להיות עקרת בית מאושרת

יום ראשון י״ז אדר א׳ ה׳תשע״ד
התודעה הנשית שהיתה בבחינת "גן נעול ומעין חתום" עמוק עמוק פנימה, החלה להתעורר לחיים חדשים ולהאיר מתוכה ומפנימיותה – בעוצמה רכה את ההכרה בחשיבותה ובעצמאותה של בחינת המקבל, ככלי המכיל בתוכו חיים, מכלכל ומצמיח אותם ומניב שפע גשמי. כך שכל אשה נשואה בהתבוננות נאותה יכולה להיות עקרת בית מאושרת.
מאת הדר מזרחי

 

נו, אז מסתבר שכדי להיות בימינו עקרת בית מאושרת את זקוקה לקונספט. קונספט שיתן לך שקט נפשי על כך שבחרת לקחת את התפקיד  שעליו אומרים משום מה:" אה, אז את לא עובדת?"

קונספט שיבהיר את המסתורין העוצמתי הקים בבית שיש בו אישה. קונספט שיגלה את החשיבות והנחיצות של לדעת להיות מאחורי הקלעים, קונספט שיגלה את סודות השתיקה, קונספט שימחה את הדמעות וייתן גם לך תשובות לשאלות.

וגם אם את יוצאת לעבוד, עדין מן הסתם את אינך פטורה מהתפקיד, עליו אין (עדין) משכורת, אך לכל פעולה בו יש שכר.

 

נעלה את המורל עם בשורה משמחת: היום כבר כולם יודעים: גברים ונשים הם שני הפכים, וטוב שכך.

(מצחיק, כל כך הרבה מלל נשפך על הענין, מה, זה לא ברור ממבט ראשון?)

 

ולמרות כל מה שנאמר ונכתב על הנושא, נראה שעדין, אנו הנשים, זקוקות להעצמה עצמית מתמדת, שתאפשר לנו, בסיוע האינטליגנציה הרגשית בה חוננו (ותודה לכל מי שטרח למצוא את ההגדרה האינטליגנטית) לחזות עין בעין במלוא הדרה של בת המלך, אשר כל כבודה פנימה.

אז בואו, שוב, נתבונן פנימה.

אבל רגע לפני שמתחילים, חשוב להבין שבימינו המושג "פנימה" כבר אינו נסתר ונדכא כשם שהיה בדורות הקודמים. כאשר נשמעה הפקודה מהיכלו של משיח "יפוצו מעינותיך חוצה!" סודות התורה העמוקים שהיו עמוק "פנימה", נחלת מעטים, החלו לצאת לאור ויחד איתם העולם התחיל להתעורר ולנוע קדימה אל עבר זמן חדש.

 

או אז גל של רעד עבר על כנפי השכינה. היינו כחולמים? אכן, אך זה אינו חלום, קומי אורי כי בא אורך, התנערי מעפר, קומי, ליבשי בגדי תפארתך.

המסך נפתח, הפנים כבר גלוי, אך הוא עדין פנים.

 

וכך – גם התודעה הנשית שהיתה בבחינת "גן נעול ומעין חתום" עמוק עמוק פנימה, החלה להתעורר לחיים חדשים ולהאיר מתוכה ומפנימיותה – בעוצמה רכה את ההכרה בחשיבותה ובעצמאותה  של בחינת המקבל, ככלי המכיל בתוכו חיים, מכלכל ומצמיח אותם ומניב שפע גשמי.

 

– רגע, רגע, הפנים גלוי אבל הוא עדין פנים… ולילה מאיר כיום, זה נשמע קצת מבלבל וכבר יש לי כאב ראש! אני זקוקה לתרופה שתרגיע אותי מכל הבלגן הזה!

– נכון, את צודקת, את זקוקה לתרופה:

החטא הראשון שהוא שורש כל הגלויות היה בדעת והתחיל מחוה. לפי חוק הרפואה האלוקי "דומה בדומה מרפא" התרופה אכן נמצאת באותה נקודה: בדעת האישה, במודעות עצמית נשית מתוקנת,

 

-אז מה נכון לעשות? מי יכול לעזור לי בכך?

