, הוא "בית רבינו שבבבל", היא בגלל גודל מעלתו שהוא במקום בית המקדש בירושלים. ובלשון קדשו:

בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק והוא משמיע להם לישראל ואומר: ענוים, הגיע זמן גאולתכם, קאי על גג בית המקדש דמקדש מעט שבחוץ לארץ, שהוא במקום המקדש בירושלים (שם הערה 35 וראה ש"פ חיי שרה ה’תשנ”ב סי"ב ובהערה 108).

 

ומדוע נמצא בית מדרשו של הרבי – "בית רבינו שבבבל" – 770, דוקא בגלות אמריקה, ודוקא משם מתגלה הרבי המלך המשיח?

שבדורנו זה נמצאים רוב מנין ורוב בנין דבנ"י בגלות אמריקא ויש לומר שזהו אחד הטעמים לכך שגם נשיא הדור (ש"הנשיא הוא הכל") חי ונמצא עשר שנים בגלות אמריקא ומשם עסק בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה בכל שאר הארצות אשר באו בנ"י, ע"י תלמידיו ושליחיו בכל קצוי תבל (קונטרס "מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל").

 

השאלה הנשאלת היא: למה חשוב כל כך לדעת מיהו מלך המשיח עדיין בגלות? והתשובה על פי דברי הרבי היא, כי אין מלך בלא עם. הקשר בין המלך לבין העם הוא קשר עצמותי והדדי, וכשם שהמלך צריך את העם, כן ויותר מכך, העם צריכים את המלך. ומאחר שמלך המשיח כבר התגלה, ונעשתה העבודה מלמעלה למטה, צריכה להיות קבלת מלכותו על ידי העם, צריכה להיעשות העבודה מלמטה למעלה על ידי קבלת הוראותיו והדרכותיו המכינות אותנו לקבל את פני משיח צדקנו. ובני העם אינם לבד, ובכל מקום בו נמצאים בני העם, נמצא עימם המלך. ועוד, שהגיע זמן גילוי מעלת ישראל מצד עצמם.

 

ומעוד סיבה, חשובה ביותר התגלותו של המלך המשיח, כי עיקר החידוש דביאת המשיח הוא בהתגלות מציאותו ("מצאתי דוד עבדי"), כי כל פרטי הענינים שלאחרי זה (התגלותו לעין כל על ידי פעולותיו לגאול את ישראל, וכל הענינים דימות המשיח), באים הם כתוצאה והסתעפות מהתגלות מציאותו, וכלולים בה… (שיחת פרשת תולדות, ה’תשנ”ב).

כלומר, כל פעולותיו של המלך המשיח וכל ענין הגאולה האמיתית והשלימה תלויים בגילוי מציאותו. כי מאחר שנתגלתה מציאותו, הרי שברור ופשוט שעלינו לקבל הוראותיו וללמוד תורתו, שזה מה שמכין אותנו לקבל את פניו, ולהתחיל לחיות כבר מעין וכמו בגאולה עצמה, ולהיות כלי מוכן ומוכשר לקבל את כל הגילויים העתידים להיות.  

 

נעיר שגם הגאון ר' משה פינשטיין זצ"ל מעיד:

משיח בודאי כבר כאן

(בספרו של הכה"ק כ' שכנא זאהן שליט"א "פרקי תשובה וגאולה", דף קע"ז)

 
 

מלך המשיח נשיא הדור האחרון – משה רבינו של הדור האחרון

הרבי מסביר, שבכל דור יש צדיק אחד ומיוחד שהוא צדיק – יסוד עולם. צדיק זה הוא נשיא הדור, משה רבינו של הדור, והוא ראוי להיות משיח:

"רבינו" – נשיא הדור הוא גם המשיח (גואלן של ישראל) שבדור כמו משה רבינו (הנשיא הראשון) – גואל ראשון הוא גואל אחרון. כידוע שבכל דור ישנו אחד הראוי מצדקתו להיות גואל. ולכשיגיע הזמן יתגלה אליו ה' יתברך וישלחו וכו'. ומסתבר לומר שהוא נשיא הדור, וכגון שמצינו בגמרא (סנהדרין צ"ח, א') על ר' יהודה הנשיא, שאמרו עליו שאם משיח מהחיים, הרי זה הוא, הנשיא שבדור (ספר השיחות, ה’תשנ”ב ח"ב עמ' 470).

 

ומכיוון שאנו הדור האחרון לגלות וראשון לגאולה, נשיא דורנו – נשיא הדור האחרון – הוא המלך המשיח שבשבילו נברא העולם, ולו ציפינו כל הדורות:

משיח הוא נשיא הדור של הדור האחרון, ומשום כך הוא היחידה הכללית, שיש ממנה ניצוץ בכל אחד מאנשי הדור. וכן משיח הוא היחידה הכללית של כל העולם כולו (הרבי, התועדויות ה’תשמ”ו, ח"א עמ' 119; וספר השיחות ה’תשנ”ב ח"ב עמ' 470).

