פרשת תרומה – הקשר בין פרשת תרומה לז' באדר

הקראת כתבה
יום חמישי כ״ט שבט ה׳תשע״ד
פרשת תרומה העוסקת במשכן, בו מתגלה עצמות ה' ית', שאינו מוגבל בזמן ומקום, מתקשרת גם למשה רבינו שנולד ומת בז' באדר, שזכותו הגדולה בהורדת השכינה לעולם.
מאת שולמית שמידע

פרשת תרומה מכינה אותנו לז' באדר

פרשת תרומה מכינה אותנו לז' באדר יום הולדתו והסתלקותו של משה רבינו.

פרשה בה ה' מצוה את משה לבנות משכן –

"ויקחו לי תרומה… ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם".

דבר השייך במיוחד למשה רבינו שיום ההילולא שלו בשבעה באדר.

 

בז' באדר השלים משה רבינו את כל מעשיו תורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו,

עד שהם מתגלים ומאירים בגילוי מלמעלה למטה עד למקום הכי תחתון כארץ מצרים,

ופועלים ישועות בקרב הארץ.

 

ולא די בזה אלא שזכה משה רבינו שהקב"ה מילא שנותיו,

וכפי שאמר משה: "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום" – היום מלאו ימי ושנותי!

לכן המעלה המיוחדת של ז' באדר היא שזהו גם יום הולדתו של משה.

הגמרא מקשרת עניין זה עם נס פורים.

מספרת הגמרא, שכיון שנפל פור בחודש אדר,

שמח (המן) שמחה גדולה, כי ראה שנפל הפור בירח שמת משה,

אלא שהמן לא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד!…

תאריך לידתו של משה לא היה ידוע וגלוי בהיותו כמוס במדרש חכמים,

וכנראה שנתגלה על ידי תלמיד ותיק לאחרי זמנו של המן.

ואולי היה ידוע ליחידי סגולה ולא היה מפורסם בכל ישראל.

מכל מקום, מעלת הלידה גדולה הרבה יותר ממעלת ההסתלקות,

שאם מעלת ההסתלקות היא בפועל ובגילוי,

הרי שמעלת הלידה היא בכח ובהעלם.

עד כדי כך שהלידה מכפרת על המיתה (רש"י).

אם כן, מה הפלא שחודש אדר הקשור עם משה רבינו,

הוא החודש אשר נהפך לשמחה?…

 

זכה משה רבינו להוריד שכינה לעולם

זכה משה רבינו דור שביעי לאברהם אבינו ("כל השביעין חביבין"),

לבטל את הגזירה שעליונים לא ירדו לתחתונים.

ולהוריד השכינה למטה בארץ על ידי עשיית המשכן.

שעיקר גילוי אלוקות היה בבית המקדש,

ככתוב: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

לכן נקרא המשכן על פי הרמב"ם על שמו של משה –

"משכן שעשה משה" (ריש הלכות בית הבחירה).

ואכן המשכת השכינה למטה התחילה במתן תורה – "וירד ה' על הר סיני",

ונמשכה בקביעות על ידי הקמת המשכן.

הקב"ה ירד לשכון בתוכנו באופן של "בית" – "בית מקדש" (עד ל"בית" שלמעלה מ"אהל").

מה"משכן" ל"מקדש בית ראשון", ול"מקדש בית שני" עד לבית שעתיד להיבנות,

שתכלית שלימות המשכן והמקדש הוא בניינא דקוב"ה, בית המקדש השלישי – בית נצחי.

כל זה נכלל בציווי למשה רבינו "ועשו לי מקדש", עניין השייך למשה רבינו.

 

בבית ה' מתגלה עצמות ה' 

מעלת "בית" – "בית מקדש" היא על דרך ובדוגמת "דירת אדם",

שבה מתגלה האדם בכל מהותו ועצמותו עד ללא לבושים;

ואכן במשכן ובמקדש – "בית ה'" יש גילוי עצמות ה' יתברך ממש,

התגלות בלי שום לבושים המעלימים ומסתירים.

ומבית המקדש יוצאת אורה לעולם כולו, ועל ידי זה נשלמת כוונת הבריאה,

שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים.

דירה, כלומר, בית קבוע לו לעצמותו ממש ובעולם העשיה דוקא,

בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו.

כי תכלית הכוונה שכאן "בקרב הארץ" יהיה גילוי עצמותו ממש בלי שום לבוש,

ככתוב: "ולא יכנף עוד מוריך"… – שלא יתכסה ממך בכנף ולבוש.

 

בז' באדר מתגלה עצמיות משה

ומכאן הקשר והשייכות של גילוי עצמות ה' ית' במקדש למשה רבינו.

לא רק מבחינת הדגשת כללות עבודתו של משה,

אלא גם מצד הקשר ללידתו והסתלקותו.

ביום הולדתו של משה רבינו מתגלה ומאירה עצמותו כפי שהיא קודם עבודתו בגילוי,

וגם ביום הסתלקותו גמר שלימות עבודתו הוא מאיר ומתגלה בכל העצמיות שלו.