-כשכואב או מפחיד את אומרת מיד אמא'לה נכון? כי את יודעת ששם בשורש מצוי החיבור אל הבטחון והאמת והשקט.

אם כך בואי נחזור  אל המקורות ללמוד ממעשה האמהות כסימן לבנות. 

*

צער העיבור, הלידה וגידול הבנים חקקו באמהותינו כושר סבל והישרדות ארוך טווח. ציפיה, המתנה ואיפוק שחקו את קלות הדעת הילדותית של חוה ואיפשרו ליצור איכויות חדשות של עוצמה בהוויה הנשית היהודית.

*

המעבר מילדות לבגרות מקביל לתהליך קבלת עול מלכות שמים.

טקסי ההתבגרות מאפשרים לנו להשיל מעלינו את הקליפה הילדותית שהגנה על תהליך התפתחות אישיותנו.

כשהפרי מגיע לבשלות, כבר מצויים בתוכו הזרעים שתפקידם להמשיך את שרשרת הבריאה. על מנת להביא ליצירת פירות חדשים על הפרי להיאכל וזאת כדי לחשוף את הגרעין, את הליבה.

תהליך ההתבגרות וההתפתחות שלנו כרוך וערוך בשלבים שלבים של פרידה מהדימוי העצמי החיצוני שלנו. קילוף עדין ומתמיד של שכבות שכבות מאפשר את החשיפה של הליבה הפנימית המכילה בתוכה את קוד החיים הניצחיים. ולמרות ההבטחה הגדולה המצויה בפנים, שמחה וכאב מעורבים בתהליך בו זמנית. השמחה באה כגילוי, ואילו הכאב בא כתוצאה מהפרידה מהמוכר, אך יש  בכוחו לקחת אותנו אל תוך מעמקי האין. לעיתים רק היסורים הם אלו שיכולים להסיר מעלינו מעטה חיצוני, ולפתוח בפנינו צוהר לעולם חדש. אכן, שערי דמעה לא ננעלו.  

 

*

 

מבין ארבעת האימהות, רחל (בתך, הקטנה) היא זו הנוגעת לליבנו ומזוהה יותר מכל כאם האומה. רחל, עקרת הבית, מלמדת אותנו שיעור מעמיק במהותה הפנימית והנסתרת של ההוויה הנשית ושייכותה הישירה לגאולה.

סיפור חייה של רחל, הגדוש בסבל וייסורים נוגע בנקודת הכאב האישית החבויה בלב כל אחד ואחת מאיתנו. כבר אלפי שנים שנקודת הבדידות על "אם הדרך" ממגנטת אליה רחשי לבבות נשברים המצטופפים בצילה.

אך ישנו רובד נוסף, מלבד ההזדהות עם הכאב,  שגורם ללב להיפתח אצל אמא רחל.

 

 

מסביר הרבי כי רחל אמנו מוכנה היתה לוותר על הזכות להיקבר במערת המכפלה מתוך שמחה וטוב לבב.  זאת משום שידעה ברוח קודשה שבבוא היום תבקש רחמים על בני ישראל. ואכן בזכותה, ולא בזכות האבות הקדושים שגם הם מסרו נפשם על דבר ה', שבים היום הבנים לגבולם.

למעשה מסירות נפשה של רחל, שהכניסה צרתה (לאה) לביתה ומסרה לה הסימנים וכו'  נבעה ממבט מרחיק לכת, הרבה מעבר לרגע הנוכחי ולטובת ההנאה הפרטית והמיידית התלויה בדבר.  כך גם בויתורה על הבכורה בנישואין  לטובת אחותה הבכירה, היא הביאה לבנין עם ישראל על שנים עשר שבטיו. ובפרקי האימהות נכתב: עשתה רצונו כרצונה, כדי שיעשה רצונה כרצונו, ואכן בזכות זאת  נמסרו לה מפתחות הגאולה.

