בפרשת האזינו ממשילה התורה את הקב"ה לנשר –

"כנשר יעיר קנו… ישאהו על אברתו",

והרי הקב"ה – אין לו גוף ולא דמות הגוף,

אלא שדיברה תורה כלשון בני אדם ללמדנו רחמיו של הקב"ה.

נשר סמל למידת הרחמים, ולא סתם רחמים אלא רחמים רבים.

הקב"ה מתגלה אלינו במידותיו הם "רמ"ח אברים דמלכא",

"רמ"ח אברים" המתגלים על ידי המצוות – "רמ"ח פקודין"!

ומחיבת קיום המצוות אומר הקב"ה – "מעלה אני עליכם כאילו עשאוני".

אולם מצות התשובה מעוררת מידה נעלית יותר –

רחמים רבים דוגמת הנשר שלמעלה מרמ"ח אברין דמלכא –

"ישאהו על אברתו".

וכפי שמבארת הקבלה, בחיות הקודש שעל המרכבה

יש הארה מי"ג תיקוני דיקנא – שלוש עשרה מדות הרחמים!

אולם הנשר, המייצג את מידת ה"רחמים רבים",

נמצא למעלה מחיות המרכבה אריה שור כו',

כי הוא בדרגת "עתיק" – נעתק ונבדל מכל סדר ההשתלשלות.

דרגה שאין בה שום מדידות והגבלות,

גם לא המדידות שבמדריגות העליונות ביותר שבסדר השתלשלות.

לכן קוראים פרשת האזינו בשבת תשובה (או מיד אחרי יום כיפור),

בזמן התשובה הנותנת הזדמנות גם למי שחטא כפשוטו,

(ולא רק חטא – מלשון חסרון – שחסר לו בשלימות עבודתו),

לשוב אל ה' המוחל סולח ומכפר מצד הרחמים הרבים שלו (נשר);

שאז מתקבלת התשובה המעלה את האדם לבחינה שלמעלה מ"אברתו".

נשאלת השאלה: למה נבחר הנשר מכל חיות המרכבה לייצג את דרגת "עתיק",

דרגה הנעתקת ונבדלת מכל סדר ההשתלשלות…

וכמובן מעולם הבריאה ששם שוכנות ארבע חיות המרכבה?…

איך אפשר לדמות את דרגת "עתיק" מידת "רחמים רבים"

לדרגת נשר שבסדר ההשתלשלות – נשר שבמרכבה,

או אף לנשר הגשמי שלמטה, שזהו פשוטו של מקרא?…

כידוע, נשר הוא רחמני, ההיפך מעורב,

ובארבע חיות המרכבה – "פני אריה אל הימין ופני שור מהשמאל" –

פני נשר הוא באמצע.

דוגמת האבות שהן המרכבה – אברהם בקו הימין, יצחק בקו השמאל,

ויעקב שהוא שלימות האבות הוא בקו האמצעי.

מהי מעלת קו האמצעי, הבריח התיכון?…

הקו האמצעי  מבריח מן הקצה אל הקצה –

מהקצה העליון ביותר עד הקצה התחתון ביותר;

כבריח התיכון שבמשכן שהיה מבריח מהקצה האחד של המשכן ועד קצהו השני.

כי מכיון שהוא עליון כל כך יש ביכולתו להימשך מטה מטה,

שהרי "עומק רום" ו"עומק תחת" שייכים זה לזה.

כך גם בעבודת ה' – "ממעמקים קראתיך הוי'",

כשהעבודה באה מעומקא דלבא – עומק לפנים מעומק,

היא מגיעה לעומק שלמעלה, עד לפני הוי', לבחינת רחמים רבים!

מקום שלימות המחילה סליחה וכפרה של יום הכפורים,

דרגת "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה".

זוהי מהותו של הקו האמצעי שמראשו ועד סופו הוא בשוה בלי שינויים.

שבהיותו מבריח מן הקצה העליון ביותר אין חלים בו שינויים גם בירידתו למטה,

אף כשהוא נמשך מטה מטה, בכל מקום הוא בשוה;

שלא כקו הימין וקו השמאל שהם רק הארות, וככל שנמשכים למטה מתמעטים,

ובשעה שכל הקוים מגיעים רק לחיצוניות הכתר, קו האמצעי מגיע לפנימיות הכתר.

