לְהָבִין אֶת הַשַּׁבָּת, לְהָבִין אֶת הַשָּׁבוּעַ

יוֹם הַשַּׁבָּת הוּא יוֹם שׁוֹנֶה מִשְּׁאָר יְמֵי הַשָּׁבוּעַ. הַשַּׁבָּת הִיא לֹא רַק יוֹם מְנוּחָה. יוֹם שֶׁאֵין עוֹבְדִים בּוֹ. הַשַּׁבָּת הִיא יוֹתֵר מִזֶּה. בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁ"שָּׁלוֹם" זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר "אֵין מִלְחָמָה", כָּךְ מְנוּחָה בְּשַׁבָּת זֶה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לֹא לַעֲבֹד.

הַשַּׁבָּת הִיא הַיּוֹם שֶׁבּוֹ יְהוּדִים יוֹצְאִים מִסֵּדֶר הַיָּמִים הָרָגִיל. הַשַּׁבָּת עוֹנָה עַל הַשְּׁאֵלָה מִי חָזָק יוֹתֵר: הַאִם אַתָּה חָזָק יוֹתֵר, אוֹ שֶׁהַטֶּלֶפוֹן, הַמְּכוֹנִית, הָעֲבוֹדָה, הַדֹּאַר, הַחֶשְׁבּוֹנוֹת, חֲזָקִים יוֹתֵר מִמְּךָ? בְּשַׁבָּת אַתָּה חָזָק יוֹתֵר. אַתָּה מַשְׁאִיר אֶת הָעֲבוֹדָה וְאֶת הַמְּכוֹנִית, אֶת הַטֶּלֶפוֹן וְאֶת הַחֶשְׁבּוֹנוֹת בַּצַּד. וְאַתָּה עוֹשֶׂה דְּבָרִים אֲחֵרִים, דְּבָרִים חֲשׁוּבִים יוֹתֵר, דְּבָרִים שֶׁבְּכָל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ אֵין לְךָ זְמַן לַעֲשׂוֹת אוֹתָם.

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד

בַּתּוֹרָה כָּתוּב: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לְהַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ, לֹא תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה״ (דְּבָרִים ה:יג-יד). שִׁשָּׁה יָמִים אָדָם עוֹבֵד. הוּא יוֹצֵר כֵּלִים חֲדָשִׁים. הוּא מַמְצִיא. הוּא מְחַדֵּשׁ. וּלְאַט לְאַט מַתְחִיל עִנְיָן הָפוּךְ: הָאָדָם נַעֲשֶׂה תָּלוּי בַּכֵּלִים שֶׁהוּא מַמְצִיא. הוּא תָּלוּי בַּטֶּכְנוֹלוֹגְיָה. בִּמְקוֹם שֶׁהַמַּכְשִׁירִים יִהְיוּ מְשָׁרְתִים שֶׁל הָאָדָם, קוֹרֶה הַהֶפֶךְ: הָאָדָם אֵינוֹ יָכוֹל בְּלִי הַמַּכְשִׁירִים. כַּמָּה יָמִים אָדָם יָכֹל לִחְיוֹת בְּלִי מְכוֹנִית, בְּלִי טֶלֶפוֹן, בְּלִי דֹּאַר, בְּלִי לִקְנוֹת, בְּלִי לִמְכֹּר? יוֹם הַשַּׁבָּת מְשַׁחְרֵר אֶת הָאָדָם. בְּיוֹם זֶה הוּא לוֹמֵד לִחְיוֹת חַיִּים טִבְעִיִּים, לִהְיוֹת עַצְמָאִי, לֹא לִהְיוֹת תָּלוּי בַּטֶּכְנוֹלוֹגְיָה.

