פרשת נח – הרבי מלמד אותנו להפיק שבח גם מהגנאי

הקראת כתבה
יום רביעי כ״ט תשרי ה׳תשע״ד
הרבי מלמד אותנו להפיק שבח גם מהגנאי, ולהסתכל תמיד רק על הצד החיובי שבכל דבר. שהרי גם דרשות חז"ל לגנאי הם שבח וטובה. הרבי מלמד את כל בני הדור להסתכל על הצדדים החיוביים ולחזקם, וכך הוא אומר: חושך אין מגרשים במקלות, אלא בהוספת אור וטוב, התיקון המושלם והמעולה להתמודדות עם הרע, הוא על-ידי הוספה וחיזוק לדברים הקדושים והטובים. ב"משקפיים המיוחדות" של הרבי הוא מביט רק על הטוב ומעודדו, ואומר, שאף הדורשים לגנאי מסתכלים על הטוב ולא על הרע!!!
מאת הרב יוסף קרסיק

 

בנין שלם על מילה אחת בתורה

הדרשה המפורסמת בה נחלקו חז"ל על דרגתו הרוחנית של נח נשענת על מילה אחת – "בדורותיו" – מתוך הפסוק הראשון בפרשתינו: "נח איש צדיק תמים היה בדורתיו".

כי לכאורה המילה "בדורותיו" מיותרת, שהרי ברור שנח חי בדורו ולא בדורות אחרים ומה החידוש במילה זו? אלא פירשו חז"ל, שהתורה רומזת כאן מהו מצבו האמיתי של נח, ובלשונו של רש"י: "יש מרבותינו דורשים אותו לשבח ויש שדורשים אותו לגנאי":

הדורשים לשבח אומרים שהמילה "בדורותיו" מגדילה את מעלת נח שלמרות שחי בדור שכולם רשעים גדולים שכל אדם היה "נסחף" אחרי החברה הסובבת אותו לנהוג כמוה, בכל-זאת נח לא למד ממעשיהם הרעים ונשאר איתן בצדיקותו, ו"כל-שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר"; והדרשים לגנאי אומרים שהמילה בדורותיו מלמדת שרק בהשוואה לבני דורו הרשעים הוא נחשב לצדיק, "ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום".

מחלוקת דומה על דרגת נח נחלקו חכמי הקבלה בספר הזוהר הקדוש:

רבי יצחק דרש בגנות נח שלא התפלל ולא ביקש רחמים מאת ה' שימחל לבני דורו, כפי שנהג משה רבינו שכשנגזרה גזירת מוות על דורו, התפלל וביקש מה' שיסלח וימחול להם; ואילו ר' יהודה דורש בשבחו של נח ומסביר שהסיבה שלא התפלל על בני דורו, כי התפילה צריכה להיות בזכות אבות, כמשה רבינו שהתפלל וביקש רחמים בזכות האבות הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, ואילו נח שחי לפני האבות, לא היתה זכות אבות שבזכותם יבקש רחמים.

למה לדרוש לגנאי?

מתבקשת מאליה השאילה מדוע חז"ל דורשים לגנאי: הלא התורה נזהרת בכבודם של בני-האדם ו"אפילו בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב", אם-כן למה יש הדורשים בגנותו של נח? מדוע על אדם שהתורה בעצמה מכתירה בתואר "צדיק תמים" יש מחכמי ישראל הטוענים שכוונת התורה לגנותו וללמדינו שביחס לדורו של אברהם "לא היה נחשב לכלום"!

מה אכפת לחז"ל שאנשים יחשבו על נח שהוא צדיק ולא יחשבו עליו דברי גנאי?

שתי הסתכלויות על החיים

אלא, מלמדת תורת החסידות, שבעצם ה"דורשים לשבח" וה"דורשים לגנאי" הם שתי צורות של הסתכלות על החיים והעולם: יש אנשים המחפשים בכל דבר וענין את הטוב וה"שבח" שבו, ויש אנשים המחפשים בכל דבר את הרע וה"גנאי" שבו.

בעצם בשורש הדברים שתי הגישות נכונות ואמיתיות מצד האמת האלוקית והתורה: בכל דבר יש גם צדדים חיוביים (שמקורם מהקדושה והיצר הטוב) וגם דברים שליליים (שמקורם מהטומאה והיצר הרע), השאילה היא על מה יש לשים את עיקר הדגש – על הדברים החיוביים או על הדברים השליליים.