 

יש ידע פנימי שנרכש רק על ידי כאב, ועל ידי מסירות הנפש. וכשם שרבי שמעון שאמר שהצער שהיה לו מהישיבה במערה, הוא זה שפתח לו את צינורות החכמה. כך גם רחל,  ביכולתה להכיל ולכלכל את הצער שבמאורעות חייה מתוך ראיה מעמיקה ומרחיקת לכת, זכתה לפתוח עבורנו את הצוהר לעבודה פנימית של חוסן נפשי, מסירות נפש, דביקות עילאה ושמחה טהורה –

שמחת הגאולה. וכעת, כאשר רחל מסרה לנו, נשות ישראל, את המפתחות, והמפתחות בפנים, לא נותר אלא שכל אחת ואחת מאיתנו תסובב את הסוויץ' בדיוק בנקודת הכאב.  

 

לעיתים המושג "עקרת בית" נטול כל קונספט והופך להיות כדבר המובן מאליו. אצל אמא רחל זוהי דרך חיים ותכלית המתחילה דווקא בעקרות – בהתמודדות עם היכולת להכיל את האין. רחל אמנו מעמידה בפנינו אתגר של ממש, להכיל גם את האין מתוך שמחה וטוב לבב ובכך לגלות שלמעשה אין רע יורד מלמעלה. הכל הוא בעצם טוב, מושגח ותכליתו הוא טוב ניצחי.

 

האימון הוא, אם כן, בהפיכת החושך לאור, עד שלילה יאיר כיום, כחשכה כאורה. ביטול בעצם. וקבלת מלכות ה' בשלימות, אך לא מכניעה וחוסר ברירה, אלא מתוך הכרה ברורה בטוב הקים, גם אם הוא נסתר, ומתוך שמחה טהורה שאינה תלויה בדבר. וכך, דרך החיבור פנימה מובילה אל ידיעת הסוד. שם נמצאת ההארה, כפי שמובא בספר היום יום בשם אדמו"ר הצמח צדק: "הבעל שם טוב מאוד חיבב אור, ואמר: אור בגמטריא 'רז' – היודע סודו של כל דבר, מסוגל הוא להאיר את הדבר"

 

לא קל לשנות את המבט ולראות את התמונה השלימה. אך קיבלנו את הכוחות לשם כך מאמא רחל הקדושה – ספירת המלכות, וכאמור – המפתחות בפנים.

 

לא בכדי קבלת המלכות היא השליחות האחרונה שנותרה לפני בוא הגאולה.

הפיכת  כל המציאות לאור על ידי התבטלות מוחלטת, מעל טעם ודעת למלך המשיח.

 

לא בכדי בשכר נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים ובשכר נשים צדקניות עתידין להיגאל.

 

לנו, הנשים, הזכות והחובה לפעול את הגאולה האמיתית והשלימה כאן, למטה מעשרה טפחים. כבר עמדנו במשימה בעבר ונעמוד בה בע"ה גם כעת.

יש לנו זכות אימהות.

 

 

 

התבוננות פנימית ברוח רחל אימנו:

לסובב את הסוויץ' בנקודת הכאב

 

שבי בכורסא או שיכבי.

חשוב למצוא תנוחה נוחה על מנת לאפשר לגוף להיכנס למצב של מנוחה והרפיה. כדאי להתכסות בשמיכה.

עיצמי את עינייך.

כווני את פעילות החושים פנימה:

הרגישי שאת מתבוננת אל תוך המרחב הפנימי

הקשיבי פנימה

התמקדי בפעולת הנשימה.

הקשיבי לצליל שלה, התבונני בכיוון תנועתה.

שאפי אויר דרך האף ושחררי החוצה ברכות.

(ההמלצה היא תמיד לשאוף ולנשוף דרך האף. אם קשה, אפשר לשחרר את האויר באמצעות הפה.)

בהדרגה האריכי את זמן הוצאת האויר (הנשיפה)

בכל פעם שאת מוציאה אויר חושי כיצד גופך משתחרר ממתח ונעשה רפוי, ממש כמו בלון שמתרוקן באיטיות.

בזמן הכנסת האויר – (השאיפה) , הרגישי כיצד את נטענת בכוחות מחודשים.

חזרי על כך מספר פעמים והשתדלי להיות מרוכזת ככל האפשר בפעולת הנשימה בלבד. אם את מבחינה שדעתך הוסחה על די מחשבה אחרת, החזירי את המיקוד לפעולת הנשימה.

