חודש מרחשוון

הקראת כתבה
יום חמישי ב׳ מרחשון ה׳תשע״ו
חודש מרחשוון החודש השמיני הוא החודש היחיד בשנה שאין בו לא חג ולא מועד, ובז' במרחשוון מתחילים לשאול גשמים בארץ ישראל.
מאת הרב ד"ר ש"ז כהנא

 

חודש חשוון, או מרחשוון, הוא החודש השמיני לפי סדר החודשים במקרא, והשני לפי סדר החודשים מתשרי.

מרחשוון הוא החודש היחיד בשנה שאין בו לא חג ולא מועד, ואפילו לא ימים מיוחדים כימי הסליחות שבחודש אלול או כיום הצום בטבת.

במגילת תענית נזכרים שני ימי שמחה במרחשוון, אך המגילה אינה מציינת מדוע קבעום חכמים לימי מועד לשעתם[1].

בז׳ במרחשוון מתחילים לשאול גשמים בארץ ישראל[2].

אם לא ירדו גשמים עד י"ז בו מתחילים ה"יחידים", היינו תלמידי חכמים מיוחדים שבדור, להתענות.

בתחילת מרחשוון[3] נוהגים להתענות תענית ב־ה־ב. שלושת ימי התענית חלים בימים שני, חמישי ושני של השבוע השני והשבוע השלישי בחודש, ונועדו לכפר על חטאים שאולי נגרמו עקב שמחת חג הסוכות.

בחודש חשוון החל המבול[4]. שנה לאחר מכן באותו חודש, אחרי תום המבול, יבשה הארץ[5].

בחודש זה נחנך בית המקדש הראשון, מקדש שלמה, כמסופר:

"ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא החדש השמיני כלה הבית לכל דבריו ומשפטיו…"[6].

על פי המסורת, בי"א במרחשוון מתה רחל אמנו בלדתה את בנימין.

בכמה מקהילות המזרח נהגו לפני שנים שלא לשאת נשים בחודש מרחשוון, משום שראו בו חודש מר שאין בו כל חג, ואינו יאה לשמחה[7].

 

מקורות והערות

 


[1]  מגילת תענית היא מגילה קצרה בשפה הארמית; היא חוברה בסוף ימי הבית השני ומונה שלושים וחמישה ימים שאירעו בהם מאורעות משמחים לעם ישראל ולכן אין להתענות בהם.

[2] היינו: בברכת השנים שבתפילת שמונה עשרה מתחילים לומר "ותן טל ומטר לברכה".

[3]  וכן בתחילת חודש אייר.

[4]  בראשית ז, יא, וכן בראשית ח, יד.

[5]  זו דעה אחת בחז׳׳ל, ועל פיה המבול התחיל והסתיים בחשוון, שכן המבול קדם ליציאת מצרים וממילא הספירה היא לבריאת העולם ולא ליציאת מצרים, אם כן החודש השני הוא חשוון. אולם על פי דעה שנייה בחז"ל ניתנה התורה לאחר יציאת מצרים, וממילא כל התאריכים המוזכרים בה הם לפי יציאת מצרים; החודש השני, אם כן, החודש שבו התחיל והסתיים המבול לפי דעה זו, הוא חודש אייר.

[6]  מלכים א ו, לח.

[7]  ראה ספר "נהר מצרים".

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email