מדוע כינו את הרב מנחם מענדל כהן "ראביי מנורה"?

הקראת כתבה
יום חמישי כ״ט כסלו ה׳תשע״ג
אותו ערב התקיים בטכס ההדלקה הראשון בהשתתפות מאות מיהודי העיר. לקול תשואות הודלקו הלפידים בחנוכייה המרכזית מול בניין הממשל! יחד עם אותם יהודים היו גם עשרות אנשי התקשורת וצוותי הטלוויזיה שהעבירו את האירוע בשידור חי… אותו ערב לא היה תושב אחד בסקרמנטו שלא ראה או שמע על הדלקת החנוכייה.
מאת מנחם זיגלבוים
תוכן העניינים

     

    א

    כאשר הרב מנחם מענדל כהן היה צועד ברחובותיה של סקרמנטו, והוא לבוש בבגדיו החסידיים וזקנו הנאה, היו שעצרו אותו, ובהיסוס מה שאלוהו: "האם אתה 'ראביי מנורה?'"

    הרב כהן היה מהנהן בראשו בחיוב, ומחזיר בשאלה: "האם אתה יהודי?" וכשהיה השואל משיב בחיוב, היה הרב כהן מנצל זאת לשיחת היכרות לקירובו לתורה ולמצוות.

    כיצד 'זכה' הרב כהן לכינוי שכזה "ראביי מנורה?"

    מעשה שהיה כך היה

    ב

    כאשר הרים הרב מנחם מענדל כהן את שפופרת הטלפון באותו יום סגרירי של תחילת כסלו תשנ"ה, הוא לא שיער את השלכותיה מרחיקות הלכת של אותה שיחת-טלפון.

    מעבר לקו היה אחד מידידיו הקרובים – אלן אידל. אידל, יהודי מקומי בעל קשרים מצוינים עם צמרת הממשל בקליפורניה, ונחשב לאחד מידידיו המובהקים של הרב כהן בעיר. הרב כהן ידע כי אצלו ימצא אוזן קשבת גם בנוגע למצוקה בה הוא שרוי בימים האחרונים.

    לאחר שיחה סתמית על פעולות בית חב"ד בתקופה האחרונה, הגיע הרב כהן לעיקר. הוא סיפר לאידל כי הרבי רוצה שבכל מקום יוצבו חנוכיות ענק במרכזי הערים, סביבן ייערך טקס הדלקה מדי ערב בהשתתפות רבים מיהודי העיר, במטרה להדליק את הניצוץ היהודי:

    "בימים האחרונים, פניתי למנהלי שבעה מרכזי הקניות הגדולים בעיר בבקשה להציב חנוכייה, אולם כולם דחו אותי על הסף. אני חייב למצוא מקום ציבורי להצבת החנוכייה. אתה יודע הרי שבקשתו של הרבי חשובה לי מאוד, ואתה חייב לעזור לי", אמר כהן.

    אידל הבין את הרב כהן. בזמן הקצר מאז שהכירו, למד אידל לדעת כי הדבר החשוב ביותר אצל הרב כהן, הוא מילוי רצונו של הרבי. כעת חש כי גם הוא נדבק בזה. לפתע הרגיש כי גם בו מפעם רצון אדיר לעשות נחת-רוח לאותו רבי ששלח לעירם את הרב כהן.

    משני עברי הקו שררה דממה. אידל שקע במחשבות, והרב כהן המתין לתשובה.

    "יש לי רעיון", אמר לפתע אידל. "אני חושב שאוכל להפעיל את קשריי בצמרת הממשל, ולהשיג לך אישור להצבת חנוכייה מרכזית מול בניין הממשל. אתה לא מתאר איזו פרסומת טובה זה יביא לך!"

    בחלומותיו הוורודים ביותר לא חלם הרב כהן להציב חנוכייה מול בניין הממשל. הוא ידע כי אם תצא התוכנית אל הפועל יהיה זה "פרסומי ניסא" בקנה מידה ענק, והסכים בשמחה רבה לרעיון של אידל. הוא ידע אמנם שהצבת החנוכייה במקום כה מרכזי תקים מרבצם את כל מוסדות הקהילה הרפורמית בעיר, אולם בטוח בברכותיו של הרבי החליט להיענות לאתגר.

    במטרה למזער את הנזקים שחברי הקהילה הרפורמית עלולים לגרום לתוכנית, החליט הרב כהן בעצה אחת עם אידל, לשמור על חשאיות מלאה. הם גיבשו תוכנית מדוייקת לפיה יישלחו ההזמנות לטכס הדלקת החנוכייה יממה אחת בלבד קודם המועד, כך שחברי הקהילה ידעו על הטכס ביום בו הוא יתקיים.

    בהשגחה פרטית באותו יום כל המשרדים אמורים להיות סגורים, כך שגם אם ירצו – לא יוכלו הרפורמים למנוע את הדלקת החנוכייה.

