פרשת לך לך – שכרך הרבה מאוד

הקראת כתבה
יום רביעי ה׳ מרחשון ה׳תשע״ד
בפרשת לך לך ה' מבטיח לאברהם שכר רב על עבודתו. מי רוצה להיות עשיר?… סיפור מופלא על רבי יוסי שוויתר על עושר מופלג למען לימוד תורה לשמה. (הרבה דרגות בלימוד תורה לשמה והרבה דרגות בלימוד תורה שלא לשמה).
מאת הרב יוסף קרסיק

חרדה של אברהם אבינו

השכר הגדול שה' הבטיח למקיימי המצוות מעודד ומחזק את היהודי ללכת בדרך התורה ולעמוד איתן כנגד הקשיים וההתמודדיות, מתוך ידיעה ברורה שבסופו של דבר להצלחה המלאה והמושלמת, לאושר ולמנוחת-הנפש האמיתיים והנצחיים זוכים רק כשהולכים בדרך הישרה והנכונה של התורה.

מצד שני קיום מצוות לשם קבלת שכר אינה הדרך המושלמת לקיום רצון ה', השלימות היא כשמקיימים מצוות מפני שכך ציוונו ה' ולא בשביל תועלת אישית; בנקודה זו מתלבט כל יהודי בבואו לקיים את המצוות – מצד אחד להאמין שקיומם יקנה לו הצלחה ושגשוג גשמי ורוחני ומצד שני לא לכווין בקיום המצוות לשם שכר, אלא לשם כבוד שמים בלבד.

במאמר הנוכחי נלמד על רמות שונות בשכר אליו שואף היהודי לקיים את המצוות, אך נפתח בדברי ה' לאברהם אבינו בפרשתינו, לאחר שאברהם אבינו חשש שמא כבר קיבל את כל שכרו על מעשיו הטובים (בכך שהי'ה לו נס והוא ניצח את חמשת המלכים הגיבורים) ולא יהיה לו עוד שכר, ועל כך ענה לו ה' "אל תירא אברם .. שכרך הרבה מאוד", תקבל עוד הרבה שכר.

פשטות הדברים מורה שאברהם קיים את המצוות לשם קבלת שכר, ועתה, כשיש לו ספק שמא הוא לא יקבל עוד שכר – הוא מתלונן כלפי שמים. אלא שהדבר מעורר תמיהה: היתכן שהעבד הנאמן של ה' אינו מקיים מצוות לשם שמים? איך זה מסתדר עם דברי הרמב"ם שאברהם היה "עוסק[1] בתורה ומצוות לא מפני דבר בעולם ולא כדי לירש טובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת, שלא עבד אלא מאהבה"?!

שכר גשמי למקיימי המצוות

בזוהר הקדוש לפרשתינו[2] מובא סיפור יוצא דופן – שבמרכזו התמודדות בין קיום מצוות לשם שמים וקיום מצוות לשם תועלת ועושר אישי:

אחד מגדולי התנאים, רבי אבא, ירד מארץ ישראל לבבל והקים ישיבה ללימוד תורה. כדי לאסוף תלמידים רבים הכריז רבי אבא שמי שיבוא ללמוד תורה יזכה לעושר ואריכות ימים. מיד נקבצו ובאו אליו רבים, ביניהם אחד משכני הישיבה, בחור רווק ששמו יוסי, שפנה ושאל את רבי אבא ישירות "אם אלמד תורה אני יהיה עשיר"? ענה לו רב אבא "כן. אתה תהיה עשיר גדול"! ולא עוד אלא שיקראו לך "רבי יוסי בעל העושר והכבוד", תגדל בתורה ותהיה גם רבי וגם עשיר ומכובד!

יוסי הצטרף לישיבה ולמד בשקידה והתמדה, עלה וגדל בתורה עד שקיבל תעודת הסמכה של "רבי" אבל לעושר הגשמי הוא לא זכה. אז פנה בשנית לרבי אבא וטען כלפיו: "הרי למדתי הרבה תורה והיכן העושר שהבטחתי לי"? הצטער רבי אבא על הדברים הללו וענה לרבי יוסי – "אם לאחר הלימוד שלמדת אתה עדיין מחפש עושר וכבוד ואינך מבין את המעלה הגדולה שבעצם לימוד התורה, אינך מסתפק בעושר חכמת התורה ואתה שואף לעושר ממוני חומרי, אם-כך מוטב שתמות ולא תמשיך ללמוד תורה"!

