פרשת כי תצא – מצות מעקה ברוחניות

הקראת כתבה
יום שני ז׳ אלול ה׳תשע״ג
טעם מצות מעקה ברוחניות קשור במהות הפנימית של מעקה, שמשמעו גדרים וסייגים. המעקה הוא ההתבטלות וקבלת העול בעבודה, ההופכים את האדם לכלי ראוי ל"בית חדש", היינו, לעליה למקום חדש, לדרגה נעלית יותר. אם כן, המעקה אינו רק הגנה מנפילה, אלא דבר הגורם חידוש והתעלות בלתי מוגבלת גם באדם וגם למעלה כביכול.
מאת שולמית שמידע
חלונות בית

משמעות מצות מעקה על פי נגלה דתורה

בפרשת השבוע "כי תצא" יש מצוה חשובה של בניית מעקה לגג –

"כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך".

מיד עם בניית בית חדש צריך לבנות מעקה לגג.

ומנמקת התורה את סיבת מצות מעקה,

שבהעדר מעקה יש חשש "כי יפול הנופל ממנו".

הניסוח של התורה "כי יפול הנופל ממנו" מעורר תמיהה.

מכיון שעדיין לא נבנה הבית החדש מיהו "הנופל" שמדברים עליו?…

ואכן "הנופל" מרמז למצב של עובדה, שבהעדר מעקה מי שהיה אמור ליפול,

יפול דוקא מבית שאין על גגו מעקה.

הגמרא מסבירה, שמי שנפל היה ראוי לכך מששת ימי בראשית,

אלא ש"מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב",

והתורה רוצה להציל אותנו מלהיות "חייבים" – שלא תתגלגל חובה על ידינו.

כאן אנו למדים עיקרון חשוב באמונה,

שהכל מאת ה' ובהשגחה פרטית, אלא שיש הרבה שלוחים למקום.

עלינו רק להיזהר מלהיות מהאנשים ה"חייבים" הגורמים נזק.

כי מה שנגזר מלמעלה זה עניינו של הקב"ה, והוא יכול גם לבטל את הגזירה.

למה ברא ה' עולם בלתי מושלם – עולם חסר?

עובדה ידועה היא שה' ברא את עולמו חסר,

ומדוע ברא ה' את עולמו חסר ובלתי מושלם?

כדי שהנבראים יתבוננו ויראו שיש דברים שאין ידם מצליחה לתקנם,

וכך יבינו שיש בורא לעולם והוא מנהיג אותו ואנו תלויים בו.

במסגרת המוגבלות שלנו כבני אדם גם השכל וההבנה שלנו מוגבלים,

ובדברים שאינם בגדר הבנתנו אנו נזקקים לכוחות שמעל השכל, לכוחות של אמונה.

כך בתורתנו הקדושה, חלק גדול ב"נגלה" שבתורה אמנם התלבש בהבנה השכלית שלנו,

עד כדי כך שאפילו גויים מבינים חלק זה.

בכל זאת צריך לדעת שכל ענייני התורה בנויים על שכל אלוקי,

לכן אפילו ב"נגלה" הרבה דברים אינם ניתנים להבנה והשגה;

ורק על ידי לימוד פנימיות התורה שהוא שכל אלוקי בגלוי,

חשים שהתורה אמנם התלבשה בשכל אנושי,

אך במהותה היא שכל אלוקי שמעל הנבראים.

מצות מעקה קשורה לבניית בית חדש – בית נאמן בישראל!

כך גם מצוות מעקה הקשורה בבית חדש דוקא,

שהנופל ממנו נקרא "נופל" עוד קודם נפילתו,

מלמדת על שכל אלוקי שמעל לשכל האנושי.

ואכן על פי פנימיות התורה נפילת האדם מתחילה,

כשנשמתו יורדת לעולם הזה התחתון ומתלבשת בגוף.

ירידה נוספת בחייו חלה כאשר הוא נושא אשה, כשהוא בונה בית חדש – ביתו זו אשתו!

וכמו שאמרו חז"ל: "חות דרגא ונסיב אתתא", ללמדנו שהאיש הנושא אשה יורד בדרגה.

הוא צריך לרדת לגשמיות העולם כדי לרומם את הגשמיות ולהופכה לרוחניות.

הוא צריך לרדת למטה כדי לעשות את עבודת הבירורים,

כדי להעלות את הניצוצות שנפלו בשבירת הכלים דתוהו.

שהרי כל ענייני העולם מגיעים לאדם בהשגחה פרטית ועליו לזככם ולהעלותם לשורשם,

שאם לא כן, הרי שהם נופלים למטה יותר.

אז נשאלת השאלה איך חתן יוכל להגביר את הרוחניות על הגשמיות,

בשעה שדוקא לאחר נישואיו הוא חייב לעסוק בגשמיות יותר,

הרי יש חשש שהגשמיות תפיל אותו ותגביר את ירידתו, חס וחלילה?…

לכך באה מצות מעקה הקשורה בבית חדש, היינו, בתחילת חיי הנישואין.

