שיעור חמישה עשר בעברית למתקדמים

יום שלישי ז׳ תשרי ה׳תשע״ד
חכמינו הדגישו את חשיבות לימוד הלשון העברית – לשון הקודש, וראו בזה מצוה. על המשנה בפרקי אבות: "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, מביא הרמב"ם בהקדמה למשנה את "שמחת הרגל" ו"לימוד לשון הקודש" כדוגמאות למצוה קלה. ובספרי לפרשת עקב נאמר, שמרגע שילד לומד לדבר יש לדבר עמו בלשון הקודש וללמדו תורה, שנאמר: "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם".
מאת שולמית שמידע

 

בְּמַזָּל עַקְרָב – בִּנְיָמִין גבירצמן

 

שְׁלוֹשָׁה בָּאִים בְּהֶסֵּחַ הַדַּעַת: מָשִׁיחַ, מְצִיאָה וְעַקְרָב.

 

הַכָּרַת הָעַקְרַבִּים הֵבִיאָה לְהַזְמָנָתָן שֶׁל כַּמָּה וְכַמָּה אֱמוּנוֹת תְּפֵלוֹת, אַךְ אֵרַע בָּאָרֶץ לְפָחוֹת מִקְרֶה אֶחָד, שֶׁבּוֹ "הוֹכִיחָה אֶת עַצְמָהּ" אֱמוּנָה "בִּלְתִּי מִתְקַבֶּלֶת עַל הַדַּעַת".

 

מְסַפֵּר פִּינְחָס אֲמִתִּי: הִתְבַּקַּשְׁתִּי לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְלַעֲזֹר בְּהַצָּלַת מָאוֹר עֵינֶיהָ שֶׁל נַעֲרָה, שֶׁנִּתְעַוְּרָה לִפְנֵי שָׁנִים. הַנַּעֲרָה נִבְדְּקָה בִּזְמַנּוֹ עַל יְדֵי טוֹבֵי הָרוֹפְאִים וְהֵם לֹא מָצְאוּ כָּל תְּרוּפָה לְמַחֲלָתָהּ, מִשֶּׁנּוֹאֲשָׁה מֵהֶם הָלְכָה אֵצֶל רַב יָדוּעַ, שֶׁיָּצָא לוֹ שֵׁם בִּדְרוֹם הָאָרֶץ כִּמְרַפֵּא מַחֲלוֹת רַבּוֹת וּבְעִקַּר עִוָּרוֹן. הָרַב בִּקֵּשׁ מֵהַנַּעֲרָה לְהָבִיא לוֹ אַרְבָּעָה עַקְרַבִּים שְׁחֹרִים. אֵיכְשֶׁהוּ נוֹדַע לַמִּשְׁפָּחָה שֶׁאֲנִי עוֹסֵק בְּעַקְרַבִּים – וְכָךְ הִגִּיעוּ אֵלַי וּבִקְּשׁוּ אֶת הָעַקְרַבִּים.

 

מַה לֹּא עוֹשִׂים לְמַעַן הַחְזָרַת מְאוֹר עֵינֶיהָ שֶׁל נַעֲרָה? נָתַתִּי אֶת הָעַקְרַבִּים, וְכַעֲבֹר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת נוֹדַע לִי לְתַדְהֵמָתִי, כִּי הַתְּרוּפָה שֶׁהוּכְנָה עַל יְדֵי הָרַב מֵהָעַקְרַבִּים שֶׁנָּתַתִּי, אָכֵן נָשְׂאָה פְּרִי וְהַנַּעֲרָה חָזְרָה לִרְאוֹת!

 

אַחֲרֵי זְמַן מַה בָּאָה אֵלַי הַנַּעֲרָה כְּדֵי לְהוֹדוֹת לִי, וּלְבַקָּשָׁתִי סִפְּרָה לִי מֶה עָשָׂה הָרַב בָּעַקְרַבִּים: הוּא צִוָּה עָלֶיהָ לִשְׂרֹף אוֹתָם וּלְהָבִיא אֶת אֶפְרָם אֵלָיו. לְאַחַר מִכֵּן נָטַל אֶת הָאֵפֶר, הֵכִין מִמֶּנּוּ אֲבָקָה, צִוָּה עַל הַנַּעֲרָה לְפַזֵּר אֶת הָאֲבָקָה הַזֹּאת עֶרֶב עֶרֶב עַל עֵינֶיהָ, וּכְמוֹ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה – זֶה עָזַר! סִכְּמָה הַנַּעֲרָה.

