קשה לקבל את בשורת הגאולה

יום שני י״ח מרחשון ה׳תשע״ד
הָרַבִּי נוֹתֵן עֵצָה וְאוֹמֵר, שֶׁהַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה וְהַקַּלָּה לָצֵאת מִן הַגָּלוּת וּלְהַתְחִיל לִחְיוֹת בַּגְּאֻלָּה, הִיא לִלְמֹד עִנְיְנֵי מָשִׁיחַ וּגְאֻלָּה, כְּפִי שֶׁהִיא בַּתּוֹרָה, וּבִפְרָט בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. כִּי בִּמְקוֹם שֶׁמַּחְשַׁבְתּוֹ שֶׁל אָדָם שָׁם הוּא נִמְצָא. וְעוֹד, שֶׁבְּכוֹחַ הַתּוֹרָה לְשַׁנּוֹת אֶת טֶבַע הָאָדָם.
מאת שולמית שמידע

 

עַם יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם לֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבוֹדָה קָשָׁה… וְאָכֵן מִי שֶׁחַי תְּקוּפָה אֲרֻכָּה בַּגָּלוּת, קָשֶׁה לוֹ לָצֵאת מִמֶּנָּה. קָשֶׁה לְשַׁנּוֹת הֶרְגֵּלִים, קָשֶׁה לְהַתְחִיל לַחְשֹׁב וְלִחְיוֹת בַּגְּאֻלָּה. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, עִנְיָן מָשִׁיחַ שֶׁהוּא הַסּוֹף וְהַתַּכְלִית שֶׁל כָּל הַגָּלֻיּוֹת. שֶׁזֶּהוּ אוֹר עָצוּם וְנִפְלָא, הַמְּחַיֵּב שִׁנּוּי בִּתְפִיסַת הַחַיִּים שֶׁל הַגָּלוּת הָאֲרֻכָּה… וּמִשּׁוּם כָּךְ, אֵין פֶּלֶא, שֶׁאִם הַכְּלִי אֵינוֹ מוּכָן לְקַבֵּל אוֹר זֶה הוּא נִתְקַל בִּקְשָׁיִים עֲצוּמִים… כְּדֵי לִהְיוֹת כְּלִי לְקַבָּלַת הָאוֹר הַזֶּה צָרִיךְ אֱמוּנָה חֲזָקָה, דְּרוּשָׁה יִרְאַת שָׁמַיִם עֲצוּמָה, וּבְעִקָּר, הִתְבַּטְּלוּת לְהַשֵּׁם וּמְשִׁיחוֹ. חַיָּבִים לְהָנִיחַ אֶת הַיֵּשׁוּת הָעַצְמִית וְהַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי הַמֻּגְבָּל בַּצַּד. מֻכְרָחִים לִפְקֹחַ אֶת הָעֵינַיִם, לְהִתְבּוֹנֵן בָּאוֹצָר הַיָּקָר הַבּוֹלֵט לָעַיִן בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת עָלָיו בְּאֶמְצַע הַיּוֹם. לְהִתְפַּעֵל, לְהִתְרַגֵּשׁ וְלִשְׂמֹחַ וּלְקַבֵּל.

 

הָרַבִּי נוֹתֵן עֵצָה וְאוֹמֵר, שֶׁהַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה וְהַקַּלָּה לָצֵאת מִן הַגָּלוּת וּלְהַתְחִיל לִחְיוֹת בַּגְּאֻלָּה, הִיא לִלְמֹד עִנְיְנֵי מָשִׁיחַ וּגְאֻלָּה, כְּפִי שֶׁהִיא בַּתּוֹרָה, וּבִפְרָט בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. כִּי בִּמְקוֹם שֶׁמַּחְשַׁבְתּוֹ שֶׁל אָדָם שָׁם הוּא נִמְצָא. וְעוֹד, שֶׁבְּכוֹחַ הַתּוֹרָה לְשַׁנּוֹת אֶת טֶבַע הָאָדָם.

 

הָרַבִּי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, נְבִיא הַגְּאֻלָּה בִּשֵּׂר לָנוּ עַל הַגְּאֻלָּה הַקְּרוֹבָה, הִנֵּה, הִנֵּה מָשִׁיחַ בָּא, וְהֵטִיל עָלֵינוּ אֶת הַתַּפְקִיד וְהַשְּׁלִיחוּת לְהִתְכּוֹנֵן לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וּלְפַרְסֵם אֶת בְּשׂוֹרַת הַגְּאֻלָּה. וְזֹאת עָלֵינוּ לָדַעַת, שֶׁהָאֱמוּנָה בְּדִבְרֵי הַנָּבִיא מְקָרֶבֶת אֶת הַגְּאֻלָּה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה בְּמִצְרַיִם, שֶׁהוֹדִיעַ לָהֶם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עַל הַגְּאֻלָּה הַקְּרוֹבָה וְהֶאֱמִינוּ לוֹ, וּבִזְכוּת זֶה נִגְאֲלוּ.

 

הָאֱמוּנָה הִיא נִסָּיוֹן גָּדוֹל, וְהַרְבֵּה אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים וְטוֹבִים אֵינָם עוֹמְדִים בּוֹ. הַדֻּגְמָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לְכָךְ בַּתּוֹרָה, הִיא סִפּוּר קֹרַח שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה וַעֲדָתוֹ, שֶׁכָּלְלָה מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים רָאשֵׁי סַנְהֶדְרִין. וְזֶהוּ פֶּלֶא גָּדוֹל, שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ בְּקוֹל מֹשֶׁה. וְלָכֵן אַף נֶעֶנְשׁוּ בְּאֹרַח פִּלְאִי מַמָּשׁ, כְּדֵי לִהְיוֹת סֵמֶל לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים, שֶׁלֹּא לִהְיוֹת דּוֹמִים לְקֹרַח, וְשֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂהוּ…

 

אַךְ הַתּוֹרָה מְעִידָה: "וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ", כִּי קֹרַח וַעֲדָתוֹ מְסַמְּלִים אֶת הַמַּחֲלֹקֶת וְאֶת הַמְשָׁכָתָהּ בָּעוֹלָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וּבִמְיֻחָד בְּדוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה עֵד שֶׁיִּתְחָרֵף הַמָּשִׁיחַ.

 

עֵינֵינוּ רוֹאוֹת, שֶׁיֵּשׁ הַמִּתְנַגְּדִים לַמָּשִׁיחַ. הַמִּתְנַגְּדִים לַמָּשִׁיחַ יְכוֹלִים לִהְיוֹת צַדִּיקִים גְּדוֹלִים, שֶׁלּוֹמְדִים וְיוֹדְעִים הַרְבֵּה תּוֹרָה, אַךְ אֵינָם מְצַפִּים לַמָּשִׁיחַ… וְאֵינָם תּוֹבְעִים אֶת עֶלְבּוֹן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הֶעָלוּב… שֶׁהֲרֵי הַנָּחָשׁ מְקַנֵּן בַּמְּקוֹמוֹת הַגְּבוֹהִים!… וְהֵם יְכוֹלִים לִהְיוֹת צַדִּיקִים מְדֻמִּים, שֶׁאֵין הָאֱמוּנָה מְאִירָה אֶצְלָם בְּגָלוּי… אוֹ אֲפִלּוּ אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים בְּתַכְלִית… שֶׁמִּתּוֹךְ חֹסֶר יְדִיעָה אוֹ מִפְּנֵי שֶׁנִּסְחָפִים לְדַעַת "רַבּוֹתֵיהֶם" הַמַּלְעִיגִים, מְחָרְפִים אֶת הַמָּשִׁיחַ. אַךְ זֶהוּ הַנִּסָּיוֹן שֶׁל הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, שֶׁלֹּא לִיבֹשׁ מִפְּנֵי הַמַּלְעִיגִים, וְלֹא לְהִתְפַּעֵל מֵהֶם, אֶלָּא לָלֶכֶת בֶּאֱמוּנָה חֲזָקָה אַחַר נְבִיא הַגְּאֻלָּה, מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, נְשִׂיא הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן. וְיָדוּעַ, שֶׁמֵּאֲנָשִׁים אֵלֶּה, חַיָּלֵי בֵּית דָּוִד, שֶׁהוֹלְכִים בְּתֹקֶף לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, לְקַיֵּם אֶת שְׁלִיחוּת הַגּוֹאֵל, בְּלִי לְהִתְבַּיֵּשׁ וּבְלִי לְהִתְפַּעֵל, קִבֵּל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֶת מִדַּת הָעֲנָוָה שֶׁלּוֹ, שֶׁהָיָה עָנָו מְאֹד מִפְּנֵי הַדּוֹר שֶׁל עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא.

