גם (היום) הרבנית חיה מושקא יכולה לברך

הקראת כתבה
יום ראשון כ״ט אדר ה׳תשע״ג
פעם אחת שיגרה קבוצה מנשי-חב"ד בקראון הייטס – זר פרחים לרבנית חיה מושקא, לרגל ליום הולדתה. אל הזר צירפו מעטפה עם שמות אנשים הזקוקים לברכה. הרב הלברשטאם, שהיה ה'משמש בקודש' וסייע לאחזקת הבית, מסר את זר הפרחים לרבנית, ואילו את המעטפה הגיש לרבי. הרבי הביט על המעטפה וראה שרשום עליה שמה של הרבנית, ושאל מדוע אין הוא מוסר לה את המעטפה? הרב הלברשטאם התנצל ואמר, שיש שם רשימה של אנשים הזקוקים לברכה. השיב לו הרבי ברצינות גמורה: "נו, גם היא יכולה לברך אותם"!
מאת מנחם זיגלבוים
העיר

 

[בשל צנעת הפרט ורגישות הנושא, יוותרו מקום הפעילות והנפשות הפועלות באנונימיות. אולם השמות המלאים מוכרים, ושמורים אצל כותב השורות].

היה זה בלילה חורפי וקר של אמצע חודש שבט דאשתקד, באחד היישובים בארצנו הקדושה. השליחה במקום פרסמה מראש הזמנה לכל נשות העיר להגיע ולהשתתף בהתוועדות כ"ב שבט – לכבוד יום ההסתלקות של הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא – אשת הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. תזכורות נוספות נשלחו לקהילת המקורבות של בית חב"ד.

בהודעות טקסט ובמכתבים אלקטרוניים, צירפה השליחה את הסיפור הידוע הבא:

"פעם אחת שיגרה קבוצה מנשי-חב"ד בקראון הייטס – זר פרחים לרבנית, לרגל ליום הולדתה. אל הזר צירפו מעטפה עם שמות אנשים הזקוקים לברכה. הרב הלברשטאם, שהיה ה'משמש בקודש' וסייע לאחזקת הבית, מסר את זר הפרחים לרבנית, ואילו את המעטפה הגיש לרבי. הרבי הביט על המעטפה וראה שרשום עליה שמה של הרבנית, ושאל מדוע אין הוא מוסר לה את המעטפה? הרב הלברשטאם התנצל ואמר, שיש שם רשימה של אנשים הזקוקים לברכה. השיב לו הרבי ברצינות גמורה: "נו, גם היא יכולה לברך אותם"!

את הסיפור הקצר חתמה השליחה במילים: "גם היום הרבנית יכולה לברך, את מוזמנת להשתתף בהתוועדות כ"ב שבט – ולהתברך…

***

הגברת ר. ב. היא אחת ממקורבות בית חב"ד. בין חברותיה היא ידועה כאישה פעילה ונמרצת עם הרבה אהבת ישראל. "הקור היה עצום, ורוחות חזקות נשבו בחוץ באותו ערב", מספרת הגב' ר. "אבל ידעתי שאני פשוט חייבת להתעלות מעל עצמי ולבוא להשתתף בהתוועדות לכבוד הרבנית".

הסיבה שהמריצה אותה להגיע להתוועדות, לא הייתה אישית. בעצם כן, כשיוצאים מנקודת הנחה שדאגה לזולת זה חלק מהמציאות שלה.

"יש לי חברה טובה שמלמדת איתי בבית הספר המקומי. היא אישה מכובדת ומוערכת בשל הצלחתה בחינוך ילדי ישראל,  אבל באותו חורף, מצבה הרפואי, ובעקבותיו גם הנפשי – החל להתערער. היא נתפסה לאנורקסיה. הייתי מגיעה אליה כמעט כל יום עם תבשיל מיוחד עבורה, בדיוק לפני הזמנתה. בטלפון היא הייתה מתארת לי בהתלהבות מה היא אוהבת לאכול, כשהיא יורדת לרזולוציות של התבלינים, אופן השחמת הבצל, וצורת חיתוך הירקות. הייתי מכינה לה את האוכל – בדיוק לפני 'הזמנתה', אבל כשהייתי מגיעה לביתה ומגישה לה את האוכל, היא הייתה מוצאת תירוץ למה היא לא יכולה לאכול את האוכל…

"לדבר על אוכל – היא קיבלה מאה אחוז. אבל במבחן האכילה, היא לא עברה אפילו את מבחני המגן…

"מצבה הבריאותי החל להתדרדר, והחלטנו, צוות בית הספר, להמליץ לשלוח אותה ל'אשפוז'. החלטתי שאני חייבת להגיע להתוועדות כדי לבקש מהמשתתפות לברך אותה ולבקש ברכה מהרבי באגרות קודש, שבזכות הרבנית  חיה מושקא – היא תבורך ותבריא".