 

לְאַחַר שֶׁבָּדַקְתִּי אֶת הָעִנְיָן בְּיֶתֶר דִּקְדּוּק הִתְבָּרֵר לִי, כִּי הָרַב הָלַךְ בְּעִקְבוֹת הַנֶּאֱמָר בַּתַּלְמוּד (גִּטִּין ס"ט עמ' א׳). הַדְּבָרִים שָׁם נֶאֶמְרוּ בַּאֲרָמִית, אוֹתָם תִּרְגֵּם רש"י כְּדִלְהַלָּן: "חוֹלֵה הָעֵינַיִם יִקַּח עַקְרַב בַּעַל שִׁבְעָה גְּוָנִים (הַכַּוָּנָה, כַּנִּרְאֶה, לְעַקְרַב שֶׁנֻּמַּר מֵחֲמַת הַזִּקְנָה) וִייַבְּשֵׁהוּ שֶׁלֹּא בַּשֶּׁמֶשׁ, וְיִשְׁחֹק שְׁנֵי חֲלָקִים כָּחֹל (כַּחַל לָעֵינַיִם) וְחֵלֶק אֶחָד מִמֶּנּוּ (כְּלוֹמַר מֵהָעַקְרָב) וְיָשִׂים תְּחִלָּה שְׁלוֹשָׁה מִכְחוֹלִים (כְּלוֹמַר, שָׁלוֹשׁ מָנוֹת קְטַנּוֹת) בְּעֵינוֹ הָאַחַת וְאַחַר יָשִׂים גַּם בְּעֵינוֹ הַשְּׁנִיָּה, וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יָשִׂים יוֹתֵר מִדַּי – לְבַל תִּפָּקַע עֵינוֹ."

 

וּמִי שֶׁמְּפַקְפֵּק בְּכָךְ – יָבוֹא סִפּוּר הַנַּעֲרָה וְיוֹכִיחֵנוּ עַל פָּנָיו.

 

 

שאלות תוכן

 

1. מהי המצווה שהתבקש פנחס אמיתי לעשות?

2. סמן עיגול סביב התשובה הנכונה:

הנערה נולדה עיוורת        נכון / לא נכון         

הרופאים הצליחו לרפאה        נכון / לא נכון

התרופה שנוצרה מהעקרבים הצליחה        נכון / לא נכון

הנערה שתתה אבקה לרפואתה        נכון / לא נכון

בתלמוד יש הצעה לתרופה        נכון / לא נכון

3. מדוע באה הנערה להודות לפנחס אמיתי?

 

 

אוצר מילים

 

לפניך מילים וביטויים מן הקטע. שבץ אותם במשפטים שלפניך:

 

לְתַדְהֵמָתִי, בְּיֶתֶר דִּקְדּוּק, מְאוֹר עֵינַיִם, אֱמוּנָה תְּפֵלָה. נָשָׂא פְּרִי. מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת, מֵחֲמַת, הוֹכִיחַ אֶת עַצְמוֹ, אֵפֶר. יָצָא לוֹ שֵׁם.

 

ו. מתוך ענווה הוא אמר על עצמו, שהוא עפר ו________.

2. האורח לא בא למסיבה ________ חולשה.

3. ________ של מומחה לחרקים.

4. ________ פעולת המרפא הצליחה.

5. השתדלויותיו הגדולות ________.

6. דבריו הגיוניים ו________.

7. למרות זקנתו יש לו ________            של נער.

8. חזרתי וסיפרתי את כל פרטי הסיפור ________.

9. פעולת המחנכים ________ כפעולה טובה ויעילה.

10. אף על פי שהרגשתו איננה הגיונית, אין זאת ________. 

 

 

צורות לשון

 

א. נטיית מילות יחס

 

1, נטיית מילת היחס – "עֶצֶם", כמו שם עצם ביחיד.

           

ביחיד: עַצְמִי עַצְמְךָ עַצְמֵךְ עַצְמוֹ עַצְמָהּ

ברבים: עַצְמֵנוּ עַצְמְכֶם עַצְמְכֶן עַצְמָם עַצְמָן

 

2. נטיית מילת היחס – "אֶל" כמו שם עצם ברבים.  

 

ביחיד: אֵלַי אֵלֶיךָ אֵלַיִךְ אֵלָיו אֵלֶיהָ

ברבים: אֵלֵינוּ אֲלֵיכֶם אֲלֵיכֶן אֲלֵיהֶם אֲלֵיהֶן   

 

הסבר

 

יש שמות עצם הנוטות כמו שם עצם ביחיד כגון: אֶת, עִם, כְּמוֹ, אֵין, אֵצֶל, בְּתוֹךְ, לְעֻמַּת.