פנה רבי אבא לחדרו כדי להתפלל לה' שרבי יוסי ימות, כי הוא עוסק בתורה שלא לשמה! אך לפתע שמע בת-קול משמים האומרת "אל תתפלל שיענישו את רבי יוסי, כי הוא אדם גדול ונכונות לו גדולות ונצורות בתורה"!

מיד עצר רבי אבא את תפילתו ושב אל רבי יוסי, פייסו ואמר לו "נו, בסדר, שב ותמשיך לעסוק בתורה ואני יסדר לך הרבה כסף שתהיה עשיר גדול כרצונך"!

ואכן כעבור זמן מה הגיע לישיבה עשיר גדול ובידו כלי פז יקר ערך, וסיפר לרבי אבא שאביו נפטר והוריש לו עושר עצום ומכיוון שהוא עצמו מתקשה ללמוד תורה, הוא מבקש שרבי אבא ימצא לו תלמיד חכם כדי לעשתו עמו חוזה שהוא יכלכל ויפרנס אותו ובתמורה יזדקפו אליו זכויות התורה של אותו תלמיד.

מיד קישר רבי אבא את אותו עשיר עם רבי יוסי, והם ערכו ביניהם הסכם והעשיר נתן לרבי יוסי את כלי הפז היקר והנוצץ ורבי יוסי חתם שזכויות לימוד התורה שלו ינתנו לאותו עשיר!

רבי יוסי התעשר והמשיך להגות ולהתעלות בתורה עד שברבות הימים הבין את מעלותיה המופלאות של התורה הקדושה והוא התחרט על טעותו שמכר את זכויותיה תמורת בצע כסף. לימים שח את גודל צערו וכאבו לרבו: "רבי אבא, ברצוני ללמוד תורה לשם-שמים ולא לשם פרנסה ועושר גשמי, אך החוזה שחתמתי עם אותו עשיר מונע זאת ממני"!

רבי אבא קרא לאותו עשיר וביקש ממנו שיבטל את החוזה ויטול ממנו בחזרה את גביע הפז ותמורת זאת רבי אבא הציע לעשיר עיסקה יותר טובה: שאת כספו יחלק לעניים ויתומים ובזכות זה חלק מזכויות לימוד התורה של רבי אבא עצמו – יזדקפו לזכותו. העשיר הסכים להצעתו של רבי אבא והחוזה בינו לרבי יוסי בוטל ותמורתו נחתם החוזה עם רבי אבא.

על-שם וויתורו של רבי יוסי על כוס הפז והעושר הוא נקרא "רבי יוסי בן פזי", והוא עצמו המשיך והתעלה בתורה ואף זכה לדור ישרים מבורך, עוסקים בתורה הקדושה, ומסיים הזוהר הקדוש את הסיפור במילים ברורות "אין לך שכר טוב בעולם כמי מי שעוסק בתורה".

למה כעס רבי אבא?

הנהגתו של גדול התורה – רבי אבא מעורר תמיהה: לאחר שהוא עצמו הודיע שמי שילמד תורה יהיה עשיר ואף כינה את רבי יוסי בתחילת דרכו בתורה "הרב העשיר והמכובד" מדוע כעס על רבי יוסי שדרש את העושר המגיע לו ולא עוד אלא שהוא נעמד להתפלל שייענש וימות?!

ולאידך, מדוע משמים יצאה בת-קול שמגיע לרבי יוסי עושר, וכי משמים לא ראו שהוא לומד לשם תועלת אישית ולא מתוך כוונה נעלית של קיום מצווה לשמה? מה ראו בשמים שרבי אבא לא הבחין, מדוע רבי אבא חשב שלימודו של רבי יוסי אינו כראוי ומגיע לו בשל בקשתו לעושר – מוות ואילו בשמים ראו שזה דבר חיובי ומוגיע לו בשל לימודו עושר וכבוד?

כמה רמות בלימוד לשם תועלת אישית

מסביר הרבי שיש כמה דרגות בלימוד תורה שלא לשמה, אלא לשם קבלת שכר ותועלת וריווח אישי:

1) הלומד תורה כדי שיהיה לו כוח לשלוט ולפגוע בזולת, "לקנתר את חביריו", שזה דבר חמור מאוד, הוא מנסה לנצל את התורה הקדושה למטרות אישיות שליליות, ועליו אמרו חז"ל משפט נורא: "נוח[3] לו שלא נברא", עדיף שכלל לא היה נברא וכלל לא היה לומד תורה.

