שיר לילדים – הזבוב והנמלה

להקראת המאמר
יום חמישי י׳ אלול ה׳תשע״ג
מִשִּׁיר זֶה לוֹמְדִים עַל הַנְּמָלָה כַּמָּה חֲרוּצָה הִיא, כַּמָּה זְרִיזָה וְכַמָּה נְקִיָּה, שֶׁאֵינָהּ מְבַזְבֶּזֶת זְמַן וְעוֹשָׂה אֶת עֲבוֹדָתָהּ בִּזְרִיזוּת וְאֵינָהּ דּוֹאֶגֶת רַק לְעַצְמָהּ אֶלָּא לְכָל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ וּלְכָל חַבְרוֹתֶיהָ. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: לְךָ אֶל נְמָלָה, עָצֵל, רָאָה דְּרָכֶיהָ וַחֲכַם!
מאת שולמית שמידע

שָׁם בְּסֶלַע גָּבֹהַּ עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה

יֵשׁ קַן נְמָלִים וְרַבָּה הַתְּנוּעָה,

וְרָצוֹת הַנְּמָלִים בְּלִי לֵאוּת וִיגִיעָה

וְאֵינָן שָׂמוֹת לֵב לְעָמָל וְזֵעָה.

וּשְׁתֵּי נְמָלִים מִתְנַהֲלוֹת לְאִטָּן,

שְׁתֵּי אֲחָיוֹת בְּדַרְכָּן לְבֵיתָן,

הַקְּטַנָּה מִשְׂתָּרֶכֶת עִם מַשָּׂא לֹא קָטָן,

אֹכֶל בְּשֶׁפַע לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתָּן.

וּמֵעַל רָאשֵׁיהֶן קוֹל רַעַשׁ אֵימִים.

לֹא קוֹל אֲוִירוֹנִים וְלֹא קוֹל רְעָמִים.

זֶהוּ רַעַשׁ צוֹרֵם מָלֵא זִמְזוּמִים,

כָּמוֹהוּ לֹא שָׁמְעוּ הַרְבֵּה יָמִים.

זֶהוּ זְבוּב זָקֵן בֶּן שְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת,

הַמְּחַפֵּשׂ לוֹ אֹכֶל כְּבָר שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת.

מְטַפֵּס בֶּהָרִים וְעָף עַל הַגְּבָעוֹת.

וּמֵרֹב נְדוּדִים כְּבָר הֵחֵל לִתְעוֹת.

לְפֶתַע מָצָא שְׁלוּלִית מַיִם עֲכוּרִים.

מָזוֹן בְּשֶׁפַע לְלֹא דָּמִים יְקָרִים.

וּפָסְקוּ הַזִּמְזוּמִים וְחָדְלוּ הַשִּׁירִים,

כְּשֶׁגָּמַע הַזְּבוּב מִן הַמַּיִם הַקָּרִים.

סִיֵּם הַזְּבוּב לְמַלֵּא אֶת קֵבָתוֹ,

וְהִמְשִׁיךְ בְּשִׂמְחָה לְטַיֵּל לַהֲנָאָתוֹ,

רָאָה עֲדַת נְמָלִים בָּאָה לִקְרָאתוֹ,

רָצָה לְהַכִּירָן וּלְסַפֵּק סַקְרָנוּתוֹ.

הִתְקָרֵב וְרָאָה שְׁתֵּי שׁוּרוֹת נְמָלִים.

בְּאַחַת – צוֹעֲדוֹת צְעָדִים קַלִּים,

בַּשְּׁנִיָּה – נוֹשְׂאוֹת אֹכֶל וְלֹא בְּסַלִּים,

שׁוֹקְדוֹת עַל מְלַאכְתָּן לְלֹא אֹמֶר וּמִלִּים.

וּמֵרָחוֹק רָאָה נְמָלָה קְטַנְטַנָּה וּמוּזָרָה,

שֶׁעַל גַּבֶּיהָ מַשָּׂא כָּבֵד נוֹרָא,

פָּנָה אֵלֶיהָ וְאָמַר: נְמָלָה יְקָרָה!

מַדּוּעַ אֶת מְפַגֶּרֶת אַחֲרֵי הַשּׁוּרָה?