ויש מילות יחס הנוטות כמו שם עצם ברבים כגון: עַל, בִּלְעֲדֵי, לִפְנֵי, אַחֲרֵי.

 

השלם את מילות היחס במשפטים שלפניך בצורתן המתאימה:

 

1. פגשתי את אחותי ברחוב ודיברתי ________ (את).

2.אנחנו דומים זה לזה, הוא אוהב טיולים, ואני אוהב טיולים ________ (כמו).

3. אני פונה ________ (אל), המנהל, בבקשה לשחרר אותי מן העבודה היום.

4. השארתם פה את המזוודה. אינכם יכולים לנסוע ________ (בלעדי).

5. לקחנו את התיקים, והכנסנו כסף ________ (בתוך).

6. ביקשתי שלא לשים את הספרים ________ (לפני). הם מפריעים לי לעבוד.

7. הם הבטיחו לעזור לעני, חובה זו מוטלת            ________ (על).

8. הלכנו לבקר את הורינו, והיינו ________ (אצל) שעה ארוכה.

9. אתה אומן מקצועי, ________ (לעומת) אני רק תלמיד.

10. אתם הגעתם מאוחר, אבל אנחנו הגענו            ________ (אחרי).

 

 

ב. כינוי מושא חבור

 

1. מושא חבור – עתיד

יְבָרֶכְךָ – יְבָרֵךְ אוֹתְךָ         יְיַבְּשֶׁנּוּ – יְיַבֵּשׁ אוֹתוֹ

יִשְׁמָרְךָ – יִשְׁמֹר אוֹתְךָ       יוֹכִיחֶנּוּ – יוֹכִיחַ אוֹתוֹ

יְלַמְּדָהּ – יְלַמֵּד אוֹתָהּ        יְצָרְפֵהוּ – יְצָרֵף אוֹתוֹ

יְסַפְּרֶנָּה – יְסַפֵּר אוֹתָהּ      תִּרְשְׁמוּם – תִּרְשְׁמוּ אוֹתָם

יְחַדְּשֵׁנִי – יְחַדֵּשׁ אוֹתִי        תַּפְקִידוּהָ – תַּפְקִידוּ אוֹתָהּ

           

2. מושא חבור – פיעל, עתיד, גוף שלישי

ליחיד: יְבָרְכֵנִי     יְבָרֶכְךָ     יְבָרְכֵךְ     יְבָרְכוֹ/כֶנּוּ/כֶהוּ     יְבָרְכָהּ

לרבים: יְבָרְכֵנוּ     יְבָרְכְכֶם      יְבָרְכְכֶן     יְבָרְכֵם     יְבָרְכֵן

 

פרק את המושא החבור בפעלים שלפניך:

 

יְשִׂימְכֶם, יְלַמְּדוּכֶם, יְקַבְּצֶנּוּ, יַאַסְפֶנּוּ, יוֹלִיכוּם, תִּסְפְּרוּהָ, אַלְבִּישֶׁנּוּ, תְּשַׂמְּחֵנִי, תְּבַקְשׁוֹ, תִמְצָאֵם.

 

 

תחביר

 

א. מילות זמן, משפטי זמן

 

לפני שם

לִפְנֵי, טֶרֶם, בִּזְמַן, בְּעֵת, בִּשְׁעַת, בְּמֶשֶׁךְ, כָּל זְמַן הֵ, אַחֲרֵי, לְאַחַר, כַּעֲבוֹר, עַד, מֵאָז הֵ.

 

לפני משפט

לִפְנֵי שֶׁ,  כַּאֲשֶׁר, כְּשֶׁ, בִּזְמַן שֶׁ, בְּשָׁעָה שֶׁ, כָּל עוֹד, כָּל זְמַן שֶׁ, אַחֲרֵי שֶׁ, עַד שֶׁ, מֵאָז שֶׁ, מִזְּמַן שֶׁ, מִשֶּׁ.          

 

בהתייחס לנאמר קודם לכן

לִפְנֵי כֵן, קֹדֶם לָכֵן, בְּאוֹתוֹ זְמַן, אַחֲרֵי כֵן, אַחַר כָּךְ, לְאַחַר מִכֵּן, עַד אָז, מֵאָז.      

 

 

הסבר

 

את מילת הזמן אפשר תמיד להמיר במילת זמן אחרת.