2) הלומד תורה כדי שבני אדם יכבדו אותו ויקראו לו רבי ויתנו לו כסף והוא יהיה עשיר – "ליקח[4] לעצמו כבוד וגדולה שיקראוהו רבי ויהיה ראש ישיבה", "להתפרנס במלמדות ודיינות", ועליו אמרו חז"ל "לעולם[5] יעסוק אדם בתורה ומצוות אף שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה"

3) הלומד תורה כדי שיזכה בשכר, אבל לא שכר הניתן לו מבני אדם אלא שכר שינתן לו מן השמים, שבזכות התורה ה' יברך אותו ויעשה אותו עשיר "לקבל[6] פרס בעולם הבא או בעולם הזה מן השמים" – וזו מעלה מיוחדת של אדם היודע שה' והתורה שלטת בעולם, והעושדר הכשמי אינו תלוי בבשר ודם אלא כולו תלוי בהחלטת ה'.

4) הלומד כדי שמשמים יתברך בכסף ויוכל לקיים את מצוות ה' לפרנס את משפחתו ובני ביתו כפי שהוא מצווה בתורה לפרנס, ולא לשם השגת עושר ורווחים אישיים.

5) הלומד תורה כדי שמשמים יפרנסו אותו והוא יהיה עשיר, אך לא מפני שהוא רוצה עושר כדי להנות ממנו, אלא כדי שיתרבה ויתגדל כבוד שמים, שכולם יראו שהדתיים – לומדי התורה ומקיימי המצוות – עשירים ובריאים ועל ידי זה כולם יראו שיד ה' שלטת בעולם.

כשרבי אבא קרא לציבור ללמוד תורה והודיע להם שבשכר זה הם יקבלו עושר, כוונתו היתה לשני דברים: א) לא לשם השגת עושר סתמי, אלא לעושר ורווחה כלכלית כדי שיוכלו לקיים את החובה והמצווה לפרנס את משפחתם. ב) ואף זאת מתוך אמונה שינתן השכר מאת ה' ומבשר ודם; לכן כעס על רבי יוסי שהיה רווק ובלי משפחה, ולא היה זקוק לעושר ומדוע הוא מצפה לו.

אך משמים הראו לו שעתיד רבי יוסי להיות גדול בתורה ורבי חשוב, ואיך זה יראה בעיני אנשי הדור אם הרבי יהיה עני ולא עשיר, אדרבה צריך שיתעשר כדי שירבה כבוד שמים.

וזו גם היתה כוונתו של אברהם אבינו:

בשעה שכל האנושות הם עובדי עבודה-זרה ויש רק אדם אחד מאמין בה' אלוקי האמת ועובד אותו, איזה חילול ה' יהיה אם דווקא אותו אדם יהיה עני מרוד, מכך חרד אברהם אבינו, ועל כך ענה לו ה' "אל תירא אברהם, שכרך הרבה מאוד", כל בני האדם ייראו שהמאמין בה' זוכה לעושר והצלחה כלכלית, בריאות, נחת רוח מכל יוצאי חלציו והצלחה בכל. השכר שאברהם ציפה לו לא היה בניגוד לעבודתו באמונה, ה"תוך" של השכר עצמו היה להגדיל את כבוד ה'.

בשלהי חודש חשוון נערך כינוס השלוחים העולמי השנתי בחצרות קודשינו, בבית רבינו שבבבל – 770, ואף בנוגע לעבודת השליחות הבטיח הרבי באחת ההתוועדויות, שלאחר כמה שנות שליחות יזכו כל השלוחים והבתי-חב"ד להצלחה ורווחה ושגשוג גשמי נוסף להצלחה ושגשוג רוחני, ובכך יתרבה ויתגדל כבוד שמים וכבוד בית ליובאוויטש בכל העולם כולו, כשיראו שכל הבתי חב"ד והשלוחים מצליחים ופורחים תודה-לאל בגשמיות וברוחניות.

ויהי רצון שבמהרה בימינו תתמלא עבודת השליחות בשלימות, בהבאת משיח צדקינו במהרה כימינו, יבוא ויגאלינו במהרה בימינו בקרוב ממש.

מקורות: לקוטי שיחות חלק כ, עמוד 45.

 


[1] רמב"ם, הלכות תשובה, פרק י, הלכה ב.

[2] דף פח, עמוד א. בסתרי תורה. המובא בתירגום ועיבוד קל עם ביאורי מפרשי הזוהר.

[3] מסכת סוטה, דף כב, עמוד ב, בתוספות.

[4] הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן, פרק ד, סעיפים: ג. יד.

[5] מסכת פסחים, דף נ, עמוד ב.

[6] הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן, פרק ד, סעיף ג.

 

פרסום תגובה חדשה

test email