 

ולמי שעדיין מתקשה לקלוט את דברי הרבי, וקשה לו להבין שאלה דברים כלשונם וכפשוטם, מדגיש הרבי:

נשיא הדור הוא – "משיח", החל מהפירוש הפשוט ב"משיח" ("משיח ה'")  – מלשון משוח, שנמשח ונבחר להיות נשיא ורועה ישראל: ולא תהיה שום תרעומת, אם יפרשו "משיח" כפשוטו, משיח צדקנו, מכיון שכן הוא האמת – שנשיא הדור הוא משיח שבדור (שיחת הרבי, ליל שמחת ה’תשמ”ו).

 

ולהסיר ספק וספק ספיקא, ולהבין שמדובר במשיח כפשוטו ממש – גואל אחרון, אומר הרבי, שמדובר בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, נשיא הדור. שהוא המשיח (גואלן של ישראל) שבדור, ועוד וגם זה עיקר, שהוא הנשיא דתורת החסידות, אשר על ידי הפצתה חוצה ("יפוצו מעינותיך חוצה", עד לחוצה שאין חוצה ממנו, בכל קצוי תבל) פועלים ביאת מלכא משיחא (קונטרס "מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל").

 

כלומר, מדובר במשיח של הדור האחרון – שהוא המשיח של הגאולה האמיתית והשלימה, שאין אחריה גלות, שהוא הרבי בעצמו. ועוד ועיקר, שהוא מלמד ומפיץ את תורת החסידות, המזרזת את ביאת המלך המשיח. ופעולה זו מתחילה בגלות כמעין טעימה והכנה ללימוד תורתו של משיח, כפי שתהיה לעתיד לבוא ובקרוב ממש.

 

ויכוף כל ישראל

הרבי מעיד על עצמו, שבו מתקיימים דברי הרמב"ם: ויכוף כל ישראל לחזק בדקה, שהוא אחד התנאים העיקריים להיות משיח. והוא מסביר שהוא עושה את זה על ידי השלוחים שלו:

ומה שכתוב ברמב"ם שיהי' איש (שיכוף כל ישראל וכו'), אין הכוונה בזה רק בכח – הכוונה היא בפועל. דהיינו, שאיש זה ילך ויכוף את כל ישראל לקיים תורה ומצוות. מובן, שאין הכוונה שהוא בעצמו ילך לכל אחד ואחד, שהרי זהו דבר בלתי אפשרי – כ"א השלוחים שלו, ושלוחי השלוחים עד מאה. ובשבילי הי' מספיק, שהם רק ילכו ויגידו ליהודים שצריך לשוב לתורה ולמצוות, וזה עצמו כבר הי' מסייע ומביא לידי קיום ה"ויכוף" כפשוטו (הרבי ב"יחידות" עם הרב חיים הכהן שי' גוטניק – צדי"ק למלך, ח"ו עמ' 471-571) . 

 

ואכן, זהו שופרו של משיח "קול מבשר", שהתחיל להישמע, לדברי הרבי, החל ממלחמת ששת הימים על ידי שליחיו המקיימים את הפסוק: עלה אלוקים בתרועה, ה' בקול שופר. שהרי ברור, כי אין הכוונה בקול שופר, שהקב"ה יופיע עם שופר בין שפתיו ויתקע תקיעות, אלא יגרום לקול גדול המבשר את בואו – אלה הם השליחים המפיצים את בשורת הגאולה בכל כלי התקשורת ובכל האופנים ובכל העולם ובהרבה מקומות. ואכן שופרו של המשיח הוא שופר גדול…

 

 

הרבי המלך המשיח הוא בן דוד

הרבי מעיד על עצמו שהוא מזרע דוד, שהרי הוא צאצא של האדמו"ר הזקן. והאדמו"ר הזקן הוא צאצא של המהר"ל מפראג. על פי הנאמר בפרק ההקדמה לספר "היום יום" שכותרתו: שלשלת היחס וראשי פרקים מתולדות בית רבינו. בראשית הפרק נאמר: הגאון מרנא ורבנא יהודה ליואי זצ"ל – מהר"ל מפראג – מגזע הגאונים המיוחסים לדוד בן ישי. ומיד אחר כך נמנו כל הדורות מהמהר"ל מפראג עד הרבי האדמו"ר הזקן, שהרבי מלך המשיח הוא מצאצאיו. וכידוע, המהר"ל מפראג הוא צאצא של רש"י, המתייחס לבית דוד.

 

ומצד ה"צמח צדק" הרבי הוא גם צאצא בן אחר בן של בעל "מצודת דוד", שאף הוא מבית דוד.