יש עוד שימושים של מילות זמן לפני שם או בלעדיו, כגון :

בָּעֶרֶב, בַּיּוֹם, בִּשְׁנַת, בְּחֹדֶשׁ, בִּתְחִלַּת הַחֹדֶשׁ, בְּתֹם הַשָּׁנָה, בְּשִׁלְהֵי הַקַּיִץ, בְּעוֹנַת הָאָבִיב, בְּעֶרֶב שַׁבָּת, בְּיוֹם רִאשׁוֹן, בְּתֹם שְׁנַת הַלִּמּוּדִים וְכוּ'.

כמו כן אפשר להשתמש במילות זמן כמו:

בְּרֵאשִׁית הַדִּיּוּן, בְּמַהֲלַךְ הָעֲבוֹדָה, לְעִתִּים, לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, וְכוּ'. בִּימֵי הַבֵּינַיִם, בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה וְכוּ'.

 

1. אַחֲרֵי זְמַן מַה בָּאָה אֵלַי הַנַּעֲרָה, וכעבור כַּמָּה שָׁבוּעוֹת נוֹדַע לִי, כִּי הַתְּרוּפָה נָשְׂאָה פְּרִי…

2. לְאַחַר שֶׁבָּדַקְתִּי אֶת הָעִנְיָן, הִתְבָּרֵר לִי, כִּי הָרַב הָלַךְ בְּעִקְבוֹת הַנֶּאֱמָר בַּתַּלְמוּד.

3. משנואשה מֵהֶם הָלְכָה אֵצֶל רַב יָדוּעַ.

4. עַד שֶׁהִתְחַלְתָּ לְדַבֵּר, לֹא יָדַעְתִּי שָׁאַתָּה הַמַּרְצֶה.

5. כָּל זְמַן שֶׁלֹּא קיבלנו אֶת אישור הַמְפַקֵּחַ, אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְהַמְשִׁיךְ בָּעֲבוֹדָה.

6. הוּא מְנַגֵּן, וּבְאוֹתוֹ זְמַן הוּא שָׁר.

7. הָיִיתִי תַּלְמִיד בְּבַיִת הַסֵּפֶר עַד לִפְנֵי חודש.

 

הַשְׁלֵם אֶת הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁלְּפָנֶיךָ:

 

1. ________ יָרַד גֶשֶׁם שׁוֹטֵף, זָרְחָה הַשָּׁמֶשׁ.

2. נִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי המומחה ________ נָבִין.

3. נשוחח עַל כָּךְ ________ הַהַרְצָאָה.

4. ________ לָמַדְתִּי אֶת הַסֵּפֶר, לֹא הָיוּ לִי עוֹד שְׁאֵלוֹת.

5. ________ חמישה חודשים בְּאֶרֶץ יָדַעְתִּי עִבְרִית.

6. ________ לֹא קיבלנו רְשׁוּת מֵהַמְּנַהֵל, לֹא יָצָאנוּ לְטִיּוּל.

7. אֵין הוּא מֵגִיב לצלצולי טֶלֶפוֹן ________ יְשִׁיבוֹת.

8. ________נִכְנַס אֲדָר מַרְבִּים בְּשִׂמְחָה.

9. ________ בָּאתִי לְכָאן, יָדַעְתִּי  שמחכה לִי הַפְתָּעָה.

10. הוּא גָמַר אֶת עֲבוֹדָתוֹ וְ________ יָצָא לְטַיֵּל.

 

 

ב. (כָּל) מִי שֶׁ, (כָּל) מַה שֶׁ

 

לְאָדָם: (כָּל) מִי שֶׁ           

לְדָבָר: (כָּל) מַה שֶּׁ

 

1. מִי שֶׁמְּפַקְפֵּק בְּכָךְ – יָבוֹא סיפור הַנַּעֲרָה וְיוֹכִיחֵנוּ עַל פָּנָיו.

2. מִי שֶׁנּוֹטֵל עֵצָה מִן הַזְּקֵנִים, אֵינוֹ נִכְשָׁל.

3. מִי שֶׁאוֹכֵל אֶת הַתַּבְשִׁיל, הוּא יוֹדֵעַ אֶת טַעְמוֹ.

4. כָּל מִי שֶׁהָיָה בְּבַיִת זֶה, הִתְפַּעֵל מִן הָאֲוִירָה הַטּוֹבָה שֶׁבּוֹ.

5. מִי שֶׁהוֹצִיא אֶת הַסֵּפֶר מִן הַסִּפְרִיָּה, יַחְזִיר אוֹתוֹ מִיַּד.

6. מַה שֶּׁרָצִיתִי לַעֲשׂוֹת אֶתְמוֹל, עָשִׂיתִי הַיּוֹם.

