שַׁבָּת "פָּרָשַׁת רְאֵה" הִיא הַשַּׁבָּת שֶׁבָּהּ אָנוּ מְבָרְכִים אֶת חֹדֶשׁ אֱלוּל.

בְּכָל הַחֹדֶשׁ הַזֶּה אָנוּ מִתְכּוֹנְנִים לִקְרַאת הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה,

וּמְבָרְכִים זֶה אֶת זֶה בִּ"כְתִיבָה וַחֲתִימָה טוֹבָה לְשָׁנָה טוֹבָה וּמְתֻקָּה".

חֹדֶשׁ אֱלוּל שֶׁנִּקְרָא "חֹדֶשׁ הָרַחֲמִים" וְגַם "חֹדֶשׁ הַתְּשׁוּבָה",

הוּא חֹדֶשׁ מְיֻחָד מִכָּל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת שֶׁל שֵׁם הַחֹדֶשׁ: "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי"

מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ עַל הַקֶּשֶׁר הַמְּיֻחָד בֵּינֵינוּ לְבֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,

קֶשֶׁר שֶׁל "קָרוֹב מִשְׁפָּחָה" קֶשֶׁר שֶׁל "דּוֹד".

אִם כֵּן: "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" פֵּרוּשׁוֹ,

שֶׁאֲנַחְנוּ קְשׁוּרִים לְהַשֵּׁם וְהוּא קָשׁוּר אֵלֵינוּ,

שֶׁאִם כָּל הַשָּׁנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּתֵּר,

הֲרֵי שֶׁמִּתְחִלַּת חֹדֶשׁ אֱלוּל הוּא מִתְגַּלֶּה אֵלֵינוּ בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים,

הוּא אוֹהֵב אוֹתָנוּ כְּמוֹ "דּוֹד", וַאֲנַחְנוּ מִתְגַּעְגְּעִים אֵלָיו כְּמוֹ לַ"דּוֹד" שֶׁלָּנוּ.

בְּשַׁבָּת מְבָרְכִים זוֹ כְּשֶׁנִּשְׁמַע בְּבַיִת הַכְּנֶסֶת אֶת הַבְּרָכָה לְחֹדֶשׁ אֱלוּל,

נַתְחִיל לְהִתְעוֹרֵר וּלְהַרְגִּישׁ אֶת הָ"אֲנִי לְדוֹדִי",

וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנְּצַפֶּה לְהִתְעוֹרְרוּת מִלְמַעְלָה, לַהִתְגַּלּוּת שֶׁל "וְדוֹדִי לִי".

וּבְכָל יוֹם מֵחֹדֶשׁ אֱלוּל נַרְגִּישׁ כְּמוֹ "יוֹם טוֹב", "יוֹם שֶׁל שִׂמְחָה".

נַרְגִּישׁ, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – הוּא "אָבִינוּ" וְהוּא "מַלְכֵּנוּ".

וּכְמוֹ מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁתָּמִיד נִמְצָא בְּאַרְמוֹנוֹ וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי מַלְכוּת וְכֶתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ,

וְכָל בְּנֵי הַמַּמְלָכָה אֵינָם רוֹאִים אוֹתוֹ וְאֵינָם רַשָּׁאִים לְהִכָּנֵס אֵלָיו,

חוּץ מֵאֲנָשִׁים יְחִידִי סְגֻלָּה מֻבְחָרִים, שָׂרִים חֲשׁוּבִים, הַמְשָׁרְתִים אוֹתוֹ;

כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא תָּמִיד בְּהֶעְלֵם וְרַק הַצַּדִּיקִים מַרְגִּישִׁים קְרוֹבִים אֵלָיו.

אוּלָם בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים יוֹצֵא לַשָּׂדֶה,

וְהוּא מְקַבֵּל אֶת כֻּלָּם (צַדִּיקִים בֵּינוֹנִים כו') בְּלִי שׁוּם הֶבְדֵּל.

הוּא מְקַבֵּל אֶת כֻּלָּם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּבְפָנִים שׂוֹחֲקוֹת,

גַּם אֶת מִי שֶׁהִתְנַהֵג יָפֶה וְגַם אֶת מִי שֶׁלֹּא הִתְנַהֵג יָפֶה.

וְהוּא מֵאִיר עֲלֵיהֶם אוֹר גָּדוֹל, אוֹר שֶׁל רַחֲמִים.