התורה פונה לאדם שעומד להתחתן ועומד לבנות בית חדש,

לאדם שפותח דף חדש בחייו, ומקבל עליו עול פרנסה – "רחיים בצוארו",

ומצוה עליו, שכאשר הוא מתחיל לעסוק בפרנסה גשמית של חרישה וזריעה;

עליו לדעת שהוא פותח דף חדש בעבודת ה' – עבודה הדורשת יתר זהירות.

עבודה הדורשת הגבלות חדשות במחשבה בדיבור ובמעשה.

לכאורה מדוע דורשים מחתן שעתה מחלו לו על כל עוונותיו לשמור מצות מעקה,

לשמור על סייגים בעבודת ה' כדי שלא יפול להבא?…

המעקה והסייגים הם בגלל העניינים הלא טובים שהיו בעברו,

כי הם עלולים להפריע לבניית הבית החדש;

לכן עליו להתאמץ ולהתעלות בעליות שאינן בערך לעליות שהיו לו קודם לכן.

לא מספקת התשובה הקודמת אלא יש צורך בתשובה נעלית יותר,

תשובה המתאימה לבית חדש.

ואכן תכלית נישואי איש ואשה למטה היא שיזכו לשכינה ביניהם,

צריך לעסוק בגשמיות רק כדי להעלותם לרוחניות,

רק כדי להביא ל"בית חדש", היינו, לנישואי איש ואשה ברוחניות – לנישואין בין ישראל לה'.

רק כדי להגשים את הכוונה העליונה של עשיית דירה לו יתברך בתחתונים.

אולם בד בבד, יש להיזהר להיות קדוש ומובדל מענייני העולם,

כי גשמיות כתכלית לעצמה פסולה, יש להשתמש בה רק כאמצעי לרוחניות.

הכלי לקבלת אור נעלה ביותר

עיקר החידוש בבריאת העולמות הוא דוקא בהתהוות העולם הזה הגשמי.

אין "יש מאין" גדול יותר מהתהוות הגשמיות מן הרוחניות שאין ביניהם שום ערך.

גם העבודה לברר את הגשמיות ולהופכה לרוחניות היא עבודה שיש בה חידוש.

ועל כך רומזת התורה במילים "כי תבנה בית חדש".

הפיכת הגשמיות לרוחניות משפיעה גם למעלה, שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים!

בעבודה זו מוסיפים כח בגבורה של מעלה ועושים לה' דירה בתחתונים.

שהדירה הנאה מרחיבה דעתו של "אדם העליון", כביכול.

עד שנפעל חידוש גדול ויורד לעולם אור נעלה ביותר,

לא רק האור העליון שאינו בגדרי העולמות כלל, אלא אף אור נעלה מזה,

שעל ידי עבודה זו האור שהיה ממלא את מקום החלל לפני הצמצום יורד ומגיע למטה.

כדי לבנות "בית חדש" צריך עבודה מיוחדת וחדשה – צריך התבטלות!

כידוע, כל פעם שאדם עולה עליה נעלית שבאין ערוך לדרגה הקודמת,

הוא מוכרח להיות בהתבטלות המכינה אותו לעליה הבאה,

בדומה למעברים שמגן עדן התחתון לעליון ואף למעברים מדרגה לדרגה בגן עדן,

שיש ביניהם "עמוד" ו"נהר דינור" הגורמים להתבטלות מוחלטת מהדרגה הקודמת,

דבר המאפשר עליה לדרגה גבוהה יותר.

זוהי המהות הפנימית של מעקה, שמשמעו גדרים וסייגים.

המעקה הוא ההתבטלות וקבלת העול בעבודה,

ההופכים את האדם לכלי ראוי ל"בית חדש",

היינו, לעליה למקום חדש, לדרגה נעלית יותר.

אם כן, המעקה אינו רק הגנה מנפילה,

אלא דבר הגורם חידוש והתעלות בלתי מוגבלת גם באדם וגם למעלה כביכול.

ומבחינה מעשית צריך להבין שאין להתנתק מן העולם,

רצה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים.

הירידה לעולם היא לצורך עליה אמיתית הגורמת חידוש למטה ולמעלה,

אולם עלינו לזכור כי הדרך להפוך גשמיות לרוחניות היא מצות מעקה.

צריך אמנם להתעסק בענייני העולם, אך אסור שענייני העולם יתפסו מקום אצל האדם,

בסופו של דבר, מוכרחים להישאר נבדלים מגשמיות העולם.

יש להתעסק עם העולם רק כדי לעשות דירה לה' בתחתונים.

כך זוג שעומד להינשא ובונה בית חדש צריך לדעת שאין זה עניינו הפרטי בלבד,

אלא זהו עניין כללי המשפיע גם למעלה כביכול,

כי בבניית בית נאמן בישראל עושים דירה לה' בתחתונים.

וגורמים להרחיב דעתו של "אדם העליון" כביכול,

עד שמורידים אור חדש לעולם, האור שלפני הצמצום.

(על פי ליקוטי שיחות יט מעובד פרשת כי תצא עמ' 225-231)

 

פרסום תגובה חדשה

test email