7. אַתָּה יָכוֹל לִשְׁאוֹל, כָּל מַה שֶּׁקָּשֶׁה לְךָ.

 

 

הסבר

 

"(כָּל) מִי שֶׁ" וְ"(כָל) מַה שֶּׁ" מְשַׁמְּשִׁים הֵן באופן כְּלָלִי, הֵן לְגַבֵּי אָדָם אוֹ דָּבָר מסוימים, אַךְ כַּאֲשֶׁר רוֹצִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ רַק לְגַבֵּי מִישֶׁהוּ אוֹ מַשֶּׁהוּ מסויימים מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּ"מִי שֶׁ" וּבְ"מַה שֶּׁ" בִּלְבַד, כְּמוֹ בְּמִשְׁפָּטִים 5, 6.

כַּאֲשֶׁר "(כָּל) מִי שֶׁ" וְ"(כָל) מַה שֶׁ" מְשַׁמְּשִׁים לפתיחות בְּמִשְׁפְּטֵי נוֹשֵׂא כְּלָלִי. הַנּוֹשֵׂא יִהְיֶה בְּיָחִיד וּבְזָכָר.

 

 

הַשְׁלֵם אֶת הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁלְּפָנֶיךָ:

 

1. מִי שֶׁאוֹכֵל שׁוּם, _________________________.      

2. כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין _________________________.               

3. הֵבַנְתִּי כָּל מַה שֶּׁ_________________________.      

4. מִי שֶּׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת _________________________.                     

5. תוּכְלוּ לְהַחְלִיט            _________________________ תִּרְצוּ.

6. _________________________ שָׁכַח אֶת סַלּוֹ בָּאוֹטוֹבּוּס, יָרַד לִפְנֵי שָׁעָה.

7. _________________________ בַּחֲנוּת, נִמְכַּר בַּחֲצִי מְחִיר.

8. קִרְאוּ כָּל מַה _________________________.

9. כָּל מַה שֶּׁ____________________, ____________________.        

10. אֵינֶנּוּ מְבִינִים אֶת מִי שֶׁ_________________________.                    

 

 

ג. עֶרֶךְ הַהַפְלָגָה

 

הָרוֹפְאִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר   –   טוֹבֵי הָרוֹפְאִים          

הַמֻּמְחִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר   –   גְּדוֹלֵי הַמֻּמְחִים         

הַשָּׂרִים הַנִּכְבָּדִים בְּיוֹתֵר   –   נִכְבְּדֵי הַשָּׂרִים

 

 

הסבר

 

זוֹהִי צוּרַת סְמִיכוּת לביטוי עֵרֶךְ הַהַפְלָגָה, שֶׁבָּהּ שֵׁם התואר מְשַׁמֵּשׁ נִסְמָךְ.

 

נָא לַהֲפֹךְ אֶת הצירופים שֶׁלְּפָנֶיךָ לסמיכויות:

 

1. הַשָּׂרִים הַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר –

2. הָרַבָּנִים הַזְּקֵנִים בְּיוֹתֵר –

3. האיכרים הָעֲשִׁירִים בְּיוֹתֵר –

4. הַמַּדְעָנִים הַחֲכָמִים בְּיוֹתֵר –

5. הַמְנַהֲלִים המכובדים בְּיוֹתֵר –

 

 

השלם

 

בסיפור שֶׁלְּפָנֶיךָ הושמטו כַּמָּה מילים.

קְרָא אֶת הסיפור וְהַשְׁלֵם אֶת המילים הַחֲסֵרוֹת (הֵן רְשׁוּמוֹת בְּסוֹף הסיפור).

 

רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי מְרַפֵּא חוֹלִים שְׁמוּאֵל יוֹסֵף עַגְנוֹן

 

בָּחוּר נֶחְמָד בֶּן אַלְמָנָה הָיָה בִּטְבֶרְיָה שֶׁהָיָה מֻפְלָא בַּתּוֹרָה וּמֻפְלָג בְּיִרְאָה וְכָל יָמָיו הָיָה רָץ כַּצְּבִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם. אֶלָּא מָה הַצְּבִי אֵין עוֹרוֹ מַחְזִיק אֶת בְּשָׂרוֹ כָּךְ לֹא הָיָה גּוּפוֹ שֶׁל הַבָּחוּר מַחְזִיק אֶת נִשְׁמָתוֹ עַד שֶׁחָלָה וְנָטָה לָמוּת. עָשׂוּ לוֹ כָּל מִינֵי סְגֻלּוֹת וְקָרְאוּ לְכָל מִינֵי ________ וְלֹא הוֹעִילוּ כְּלוּם. אִם אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ רְפוּאָה מִן הַשָּׁמַיִם אָדָם מַה מּוֹעִיל.

