פרשת ויצא – להתחיל לחיות גאולה ברגעים האחרונים של הגלות

יום חמישי ה׳ כסלו ה׳תשע״ד
בכל מקום שיהודי נמצא ה' שולח לו את מלאכי ארץ ישראל, עד שכל ענייניו הם בשפע רחבות ובשלימות לפי ערך המצב בזמן הגלות, ובדוגמת המצב של "ארץ ישראל" – של ה"גאולה". ולמי שטוען שאינו רואה את ה"מלכים אומנייך ושרותיהם מיניקותייך"… יש לומר לו, שכאשר ילך בדרך התורה והמצוות דוגמת יעקב, אז בודאי יראה את כל הברכות האלה בפועל ממש ובגלוי.
מאת שולמית שמידע

 

הירידה לגלות היא צורך עלייה לגאולה

הפרשה פותחת ביציאת יעקב מחרן – "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה",
ויציאת יעקב לחרן… היא ירידה לגלות, לחרון אף של עולם!
אולם בסופו של דבר כפי שרואים בסוף הפרשה זוכה יעקב לשוב בשלום לבית אביו.
וכמו שבכל ענייני הבריאה "נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן", כן גם בפרשתנו.
הכל מתאים לתכלית הכוונה העליונה!

 

כבר בצאתו מרחם אמו יהודי יוצא לגלות,
שהרי עצם ירידת הנשמה לעולם והתלבשותה בגוף היא גלות.
והיות שאנו חיים בזמן הגלות הרי שאנו בגלות בתוך גלות.
הנחמה היא שכל הירידה הזו היא צורך עליה.
כל ירידה היא על מנת להגיע למצב נעלה יותר מהמעמד והמצב שלפני הירידה.
תכלית העילוי של העבודה כאן בעולם הזה למטה היא כמו של יעקב –
"ושבתי בשלום אל בית אבי" באופן של "והיה הוי' לי לאלוקים,
והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית ה'".

 

יעקב עולה מבירא עמיקתא לאיגרא רמה

יעקב יורד לחרן כשהוא בשיא ירידתו כשהוא חסר כל –
ללא כסף ללא זהב ללא מקנה.
כל מה שהיה לו נתן לאליפז בנו של עשיו,
על מנת שלא יהרגהו כמצוות עשיו אביו,
רק כדי שיוכל לתרץ לעשיו אביו, שעני חשוב כמת…

 

ליעקב לא נותר כלום והוא עובר את הירדן במקלו בלבד ("כי במקלי עברתי את הירדן").
אולם סוף טוב – הכל טוב, הוא חוזר מחרן אל בית אביו,
כשהוא בעל משפחה נשוי ואב לילדים, ובעל רכוש ומקנה רב,
"ויפרוץ האיש מאד מאד, ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים".
ולא די בכל זה אלא שלקראת סיום דרכו חזרה, הוא מתכבד בכבוד גדול,
"מלאכי אלוקים" באים לקראתו – "ויפגעו בו מלאכי אלקים" בפתע פתאום.

 

מלאכי אלוקים מכבדים את יעקב כבוד גדול

טרם הגיעו לארץ ישראל באים לקראת יעקב "מלאכי ארץ ישראל"
באופן בלתי צפוי ובפתע פתאום, כמו שנאמר: "ויפגעו בו".
[פגיעה היא תמיד פתאומית כמו "ויפגע במקום", שקפצה לו הארץ].
האם יעקב זקוק למלאכים, הרי ה' הבטיחו: "ושמרתיך בכל אשר תלך",
ומלאכי חוץ לארץ עדיין שומרים עליו בשליחות ה'?…
אפילו לבן ידע על כך והודה שה' הזהירו מלדבר עם יעקב מטוב ועד רע.
ולבן לא רק שנשמר שלא לפגוע ביעקב, אלא הוא משכים קום ומזדרז לפגוש את יעקב,
הוא מנשק ליעקב לבניו ולבנותיו ובכך מבטא אהבה נעלה שלמעלה מדיבור.
אלא שתפקיד מיוחד יש למלאכים אלה לכבד את יעקב.

 

אם כן, המלאכים באים ללוות את יעקב, לא כי נזקק להם אלא כדי לחלוק לו כבוד.
לשם כך הם באים בהפתעה בלתי צפויה ("ויפגעו בו"),
וכך נתנו לו את ההרגשה שגם בהיותו בחוץ לארץ בגלות חרן או גלעד,
הוא כבר חי את "ארץ ישראל", את שיבתו לביתו, לבית אביו.
אירוע מיוחד זה שמלאכי ארץ ישראל נותנים כבוד גדול ליעקב,
כששני מחנות המלאכים של חוץ לארץ ושל ארץ ישראל נפגשים לעין כל,
עושה רושם עז על תושבי המקום עצמם,
עד שהם מחליטים להשאיר זכר לדבר וקוראים למקום "מחניים".