 

ועל כן אומר הרבי: רבותינו נשיאנו מיוחסים לבית דוד משבט יהודה (ש"פ שמות  ה’תשנ”ב).

 

ועוד אומר הרבי: ידוע שהיחוס של אבי אדוני מורי ורבי בעל ההילולא הוא מזרע דוד כידוע שהוא דור השביעי מאדמו"ר הזקן, שהינו דור השביעי מהמהר"ל מפראג, והמהר"ל יחוסו מזרע דוד (שיחת הרבי, ח"י מנחם אב ה’תשמ”ט).

 

 

מלך המשיח – מנחם שמו

הרבי מה”מ שיל”ו מסביר שבמלה "מיד" שבמשפט הלקוח מן המדרש: "מיד הם נגאלין", נרמזים בראשי תיבות שלושה דורות: משה, ישראל (הבעש"ט) ודוד. ובסדר הפוך, שלושת הדורות האחרונים, שאותם מייצגים שלושת נשיאינו האחרונים: דובער (הרבי הרש"ב), יוסף יצחק (הרבי הריי"ץ) ומשיח (מנחם שמו), דהיינו הוא הרבי בעצמו. לא יכול להיות רמז שקוף יותר מזה להעיד: "אני הוא מלך המשיח", אלא שאין דרך הרבי להשתמש במלה "אני". כידוע, שמואל הנביא נענש על שאמר: "אנכי הרואה", וכשבא למשוח את דוד למלך טעה בחשבו שאליאב הוא המיועד למלוכה. הרבי זהיר מאוד בלשונו הקדוש. ואלה דבריו:

כן תהיה לנו בפועל ממש, ותכף ומיד ממש, עם כל הפירושים שב"מיד" כולל גם הראשי תיבות דכללות הדורות משה, ישראל (הבעש"ט) דוד (מלכא משיחא) ושם בהערה 148: ובפרטיות יותר בנוגע לדורנו זה שבר"ת ד"מיד" נרמזים ג' התקופות השייכות לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ועל סדר הקרבה אלינו: משיח (מנחם שמו), יוסף יצחק, דובער (שמו השני דכ"ק אדנ"ע) (שיחת הרבי, ש"פ משפטים ה’תשנ”ב).

 

ובמקום אחר מציין הרבי את שמו המלא של המשיח, כלומר שמו המלא שלו עצמו: מנחם מענדל. ומסביר, כי מענדל בגימטריא: צדק, ומנחם בגימטריא: צמח, דהיינו, "מנחם מענדל" בגימטריא: צמח צדק. וכאן הרבי מדבר על הקשר והשייכות שלו לרבי הצמח צדק – האדמו"ר השלישי של חב"ד, שהוא השלישי שבאבות החסידות במקביל ליעקב אבינו – הבחיר שבאבות. הרבי הוא צאצא – בן אחר בן של הצמח צדק שהיה משיח דורו:

ידוע מרז"ל אשר שמו של משיח מנחם שמו, וגם מענדל בגימטריא "צדק" (כידוע בנוגע שמו של אדמו"ר "הצמח צדק" – גימטריא דשמו "מנחם מענדל") שצדק (וגם "צמח") הוא שמו של משיח (משיחת הרבי, ש"פ תרומה ה’תש”נ).

 

 

מראה באצבעו ואומר "זה"

וכדי להסיר ספקות בלב אלה שעדיין קשה להם לקלוט ולעכל את הדברים, הרבי רומז אף להיותו משיח ודאי, ומוסיף לא רק ששמו מנחם אלא שאפשר להצביע ולומר – זה המשיח: ויהי רצון – והוא העיקר – שמהדיבור בכל הנ"ל יומשך בפועל ממש. ביאת משיח צדקנו כפשוטו, "מלך מבית דוד הוגה בתורה כדוד אביו וכו' ונצח כל האומות שסביביו… הרי זה משיח בודאי" – "ודאי" דייקא, שקאי על הקב"ה, "הודאי שמו כן תהלתו", ובמילא נעשה כן גם במשיח, שלוחו של הקב"ה, שכן, הגאולה היא ע"י הקב"ה, אלא שבאה ע"י שלוחו, משיח צדקנו. ככל השמונה שמות שנקראו לו, כולל גם "מנחם שמו", ובאופן ד"מראה באצבעו ואומר זה", הנה מנחם משיח צדקנו! (משיחת הרבי, התועדויות ה’תשמ”ט, חלק ד', עמ' 95).