וְעִנְיָן נוֹסָף: אָדָם עוֹבֵד בְּבָתֵּי הַחֲרֹשֶׁת הַגְּדוֹלִים, וְהוּא נַעֲשֶׂה קָטָן. הוּא אֶחָד מֵאַלְפֵי עוֹבְדִים. הוּא עוֹשֶׂה עֲבוֹדָה אַחַת כָּל הַזְּמַן. הוּא אֵינֶנּוּ צָרִיךְ לַחְשֹׁב. בָּאָה הַשַּׁבָּת, וּמַחְזִירָה לָאָדָם אֶת כְּבוֹדוֹ. הוּא בַּמֶּרְכָּז. הוּא הָעִקָּר. הוּא אֵינוֹ אֶחָד מֵאֲלָפִים. הָאָדָם וּמִשְׁפַּחְתּוֹ הֵם הַכֹּל. הָעֲבוֹדָה, הַחוֹבוֹת, הַתַּפְקִידִים – כָּל אֵלֶּה כְּאִלּוּ אֵינָם קַיָּמִים יוֹם אֶחָד. וְעוֹד עִנְיָן: הָאָדָם הָעוֹבֵד שִׁשָּׁה יָמִים וְשׁוֹלֵט בַּטֶּבַע, שׁוֹלֵט בַּמְּכוֹנוֹת שֶׁהוּא עוֹבֵד בָּהֶן. הוּא מְשַׁנֶּה אֶת הָעוֹלָם: סוֹלֵל כְּבִישִׁים, מֵזִיז נְהָרוֹת מִמְּקוֹמָם, מוֹצִיא מִן הָאֲדָמָה לֶחֶם, נֵפְט וְזָהָב, שׁוֹלֵחַ אֲנָשִׁים לַיָּרֵחַ, וְהָאָדָם מַתְחִיל לְהַרְגִּישׁ שֶׁהוּא מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת כָּל דָּבָר, שֶׁאֵין גְּבוּל לְכוֹחוֹ. וְכָךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבַעְתָּ, וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשַׁבְתָּ, וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיוּן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לְךָ, וְכָל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה… וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבְךָ, כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ, כִּי הוּא הַנּוֹתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חַיִל…״ (דְּבָרִים ח:יב-יה). הָאָדָם הַמַּצְלִיחַ שׁוֹכֵחַ אֶת אֱלֹקִים. הוּא חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת הַכֹּל וְשֶׁכָּל הַצְלָחָה הִיא רַק בִּגְלַל כֹּחוֹ. וּבָא יוֹם הַשַּׁבָּת, וְהָאִישׁ הֶחָזָק כָּל הַשָּׁבוּעַ אֵינוֹ סוֹלֵל כְּבִישִׁים, וְאֵינוֹ מֵזִיז נְהָרוֹת. אָסוּר לוֹ לִפְתֹּחַ אֲפִלּוּ אֶת בֵּית הַחֲרֹשֶׁת שֶׁלּוֹ. הָאִישׁ מַפְסִיק לִהְיוֹת מְנַהֵל. הוּא נִהְיָה אַבָּא. הוּא הוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְלוֹמֵד עִם כָּל הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים לְהִתְפַּלֵּל. הוּא אָדָם פָּשׁוּט, הוּא אִישׁ כְּמוֹ כֻּלָּם.

הָאָדָם אֵינוֹ אָדוֹן לְעוֹלָם אוּלָם בִּיכָלְתּוֹ לְהִתְחַבֵּר עִם אֲדוֹן הָעוֹלָם

הָרַעְיוֹן כִּי הָאָדָם אֵינוֹ אָדוֹן לָעוֹלָם מוֹפִיעַ בְּסִפּוּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם שֶׁבְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית. בִּתְחִלַּת סֵפֶר בְּרֵאשִׁית מְסֻפָּר עַל בְּרִיאַת הָעוֹלָם בְּשִׁשָּׁה יָמִים, וְיוֹם הַשַּׁבָּת קֹדֶשׁ – שַׁבָּת לְהַשֵּׁם. בְּשַׁבָּת הָאָדָם מִתְבַּטֵּל לְבוֹרֵא עוֹלָם וְהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עָלָיו. בִּמְיֻחָד שֶׁבְּשַׁבָּת הָעוֹלָמוֹת עוֹלִים לְדַרְגָּה גְּבוֹהָה וְאָז גַּם הָאָדָם מִתְעַלֶּה וּמִתְאַחֵד עִם הַשֵּׁם וּמִתְכַּלֵּל בּוֹ וּמַרְגִּישׁ תַּעֲנוּג נִפְלָא.

סֵפֶר דְּבָרִים מַדְגִּישׁ שֶׁיּוֹם הַשַּׁבָּת הוּא יוֹם מְנוּחָה הֵן לְךָ וְלִבְנֵי מִשְׁפַּחְתְּךָ הֵן לַעֲבָדֶיךָ, וְזֶה מִפְּנֵי שֶׁהָיִיתָ עֶבֶד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְיָצָאתָ לַחָפְשִׁי. אוּלָם הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ דָּבָר נִפְלָא, שֶׁהַשַּׁבָּת הִיא יוֹם מְנוּחָה רַק כַּאֲשֶׁר יֵשׁ חֻקִּים בְּרוּרִים אֵיךְ לִשְׁמֹר אוֹתָהּ. "יוֹם מְנוּחָה" אֵינוֹ מַסְפִּיק. תָּמִיד יֵשׁ מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב יוֹתֵר מֵהַמְּנוּחָה: עֲבוֹדָה דְּחוּפָה, מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא גָּמַרְתִּי. הַשַּׁבָּת הִיא יוֹם מְנוּחָה אֲמִתִּי, רַק אִם יֵשׁ לָהּ מַעֲרֶכֶת חֻקִּים מְדֻיֶּקֶת הַמַּכְרִיחָה לָנוּחַ. זוֹהִי הַשַּׁבָּת הַיְּהוּדִית.