פרשת בשלח – מהו יחודה של סעודה שלישית משלוש סעודות השבת?

הקראת כתבה
יום רביעי ז׳ שבט ה׳תשע״ד
סעודה שלישית היא מעין עולם הבא, שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אולם בעולם הבא יהיה החיבור שבין הגוף לנשמה שלא על ידי אכילה ושתיה, ולא תאבד ולא תתבטל מעלת וחשיבות הגוף היהודי. וכפי שסוברת תורת החסידות (כדעת הרמב"ן!), ששלימות העולם הבא תהיה בזמן שאחר תחיית המתים כשיהיו נשמות בגופים, ואז יתגלה שבגוף היהודי עצמו יש מעלה מיוחדת.
מאת שולמית שמידע

סעודה שלישית פסגת סעודות השבת

בפרשת בשלח המספרת לנו על המן למדים על חובת שלוש סעודות בשבת,

ככתוב: "ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה".

שלוש פעמים מוזכרת המילה "היום", כנגד שלוש סעודות.

 

מיוחדת במינה משלוש סעודות השבת היא הסעודה השלישית

בהיותה כנגד "זעיר אנפין" – מידת התפארת הקשורה ביעקב אבינו,

[שלמעלה מ"חקל תפוחין קדישין", ו"עתיקא קדישא" המתגלים בסעודות ראשונות]

ובהיותה בזמן "רעוא דרעוין" – "רצון הרצונות" שלכן היא עת רצון!

מתגלה בה הקב"ה – הרצון שברצונות, הרצון של כל הרצונות השונים שבבריאה,

היינו, סיבת כל הסיבות והרצון הראשון שממנו נוצרו כל הרצונות.

ומכיון שבזמן זה שורה בעולם כוח רוחני עליון מיוחד,

שהוא קרוב לנשמה האלוקית ולא לגוף הגשמי,

מתרבים הכיסופים ליושב במרומים,

לכן לומדים פנימיות התורה ושרים שירי נשמה ודבקות.

 

מהו החיוב לגבי סעודה שלישית?

אף שעיקר סעודה הוא אכילת פת, לגבי סעודה שלישית יש מחלוקת בין הפוסקים,

אם חובה לאכול פת.

יש המחייבים פת כמו בשאר סעודות ויש המקלים ומתירים אכילת מזונות בלבד,

ויש המתירים אפילו בשר ודגים, דברים שבהם מלפתים את הפת,

ויש אף מקילים ומתירים לאכול פירות בלבד.

 

אדמו"ר הזקן אומר שאפשר לסמוך על הקלות אלה,

רק אם אדם שבע ביותר;

שכידוע, אכילה כבדה יכולה לגרום צער לאדם,

והרי כל עניין האכילה בשבת הוא לעונג שבת.

 

כיצד נהגו רבותינו נשיאינו?

למרות זאת, ידוע המנהג של רבותינו נשיאינו,

שבדרך כלל לא אכלו פת בסעודה שלישית,

ויצאו ידי חובת סעודה בטעימה כלשהי,

בהסתמכם על סוף הפסוק המרמז על סעודה שלישית: "היום לא תמצאוהו בשדה",

כשם שלא תמצאו מן (לחם), כן אל לכם לאכול לחם בסעודה שלישית.

 

מהו ההסבר לכך על פי תורת החסידות?

ההסבר הפנימי לעניין זה בתורת החסידות הוא,

כי סעודה שלישית היא כנגד השבת שלעתיד לבוא, כנגד עולם הבא,

שאין בו לא אכילה ולא שתיה;

וההמשכה היורדת לעולם היא בבחינת אין שלכן אין זו סעודה רגילה,

כי מודגש בה העניין ש"היום לא תמצאוהו בשדה".

לכן אין אוכלים פת ויוצאים ידי חובה בטעימה כלשהי.

 

איך תיתכן סתירה בין ההלכה לפנימיות התורה?

לכאורה, סעודה שלישית נעלית מאכילה, לכן אין אוכלים בה פת,

אולם על פי אדמו"ר הזקן אין סומכין על כלל זה,

אלא רק במקרה של "בדיעבד", כאשר שבעים מאד.

אז איך זה מסתדר עם המנהג על פי חסידות,

שדוקא ההידור הוא שלא לאכול פת?…

 

ההלכה ופנימיות התורה "כולא חד",

כל חלקי התורה תואמים זה לזה ועולים בקנה אחד!

ומכאן שכך נהגו גדולי ישראל והחסידים ההולכים בעקבותיהם מלכתחילה,

על פי החסידות היא פנימיות התורה,

הרי שאין בכך "קולא" ו"דיעבד" על פי ההלכה, חס ושלום.