 

במיוחד יש לחנך את הילדים להכיר את המשיח:

ועוד וגם זה עיקר: הנה הנה מגיע משיח צדקנו, והוא ישאל היכן הם הגידולים שגידלתם! והוא לא יסתמך על תשובה בלבד, אלא הוא יהיה ה"מראה באצבעו ואומר זה" – הנה הוא הילד או הילדה שהכינו אותם לומר "זה א-לי ואנווהו" בדוגמת מה שהיה ב"ימי צאתך מארץ מצרים" ש"הם הכירוהו תחילה" (משיחת הרבי, ש"פ עקב ה’תשל”ח).

 

 

חזקת משיח ייעשה משיח ודאי

בשנת ה’תשנ”ב אומר הרבי בפירוש שישנו כבר המלך מבית דוד ושהוא כבר בחזקת משיח:

ויה"ר שע"י עצם ההחלטה בדבר נקבל תכף ומיד את השכר, הקיום בפועל של דברי הרמב"ם בסיום ספרו, שלאחר שישנו כבר המלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה. וילחום מלחמות ה' שהוא הינו בחזקת משיח – שייעשה כבר ומיד משיח בודאי (שיחת הרבי, ש"פ שמות ה’תשנ”ב סי"ד. וראה עוד חיזוק לכך בסעיף הבא).

מלך המשיח כבר פועל את פעולותיו

הרבי מה”מ שיל”ו אומר: רואים בפועל איך שנפעל ה"וילחום מלחמות ה' וינצח" בכמה וכמה עניינים (ש"פ חיי שרה תשנ"ב סי"ב). והרי הניצחון הוא מהסימנים של משיח ודאי.

 

עאכו"כ לאחרי ה"וינצח", הנצחון של משיח צדקנו על כל העניינים המנגדים, שאז נעשה תכלית השלמות ד"שלום ושקט אתן על ישראל בימיו", עוד יותר מהשלום שהי' בימי שלמה. ועוד ועיקר – דמכיון שגם ענין זה (ו"ינצח") ישנו כבר, צריכה להיות תכף ומיד הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, השליח ד"שלח נא ביד תשלח", כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ועד"ז ההמשך דממלא מקומו שלאחרי זה, ע"ד שהוא הממלא מקום דאביו, אדמו"ר נ"ע (משיחת הרבי, ש"פ חיי שרה ה’תשנ”ב, בלתי מוגה).

 

ראוי לציין, שגם כאן רומז הרבי באופן גלוי שהוא המלך המשיח. וגם כאן אין הוא משתמש במלים: "אני הוא מלך המשיח", אלא אומר על חמיו, הרבי הקודם, שהוא משיח צדקנו. ורק מעיר, שכמוהו ממלא מקומו, שהוא הרבי עצמו.    

 

הרבי אומר שמלך המשיח נלחם בדרך של שלום ומנצח מלשון "נצח". במלה "נצח" רמוזים שלושה דברים הקשורים במלך המשיח: גילוי שער הנו"ן, גילוי שנת הצדיק (90) – שנת הולדת הרבי מה”מ שיל”ו באותה שנה, וגילוי הנסיך השמיני מבית דוד, שהוא משלים את שמונת נסיכי בית דוד שממשלתם בתקופת הגלות:  

רואים בפועל איך שנפעל ה"וילחום מלחמות ה' וינצח בכמה וכמה ענינים  – ודוקא מתוך מלחמה של שלום. ונצחון הוא גם מלשון נצחיות, קשור עם הגילוי של "נצח": נ' – גילוי שער הנו"ן, צ' – שנת הצדיק (כפי שבנ"י קראו לשנה זו) וח' – הגילוי של משיח צדקנו, הקשור במספר שמונה (שמונה נסיכי אדם – "מאותן הבאים מבני דוד ועדיין הי' להם ממשלה גם בגלות… כגון רבינו הקדוש" (חדא"ג מהרש"א לסנהדרין צח, ב) (דברי הרבי, ש"פ חיי שרה ה’תשנ”ב סי"ב).

 

וכשם שהרבי משלים את "שמונת נסיכי אדם", כך הוא משלים את "שבעת קני המנורה", כל שבעת הדורות של רבותינו נשיאינו, לכן הוא השליח העיקרי והאמיתי, וכלשון קדשו:

ויהי רצון, שעל ידי שכל שליח ימלא את תפקידו בשלימות, בכל עשר כוחות הנפש, ובפרט שכל השלוחים יכנסו בזה – יביאו תכף ומיד ממש את (הגילוי ושלימות של) השליח העיקרי והאמיתי, יחד עם גילוי עשר הכוחות שלו – "שלח נא ביד תשלח", השליח שבדורנו – כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו – וכפי שהיה בדור שלפניו, שכ"ק מו"ח אדמו"ר נתאחד עם אביו, אשר הוא היה בנו יחידו, כך שיש את השלימות של כל "שבעת קני המנורה", כל השבע דורות (שיחת הרבי, ש"פ חיי שרה כה מרחשוון, מבה"ח כסלו ה’תשנ”ב).