על פי הכתוב: "ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב"…

כי גם בעת הלידה וגם בעת המיתה (בפרט בעת הטהרה)

אין שום לבוש ומתגלה העצמיות ממש.

אם כן, בז' באדר מתגלה העצמיות של משה הקשורה עם עצמות ה' ית',

כפי שמתגלה בבית המקדש בלי שום לבוש.

 

עשיית משכן לה' בנפש האדם

ולהעיר, שיחודו של בית המקדש בו מתגלה עצמות ה' ית' הוא,

שאינו מוגבל בזמן ומקום, שנאמר: "ועשו לי מקדש",

וכל מקום שנאמר "לי" אינו זז לעולם – לא בעולם הזה ולא לעולם הבא.

אמנם בעיני בשר אנו רואים עכשיו בזמן הגלות שבית המקדש חרב ואין קרבנות,

ובכל זאת, אינו זז לעולם!…

כי בכל עת יהודי בונה "בית מקדש" (בית קדושה) בלבו.

ואכן עיקר התכלית והכוונה היא שהאדם עצמו יהיה משכן לה', מכון לשבתו,

שהרי באדם יש כל פרטי המדריגות שהיו במקדש (כלים ויריעות פנימיים ומקיפים).

ואדם צריך להרגיש בגילוי שהקב"ה שוכן בנפשו בכל עת,

בין כשבית המקדש קיים, ובין כשאינו קיים.

והרי עשיית המקדש עצמה היא אמצעי לפעול

ששכינת עוזו תהיה בנפש האדם שזוהי התכלית,

ועד כדי כך שלא יזוז משם לעולם!…

אם כן, צריך להשתדל ולהתאמץ להיות משכן לה' בכל התוקף ובשלימות לעולם!

ובכל מקום לא רק במקום המקדש ולא רק בארץ ישראל אלא גם בחוץ לארץ.

 

נצחיות המקדש באה לידי ביטוי בימינו

במיוחד בימינו ימות המשיח בהם אנו נמצאים,

צריך לבוא לידי ביטוי ענין נצחיות המקדש.

ולא רק בלבו של אדם אלא גם בד' אמותיו,

וזה צריך לכלול אנשים נשים וטף.

יש לעשות כל בית – בית של תורה תפילה וגמילות חסדים,

ולכלול בזה גם את קדושת החצר שמחוץ לבית.

החצר שהיא ההכנה לכניסה לבית ושומרת על הבית,

בחינת הממוצע המחבר בין רשות היחיד לרשות הרבים.

שכמוה כחצר המשכן שהיא חלק מקדושת בית המקדש.

עלינו לשמור על הקדושה לא רק (בבית) בענייני תורה תפילה וגמילות חסדים,

אלא גם (בחצר) בענייני הרשות, ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו".

 

ו"המעשה הוא העיקר" –

כל יהודי צריך להוסיף ביתר שאת ויתר עז בעשיית מקדש ומשכן,

עד שיהיה "ושכנתי בתוכם" כפשוטו בתוך כל אחד מישראל – אנשים נשים וטף.

בהדגשה ותשומת לב מיוחדת לפרטי העניינים, שכל פרט ופרט יהיה בשלימות.

לקיים תורה ומצוות מצד הרצון העליון דוקא ובתכלית הדיוק וההידור.

והקב"ה מבטיח לסייע בעדנו ולתת לנו את הכח לעשות את העבודה,

ואינו מבקש לפי כוחו אלא לפי כוחנו.

וכאשר אנחנו עטופים במצוות של תורה תפילה וגמילות חסדים,

אז מצוה גוררת מצוה וה' שוכן בתוכנו עד שבאמת אינו זז לעולם!

ומובטחים אנו שעל ידי מעשינו ועבודתנו ב"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם",

נזכה בקרוב ממש לבניין בית המקדש השלישי.

 

ובינתיים אף בהיותנו בסיומה של הגלות בחושך הכפול ומכופל,

במדבר העמים שבו נחש שרף ועקרב וצמאון של עקבות משיחא,

אל נתפעל מחשכת הגלות הקריבה מאד לקיצה.

הבה ננצל את הרגעים האחרונים של הגלות לבנות משכן לה' במדבר.

נשתדל להפוך את מציאות המדבר משכן ומקדש לה' ית', דירה לו בתחתונים.

ועם זאת לא נחדל מלזעוק: "עד מתי?"…

עד שהקב"ה ימלא בקשתנו ודרישתנו,

ויביא תיכף ומיד את הגאולה, גאולה כפשוטה בפועל ממש.

ונקיים בקרוב ממש את הציווי "ועשו לי מקדש כפשוטו" בבית המקדש השלישי,

שבו יתגלה גם המשכן שעשה משה, משכן המדבר,

ומשיח צדקנו בראשנו.

 

(על פי שיחת הרבי לפרשת תרומה תשמ"ז)

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email