נדידת הציפורים

יום ראשון ג׳ מרחשון ה׳תשע״ד
כְּשֶׁאָנוּ מִתְבּוֹנְנִים בְּצִפֳּרִים אֵלֶּה אֲנַחְנוּ נִדְהָמִים, מִנִּין לְצִפֳּרִים קְטַנּוֹת אֵלֶּה אֹמֶץ וְכוֹחוֹת לְמַסָּע אָרֹךְ כָּל כָּךְ וּמְיַגֵּעַ, לָעוּף מֶרְחַקִּים גְּדוֹלִים שֶׁל אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים, וְלִפְעָמִים לַעֲבֹר מִקָּצֶה אֶחָד שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ לְקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי?… וְאֵיךְ הֵן יוֹדְעוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ וְעוֹבְרוֹת בְּמַסְלוּל קָבוּעַ, הֲרֵי אֵין לָהֶן לֹא מוֹרֵה דֶּרֶךְ וְגַם לֹא מַפַּת דְּרָכִים?…
מאת שולמית שמידע

 

הִנֵּה הַקַּיִץ חָלַף, רֵיחַ סְתָו בָּאֲוִיר,

רוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת וַעֲנָנִים מְקַשְּׁטִים אֶת הַשָּׁמַיִם.

וּכְבָר אָנוּ מִתְכּוֹנְנִים לַחֹרֶף וּמְאַחֲלִים זֶה לְזֶה חֹרֶף בָּרִיא.

גַּם צִפֳּרִים כַּחֲסִידוֹת, שַׁקְנָאִים, עֶפְרוֹנִים, זַרְזִירִים וְנַחְלִיאֵלִים

מַתְחִילוֹת לְהַרְגִּישׁ אֶת הַיָּמִים הַמִּתְקַצְּרִים, אֶת הָרוּחוֹת וְאֶת הַקֹּר,

בְּוַדַּאי גַּם הֵן שׁוֹאֲפוֹת לְחֹרֶף בָּרִיא וּמִתְפַּלְּלוֹת לַעֲבֹר אֶת הַחֹרֶף בְּשָׁלוֹם.

אֶלָּא שֶׁהֵן לֹא זָכוּ לְבִגְדֵי חֹרֶף וּלְבָתִּים מֻסָּקִים,

וּכְדֵי לִשְׂרֹד בַּחֹרֶף הַקַּר הֵן יוֹצְאוֹת לְמַסָּע אָרֹךְ מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם,

כְּדֵי לֵהָנוֹת מִן הַשֶּׁמֶשׁ הַמְּחַמֶּמֶת וְהַמְּלַטֶּפֶת בָּאֲרָצוֹת הַחַמּוֹת.

 

כְּבָר בְּרֵאשִׁית הַסְּתָו טֶרֶם יְצִיאָתָן לַדֶּרֶךְ,

שׁוֹמְעִים אֶת הִתְרַגְּשׁוּתָן בְּצִיּוּצֵיהֶן הַתְּכוּפִים וְהַקּוֹלָנִיִּים שֶׁלֹּא כְּמִנְהָגָן,

כְּשֶׁהֵן אוֹכְלוֹת יוֹתֵר מֵהָרָגִיל לִצְבֹּר שֻׁמָּן שֶׁיַּסְפִּיק לָהֶם לַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה,

עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לִמְחוֹז חֶפְצָן, מָקוֹם מְשֻׁפָּע בְּמָזוֹן רָאוּי וּמֶזֶג אֲוִיר נָעִים וְנוֹחַ.