 

ואכן, תכלית סעודות שבת, כאמור, היא לצורך עונג שבת,

ומכאן שהחובה היא על העונג ולא על הפת.

ומי שהאכילה בכלל או אכילת פת בפרט גורמת לו צער אינו חייב לאכול,

וכמעט שאסור לו לאכול שלא יצטער בשבת.

 

אם כן, חובת אכילת פת בסעודה שלישית בשבת חלה רק אם הדבר הוא לעונג האדם.

אולם מכיון שבזמן סעודה שלישית ("רעוא דרעוין") מאירה בחינת "היום לא" בחינת ה"אין",

משהו מעין יום הכיפורים הנקרא שבת שבתון,

ולמעלה מזה, מעין עולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתיה,

לכן אין תענוג מאכילת פת, להיפך, אכילת פת עשויה לגרום צער.

 

אין שום חובת אכילת פת בסעודה שלישית

אם כן, מלכתחילה אין חובת אכילת פת בסעודה שלישית.

אדרבה, ההידור לפי ההלכה היא שלא להצטער באכילת פת, אלא להסתפק בטעימה כלשהי.

לכן רבותינו נשיאינו יצאו ידי חובה בטעימה כלשהי,

ואחריהם ובעקבותיהם הלכו החסידים המקושרים אליהם.

 

מאחר שכתוב: "היום לא" למה בכל זאת צריך לטעום משהו?

נשאלת השאלה – מאחר שנאמר: "היום לא" למה בכלל צריך לטעום משהו?

למה שלא ננהג כמו ביום הכיפורים שאין בו אכילה ושתיה?

אפשר ללכת בדרך רשב"י שהמיר סעודה שלישית של ערב פסח שחל בשבת,

בדברי תורה על מעשה מרכבה…

אז מדוע בכל זאת חייבים לטעום משהו בסעודה שלישית?…

 

סעודה שלישית היא רק מעין עולם הבא ויום הכיפורים,

לכן צריך לטעום בה משהו.

אולם יש טעם עמוק יותר שלכן אומר רבי יוסי: "יהא חלקי מאוכלי ג' סעודות",

כשרצונו לזרז את הבריות במצות אכילה בסעודה שלישית, שהיא חובה מוחלטת.

כי אמנם סעודה שלישית היא מעין עולם הבא, שאין בו לא אכילה ולא שתיה,

אולם בעולם הבא יהיה החיבור שבין הגוף לנשמה שלא על ידי אכילה ושתיה,

ולא תאבד ולא תתבטל מעלת וחשיבות הגוף היהודי.

וכפי שסוברת תורת החסידות (כדעת הרמב"ן!),

ששלימות העולם הבא תהיה בזמן שאחר תחיית המתים כשיהיו נשמות בגופים,

ואז יתגלה שבגוף היהודי עצמו יש מעלה מיוחדת.

 

מכאן שחובת אכילה כלשהי בסעודה שלישית היא מעלה גדולה,

כי סעודה שלישית היא מעין לעתיד לבוא שאז הגוף יקבל שכר,

ושלימות השכר לעתיד לבוא הוא דוקא נשמות בגופים,

שאז יתגלה יתרון הגוף על הנשמה עד שהנשמה תהיה ניזונית מהגוף.

ולכן לעתיד לבוא יהיו גם סעודת הלוויתן ושור הבר.

ואכן לעתיד לבוא יורגש בגוף הדרגה על עצמותו ומהותו יתברך שמציאותו מעצמותו.

לכן כבר עכשיו אנו טועמים משהו בסעודה שלישית כדי להרגיש את חשיבות הגוף,

כשלעתיד לבוא תתגלה חשיבותו ממילא.

 

לסיכום, בדברי רבי יוסי יש נתינת כח

מדברי רבי יוסי: "יהא חלקי מאוכלי שלוש סעודות בשבת",

למדנו, שיש לאכול בסעודה שלישית איזה מאכל שיביא לנו עונג,

כדי שתורגש המעלה של לעתיד לבוא – מעלת הגוף.

לכן למרות שנאמר" "היום לא" טועמים טעימה כלשהי.

וזוהי מעלת "יהא חלקי", שיש בה לא רק העדר השלילה "היום לא",

אלא המעלה הגדולה של השבת שלעתיד שאז הנשמה תהיה ניזונית מן הגוף.

 

(על פי ליקוטי שיחות מעובד, כרך כא, ש"פ בשלח עמ' 94-99)

 

פרסום תגובה חדשה

test email