לאכול כדי לחיות

יום שני כ״ב אב ה׳תשע״ג
מְנַחֵם שָׁרוֹן כָּתַב סֵפֶר עַל טִבְעוֹנוּת שֶׁנִּקְרָא "לֶאֱכוֹל כְּדֵי לִחְיוֹת", וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים שֶׁהוּא כּוֹתֵב בַּהַקְדָּמָה לְסִפְרוֹ לְלַמְּדֵנוּ כַּמָּה חָשׁוּב לֶאֱכוֹל מָזוֹן בָּרִיא. וְאָכֵן הֱיוֹת הַגּוּף בָּרִיא וְשָׁלֵם מִדַּרְכֵי הַשֵּׁם הוּא.
מאת מְנַחֵם שָׁרוֹן
תוכן העניינים

 

 

"אַתָּה הִנְּךָ מַה שֶּׁאַתָּה אוֹכֵל, שׁוֹתֶה וְחוֹשֵׁב". מֵימְרָה עַתִּיקָה זוֹ, מִן הָרָאוּי לַחְזֹר עָלֶיהָ שׁוּב וְשׁוּב עַד שֶׁהָאֱמֶת הַפְּנִימִית שֶׁבָּהּ תֵּחָרֵט בְּמוֹחֵנוּ.

 

הַתְּזוּנָה קוֹבַעַת לָנוּ אֵיךְ נֵרָאֶה, נַרְגִּישׁ וְנַעֲבֹד; אִם נִהְיֶה עַצְבָּנִיִּים, טַרְחָנִים וְרוֹאֵי שְׁחֹרוֹת אוֹ נוֹחִים וּפְעַלְתָּנִים. הַתְּזוּנָה תִּקְבַּע לָנוּ אִם נַזְקִין בְּטֶרֶם עֵת אוֹ נִשָּׁאֵר צְעִירִים בְּגוּף וְרוּחַ, לְאֹרֶךְ זְמַן.

 

הִיא גַּם תִּקְבַּע לָנוּ אִם בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם עֲבוֹדָה נִצְנַח תְּשׁוּשִׁים לְתוֹךְ כֻּרְסָא אוֹ נַחְזֹר הַבַּיְתָה בְּרֶגֶל קְלִילָה. בְּקִצּוּר, הִיא עֲשׂוּיָה לִקְבֹּעַ לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ אֶת אֵיכוּת חַיָּיו.

 

הַגְדָּרָתָהּ שֶׁל הַתְּזוּנָה בִּכְלָל וְשֶׁל הַתְּזוּנָה הַבִּיוֹלוֹגִית בִּפְרָט, הִיא לִמּוּד הַמְּזוֹנוֹת הַטִּבְעִיִּים הַשּׁוֹנִים הֵן מֵעוֹלַם הַצּוֹמֵחַ וְהֵן מֵעוֹלַם הַחַי וְהַשְׁפָּעָתָם עָלֵינוּ. הַתְּזוּנָה הִיא נוֹשֵׂא מְרַתֵּק בִּגְלַל שֶׁהַמְּדֻבָּר הוּא בְּךָ אִישִׁית, בִּבְרִיאוּתְךָ, בְּהַרְגָּשָׁתְךָ הַטּוֹבָה וּבְכָשְׁרְךָ. נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: אִם כָּךְ, מַדּוּעַ אֵין הַתְּזוּנָה הַטִּבְעִית תּוֹפֶסֶת אֶת מְקוֹמָהּ הָרָאוּי בְּחַיֵּינוּ? קַיָּמוֹת סִבּוֹת רַבּוֹת לְכָךְ. קֹדֶם כָּל זֶהוּ נוֹשֵׂא צָעִיר יַחֲסִית. שֵׁנִית, בְּמֶשֶׁךְ זְמַן נִכָּר הָיָה זֶה כַּר נִרְחָב לַתִּמְהוֹנִים וְלַאֲנָשִׁים חַסְרֵי יֶדַע שֶׁהָיוּ נוֹשֵׂא לְלִגְלוּג וּצְחוֹק. מֵאָז וּמִתָּמִיד נֶחְשְׁבוּ אֲנָשִׁים שֶׁהִקְדִּישׁוּ מַחְשָׁבָה לְאֵיכוּת תְּזוּנָתָם לְ"עֲדִינוֹנִים" וּבִלְתִּי חֶבְרֶמָנִים. גַּם מְזוֹן הַבְּרִיאוּת עַצְמוֹ נֶחְשַׁב מִתּוֹךְ אִי יְדִיעָה כְּמָזוֹן שֶׁאֵינוֹ עָרֵב לַחֵךְ. פָּשׁוּט חָשְׁבוּ שֶׁמָּזוֹן טִבְעִי חַי, לֹא מְעֻבָּד, אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת טָעִים, אוֹ לְפָחוֹת כָּזֶה שֶׁאֶפְשָׁר לְהִתְרַגֵּל אֵלָיו. כְּמוֹ כֵן, גַּם כְּלֵי הַתִּקְשֹׁרֶת הָיוּ בְּאֹפֶן בִּלְעָדִי עַד לָאַחֲרוֹנָה לְצַד מוּצְרֵי הַצְּרִיכָה הַתַּעֲשִׂיָּתִיִּים בִּלְבַד.