 

עיקר פעולותיו של הרבי מה”מ שיל”ו הן הפצת היהדות והמעיינות בעם ישראל ושבע מצוות בני נח באומות העולם, ובדרך ממילא נפעלות פעולות בעולם בדרך אל הגאולה האמיתית והשלימה. ובלשון קדשו:

ע"י השלוחים ששלח ברחבי העולם עד לפינה נידחת שבעולם כדי להפיץ תורה ויהדות בין כל בנ"י וגם הפצת כל ענייני טוב וצדק ויושר בין אומות העולם ע"י קיום שבע מצוות בני נוח, ועד לגמר ושלימות בירור העולם. הנה ע"י שלימות העבודה בכל הנ"ל בימינו אלה נעשה העולם כולו ראוי ומוכשר, וכבר התחיל קיום היעוד "וכתתו חרבותם לאיתים" גו'…

ויש לומר שבקיומה של פגישה החלטה והכרזה זו, בהעיר של נשיא דורנו… מרומז שכל זה בא כתוצאה מהפעולות דהפצת התורה והיהדות צדק ויושר, בכל העולם, שנעשו ונעשים ע"י נשיא דורנו משיח שבדור (מדברי הרבי, ש"פ משפטים ה’תשנ”ב).

 

ועוד מדגיש הרבי מה”מ שיל”ו שדבר קבלת מלכותו על ידי העם, כשרבנים פוסקים, שהוא "בחזקת משיח", כפי שנפסק כבר בסיני חודר בגדרי העולם ומשפיע עליו צדק, יושר ושלום, ולכן נחתם הסכם פירוק הנשק האטומי בניו יורק – עיר מגורי הרבי. ובלשונו הקדוש:

ועפ"ז יש לומר שהחלטת והכרזת מנהיגי אומות העולם בערב שבת פרשת משפטים ע"ד המעמד ומצב "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות", היא כתוצאה מהחלטת והכרזת "מלכי רבנן" וכן הפס"ד של הרבנים ומורי הוראה בישראל שהגיע זמן הגאולה, "יעמוד מלך מבית דוד וכו', בחזקת שהוא משיח" ועד להמעמד ומצב "דהרי זה משיח בודאי" – פס"ד מסיני שנמשך וחדר גם בגדרי העולם (מדברי הרבי, ש"פ משפטים ה’תשנ”ב ס"ו).

גם בשיחה זו רומז הרבי בפירוש שהוא משיח ודאי.

 

עיקר החידוש של המלך המשיח הוא פעולתו על העמים:

רואים כבר (מעין ו)התחלת פעולתו של מלך המשיח על העמים

(הרבי, שם ס"ב)

 

פעולתו של המשיח על העמים באה לידי ביטוי גם בענין צמצום וביטול כלי הנשק:

ולהוסיף שענין זה יהיה ע"י פעולתו של מלך המשיח עצמו כמ"ש בהתחלת הפסוק: "ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים". השופט הוא מלך המשיח… וכיון שבימים אלו מחליטים ומכריזים ראשי מדינות בעולם ע"ד צמצום וביטול כלי נשק… ה"ז סימן ברור על התחלת קיומו של יעוד זה בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו (שיחת הרבי, ש"פ משפטים ה’תשנ”ב).

הרבי אומר כאן בפירוש שמלך המשיח כבר התחיל את היעוד של הגאולה האמיתית והשלימה בהשכנת שלום בעולם, כאשר מחליטים על צמצום הנשק, שבכך יש גם את אחת מפעולותיו על העמים.

 

 

צריך לפרסם את ענין ביאת המשיח

הרבי מה”מ שליט”א עודד פרסומים ופעולות המזהים אותו כמשיח כגון:

       ·פרסום הספר "יחי המלך" שכתב הרב שלום דובער שיחי' הלוי וולפא.

       ·שליחותם של הרב דוד שיחי' נחשון והרב אברהם שיחי' טאוב להקריא את פסק הדין, שהרבי "בחזקת משיח" ושהגיעה עת הגאולה בפועל ממש, על האוהלים של רבותינו נשיאינו ברוסיה.

       ·הכינוסים והחתימות לקבלת מלכותו של נשות חב"ד בקראון הייטס, צרפת, לונדון, ירושלים ועוד

       ·שירת: יחי אדוננו לעיני מיליוני צופים

       ·הגב' ח. שתחי' כהן שהגישה לו את התוף עם הכיתוב: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד קיבלה עידוד וברכה ועוד ועוד

(ראה בספר "והוא יגאלנו" ובגליון בית משיח "העבודה היחידה" מוסף לגליון 362).

