"בהעלותך את הנרות" הן נשמות ישראל

"בהעלותך את הנרות אל מול לפני המנורה יאירו שבעת הנרות" –

מי הם הנרות שיש להעלות? נשמות ישראל ("נר ה' נשמת אדם").

נשמה משתוקקת בטבעה לעלות באופן של "רצוא" כדי להיכלל במקור חוצבה,

דוגמת אור הנר השואף בטבעו לעלות למעלה להידבק בשורשו

ביסוד האש הכללי שתחת גלגל הירח.

אולם נשמה שהתנתקה מעולם האצילות וירדה מטה לעולמות בי"ע: בריאה יצירה עשיה,

עד שהגיעה לעולם הזה שהוא התחתון ביותר,

שכחה את מקורה ושורשה, וטבע ה"רצוא" שבה הוא בהעלם.

עכשיו הנשמה זקוקה לעזרה ועבודה גדולה,

כדי לעורר ולגלות את טבעה האמיתי של הנשמה וכדי להיות ב"רצוא" ועליה.

צריך להוסיף אור בנשמה (כמו שרה שהוסיפה אור במאורות).

למילוי יעוד נפלא זה נבחר אהרון הכוהן שושבינא דמטרוניתא המשרת בקודש.

המשכן שקול כנגד כל העולם וכל הנבראים יש דוגמתם במשכן,

כך המנורה שבמשכן היא כנגד המאורות שברקיע השמים.

אהרון כוהן גדול זכה למעלה גדולה ויתירה על כל הנשיאים

בתפקידו להעלות את נשמות ישראל – להוסיף אור בנשמות ישראל!

וכשהוא מאיר את נשמות ישראל ממילא הוא מוסיף אור בשבעת הנרות

הם המאורות שברקיע השמים.

במאורות שמספרם שבעה (כשהשמש והירח המוכרים לנו הם העיקר שבהם),

הוא גורם ל"תוספות אור" על האור הקיים בהם מששת ימי בראשית.

ואכן, נשמות ישראל שהן נרות בפני עצמן הן גם נרות המנורה,

וירדו לעולם לעשות עבודה גדולה – לשמש את קונם!

ונחלקות לשבעה סוגים – עובד מאהבה משוך כמים (חסד), מאהבה כרשפי אש (גבורה) וכו'.

שכל יהודי יודע: "אני נבראת לשמש את קוני",

ולמעלה מזה: "אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני".

כל אחד משמש את קונו בתחום העבודה המיוחדת שלו,

שלכן ירדה נשמתו לעולם הבריאה.

נשמה שנתת בי טהורה היא

אם כי הנשמה עצמה היא למעלה מכל עבודה,

הנשמה במקורה "טהורה היא" ואינה אמצעי לשום דבר, אף לא לשמש את קונה.

ובעצם מהות הנשמה, "חלק אלוקה ממעל ממש!"  אין חלוקה לנשמות ישראל!

ואהרון מעלה גם את הנשמות בדרגת "טהורה היא" שלמעלה מהתחלקות,

לכן כתוב "בהעלותך את הנרות" – "נרות" סתם, ולא "שבעת הנרות".

כי כשאהרון מעלה את נשמות ישראל שירדו לבריאה יצירה עשיה,

כדי לעורר ולהעלות את טבע ה"רצוא" שקיים בהם בהעלם,

ממילא נעשית בהם עלייה נוספת גדולה יותר,

והם מתעלים לדרגה גבוהה שלמעלה ממה שהיו קודם ירידתם.

נרות הם מצוות וגם אותם יש להעלות

כי נרות אינן רק נשמות. נרות הן גם מצוות – "כי נר מצוה!"

ופנימיות האור של המצוה הוא "אהבה ויראה".

מה שנכלל ב"אנכי ה' אלוקיך" (אהבה) ו"לא יהיה לך" (יראה).

כשה' נתן לנו את עשרת הדברות (שהן כללות המצוות) הוא רצה שנחשוב על פנימיותן –

"וידבר אלוקים את הדברים האלה, לאמר" ("לאמר" משמע, לחשוב על פנימיות המצוות).

אם כן, "בהעלותך את הנרות" הכוונה היא גם למצוות.

היינו, שיהודי מעלה עצמו עם המצוות שמקיים,

הוא מעלה את המצוות לפנימיות המצוות – "אל מול פני המנורה" –

שבקיום המצוות הוא מגיע גם לאהבת ה' ויראתו.

ואף לפנימיות עליונה מאהבה ויראה שהן פנימיות המצוות,

לפנימיות האמיתית של המצוות שהיא הקב"ה בעצמו – "על פני".

מכאן שכוונת "אל מול פני המנורה" –

אינה רק לשבעת ימי הבנין: אהבה, יראה, תפארת וכו',

אלא שכאשר מתגלה טבע ה"רצוא" שבנשמות ישראל,

ומתעוררת האהבה שלמעלה מטעם ודעת דוקא,

אז חלה עלייה נוספת בנשמות ישראל, עלייה שלמעלה מ"טהורה היא",

היינו, שנשמות ישראל נעשות נעלות יותר ממה שהיו בעולם האצילות

קודם ירידתן לעולמות בי"ע (בריאה יצירה עשייה).

הנשמה היא דוגמת בן הנמשך ממוח האב

עצם הנשמה המושרש בעצמות ה' יתברך הוא

דוגמת הבן שבמוח האב טרם נמשך ואינו בגדר המשכה וגילוי,

כי בירידת הנשמה לעולמות בי"ע (בריאה יצירה עשיה) במיוחד בהגעתה לעולם הזה,

היא שוכחת את מקורה ושורשה, שהרי רק נשמות דאצילות נקראים "בנים".