מכאן ברור למה מאברהם נמשך ישמעאל, ומיצחק עשו, ואילו יעקב "מטתו שלמה",

כי יעקב "חבל נחלתו" גם כשנמשך למטה הוא בתכלית השלימות,

ובסופו הוא כמו בראשו – בלי שום שינוי!

זהו "יעקב חבל נחלתו" שהוא דוגמת חבל,

שראשו אחד למעלה וראשו השני למטה,

וכשמנענעים בקצהו התחתון מתנענע גם קצהו העליון (ככתוב באגרת התשובה),

כי מכיון שיעקב הוא קו האמצעי לכן הוא חבל נחלתו.

מכאן גם ברור למה התפלא שלשה המלך על הנשר בשמים,

איך נשר (עוף טמא!) נמצא בדרגת המרכבה שלמעלה…

ולא עוד אלא גם כשנושר ונופל הנה גם אז הוא בשמים.

שלמה המלך לא התפלא על האריה, אף שגם הוא חיה טמאה.

הוא ידע שנפילת האריה למטה מורה על שרשו הגבוה,

שהרי רק מתוקף האור של קדושתו בדרגת "פני אריה שבמרכבה",

הוא יכול ליפול מטה כל כך עד שהופך לדרגת טומאה דוקא!

בכל זאת, לאחר נפילתו בגלל המסכים והפרסאות וההפסקים,

הוא נפל ונפרד משרשו ורק שורשו נשאר בשמים.

לעומת זאת, הנשר נשאר מחובר לשמים גם כאשר נשר ונפל מטה מטה,

עד שהגיע לדרגת הנשר הגשמי שבעולם הזה.

זוהי מעלת הקו האמצעי על קו הימין וקו השמאל.

אמנם "ימין מקרבת ושמאל דוחה",

ימין מבררת ומזככת ומעלה את הדברים המותרים,

ושמאל דוחה את הדברים האסורים וקשורים בידי החיצונים.

אולם הקו האמצעי, דרגת רחמים של הנשר,

מעלה למעלה עד לשמים גם מה שנשר ונפל.

זוהי מעלת התשובה בחינת "בקש שלום" המהפכת גם את הזדונות לקדושה,

הנעלית על העבודה של "סור מרע ועשה טוב".

אמנם בתחילת עבודת התשובה, נעשים הזדונות רק לשגגות,

אבל תכלית התשובה הוא שהזדונות נהפכים לזכויות.

זוהי דרגת בעל תשובה שהיה בארץ מדבר, במקום הרחוק ביותר מה',

עד שה' בא אליו ומעוררו לתשובה – "כנשר יעיר קנו".

ודוקא שם על ידי התשובה הוא נפגש עם הקב"ה –

"ימצאהו בארץ מדבר ובתהו יליל ישימון".

והקב"ה מקבל אותו ושומר עליו – "יצרנהו כאישון עינו".

כמו את השחור שבעין שממנו יוצא המאור –

כי יש יתרון לאור הבא מן החשך –

עד שנושא אותו מעלה מעלה – "ישאהו על אברתו",

למקום הסליחה והכפרה, הנמשכת ממקום נעלה מתורה ומצוות.

ולבסוף הוא מתאחד עם הקב"ה ביחוד נפלא שאין כמוהו,

עד שאין שום בריה בעולם שיכולה להגיע למקום זה –

"אין לזרים אתך ויהיו לך לבדך".

ואכן, דוקא בזמן התשובה אנו מרגישים אחדות עם ה',

כשהוא לבדו מנחה אותנו – "הוי' בדד ינחנו ואין עמו א-ל נכר",

ישראל ומלכא בלחודוהי!

יהי רצון שעל ידי התשובה נזכה מיד ממש לגאולה האמיתית והשלימה

עם הרבי מלך המשיח בראשנו  בבית המקדש השלישי.

ונזכה לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה

עם כל הברכות והאיחולים של ימות המשיח.

יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

(על פי מאמר הרבי לפרשת האזינו, י"ג תשרי, ה'תשכ"ט).