 

הָרַבִּי הרש"ב, רַבִּי שָׁלוֹם בֶּער, אַדְמוֹ"ר הַחֲמִישִׁי שֶׁל חַבַּ"ד, שֶׁיָּסַד אֶת יְשִׁיבַת "תּוֹמְכֵי תְּמִימִים" – שֶׁמְּגַמָּתוֹ הָיְתָה לְהָקִים יְשִׁיבָה שֶׁאֵינָהּ רַק יְשִׁיבָה שֶׁל לַמְדָנִים, אֶלָּא שֶׁל יְרֵאֵי שָׁמַיִם, הַחֲזָקִים עַד לִמְאֹד בֶּאֱמוּנָתָם, נִבָּא עַל שְׁנֵי דּוֹרוֹת, שֶׁהֵם שְׁתֵּי דְּרָגוֹת בָּרָע שֶׁל עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, עַל פִּי הַפָּסוּק בִּתְהִלִּים: אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ הַשֵּׁם, אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְבוֹת מְשִׁיחֶךָ (תְּהִלִּים פט נב). כְּלוֹמַר, דּוֹר אֶחָד שֶׁל אוֹיְבֵי הַשֵּׁם, שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים בְּתוֹרַת הַשֵּׁם. וְדוֹר שֵׁנִי שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁמַּאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם וּבְתוֹרָתוֹ, אֶלָּא שֶׁחַלָּשִׁים בָּאֱמוּנָה בַּגְּאֻלָּה. וְהָרַבִּי הרש"ב, רַבִּי שָׁלוֹם בֶּער, הִבְטִיחַ, שֶׁהַתְּמִימִים הַלּוֹמְדִים בַּיְּשִׁיבוֹת שֶׁנּוֹסְדוּ עַל יָדָיו, הַתְּמִימִים שֶׁאֶצְלָם הָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ מְאִירָה בְּגִלּוּי, אֵלֶּה שֶׁלּוֹמְדִים פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה וְהַרְבֵּה יִרְאַת שָׁמַיִם, הֵם יִהְיוּ חַיָּלֵי בֵּית דָּוִד, "נֵרוֹת לְהָאִיר", שֶׁיַּצִּילוּ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מֵהַמְּחָרְפִים אֶת עִקְבוֹת הַמָּשִׁיחַ.

 

הָרַבִּי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ מְדַבֵּר בְּהִתְוַעֲדוּת יוֹם הֻלֶּדֶת שֶׁל הָרַבִּי הרש"ב, רַבִּי שָׁלוֹם בֶּער, וְאוֹמֵר, שֶׁאָנוּ חַיִּים בַּתְּקוּפָה עָלֶיהָ נִבָּא הָרַבִּי הרש"ב, רַבִּי שָׁלוֹם בֶּער. שֶׁהֲרֵי רָאִינוּ דּוֹר אַחֲרֵי דּוֹר שֶׁמְּחָרֵף, כְּשֶׁהַדּוֹר הַשֵּׁנִי הוּא תּוֹצָאָה שֶׁל הַדּוֹר הָרִאשׁוֹן, שֶׁאָמְנָם הֵם – הַדּוֹר הַשֵּׁנִי – מַאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם וּבְתוֹרָתוֹ, אַךְ אֱמוּנָתָם בַּגְּאֻלָּה חַלָּשָׁה, וְלָכֵן מְחָרְפִים אֶת עִקְבוֹת הַמָּשִׁיחַ… זוֹהִי בְּוַדַּאי "בְּרִיָּה מְשֻׁנָּה", שֶׁאִם לֹא הָיִינוּ עֵדִים לָהּ בְּמוֹ עֵינֵינוּ, לֹא הָיִינוּ מַאֲמִינִים שֶׁיְּכוֹלָה לִהְיוֹת "בְּרִיָּה מְשֻׁנָּה" שֶׁכָּזֹאת… 

 

אַךְ אֵין מַה לְּהִתְרַגֵּשׁ וּלְהִתְפַּעֵל, כִּי "כַּאֲשֶׁר יְעַנּוּ אוֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ"… וְהַמְּנַגֵּד מְעוֹרֵר אֶת מִדַּת הַנֶּצַח… חַיָּלֵי בֵּית דָּוִד מֻבְטָחִים בְּנִצְחוֹן הַמִּלְחָמָה עַל פִּי הַפָּסוּק הָאַחֲרוֹן בְּאוֹתוֹ פֶּרֶק בִּתְהִלִּים: "בָּרוּךְ הַשֵּׁם לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תְּהִלִּים פט נג). לֹא רַק שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְנַגֵּד, אֶלָּא שֶׁגַּם הַמְּנַגֵּד יֵהָפֵךְ לְאוֹהֵב. לֹא רַק שֶׁיִּהְיֶה נִצָּחוֹן, אֶלָּא שֶׁהַחֹשֶׁךְ יָאִיר. וְעַל כֵּן אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל כְּבָר בְּשִׁירַת נִצָּחוֹן בְּכָל פְּעֻלָּה שֶׁל קַבָּלַת פְּנֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ – שֶׁהִיא הָעֲבוֹדָה הַיְּחִידָה שֶׁנּוֹתְרָה קֹדֶם הַגְּאֻלָּה.

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email