מעשה בזקן אחד

יום רביעי ב׳ אלול ה׳תשע״ג
הַזָּקֵן הָיָה אָדָם שָׂמֵחַ בְּטִבְעוֹ וְרָאָה טוֹב בְּכָל מַצָּב. וְלָכֵן חָשַׁב שֶׁלַּמְרוֹת גִּילוֹ הַמֻּפְלָג אוּלַי יִזְכֶּה לֶאֱכוֹל מִפְּרִי עֲמָלוֹ כִּי יַאֲרִיךְ יָמִים, אוֹ שֶׁבָּנָיו יִזְכּוּ לֶאֱכוֹל מִפְּרִי עֲמָלוֹ. לָכֵן כְּדַאי לוֹ לַעֲמֹל. וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא הֶאֱרִיךְ יָמִים וְזָכָה לִרְאוֹת אֶת הַפֵּרוֹת שֶׁעָמֵל לְמַעֲנָם, לֶאֱכוֹל מֵהֶם וּלְכַבֵּד בָּהֶם אֶת הַמֶּלֶךְ. הַמֶּלֶךְ הִתְפַּעֵל מִן הַזָּקֵן וְנָתַן לוֹ כָּבוֹד, כִּי חָשַׁב אִם הַשֵּׁם מְכַבֵּד אוֹתוֹ וּמַאֲרִיךְ יָמָיו עוֹד וְעוֹד, כַּנִּרְאֶה הוּא רָאוּי לְכָךְ וּמַגִּיעַ לוֹ כָּל הַכָּבוֹד.

 

מַעֲשֵׂה בְּאַדְרִיאָנוּס שֶׁהָיָה עוֹבֵר בִּשְׁבִילִי טְבֶרְיָה.

רָאָה זָקֵן אֶחָד שֶׁעוֹמֵד וְחוֹפֵר חֲפִירוֹת וְנוֹטֵעַ נְטִיעוֹת.

אָמַר לוֹ: זָקֵן, זָקֵן! בֶּן כַּמָּה אַתָּה הַיּוֹם?

אָמַר לוֹ: בֶּן מֵאָה שָׁנָה.

אָמַר לוֹ: אַתָּה זָקֵן בֶּן מֵאָה שָׁנָה

עוֹמֵד וְטוֹרֵחַ וְנוֹטֵעַ נְטִיעוֹת – וְכִי סָבוּר אַתָּה לֶאֱכוֹל מֵהֵן?!

אָמַר לוֹ: אֲדוֹנָי הַמֶּלֶךְ, הֲרֵינִי נוֹטֵעַ.

אִם אֶזְכֶּה – אֹכַל מִפֵּרוֹת נְטִיעוֹתַי;

וְאִם לָאו – כְּשֵׁם שֶׁיָּגְעוּ לִי אֲבוֹתַי, כָּךְ אֲנִי יָגֵעַ לְבָנַי.

אָמַר לוֹ: בְּחַיֶּיךָ זָקֵן, אִם נְטִיעוֹת שֶׁלְּךָ עוֹשׂוֹת פֵּרוֹת בְּיָמֵינוּ

אַתָּה מַאֲכִילֵנִי מֵהֶם.

לְיָמִים עָשׂוּ אִילָנוֹתָיו תְּאֵנִים.

אָמַר: הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁאֵלֵךְ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ.

 

מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ זָקֵן?

נָטַל סַלְסִלָּה וּמִלֵּא אוֹתָהּ בַּכּוּרוֹת שֶׁל תְּאֵנִים יְפוֹת

וְעָלָה וְעָמַד בְּשַׁעַר פְּלָטִין שֶׁל מֶלֶךְ.

אָמְרוּ לוֹ הַשּׁוֹעֲרִים: מַה עִסְקֶךָ?

אָמַר לָהֶם: לִכָּנֵס אֵצֶל הַמֶּלֶךְ אֲנִי מְבַקֵּשׁ.

הִכְנִיסוּהוּ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ.

כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס אָמַר לוֹ: מַה עִסְקֶךָ?

אָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא אוֹתוֹ זָקֵן שֶׁעָבַרְתָּ עָלַי,

וַאֲנִי חוֹפֵר חֲפִירוֹת וְנוֹטֵעַ נְטִיעוֹת.

וְאָמַרְתָּ לִי:

אִם נְטִיעוֹת הַלָּלוּ עוֹשׂוֹת פֵּרוֹת בְּחַיֶּיךָ,

אַתָּה מַאֲכִילֵנִי מֵהֶם.

וַהֲרֵי זָכִיתִי וּתְאֵנִים הַלָּלוּ מִפֵּרוֹתֵיהֶם הֵן.

אוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר אַדְרִיאָנוּס לַעֲבָדָיו:

הוֹשִׁיבוּהוּ עַל כִּסֵּא שֶׁל זָהָב וּטְלוּ הַסַּלְסִלָּה מִיָּדָיו

וְהָרִיקוּהָ וּמַלְּאוּהָ דִּינְרֵי זָהָב.

אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו: וְכָל-כָּךְ כָבוֹד אַתָּה מְכַבֵּד לְאוֹתוֹ זָקֵן יְהוּדִי?

אָמַר לָהֶם: בּוֹרְאוֹ מְכַבְּדוֹ – וַאֲנִי לֹא אֲכַבְּדוֹ?

(ויקרא רבה כ״ה)

 

 

מַה לּוֹמְדִים מִסִּפּוּר זֶה?

 

הַזָּקֵן הָיָה אָדָם שָׂמֵחַ בְּטִבְעוֹ וְרָאָה טוֹב בְּכָל מַצָּב. וְלָכֵן חָשַׁב שֶׁלַּמְרוֹת גִּילוֹ הַמֻּפְלָג אוּלַי יִזְכֶּה לֶאֱכוֹל מִפְּרִי עֲמָלוֹ כִּי יַאֲרִיךְ יָמִים, אוֹ שֶׁבָּנָיו יִזְכּוּ לֶאֱכוֹל מִפְּרִי עֲמָלוֹ. לָכֵן כְּדַאי לוֹ לַעֲמֹל. וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא הֶאֱרִיךְ יָמִים וְזָכָה לִרְאוֹת אֶת הַפֵּרוֹת שֶׁעָמֵל לְמַעֲנָם, לֶאֱכוֹל מֵהֶם וּלְכַבֵּד בָּהֶם אֶת הַמֶּלֶךְ. הַמֶּלֶךְ הִתְפַּעֵל מִן הַזָּקֵן וְנָתַן לוֹ כָּבוֹד, כִּי חָשַׁב אִם הַשֵּׁם מְכַבֵּד אוֹתוֹ וּמַאֲרִיךְ יָמָיו עוֹד וְעוֹד, כַּנִּרְאֶה הוּא רָאוּי לְכָךְ וּמַגִּיעַ לוֹ כָּל הַכָּבוֹד.  

 

פרסום תגובה חדשה

test email