 

ראוי במיוחד לציין את פעולתו של הרב דוד שיחי' נחשון, כחלוץ העובר לפני המחנה וקופץ למים ראשון, שהיתה בשבת "תזריע-מצורע" זמן קצר אחרי השיחה הידועה של הרבי בכ"ח בניסן ה’תנש”א, שבו ביקש הרבי: עשו כל שביכולתכם. באותה שבת, לקראת סוף ההתוועדות, הודיע הרבי, שעתה עומדים להכריז ולפרסם פרסום הנעשה בכל העולם כולו ועד לכל סדר ההשתלשלות, שבכולו ניכרת האחדות הפשוטה של הקב"ה בגאולה האמיתית והשלימה תכף ומיד ממש (ראה רשימת דברים משיחות ה’תנש”א עמ' 157). ואז עמד הרב דוד שיחי' נחשון, והכריז, שמאחר שהרבנים פסקו שהגיע זמן הגאולה, ועוד שפסקו, שהרבי הוא מלך המשיח, הרי שכולנו מקבלים את מלכותו של הרבי מלך המשיח ומכריזים: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד! בתחילה הקהל הכריז אחריו בשקט, בפעם השנייה בקול רם יותר, ובפעם השלישית בקול גדול שהדהד בכל העולם ובכל סדר ההשתלשלות. הרבי הקשיב רב קשב, ולבסוף אמר בחיוך: לחיים ולברכה! אין לתאר את ההתרגשות שהיתה לאחר מכן: השירה, ההתחבקויות, ברכת ה"שהחיינו" בשם ומלכות וכו'. הכל חשו את רגע ההתגלות. והמשך העידוד של הרבי לעניין היתה לפנות ערב, כשהרבי יצא לתפילת ערבית ב"זאל הקטן", הריע הקהל ושר בהתלהבות עצומה בפעם הראשונה את הניגון הידוע של "יחי אדוננו" והרבי עמד במקומו שעל יד הסטנדר והניף את ידיו הקדושות בתנועות חזקות במיוחד לעידוד השירה במשך שעה ארוכה…

       

הרבי מאיץ בנו לעסוק בפרסום בשורת הגאולה בכל העולם בכל האמצעים הרבה ככל האפשר, מאחר שמלך המשיח התגלה בכל התוקף, והרי אין מלך בלא עם. אם כן עלינו לקבל את מלכותו, ועם זאת עלינו לקבל את הוראותיו והדרכותיו.

 

ונקודת העניין היא, שהקב"ה לא עושה דבר קטן או גדול בלי לגלות לעבדיו הנביאים, והם צריכים לגלות את נבואתם לכל הנוגעים בדבר, שהם – הנוגעים בדבר – הסיבה להתגלות ה' אל הנביאים, ועל כן מובן וברור שיש לפרסם את הדבר לכל באי עולם, שהדבר נוגע בציפור נפשו של כל אחד מהם. ואת זה כאמור, יש לעשות בכל אמצעי הפרסום האפשריים.

 

הבה ניתן דעתנו – כמה מרץ, כסף ועבודה משקיעים אנו לפרסום בשורות טובות השייכות לחיי היום יום הרגילים, על אחת כמה וכמה, כיצד נוכל שלא להרעיש את העולם כולו בדבר בשורת הבשורות – הדבר הגדול ביותר שקורה בעולם, ושבשבילו הוא נברא?! ועל כן אומר הרבי מה”מ שיל”ו:

ובפרט ע"פ הפתגם הידוע של רבותינו נשיאינו ע"ד הפרסום דביאת המשיח בעיתונים, כפי שנתקיים בפועל ממש בתקופה האחרונה שנתפרסם בכו"כ עתונים בעולם כולו (ויש להוסיף ולפרסם עוד יותר) ש"הנה זה (המלך המשיח) בא", ותכף – וכבר בא – בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים, ובגלוי לעיני כל באי עולם, ועאכו"כ "לעיני כל ישראל" ותכף ומיד ממש (משיחות הרבי, ש"פ נצבים ה’תנש”א, יום ב דר"ה, וש"פ וילך ג תשרי ה’תשנ”ב).

 

וההכרזה – בקול רם דוקא! – כי קול מעורר כוונה, ועל ידי הקול נמשך העניין לעולם הזה הגשמי, ויחד עם זה הפרסום בכתב – זכות גדולה היא לנו, כי בכוחו של יהודי להפוך את כל סדר ההשתלשלות, יהודי יכול להמשיך את אור האין סוף ברוך הוא ואת עצמותו ומהותו יתברך בכנסת ישראל ובעולם הזה ממש.

 

דע מה למעלה – ממך!