סְלִיחָה, אֲדוֹנִי, אֵין זְמַן לְדִבּוּרִים,

אַחְיוֹתַי מְחַכּוֹת שֶׁנָּבִיא הַגַּרְגְּרִים,

לְהָכִין מַעֲדַנִּים וּמַטְעַמִּים יְקָרִים,

אֹכֶל מְשֻׁבָּח לְכָל הַדַּיָּרִים.

נִמְשַׁךְ הַזְּבוּב אַחֲרֵי הַנְּמָלָה,

עָף אַחֲרֶיהָ וְלֹא הֵנִיחַ לָהּ,

הִמְשִׁיךְ בְּשֶׁלּוֹ וְשָׁאַל עוֹד שְׁאֵלָה:

מַדּוּעַ הִנָּךְ כֹּה קָשֶׁה עֲמֵלָה?

הִמְשִׁיכָה הַנְּמָלָה לַעֲבֹד בְּכָל כּוֹחָהּ,

לֹא הִנִּיחָהּ לַזְּבוּב לְבַלְבֵּל אֶת מוֹחָהּ.

רָאָה הַזְּבוּב שֶׁהַנְּמָלָה אוֹתוֹ דּוֹחָה,

וְאֵינָהּ מוּכָנָה לְנַהֵל אִתּוֹ שִׂיחָה.

הִתְחִיל שׁוּב לְפַזֵּם מֵעַל גַּבָּה.

רָצָה בְּכֹחַ לִמְשֹׁךְ אֶת תְּשׂוּמַת לִבָּהּ.

הִתְנַהֵג בְּרֵעוּת בְּנִימוּס וּבְחִבָּה.

הִשְׁתַּדֵּל מְאֹד שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ בָּהּ.

נִסָּה הַזְּבוּב לְהַרְאוֹת כֹּחוֹ בְּאָמָּנוּת,

וְהֵחֵל לְבַצֵּעַ מִשְׂחַק לוּלְיָנוּת,

אַךְ לֹא גִּלְּתָה הַנְּמָלָה כָּל הִתְעַנְיְנוּת,

וְהִמְשִׁיכָה בַּעֲבוֹדָתָהּ בְּשַׁקְדָנוּת וּבְנֶאֱמָנוּת.

וּבֵינְתַיִם הַנְּמָלָה שֶׁלְּדַרְכָּהּ מִהֲרָה.

הִצְלִיחָה לְהַגִּיעַ לְסוֹף הַשּׁוּרָה.

הִתְקָרְבָה אֶל הָאַרְמוֹן – הַדִּירָה הַמְּפֹאָרָה!

הַקֵּן בְּרֹאשׁ הַגִּבְעָה – שָׁם הִיא גָּרָה.

הֵצִיץ הַזְּבוּב לְתוֹךְ הַחֲדָרִים.

הִתְפַּלֵּא לִרְאוֹת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דַּיָּרִים,

מְנַקִּים וְאוֹרְזִים אֶת כָּל הַגַּרְגְּרִים,

וְאֵינָם נוֹתְנִים כְּנִיסָה לִיצוּרִים זָרִים.

רָצָה הַזְּבוּב לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ הַדִּירָה,

אַךְ לֹא יָכֹל. הַמְּחִלָּה כֹּה צָרָה.

הִסְתַּפֵּק בַּהֲצָצָה בְּלִי שׁוּם הֶעָרָה,

כִּי פָּחַד לִשְׁמֹעַ קוֹל גְּעָרָה.

לְפֶתַע רָאָה שׁוּב אֶת הַנְּמָלָה הַקְּטַנָּה

מְרִימָה חֲתִיכַת עָלֶה מִתּוֹךְ הַפִּנָּה,

יָצְאָה לִזְרֹק אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַגִּנָּה,

וְשָׁבָה לַעֲבוֹדָתָהּ בְּשִׂמְחָה וְרִנָּה.

הִתְפַּלֵּא הַזְּבוּב עַל הַנְּמָלוֹת הַנְּקִיּוֹת,

שֶׁהֵן פּוֹעֲלוֹת זְרִיזוֹת וְכֹה שַׁקְדָנִיּוֹת,

רָצָה לָדַעַת אִם יוּכַל כְּמוֹהֶן לִהְיוֹת,

וְהֵחֵל לְהַקְשׁוֹת כָּל מִינֵי קֻשְׁיוֹת:

לָמָּה הִנְּכֶן כֹּה מְפֻנָּקוֹת?

