דיני בדיקה בזמני וסתות ובזמנים נוספים

מוצאי שבת ז׳ כסלו ה׳תשע״ד
הרב דב טברדוביץ' הביא בחלקו השני של ספרו "חוסן ישועות" את הלכות טהרת המשפחה בקצרה, וכאן מובא הפרק השביעי המביא את דיני הבדיקה בזמני וסתות ובזמנים נוספים.
מאת הרב דב טברדוביץ

 

א. בהגיע יום חשש הוסת קבוע או אינו קבוע, כדלעיל פרק ו, על האשה לבדוק עצמה בדיקה פנימית, לדעת אם אכן קיבלה וסת כצפוי.

הבדיקה היא ע״י שעוטפת את אצבעה בבד לבן [נקי ובדוק, ומצויים היום בדים מיוחדים לכך בפיקוח רבנים ועדיף לקחת בד רך שלא תיפצע] ומכניסה בגופה ומסובבת בכל הצדדים [וראוי לבדוק את הבד לפני הבדיקה, לוודא שהוא נקי ואין בו סיבים אדומים וכיו״ב].

 

ב. שעת הבדיקה תלויה בכל הוסתות בזמן ראייתה. לדוגמא, אם ראתה בחצות היום – תבדוק מעט אחר חצות היום או אח״כ, אבל לפני שקיעת השמש. ומובן שכך הוא בכל זמן שראתה וסת, לדוגמא. ראתה סמוך ולפני השקיעה – תבדוק בסמוך ולפני השקיעה. ולפ״ז מובן שהכל תלוי בשעות זמניות. כלומר, אם ראתה בשעה 7 בערב בקיץ וזה עדיין יום ואח״כ בהגיע מועד הבדיקה בחודש הבא שעה 7 היא לילה – עליה לבדוק בסוף היום בחודש הבא וכיו״ב, גם אם אין זו אותה השעה הדומה לזמן ראייתה.

 

ג. עברה העונה ולא בדקה, הרי אם זה היה וסת קבוע או יום השלשים [עונה בינונית] – תבדוק בזמן שתיזכר, אבל אם היה לה וסת שאינו קבוע – פטורה מלבדוק [ומכל מקום, אם רוצים לשמש בימים הסמוכים לוסת, אף על פי שכבר בדקה רצוי שתבדוק קודם, אלא אם כן יש קצת הוכחה שלא תראה, כגון שנקלטה להריון או שהיא בטוחה שכל זמן שאין לה תחושות מסויימות עדיין לא תראה אז].

 

ד. בזמן שעליה לבדוק גופה – לא תיכנס לבריכה וכיו״ב, ולא תנקה בתוך גופה עד שתבדוק, כגון שעליה לבדוק בחצות היום, הרי לא תיכנס לבריכה סמוך לחצות היום עד שתבדוק גופה אחר חצות היום ואז יכולה שוב להיכנס לבריכה ולרחוץ בתוך גופה. 

 

ה. גם אם נכנסה לבריכה או רחצה בתוך אותו מקום לפני שבדקה, מכל מקום, עליה לבדוק גופה באותה עונה, ואם נזכרה אחר העונה, הרי כנ״ל שבוסת שאינו קבוע אינה צריכה לבדוק עצמה, ובוסת קבוע או יום ה-30 עדיין היא חייבת לבדוק גופה, ואפילו אם נזכרה אחר כמה ימים – תבדוק בזמן שנזכרת. וגם אם רחצה גופה תבדוק, ואם הבדיקה הייתה נקיה – הרי היא טהורה.

 

ו. כלה שמאיזו סיבה טבלה מספר ימים לפני החתונה או שטבלה לילה לפני החתונה עדיין תבדוק עצמה פעמיים בכל יום: בבוקר בקומה ממטתה ובערב קודם השקיעה ואפילו אחר הנישואין עד הבעילת מצוה [וכן צריכה הכלה לקבל הדרכה ממדריכה לפני החתונה וכן החתן ממדריך חתנים, זאת בנוסף ללימוד ההלכות וכו׳ לפני החתונה].

 

ז. כלה בתולה שנבעלה בעילת מצוה [ורצוי שתהיה בעילת מצוה בליל הנישואין אם טהורה היא], אם הייתה בעילה גמורה הרי היא טמאה כנדה, ומכל מקום, מותר לבעלה לישב או לשכב על מיטתה אם אינה שם, וכן מקילים שסופרת רק ארבעה ימים ושבעה נקיים. וכ״ז אם לא קיבלה וסת, אבל אם קיבלה וסת – אסור לבעלה לישב או לשכב על מיטתה גם אם אינה שם וסופרת חמישה ימים ושבעה נקיים ככל נדה [וכן אם נטמאה פעם או פעמים נוספות מדם בתולים, ג״כ יש לה את הקולות הנ״ל, דהיינו לספור ארבעה ושבעה וכן שמותר לבעלה לשכב ולשבת על מיטתה אם אינה שם וכל זה בתנאי שלא ראתה דם אחר בנוסף על דם בתולים].

 

ח. אם הייתה ביאה חלקית – עליה לבדוק עצמה, וגם הבעל יבדוק עצמו ואם אין דם – טהורה. אך ראוי שלא לעשות ביאה חלקית כיוון שנכנסים למחלוקת הפוסקים האם היא נטמאת כשלא ראתה דם, ועל כן ישתדל לגמור ביאתו ואז טמאה גם אם לא נמצא דם, כי חוששים שהיה מעט דם ואבד או כיסתהו ש״ז [היום שמתחתנות הרבה אחר גיל 12 יש הרבה שנתייבש דמן ומ״מ מצד ההלכה חוששין לדם, כנ״ל]. ואם היה ספק אם הייתה בעילה גמורה או חלקית ולא מצאו דם – יש לשאול רב.