הכל מאיתנו ועל ידינו

 

שזוכים לשמוע ההכרזה

(בכל העולם ובכל סדר ההשתלשלות)

שהנה זה

(מראה באצבעו ואומר זה)

מלך המשיח בא

והנה זה כ"ק מו"ח אדמו"ר

נשיא דורנו בא

(שיחת הרבי, ש"פ תזריע מצורע ה’תנש”א סי"ד)

משיח ואליהו הנביא

 

משיח עצמו קודם התגלותו כמשיח

יהיה בבחינת אליהו

המעורר תשוקה מקודם

ואח"כ הוא בחינת משיח

(האדמו"ר מצ'רנוביל בספר "מאור עינים", פרשת פינחס)

 

ואכן הרבי עורר את העולם כולו לציפייה למשיח והכין אותו לכך, מה שלא עשה שום צדיק לפניו, ובד בבד התגלה כמשיח.

 

אף הרבי מדבר על אליהו הנביא, ומציין שאי הופעתו אינה מעכבת את התגלותו של המלך המשיח, כי המשיח אינו מחכה לבואו, אלא בא יחד איתו. ותפקיד פרסום בשורת הגאולה מוטל על כל אחד ואחד מאיתנו. ואלה דבריו:

ועוד והוא העיקר

שתכף ומיד זוכים לבואו של השליח האמיתי

"הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא"

שמבשר על ביאת משיח צדקנו, ויתרה מזה

שמשיח צדקנו לא ממתין לביאת אליהו הנביא

אלא בא ביחד עמו

וכאו"א מאתנו, בתוככי כלל ישראל

נעשה שליח להודיע לעצמו, לבני ביתו, ולכל הסביבה כולה

שהנה זה (משיח צדקנו) בא, מראה באצבעו ואומר זה

(משיחת הרבי, ש"פ תולדות ה’תנש”א)

 

 

מלך המשיח הוא נביא הדור

הרבי מה”מ שיל”ו בשיחתו הידועה בש"פ שופטים ה’תנש”א מצטט את הרמב"ם ואומר:

הרמב"ם כותב ב"אגרת תימן". "ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח"… לכן צריכים לדעת ההלכה גם בזמן הזה עוד קודם הגאולה, שישנה המציאות דגילוי הנבואה (אצל משיח עוד לפני הגאולה) כמעין והתחלה ("יועציך כבתחילה") לשלימות גילוי הנבואה לאחרי הגאולה…

 

ובבשרו לנו, כי יש נביא בישראל, מחייב הרבי את כולנו לציית לו ולקבל הוראותיו והדרכותיו:

ישנה ההוראה כנ"ל, שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הרי הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בנ"י וכל האנשים דדור זה, בכל עניני תורה ומצוות, ובנוגע להנהגת חיי היום יום הכלליים, גם בהענינים ד"בכל דרכיך (דעהו)" ו"כל מעשיך (יהיו לשם שמים)".

 

ונקודת השיא של נבואת הרבי היא:

עד הנבואה העיקרית

הנבואה ש"לאלתר לגאולה"

ותכף ומיד ממש

"הנה זה (משיח) בא

 

ובהערה שם מוסיף הרבי – כדי שנאמין ללא כל ספק, שזוהי נבואה ודאית:  

לא רק בתור חכם ושופט אלא בתור נביא, שזהו בודאות (ראה מאמרי אדה"ז הקצרים ע' שנה-ו). (משיחת הרבי, ש"פ שופטים ה’תנש”א). (ראה הפרק: הרבי – נביא הדור). 

 

 

770 – בית משיח – מקדש מעט

בקונטרס "מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל" מסביר הרבי מה”מ שיל”ו את ענין השראת השכינה בגלות. שבכל מקום שגלו ישראל שכינה עימהם. שגם לאחר שנחרב בית המקדש, יש גילוי שכינה במקומות מיוחדים, כמו שהיה במשכן ובמקדש, ככתוב בפסוק:

"ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם" (יחז' י"א ט"ז) – שגם בחו"ל… במקום ובזמן הגלות ישנו "מקדש מעט". מעין ודוגמת המקדש הגדול אשר בירושלים…

אף על פי שיש הרבה מקדשי מעט, עיקר ושלימות הענין ד"מקדש מעט" הוא ב"בית רבינו"…

"רבינו" נשיא הדור, הוא גם המשיח (גואלן של ישראל) שבדור כמו משה רבינו (הנשיא הראשון), "גואל ראשון הוא גואל אחרון"…

עפ"ז יש לבאר כהנ"ל בנוגע ל"בית רבינו שבבבל" בדורנו זה – ביתו (בית הכנסת ובית המדרש) של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו…

וכיון ש"בכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהן", הרי בגלות זה האחרון שרוב מנין ורוב בנין דבנ"י ביחד עם נשיא הדור נמצאו בגלות אמריקא, גלתה גם השכינה לגלות אמריקא; ובגלות אמריקא עצמה "(בבבל) היכא" – בה"מקדש מעט" ד"בית רבינו"… וממנו נמשכת השראת השכינה בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבכל העולם