 

יש התעוררות מלמעלה שהתעוררות מלמטה אינה מגיעה לשם

ומעניין, שיעקב שביקש מה' כל צרכיו,
לא ביקש דבר נפלא ונעלה זה של ליווי מלאכי ארץ ישראל עוד בחוץ לארץ,
כי דבר נעלה כזה יכול לבוא רק בהתעוררות מלמעלה שלמעלה מהתעוררות מלמטה.
יש דברים נעלים ביותר שמעבר ליכולת של התפילות והבקשות שלנו.
יש שפע ברכה שמקבלים רק מרצון אלוקי הבא מלמעלה,
שהוא נעלה אף מ"מתנת חינם", שהרי גם על מתנת חינם צריך בקשה ותפילה.
דוגמת תפילת משה רבינו: "ואתחנן אל ה'", עליה נאמר: "אין חנון אלא מתנת חינם".

 

כל ענייני התורה שייכים לכל יהודי

משה רבינו נתן לנו את התורה ובה כתוב:
"תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב".
משמע, כל מי ששיך ל"קהילת יעקב" התורה היא ה"מורשת" שלו.
ובמיוחד ענייני יעקב אבינו "בחיר האבות" ש"מיטתו שלימה".
ומכיון שביעקב פגעו מלאכי אלוקים יש בזה שייכות לכל יהודי.

 

סיפור גאולה פרטית זו של יעקב הוא הוראה נפלאה לכל יהודי
בנוגע למעמדו ומצבו בזמן הגלות – קודם הגאולה.
כשיהודי רואה שהוא עדיין בחשכת הגלות המרה הקשה והארוכה,
שאלפי שנים לאחר שיעקב יצא מחרן, עדיין לא נושענו ומשיח לא בא;
אז מסבירים לו את גודל מעלת היהודי עוד בזמן הגלות.
ה' הסתכל בתורה וברא עלמא, וכשישראל עוסקים בתורה הם מקיימים את העולם.
עם ישראל "עם לבדד ישכון" הוא העם הנבחר:
וכפי שאנו אומרים בתפילה: "אתה בחרתנו מכל העמים",
ולא עוד אלא: "ורוממתנו מכל הלשונות".
ופשוט וברור שגם כשיהודי עדיין בחוץ לארץ ה' שומר עליו,
ככתוב: "ה' שומרך ה' צילך על יד ימינך, יומם השמש לא יככה וירח בלילה",
דוגמת הבטחת ה' ליעקב: "ושמרתיך בכל אשר תלך".
ה' שומר על כל יהודי באופן שגם אומות העולם ("לבן") מכירים בזה.
גויים יודעים שלא יוכלו לפגוע ביהודי, ח"ו,
אדרבה הם מסייעים לו בכל ענייניו,
ככתוב: "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מיניקותיך",
[דוגמת לבן המנשק ליעקב].
ובכל מקום ה' שולח ליהודי את מלאכי ארץ ישראל,
עד שכל ענייניו הם בשפע רחבות ובשלימות לפי ערך המצב בזמן הגלות,
ובדוגמת המצב של "ארץ ישראל" – של ה"גאולה".
ולמי שטוען שאינו רואה את ה"מלכים אומנייך ושרותיהם מיניקותייך"…
יש לומר לו, שכאשר ילך בדרך התורה והמצוות דוגמת יעקב,
אז בודאי יראה את כל הברכות האלה בפועל ממש ובגלוי.

 

עניין זה נוגע לכל יהודי – אנשים נשים וטף!
די להביט סביבנו ולראות כמה יהודים יש לעומת הגויים.
אנו "המעט מכל העמים", ואף על פי כן אנו שורדים,
כי ה' שומר עלינו כשם ששמר על יעקב,
ולא עוד אלא שאומות העולם מכבדים אותנו.
לכן, אסור ליהודי להיות בפחד ושפלות לפני הגוי,
ואסור ליפול לפניו ולרקוד לרגליו,
ובודאי שלא לסכן את בטחון עם ישראל כדי למצוא חן בעיניו.

 

ביום שבת י' כסלו יחול "יום הגאולה" של אדמו"ר האמצעי,
מי שמסר נפשו על שלימות התורה ושלימות עם ישראל.
ומאדמו"ר האמצעי ממשיך דרכו של אדמו"ר הזקן שנקרא: "רחובות הנהר",
נלמד גם אנו לקיים "ואתהלכה ברחבה" בלימוד תורה ובפרט פנימיות התורה,
ונקדש כל מקום בו אנו נמצאים ונהפוך אותו לארץ ישראל על ידי פעולותינו ומעשינו.
וכך נזכה באמת למצב ומעמד של "הרחבה" היינו "גאולה".
ומגאולה פרטית של לימוד התורה ותפילה בכוונה,
ובמיוחד מגאולת אדמו"ר האמצעי נשיא בישראל
נגיע לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

(על פי שיחת הרבי ש"פ ויצא תשמ"ט)

פרסום תגובה חדשה

test email