הרגישי את כוח החיים שבנשימה. התמלאי בתחושה של הודאה על כל נשימה ונשימה שניתנת לך. חושי באמצעות הנשימה את החיבור שלך אל אינסוף ב"ה. כל נשימה היא ביטוי של הקשר הניצחי שלך עם בורא עולם. קשר מתמיד ובל ינתק. הוקירי את החסד הקיים בכל נשימה ונשימה. התבונני והבחיני כך שאת בטוחה שיש די והותר אויר לנשימה עבורך כעת וגם לנשימה הבאה. הודי על כך. חושי כיצד רגש ההודאה יוצר בך בטחון ושלווה עמוקה.

התמקדי יותר ויותר בתחושה הזאת והרגישי כיצד ליבך ניפתח.

הרגישי שכככל שאת מתמלאת בהכרת תודה, גופך נעשה נינוח יותר ומסוגל להכיל נפח יותר גדול של אויר. הרגישי כיצד ליבך מתרחב ונפתח כתוצאה מרגש ההודאה. אפשרי לעצמך להכנס לתוך המרחב הפנימי של ליבך. המשיכי לנשום עמוק והתבונני ברגשותיך.נסי לזהות איכויות שונות של רגש הקים בליבך. שמחה, עצב, כעס, כמיהה…

כעת נסי להתמקד ברגש או זכרון המעלה בך תחושה לא נעימה. תחושה שבד"כ את מעדיפה לדחוק או שלא נוח לך להתמודד איתה, אי נוחות, בושה, כשלון, עצבות. נסי להתבונן ברגש הזה ממקום חיצוני מבלי להזדהות איתו או לנתח אותו. התבונני בתחושה הלא נוחה. כעת הזרימי לתוכה תודעה חדשה והכרה חדשה, שאותו מאורע לא נוח, מצער, הוא למעשה בפנימיותו טוב. המצב הדחוק שאת נתונה בו כעת, או שהיית נתונה בו בעבר הוא בפנימיותו טוב, מאת ה', מושגח לפרטי פרטים. אימרי זאת בליבך מספר פעמים ונסי להרגיש אם העוצמה של הרגש השלילי מתפוגגת מעט. חיזרי שנית על הפעולה: לתוך התחושה הלא נוחה, הזרימי שוב הכרה ברורה בכך שמאת ה' היתה זאת. והדבר בפנימיותו טוב. וגם אם אינך מסוגלת להבין, גם אם את כואבת, מפוחדת או מתוסכלת, הרשי לעצמך לכמה רגעים להרפות.

את לא צריכה להבין ולחקור את המקרה בשלב זה, פשוט להתחבר לעצם הענין, ולאפשר לעצמך לחוש שהדבר בעצם הענין הוא מאת ה' וטוב. גם אם אינך מסוגלת להבין זאת בשכל הישר, הרי שברמה גבוהה יותר את מסוגלת להגיע להכרה ובטחון שאכן נקודת הכאב היא בפנימיותה מתנה עבורך, לטובתך הניצחית, ולטובת כל הסובבים אותך.

דמייני שאת מנקה את הרגש השלילי באמצעות הכוח של החשיבה החיובית.

ממש כשם שרופא השיניים מסיר את העששת.

פני מקום לסליחה לעצמך ולכל מי שקשור לנקודת הכאב. המשיכי עד שתחושי שעשית ככל שאת יכולה כעת כדי לנקות את ליבך מרגשות שליליים, וזירעי, ממש כמו באדמה, זרעים של רגשות טובים של אמונה ובטחון. דמייני כיצד את משקה את הרגשות הטובים, העזרי בצליל של הנשימה ודמייני אותו לגשם המשקה את ליבך. קבלי החלטה טובה להשקות  את זרעי הרגשות האלו באמצעות תפילה יומיומית. הרגישי שלום פנימי, תני לתחושה להתעצם, אפשרי לה יותר ויותר מקום.

חיזרי להתמקד בפעולת הנשימה. שאפי ברכות ונישפי באריכות, בהדרגה שובי וכווני את פעילות החושים החוצה, הזכרי שוב מה עליך לעשות כעת, קומי בנינוחות וחזרי לעשות לה' דירה בתחתונים.

פרסום תגובה חדשה

test email