***

"להתוועדות הגיעו, למרות הקור, כשלושים נשים. בסיום ההתוועדות כתבנו כולנו יחד מכתב לרבי, והשליחה הכניסה אותו ל'אגרות קודש'. כשהיא הקריאה את התשובה, כמעט התעלפנו מהתרגשות. הרבי פשוט 'ניתח' את המצב שלה בפרוטרוט:

"במכתב (כרך ט' עמוד רנח) כתב הרבי: "והנה כמו שבנוגע לחיי הגוף, הרי אם ידבר האדם יומם ולילה שמאמין הוא בתועלת המזון ורוצה הוא לקבלו ולאכלו, הנה כל זמן שלא יאכל בפועל, לא תהיה תועלת מדבורו לגופו – ומזמן לזמן יחלש עד שלבסוף לא יהי' לו כח לדבר על דבר תועלת.

"לא האמנו שהמילים הללו אכן מופיעות בספר, ועד שלא הסתכלנו כולנו בספר, לא השתכנענו.

"בהמשך האגרת הרבי ביאר את הנמשל, אותו הסבירה השליחה בהטעמה: "וכמו כן ממש הוא בהנוגע לחיי הנשמה; שאף שידבר לפעמים תכופות שרוצה לקיים את המצות ואודות תועלת המצות וכיוצא בזה, הרי כל זמן שלא יעשה זה בפועל, אין הנשמה מתחזקת. וכיון שחסרה לה ענייניה, הרי נחשלת מזמן לזמן, וככל המדובר לעיל בהנוגע להגוף. ובמילא אין צריך לחפש עוד סיבות  להעדר הצלחה בענייניו כי הרי גם העדר קיום המצות מספיק לבאר העדר ההצלחה.

"ואז, לפני סיום המכתב, כתב הרבי הוראה מיוחדת, וכמו שהבנתי מהשליחה, די נדיר במכתבים של הרבי: "ואם לעצתי ישמע הרי תיכף ומיד יבדקו את כל המזוזות בדירתם, שיהיו כשרים כדין"

"השליחה, שתהיה בריאה, הבינה את הדברים של הרבי, פשוטם כמשמעם: "הרבי אומר "תיכף ומיד", אז אנחנו יוצאות עכשיו לבית שלה, לקחת את המזוזות לבדיקה!"

"התלבשנו כמו שצריך, ויצאנו כשהרוח מצליפה בנו, לעבר ביתה של חברתי. נקשנו על הדלת, קראנו בשמה וניסינו לפתוח את הדלת, אבל לא היה קול או מענה. השליחה החליטה, שאם כבר הגענו, לפחות נסיר את מזוזת פתח הבית, וניקח אותה לבדיקה. כשהסירה השליחה את בית המזוזה – היינו בהלם מוחלט: לא הייתה שם בכלל מזוזה. בית המזוזה היה פשוט ריק…

"בו במקום החלטתי שאני קונה מזוזה – הכי מהודרת שיש, ומבקשת מהשליחה שתדאג שעוד הלילה תקבע המזוזה על דלת ביתה של חברתי. רק אז, בשעת לילה מאוחרת, יכולתי להרשות לעצמי ללכת לישון רגועה, בידיעה שעשיתי מה שביכולתי לרפואתה של חברתי היקרה".

***

"למחרת בבוקר, יום שישי, יצאתי לעבודה בבית הספר, מקווה ומתפללת שהכול יהיה בסדר עם חברתי. העובדה שאתמול בלילה, למרות שנקשנו זמן רב על דלת ביתה, במרחק של שלושה מטרים בלבד מחדר השינה שלה, הדאיגה אותי מאד.

"באחת ההפסקות, קיבלתי פתאום טלפון ממנה. היא נשמעה הרבה יותר טוב מהפעם האחרונה ששוחחנו. התברר שבלילה, היא הרגישה איך שהכוחות שלה פשוט עוזבים אותה. 'הייתי על סף גסיסה, ואפילו כח להרים טלפון ולהזמין אמבולנס, לא היה לי', סיפרה. 'אין לי מושג מה קרה בלילה – אבל הבוקר פשוט קמתי חדשה, עם כוחות ומרץ לחיות'.

"חייכתי. לי כן היה מושג מה קרה. סיפרתי לה על חווית ההתוועדות, הכתיבה לרבי, ההוראה במכתב, בדיקת המזוזה וקביעת מזוזה חדשה, וסיימתי: 'יקירתי, את חבה את חייך לרבנית חיה מושקא, תדעי לך – שגם היום – היא יכולה לברך והיא ברכה אותך… ועכשיו, רק תעשי לי טובה – ותהיי לי בריאה".

"היום אותה אישה חזרה לחיים ברוך ה'. היא ממשיכה בעבודת החינוך וההוראה, ומכינה תלמידים למבחני הבגרות, בהצלחה, בשמחה ובעיקר בבריאות", מסיימת הגב' ר. את סיפורה.

(מקבץ סיפורים קצרים על הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא נ"ע)

 

פרסום תגובה חדשה

test email