 

ואחר שנטהרה וטבלה אחר דם הבתולים, יש שהצריכו שתבדוק שוב בביאות נוספות כל זמן שמרגישה כאב, ובארץ ישראל נהגו רוב אנ״ש להקל ולא לבדוק בביאות שאחר בעילת מצוה גם אם מרגישה כאב [ויש שהקילו רק אם נטמאה בביאה ראשונה ולכן אם לא נטמאה, כגון שהייתה ביאה חלקית ולא מצאה דם – תשאל רב האם בביאה השניה צריכה בדיקה, במיוחד יש לברר אצל רב מה הדין אם תרגיש כאבים בביאות הבאות].

 

ט. מובאת בהלכה אפשרות שאשה רואה דם מחמת תשמיש, כלומר [שחימוד או] שמעשה התשמיש גורם לה דם [ולא מחמת פציעה בעור], והדין בזה הוא, שאם זה קרה אצלה שלש פעמים רצופות – אסורה לבעלה עד שתתרפא [או שתיקח כדורים למניעת וסת]. ואמרו חכמים, שכל אשה בתחילת נישואיה עליה לבדוק עצמה שלש פעמים לפני ואחרי תשמיש לברר שאינה רואה דם מחמת תשמיש.

 

י. בדיקות אלו הם אחר ה״ימים הבטוחים״, כלומר האשה תחשב שלש וסתותיה האחרונות ותראה כמה הזמן הקצר ביניהם מאז שפסק דמה עד שקיבלה וסת [וכנ״ל אם לא בדקה תחשוב כאילו הפסיקה אחר שבעה ימים מתחילת וסתה]. ואם היא טהורה ומשמשת אחר ימים – תבדוק, כדלהלן.

 

ואם אינה יודעת למנות זמן של שלש וסתות – תחשב לפי הזמן הידוע לה.

 

יא. כיצד בודקת? לפני התשמיש תבדוק בזמן שמתכוננת לתשמיש [באמבטיה וכיו״ב] ומיד אחרי תשמיש [כמובן אחר שהפרישה היא אחר שימות האבר, כדעת האריז״ל להמתין כן בכל פעם] תבדוק גופה בעד בדיקה שהכינה תחת הכר וכדומה, וגם הבעל יקנח עצמו.

 

וכך יעשו בג׳ תשמישים בין אם הם סמוכים [ואפשר לבדוק לפני שני תשמישים או שלש תשמישים בלילה אחד, אם באמצע יצאו ובדקו באור שאין שם דם] ובין אם נתעכב עד חודש הבא וכיו״ב, העיקר שיהיה שלש פעמים ושוב אין צריך בדיקה לפני ואחרי תשמיש [ואף על פי שבהלכה מובאת מידת חסידות לבדוק בכל פעם על פי בקשת הבעל, מכל מקום, בזמננו הרוב נהגו שלא לבדוק, כיון שפעמים רבות זה גורם לפציעת העור ודימום מהעור וכך נגרמות שאלות קשות ועל כן נהגו להעמיד על עצם ההלכה ולא לבדוק כי אם בג' הפעמים הראשונים הנ״ל, ואם נראה לאשה שלא תפצע עצמה בכך, יש מידת חסידות לבדוק לפני תשמיש על פי בקשת הבעל. אבל בזמן שהיא מסולקת דמים, דהיינו, מעוברת מחודש הרביעי להריונה ואילך וכן עשרים וארבעה חודשים אחר הלידה, אין צריכה לבדוק].

 

ואם מצאה דם אחר תשמיש – תפנה ל״בודקת הלכתית״ שתבדקנה האם הדם הוא מפציעה או מהרחם ואחר כך תשאל רב. וכן בכל פעם שיש סבירות שהדם הוא מפציעה, כגון שכבר פסק הדם כמה ימים ופתאום מצאה קצת דם בבדיקה או שאינה מצליחה להיטהר זמן רב, וכן אם יצאה כמות ניכרת של דם שלא בשעת וסתה, ובפרט אם צבע הדם הוא אדום בהיר וכיו״ב וכן כלה שרואה דם בכמה בעילות – כדאי לפנות ל״בודקת הלכתית״ ואחר כך תפנה עם תשובתה לרב מורה הוראה.

 

יב. כלה שהייתה נידה בעת החתונה, אסורה להיות בחדר לבד עם בעלה [מצב יחוד] ולכן אחר החופה לא יתייחדו לבדם בחדר יחוד וגם אסור להם להיות לבדם בבית וצריכים ״שומרים״ בלילה וגם בשעות היום, וישאלו רב את פרטי הדינים [ומהראוי שיתגוררו בבית שמתגורר בו זוג נוסף (נשוי) ולא יהיו בחדר סגור לבדם אלא החדר ישאר פתוח מעט. ויש מחמירים שיהיו בחדרים נפרדים וישאלו רב].

 

ואם נטמאה לפני ביאת המצווה אבל היה קירוב ביניהם, או שהייתה ביאה חלקית – ישאלו רב האם מותרים להיות ביחוד.

פרסום תגובה חדשה

test email