שיר לילדים – החסידה ובתה

הקראת כתבה
יום שלישי ט״ו אלול ה׳תשע״ג
אַהֲבַת הַחַיִּים נְטוּעָה בְּכָל הַבְּרוּאִים שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לָכֵן הַרְבֵּה צִפּוֹרִים וּשְׁאָר בַּעֲלֵי כָּנָף עוֹשִׂים דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה מֵאַרְצוֹת הַקֹּר לְאַרְצוֹת הַחֹם לִקְרַאת הַחֹרֶף כְּדֵי לִשְׂרֹד בִּתְנָאֵי מֶזֶג אֲוִיר נְאוֹתִים הַמַּתְאִימִים לָהֶם.
מאת שולמית שמידע
מתחת למים

פַּעַם אַחַת בְּיוֹם סַגְרִיר

כְּשֶׁהִתְחִיל לִהְיוֹת קָרִיר,

קָדַר הָאֲוִיר

וְהַנּוֹף הֶחְוִיר.

פָּנְתָה הַחֲסִידָה

לְבִתָּהּ הַיְּחִידָה:

בַּת יְקָרָה, אָמְרָה,

יֵשׁ שִׁנּוּי בָּאֲוִירָה.

הַיָּמִים מִתְקַצְּרִים

וְהַמַּיִם מִתְקָרְרִים,

עֲנָנִים מִתְאַסְּפִים

וּפְנֵיהֶם זוֹעֲפִים.

חָסֵר לָנוּ מָזוֹן

וּמַתְחִילִים יְמֵי רָזוֹן,

וְעִם הָרְעָבוֹן

גָּדֵל הַתֵּאָבוֹן.

שַׁאֲפִי אֲוִיר עָמֹק,

לֹא נוּכַל לַחְמֹק,

נַתְחִיל לִנְדֹּד רָחוֹק

בִּרְצִינוּת, אֵין זֶה צְחוֹק.

לֹא נִקַּח תַּרְמִיל,

לֹא נִלְבַּשׁ מְעִיל,

כִּי אֵין זֶה רָגִיל

וְגַם לֹא מוֹעִיל.

מַהֲרִי יֵשׁ פְּגִישָׁה

שָׁם לְיַד הַחֻרְשָׁה,

הִנֵּה בְּעוֹד דַּקָּה

תַּגִּיעַ כָּל הַלַּהֲקָה.

אֲבָל, אִמָּא חֲמוּדָה,

אֲנִי קְצָת חֲרֵדָה,

הַדֶּרֶךְ קָשָׁה,

אֲנִי מַרְגִּישָׁה.

אַל תִּפְחֲדִי, יַלְדָּתִי הַמְּתֻקָּה,

אֲנִי אִמֵּךְ, מַנְהִיגַת הַלַּהֲקָה.

אֲסַפֵּר לְךָ בְּרֹן,

כִּי יֵשׁ לִי בָּזֶה רִשְׁיוֹן.

זֶה עִנְיָן שֶׁל כִּשְׁרוֹן

וְשָׁנִים שֶׁל נִסָּיוֹן.

אָעוּף עַל יָדֵךְ

מַמָּשׁ לְצִדֵּךְ,

אֲצַיֵּץ לִכְבוֹדֵךְ,

לֹא תָּחוּשִׁי לְבַדֵּךְ.

תִּהְיֶה לָךְ הַרְפַּתְקָאָה

נְעִימָה וְנִפְלָאָה.

דֶּרֶךְ נָאָה

וּמְלֵאָה הֲנָאָה.

נִרְאֶה נוֹפִים יָפִים,

נָלוּן עַל עֲנָפִים,

נָעוּף בֵּין עָבִים,

וְנִצְפֶּה בַּכּוֹכָבִים.

נִרְאֶה יָמִים וּנְהָרוֹת,

נַעֲבֹר חֹרְשׁוֹת וִיעָרוֹת.

זֹאת חֲוָיָה גְּדוֹלָה לִנְדֹּד

וּמְעַנְיֶנֶת מְאֹד מְאֹד.

רְאִי אֶת הַשַּׁפִּירִיּוֹת וְהַדָּנָאִיּוֹת

מַה הֵן עוֹשׂוֹת כְּדֵי לִחְיוֹת.

עוֹבְרוֹת בַּיָּמִים

בֶּהָרִים וּבַגֵּאָיוֹת,

לֹא בָּאֲוִירוֹנִים

סִירוֹת אוֹ אֳנִיּוֹת.

וּפָרוֹת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הַקְּטַנְטַנּוֹת

הֵן אֵינָן מִתְלוֹנְנוֹת,

אֵין לָהֶן כֹּחוֹת,

וְאֵינָן יוֹדְעוֹת לִשְׂחוֹת.

הֵן בִּקְשִׁי זָזוֹת,

אַךְ כָּל־כָּךְ נוֹעָזוֹת.

נוֹדְדוֹת עַל פְּנֵי הַמַּיִם

וּמַבִּיטוֹת בַּשָּׁמַיִם.

רַבּוֹת מֵהֶן כּוֹשְׁלוֹת

וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ נוֹפְלוֹת.

אֲבָל אֲנַחְנוּ הַגְּדוֹלוֹת

תְּנָאִים קָשִׁים סוֹבְלוֹת.

אַל לָנוּ לְפַחֵד,

יִהְיֶה טוֹב מְאֹד.

אֵין מַה לִּדְאֹג,

בַּסּוֹף נוּכַל לַחְגֹּג.

אַךְ זִכְרֵי דָּבָר חָשׁוּב,

לְבֵיתֵנוּ עוֹד נָשׁוּב.

יִהְיֶה זֶה מַסָּע חָבִיב

לְקַבֵּל אֶת הָאָבִיב.

מַה לּוֹמְדִים מִשִּׁיר זֶה?

יְלָדִים יְקָרִים, אַהֲבַת הַחַיִּים נְטוּעָה בְּכָל הַבְּרוּאִים שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לָכֵן הַרְבֵּה צִפּוֹרִים וּשְׁאָר בַּעֲלֵי כָּנָף עוֹשִׂים דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה מֵאַרְצוֹת הַקֹּר לְאַרְצוֹת הַחֹם לִקְרַאת הַחֹרֶף כְּדֵי לִשְׂרֹד בִּתְנָאֵי מֶזֶג אֲוִיר נְאוֹתִים הַמַּתְאִימִים לָהֶם.

פרסום תגובה חדשה

test email