 

וּכְשֶׁאָנוּ מִתְבּוֹנְנִים בְּצִפֳּרִים אֵלֶּה אֲנַחְנוּ נִדְהָמִים,

מִנִּין לְצִפֳּרִים קְטַנּוֹת אֵלֶּה אֹמֶץ וְכוֹחוֹת לְמַסָּע אָרֹךְ כָּל כָּךְ וּמְיַגֵּעַ,

לָעוּף מֶרְחַקִּים גְּדוֹלִים שֶׁל אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים,

וְלִפְעָמִים לַעֲבֹר מִקָּצֶה אֶחָד שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ לְקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי?…

וְאֵיךְ הֵן יוֹדְעוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ וְעוֹבְרוֹת בְּמַסְלוּל קָבוּעַ,

הֲרֵי אֵין לָהֶן לֹא מוֹרֵה דֶּרֶךְ וְגַם לֹא מַפַּת דְּרָכִים?…

 

בְּדֶרֶךְ כְּלָל יוֹצְאוֹת הַצִפֳּרִים בִּלְהָקוֹת גְּדוֹלוֹת כְּשֶׁהֵן צְמוּדוֹת זוֹ לְזוֹ בְּסֵדֶר מוֹפְתִי,

הֵן אֵינָן חוֹשְׁשׁוֹת כְּלָל מֵהָאֲוִיר הַזּוֹרֵם עַל פְּנֵיהֶן וְהוֹדְפוֹת אוֹתוֹ בְּכֹחַ.   

וּפְעָמִים צִפּוֹר גִּבּוֹרָה עָפָה בְּרֹאשׁ הַמַּסְלוּל וּמְפַלֶּסֶת אֶת הַדֶּרֶךְ לְכָל הַלַּהֲקָה.

וּמְעַנְיֵן שֶׁאֲפִלּוּ הַצִפֳּרִים הַקְּטַנּוֹת וְהַבִּלְתִּי מְנוּסוֹת יוֹדְעוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ,

וּמַגִּיעוֹת לַכְּתֹבֶת הַמְּדֻיֶּקֶת שֶׁל מְחוֹז חֶפְצָן מִבְּלִי לְהַכִּירָהּ,

וְהַרְבֵּה פְּעָמִים מַקְדִּימוֹת אֶת הוֹרֵיהֶן בַּמַּסָּע מִבְּלִי לִהְיוֹת תְּלוּיוֹת בָּהֶם.

וְיֵשׁ אֲפִלּוּ צִפֳּרִים כְּמוֹ אֲדֹם הֶחָזֶה, הַקּוּקִיָּה, וְחַכְלִיל הַזָּנָב שֶׁעוֹשׂוֹת דַּרְכָּן לְבַד.

 

בְּדֶרֶךְ כְּלָל הֵן עָפוֹת בַּיּוֹם כְּשֶׁקַּרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ מְחַמְּמוֹת אוֹתָן, וְנָחוֹת בַּלַּיְלָה.

אוּלַם הַצִפֳּרִים הַקְּטַנּוֹת נָחוֹת בְּיוֹם וְעָפוֹת בַּלַּיְלָה תּוֹךְ הַשְׁמָעַת קוֹלוֹת לִשְׁמִירָה עַל קֶשֶׁר.

 

גַּם צִפֳּרִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַתְחִילוֹת לִנְדֹּד בִּתְחִלַּת הַסְּתָו,

נִפְרָדוֹת מֵהָאֱזוֹרִים הַמִּתְקָרְרִים כְּשֶׁפְּנֵיהֶן לָאֲרָצוֹת הַחַמּוֹת.

 

זוֹהִי בְּוַדָּאֵי תּוֹפַעַת טֶבַע נִפְלָאָה שָׁרַק בּוֹרֵא עוֹלָם יָכֹל לִיצֹר.

רַק הוּא יָכֹל לָתֵת כּוֹחוֹת מֻפְלָאִים וְחָכְמָה מִסְתּוֹרִית לְבַעֲלֵי חַיִּים קְטַנִּים כְּצִפֳּרִים,

לִגְמֹעַ מֶרְחַקִּים עֲצוּמִים בְּלִי לִתְעוֹת רַק כְּדֵי לִחְיוֹת וְלִשְׂרֹד,

מִתּוֹךְ תְּפִלָּה לַחְזֹר בְּרִיאוֹת וּשְׁלֵמוֹת בִּתְקוּפַת הָאָבִיב.

 

פרסום תגובה חדשה

test email