היום פסח שני! א גוט יום טוב!

יום רביעי י״ד אייר ה׳תשע״ד
יחודו של פסח שני שהוא חל בתחילת השבוע החמישי בספירת העומר ביום "חסד שבהוד". ללמדנו, שחסד גדול עשה עמנו הקב"ה, בתיתו לנו אפשרות לתקן ולהשלים את מה שהחסרנו בעבר, ואנו עומדים משתאים ומודים, שהדבר למעלה משכלנו, ומקשים: איך אפשר לשנות את העבר?!… מובן שאנו גם מודים (מלשון תודה) על המתנה של חסד חינם שיש בפסח שני, שמורה ומגלה לנו ש"אין דבר אבוד" ו"אין שום יאוש בעולם כלל".
מאת שולמית שמידע

 

 

 

 

 

 

 

 

ההבדל שבין הוד שבחסד לבין חסד שבהוד

הוד שבחסד שעיקרו חסד (בקו הימין ובתחילתו) יוצא בחול המועד פסח!

ואילו חסד שבהוד שעיקרו הוד בקו שמאל ובסופו – גבורה והעלם – יוצא ביום טוב של פסח שני!

הכיצד?!…

איך יתכן שמסוף קו השמאל, יאיר יום טוב,

ואילו מתחילת קו הימין, יאיר רק חול המועד?

אלא שכאשר נמצאים בסמיכות ליום טוב של יציאת מצרים שאז מאיר החסד בגילוי,

בפועל מספיק גם ההוד שבחסד – דרגא תחתונה בחסד (בנוגע לפועל),

ולכן אין זה יום טוב אלא חול המועד.

וכל שמתרחקים מהגילויים של היום טוב ועוברים למצב של העלם,

הרי שהכוונה הפנימית של ההעלם (הוד – ענף מגבורה) היא גילוי (חסד),

יתירה מזאת היא גילוי נעלה יותר, שמצד גודל מעלתו הרי הוא יפה יותר וטוב יותר.

ואכן, במקום הגבורה, כולל ענף הגבורה – הוד!

אי אפשר להסתפק בהוד שבחסד (כשהחסד בהעלם),

אלא יש צורך לגלות את החסד שבהוד.

 

יחודו של פסח שני

זהו יחודו של פסח שני החל בתחילת השבוע החמישי בספירת העומר ביום "חסד שבהוד".

ללמדנו, שחסד גדול עשה עמנו הקב"ה, בתיתו לנו אפשרות לתקן ולהשלים את מה שהחסרנו בעבר,

ואנו עומדים משתאים ומודים, שהדבר למעלה משכלנו, ומקשים: איך אפשר לשנות את העבר?!…

מובן שאנו גם מודים (מלשון תודה) על המתנה של חסד חינם שיש בפסח שני,

שמורה ומגלה לנו ש"אין דבר אבוד" ו"אין שום יאוש בעולם כלל".

 

כל אחד גם מי שהיה טמא או בדרך רחוקה יכול להשלים את הפסח

כל יהודי בכל מעמד ומצב מוצא עצמו מול האור הישר הנשפע לו מהשמים – חסד ואהבה –

ועל כך צריך להשיב לה' תודה מקרב לב ואיש עמוק ברגשי אהבה וכבוד כלפי האב הרחמן.

ואכן האהבה הרבה (שהיא פנימיות החסד) שבתודה (הוד) היא בסוד "חסד שבהוד"

 

לכאורה, את הנעשה אין להשיב,

אלא שבכח בורא עולם שמעל הזמן והמקום ובהיותו רב חסד

ניתן לתקן למפרע את מה שכבר נעשה בעבר.

ומכאן, שגם מה שעבר – כולל הטומאה והריחוק – היה חסד עליון!

ואם בעת הירידה והריחוק כשבאו עלינו דברים מצד הגבורה והעונש מלמעלה,

התקשינו לחשוב כך,

אחרי שראינו שבאמת מה שנדמה לנו כרע הוא רק טוב וחסד,

אנו מודים לה' על העבר ועל ההווה כאחת ומבינים שהכול חסד.

ולא רק שואלים בתהייה: מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי?!…

אלא מודים לה' למפרע על הכל – "אודך הוי' כי אנפת בי".

דברים שלעתיד לבוא נאמר בהבנה והשגה מלאים ובפה מלא.

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email