כלומר יש מי שמדגיש את ה"ועשה טוב", הוספה בעבודת ה', בתורה, מצוות ובמעשים טובים כאשר מתוך ההוספה בטוב ובקדושה ממילא הרע מתמעט ופוחת עד שהוא נעלם לחלוטין; ויש מי ששם את הדגש המרכזי על "סור מרע", להלחם ולהדוף את כוחות ותכונות הרע וממילא יתווסף בכוחות הקדושה והטוב.

דוגמא לדבר מחינוך ילדים: כשנתקלים בילד או נער המתקשה בלימודים והתנהגותו אינה כדבעי, יש שיטה האומרת שצריך לגלות את המעלות, הסגולות והיכולות הטובות הטמונות בתלמיד, ולעורר ולעודד אותם ומתוך כך הוא יתעודד ויוסף, ישפר ויתקן עצמו ויטיב דרכיו ויפרוש מהרע;

ויש שיטה האומרת שצריך להפעיל חוש ביקורת ולגלות ולהגדיר את הבעיה העיקרית של הילד, את הדברים והתכונות הרעות שבו ולעסוק בתיקון הרע, ועל-ידי שיפורו ותיקונו ודחיית הרע, יצמח התלמיד ויוסיף גם בדברים הטובים.

בתורת הקבלה, מוסבר שכל פעולה ומעשה של האדם נובע משורש נשמתו האלוקית, וכך אומר המקובל האלוקי רבי לוי יצחק, אביו של הרבי, יש כוחות הקדושה שעיסוקיהן העיקריים להוסיף באור וקדושה חיובית, ויש כוחות קדושה שהדגש המרכזי בהם הוא עבודת הסור מרע, בסילוק כוחות הרע.

הסיבה האמיתית שחכם פלוני דרש לשבח וחכם פלוני דרש לגנאי נעוצה בשורש נשמתו של כל חכם: לדוגמא שורש נשמת רבי יהודה היא ממידת החסד, לכן הוא עסק בחיפוש הזכויות, כדי לחזקם ולשפרם "כפי מדתו, מדת החסד" לכן הוא דיבר בשבח נח; ואילו שורש נשמתו ר' יצחק היא ממדת הגבורה, לכן הוא עסק בדברים הלא החיוביים במטרה לתקנם ולשפרם "כפי מדתו, מדת הגבורה", לכן דרש בגנות נח.

ההסתכלות המיוחדת של הרבי

הרבי, כמנהיג הדור האחרון לגלות והראשון לגאולה, מלמד את כל בני הדור להסתכל על הצדדים החיוביים ולחזקם, וכך הוא אומר: חושך אין מגרשים במקלות, אלא בהוספת אור וטוב, התיקון המושלם והמעולה להתמודדות עם הרע, הוא על-ידי הוספה וחיזוק לדברים הקדושים והטובים.

ב"משקפיים המיוחדות" של הרבי הוא מביט רק על הטוב ומעודדו, ויתירה מזו הוא מלמד אותנו להסתכל גם על הדורשים לגנאי, שאף הם עצמם מסתכלים על הטוב ולא על הרע!!!

כי, לכולי עלמא, לכל השיטות והדעות, אומר הרבי, נח היה צדיק עליון, מופלא ומושלם, ואין מי שדורש אותו עצמו לגנאי ורע כלל ועיקר, כי אכן הכל מסכימים שלמרות שנח לא היה בדרגת הצדיקות של אברהם ("אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב כלום"), הרי זה לא מצביע על פחיתות הערך שלו, שכן זה לא נובע מאשמתו האישית אלא ממצב העולם והדור בו הוא חי "אילו היה בדור צדיקים – היה צדיק יותר", הסביבה והאווירה השלילת של בני-דורו, מנעו בעדו מלהתעלות לדרגת הצדיקות כאברהם אבינו.

לכל השיטות זה שנח לא התפלל לה' על בני דורו אינו מסמל פגם כלשהו בנח, כי הוא באמת לא יכל להתפלל על בני דורו ("לא היה לו אפשרות לתלות בזכות אבות כמשה רבינו").

