סיפר הרה"ג הרב אברהם מרדכי הרשברג ז"ל:

"זכיתי להכיר את הרבי שליט"א עוד בחיי הרבי הריי"צ נ"ע, שהורה לי להתייעץ בכל הקשור לקבלת משרת הרבנות בשיקגו עם חתנו שכונה אז הרמ"ש שליט"א.

"בעקבות זאת נכנסתי אז אל הרבי שליט"א וישבתי עמו כמעט כל הלילה. השיחה עברה מסוגיא לסוגיא בקדשים, בירושלמי ועוד. הגאונות הייתה מבהילה, ממש בלתי ניתנת לתיאור. באותו לילה החל הקשר שלי עם הרבי שליט"א ומאז זכיתי לפעול רבות על פי הדרכתו.

"שנים רבות לאחר מכן, כשהרבי כבר היה נשיא ומנהיג, נסעתי לאירן לצורך עניין ציבורי. באותה תקופה, שנת תש"מ (1980) געש העולם לאחר שאירן השתלטה על השגרירות האמריקנית בטהרן והטילה מצור על עובדי השגרירות. בעקבות זאת נגרם משבר בינלאומי בין ארה"ב לאירן, ובפרט לנוכח ההפיכה שהתרחשה במדינה. הכל ניסו להניא אותי מן הנסיעה, וניהלו נגדי מסע של הפחדה.

"שאלתי אפוא את הרבי שליט"א האם לנסוע, והוא ענה: "סע לשלום", והוסיף: 'בוודאי תדליק מנורת חנוכה באירן'.

"בתחילה חשבתי לעצמי: מה?… איך?… הן כלל לא התכוננתי להישאר באירן בימי החנוכה, וגם אם איאלץ להישאר – הלא אין ספק כי אמלא את מצוות החג ואדליק נרות חנוכה. מדוע מצא הרבי לנכון לעודדני לקיים מצווה זו?

ב"סופו של דבר הסתדרו האירועים בצורה כזו, שהדלקתי נרות חנוכה באירן. באחד הימים נודע לי כי בין בני הערובה האמריקניים הנצורים בשגרירות ישנם שישה יהודים, וביקשתי להדליק עמם נרות חנוכה. כמה פקידים אירניים שהצלחתי לקשור עמם יחסים טובים, אמרו לי בפשטות: 'כמו שהרשינו לכומר להיכנס ולהפגש עם בני הערובה הנוצריים לרגל חגם, כך אין סיבה שלא נרשה לך להדליק את נרות החנוכה שלכם…'

"נכנסתי, הדלקתי נרות עם החטופים היהודים רקדנו ושמחנו. היה זה משהו שלא מעלמא הדין, ואת כל זה ראה הרבי שליט"א בעיניו הצופיות למרחוק…"

("כפר חב"ד")