אולם לנשמה יש יכולת להתגלות ולהיות בבחינת בן המתגעגע לאביו,

על ידי שמעוררת את טבע ה"רצוא" והעלייה שבה,

(דוגמת טבע הבן המתגעגע לאביו),

שאז מתגלה עצם הנשמה המושרש בעצמות ה' יתברך טרם נמשך כאן בעולם הזה,

כי לגבי דרגה זו של עצם הנשמה "אצילות" ו"בריאה יצירה עשיה" שוים.

מעלת הגלות

ולא עוד אלא שדוקא בגלות בעולם הזה

אפשר להעלות את נשמות ישראל לדרגה שלמעלה מ"טהורה היא",

וכפי שמעיד הנביא זכריה בהפטרה כשרואה את המנורה:

"ראיתי והנה מנורת זהב כולה… זה דבר ה' אל זרובבל".

המנורה היא "דבר ה'", ו"דבר ה'" הוא מקור נשמות ישראל,

וכללות נשמות ישראל הנקראים מנורה "נזרעו" בבבל, היינו בגלות!

לכן בזמן הגלות הם נקראים: "זרובבל" על שם "וזרעתיה לי בארץ",

ובבבל ארץ הגלות דוקא ("זרובבל").

ואין זאת אלא ירידה צורך עליה, דוגמת זריעה כפשוטה המצמיחה ריבוי צמחים,

וכפי שחז"ל אומרים, אדם זורע סאה (מידה קטנה) כדי להכניס כמה כורין (מידה גדולה).

אם כן, הציווי "בהעלותך את הנרות" – גילוי עצם הנשמה הוא בעיקר בזמן הגלות,

כי גם כאשר אני ישנה בגלותא לבי ער, שגם בזמן הגלות עם ישראל הם מנורה.

ולא עוד אלא שעל ידי הירידה לגלות יש עליה – צמיחה בריבוי גדול יותר –

הנרות בעלייה ("בהעלותך את הנרות").

עיקר הכוונה לגלות את הקב"ה בעולם

אם כן, נשמה יורדת לעולם לעורר את טבע ה"רצוא" והעלייה שבה,

כדי לגלות את עצם הנשמה המושרש בעצמות ה' יתברך.

וכמו ששורש נשמות ישראל כפי שמושרשים בעצמותו מתגלה,

כך נמשך מעצמות ה' יתברך גם במצוות.

שהרי המצוות הן למעלה מן האדם לכן הן ממשיכות במקיים המצוות

אהבת ה' ויראתו בדרגה שלמעלה מטעם ודעת,

דרגה שאי אפשר להגיע אליה על ידי התבוננות בלבד אלא רק על ידי קיום מצוות מעשיות.

ולאחרי שמגיעים לדרגת אהבה ויראה – דרגה ראשונה של פנימיות המנורה,

מתגלה באדם שורש הנשמה כפי שמושרשת בעצמות ה' יתברך –

שהיא דרגה גבוהה יותר של פנימיות המנורה – בחינת "על פני" – בחינת הקב"ה בעצמו.

זהו כוחם של ישראל המושרשים בעצמות ה' יתברך,

שבקיום המצוות ממשיכים מהעצמות במצוות.

כי הקב"ה "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל",

מה שהוא עושה הוא אומר לבני ישראל לעשות,

ומה שהם עושים הוא עושה, שבעשייתם את המצוות גורמים לו שיעשה אותם.

וישראל מתקשרים בתורה ועל ידי זה מתקשרים בה',

ואז מתגלה שורשם שלמעלה מן התורה, שהרי הם מושרשים בעצמותו,

ועל ידי זה הם ממשיכים את עצמות ה' יתברך בתורה.

בדומה לדוד המלך שחיבר תורה שלמעלה בה'.

אם כן, כמו שמסביר הרב המגיד "בהעלותך את הנרות" משמע, עם הנרות,

שאדם מעלה עצמו עם המצוות!

הוא מעלה את המצוות למקום שהוא עצמו עולה,

לדרגה העליונה של פנימיות המנורה – "על פני!"

וכך מאירים שבעת הנרות "בחינת פני",

לא רק נשמות ישראל אלא גם המאורות.

היינו שעל ידי העבודה של עם ישראל נעשה "תוספות אור" במאורות.

על דרך שרה שהוסיפה במאורות.

כך שלא רק שמתמלא חסרון הלבנה שנעשה על ידי מיעוט הירח,

אלא המאורות מקבלים "תוספות אור" למעלה מהאור שהיה בהם בהיבראם,

אף שהיו מאורות גדולים! אף שעולם על מילואו נברא!

כי תכלית העולם היא להיות בעלייה שבאין ערוך למה שהיה כשנברא,

אף שנברא בשלימות!

התכלית היא לעשות את העולם טהור ומקודש עד שיהיה דירה לה' בתחתונים.

יהי רצון שנגיע לגאולה האמיתית והשלימה כש"לילה כיום יאיר".

ובינתים בימים האחרונים של חשכת הגלות

נאיר את העולם באור המצוות בחיות וליהודים יהיה אור במושבותם,

עד לעליית העולמות בכל העניינים בפנימיות וחיצוניות בתכלית השלימות.

עד לגילוי אור האין סוף גילוי מהותו ועצמותו של ה' יתברך במלוא עוזו

כאן בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו.

שפירושו, גאולה אמיתית ושלימה!

(על פי מאמר הרבי לפרשת בהעלותך ט"ו סיון ה'תשל"ד מתוך ספר המאמרים מלוקט ג עמ' קפה-קצ)