כָּל כָּךְ שְׁקֵטוֹת וְאֵינְכֶן צוֹעֲקוֹת.

כָּל הַיּוֹם הַדִּירָה מְנַקּוֹת.

הַאִם קְצָת קְלִפּוֹת לָכֶן מַזִּיקוֹת?

וְלָמָּה אַתֶּן גָּרוֹת בְּתוֹךְ מְחִלּוֹת?

הַאִם אַתֶּן פּוֹחֲדוֹת מִקֹּר וּמַחֲלוֹת?

לַחַיִּים בְּחֵיק הַטֶּבַע הַרְבֵּה מַעֲלוֹת.

נַסּוּ וְתִרְאוּ שֶׁאַתֶּן יְכוֹלוֹת.

הֵרִימָה הַנְּמָלָה רֹאשָׁה בְּיַצִּיבוּת,

וְהֵחֵלָּה לְדַבֵּר עִם הַזְּבוּב בַּחֲבִיבוּת,

וְעָנְתָה עַל שְׁאֵלוֹתָיו בַּעֲדִינוּת וַאֲדִיבוּת

בַּאֲצִילוּת רַבָּה וּבְלִי שׁוֹבָבוֹת:

שָׁם בִּפְנִים גָּרָה הַנְּמָלָה הַגְּדוֹלָה.

אִמֵּנוּ הַמַּלְכָּה – כֻּלָּנוּ הַיְּלָדִים שֶׁלָּה.

לָכֵן אָנוּ גָּרִים בָּאַרְמוֹן – זוֹ הַמְּחִלָּה,

וְחַיִּים בְּנִקָּיוֹן הֵם לָנוּ מַעֲלָה.

הִתְחִיל הַזְּבוּב לְקַנֵּא בַּנְּמָלִים הַקְּטַנּוֹת,

שֶׁעוֹבְדוֹת קָשֶׁה וְלֹא מִתְלוֹנְנוֹת.

לֹא כָּל דָּבָר אוֹכְלוֹת וְאֵינָן זַלְלָנִיּוֹת,

עוֹבְדוֹת יָפֶה וְאֵינָן גַּאַוְתָנִיּוֹת.

חָשַׁב הַזְּבוּב: בָּעוֹלָם יֵשׁ הַרְבֵּה יְצוּרִים,

מֵהֶם אֶפְשָׁר לִלְמֹד הַרְבֵּה דְּבָרִים.

כְּדַאי לִהְיוֹת לָהֶם רֵעִים וַחֲבֵרִים,

וּלְקַבֵּל מֵהֶם שִׁעוּרִים חֲשׁוּבִים וִיקָרִים.

אֲנִי יְצוּר חָסֵר מַעֲלוֹת.

מְלֵא לִכְלוּךְ וְחַיְדַּקֵּי מַחֲלוֹת.

מִתְבַּיֵּשׁ אֲנִי בִּפְנֵי הַנְּמָלוֹת,

הֵן כֹּה קְטַנּוֹת וְכֹה עֲמֵלוֹת.

אֲנִי מַצִּיעַ לְכָל הַיְּצוּרִים הָעֲצֵלִים

לִבְרֹחַ מִמֶּנִּי וְלָלֶכֶת אֶל הַנְּמָלִים.

לִרְאוֹת דַּרְכֵיהֶן וְלִהְיוֹת פְּעִילִים,

לִהְיוֹת חָרוּצִים וְלִחְיוֹת חַיִּים מְעֻלִּים.

מַה לוֹמְדִים מִשִּׁיר זֶה?

יְלָדִים יְקָרִים, מִשִּׁיר זֶה לוֹמְדִים עַל הַנְּמָלָה כַּמָּה חֲרוּצָה הִיא, כַּמָּה זְרִיזָה וְכַמָּה נְקִיָּה, שֶׁאֵינָהּ מְבַזְבֶּזֶת זְמַן וְעוֹשָׂה אֶת עֲבוֹדָתָהּ בִּזְרִיזוּת וְאֵינָהּ דּוֹאֶגֶת רַק לְעַצְמָהּ אֶלָּא לְכָל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ וּלְכָל חַבְרוֹתֶיהָ. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: לְךָ אֶל נְמָלָה, עָצֵל, רָאָה דְּרָכֶיהָ וַחֲכַם!

 

פרסום תגובה חדשה

test email