 

בְּאוֹתָם הַיָּמִים הָיְתָה טְבֶרְיָה מְלֵאָה חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁהַבָּחוּר הַמֻּפְלָג נוֹטֶה לָמוּת נִתְמַלְּאוּ עָלָיו רַחֲמִים. אָמְרוּ אֵלּוּ לְאֵלּוּ נַעֲמֹד וְנִתְפַּלֵּל עָלָיו, אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְרַצֶּה הקב״ה וִיחַיֵּהוּ מֵחָלְיוֹ (=מֵהַמַּחֲלָה שֶׁלּוֹ). נִתְכַּנְּסוּ לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁלֹּא פָּסְקָה מֵהֶם תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְהִפְרִישׁוּ צְדָקָה גְּדוֹלָה וְחִלְּקוּ אֶת הַצְּדָקָה לְשֶׁבַע צְדָקוֹת שֶׁיִּנָּצֵל מִשֶּׁבַע פֻּרְעָנֻיּוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה וְיִתְקַיֵּם בּוֹ וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת וְעָמְדוּ כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים. אַחַר כָּךְ הָלְכוּ אֵצֶל קִבְרוֹ שֶׁל רַבֵּי מֵאִיר בַּעַל הַנֵּס וְאֵצֶל קִבְרֵיהֶם שֶׁל שְׁאַר כָּל הַתַּנָּאִים וְהָאֲמוֹרָאִים וּשְׁאַר כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁנִּתְאַוּוּ לְהַטְמִין אֶת גּוּפָם בַּעֲפָרָהּ שֶׁל טְבֶרְיָה וְנִשְׁתַּטְּחוּ עֲלֵיהֶם בִּבְכִיָּה ________ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת שֶׁמֶן כְּמִנְיַן שְׁנוֹתָיו שֶׁל הַחוֹלֶה וּכְמִנְיַן שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם עַל הָאֲדָמָה עַד שֶׁהֵאִירָה כָּל הָעִיר מֵאוֹתָם הַנֵּרוֹת, אֲבָל נִשְׁמַת חַיָּיו שֶׁל הַחוֹלֶה דָּעֲכָה וְהָלְכָה כִּפְתִילָה שֶׁאֵין לָהּ ________. כְּשֶׁרָאוּ הַחֲסִידִים שֶׁהַבָּחוּר מוּטָל כַּמֵּת אָמְרוּ אֵלּוּ לְאֵלּוּ: אַחֵינוּ הָאֲהוּבִים, אִמְרוּ לָנוּ, מֶה הָיָה לָנוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד לַחוֹלֶה וְלֹא ________. אָמְרוּ אֵלּוּ לְאֵלּוּ: אַחֵינוּ הָאֲהוּבִים, כָּל מַה שֶּׁהָיָה בְּיָדֵינוּ לַעֲשׂוֹת עָשִׂינוּ, עָמְדוּ וְנָטְלוּ אֶת סִפְרֵי תְּפִלּוֹתֵיהֶם וְחָזְרוּ לְבָתֵּיהֶם בְּפָחֵי נֶפֶשׁ.

 

אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָצָה לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עוֹד בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל הַבָּחוּר, נָתַן עֵצָה בְּלִבָּם שֶׁל קְרוֹבֵי הַבָּחוּר שֶׁיַּעֲלוּ עִמּוֹ לְמֵרוֹן בְּלַ״ג בָּעֹמֶר, שֶׁמִּכָּל הָעוֹלָם בָּאִים לְשָׁם לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרוֹ שֶׁל רַבֵּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, שֶׁזְּכוּתוֹ שֶׁל הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי יַעֲמֹד לוֹ וְיָקוּם מֵחָלְיוֹ. נָטְלוּ אֶת הַבָּחוּר עִם מִטָּתוֹ וּנְשָׂאוּהָ כָּל הַדֶּרֶךְ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִצְפַת. וּמֵחֲמַת שֶׁצְּפַת מְלֵאָה רוֹפְאִים הַרְבֵּה שֶׁבְּקִיאִים בְּסִפְרֵי הָרְפוּאָה וּבַמַּהֲלָךְ הַדּוֹפֵק הֵבִיאוּ אֶת הַחוֹלֶה ________. כְּשֶׁרָאוּ הָרוֹפְאִים אֶת הַחוֹלֶה הוֹרִידוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם בָּאֲנָחָה וְאָמְרוּ אָנוּ מִתְיָאֲשִׁים מִמֶּנּוּ, אֵין בְּיָדֵינוּ לְהַאֲרִיךְ אֶת חַיָּיו אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, אֶלָּא מָה אָנוּ מְיַעֲצִים לָכֶם, בְּמַעֲרָבָהּ שֶׁל צְפַת יֵשׁ בֵּית חַיִּים יָשָׁן נוֹשָׁן וּבוֹ צִיּוּנִים יְשָׁנִים וּמְעָרוֹת הַרְבֵּה וְאָמַר הָאֲרִ״י זָ׳׳ל שֶׁשָּׁם נִקְבְּרוּ צַדִּיקִים וּקְדוֹשִׁים כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, קְחוּ אֶת הַחוֹלֶה וְהַקִּיפוּ עִמּוֹ אֶת בֵּית הַחַיִּים, שֶׁמָּא יְרַחֲמוּ עָלָיו וִיבַקְּשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים. הָלְכוּ וְהִקִּיפוּ אֶת בֵּית הַחַיִּים בִּבְכִיּוֹת וְתַחֲנוּנִים וְלֹא רָאוּ בַּחוֹלֶה שׁוּם סִימָן לְטוֹבָה.

 

נְטָלוּהוּ וְעָלוּ עִמּוֹ לְמֵרוֹן, כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְשָׁם לֹא נִשְׁתַּיֵּר (=נִשְׁאַר) בּוֹ רוּחַ ________. הוֹרִידוּ אֶת מִטָּתוֹ וְהִנִּיחוּהוּ לִפְנֵי הַמְּעָרָה בַּחוּץ וּבָכוּ בְּכִיָּה גְּדוֹלָה עַד שֶׁבָּכוּ עִמָּהֶם כָּל הַשַּׁיָּרוֹת שֶׁבָּאוּ לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרוֹ שֶׁל רַבֵּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי.

 

בְּאוֹתָהּ ________ בָּאוּ   כָּל חַכְמֵי צְפַת וְסִפְרֵי הַתּוֹרָה בִּידֵיהֶם וְהֵם מְרַקְּדִים כָּל הַדֶּרֶךְ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְשָׁרִים שִׁירִים וְתִשְׁבָּחוֹת וּמְנַגְּנִים בְּכָל מִינֵי כְּלִי זֶמֶר וְהֶחָכָם הַגָּדוֹל רֹאשׁ כָּל רַבָּנֵי הַסְּפָרַדִּים הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וְהוּא זָקֵן וְצַדִּיק וּשְׁנוֹתָיו מְעֻטָּרוֹת בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. כְּשֶׁרָאָה שֶׁכָּל הָעָם בּוֹכֶה שָׁאַל אוֹתָם: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם ________? אָמְרוּ לוֹ: אִשָּׁה אַחַת אַלְמָנָה יֵשׁ לָהּ בֵּן יָחִיד וֶהֱבִיאוּהוּ מִטְּבֶרְיָה לְכָאן כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא רְפוּאָה עַל קִבְרוֹ שֶׁל רַבֵּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, וּכְשֶׁהֱבִיאוּהוּ לְכָאן שָׁבַק חַיִּים לְכָל חַי (=מֵת). אָמַר הָרַב: אֶפְשָׁר יוֹם הִלּוּלָא רַבָּא (=יוֹם שִׂמְחָה גָּדוֹל) שֶׁל רַבֵּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי יַהֲפֹךְ חַס וְשָׁלוֹם לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד. פָּנָה לַשַּׁמָּשִׁים וְאָמַר: הוֹצִיאוּ אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ וּמִן הַמְּעָרָה וְהַשְׁגִּיחוּ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אָדָם לַמְּעָרָה עַד שֶׁאֶקְרָא לָכֶם. יָצְאוּ כֻּלָּם וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר שָׁם אָדָם. אָמַר לָהֶם הָרַב לְנוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה: הַכְנִיסוּ אֶת הַחוֹלֶה לַמְּעָרָה וּצְאוּ מִן הַמְּעָרָה. הֱבִיאוּהוּ לְשָׁם וְהִשְׁכִּיבוּ אוֹתוֹ עַל כָּרִים וּכְסָתוֹת וְיָצְאוּ. לְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ סָגַר הָרַב אֶת הַמְּעָרָה וְהִקִּיף אֶת כָּתְלֵי הַמְּעָרָה בִּתְפִלָּה גְּדוֹלָה וְכָךְ הָיָה מִתְפַּלֵּל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ זְמַן מִנְחָה. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן מִנְחָה פָּתַח אֶת הַפֶּתַח וְהִכְנִיס לְשָׁם שְׁמוֹנָה חֲכָמִים שֶׁהָיוּ זְהִירִים כָּל יְמֵיהֶם בִּתְפִלָּה בְּצִבּוּר וְעָמַד עִמָּהֶם אֵצֶל קִבְרוֹ שֶׁל רַבֵּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי וְאָמַר: רַבֵּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁמִּיּוֹם שֶׁעָמַדְנוּ עַל דַּעְתֵּנוּ לֹא עָבְרָה עָלֵינוּ תְּפִלָּה שֶׁלֹּא הִתְפַּלַּלְנוּ אוֹתָהּ בְּצִבּוּר וַהֲרֵי אָנוּ כָּאן תִּשְׁעָה בְּנֵי אָדָם וּבָחוּר זֶה שֶׁהוּא מוּטָל לְפָנֶיךָ עֲשָׂרָה, אִם אֵין אַתָּה מְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים שֶׁיִּחְיֶה נִמְצָאִים אָנוּ מִתְבַּטְּלִים מִתְּפִלָּה בַּצִּבּוּר. וְכָךְ הָיוּ עוֹמְדִים עַל קִבְרוֹ שֶׁל רַבֵּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי וּבְכָל פַּעַם הָיוּ מְצִיצִים וּמַבִּיטִים בַּנַּעַר הַמֵּת וְלֹא רָאוּ בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי לַחַיִּים. נָתְנוּ אֶת יְדֵיהֶם זֶה בְּאַבְנֵטוֹ (=חֲגוֹרָתוֹ) שֶׁל זֶה וְזֶה בְּאַבְנֵטוֹ שֶׁל זֶה וְאָמְרוּ: רַבֵּי שִׁמְעוֹן, רַבֵּי שִׁמְעוֹן, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁמִּיּוֹם שֶׁעָמַדְנוּ עַל דַּעְתֵּנוּ לֹא הִתְפַּלַּלְנוּ בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה וְהַיּוֹם בְּיוֹם פְּטִירָתְךָ נַעֲמֹד ________ מִיִּשְׂרָאֵל וְלֹא נִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּצִבּוּר.