נקודת המחלוקת בין השיטות אינה על נח עצמו אלא על הלימוד ממנו לדורות:

"הדורשים לגנאי" אינן דורשים את נח עצמו לגנאי, אלא את הלימוד שעלולים ללמוד ממנו בני האדם לדורות: בני האדם עלולים ללמוד מנח דרך והוראה לחיים, באומרם הלא התורה עצמה הכתירה את נח בתואר המופלא של "צדיק תמים", אם-כן בואו ונלמד ממעשיו ואף אנו בעת שנראה רשעים החוטאים ופוגעים לא ננסה להשיבם בתשובה שלימה ולא נתפלל לה' שימחול ויסלח להם, אלא נסתגר בתוך "תיבה" של קדושה ונתנתק מהחוטאים הרשעים,

לכן באים אותם תנאים ודורשים לגנאי, אך אין דברי הגנאי שלהם מופנים לנח עצמו, אלא אל אותם שיטות המנסות ללמוד הנהגה מנח.

לצאת מהתיבה אל העולם

כי אכן לנח עצמו ההסתגרות בתיבה אינה גנאי, אך אלו "הדורשים" כלומר אלו הבאים ללמוד ממנו דרך-לימוד לדורות הבאים עבורם זה "גנאי", כי יש לדעת שמצב העולם השתנה: בזמנו של נח לא היה ניתן לתקן את העולם, אבל בזמנינו ביכולת כל אדם לצאת החוצה ולפרוץ את העולם ולתקן אותו ולהעלותו לקדושה. מעתה אין כוחות הקדושה צריכים להסתגר בתוך תיבה חתומה ונעולה, אלא עליהם לפעול סביבם: מי במעשה ומי בתפילה עבור כלל ישראל.

אם-כן גם דרשה זו לגנאי היא בעצם דרשת שבח לנח: כי אילו בני אדם ילמדו מנח לנהוג כמותו או אז תהיה גנות לנח שלומדים ממעשיו, לכן באים אותם תנאים ודורשים ומלמדים אותנו לא לנהוג בדרך גנאי זו, וכשרואים בקלקולים של בני הדור, עלינו לעסוק בתיקונם ובתפילות לה' שימחול ויסלח לבני הדור ויעוררם לתשובה שלימה.

להתפלל על בני הדור

קורה לעיתים שעובדים במרץ ובאמת ובכל האפשרויות העומדות בידינו להשפיע על הסביבה שיתקרבו לעבודת ה' בתורה ומצוות, ולמרות זאת, בשל סיבות שאינן תלויות בנו איננו מצליחים להשיבם בתשובה, או אז עלול האדם לומר "אני את נפשי הצלתי", העיקר שהנני עובד ה' בתורה ומצוות, ועשיתי ככל יכולתי לפעול על הסביבה – מעתה אני יכול להיות שליו ורגוע בעצמי, שכן עשיתי כל המוטל עלי!

אומר על-כך רבי יצחק בזוהר הקדוש: זה עדיין לא מספיק, עדיין יש בנו "גנאי", כי אסור להיות רגועים ושמחים מהמצב, עלינו להתפלל להקב"ה ולבקש רחמים על בני הדור שיפרו מעשיהם, ובזכות התפילות יתעוררו הזכויות והקב"ה יסייע בידינו להשיב את כל בני הדור בתשובה שלימה, ונזכה במהרה לגאולה השלימה.

הכנה לביאת המשיח

התסכלות מיוחדת זו של הרבי, היא ההסתכלות של דור המשיח: בימים ההם "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ" ולא יהיה עוד עיסוק בדחיית הרע, שכן הוא ייעלם לחלוטין מהעולם, והכל יעבדו אך ורק בהוספה בכוחות הטוב והקדושה;

ומאיר הרבי ומגלה את עיני כל בני הדור באומרו: יהודים יקרים התחילו כבר בעבודה מופלאה זו שתהיה בימות המשיח, עתה בימי ההכנה האחרונים לגאולה עלינו לעסוק בעיקר בהוספה בטוב ובאור הקדושה ולא בדחיית הרע, ואילו כוחות הטומאה והרע ייעלמו מעצמם לחלוטין מהעולם כולו בגאולה השלימה, בקרוב ממש.

מקורות – לקוטי שיחות חלק כה, עמוד 19. לקוטי לוי יצחק לזוהר חלק א, עמוד ל. ועוד.

פרסום תגובה חדשה

test email