ו"בית רבינו" – מספרו 770…

 

הרבי מה”מ שיל”ו מעיר שבדברי הרמב"ם בהלכות מלכים: "ובנה מקדש במקומו" אולי הרמב"ם רומז לנו על בית רבינו – 770 שבאמריקה, כי אין הוא אומר לנו – "ובנה מקדש בירושלים", אלא "במקומו" – במקומו של המלך המשיח:

 ואולי יש לומר שמרומז בלשון הרמב"ם (בהלכות מלך המשיח, סוף פרק י"א) "ובנה מקדש במקומו" – דלכאורה: מהו הצורך להשמיענו כאן שבנין המקדש הוא במקומו? ולאידך, למה אינו מפרש המקום "ובנה מקדש בירושלים"? – ש"במקומו" רומז גם על מקומו של מלך המשיח בזמן הגלות (לפני ש"הרי זה משיח בודאי"). היינו, שבהיותו בגלות, ששם יושב (ראה סנהדרין צ"ח א': "יתיב אפיתחא דרומי") וממתין ומצפה לגאול את בנ"י ושכינה עמהן מהגלות, בונה מלך המשיח מקדש (מעט) שהוא מעין ודוגמת המקדש שבירושלים… בתור הכנה למקדש העתיד שיתגלה תחילה שם, ומשם ישוב (עם הקב"ה ובנ"י) לירושלים…

 

כאן בעצם אומר לנו הרבי מה”מ שיל”ו, שהוא בנה בית מקדש מעט במקומו – במקומו של משיח – בזמן הגלות, בתור הכנה לבית המקדש בירושלים, עוד לפני שנעשה משיח ודאי. כלומר, הוא מודיע לנו שהוא יהיה משיח ודאי

 

ולא עוד, אלא שהוא מנבא לנו, שבית המקדש יתגלה קודם ב – 770, בבית רבינו שבבבל, וזהו גדולתו ויחודו. ומשם הוא ישוב לירושלים… מה עוד צריך הרבי לומר, כדי שנבין שהוא הוא המלך המשיח?!

 

ועפ"ז מובן גודל העילוי ד"בית רבינו"

"מקדש מעט" העיקרי בגלות האחרון

שנסע מקדש וישב שם

ולכן "הרי הוא מקום המקדש גופי' דלעתיד"

ולא עוד אלא שבו יתגלה מקדש העתיד

ומשם ישוב לירושלים!

 

(משיחות הרבי מה”מ שיל”ו, קטעים מתוך קונטרס "מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל")

 

ובהערה שם: ואולי יש לומר, שמ"ש במדרש (יל"ש ישעי' רמז תצט) ש"בשעה שמלך המשיח בא, עומד על גג בית המקדש, והוא משמיע להם לישראל ואומר: ענוים, הגיע זמן גאולתכם", קאי על גג בית המקדש דמקדש מעט שבחוץ לארץ (ועפ"ז יומתק הדיוק "עומד על גג בית המקדש" – ש"גגות – לא נתקדשו" (הרמב"ם הל' ביהב"ח פ"ו ה"ז) שרומז על חו"ל בערך לקדושת א"י). שהוא במקום המקדש בירושלים ("שנסע מקדש וישב שם"), כי, לאחרי שמקדש העתיד יתגלה וירד למטה לא יהי' צורך להשמיע לישראל "הגיע זמן גאולתכם".

כלומר, כוונת המדרש באמרו – גג בית המקדש הוא, בית המקדש שבחוץ לארץ. והוכחה לכך, אומר הרבי, שלאחרי שייבנה בית המקדש לא יהיה צורך להשמיע להם לישראל "הגיע זמן גאולתכם". הודעה כזאת אפשר להודיע אך ורק קודם הגאולה.

 

ועוד מעיר הרבי מה”מ שיל”ו באותה שיחה:

ועל פי זה יומתק השינוי בין התחלת הפרק לסיומו – שבהתחלת הפרק כותב ההלכה ש"המלך המשיח… בונה המקדש" (כפשוטו). מה שאין כן בסיומו. שמבאר הסימנים שעל ידם קובעים מי הוא המלך המשיח. "בחזקת משיח", ועד "משיח בודאי". כותב "אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו". שבין פעולותיו בזמן הגלות נכלל גם בנין מקדש מעט העיקרי בגלות, בתור הכנה והתחלת ההתגלות דמקדש העתיד

 

ומוסיף הרבי באותה שיחה:

ולהעיר ש"בית משיח" בגימטריא "פרצת" (770) ודו"ק

(שם הערה 92)

ועוד רמז יש לכך שהרבי הוא המלך המשיח, שמספר ביתו 770, שזה בגימטריא: "בית משיח" וגם "פרצת" – והכל בהשגחה פרטית, כמובן.

פרסום תגובה חדשה

test email