פרשת בלק – הפיכת הרע לטוב – בא לקלל ויצא מברך

יום רביעי י״א תמוז ה׳תשע״ג
פרשת השבוע נקראת על שמו של בלק שחשב רעות על ישראל ורצה לקללם: "לכה ארה לי את העם הזה, אולי אוכל נכה בו", כדי להדגיש שהתבטלה מחשבתו הרעה, ובכך אין זו סתירה ל"שם רשעים ירקב". להיפך הזכרה כזו היא דוקא לגנותו ובכך ממילא "שם רשעים ירקב". יתירה מזו, התורה הקדושה נלחמת עם הרע עד שהופכת רע לטוב ומר למתוק. ואכן בא לקלל ויצא מברך.
מאת שולמית שמידע

השאלה הנשאלת לגבי שם הפרשה: בלק

בלעם נביא הגויים מנבא נבואות נעלות לעם ישראל,

בדברו על יחודו של עם ישראל: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב",

על עוצמתו: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא".

על צניעותו: "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל".

בלעם מציין את אהבת ה' לעמו: "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל",

ומבטיח את הגאולה בבוא מלך המשיח: "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב,

דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת"…

 

ותמוה הדבר, מדוע פרשה חשובה זו נקראת על שם בלק בנו של ציפור מלך מואב,

שהיה אויב ישראל וברשעותו חפץ להרע להם.

הרי על פי תורה: "שם רשעים ירקב",

אז למה להזכירו ולתת לו שם של פרשה בתורה?…

מן הראוי היה לבזותו ולמחות את שמו ולא לתת לו כבוד זה!

 

אמנם על פי ההלכה, כשם שמותר להזכיר שם של עבודה זרה הכתובה בתורה,

כך מותר להזכיר שמות של רשעים הכתובים בתורה.

אבל זה בתנאי שההזכרה היא סתמית ללא נתינת חשיבות.

אלא שכאן בשם הפרשה בלק יש נתינת חשיבות לבלק,

וכמו שהתורה נצחית גם שם הפרשה נצחי,

אז למה נקראת הפרשה בלק?…

 

לפי בעלי התוספות, איסור הזכרת עבודה זרה ושם רשעים אסור לאדם ומותר לקב"ה.

לקב"ה מותר הכל, גם מה שאסור לבני אדם,

כך הוא דן את כל העולם בשבת דבר האסור על האדם.

בכל זאת, דיבורו של הקב"ה חזק וממשי יותר משל האדם עד שנחשב למעשה.

חוץ מזה, בדרך כלל מה שהקב"ה אומר לישראל לעשות הוא בעצמו עושה,

כמו שכתוב: "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל".

אז למה ה' מזכיר את בלק בתורתו הקדושה בלשון חשיבות?…

 

תכלית הזכרת שמות עבודה זרה ושמות רשעים בתורה

יש פירוש המובא ב"יראים" שאומר,

שמותר להזכיר שם עבודה זרה הכתובה בתורה.

כשהקב"ה מזכיר עבודה זרה אין הוא מזכירה לצורך כלשהו, חס ושלום.

אצל הקב"ה אין מקום לטעות של עבודה זרה, חס ושלום.

ה' אמת כשמזכיר שם עבודה זרה בתורתו תורת אמת, מתבטלת העבודה זרה.

כי דיבור של אמת שולל שקר, ומבטל אף שמץ אפשרות של שקר עבודה זרה.

 

ואכן, לתורה יש כח מיוחד וכוונות פנימיות מיוחדות שאינם קיימים בדיבור האנושי הרגיל.

כשהתורה מזכירה עבודה זרה או שם רשעים הם מתבטלים ונרקבים ממילא.

וכשהתורה מזכירה שם של עבודה זרה כמו "לפני בעל צפון",

ממילא אותה עבודה זרה בטלה ומבוטלת.

לכן גם אין פלא, שכל מילה בתורה היא קודש קודשים.

קדושת המילים: "ואחות לוטן תמנע" היא כקדושת המילים: "אנכי ה' אלוקיך".