    מיד לאחר שסיכם עם אידל את כל הפרטים הטכניים, התיישב הרב כהן לכתוב מכתב לרבי. הוא פירט את התוכנית וביקש מהרבי לראות נסים לקראת חג החנוכה.

    כעבור ימים אחדים הודיע לו אידל כי הצליח להשיג את הרשיון המיוחל, והרב כהן פתח מיד בהכנות קדחתניות להפקת האירוע, כולו התרגשות ודריכות.

    ג

    בבוקרו של ערב חנוכה עשו אלפי מעטפות את דרכן אל בתי תושביה היהודיים של סקרמנטו. הייתה זו הפתעה רבתי.

    הסערה התקשורתית החלה כעבור כמה שעות. ראשי הקהילה הרפורמית שנחרדו לראות את התוכנית ש'בישל' להם הרב כהן, היו אובדי עצות. כל משרדי הממשל היו סגורים, כך שלא היה להם סיכוי לבטל את הרשיונות. הדבר היחיד שיכלו לעשות היה פנייה לתקשורת, מתוך תקווה שהלחץ התקשורתי שיופעל עליו יצליח להניא את הרב כהן מכוונותיו.

    מסתבר, כי בעולם התקשורת אין צורך בקשרים טובים כדי לעורר סערה. מספיק לספק לאנשי התקשורת את ה'סקופ', והם כבר יידעו איך לשווק אותו…

    באותו יום לא פסקו לדבר בכלי התקשורת של בירת קליפורניה על הראביי הצעיר שמאיים לגרום משבר וקרע חמור בקהילה היהודית של סקרמנטו. הרב כהן הוצג כפרובוקטור המעונין לערער את יציבות המסגרת הקהילתית…

    הייתה זו מלחמה פסיכולוגית קשה. הרפורמים גייסו את כל כלי התקשורת כנגד הרב כהן ופעולותיו,  אבל 'מעז יצא מתוק' – לא היה יהודי שלא שמע על טכס הדלקת החנוכייה.

    אותו ערב התקיים בטכס ההדלקה הראשון בהשתתפות מאות מיהודי העיר. לקול תשואות הודלקו הלפידים בחנוכייה המרכזית מול בניין הממשל! יחד עם אותם יהודים היו גם עשרות אנשי התקשורת וצוותי הטלוויזיה שהעבירו את האירוע בשידור חי… אותו ערב לא היה תושב אחד בסקרמנטו שלא ראה או שמע על הדלקת החנוכייה.

    למחרת העיתונות המקומית דיווחה על האירוע בהרחבה ובפרוטרוט, ובשער העיתון הנפוץ ביותר באזור הופיעה תמונתו של הרב כהן על רקע מנורת הענק. מבלי שהתכוון לכך, מצא את עצמו אישיות מפורסמת. לא פלא שכשהלך ברחוב, תושבים ואזרחים, יהודים ולא יהודים, עצרוהו ושאלו אותו אם הוא "ראביי מנורה"…

    באותם ימים הירבה הרב כהן להתראיין בכלי התקשורת השונים שרצו לדעת מה הניע אותו לצאת נגד הממסד הקהילתי הוותיק והמכובד. המסר של הרב כהן היה ברור: "הרבי שלח אותי לסקרמנטו, ועלי לקיים את הוראותיו. נמשיך לפעול בהתאם לדרכים שהרבי התווה לנו, כדי להביא את אור היהדות לכל יהודי".

    בשורה התחתונה של טכס הדלקת הנרות היה מסר ברור לקהילה היהודית: "חב"ד תמשיך לפעול בדרכי נועם ובדרכי שלום, אולם ללא פשרות".

    ד

    הארוע הזה אמנם עורר סערת רוחות בקהילה היהודית, אך גם היה שיעור מופלא בגאווה יהודית. הרב כהן לא הסתפק בכך, ומיד אירגן מסיבת חנוכה והזמין את כל חברי הקהילה היהודית למסיבה. מאות יהודים הגיעו להשתתף במסיבת חנוכה שהתנהלה באווירה חסידית. האווירה החמה והמשפחתית שנוצרה הייתה הזדמנות טובה לרב כהן וזוגתו ליצור קשר אישי עם רבים מאנשי הקהילה שעדיין לא היו מודעים לפעילות החב"דית במלוא היקפה.

    מסתבר שהפעילות החב"דית הפיחה רוח חיים גם בעצמות היבשות של הקהילה הרפורמית: מאז החל הרב כהן לערוך מסיבות חנוכה ואירועים נוספים מעין אלה – חיקו אף הם את רעיונותיו והתחילו לערוך מסיבות ואירועים לחברי הקהילה, דבר שלא היה נהוג עד בואו של הרב כהן. עובדה זו הוכיחה כי השפעתו של "ראביי מנורה" בעיר כה גדולה, עד שראשי הקהילה הרפורמית חשים כי הם חייבים להתעשת מהר ולנסות לגבש שוב את קהילתם…

    ("בית משיח")

    פרסום תגובה חדשה

    test email