 

מִיָּד הִתְחִיל הָרַב הַזָּקֵן קוֹרֵא "אַשְׁרֵי", וְהָיָה קוֹרֵא פָּסוּק בְּפָסוּק בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּבְרֶתֶת וּבְזִיעַ וּשְׁאַר כָּל חֲבֵרָיו קוֹרְאִים עִמּוֹ כָּל פָּסוּק וּפָסוּק מִלָּה בְּמִלָּה. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לַפָּסוּק: "קָרוֹב הַשֵּׁם לְכָל קוֹרְאָיו לְכָל אֲשֶׁר יִקְרָאוּהוּ בֶּאֱמֶת" שָׁמְעוּ אָזְנֵיהֶם קוֹל יוֹצֵא מִפִּיו שֶׁל הַחוֹלֶה. עָמְדוּ וְהִטּוּ אָזְנֵיהֶם וְשָׁמְעוּ שְׂפָתָיו מְרַחֲשׁוֹת וְאוֹמְרוֹת: "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה"… וְיָדְעוּ שֶׁתְּפִלָּתָם מְקֻבֶּלֶת לַמָּקוֹם וְיָדְעוּ שֶׁהוּא חַי.

 

הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה ________ בְּכָל צְפַת וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ מִפִּי אָדָם אֶחָד מַר אַבְרָהָם גַּיְגֶּר שְׁמוֹ שֶׁשָּׁמַע זֶה הַמַּעֲשֶׂה מִפִּי זְקֵנָה אַחַת שֶׁהָיְתָה בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד, וְאֵינִי זוֹכֵר אִם אָמַר שֶׁאוֹתָהּ זְקֵנָה הָיְתָה מִטְּבֶרְיָה אוֹ שֶׁהָיְתָה מִצְּפַת. (״הַהֵד״. אִיָּר תרצ״ג).

 

המילים הַחֲסֵרוֹת: גְּדוֹלָה, רוֹפְאִים, עֲשָׂרָה, שֶׁמֶן, בּוֹכִים, שָׁעָה, מְפֻרְסָם, חַיִּים, עָשִׂינוּ, לִפְנֵיהֶם.

 

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email