 

גם יהודי המזכיר עבודה זרה הכתובה בתורה מבטל אותה,

כי רצונו האמיתי והפנימי של כל יהודי הוא לקיים את התורה!

וכמו שהתורה מזכירה שמות אלילים כדי להוכיח את אפסותם,

ושאין בהם ממש ואין בהם שום תועלת ("אבדת עם כמוש");

כך יהודי מדגיש את הטעות של עובדי אלילים,

שהרי האלילים לא רק שאינם מועילים לעובדיהם אלא אף מזיקים להם.

[אף ישראל שנצמדו לבעל פעור נענשו עונש קשה ומתו במגפה].

ואכן, יהודי מזכיר עבודה זרה ואף מתלוצץ ממנה,

אך ורק לשם ביטול חשיבותה והדגשת השקר שבה,

שבודאי כבר נתבטלה אצלו מזמן.

ומסופר בגמרא (סנהדרין סג ב) על אמורא שהזכיר שם עבודה זרה,

והסביר שמותר להזכיר שם עבודה זרה הכתובה בתורה.

אמורא זה, שכל מהותו תורה, ראה מצב בעולם של עבודה זרה,

ועשה מעשה בדיבור של תורה כדי לבטל עבודה זרה זו.

 

הפיכת הרע לטוב

התורה מספרת על בלק שחשב רעות על ישראל ורצה לקללם:

"לכה ארה לי את העם הזה, אולי אוכל נכה בו",

והיא נותנת לפרשה את השם בלק, כדי להדגיש שהתבטלה מחשבתו הרעה,

ובכך אין זו סתירה ל"שם רשעים ירקב".

להיפך הזכרה כזו היא דוקא לגנותו ובכך ממילא "שם רשעים ירקב".

אם כן, שם הפרשה בלק, כפי שהתורה מספרת עליו, אינה כדי להנציחו אלא כדי לגנותו.

 

יתירה מזו, התורה הקדושה נלחמת עם הרע עד שהופכת רע לטוב ומר למתוק.

התורה אינה רק מלמדת אותנו לבחור בדרך הטובה והנכונה,

היא גם מלמדת אותנו להפוך רע לטוב.

ואכן, לתורה יש כח להכרית את בלק המנוגד לקדושה מעיקרו,

דוגמת חטא שעל ידי תשובה נעקר ממקומו עד שלא נשאר רושם מן העוון כלל,

הקטגור הופך לסנגור, ובעל תשובה מגיע לדרגה נעלית מצדיקים.

 

וכפי שאנו רואים בעליל, בסופו של דבר בלק בא לקלל ונמצא מברך.

התורה הופכת את בלק הרוצה לקלל, לבלק שגורם לבלעם לברך את ישראל.

בזכותו עם ישראל מקבל ברכות ונבואות מאליפות נעלות ביותר.

זהו כוחה של תורה לברר ולתקן את בלק הרשע עד שיוצא ממנו רק טוב!

ואולי בזכות זה יוצאת ממנו רות המואביה אמה של מלכות בית דוד.

 

ובאמת אין רע יורד מלמעלה! הכל טוב בתכלית! הכל לטובה!

וכמו שהפנימיות של החטא היא התשובה,

כך הפנימיות של הרע היא הטוב.

ובעצם אין "טוב" ו"רע" אלא "טוב" ו"מוטב" –

"טוב" ו"רע שמתהפך לטוב" שהוא טוב נעלה יותר.

 

וכמו שה' הפך את הקללה לברכה בפרשת בלק,

כך מובטחים אנו שה' יהפוך כל הצרות לישועות, הקללות לברכות,

המחשבות הרעות של שונאינו לבשורות טובות,

וכל חשכת הגלות תהפוך לאור גדול.

ובקרוב ממש נזכה להתגשמות נבואות בלעם וקיומן בפועל ממש:

"דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל, ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת…

וישראל עושה חיל" – בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

 

(על פי ליקוטי שיחות כ"ג מעובד ש"פ בלק א עמ' 193-200)

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email