 

אֵין טַעַם לֶאֱכֹל מָזוֹן שֶׁשָּׂנוּא עָלֶיךָ. אוּלָם הַהִגָּיוֹן אוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ לְהַרְבּוֹת כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר בַּאֲכִילַת מְזוֹנוֹת טִבְעִיִּים מְחַזְּקֵי בְּרִיאוּת, שֶׁהֵם גַּם עֲרֵבִים לְחִכְּךָ. בַּד בְּבַד, לְנַסּוֹת לְפַתֵּחַ בְּהַדְרָגָה טַעַם לִמְזוֹנוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁאֵינָם בְּדִיּוּק אַהֲבָה מִמַּבָּט רִאשׁוֹן, עַל יְדֵי נְגִיסָה לְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת. זוֹכְרֵנִי כֵּיצַד שָׂנֵאתִי פַּעַם אֲבוֹקָדוֹ. לְאַחַר שֶׁנִּתְבָּרֵר לִי טִיבוֹ הַמְּעֻלֶּה שֶׁל מָזוֹן זֶה, הִתְחַלְתִּי לִנְגֹּס מִמֶּנּוּ קַלּוֹת לְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת. לְאַחַר זְמַן מְסֻיָּם הִתְרַגַּלְתִּי אֵלָיו. כַּיּוֹם אֲנִי מַמָּשׁ אוֹהֵב אוֹתוֹ. הָרֶוַח שֶׁלִּי הוּא גָּדוֹל: נוֹסַף לִי מָקוֹר טִבְעִי לְחֶלְבּוֹנִים, שְׁמָנִים, וִיטָמִינִים וּמִינֶרָלִים. חָשׁוּב לְהַדְגִּישׁ כְּבָר בְּשָׁלָב זֶה כִּי חֵלֶק גָּדוֹל מֵהַמַּחֲלוֹת נוֹבֵעַ מִמַּחְסוֹרִים שֶׁל אֲבוֹת תְּזוּנָה בַּגּוּף. מַחְסוֹרִים אֵלֶּה מִתְהַוִּים כְּתוֹצָאָה מִתְּקוּפַת זְמַן, אֲרֻכָּה אוֹ קְצָרָה, שֶׁבָּהּ לֹא הָיְתָה הַדִּיאֶטָה מְאֻזֶּנֶת. לְלֹא כָּל קֶשֶׁר לְמַצַּב בְּרִיאוּתְךָ הַנּוֹכְחִי, עָשׂוּי הַיֶּדַע שֶׁתִּרְכֹּשׁ כָּאן בִּתְזוּנָה טִבְעִית, לְהָבִיא לְשִׁפּוּר נִכָּר. מַטְּרָתֵנוּ הִיא חַיִּים טוֹבִים וּפְעִילִים דֶּרֶךְ בְּרִיאוּת תְּקִינָה.

פרסום תגובה חדשה

test email