כָּךְ שֶׁכָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ מְקַבֵּל כֹּחַ לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה,

כֻּלָּנוּ מְקַבְּלִים כֹּחוֹת חֳדָשִׁים לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּשִׂמְחָה.

מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל כֻּלָּנוּ נֵצֵא לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ בַּשָּׂדֶה,

וְנוּכַל לְבַקֵּשׁ וְלִדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ כָּל מַה שֶּׁנִּרְצֶה, כָּל מַה שֶּׁחָסֵר לָנוּ

וּבְעִקָּר אֶת הַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה.

כַּמּוּבָן שֶׁכֻּלָּנוּ רוֹצִים לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים,

כֻּלָּנוּ רוֹצִים לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה, כֻּלָּנוּ רוֹצִים לְהִתְנַהֵג כַּיָּאוּת לִבְנֵי מְלָכִים.

וְהַמֶּלֶךְ הַבּוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב יוֹדֵעַ אֶת כַּוָּנוֹתֵינוּ הַטּוֹבוֹת וְהַנִּסְתָּרוֹת,

וְהוּא יַרְאֶה לָנוּ לֹא רַק פָּנִים יָפוֹת אֶלָּא גַּם פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת.

שְׂחוֹק שֶׁבָּא מִתּוֹךְ תַּעֲנוּג, כִּי הַשֵּׁם מִתְעַנֵּג עַל הָרָצוֹן הַטּוֹב שֶׁלָּנוּ.

וּבֶאֱמֶת כְּשֶׁאָנוּ עוֹשִׂים מַעֲשִׂים טוֹבִים וּבִפְרָט כְּשֶׁאָנוּ חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה

יֵשׁ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַחַת רוּחַ מִזֶּה, תַּעֲנוּג אֲמִתִּי.

כִּי הוּא אָבִינוּ, וּכְמוֹ אַבָּא הָאוֹהֵב אֶת בְּנוֹ וְשָׂמַח בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, הוּא שָׂמֵחַ בָּנוּ.

שֶׁהֲרֵי אֶת כָּל הָעוֹלָם הוּא בָּרָא בִּשְׁבִילֵנוּ,

וְהוּא רוֹצֶה שֶׁנִּהְיֶה אוֹר לַגּוֹיִים וְנָכִין אֶת הָעוֹלָם לַהִתְגַּלּוּת שֶׁלּוֹ בַּגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה.

וּבְעֶצֶם יְהוּדִי לֹא רוֹצֶה לַחֲטֹא וְלֹא שַׁיָּךְ לַחֵטְא,

רַק שֶׁהַשֵּׁם בָּרָא לוֹ יֵצֶר הָרַע וְלִפְעָמִים הוּא מִתְגַּבֵּר עָלָיו,

אוּלָם גַּם בִּשְׁעַת הַחֵטְא הוּא מִתְחָרֵט וְרוֹצֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה.

לָכֵן נָתַן לָנוּ הַשֵּׁם אֶת חֹדֶשׁ אֱלוּל לְהַזְכִּיר לָנוּ לָשׁוּב אֵלָיו,

לָשׁוּב אֶל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הַמֶּלֶךְ יַחְזֹר לְאַרְמוֹנוֹ

וְיִלְבַּשׁ לְבוּשׁ מַלְכוּת כְּשֶׁכֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ,

אָז נַעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה.

אוּלָם כְּשֶׁנִּזָּכֵר בְּכָל הָעֲבוֹדָה שֶׁעָשִׂינוּ בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל – "אֲנִי לְדוֹדִי",

וְאֵיךְ הַמֶּלֶךְ קִבֵּל אוֹתָנוּ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּבְפָנִים שׂוֹחֲקוֹת – "וְדוֹדִי לִי",

יִהְיֶה לָנוּ כֹּחַ לְהַרְגִּישׁ שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ הַשָּׂרִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ.

כָּךְ שֶׁגַּם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים נוּכַל לְהִכָּנֵס אֶל הַמֶּלֶךְ,      

וְנִזְכֶּה לְהִתְרָאוֹת עִם הַמֶּלֶךְ פָּנִים בְּפָנִים.

מִתּוֹךְ צִפִּיָּה לַהִתְגַּלּוּת הַשְּׁלֵמָה בַּגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה,

שֶׁאָז יִהְיֶה תַּעֲנוּג רַב בָּעוֹלָם – אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ.